תוצאות חיפוש

בפרק הקודם: למדנו על זכויות מיעוטים - למה הן קריטיות, מי שומר עליהן, וראינו סיפורים מהעולם על כישלונות והצלחות. הבנו שדמוקרטיה אמיתית היא לא רק שלטון הרוב, אלא גם הגנה על זכויות המיעוט. עכשיו נדבר על אחד הכלים החשובים ביותר ששומר על הדמוקרטיה: תקשורת חופשית. 🐕 למה קוראים לעיתונאים "כלבי השמירה"? דמיינו שיש לכם בית גדול עם הרבה חדרים. אתם לא יכולים להיות בכל החדרים בו זמנית. אז מה עושים? שמים כלב שמירה שינבח אם משהו לא בסדר. עיתונאים הם כלבי השמירה של הדמוקרטיה. הם אלה ש: חושפים שחיתות של פוליטיקאים מבקרים החלטות ממשלתיות מספרים לציבור מה באמת קורה שואלים שאלות קשות שאף אחד אחר לא שואל מפקחים על השלטון בשם הציבור בלי עיתונאים חופשיים - השלטון יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד ידע. 🗽 מה זה חופש העיתונות? חופש העיתונות פירושו ש: עיתונאים יכולים לכתוב ולפרסם מה שהם רוצים - גם אם זה מבקר את השלטון - בלי לפחד שיכלאו אותם, יפטרו אותם או יפגעו בהם. זה כולל: ✅ זכות לחקור ולחשוף מידע ✅ זכות לבקר את השלטון ✅ זכות לפרסם ללא צנזורה ✅ זכות להגן על מקורות מידע (לא לחשוף מי מסר להם מידע) ✅ זכות לגשת למידע ממשלתי חשוב להבין:  חופש העיתונות זה לא רק עבור העיתונאים - זה בעיקר בשבילנו, האזרחים! כי אנחנו צריכים לדעת מה קורה כדי להחליט איך להצביע ומה לתמוך. 📊 איך מודדים חופש עיתונות? יש ארגון בינלאומי שנקרא "כתבים ללא גבולות" (Reporters Without Borders) שמדרג כל שנה את כל מדינות העולם לפי מידת חופש העיתונות. המדד בוחן: האם עיתונאים נכלאים או נרצחים? האם יש צנזורה ממשלתית? האם השלטון שולט בתקשורת? האם עיתונאים יכולים לעבוד בחופשיות? האם יש חוקים שמגנים על העיתונאים? 🏆 המדינות עם החופש הכי גדול (2024): 1. נורווגיה  - תקשורת עצמאית לגמרי, הגנה חוקית מלאה 2. דנמרק  - עיתונאות מקצועית מאוד, אפס לחץ מהשלטון 3. שוודיה  - חוק חופש העיתונות מ-1766! (לפני 258 שנה!) 4-5. הולנד ואיסלנד  - תקשורת מגוונת ועצמאית 📉 המדינות עם הכי פחות חופש: 180. צפון קוריאה  - כל התקשורת שולטת על ידי המשטר, אפס חופש 179. אריתריאה  - עיתונאים בכלא, צנזורה מוחלטת 178. איראן  - דיכוי קשה, עיתונאים נכלאים ונהרגים 177. תורכמניסטן  - אחת המדינות הכי סגורות בעולם 176. סוריה  - מלחמת אזרחים, רצח עיתונאים והמצב בישראל 🇮🇱 ? ישראל מדורגת במקום ה- 101  (2024) - זה קצת אחרי האמצע לכיוון של צפון קוריאה ואיראן 🙁. למה לא גבוה יותר? יש לחץ פוליטי על עיתונאים בעלי אמצעים קונים עיתונים ומשפיעים על התוכן עיתונאים מדווחים על איומים ותקיפות מילוליות סיקור ביטחוני מוגבל (בגלל צנזורה צבאית) אבל: עיתונאים לא נכלאים בגלל דיווחים יש בתקשורת גם דעות שונות אפשר לבקר את השלטון בחופשיות יחסית 📊 הידעת?  שוודיה היתה המדינה הראשונה בעולם שחוקקה את חוק חופש העיתונות - עוד ב-1766 (לפני כ-300 שנים!). החוק הזה קבע שכל מסמך ממשלתי הוא ציבורי אלא אם כן יש סיבה מיוחדת להסתיר אותו. 🚨 מה קורה כשאין חופש עיתונות? אמא;לק: השלטון יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד ידע דוגמה - ברית המועצות: ב-1986 קרתה אסון צ'רנוביל - תחנת כוח גרעינית התפוצצה. הממשלה הסובייטית הסתירה  את זה מהעם! אנשים המשיכו לחיות באזור מסוכן, לשתות מים מזוהמים, לאכול ירקות מזוהמים - כי לא ידעו. העולם גילה על האסון רק כי גלאי קרינה בשוודיה זיהו משהו מוזר. אילו היתה עיתונות חופשית בברית המועצות, יכלו להציל אלפי חיים. השחיתות פורחת דוגמה - מלזיה: ראש הממשלה נג'יב ראזק גנב 4.5 מיליארד דולר  מקרן ממשלתית. הוא הצליח להסתיר את זה במשך שנים, כי הוא שלט בתקשורת המקומית. הסיפור התגלה רק כי עיתונאים זרים  חקרו אותו. בסוף הוא נשפט והורשע - אבל זה קרה רק בגלל עיתונות חופשית במדינות אחרות. הציבור לא יכול להחליט החלטות נבונות אם אתם לא יודעים מה באמת קורה במדינה - איך אתם יכולים להחליט למי להצביע? על מה לתמוך? שלטון ללא עיתונות חופשית יכול לשקר  לציבור - ואין מי שיחשוף את השקרים. 📺 איך השלטון משתלט על התקשורת? לא תמיד השלטון סוגר עיתונים בכוח. לפעמים זה נעשה בצורה יותר מתוחכנת: קניה של כלי תקשורת השלטון (או חברים שלו) פשוט קונים  את העיתונים, ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו. אז פורמלית יש "חופש עיתונות" - אבל בפועל כולם שייכים לאותם אנשים. דוגמה - הונגריה: ויקטור אורבן, ראש הממשלה, לא סגר עיתונים. הוא פשוט דאג שאנשי עסקים ידידותיים שלו יקנו  את רוב כלי התקשורת. היום כמעט כל התקשורת בהונגריה תומכת בו (כמו שאומרים "כך יצא"...). חוקים שמגבילים השלטון מעביר חוקים שנראים "תמימים" אבל בפועל מטרתם להשתיק עיתונאים: "חוק נגד חדשות מזויפות" - אבל השלטון מחליט מה "מזויף" "הגנה על ביטחון לאומי" - אבל כל דבר נחשב "ביטחוני" "הגנה על כבוד" - אבל זה משמש להגשת תביעות על עיתונאים שמבקרים דוגמה - סינגפור: יש חוקים קשים מאוד נגד "לשון הרע". אם אתה עיתונאי וכותב משהו שהשלטון לא אוהב - הם תובעים אותך על סכומים עצומים. התוצאה? עיתונאים מפחדים לכתוב ביקורת. לחץ כלכלי השלטון שולט על הפרסומות הממשלתיות. עיתון שמבקר את השלטון פתאום לא מקבל פרסומות (שהן הרבה כסף!) - ונכנס למשבר כלכלי. דוגמה - ארגנטינה: הממשלה השתמשה בפרסומות ממשלתיות כדי "להעניש" עיתונים ביקורתיים ו"לתגמל" עיתונים תומכים. הפחדה ואלימות באזורים רבים בעולם, עיתונאים שחושפים שחיתות או פשעים - פשוט נרצחים . נתונים מזעזעים: כל שנה נרצחים כ- 50-80 עיתונאים  בעולם במדינות כמו מקסיקו, הודו, אפגניסטן - עיתונות היא מקצוע מסוכן מאוד רוב הרוצחים לעולם לא נתפסים סיפור מפורסם - דפני קארואנה גליזיה: עיתונאית מלטזית שחשפה שחיתות של פוליטיקאים. ב-2017 מכונית שלה התפוצצה - היא נרצחה. החקירה חשפה שפוליטיקאים מעורבים ברצח. רישוי ובירוקרטיה השלטון דורש "רישיונות" לעיתונאים. נשמע סביר? הבעיה - השלטון מחליט למי לתת רישיון ולמי לא. דוגמה - אתיופיה: עיתונאים צריכים רישיון מהממשלה. מי שמבקר את השלטון - הרישיון שלו פשוט לא מתחדש. 