"גלים של תקווה" (Waves of Hope) היא קבוצת הרובוטיקה של תלמידי תיכון עירוני ה' בתל אביב. במהלך תקופות ה'בית' שנכפו עלינו מאוקטובר 2023 הם אירגנו מעל 50 פעילויות זום לילדים שנשארו בבית שכללו: ניסויים, אפייה, בינה מלאכותית ועוד. עכשיו הם גם הכינו חוברת פעילויות שתוכלו להדפיס וליהנות ממנה, חינם. מה יש בחוברת? הנושא של החוברת הוא עולם הים, ויש בה שלל פעילויות מגוונות: דפי צביעה - דגים, צבי ים, קונכיות, לוויתנים, דולפינים, תמנונים, סוסוני ים, מדוזות וחברים נוספים מהים. תפזורות - שתיים כאלה: אחת בנושא פסח ואחת בנושא חיות ים. מתכונים - שניים: לימונדה ביתית ועוגת מצות שוקולד - ואפשר להכין אותם יחד עם הילדים ממש עכשיו, בחופש. ניסויים מדעיים - שלושה ניסויים מחומרים שכבר יש לכל אחד בבית (כמו בלון, סבון כלים, קוביות קרח, חוט) מתאים לגילאי גן ועד כיתה ב' בערך, אבל הניסויים המדעיים יכולים לעניין גם את הגדולים יותר. מאגר ההקלטות כאמור, היו מלא פעילויות שהועברו בזום, סדנאות, מצגות ועוד. תוכלו לגשת אליהן ולחוות אותן שוב (או בפעם הראשונה, אם פספסתם) ממש מכאן:

סטיווי בת ה-12 היא פרפקציוניסטית שצריכה שכל דבר יהיה בסדר. אחיה הקטן אליוט בן ה-8 הוא כאוס מהלך על שתיים. ביניהם יש ג'ירפה ממולאת בשם "טוני בלוני" שמאחסנת בצוואר שלה נקניקיות - כי... ובכן... למה לא? 😂 כשהם מגלים שהוריהם על סף פרידה, ואחרי שהם מוצאים ספר קסום בשם "איש החלומות" על איש החלומות שמסוגל להגשים כל משאלה, הפתרון שלהם ברור: להיכנס לעולם החלומות, למצוא אותו, ולבקש את המשפחה המושלמת. אבל כמו בחלום, מחכה להם דרך מוזרה ומצחיקה, עם דגני בוקר ענקיים שהופכים לזומבים, נהר של כדורי פלסטיק, מלכת הסיוטים, ועוד כמה הפתעות שמגיעות ישר מהחיים. שני עולמות, שתי שפות ויזואליות אחד הדברים המיוחדים בסרט הוא שהצוות תכנן בכוונה שני עולמות שנראים שונים לגמרי. העולם האמיתי שמעוצב כמרחב לא מושלם - עם מרקמים, עקמומיות קלות וחוסר דיוק - כי לדברי הבמאי, "המציאות עצמה תמיד מבולגנת, לא ישרה, ודווקא זה היופי שלה". לעומת המציאות, עולם החלומות הוא פרוע, צבעוני ורווי השראות מהאנימה היפנית, מסרטי הרפתקאות של שנות השמונים וממשחקי ילדות. כל מיקום בעולם החלומות מבוסס על משהו מהעולם האמיתי: למשל, מסעדת הפיצה בסרט נבנתה בהשראת "זה עולם קטן מאוד" של דיסני, כי הבמאי זכר ש"כילד, מצאתי את זה מפחיד מאוד כי אתה בתוך מנהרה חשוכה ולא יודע לאן הולכים". קצת מאחורי הקלעים 🎬 הסרט הוא פרי עשר שנות עבודה של הבמאי אלקס וו, לשעבר אמן פיתוח עלילה בפיקסאר (וול-אי, רטטוי, משפחת סופר על 2). כשהבמאי היה בן שש-שבע, אימו עזבה את הבית. הוא ואחיו המציאו "תוכניות משוגעות" כדי להציל את המשפחה - וזה בדיוק מה שישב לו בראש עם הסרט הזה, ועם מה שסטיווי ואליוט עוברים בו. בחיים האמיתיים - ההורים שלו חזרו, והם נשואים כבר יותר מ-50 שנה. הרבה מהפרטים הקטנים בסרט לקוחים ישירות מהבית שבו גדל במינסוטה - כולל פריסת המטבח בסצנת הפתיחה, שהיא כמעט זהה למטבח של ילדותו. חלק גדול מהסרט הופק בתקופת סגרי הקומונה והוא השתמש הרבה הזום כדי להציג לאנימטורים את הבעות הפנים שהוא רוצה לדמויות. למי מתאים? מגיל 8 ומעלה. נטפליקס מסמנת 7+, אבל יש בסרט רגעים מתוחים, תמונות מעט מפחידות ונושאים של פרידה משפחתית שילדים קטנים יותר עלולים למצוא כקשים. אתם מכירים את הילדים שלכם, אז ההחלטה אצלכם. בכל מקרה, כדאי לראות עם הילדים - גם כי אפילו אם הם יסתדרו עם הנושא, ואפילו שהסרט לא קשה, זה נותן לכם עוד נושא לדבר איתם. ויש שם על מה. זה לא סרט "רק מצחיק" - יש בו לב גדול ורגע או שניים שיעלו שאלות על מה שמשפחה אמיתית אומרת. 🎬

יש מנות משפחתיות שכל משפחה מכירה בגרסה שלה (כמו למשל מצברייט ), ויש מנות שרוב האנשים לא שמעו עליהן בכלל - עד שהם טועמים אותן ושואלים: "רגע, איפה זה היה כל החיים שלי?" המיינה (Mina) היא אחד הדברים האלה. מה זה בכלל מיינה? מיינה (שקוראים לה גם בשם "מינה של פסח" או Mina del Pesach) היא בעצם סוג של פשטידת בשר ותפוחי אדמה מסורתית לפסח, שמקורה ביהדות ספרד, טורקיה ומצרים. חלק מהמשפחות מכירות אותה בשם הזה, חלק קוראות לה בשמות אחרים, וחלק פשוט "הלזניה שסבתא מכינה לפסח". ואכן - מבחינת המבנה, ה מיינה מאוד מזכירה לזניה איטלקית או מוסקה יוונית : שכבות של פחממה (פסטה או תפוח אדמה או, כמו כאן, מצות שהורטבו ונסחטו), וביניהן שכבות של בשר טחון מתובל, ולמעלה ביצים ואפייה בתנור. אז במקום פסטה או פירה או שכבות תפוחי אדמה - יש כאן מצות. ובמקום רוטב עגבניות - בשר ובצל מטוגן. ומה שיוצא מהתנור הוא פשוט פשטידה גדולה, מוצקה, ריחנית, שנחתכת בקלות לריבועים ומוגשת חמה. המרכיבים העיקריים מצות:  6 מצות, שהורטבו מעט במים, והונחו בתוך מגבת מטבח כך שתישארנה רכות אך לא תתפרקנה בשר:  400 גרם בשר טחון שטוגן מבעוד מועד. בצל:  גדול, קצוץ ומטוגן בשמן ביצים:  ביצה אחת טרופה (עד 2. תלוי בגודל) תבלינים:  מלח, פלפל, (ותבלינים שאוהבים אישית בתבשילי בשר אחרים, כמו למשל כורכום) תוספות אפשריות : פירה תפוח-אדמה. איך מכינים? שלב 1 - מכינים את הבשר: מטגנים את הבצל הקצוץ עד שהוא מזהיב. מוסיפים את הבשר הטחון ומבשלים תוך כדי פירוק גושים. מתבלים במלח, פלפל ושאר התבלינים. מסירים מהאש ומניחים להתקרר מעט. שלב 2 - מכינים את המצות: מרטיבים ומניחים בין מגבת - לספיגת עודפי מים ולדאוג שלא יתייבשו. שלב 3 - מכינים את תערובת הבשר: טורפים את הביצה עם מעט מלח, מערבבים לתערובת הבשר, ואם בחרנו להוסיף גם פירה - אז זה השלב שמוסיפים אותו גם. שלב 4 - מרכיבים את הפשטידה ומכינים: אם רוצים לאפות בתנור: מסדרים שכבת מצות, שכבת בשר ומכסים במצות. אופים בתנור שחומם מראש לכ-180 מעלות כ-45 דקות, עד שהחלק העליון משחים והפשטידה מוצקה, מוזהבת ועסיסית. אם רוצים לטגן במחבת: מטגנים קלות את המצות הרטובות. המהדרין יטבלו אותן קודם בביצה כמו מצבריי. מוסיפים מעל את שכבת הבשר ומכסים בשכבת מצות. מכסים, אח"כ הופכים כמו חביתה, כדי שגם החלק העליון יטוגן. להגשה:  מצננים מעט (שיתגבש ויתמצק), חותכים לריבועים ומגישים. 🌿גרסה צמחונית: מיינה חלבית עם גבינה בולגרית ופירורי עלי נענע שיובשו מבעוד מועד עד שהשחירו 💡 גירסה אחרת מאתר פודי רוצים לנסות גרסה נוספת של המיינה? הנה אחת: מיינה דל פסח - מאתר foody הידעתם? 🤔 המצה עשויה ממים וקמח בלבד, ומהכנסתה לתנור ועד להוצאתה עוברות לא יותר מ-18 דקות. זה לא מקרי: לפי ההלכה, קמח שבא במגע עם מים מתחיל לתפוח לאחר 18 דקות, ולכן כל תהליך הכנת המצה חייב להסתיים לפניהן. מצה נחשבת לאחד המאכלים העתיקים בעולם - ייצור מצות תעשייתי קיים מאמצע המאה ה-19, אבל הכנת לחם שטוח ומהיר מקמח ומים היא עתיקה בהרבה, ומשותפת לתרבויות רבות - מהלאווש הארמני ועד הרוטי ההודי. עוד על מצות - 👉 בפוסט שכבר כתבנו לכם כאן. ואם זה עשה לכם חשק דווקא ללזניה עם מצות, הקליקו כאן ...

🦁 אם אתם בעניין של אריות, לבריאות, לביאים או כפירים, קבלו בשאגה גדולה חוברת שכולה משפחה של מלוכה 🎨 הכינו את הצבעים שלכם! 🖍️ האפרוחים שלנו החליטו לחגוג את יום האריה הבינלאומי עם חוברת צביעה מיוחדת במינה! 🐥➡️🦁 את מי תמצאו שם? את סימבה ממלך האריות ששואג בקטנה "אקונה מאטאטה" 👑 את אלכס ממדגסקר מתגלגל מצחוק 🤣 את האריה שאהב תות (ספוילר: הוא לא ידע שהוא לא אוהב!) 🍓 ואפילו את אריה הספרייה שמנסה לקרוא בשקט 📚🤫 ועוד אריות מפורסמים - כולם חוגגים עם האפרוחים החמודים שלנו! אז בואו לצבוע, לשאוג ולחגוג איתנו את יום האריה הבינלאומי! 🎉 הורידו את החוברת כאן 👇 אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

מכירים את זה שאומרים לכם ללבוש חולצה לבנה לטקס חג כזה או אחר בבית-ספר? או שמתלבשים בחולצה לבנה כשיוצאים לסעודת חג אצל סבא וסבתא? חשבתם על זה פעם? למה דווקא לבן? מי קבע ש לבן זה חגיגי ? או בכלל, שצריך להתלבש אחרת כשיש אירוע? 🤔 לפני הכל: למה בכלל מתלבשים מיוחד? לבגד יש כוח. לא סתם ביטוי, אלא עובדה שחוקרים בחנו ברצינות! פסיכולוגים טבעו את המונח "enclothed cognition"  - קוגניציה מושפעת מהלבוש - שמתאר איך הבגד שאנחנו לובשים משפיע לא רק על האופן שבו אחרים רואים אותנו, אלא גם על הדרך שבה אנחנו חושבים ומתנהגים. איך הבגד משפיע עלינו? במחקר מפורסם הלבישו אנשים בחלוק לבן. לקבוצה אחת אמרו שזה חלוק של רופא, ולקבוצה שניה - שזה חלוק של צייר. נחשו איזו קבוצה הצליחה טוב יותר במשימות של קשב? נכון, אלה שחשבו שזה בגד של רופא... כלומר, כשאנחנו מתלבשים "חגיגי", אנחנו לא רק משפיעים על איך שאחרים רואים אותנו - אנחנו גם מסמנים לעצמנו: זה רגע מיוחד.  