🎭 על שלושה סוגים של תקשורת העולם עומד: תקשורת ממשלתית השלטון מפעיל ישירות את כלי התקשורת. יתרון:  יכול להיות טוב למידע ממשלתי רשמי, חינוך ציבורי חיסרון:  בדרך כלל מהדהד תעמולה, לא מבקר את השלטון דוגמה:  ב-BBC הבריטי (שזה תאגיד ציבורי, לא ממשלתי) יש מנגנוני עצמאות שמונעים מהממשלה להתערב. אבל ברוב המדינות, תקשורת ממשלתית = תעמולה. תקשורת פרטית חברות פרטיות מפעילות עיתונים, ערוצי טלוויזיה, אתרי חדשות. יתרון:  עצמאית מהשלטון, יכולת לבקר בחופשיות חיסרון:  יכולה להיות מושפעת מהבעלים שלה, מפרסומים, מרייטינג, וככל שזה אותם בעלים על רוב התקשורת - הסיכוי למגוון התייחסויות - קטן. דוגמה:  רוב התקשורת בארה"ב ובישראל היא פרטית תקשורת ציבורית/עממית תקשורת שמומנת על ידי הציבור (דמי מנוי או תרומות) אבל לא שייכת לשלטון. יתרון:  עצמאית הן מהשלטון והן מפרסומים, יכולה להתמקד בעיתונות איכותית חיסרון:  צריכה מימון קבוע מהציבור דוגמה:  BBC בבריטניה, NPR בארה"ב 🕵 עיתונות חקרנית - כשהעיתונאים הופכים לבלשים עיתונות חקרנית זה כשעיתונאים עורכים חקירה מעמיקה  שלוקחת זמן (חודשים ואפילו שנים), כדי לחשוף משהו שמישהו מנסה להסתיר. הנה כמה סיפורי חשיפה מפורסמים: ווטרגייט (1972-1974) - ארה"ב 🇺🇸 שני עיתונאים מה-Washington Post, בוב וודוורד וקרל ברנסטין, חשפו שהנשיא ניקסון האזין לשיחות של יריביו הפוליטיים וניסה לכסות על זה. התוצאה : ניקסון נאלץ להתפטר - הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה האמריקאית. הלקח : גם הנשיא החזק ביותר בעולם לא יכול להתחבא מעיתונות חופשית. פרשת Cambridge Analytica (2018) 📱 עיתונאים חשפו שחברה בשם Cambridge Analytica גנבה מידע של 87 מיליון משתמשי פייסבוק ו השתמשה בזה להשפיע על בחירות  בארה"ב ובריטניה. התוצאה: שערורייה עולמית, קנסות ענקיים לפייסבוק, שינויים בחוקי הפרטיות. פרשת Panama Papers (2016) 💰 400 עיתונאים מ-80 מדינות עבדו יחד כדי לחשוף איך מנהיגים עשירים ופוליטיקאים מסתירים כסף במקלטי מס . 11.5 מיליון מסמכים הודלפו! זו הייתה אחת החקירות הגדולות בהיסטוריה. התוצאה : ראשי ממשלה התפטרו, חקירות פתחו בעשרות מדינות. אבל:  דפני קארואנה גליזיה, העיתונאית שהובילה חלק מהחקירה - נרצחה. זה מראה כמה מסוכנת עיתונות חקרנית. 📰 הידעת?  הזוכים בפרס פוליצר (פרס העיתונות היקר ביותר בעולם) הם לרוב עיתונאים חקרניים שחשפו שחיתות, פשעים או עוולות חברתיות. הפרס קיים מאז 1917. 🎪 תעמולה - או מה קורה כשהתקשורת משקרת תעמולה היא מידע מעוות או שקרי שמטרתו לשכנע אותך להאמין במשהו . השלטון (או כל גורם אחר) משתמש בתעמולה כדי: להציג את עצמו בצורה חיובית להציג את האויבים שלו בצורה שלילית לגרום לך לתמוך במדיניות מסוימת להסתיר מידע לא נוח טכניקות תעמולה נפוצות: חזרה חזרה חזרה אם תגיד משהו מספיק פעמים - אנשים יתחילו להאמין שזה נכון, גם אם זה שקר. דוגמה:  מנהיגים שחוזרים על אותה סיסמה שוב ושוב - "האויב רוצה להשמיד אותנו", "רק אני יכול להציל את המדינה". אויב משותף יוצרים "אויב" שכולם יכולים לשנוא - וזה מאחד את העם מאחורי המנהיג. דוגמה:  היטלר השתמש ביהודים כ"אויב המשותף" כדי לאחד את גרמניה. כל משטר טוטליטרי עושה את זה. עיוות עובדות לוקחים עובדה אמיתית - ומעוותים אותה כדי שתתאים לסיפור שלך. דוגמה:  "יש 100 מקרי פריצה בחודש במדינה" → התעמולה: "גל פשיעה מטורף משתולל במדינה!" (למרות שאולי זה אותו מספר כמו תמיד) דימויים רגשיים משתמשים בתמונות או סיפורים שגורמים לרגשות חזקים - פחד, כעס, גאווה - במקום להציג עובדות. דוגמה:  תמונה של ילד בוכה + כיתוב "המהגרים הורסים את המדינה שלנו" - גם אם אין שום קשר בין השניים. "כולם אומרים..." טוענים שכולם מסכימים עם המסר, כדי שגם אתם תרצו להיות חלק מ"כולם". דוגמה:  "כל האזרחים הטובים תומכים במדיניות הזאת" - גורם לך להרגיש שאם אתה לא תומך, אתה לא "אזרח טוב". פשטנות הצגת בעיות מורכבות כפשוטות מאוד - "יש רק פתרון אחד!" דוגמה:  "כל הבעיות שלנו בגלל המהגרים" - למרות שהמציאות מורכבת הרבה יותר. 🧐 איך מזהים חדשות מזויפות? היום כולנו נחשפים למידע כל הזמן - ברשתות החברתיות, בווטסאפ, בטיקטוק. איך יודעים מה נכון ומה לא? ✅ צ'קליסט לבדיקת מהימנות: 1. מי כתב את זה? האם זה עיתון/אתר מוכר? האם העיתונאי מזוהה בשמו? אתרים אנונימיים או עמודים שלא ברור מי מפעיל אותם = חשוד 2. מה המקור המקורי? האם כתוב "לפי דיווחים" אבל אין ציון מקור? האם יש קישור לדו"ח/מחקר/מסמך מקורי? אם אין מקור - זה חשוד 3. מתי זה פורסם? האם זה ישן? לפעמים משתפים חדשות ישנות כאילו הן חדשות בדקו את התאריך! 4. האם יש עוד מקורות שמדווחים על זה? אם זה ממש קרה - כמה מקורות ידווחו על זה אם רק מקור אחד מדווח - חשוד 5. האם זה הגיוני? האם הכותרת מוגזמת? ("רופאים בהלם!" "לא תאמינו מה קרה!") האם זה נשמע מוזר מדי? אז כנראה שזה לא נכון 6. מה המטרה? האם זה מנסה לגרום לך לכעוס? לפחד? לשנוא מישהו? חדשות אמיתיות מציגות עובדות, לא רק רגשות רוצים עוד טיפים מעשיים? יש לנו פוסט שלם על איך להפוך לקוראים ביקורתיים עם פעילויות למשפחה ומשחקים שיעזרו לתרגל את היכולת הזו! 