לבוש ששונה מלבוש היומיום מגדיר מחדש את האווירה, יוצר תחושת שייכות לקבוצה ומחזק את הקשר הרגשי לאירוע. בקיצור: בגדים הם שפה ואמירה עוד בכלל לפני שפותחים את הפה. זה לא תמיד נראה אותו דבר 🌍 לפני שנגיע לצבע הלבן (שלשמו התכנסנו...), כדאי לטייל קצת בעולם - כי "חגיגי" הוא מושג תרבותי לגמרי, ולא כולם מסכימים על מה שנכנס לתוכו. יפן:  הקימונו הוא הלבוש המסורתי לאירועים רשמיים כמו חתונות, טקסי תה ואפילו טקסי "כניסה לבגרות" - שבהם בני 20 חוגגים שנכנסו לבגרות. הוא עשוי משי ומקושט לפי העונה - דפוסי פרחי דובדבן לאביב, עגורים לאריכות ימים. הקימונו כל כך קשור ל"כבוד" שלפי הצורה של הקשר האחורי אפשר לזהות אם הלובשת רווקה, נשואה או מבוגרת. הודו:  הסארי - חתיכת בד אחת באורך 5-9 מטרים - הוא ביגוד יומיומי עבור נשים רבות, אבל בחגים ובאירועים הוא הופך למשהו אחר לגמרי: משי, רקמות זהב, צבעים עשירים שמבטאים מעמד, אזור גיאוגרפי ואפילו מצב משפחתי. מערב אפריקה:  הדשיקי - בגד צבעוני ורקום - הוא לבוש חגיגי שמסמל גאווה תרבותית ושייכות. בניגריה ובגאנה, גברים מגיעים לאירועים בלבוש "אגבדה" - גלימה רחבת שרוולים מרשימה, לרוב מקושטת ברקמות ידניות. אין כאן צבע לבן.  יש כאן ריבוי צבעים, זהב, ירוק, כחול - ככל שהצבעים עשירים יותר, כך האירוע חגיגי יותר. ברזיל וונציה:  כן, מדינות הקרנבל. שם, "חגיגי" פירושו הנוצות הגבוהות ביותר, הצבעים הבולטים היותר, האלמנטים הכי מנצנצים. לגמרי ההיפך מחולצה לבנה... בהוטאן:  כולם לובשים את הלבוש הלאומי - "גו" לגברים ו"קירה" לנשים. גם כאן, הצעיף המתווסף לאירועים רשמיים הוא מה שקובע את המעמד - וצבעו משתנה לפי הדרגה החברתית. הידעת?  לכל קלאן (שבט משפחתי) סקוטי יש דוגמת טארטן ייחודית משלו בקילט - חצאית קצרה בצמר - חלקן בנות מאות שנים. ה"לבוש חגיגי" לגברים הסקוטים הוא בדיוק הקילט הזה. אז מאיפה הגיע הלבן? הסיפור של לבן כצבע "מיוחד" ו"חגיגי" הוא ארוך, ומגיע אלפי שנים אחורנית עוד לפני שמישהו ממציא את חולצת הכותנה המגוהצת. אנחנו חייבים את זה לרומא ולאחרים: ברומא העתיקה, כוהנות לבשו לבן כסמל לטוהר, ורומאים לבשו טוגות לבנות כסמל לאזרחות. הצבע הלבן נקשר גם לטקסיות ולמעמד - רק פקידים בכירים היו רשאים ללבוש טוגה לבנה מיוחדת בפומבי. ביוון העתיקה, ספורטאים שהשתתפו במשחקים האולימפיים לבשו לבן שסימל כבוד וניצחון. הרעיון שלבן = נקי = ראוי = מיוחד התגבש לאורך מאות שנים. לבן הוא לא רק "נקי", הוא גם "ריק" ו"פתוח". כמו דף חלק לפני שכותבים עליו. הרבה תרבויות רואות בצבע הלבן - התחלה חדשה, מרחב ופוטנציאל. כך גם נכנס לרפואה: חלוק הרופא, חדר הניתוח והמעבדה - כולם לבנים, כי לבן משדר ניקיון, סדר ובטיחות. אם לדייק מדעית: לבן בכלל אינו  צבע במובן הפיזיקלי - הוא שילוב של כל הצבעים  הנראים ביחד. ה קשת בענן , כשהיא נוצרת? היא בדיוק פירוק של האור הלבן לכל גווניו. הידעת?  רוב הפסלים היווניים הלבנים שאנחנו מכירים לא היו לבנים במקור - הם היו צבועים בצבעים בהירים ועזים. הלובן שאנחנו מקשרים לאידיאל היווני "הטהור" הגיע מכך שהצבע נשרף ונפל לאורך אלפי שנים. אנשי הרנסנס שמצאו אותם הניחו שזה היה הכוונה המקורית. כלומר: כל הסמליות של "לבן = קלאסי ונצחי" נבנתה על סמך אי-הבנה היסטורית! השמלה של המלכה ויקטוריה ב-1840 💍 ב-1840, המלכה ויקטוריה של בריטניה בחרה ללבוש שמלה לבנה לחתונתה עם הנסיך אלברט - ולא מסיבות של טוהר, אלא כי רצתה להשוויץ בתחרה מיוחדת, יקרה ועשירה בעבודת יד שהכינו בשבילה. לפני ויקטוריה, כלות לא לבשו לבן בדרך כלל - הן בחרו בבדים כבדים מרוקמים, ואדום היה צבע פופולרי מאוד במערב אירופה. לאחר שסיפורי חתונתה התפשטו לרחבי ארצות הברית ואירופה, אנשי האופנה החלו לחקות את מנהגה. השמלה שלה הפכה את הלבן לטרנד מרכזי שהלך והתחזק - ולבן הפך לאט לאט ממה שעשירים לובשים בטקסים למה שכולם שואפים ללבוש. למה עשירים? כי בגד שיכול לא רק להיות לבן, אלא גם להישאר לבן, שייך רק למי שיכול להרשות לעצמו משרתים שיכבסו אותו אחרי כל שימוש (היוש שפריץ של רוטב פסטה ... למי מאיתנו זה לא קרה 🤭). הידעת?  בתחילת המאה ה-20, בארצות הברית, אנשים עשירים לבשו בגדים בהירים בקיץ כסמל סטטוס חברתי - כי מי שמרשים לעצמם חופשות ואין להם עבודה פיזית יכולים לשמור על בגדיהם נקיים. כלומר: לבן היה מותג של "אני לא עושה עבודה מלוכלכת". וכן, זה גם נכנס לבתי הספר 🏫 כבר סביב שנת 1900, שמלה לבנה כבר הייתה ללבוש הפורמלי הנפוץ ביותר לאירועים רשמיים. ממסד החינוך אימץ את ה"לבן" כסמל לאחידות וחגיגיות - כולם נראים אותו דבר, הבדלי המעמד נעלמים, וכדי לשמור על הלובן צריך להיזהר ולא להשתולל, כלומר להיות שקטים וצייטנים... לבן גם אינו "צועק" - הוא לא בולט כמו אדום או כתום, אבל עדיין מרגיש שונה מהיומיום. הידעתם? המסורת של ללבוש חולצה לבנה בבתי הספר ובגנים בישראל לחגים ולאירועים מיוחדים היא מסורת שנוצרה בהדרגה - לא היה אף אחד ש"ישב" והחליט שזה יהיה הכלל. זה רק שהסמליות של לבן כצבע "מיוחד" ו"נקי" חלחלה לתוך המנהגים הבית-ספריים. למה דווקא לבן ולא, נגיד, צהוב? 