📱 הבעיה עם רשתות חברתיות פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, X (טוויטר לשעבר) - אלה לא באמת "תקשורת". הם פלטפורמות . הבעיה: אלגוריתמים שמחזקים דעות קיימות הרשת מראה לך יותר ממה שכבר מעניין אותך. אם התחלת לראות תוכן שטוען ש"כל הפוליטיקאים שקרנים" - תראה עוד ועוד מזה. זה נקרא "בועת מידע". מידע מזויף מתפשט מהר יותר מאמת מחקרים מראים ש שקרים מתפשטים פי 6 מהר יותר מאמת  ברשתות החברתיות! למה? כי הם יותר מעניינים, מזעזעים, ומעוררים רגשות. אין עורכים בעיתון יש עורך שבודק עובדות לפני פרסום. ברשתות חברתיות כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה. בוטים וטרולים יש חשבונות מזויפים (בוטים) שמפיצים תוכן פוליטי ומידע מזויף. לפעמים זה אפילו מדינות זרות  שמנסות להשפיע על דעת הקהל במדינה אחרת. דוגמה:  רוסיה הפעילה אלפי חשבונות מזויפים בפייסבוק וטוויטר כדי להשפיע על בחירות 2016 בארה"ב. 🤖 הידעת?  מחקר של MIT גילה שסיפור שקרי ברשתות החברתיות מגיע ל-1,500 אנשים פי 6 יותר מהר מסיפור אמיתי. הסיבה? שקרים הם יותר "מעניינים" ואנשים משתפים אותם יותר. 🛡 למה חופש עיתונות זה לא "בעיה" של עיתונאים חופש עיתונות זה לא זכות של העיתונאים - זו זכות שלנו, האזרחים . אנחנו זכאים לדעת: מה השלטון עושה עם הכסף שלנו איך מתקבלות החלטות שמשפיעות עלינו אם יש שחיתות או פשעים מה המצב האמיתי במדינה בלי תקשורת חופשית: ❌ לא נדע על שחיתות ❌ לא נוכל להחליט בצורה מושכלת למי להצביע ❌ השלטון יוכל לשקר בלי שאף אחד יחשוף ❌ לא נדע על סכנות (כמו מגפות, אסונות) זו אחריות שלנו לתמוך בעיתונות חופשית ואיכותית - כי בלעדיה, אין דמוקרטיה. 💪 מה אנחנו יכולים לעשות? כאזרחים צעירים - היום: 📖 קרא מכמה מקורות  - לא רק אחד. תראה דעות שונות 🔍 בדוק עובדות  לפני שמשתפים משהו 🧠 חשוב ביקורתית  - אל תקבל הכל כמובן מאליו 💬 שאל שאלות  - "איך הם יודעים את זה?" "מה המקור?" 🚫 אל תשתף דברים מפוקפקים  - גם אם הם מעניינים בעתיד - כשתהיו מבוגרים: 💰 תמכו בעיתונות איכותית  - שלמו עבור מנוי לעיתון טוב (כן, זה עולה כסף - אבל עיתונות טובה עולה כסף לייצר!) 📰 קראו חדשות אמיתיות  - לא רק כותרות ברשתות חברתיות 🗣 הגנו על חופש העיתונות  - גם כשמפרסמים דברים שלא נוח לכם 👏 תמכו בעיתונאים שחושפים אמת  - גם כשזה לא פופולרי 💡 טיפ: רוצים להתחיל לתרגל? יש לנו מדריך מעשי לקריאה ביקורתית  עם פעילויות כיפיות לכל המשפחה - כולל "משחק הבלשים" ועוד! 🎓 לסיכום... מה למדנו? תקשורת חופשית היא אחד הנדבכים החשובים ביותר של הדמוקרטיה. עיתונאים הם כלבי השמירה שלנו - הם מפקחים על השלטון בשמנו. כשאין חופש עיתונות - השלטון יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד ידע. חופש עיתונות זה לא רק זכות של עיתונאים - זו הזכות שלנו לדעת את האמת . באחריותנו לתמוך בעיתונות חופשית, לקרוא בביקורתיות, ולא להתפתות לתעמולה וחדשות מזויפות. זכרו: דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית היא כמו מכונית בלי בלמים - אולי היא נוסעת מהר, אבל היא בטוח תתרסק. 💭 שאלות למחשבה האם אי פעם שיתפתם משהו ברשתות חברתיות ואחר כך גיליתם שזה לא נכון? מה הרגשתם? מאיפה אתם מקבלים חדשות - מעיתונים, טלוויזיה, רשתות חברתיות, מהורים? האם אתם בודקים אם זה נכון? האם לדעתכם עיתונאים צריכים לקבל הגנה מיוחדת מהחוק? למה? מה הייתם עושים אם הייתם עיתונאים וגיליתם מידע חשוב שהשלטון לא רוצה שיפורסם? האם אתם חושבים שרשתות חברתיות צריכות למחוק תוכן שהוא "חדשות מזויפות"? מי יחליט מה "מזויף"? איך אפשר לשמור על חופש ביטוי אבל גם למנוע הפצה של שקרים? בפרק הבא: נדבר על בחירות.

למי אין אוסף של כפתורים שנחים במגירה או בקופסה כבר שנים בלי לראות אור יום? הכפתור הפשוט הזה הוא לא רק בשביל לסגור את החולצה - הוא יכול להיות היהלום של עולם היצירה. לא צריך חנויות יוקרה, רק מה שיש מתחת לאף. מוכנים? זה הולך להיות מהיר, זה הולך להיות צבעוני, וזה הכל ממה שיש בבית! עץ "הפריחה הנצחית" - על קרטון של קורנפלקס! מי צריך דף ציור כשיש קופסת דגנים? גוזרים צד אחד של הקופסה ומציירים גזע עץ גדול עם המון ענפים - אפשר להשתמש בטוש, ואפשר גם בקפה מרוכז מאוד כדי לקבל צבע חום מושלם. במקום עלים, מדביקים כפתורים: ירוקים לעץ קיצי, אדומים וכתומים לעץ שלכת, או ורודים לעץ דובדבן חלומי. טיפ:  הדביקו כפתור קטן על כפתור גדול כדי ליצור אפקט תלת-ממד. ואפשר ממש 'יצירות' ציור שלמות, כשהכפתורים יהיו שמלה, כדור פורח, פרחים בשדה, מסגרת לתמונה... רק לבחור צבעים ולהדביק. קחו כמה רעיונות: סימניות "הקפיצה המהירה" - כפתור + אטב משרדי הכי פשוט: אטב משרדי וכפתור או כזה, שממש 'מחבק' את הספר. למיטיבי לכת... "פרצופים מתעוררים לחיים" - שדרוג לכל ציור ציירתם כלב? חתול? מפלצת? במקום לצייר עיניים, מדביקים כפתורים. כפתורים לא סימטריים (אחד גדול, אחד קטן) נותנים לדמות אופי מצחיק ומשוגע. ואם יש לכם כפתור עם "רגל" מאחורה, אפשר לתקוע אותו בתוך כדור פלסטלינה וליצור יצורים תלת-ממדיים ברגע! תכשיטי "חוט דנטלי ויוקרה" שכחו מיהלומים, כפתורים הם הסטייל החדש. לוקחים חוט דנטלי (הוא חזק בטירוף ולא נקרע!) ומשחילים עליו כפתורים בכל מיני גדלים וצבעים. אפשר להכין צמידים, שרשראות, או מחזיק מפתחות לתיק של בית הספר. אם מסדרים אותם מהגדול לקטן, זה נראה כמו תכשיט של מעצבי-על. הנה כמה דוגמאות לשרשראות עם כפתורים: מרוץ הסביבונים של "כפתור הפלא" זה לא רק יצירה, זה משחק . של פעם. מחפשים כפתור גדול עם שניים או ארבעה חורים. משחילים חוט חזק (או חוט דנטלי, זוכרים למה?) דרך שני חורים נגדיים וקושרים ללולאה גדולה. מחזיקים את קצות הלולאה בשתי הידיים כשהכפתור באמצע, ומסובבים אותו "באוויר" עד שהחוט מתפתל לגמרי. עכשיו מותחים ומרפים את הידיים בקצב - הכפתור מתחיל להסתובב במהירות עצומה ויוצר צליל של "וווווווש". זה ממכר. כפתורים בתור חיילי משחק לכל משחק קופסה יש אותו הגורל: יום אחד פותחים את הקופסה ומגלים שחסרים חיילים. אף אחד לא יודע לאן הלכו (אולי הלכו