🎨 לבן הוא צבע של סתירות. באותו צבע עצמו אפשר למצוא חגיגיות, קדושה, עצב וקינה (אבל), כניעה, רפואה וניקיון - והוא אומר דברים שונים לחלוטין בחלקים שונים של העולם: באירופה ובארצות הברית, לבן מזוהה יותר מכל עם שלמות, טוב, יושר, ניקיון והתחלה חדשה בחלק מהתרבויות האסיאתיות והסלאביות, לבן הוא צבע של אבל בסין, בקוריאה ובמדינות אסיה נוספות לובשים אותו בהלוויות כלה יפנית מסורתית לובשת לבן לא כסמל לטוהר, אלא כסמל למעבר, מהחיים שלה כפי שהיא מכירה - לחיים חדשים כאשת איש כלומר: לבן לא תמיד אומר אותו דבר. לפעמים הוא חג, לפעמים אבל, ולפעמים - עניין של מעמד הידעת?  לבן כסמל של אחידות ושוויון הוא רעיון שמופיע במקומות מפתיעים. בתרבויות רבות, לבוש זהה - כולל בצבע לבן - משמש דווקא כדי למחוק הבדלים: לא רואים מי עשיר ומי עני, מי בא מאיפה. הבגד יוצר תחושה שכרגע, כולם שווים. ומה עם עולם הטבע? 🐦 בעולם החי, גם ל"התייפיפות" לפני עונת החיזור יש תפקיד חשוב. אצל ציפורים רבות, מתרחשת לפני עונת הרבייה החלפת נוצות לנוצות רבייה ייעודיות. זכרים רבים מציגים נוצות צבעוניות בטקסי חיזור - אבל לא כולם בוחרים בצבע. יש גם כאלה שלובשים "לבן": האנפה הלבנה הגדולה  - בעונת הרבייה, היא מגדלת נוצות דקות ותחרתיות שאותן היא פורשת כמניפה עדינה בטקס החיזור. הנוצות הלבנות האלה היו כל כך יפות שבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ציד האנפה לצורך קישוט כובעים כמעט הביא להכחדה שלה. הטווס הלבן  - אינו טווס אלבינו אלא טווס עם מוטציה גנטית שמעכבת פיגמנטציה. כל נוצה בזנבו שומרת על דוגמת "העין" בפרטים של לבן-על-לבן עדין. ולא רק ציפורים: גם חיות כמו שועל ארקטי  ו ארנבת שלג  מחליפות את פרוותן לצבע הלבן בחורף - לא כדי להיראות חגיגיות, אלא כדי להתמזג עם השלג ולהתחמק מטורפים. כלומר: בטבע, לבן אמנם מופיע ב"אירועים" - אבל מסיבות שונות לחלוטין. ציפורים רבות אחרות בוחרות דווקא בצהוב, כחול, ירוק וכתום. ברווז המנדרין , למשל, מגדל נוצות בצבעי כחול, זהב, סגול, ירוק ולבן - אבל רק בעונת הרבייה. לאחריה הוא נסוג חזרה לצבעי החום-אפור כמו הנקבות. בקיצור: גם בטבע אין כלל שקובע שלבן זה "חגיגי" - זה תלוי בסוג, בסביבה ובתרבות. הידעת? הזכר של   ציפור גן העדן ( Superb Bird of Paradise)  מניו גינאה מבצע בעונת החיזור שינוי מפתיע: הוא פורש נוצות שחורות ומבליט לראווה את החזה הכחול שלו ויוצר צורה אובלית שנראית כמו פרצוף. ואז הוא קופץ - שוב ושוב - עד שהנקבה תחליט אם הוא ראוי. אז מי החליט? אף אחד לא "ישב" ו"קבע". זה מה שמעניין. הסמליות של לבן כ"מיוחד" ו"חגיגי" נבנתה לאורך אלפי שנים מהתקבצות של (כמו שראינו) כוהנים רומאים שלבשו לבן לטקסים, מלכה בריטית שרצתה להציג תחרה יקרה, עשירים שהפגינו שהם יכולים לשמור על בגדיהם נקיים, ומסורות חינוך שאימצו "לבן = אחידות וחגיגיות" - ואף אחד לא לקח קרדיט על ההחלטה . וזה אולי הדבר הכי מעניין בכל הסיפור: חלק גדול מהדברים שאנחנו עושים "כי ככה עושים" - בכלל לא הוחלטו על ידי אף אחד ספציפי. הם פשוט... הצטברו.

כל ילד שמכיר לגו יודע את התחושה: מגדל עולה, גשר מתחבר, עיר שלמה נוצרת מחתיכות קטנות. אבל לגו הוא לא זול, ולפעמים הוא גם מגיע עם הוראות שאומרות בדיוק מה לבנות - מה שמוריד קצת מהכיף. יש פתרון פשוט, זול ומדהים שאפשר להכין ב-10 דקות עם חומרים שכנראה כבר יש בבית. מה צריך? ספוגים שונים וצבעוניים. של רחצה, של שטיפת כלים, של צביעת רהיטים. כל ספוג הולך, לא חשוב המרקם שלו. קיסמים ו/או שיפודי עץ. כן, אפשר בכל מיני אורכים. מספריים וזהו. ממש זהו. איך מכינים? גוזרים את הספוגים לצורות שונות: קוביות, גלילים, משולשים, פרוסות דקות, כדורים עגולים. אין כאן צורך בדיוק מרשים - ההבדלים בצורות זה בעצם היתרון. כל חתיכה הופכת לחלק שונה במבנה. איך משחקים/בונים ? כמו שניחשתם: מחברים את ה'קוביות' ספוג עם הקיסמים: תוקעים קצה אחד לתוך חתיכת ספוג אחת וקצה שני לתוך אחרת, ומקבלים חיבור יציב ומפתיע. שיפודי עץ מאפשרים מרחקים גדולים יותר בין החלקים וחיבורי זווית מגוונים יותר. למה זה לא סתם משחק? 🔬 בנייה פיזית מפתחת חשיבה מרחבית. כשילד בונה מגדל מספוגים וקיסמים, המוח שלו לומד לחשוב בתלת-ממד - איפה מרכז הכובד, מה יציב ומה יקרוס, איך לפזר משקל. זו אותה חשיבה שמהנדסים, אדריכלים ומנתחים משתמשים בה בעבודה שלהם. הדמיון הוא שריר, וצריך לאמן אותו. מחקרים בתחום מדעי הקוגניציה מראים שיצירתיות היא לא תכונה מולדת קבועה, אלא יכולת שמתפתחת עם אימון. ילד שמקבל חומרים פתוחים ללא הוראות - כלומר חומרים שאין להם "שימוש נכון" אחד - נאלץ להפעיל את הדמיון שלו כדי לייצר משהו. זה שונה מאוד מלהרכיב פאזל עם תמונה ידועה מראש. בנייה חופשית מפתחת גם סבלנות ועמידות בתסכול. המגדל קורס? בונים שוב. הגשר לא מחזיק? מנסים חיבור אחר. אלה תרגולים חשובים לוויסות רגשי שילדים צריכים - ועדיף שיתרגלו אותם בסביבה בטוחה ומשחקית. הידעת? 💡 פסיכולוגים חינוכיים מבחינים בין משחק מובנה (שבו יש כללים ומטרה ברורה) לבין משחק פתוח (שבו הילד מחליט בעצמו מה עושים). שני הסוגים חשובים, אבל הגישה הדומיננטית בחינוך המודרני נוטה להעדיף את המובנה - מבחינת גירויים, כלומר מסכים, משחקים עם כללים, חוגים מאורגנים. המשחק הפתוח, שבו הילד יוזם ומנהל לבד, הולך ופוחת. מחקרים של לגו משנת 2017 מצאו שפחות מ-30% מזמן הפנאי של ילדים מושקע במשחק פתוח. מה אפשר לבנות? כמעט הכל: בתים, גשרים, מגדלים, עצים, רובוטים, מכוניות, אוהלים, חיות. ספוגים בצבעים שונים מאפשרים גם לייצר מפות, ערים עם שכונות מוגדרות, ועולמות שלמים. רק צרפו לשם בובות משחק - וקיבלתם עולם שלם... ילדים גדולים יותר יכולים לנסות לשחזר מבנים אמיתיים - הפירמידות, מגדל אייפל, גשר הזהב - ולגלות בעצמם למה הם בנויים כמו שהם בנויים. הפעילות מתאימה מגיל 3 (עם ליווי מבוגר כי לקיסמים יש קצוות קצת דוקרים, גם אם תגזרו את הקצה השפיצי) ועד גיל 12 ומעלה, ומעניינת גם לקבוצות. כי כשבונים ביחד, נוספת שכבה נוספת - צריך לתאם, להסכים, ולפעמים להתפשר על איך הגשר יראה. 💡 טיפ: נגמרו הקוביות וחבל? אין בעיה, תגזרו עוד...

הנה ריכוז של כל הפוסטים שיש אצלנו באתר שקשורים לפסח (בצורה כזאת או אחרת) - כדי שלא תפספסו שום דבר (כי, בכל זאת, צריך להעסיק את הילדים גם בחול המועד...) 🎨 משחק/יצירה חוברת צביעה אביב - אפרוחים חוגגים את האביב חוברת צביעה פסח - אפרוחים עם כל סמלי החג משחק האגוזים - הוראות המשחק הנוסטלגי מצא את ההבדלים - באווירת פסח חוברת פעילויות לפסח - תפזורת, מבוך, תשבץ ועוד קיפולי פרחים - כי אביב... וגם יצירת פרחים גיאומטריים 📖 סיפורים אגוז של זהב , של לוין קיפניס יציאת מצרים - בשפה מותאמת לילדים רותי חמץ חברות פורחת הנבט הקטן חנן הגנן 🎬 סרטונים, הצגות ותכניות נסיך מצרים ההצגה המלאה של רינת גבאי חיפזון וזהירון חוגגים פסח הפרק המלא תכניות טלוויזיה נוסטלגיות ומחרוזת שירי חג - פרפר נחמד, סיפור על יציאת מצרים, חגיגת ליל סדר בשכונה הענק וגנו - ההצגה המלאה (כי גן שפורח...) 🍽️ מתכונים עוגיות חמאת בוטנים - ובכלל, על חמאת בוטנים, כי זה לגמרי מתאים גם על מצה וגם סתם ככה מצה בריי - מלוחה או מתוקה? עם גבינה או תבלינים? כי יש כל כך הרבה אפשרויות... איך חותכים את הפירות בצורות יפות . לאירוח, או סתם בשביל הנשמה... 🐞🌵🌈 שאר ירקות מצות - על שום מה? - איך הכינו ואיך מכינים מצות פירמידות - על מה ולמה - וגם סרטוני יצירה של פירמידותת אתר המקפצה - שנפתח לכבוד החג עם מגוון פעילויות חג שמח!

כשחושבים על טיסה לירח, הדברים שעולים לראש הם הכוח האדיר של הרקטה, חוסר הכובד, הקור המקפיא , החליפה, החמצן ואולי גם הבדידות של החלל האינסופי. אבל אחד הסיכונים הגדולים ביותר - ואחד שקשה יותר לפתור - הוא גורם שאי אפשר לראות, לשמוע, לריח, או להרגיש: קרינה . כאן נכנסת לתמונה חברה ישראלית (משלנו!) שפיתחה פתרון שיכול לשנות את כללי המשחק לגבי נוכחות אנושית קבועה על הירח - ואולי גם על מאדים. מה קורה בחלל מחוץ לכדור הארץ? ☢️ כאן על כדור הארץ, ישנם 2 דברים מגינים עלינו מפני הקרינה המסוכנת שמגיעה מהחלל: האטמוספרה  (שכבת האוויר שמקיפה אותנו) והשדה המגנטי  של כדור הארץ (כיפת מגן בלתי נראית שדוחה חלקיקים טעונים). בלעדיהם, היינו חשופים לקרינה קטלנית בכל רגע נתון. ברגע שחורגים ממסלול נמוך סביב כדור הארץ, ההגנה הזאת נעלמת. האסטרונאוטים נחשפים לשני סוגים עיקריים של קרינה מסוכנת: קרינה קוסמית גלקטית (GCR)  - חלקיקים אנרגטיים שמגיעים מכל הכיוונים מעמקי הגלקסיה, ברמה קבועה וצפויה יחסית. אירועי חלקיקים סולאריים (SPE)  - פרצי קרינה פתאומיים ועוצמתיים מהשמש, בעיקר בזמן סופות שמש . אלה מהווים את הסכנה הגדולה ביותר: SPE יכול להגיע לרמות שגורמות לנזק חמור לאיברים פנימיים בתוך שעות ספורות. האסטרונאוטים של אפולו: יותר מזל משכל... 