לחפש את הגרביים הבודדות...). מה עושים? אפשר 'לפרק' משחק אחר ולקחת ממנו את ה'חיילים', ואפשר להכין חיילים חדשים מ... כפתורים! הכי פשוט: כפתורים שטוחים וצבעוניים עובדים מצוין כחיילים סתם כך. אבל אם רוצים לשדרג, הנה כמה רעיונות: לצבוע אותם: אפשר לצבוע כפתורים עם לכה ישנה של ציפורניים (מושלם לכפתורים קטנים!), עם גואש ואז ספריי פיקסטיב שמקבע את הצבע, או ספריי צבע ישירות. כדאי לצבוע קבוצות בצבע אחד, כך שלכל "צד" במשחק יהיה הצבע שלו. חיילים תלת-ממדיים: תופרים (או מדביקים בדבק חם) כמה כפתורים זה על גבי זה - בוחרים כפתורים באותו גוון אבל בגדלים יורדים, מהגדול בתחתית לקטן בראש. מקבלים "חייל" עם נפח אמיתי שעומד יפה על הלוח. שידרוג: אפשר להדביק את "החייל" מהסעיף הקודם על בסיס עשוי מ'פרוסת' פקק שעם או פקק פלסטיק של בקבוק חד"פ - זה נותן לו יציבות ואפשר אפילו לכתוב עליו מספר או סמל עם טוש זהב. פסטה + כפתורים: הנישואים המוצלחים ביותר מאז לחם וחמאה 🍝 למה? כי זה שילוב מושלם בין טקסטורה, צבע ודמיון. כבר הכנו בשבילכם פוסט יצירה עם פסטה . עכשיו נרחיב את זה לפסטה וכפתורים. אז הנה כמה רעיונות ליצירה עם שניהם: "פרפרי הכפתור" - פסטה פרפאלה + כפתורים פרפאלה הן הפסטות שנראות כמו עניבות פרפר - והן הולכות להיות הכוכבות. לוקחים פסטה פרפאלה אחת כגוף הפרפר, ומדביקים שני כפתורים צבעוניים על "הכנפיים". כפתורים קטנטנים עובדים נהדר בתור עיניים בקצה העליון. טיפ:  רוצים צבע? קחו קצת כורכום או פפריקה, ערבבו עם טיפת מים, ותנו לפסטה צבע צהוב או כתום בוהק לפני ההדבקה. "שרשרת המלוכה של הקיסר" - פסטה צינורות + כפתורים משחילים פסטה מסוג "פנה" או "מקרוני" על חוט חזק, ובין כל שתי פסטות משחילים כפתור. זה נותן לשרשרת מראה של תכשיט יוקרתי ומורכב. אם החורים של הכפתור קטנים מדי לחוט, פשוט מדביקים את הכפתור ישירות על הצינור של הפסטה - זה נראה כמו אבן חן ענקית. "רובוט המטבח המושלם" - קופסת קרטון + פסטה + כפתורים לוקחים קופסת קרטון ריקה (של חלב או תה) - זה יהיה הגוף של הרובוט. פסטה מסוג "פנה" (הצינורות האלכסוניים) תהיה הידיים והרגליים. פסטה מסוג "פוזילי" (המסולסלת) תהיה האנטנות שעל הראש. והכפתורים? הם לוח הבקרה! מדביקים המון כפתורים על ה"בטן" - כפתור להמראה, זכפתור להכנת שוקו, וכפתור שגורם לו לרקוד. או כפתורים אחרים ש'יפעילו' אותו בדרכים אחרות... אתם תחליטו! "מגרש המרוצים של הפסטה" - לאוהבי אקשן לוקחים מכסה של קופסת נעליים ומדביקים ספגטי כ"מסילות" ומגבלות למסלול. הכפתורים הגדולים הם המכוניות! אפשר "להסיע" אותם בעזרת נשיפה עם קש בתוך המסלולים. "תמונת פסיפס תלת-ממדית" לוקחים דף נייר או קרטון ומורחים המון דבק. מפזרים פסטה מסוגים שונים (אטריות, ברגים, קונכיות) וממלאים את החללים הריקים בכפתורים. השילוב בין הצורות הגיאומטריות של הפסטה לעיגולים של הכפתורים יוצר יצירת אמנות שגם מוזיאון הלובר היה מתגאה בה. אין דבר כזה "יותר מדי דבק " ואין דבר כזה "יותר מדי כפתורים". המטבח מחכה, הכפתורים מתחננים לקצת תשומת לב, והיצירתיות - תלויה רק בכם. אנחנו רק ניסינו כאן לזרוק לכם רעיונות שיפתחו את הראש.

אחד המחזות המפורסמים בעולם הוא קומדיה קסומה שמתרחשת בלילה אחד ביער מכושף, שכתב המחזאי המפורסם בעולם וויליאם שייקספיר. במחזה יש שני זוגות אוהבים שמסתבכים, מלך ומלכת פיות שרבים, חבורת שחקנים חובבים שמכינה הצגה - וביער הכל מתבלבל: קסמים משנים רגשות, אנשים מתאהבים במי שלא צריך, ואף אחד לא בטוח אם הוא חולם או ער. אז זה נכתב ממש מזמן ועדיין מדובר בבלגן מצחיק על אהבה, בלבול ודמיון - עם פיות, קסמים ויער. אבל אל תתבלבלו, זה לא ממש הצגה לילדים קטנים למרות הפיות. לגילאי 12 ומעלה.

מחזמר מוזיקלי שמבוסס על האגדה הקלאסית, בכיכובה של מיכל הקטנה. זאת לא הגרסה של דיסני, אלא הפקה ישראלית עצמאית שנוצרה במיוחד לילדים. את הסיפור כולם מכירים: נערה, חיה מפחידה, ומה שמסתתר מאחורי המראה החיצוני. ההפקה צבעונית ונגישה, עם שירים בעברית ודמויות קומיות שגונבות את ההצגה. לגילאי 4+

תיאטרון מעשייה הכינו שישה סיפורים מוקלטים, כולם בהקראה של אסיה נייפלד, הפעילו, שבו יחד, ותנו לסיפורים לפעול ✨ ותודה מיוחדת למוזיאוני חיפה ששיתפו את שעות הסיפור האלה איתנו! 🐱 החתול שדפנה רוצה  | מאת אבירמה גולן לגילאי 3–6 דפנה יודעת בדיוק איזה חתול היא רוצה — קטן, שחור-לבן, שמנמן עם אף ורוד. המשפחה מחפשת בדיוק את זה. אבל כשמוצאים? הלב מחליט אחרת לגמרי. סיפור חמוד על כך שלפעמים האהבה מפתיעה אותנו. 🦘 הקנגורו הכחול של מיה  | מאת אמה קלארק לגילאי 3+ לילדה יש צעצוע אהוב — קנגורו כחול. וכשהיא עושה משהו שובב? "זה הקנגורו עשה!" עד שיום אחד הקנגורו מקבל עונש... וצריך לבחור: להמשיך להאשים, או לקחת אחריות. סיפור שמדבר על גילאים הרבה יותר גדולים מ-3 😄 🦉 ינשופונים  | מאת מרטין וודל לגילאי 3–7 שלושה ינשופים קטנים מתעוררים בלילה — ואמא איננה. הם יושבים על הענף, מחכים, מדמיינים, ודואגים. עד שהיא חוזרת. סיפור רגיש ומרגיע על חרדת פרידה, שמתאים גם לילדים שמתקשים כשמאמא הולכת. ☀️ נסיכת השמש  | מאת דויד גרוסמן לגילאי 4–8 פעם בשנה, ליום אחד, אמא הופכת למלכת השמש ובתה נוגה לנסיכה. הן יוצאות יחד למסע בין אור לחושך, בין יום ללילה. סיפור פיוטי ויפהפה על הקשר המיוחד בין הורה לילד, ועל עוצמת הדמיון המשותף. ✏️ האיש והקו לגילאי 4–7 מה יכול לצמוח מקו אחד? הכל. סיפור יצירתי שמראה איך הדמיון יכול לקחת משהו פשוט לגמרי — ולהפוך אותו לעולם שלם. מושלם לפני שצוללים לציור חופשי 🎨 🩹 איה! אאוץ'! אווה!  | מאת רינת פרימו לגילאי 3–6 מי מגיע כשאומרים "אאוץ'"? משפחה מיוחדת שכל תפקידה לרפא פצעים קטנים. סיפור מקסים שעוזר לילדים להבין שכאב קטן — עובר, ויש מי שדואג. תהנו מהסיפורים.