🔭 בין משימות אפולו 16 ל-17, ב-1972, פרצה סופת שמש ענקית שנחשבת לאחת החזקות שנרשמו אי פעם. אם אסטרונאוטים היו בדיוק הולכים על פני הירח באותו זמן - הם היו נחשפים לרמות קרינה שעלולות היו לסכן חייהם. הם פשוט לא היו שם בזמן הגרוע ביותר - עניין של תזמון בלבד. והנה הסיפור: בין 1969 ל-1972 שלחה נאס"א 12 אסטרונאוטים - במטרה שידרכו על הירח. ההגנה שעמדה לרשותם מפני קרינה הייתה מוגבלת: דפנות האלומיניום של החללית הציעו מיגון חלקי, ולאסטרונאוטים היו דוזימטרים אישיים (שזה מכשירים קטנים למדידת מינוני קרינה) - אבל לא באמת הייתה להם כל הגנה אישית שניתן ללבוש. האסטרונאוטים של אפולו נקטו בשתי אסטרטגיות: מעבר אל תא הפיקוד, שהיה בעל דפנות אלומיניום עבות יותר מאלו של תא הנחיתה, ובמקרה הצורך - חזרה מהירה לכדור הארץ. כשחצו את חגורות ואן אלן (כן, אלה שמאפשרות את ה אורורה, אורות הזוהר ), האסטרונאוטים עשו זאת במהירות גבוהה כדי לצמצם את זמן החשיפה - ובאמת, רמות הקרינה שספגו היו נמוכות מאלה שאנחנו נחשפים אליהם בצילום CT רגיל בבית חולים. אבל ברור שבשביל משימות ארוכות יותר, שנמשכות שבועות, חודשים או שנים - גישת ה"מהר ובמזל" לא באמת תועיל. ועל זה בדיוק עבדו המדענים עשרות שנים. מצ'רנוביל לירח (ה-StemRad) חברת StemRad הישראלית-אמריקאית נוסדה בדצמבר 2011 על ידי אורן מילשטיין ודניאל לוויט. ההשראה שלהם הייתה אסון צ'רנוביל, שבו כבאים ומהנדסים - שהיו ראשונים בזירה - מתו מחשיפה לרמות גבוהות של קרינת גמא. התובנה המרכזית שעומדת מאחורי הטכנולוגיה שלהם אומרת: אי אפשר לשריין את כל הגוף  - זה יהיה כבד מדי וימנע כל תנועה. אבל אפשר לזהות איזה איברים בגוף רגישים יותר לקרינה ולהגן עליהם באופן ממוקד (קצת כמו סינורי העופרת ששמים על אברי הרבייה בזמן צילום רנטגן ). עיקרון זה מכונה " הגנה סלקטיבית " - ריכוז המיגון רק על מערכות איברים קריטיות, מה שמאפשר הגנה מצילת חיים תוך שמירה על ניידות מלאה. המוצר הראשון של StemRad היה " 360 Gamma"  - אפוד שמגן על אזור האגן, שם נמצא מח העצם - היצרן של תאי הדם, שהוא אחד החלקים הרגישים ביותר לקרינת גמא. המוצר הזה נמכר לכוחות ביטחון ברחבי העולם, ואפילו כלל חוזה של כ-4.5 מיליון דולר עם משרד ההגנה האמריקאי. כשהאפוד הגיע לחלל 🚀 האפוד המדובר AstroRad פותח בשיתוף פעולה בין חברת StemRad לחברת לוקהיד מרטין, הקבלן הראשי של החללית אוריון של נאס"א. המטרה היתה להתאים את הטכנולוגיה לאיומי הקרינה הייחודיים של החלל העמוק. ההבדל החשוב בין קרינה בחלל לקרינה גרעינית על פני הארץ הוא בסוג החלקיקים. בעוד שעל פני הארץ מגנים מקרינת גמא בעזרת אפודים עם עופרת, קרינת החלל מורכבת בעיקר מחלקיקים טעונים כמו פרוטונים שיש להם אנרגיה גבוהה. כדי לעצור אותם ביעילות, נדרש חומר עשיר במימן. ה-AstroRad עשוי מפוליאתילן דחוס - פלסטיק עם ריכוז גבוה ביותר של מימן בצורתו המוצקה. האפוד מגן על האיברים הרגישים ביותר לקרינה (רקמת השד, הריאות ומח העצם), כאשר עובי החומר משתנה לפי מיקומו על הגוף, בהתאם לרמת הסיכון באותו אזור. הלגה וזוהר - בדיקה היסטורית בנובמבר 2022 במשימת Artemis I , שהייתה הטיסת הניסוי הראשונה הלא מאוישת של רקטת SLS ושל החללית אוריון, בוצע ניסוי ייחודי בשם MARE (שזה ראשי תבות של Matroshka AstroRad Radiation Experiment) - שיתוף פעולה בין סוכנות החלל הישראלית, הסוכנות הגרמנית לחלל (DLR), נאס"א וחברת לוקהיד מרטין. הניסוי נמשך כ-25 ימים, לכל אורך המסלול סביב הירח ובחזרה לכדור הארץ. שתי בובות-אדם זהות לחלוטין - הלגה  ו זוהר (כן-כן, זוהר! בדיוק כמו שאתם חושבים. שם ישראלי 😊) - הוכנסו לתוך אוריון. שתיהן עשויות מחומרים המדמים עצמות, רקמות רכות ואיברים של גוף אישה בוגרת, ומצוידות באלפי חיישני קרינה. ההבדל היחיד ביניהן היה שזוהר לבשה את ה-AstroRad, והלגה - לא. למעלה מ-5,600 חיישנים בגופן של הבובות מדדו את רמות הקרינה לאורך כל המשימה, כדי לבנות מפה תלת-ממדית של הקרינה שספגו האיברים השונים. 🔭 הידעת? לפני ניסוי MARE, עוד מ-2019, נבדק AstroRad על תחנת החלל הבינלאומית ISS לצורך ניסויים ארגונומיים - לבדוק כיצד האפוד מתנהג בחוסר כובד ואיפה צריך לשפר את הנוחות שלו. גם האסטרונאוט הישראלי-אמריקאי איתן סטיבה לבש אותו כחלק ממשימת Rakia ב-2022. אבל איך בכלל נראה האפוד הזה? 👀 אחת הסוגיות המעניינות ביותר בעיצוב של AstroRad היא שהוא בכלל לא נראה כמו חליפת חלל רגילה . הוא יותר דומה לאפוד מגן עבה וגמיש שמכסה את פלג הגוף העליון, מהכתפיים ועד הירכיים. מבחינה חיצונית זה נראה קצת כמו ווסט ספורטיבי משוריין, עשוי רפידות פלסטיק בשכבות עבות, בצבע כחול-אפור כהה, עם רצועות מתכווננות מאחור כדי להדק ולהתאים לגוף - כי הנוחות והתנועתיות בחוסר כובד הן חלק בלתי נפרד מהעיצוב. לובשים אותו מעל חליפת החלל הפנימית  - לא מתחתיה ולא במקומה. והוא שכבת מגן נוספת שמיועדת לשימוש בתוך החללית עצמה , בזמן מנוחה, שינה, או בעת התרעה על סופת שמש. בחלליות כמו אוריון, לא משתמשים בו מחוץ לחללית - כלומר, לא בחליפת ה-EVA של הליכות החלל - אלא בתוך סביבת המחיה הלחוצה, שבה אין צורך בחליפת לחץ מלאה. מה להלגה ולזוהר? אז מה היו התוצאות? מעל למצופה: זוהר, שלבשה את האפוד, ספגה 60% פחות קרינה לעומת הלגה - שלא לבשה אותו. ובאיברים הרגישים במיוחד? ההבדל הגיע אפילו עד 90% פחות קרינה! ד"ר אורן מילשטיין, מנכ"ל StemRad, אמר שהתוצאות עלו על כל הציפיות: " בהתחלה הן נשמעו טובות מדי מכדי להיות אמיתיות, אבל לאחר חודשים רבים של ניתוח מעמיק והתייעצויות עם מומחים מגופים אחרים, שוכנענו שהתוצאות אכן כאלה. " ותגובת סגן ראש נאס"א לאחר שקיבל את הנתונים: " לא יכולנו לקוות לתוצאות טובות יותר. " למה זה חשוב דווקא עכשיו? בגלל שה-AstroRad תוכנן להגן בעיקר מפני אירועי חלקיקים סולאריים - SPE - שמתרחשים בתדירות גבוהה יותר בזמני שיא מחזור הפעילות של השמש (תקופה שחוזרת כל 11 שנה). שיא המחזור הנוכחי חל סביב 2025 - בדיוק בתקופה שבה מתרחשות משימות ארטמיס. ובינתיים, הדברים זזים מהר: ב-1 באפריל 2026 נאס"א משגרת את Artemis II עם 4 אסטרונאוטים למסלול סביב הירח ובחזרה - לראשונה מאז 1972. הנחיתה עצמה על פני הירח צפויה במסגרת Artemis IV, ומתוכננת ל-2028 בערך. אז בפעם הבאה שתשמעו על אסטרונאוטים בדרכם לירח - תדעו שגם ישראל - בעזרת המדע - עוזרת לשמור עליהם בטוחים. 🇮🇱

חופשת פסח מגיעה, והילדים בבית צריכים משהו לעשות בין ארוחה לעוד יום בבית. מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) הכינו בשבילכם השנה חוברת פעילות חגיגית לפסח - ואפשר להוריד אותה חינם, להדפיס ולצלול פנימה. מה יש בחוברת? החוברת מתאימה לכיתות הנמוכות בעיקר, ומכילה מגוון פעילויות לחופשה: תפזורת - פעילות אוצר מילים של פסח דפי צביעה - עם דמויות המט"ח מבוך - לאתגר את המוח הקטן תשבץ שלד מילים - לחיזוק קריאה וכתיבה מצא את ההבדלים - לאימון תשומת לב ויכולת תצפית ועוד פעילויות נוספות איך משיגים? פשוט מאוד: לוחצים על הקישור, מורידים, מדפיסים - ומתחילים. 🖨️ חג שמח ושקט לכולם!

יש משהו ממכר בלחפש את הפרט שלא מסתדר. עין אחת שמסתובבת בתמונה, הרגע הזה של "הי, משהו כאן לא..." - ואז ה-"אהה!" המנצח. זה בדיוק הרעיון מאחורי חוברת חידות הציורים החדשה שלנו: "מצא את השונה". איך זה עובד? בכל דף יש קבוצה של ציורים שנראים כמו שייכים יחד - אבל אחד מהם שייך לעולם אחר לגמרי. לדוגמא: אם הדף מלא חיפושיות, לאו דווקא רק פרת-משה-רבנו אלא חיפושית חדקונית, חיפושית זבל וכו' - ובין כולן מסתתר פרפר בודד - אז הפרפר שונה. או - כל החפצים בתמונה הם כלי אוכל כמו סכו"מ, תרווד, מצקת, מערוך וכו' וגם מחבת. אז המחבת - לא קשורה. בקיצור, הבנתם... המשחק הזה דורש שילוב של תשומת לב לפרטים, סבלנות, ועין חדה. 11 דפים שונים מחכים לכם - חלק מהם קלים יותר, וחלק - פחות. ויש גם דף מיוחד עם האפרוחים שלנו 😇 למי זה מתאים? לכולם, ממש. ילדים קטנים שרק מתחילים לזהות צורות, ילדים גדולים שאוהבים אתגרים - ואפילו מבוגרים שצריכים הפסקת מוח. 🧩 איך משחקים? מורידים את הקובץ מדפיסים ומוסרים לכל אחד דף (אפשר לעשות מזה תחרות!) משדרים לטלוויזיה - ומוצאים ביחד פותחים על מסך גדול - ורואים מי הראשון שיוצא לחצו על הכפתור להורדת החוברת המלאה - חינם, מוכנה להדפסה והצטרפו למשחק 🐥

כן-כן, זה אותו משחק מוכר, רק שהפעם משחק אותו בלי עט ונייר... אלא כמשחק מהיר, תחרותי וכיפי שמאתגר את החשיבה המהירה ואת הידע הכללי. 🏃‍♂️🌐 יש מי שקורא לו גם "תפוס ת'אות". המשחק נהדר לשיפור הזיכרון, הידע הכללי ומיומנויות החשיבה תחת לחץ. 💡🧠 הוא גם מצוין בתור אימון המוח או כתרגיל חימום לפני פעילויות אחרות. 🏋️‍♂️🧩 הנה איך משחקים: בוחרים קטגוריה, כמו "ארצות", "ערים", "חיות", "שמות", "אוכל", "מקצועות" וכדומה. 🌍📛🍔🐾 אפשר מראש להכין קלפי משחק כשכל כל קלף יש שם קטגוריה, ושולפים קלף אקראית. כל אחד, בתורו, 'יקבע' את האות הפותחת, כשהוא מכריז "אָ-לֶף" ובלב ממשיך להגיד את הא"ב לפי הסדר עד שאומרים לו "סטופּ" (או 'עצור'. לא נריב איתכם על עברית או אנגלית...) ואז הוא מכריז בקול רם את האות. נניח שעליה הוא נעצר היא "מ". 🔠 כולם מנסים לחשוב במהירות על מילה מהקטגוריה שנבחרה, המתחילה באות שנבחרה. לדוגמא, אם הקטגוריה היא "ארצות" והאות היא "מ", תשובות אפשריות הן "מקסיקו", "מלזיה", "מדגסקר" וכו'. 🌎 השחקן הראשון שצועק תשובה נכונה, מקבל נקודה. 