סליים הוא אחד מהדברים שמצליחים לשעשע ילדים (ומבוגרים) שעות ארוכות, והחלק הכי כיף? כשמכינים אותו לבד. אבל לפני שמתחילים - כדאי שנבין מה בעצם קורה שם. 🔬 מה זה בכלל סליים? סליים הוא לא נוזל ולא מוצק - הוא משהו באמצע, שנקרא נוזל לא-ניוטוני  (non-Newtonian fluid). המשמעות של זה, שהוא מתנהג אחרת לפי כמה מהר מזיזים אותו. כשמושכים אותו לאט - הוא נמתח ונוזל. כשמכים אותו בפתאומיות - הוא מתנגד ומרגיש כמו כדור גומי. הסיבה לזה היא הכימיה שבתוכו: דבק PVA  (הדבק הלבן הרגיל) מורכב ממולקולות ארוכות ושרשרתיות שנקראות פולימרים . כשמוסיפים לו מפעיל  (כמו תמיסת עדשות מגע עם חומצה בורית, או סודה לשתייה), יוני הבורט שבמפעיל "מחברים" בין השרשרות זו לזו - תהליך שנקרא cross-linking  (קישור צולב). מהרגע שהשרשרות מחוברות - הדבק מפסיק לזרום בחופשיות ונהיה... סליים. כמה מים יש בסליים? כ-96% מהסליים הוא מים - ורק הקישורים הכימיים בין המולקולות הם שגורמים לו להרגיש מוצק וגמיש 🤯 🧠 למה אנחנו אוהבים לשחק עם סליים? משחק בסליים הוא בעצם צורה של פעילות שמפעילה את החושים, בעיקר המגע. הלישה, המשיכה והלחיצה החוזרות ונשנות מעבירות לגוף תחושה מרגיעה. ככה מרגישים גם כש'סוחטים' כדור לחץ. המוח שלנו מגיב לגירויים חושיים חוזרים בהרגשת רוגע - וזאת גם הסיבה שסרטונים עם סליים (בעיקר אלה עם קולות הלחיצות והמשיכות) הם מהנצפים ביותר ביוטיוב. מחקרים מראים ששימוש בסליים בטיפול עוזר לילדים להירגע ולהיפתח לשיחה - וילדים רבים עם ADHD מדווחים שהוא עוזר להם להתמקד. בקיצור, זה לא רק כיף - יש לזה הסבר מדעי. ואנחנו כאן עכשיו בשביל הת'כלס: להכין! סליים קלאסי חומרים ½ כוס דבק לבן ¼ כוס מים ¼ כפית סודה לשתייה 1-2 כפות תמיסת עדשות מגע (בהדרגה - ראו הסבר למטה) צבע מאכל - אם רוצים ⚠️ חשוב:  לא כל תמיסות העדשות מגע עובדות! חפשו במרכיבים את המילים חומצה בורית  (boric acid) ו- נתרן בורט  (sodium borate) - אלה הם החומרים שמפעילים את הסליים. בלעדיהם זה לא יעבוד. אופן ההכנה מערבבים דבק עם מים. מוסיפים צבע מאכל ומערבבים. מוסיפים סודה לשתייה. מוסיפים תמיסת עדשות לאט מאוד, טיפה-טיפה , ומערבבים כל הזמן - עד שנוצר סליים שמתחיל להתנתק מדפנות הקערה. לשים כמה דקות ביד עד שהוא חלק וגמיש. אם הסליים דביק מדי:  עוד טיפה תמיסת עדשות + לישה. אם הוא קשה מדי:  טיפת מים + לישה. אחסון שומרים בקופסה אטומה. הסליים מחזיק בערך שבוע. סליים פופקורן (Crunchy Slime) 🍿 אם רוצים סליים שמשמיע קולות בעת לחיצה - מוסיפים לסליים הקלאסי פצפוצי פוליסטירן  (הכדוריות הלבנות הקטנות של אריזות המשלוח, מה שמכונה בעממית 'קלקר'). התוצאה היא סליים פריך עם מרקם ייחודי ותחושה נהדרת ביד. סליים פלאפי (Fluffy Slime) ☁️ גרסה "עננית" של הסליים הרגיל - יותר רכה, מנופחת ועם מרקם קצת שונה. ההבדל: מוסיפים קצף גילוח  לתערובת הדבק לפני הוספת ה'מפעיל'. ככל שמוסיפים יותר קצף - כך הסליים יוצא "מנופח" יותר. שימו לב שהסליים הפלאפי מאבד קצת מהנפח שלו אחרי יום-יומיים. חומרים ⅔ כוס דבק לבן 1 כוס קצף גילוח ¼ כפית סודה לשתייה 1.5 כפות תמיסת עדשות מגע צבע מאכל - אם רוצים אופן ההכנה מערבבים דבק, קצף גילוח וסודה לשתייה. מוסיפים צבע מאכל. מוסיפים תמיסת עדשות לאט עד שנוצר סליים. לשים ביד כמה דקות. סליים בלי דבק - סליים שמפו 🚿 בלי דבק הסליים לא יוצא בדיוק אותו הדבר - הוא קצת שביר יותר ופחות גמיש, אבל קל יותר לניקוי. א ב ל ... אפשר אפילו לשחק איתו באמבטיה (הוא נמס במים). חומרים ½ כוס שמפו (כמה שיותר סמיך - שמפו 3-ב-1 עובד מצוין) 2-3 כפות עמילן תירס (קורנפלור) מים - כף-כף עד לקבלת מרקם הרצוי צבע מאכל - אם רוצים אופן ההכנה מוסיפים צבע מאכל לשמפו ומערבבים. מוסיפים עמילן תירס ומערבבים - התערובת תהיה פירורית בהתחלה. מוסיפים מים כף בכל פעם עד שמקבלים מרקם גמיש אבל לא נוזלי. לשים ביד. והנה דומה, רק עם סבון כלים במקום שמפו: 🧠 הידעת? הסליים המסחרי הראשון  יוצר בשנת 1976 על ידי חברת מאטל  - אותה חברה שהמציאה את ברבי. הוא היה ירוק, נמכר בפחית זבל קטנה, ונועד להיות "מגעיל במכוון". והנה עם וזלין ומלח ⚠️ לפני שתתחילו להכין, הנה כמה הערות חשובות: לא לאכול.  ממש לא. כדאי להכין עם השגחת מבוגר , בעיקר לילדים קטנים. לא לשים בפה  - תמיסת עדשות מכילה חומרים שלא מיועדים לאכילה. לא לזרוק לכיור  - הסליים יכול לסתום צינורות. זורקים לפח. כתמים?  סליים עשוי להשאיר כתמים על בדים ושטיחים - כדאי לשחק על משטח מנויילן או על עיתונים. ורגע לפני סיום - סליים מ... מרשמלו 🔗 רוצים עוד פעילויות יצירה? ראו גם את הפוסט שלנו על איך להכין פלסטלינה בית - שזו אמנם פעילות דומה אבל כימיה אחרת לגמרי (לבצק יש מרקם בצקי, לא ג'לי-נמתח כמו סליים). וראו את הפוסט של יצירה עם דבק פלסטי לבן . כי חוץ מבצק וסליים יש עוד המון אפשרויות... גיל מומלץ:  5+, עם הדרכת מבוגר. ילדים מעל 8 יכולים כבר להכין לבד ברוב המקרים.

אוסקר הוא דג קטן עם חלומות גדולים - ונטייה להסתבך. כשכריש מת לידו בתאונה מוזרה, כולם חושבים שהוא זה שהרג אותו. במקום להכחיש, הוא זורם עם זה וכצפוי השקר הקטן גדל כמו כדור שלג. לצדו של אוסקר נמצא לני, כריש צעיר שמסתיר סוד: הוא "צמחוני" ובכלל לא רוצה לאכול דגים. שניהם נכנסים לעולם שמזכיר... סרטי מאפיה. 😄 ובאמת, הסרט בנוי כפארודיה על "הסנדק" - ה כרישים מתנהגים כמו משפחת פשע, העיר התת-ימית נראית כמו ניו-יורק מתחת למים, ועם שורה של מפורסמים שמדבבת (באנגלית) - וקיבלתם סרט כייפי ומצחיק ששווה צפייה מי במדבבים? 🎤 וויל סמית - הוא אוסקר. אבל לא סתם. הדמות של אוסקר ממש עוצבה סביב האישיות והפנים של וויל סמית. רוברט דה נירו - הוא דון לינו, בוס ה כרישים . כן, השחקן שהפך את ז'אנר הגנגסטרים לאגדה נבחר לדבב כריש-מאפיונר, בסרט ילדים. 🤣 מרטין סקורסזה - הבמאי המפורסם מדבב דג ניאון בשם סייז. 🐟 הידעתם? 💡 הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לאנימציה לשנת 2004 - והפסיד ל"משפחת סופר-על" של פיקסאר. ומה ההבדל בין זה לנמו? 🐠 שאלה במקום, כי שניהם יצאו בהפרש של שנה, שניהם מתרחשים מתחת למים, ומיד כולם חיפשו להשוות. אבל בעצם הסרטים כמעט הפוכים לגמרי זה מזה: ב"תפוס ת'כריש" - יש עיר תת-ימית שנראית כמו ניו-יורק, דגים שמתנהגים כמו בני אדם עם כסף, עבודה ומאפיה. זה בעצם "עולם של בני אדם - רק עם דגים." ב" מוצאים את נמו ", זה עולם תת-ימי שמנסה להרגיש אמיתי כמו העולם התת-ימי, עם שוניות אלמוגים, זרמים, יצורים אמיתיים. זה יותר "סרט על דגים שמרגישים כמו בני אדם." גם ההבדל בסיפור הפוך לגמרי: כאן הסיפור הוא על דג שרודף אחרי תהילה על בסיס שקר וסרט קליל ומהיר. ואילו נמו הוא סרט רגשני עד דמעות, על אב שמחפש את הבן שלו ולומד לשחרר שליטה. 🐟 למי זה מתאים? 👶 מגיל 8 ומעלה. יש בו כרישים שרודפים ונלחמים, הומור שמכוון יותר למבוגרים, ועולם פשע בסגנון מאפיה - אבל זה ממש לא סרט אימה אלא קומדיה. (וכמובן שהמבוגרים יקלטו שכבת בדיחות שלמה שילדים ישמחו לפספס).

מה קורה כשגן מוכר הופך לעולם קסום שבו הטבע מתעורר לחיים? קבלו פודקאסט (הסכת) מיוחד שמשלב הרפתקה, דמיון ולמידה על הטבע - "הגן הנדיב", סדרה מרתקת מפארק רמת הנדיב. הכירו את כרמל כרמל היא ילדה סקרנית ואמיצה שאוהבת לחקור ולגלות דברים חדשים. בכל פעם שהיא מגיעה עם אמה ואחיה התאום לרמת הנדיב, היא מוצאת דרך קסומה להיכנס לעולם מופלא שבו הטבע מתעורר לחיים. בעזרתה של שירית הגירית, כרמל פותרת תעלומות מרתקות בטבע. על הפודקאסט "הגן הנדיב" לוקח ילדים להרפתקאות קסומות בעולם הטבע. בכל פרק, כרמל עוברת מהגנים המוכרים של רמת הנדיב לעולם דמיוני מופלא שבו החיות, העצים ואפילו דברים בלתי צפויים בטבע מדברים ומשתפים את סיפורם. דרך ההרפתקאות של כרמל וחבריה ההסכת מלמד ילדים על הטבע, סביבה ומדע בדרך מהנה ומסקרנת. באמצעות פתרון תעלומות וחידות, הילדים לומדים עובדות מרתקות על עולם הטבע ומבינים עד כמה חשוב לשמור עליו. מה מחכה לכם בפרקים? כרגע יש 9 פרקים זמינים, כל אחד מביא הרפתקה אחרת ולמידה על נושא שונה בטבע. למשל על פרחי הבר או על עקבות של בעלי חיים ועוד. כל פרק נמשך כ-20 דקות - מספיק זמן כדי להיכנס לעולם הקסום ולהתרגש מההרפתקה, אבל לא ארוך מדי. למי זה מתאים? הפודקאסט מיועד לגילאי 5-11 - ילדים שאוהבים סיפורים עם דמיון, שמתעניינים בטבע ושנהנים לפתור חידות ותעלומות.

האפרוחים שלנו התלבשו חגיגי לפסח, ועכשיו הם מחכים שתמצאו את כל ההבדלים ביניהם. 10 ציורים צבעוניים, 10 סיטואציות שקשורות לחג - ובכל תמונה לפחות 6 הבדלים (ויש הרבה יותר...). מה יש בחוברת? 10 זוגות תמונות של האפרוחים שלנו - בכל מיני מצבים שאופייניים לפסח: ליל הסדר, נקיונות לפני החג, מכת צפרדעים, ועוד כל מיני הפתעות נוספות שלא נגלה כאן כדי לא לקלקל. בכל זוג תמונות מסתתרים - כאמור - מינימום 6 הבדלים. חלק מהם ממש בולטים, וחלק... פחות. 👀 איך משחקים? אפשרות 1 - מדפיסים: מדפיסים בצבע (חשוב שיהיה צבעוני כי חלק מהשינויים הם בצבעים בלבד) ומשחקים עם עיפרון ביד, מסמנים כל הבדל שמוצאים. אפשרות 2 - מקרינים: פותחים על מסך מחשב, טאבלט, או אפילו מקרינים על טלוויזיה - כי התמונות מסודרות זו לצד זו ברוחב של מצגת, כך שאפשר לראות את שתי התמונות בבת אחת. רעיונות למשחק משפחתי אפשר לשחק על זמן (כמה מצליחים למצוא ב-נניח-2 דקות. שימו סטופר) או על כמות (מי שמוצא ראשון 6 הבדלים) הורים מול ילדים:  הורים, אל תזלזלו - חלק מהילדים מהירים ממה שנדמה. בצמדים:  מגרילים זוגות ועובדים ביחד הראשון שמסיים:  כל אחד עובד על עותק של תמונה (או שכולם מול התמונה המוקרנת בגדול). כל אחד רושם לעצמו את כל ההבדלים שהוא מצא. הראשון שחושב שהוא סיים צועק 'סיימתי' וכולם עוזבים את העפרונות. הוא מספר קודם כל כמה הבדלים הוא מצא. אם למישהו אחר יש יותר הבדלים - בעל הכמות הגדולה יותר יקבל את הנקודה וזה שהכריז על עצירה - יקבל מינוס נקודה (מעין גירסת ה'אסף' ל'יניב' של הקלפים...) סומכים עליכם שתדעו לבדוק ולוודא שכל ההבדלים הרשומים אכן קיימים. חג שמח מכל האפרוחים שלנו! 🐥

בסביבות ה-20 במרץ (ולפעמים ב-19 ולפעמים ב-21) קורה משהו מעניין בשמיים: היום והלילה (כמעט) שווים באורכם. זה קורה בגלל סיבה אסטרונומית מדויקת מאוד. זהו יום השוויון האביבי  (באנגלית: Vernal Equinox), אחת מארבע הנקודות המרכזיות במסלול כדור הארץ סביב השמש - ובאסטרונומיה זה גם היום שבו מתחיל האביב מבחינה רשמית (הנקודות האחרות הן יום ההיפוך החורפי , יום השוויון הסתווי , ו יום ההיפוך הקייצי ). הידעת?  המילה Equinox מגיעה מלטינית - Aequus (שווה) + Nox (לילה). כלומר: הלילה השווה. ובעברית הכינוי הנפוץ הוא "יום השוויון" או "השוויון האביבי". מה בעצם קורה ביום הזה? 🌎 כדור הארץ מקיף את השמש כשהוא נטוי על צידו בזווית של 23.5 מעלות. בגלל הנטייה הזאת, רוב ימות השנה אחד מחצאי כדור הארץ מוטה יותר לכיוון השמש מהשני - וזה (כידוע) מה שיוצר את ההבדלים בין עונות השנה. אבל ביום השוויון האביבי קורה משהו מיוחד: כדור הארץ נמצא בנקודה שבה ציר הנטייה שלו לא נוטה אל השמש ולא נוטה ממנה והלאה. בנקודה הזו השמש עולה בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב, וקרני השמש פוגעות בדיוק על קו המשווה בזווית ישרה. הידעת? ביום השוויון שעון השמש מציג את הזמן המדויק ביותר אז היום והלילה ממש שווים? 🤔 לא בדיוק - ויש לזה הסבר מעניין. למרות השם "יום השוויון", אורך היום ואורך הלילה אינם זהים לחלוטין ביום הזה. בישראל למשל, ביום הזה היום נמשך קצת יותר מ-12 שעות. סיבה ראשונה:  השמש אינה נקודה אחת בשמיים אלא עיגול. הגודל שלה בשמיים גורם לכך שאנחנו רואים אותה כבר לפני שמרכזה עלה מעל האופק, וגם רגע אחרי שמרכזה שקע מתחתיו. סיבה שנייה:  האטמוספרה שלנו מכופפת את קרני האור - תופעה שנקראת רפרקציה אטמוספרית  - מה שגורם לכך לראות את השמש קצת יותר גבוה ממיקומה האמיתי, גם כשהיא כבר מתחת לאופק. בגלל שתי הסיבות האלה, היום שבו היום והלילה שווים באמת נקרא אקינוקס  - ולפי קו הרוחב, הוא יכול להיות קצת לפני או קצת אחרי האקינוקס האסטרונומי. הידעת?   מצפן יכול להיות כלי אסטרונומי מעולה ביום הזה: כי ביום השוויון האביבי, אם תסמנו בדיוק לאן השמש שוקעת - תמצאו בדיוק את המערב. לא "בערך מערב" - מערב ממש. האביב בחצי הכדור הדרומי 🌍 בעוד שאנחנו בחצי הצפוני של כדור הארץ מברכים על בוא האביב - באוסטרליה, ארגנטינה ודרום אפריקה מתחיל הסתיו. זה אותו אירוע אסטרונומי בדיוק, אבל התוצאה הפוכה לגמרי. ביום השוויון שלנו, שם הלילות מתחילים להתארך. מבנים עתיקים ויום השוויון 🏛️ הרבה לפני שהיו לנו לוחות שנה, ציוויליזציות עתיקות מצאו דרכים מבריקות לעקוב אחרי האקינוקס: אנגקור וואט, קמבודיה  - המקדש מכוון כך שביום השוויון האביבי, השמש עולה בדיוק מעל למגדל המרכזי של המקדש. עולי רגל היו מגיעים מאות קילומטרים לראות את הרגע הזה. הפירמידה של קוקולקן, מקסיקו  - הפירמידה הידועה של בני המאיה (El Castillo) מכוונת כך שביום השוויון, הצל יוצר תמונה של נחש זוחל לאורך המדרגות. הצופים שבאים לראות את "הנחש" מגיעים בעשרות אלפים - ואם קראתם את הפוסט שלנו על המיתולוגיה של המאיה , תבינו עוד יותר למה הנחש הזה כל כך חשוב להם. סטונהנג', אנגליה  - גם כאן המבנה מכוון ליום השוויון האביבי, לצד יום ההיפוך הקייצי. הבנייה שלו דרשה הבנה אסטרונומית מרשימה מאוד, שקשה להאמין שהשיגו בלי הכלים המודרניים שיש לנו היום. מה אמרו המיתולוגיות על האביב? 