🎉✨ בחרו קטגוריה חדשה ואות חדשה, והמשיכו במשחק עד שמישהו מגיע למספר מסוים של נקודות שקבעתם מראש (נניח, 10), או עד שנגמר הזמן שהקצבתם למשחק ⏰🏆 או עד שהגעתם אל היעד... טיפים ווריאציות אפשר להתאים את רמת הקושי של המשחק על ידי בחירת קטגוריות קלות יותר או קשות יותר, או על ידי הגבלת הזמן לתשובה לפי הגיל. ⌛🔍 חשוב בעיקר למשפחות עם הפרשי גילאים גדולים בין הילדים. 👨‍👩‍👧‍👦 אפשר לתת לכולם להכריז על התשובה שלהם ולנקד כמו במשחק הידוע - נקודה לתשובה זהה ו-5 נקודות לתשובה ייחודית. אפשר לתת לאחד הילדים לקרוא על התשובה בויקיפדיה ולספר לכולם אנקדוטות מעניינות משם. והנה עוד כמה וריאציות כיפיות 🎲: 😂 ארץ עיר הגירסה המצחיקה גרסה יצירתית ומופרעת שמתאימה לכל הגילאים - ובמיוחד לילדים. קטגוריות לדוגמה: משהו שאסור לעשות בבית ספר שם מצחיק לחיית מחמד תירוץ מופרך לאיחור מקצוע שלא קיים משפט/מילה/ביטוי קבוע של מישהו מהמשפחה ממרח/מילוי לסנדוויץ' שם של ממתק וכו'. עוד טוויסט: כולם מקריאים את תשובותיהם בקול, ומקבלים נקודות בונוס גם על הצחוק שגורמים לאחרים עם התשובה הנכונה. 😄 ⚡ ארץ-עיר בלחץ זמן גרסת אקשן עם לחץ אמיתי. איך משחקים: כל אחד אומר בתורו (לפי סדר הישיבה) את שם הקטגוריה + מילה. אסור לחזור על קטגוריות מותר להמציא קטגוריה לכל אחד יש רק 5-10 שניות לענות. מי שלא ענה בזמן - הסיבוב נגמר. ניקוד: נקודה למי שענה - נכון - בזמן מינוס נקודה למי ש'נפל' אפס נקודות למי שלא הספיק לענות כי הסיבוב נגמר בסיבוב הבא יתחיל זה שנכשל. 🧠 ארץ-עיר - החידות גרסה עם רמה גבוהה יותר - לא אומרים את התשובה, אלא רומזים עליה לאחרים. לדוגמה: האות: ש, הקטגוריה: חיה. במקום להגיד "שועל" - אומרים "חיה ערמומית מהאגדות". האחרים מנסים לנחש - מי שמנחש נכון מקבל נקודות. בגירסה הזאת שני שחקנים מרוויחים בכל פעם: הרומז והמנחש/ים. 🔄 ארץ-עיר עם חוקים משתנים כל סיבוב - חוק אחר. זה שובר את האוטומטיות ומכריח לחשוב מחדש כל פעם. לפני המשחק: כתבו "חוקים" על פתקים קטנים, שימו אותם מקופלים בכובע, והגרילו חוק חדש לפני כל סיבוב. אפשר להחזיר את הפתק המקובל לעובי או לא. להחלטתכם. רעיונות לחוקים: - אסור להשתמש באות א' - רק מילים עם לפחות 2 הברות - בונוס נקודה למילה הארוכה ביותר - רק מילים אמיתיות - לא שמות פרטיים - רק מילים מצחיקות שחקו והתחרו, למדו ולימדו עובדות חדשות - העיקר שתהנו מכל רגע! 😄🎓 מבטיחים לכם שתהיו מופתעים כמה מהר המוח שלכם יכול לעבוד תחת לחץ. 😉⚡ יש לכם עוד רעיונות לשידרוג המשחק? נשמח לעדכן, כיתבו לנו

הדרדסים הם יצורים כחולים וקטנים שחיים בכפר מסתורי ביער - ומעולם לא התכוונו לצאת ממנו. אבל כשגרגמל הרשע, פולש לכפר שלהם, כמה דרדסים נגררים בטעות לתוך שער קסום - ומוצאים את עצמם בניו יורק. עיר גדולה עם גורדי שחקים, אנשים מבולבלים, וגרגמל אחד רשע שממשיך לרדוף אחריהם. וכל זה בזמן שצריך למצוא דרך חזרה הביתה ליער - ומהר. מה מיוחד בסרט הזה? זה לא סרט אנימציה רגיל - אלא שילוב של עולם אמיתי ואנימציה. הדרדסים עצמם - אנימציה, אבל הם משולבים לתוך תמונות שצולמו בניו יורק האמיתית, לצד שחקנים אמיתיים. מי למשל? ובכן, גרגמל. גרגמל מגולם ע״י שחקן אמיתי לגמרי - האנק אזריה - עם איפור ותלבושת. התוצאה היא תחושה מוזרה-מצחיקה של עולמות שמתנגשים. הדמות האנושית הראשית, פטריק, מגולמת על ידי ניל פטריק האריס. ואילו השחקנית קייטי פרי מדבבת את דרדסית. קצת מאחורי הקלעים 🎬 268 עובדי Sony Pictures Imageworks עבדו על האנימציות של הדרדסים - וביחד השקיעו בה כ-358,000 שעות עבודה. קייטי פרי, שדיבבה את דרדסית, לא הורשתה לצפות בסדרת הדרדסים המקורית כילדה. הוריה, שהיו כמרים שמרניים, לא אישרו זאת. הבכורה העולמית של הסרט נערכה בכפר קטן בשם חוסקר (Júzcar) בספרד. לרגל האירוע כל הכפר נצבע בכחול - כולל הכנסייה ומבנים היסטוריים. זה לקח כ-4,000 ליטר צבע. חברת סוני התחייבה להחזיר את הצבע הלבן המקורי לאחר הבכורה - אבל תושבי הכפר הצביעו להישאר כחולים, כי זה הביא להם למעלה מ-80,000 תיירים. קוונטין טרנטינו (שלנו 🤗) היה אמור לדבב את דרדס-מוח - אבל זה לא קרה... על הדרדסים - רקע קצר הדרדסים לא התחילו כסרט וגם לא - שוקינג - כסדרת טלוויזיה. הם הומצאו על ידי הצייר הבלגי פֶּיוֹ (Peyo) ב-1958, כדמויות משנה בקומיקס שלו - ורק לאחר מכן קיבלו קומיקס משלהם, ואחר כך את סדרת האנימציה שהפכה לפופולרית מאוד בשנות ה-80. למי מתאים? מגיל 5-6 ומעלה. זה קליל, מצחיק ומשפחתי. הילדים הקטנים יותר יהנו מהצבעים ומהדמויות, הילדים גדולים יותר יאהבו את ההומור ואת גרגמל. לא עמוק במיוחד - אבל בדיוק לזה מיועד. 🎬 לה-לה-לה-לה-לה-לה...