🌺 לפני שהיתה לנו אסטרונומיה שתסביר למה מגיע האביב, כל תרבות המציאה לו סיפור משלה: המיתולוגיה היוונית  - הסיפור הידוע ביותר הוא של פרספונה , בתה של דמטר, אלת התבואה. לפי המיתוס, האדס חטף את פרספונה לעולם התחתון. אמה העצובה הפסיקה לטפל באדמה, וכל הצמחים כמשו. בסופו של דבר הושגה פשרה: פרספונה מבלה חלק מהשנה בשאול וחלק עם אמה - והמחזור הזה הוא, לפי היוונים, הסבר עונות השנה. כשפרספונה עולה מן השאול באביב, דמטר שמחה ומאפשרת לאדמה לפרוח (יש לנו פוסט שלם על המיתולוגיה היוונית  אם אתם רוצים לדעת עוד). המיתולוגיה הנורדית  - בתרבות הוויקינגית, האביב היה קשור לאלה אוסטרה  (Eostre), אלת הפריחה וההתחדשות. לפי האגדות הגרמניות הקדומות, האביב הגיע בעקבות נסיעתה ברחבי הארץ. יש חוקרים שסבורים שממנה נגזר גם שמו של חג הפסחא הנוצרי (Easter). עוד על האלים הנורדיים - בפוסט המיתולוגיה הנורדית . המיתולוגיה המסופוטמית  - בבבל העתיקה, ראש השנה נחגג בסמוך ליום השוויון האביבי, בחג בשם אכיתו . הם ידעו לזהות את נקודת השוויון בשמיים, ורצו שהשנה החדשה תתחיל ביחד עם חזרת האור. הקליקו כדי לקרוא עוד על המיתולוגיה המסופוטמית . המיתולוגיה ההודית  - חג הולי , חג הצבעים המפורסם, נחגג לקראת סוף החורף, בדרך כלל בסמוך לתחילת האביב (ולפעמים זה יוצא אפילו ממש קרוב ליום השוויון האביבי). החג הזה מסמל את ניצחון הטוב על הרע ואת בוא האביב (ועוד על המיתולוגיה ההודית  - שם). חגיגות מסביב לעולם 🎊 כמו ב יום ההיפוך החורפי  ובניגוד אליו - כאן לא חוגגים בשביל שהאור יחזור, אלא את זה שהאור כבר חזר: נורוז  - ראש השנה הפרסי, שמציינים כ-300 מיליון אנשים ב-20 במרץ. החג בן יותר מ-3,000 שנה, ומקורו אסטרונומי לחלוטין - הפרסים העתיקים ידעו לחשב בדיוק מתי חל יום השוויון וקבעו שזה יהיה ראש השנה שלהם. גם היום הלוח הפרסי מתחיל באופן רשמי ביום השוויון האביבי. אוסטארה  - חג אביב אצל עמים גרמניים עתיקים (שקשור, כאמור, לאלה הנורדית שציינו), שממנו לפי חוקרים מסוימים הגיעה מסורת ביצי הפסחא. הדת השינטו ביפן  - ה-Higan הוא שבוע של ביקורי קברות ורוחות, שמתקיים סביב שני ימי השוויון בשנה (קיראו כאן עוד על המיתולוגיה היפנית ). יום השוויון ולוחות השנה 📅 אז יום השוויון האביבי שימש במשך מאות שנים כנקודת ה"אפס" לחישובים לוחיים ואסטרונומיים. הנה כמה דוגמאות: מועד חג הפסחא הנוצרי נקבע ב-325 לספירה כ"ראשון שאחרי הירח המלא שאחרי יום השוויון האביבי (שנקבע בלוח הכנסייתי ל-21 במרץ)". כלומר, פסחא הנוצרי תמיד נקבע ביחס לאקינוקס - גם כשרוב האנשים לא יודעים שיש כאן אסטרונומיה. גם בלוח העברי יש קשר ישיר: חודש ניסן חייב ליפול באביב. זו אחת הסיבות להוספת שנים מעוברות - כדי לוודא שפסח לא ייפול בחורף. על כל זה ועוד, בסדרת הפוסטים "זמן זה יחסי" - כאן . עובדות מעניינות 🤓 בדיוק ביום השוויון, אם תעמדו על קו המשווה בצהריים - לא יהיה לכם צל. השמש תהיה בדיוק מעל הראש. שני ימי השוויון (האביבי ב-20 במרץ בערך, והסתווי ב-22-23 בספטמבר) הם שני הימים בשנה שבהם השמש עולה בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב - בכל נקודה על פני כדור הארץ. הצפוני או הדרומי. כוכב הלכת שבתאי חווה שנת שוויון (בערך) כל 15 שנים ארציות, בגלל מסלולו האיטי סביב השמש. ציר הסיבוב של כדור הארץ לא עומד במקום. הוא מסתובב לאט לאט, כמו סביבון שמתחיל להאט ושלא נופל ישר אלא "מתנדנד" ב'מעגל' לפני שהוא נופל. כדור הארץ עושה בדיוק את זה והתנועה הזאת נקראת נקיפה  או פרסציה  (Precession). רק מה? הסיבוב המעגלי השלם של הציר שלו לוקח בערך 26,000 שנה (ליתר דיוק: 25,860 שנה)... בגלל התנועה הזו, נקודת השוויון האביבי "נסחפת" לאט לאורך גלגל המזלות . לפני כ-2,000 שנה, השמש ביום השוויון הייתה בכיוון קבוצת הכוכבים "טלה", היום היא בכיוון "דגים", ובעוד כמה מאות שנים - תגיע לכיוון "דלי".

מרי פופינס היא המטפלת המושלמת בכל היבט אפשרי, שמגיעה עם הרוח המזרחית לבית משפחת בנקס בלונדון. עם מטריה שחורה שיכולה להעיף אותה בשמיים, ותיק שמכיל בתוכו דברים בלתי אפשריים, היא מלמדת את הילדים (וגם את המבוגרים) שיעורים חשובים על החיים - דרך הרפתקאות קסומות ובלתי נשכחות 🪄 איך נולד הסיפור? 📚 פ.ל. טרברס, ששמה האמיתי הלן לינדון גוף, כתבה את הספר הראשון בסדרת מרי פופינס לפני 90 שנים, ב-1934. מעניין לדעת שטרברס לא תכננה במקור לכתוב ספר ילדים - הסיפור התחיל כסיפור שסיפרה לילדים חולים! עובדות מפתיעות 🎯 בסדרה ישנם שמונה ספרים (!) שנכתבו בין 1934 ל-1988 השם "מרי פופינס" מגיע מהביטוי האנגלי "to pop in" שמשמעותו "לקפוץ לביקור" מחברת הסיפורים התנגדה בתחילה להפקת סרט הקולנוע שהביא את מרי פופינס לכל בית (כמעט) בעולם, והסכימה לזה רק אחרי 20 שנות שכנוע מצד וולט דיסני הדמות מבוססת חלקית על דודתה של המחברת מרי פופינס בתרבות הפופולרית 🎬 הסרט המקורי, משנת 1964, זכה בחמישה פרסי אוסקר. בשנת 2018 יצא סרט ההמשך "מרי פופינס חוזרת". המחזמר "מרי פופינס" עלה לראשונה בלונדון ב-2004 והוא מועלה עד היום בתיאטראות ברחבי העולם. המסרים החינוכיים 📝 מרי פופינס מלמדת אותנו שיעורים חשובים לחיים דרך הרפתקאותיה הקסומות. היא מדגישה את חשיבות הזמן המשפחתי והקשר בין הורים לילדיהם, ומראה לנו איך למצוא קסם ויופי בדברים הכי פשוטים בחיי היומיום. דרך דמותה אנחנו לומדים שאפשר לשלב משמעת ואחריות עם הנאה ושמחת חיים, ושהדמיון והיצירתיות הם כלים חשובים להתמודדות עם אתגרי החיים. לונדון של מרי פופינס 🇬🇧 מבקרים בלונדון? יש לפחות 3 אתרים לונדוניים שקשורים למרי פופינס: גני קנסינגטון, שהיוו השראה לסצנות רבות בספרים הבנק של אנגליה, שקשור לדמותו של מר בנקס כנסיית סנט פול - שנבנתה לאחר השריפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 - לא רק מפורסמת בגלל החתונות המלכותיות, אלא גם בזכות הסצנה המפורסמת עם מוכרת היונים שבה מרי מבקשת מאנשים לקנות ממנה שקיות אוכל ליונים במחיר של פני אחד סיפור מעניין מאחורי הקלעים 🎵 מאחורי אחד השירים המפורסמים בסרט - השיר על כפית הסוכר - יש סיפור מפתיע. הוא נולד בהשראת חיסון הפוליו! כשרוברט שרמן, אחד מצמד האחים שכתבו את שירי הסרט, חזר הביתה יום אחד, סיפרה לו אשתו שהילדים קיבלו חיסון לפוליו. כששאל את בנו אם זה כאב, הופתע לשמוע שבמקום זריקה, הם קיבלו את החיסון על קוביית סוכר. למחרת הגיע למפגש עם אחיו עם רעיון לשיר חדש - וכך נולד אחד השירים האהובים בסרט. והנה הוא בגירסת המקור (אחרי שכבר שיתפנו למעלה את התרגום העברי) טריוויה מעניינת 🎲 בספרים המקוריים, מרי פופינס מתוארת כדמות פחות מתוקה מאיך שג'ולי אנדרסן גילמה אותה בסרט המילה " סופרקליפרג'ליסטיק " נכנסה למילון אוקספורד ב-1986 השיר "סופרקליפרג'ליסטיק" נחשב לאחד השירים המשמעותיים בהיסטוריית הקולנוע ואף נכנס לרשימת 100 השירים הכי משמעותיים בקולנוע הסרט המקורי שילב אנימציה עם שחקנים חיים - מה שהיה חידוש טכנולוגי מיוחד וקסום לזמנו. כל פריים של האנימציה צויר ידנית, כאשר האנימטורים היו צריכים להתאים את התנועה שלהם באופן מושלם לתנועת השחקנים שצולמו מראש. זו הייתה עבודה עדינה שלוקחת חודשים רבים, הרבה לפני עידן הבינה המלאכותית או תוכנות דיגיטליות מתקדמות. למרות שהמספר 13 נחשב למזל רע ב אמונות התפלות , מספר השירים בסרט הוא 13. רוצים לחגוג את הקסם של מרי פופינס? 🎉 הנה כמה רעיונות לחגיגה משפחתית או כנושא לבית מארח... ארגנו פיקניק בפארק / הפכו את הסלון לפארק וערכו בו את הפיקניק נסו ליצור אמנות בגירי רחוב, על המדרכה שליד הבית הכינו תה אנגלי מסורתי - עם כל הטקס... צפו יחד בסרטים או קראו את הספרים בקרו באתרים בלונדון הקשורים לסיפור ערכו תחרות לביצוע המשימה הבאה... לבשו מכנסיים קצרים מעל הבגדים בגובה חצי השוק, ונסו לרקוד כמו הפינגווינים בסרט... משימה מיוחדת! 🎯 נסו להגיד בלי להתבלבל את המילה המפורסמת ביותר מהסרט: סופרקליפרג'יליסטיקאקספיאלידושס! אפשר גם לנסות להגיד אותה: כמה שיותר מהר מהסוף להתחלה עם פה מלא במרשמלו תוך כדי קפיצה על רגל אחת מי מצליח? 🤪

כולנו חוטאים בזה. הכל הולך מעולה. מקבלים ציונים טובים. אין רעש מסביב. ואז - מישהו אומר את זה בקול רם. ופתאום כולנו יודעים - זהו. הלך עלינו. נגמר השקט, נקבל נכשל. זה ברור שהכל הולך להתהפך, כי פתחנו פה לשטן... 😬 מזדהים? אתם לא לבד... זו אמונה טפלה עתיקה שחיה ובועטת גם היום. מה בעצם האמונה אומרת? האמונה פשוטה: אם תגידו בקול רם שהכל בסדר - משהו רע יקרה. אם תדברו על הצלחה לפני שהיא מוגמרת - היא תחמוק. אם תציינו שהנסיעה הולכת חלק - יגיע הפקק או הפנצ'ר. בעברית אנחנו קוראים לזה "לפתוח פה לשטן", או "מנחוס" (מלשון 'נאחס') ומייד שמים יד לפה , מוסיפים איזה "טפו טפו", "בלי עין הרע" - או בגרסה הבינלאומית: "טאץ' ווד" (touch wood). כל מה ש"צריך" לעשות כדי לבטל את רוע הגזירה לפני שהיא תספיק להגיע. או שלא? 😈 מאיפה הגיע המנחוס? ביוון העתיקה סיפרו על נימפה (= יצור נשי מיתולוגי) בשם אִינקס , שניסתה לשחק בקסמי אהבה והרגיזה את האלים. עונשה? הפכו אותה לציפור קטנה ששימשה בטקסי כישוף - ומשם נולדה המילה "ג'ינקס" (jinx) באנגלית, זאת שאומרת בדיוק את ה"מנחוס" הזה במילה אחת. 🐦 היוונים והרומאים האמינו גם שהאלים שונאים שחצנות: מי שמתפאר בהצלחותיו חוטא ב" הִיבְרִיס " (= יהירות מוגזמת), ומזמין את עונשה של נֶמֶסִיס  - אלת הנקמה - שמגיעה בדיוק כשאתם הכי פחות מצפים לה. לכן העדיפו לשתוק על דברים טובים, ולא להכעיס את מי שלמעלה (נו, כן, המיתולוגיה היוונית עמוסה באמונות תפלות שאנחנו מטפחים עד היום). הפחד עצמו מלדבר על דברים טובים בקול רם נבנה ברוב התרבויות על שתי אמונות משלימות, שעד היום משפיעות על איך אנשים חושבים: הראשונה  - שיש כוח עליון שלא אוהב גאווה, ולכן מי שמרים את הקול ואומר ש"הכל מצוין" נתפס כמתנשא, וייענש בהתאם. השנייה  - עין הרע. כשאומרים בקול רם שמשהו טוב קורה, מושכים תשומת לב - וברי ביחד עם תשומת הלב מגיעה קנאה, וביחד עם קנאה יגיע המזל הרע. אז כדי "לנטרל" את הסכנה הזאת, קיימות ברחבי העולם לא מעט קמעות ולחשים, כמו ה חמסה , שנשענת על אותו הפחד בדיוק. הידעת? 🎭  כשאומרים בתיאטרון "Break a leg!"  (= "שתישבר לך הרגל!") במקום לאחל "בהצלחה", זה מגיע בדיוק מאותה אמונה איך "מונעים את המנחוס" בעולם? לכל תרבות יש את הטקס שלה לנטרל את הג'ינקס הזה (כן, מזכירים, ככה זה נקרא באנגלית) לפני שיגיע: באיטליה  - יורקים שלוש פעמים לאחר שאמרו משהו טוב (וגם אומרים "tocca ferro!" = "גע בברזל!") ברוסיה  - לא מברכים מישהו לפני נסיעה. יושבים לרגע של שקט לפני שיוצאים מהבית - ואז אפשר ללכת. בתרבויות ערביות  - אומרים "מָא שָׁא אַלָּה"  (מה שאלוהים רצה), ואצל היהודים "בעזרת השם" - כדי לתת קרדיט לכוח גדול יותר ולא להתגאות. בכל העולם  - דופקים על עץ . מסורת שקשורה לאמונה לפיה רוחות טובות שוכנות בעצים, והדפיקה עליהם מעירה אותם כדי שיצאו לעזור לנו. אז למה אנחנו מאמינים בזה? הסיבה הפסיכולוגית  פשוטה: המוח האנושי אוהב לחפש קשרים בין אירועים, גם כשאין ביניהם שום קשר. מחקר מ-2013 מאוניברסיטת שיקגו מצא שאנשים ממש מאמינים שסיכוי לתוצאה רעה גדל אחרי ש"פותחים פה לשטן". אבל כיוון שהמחשבה הזאת יוצרת לחץ - ולחץ לפעמים גורם לטעויות, אז עצם האמונה עצמה זה מה שיכול ליצור בדיוק את מה שחוששים ממנו (מה שנקרא בשפה יפה "אמונה שמגשימה את עצמה"). הידעת? 🧠  זה נקרא הטיית האישור  (confirmation bias), כשהמוח מבחין בעיקר במקרים שמאשרים את מה שהוא כבר מאמין בו ומתעלם מכל מה שלא. אמרתם "הכל בסדר" ואחר כך קרה משהו רע? תזכרו את זה לנצח. אמרתם "הכל בסדר" ואחר כך הכל נשאר בסדר? שכחתם את זה עד הסוף. זה קשור גם ל אפקט פיגמליון ואפקט הגולם  - שני אפקטים מרתקים שמראים איך הציפיות שלנו ממש משפיעות על התוצאה. אז... יש דבר כזה ג'ינקס? אמ;לק: לא ממש אין שום ראיה שאמירת "הכל בסדר" מגדילה את הסיכוי למשהו רע. אנשים שמדברים על הצלחות לא חווים יותר כישלונות מאחרים. הג'ינקס הכי גדול שקיים הוא בראש שלנו - לא בשמיים. אפשר לומר שהג'ינקס הוא כמו צל של פחד קטן - הוא נראה אמיתי רק כשמסתכלים עליו מזווית מסוימת. 😊