הסיפור הזה הוא מאלה שכולם מכירים, אבל תמיד כיף לחזור אליו: מחזמר מאת אברהם שלונסקי, על פי גרסת ההצגה המקורית של יוסי יזרעאלי, שבו טוחן עני ממש רוצה להשיא את בתו למלך - ומגזים (קצת הרבה) עם ההתרברבות כשהוא מספר למלך שהיא יכולה להפוך קש לזהב. המלך, שקופת הממלכה שלו ריקה לגמרי, קופץ על המציאה. בת הטוחן הנואשת מקבלת עזרה מגמדון קטן ומסתורי - אבל - אין הרי ארוחות חינם והיא מבטיחה לו את התינוק שיוולד לה. ידה-ידה-ידה, נולד, והגמד בא לגבות את החוב. והשאר - בהצגה. הצגה של תיאטרון הקאמרי, מלאה. מגיל 4 ומעלה. רתוי עם הורים. בוקר טווווב, בוקר טוב... הקליקו כאן לנגן את ההצגה המלאה, של תיאטרון הקאמרי. תיהנו

למה? כי דבק פלסטי יכול להיות הכוכב. לא רק בשביל להדביק 🎨 רוב הזמן הדבק הפלסטי הלבן יושב לו בקלמר ומחכה שנדביק איתו. אבל מסתבר שאם מנצלים את היתרונות שלו, אפשר ליצור איתו יצירות חביבות יש מאין, כמו יצירות תלת-ממדיות, קישוטים, מובייל ועוד כל מיני דברים, בלי לקנות שום חומר מיוחד. הסוד הוא פשוט: דבק פלסטי לבן, כשהוא מתייבש על משטח חלק, הופך לחומר גמיש ושקוף שאפשר לקלף אותו ממנו - וזה בדיוק מה שמאפשר את כל הקסמים האלה. בואו ננסה כמה רעיונות: מובייל מדבק פלסטי 🐣 זאת היצירה שהכי מרשימה ביחס למה שהיא צריכה, וכיף להכין אותה. מה צריך: דבק פלסטי לבן (כמות נדיבה) ניילון שקוף - של שקפקף (דף שקוף להגנת מחברות) - הכי מומלץ, אבל אם אין אפשר להשתמש בשקית ניילון חלקה של כריכים או ניילון נצמד. ציור או הדפסה של דמות שאוהבים. כן, שחור/לבן מספיק. קווי מתאר אפילו עדיף. חוט צמר או 'חוט' דק' שגזרתם מבד או טריקו רגיל עיניים זזות (לא חייבים . אפשר שתציירו ותגזרו סתם עיניים) איך עושים: מציירים או מדפיסים דמות - אפרוח, ארנב, דג, חד-קרן, כל מה שרוצים. מניחים את הדף בתוך השקפקף (או מניחים עליה ו'מעגנים' שלא יזוז את הניילון השקוף). על הניילון, מעל הציור, מורחים את הדבק הפלסטי בשכבה עבה. מנסים למלא את כל שטח הדמות. לפני שהדבק מתייבש - מדביקים חוט צמר, עיניים, פה, או כל פרט שרוצים שיהיה חלק מהיצירה. כן, העיניים והפה יכולים להיות מודבקים - עם 'שפריץ' של דבק נוסף על גבי החוט שהדבקתם. הולכים לשתות, לנשנש איזה פרי, להקשיב לפודקאסט או לקרוא סיפור. או בכלל, לדברים אחרים. בינתיים הדבק צריך להתייבש - לגמרי. * זה יכול לקחת אפילו מספר שעות או גם לילה שלם, תלוי בעובי הדבק. מקלפים בזהירות מהניילון. התוצאה: דמות גמישה ושקופה-למחצה שנראית קסומה כשאור עובר דרכה 🌟 אז מה עכשיו? אפשר לתלות כמה דמויות על חוט על מקל עץ, ענף, או קולב. אם צריך אפשר עם מחורר 'לנקב' חור בשביל החוט שיקשור. אפשר 'להדביק' כמו שזה על זכוכית החלון - בגלל תכונת ההיצמדות של הדבק, זה 'ייתפס' בלי ליפול. אם תכינו כזה קטן, אבל 'כפול' בתור תמונת 'ראי' אחד של השני, תוכלו להדביק אותם גב-אל-גב ולקבל דמות תלת מימדית שתוכלו להפוך למחזיק מפתחות או לחבר לריצ'רצ'ים של התיק. 💡 רעיון: קחו חוברת צביעה מתוך מאגר ה100 ומעלה של חוברות הצביעה שלנו, בחרו תמונה שאהבתם, הדפיסו את הדף הזה, והשתמשו בו כדי ליצור את האפרוח ו/או הפריטים האחרים בתמונה חתיכות לפסיפס הרעיון הזה קצת שונה - כאן הדבק לא אמצעי, אלא מטרה. הוא יעזור לנו להשיג חלקיקים קטנים שמהם ניצור יצירה שלמה חדשה. איך עושים: מכינים דבק צבעוני (הסבר כאן למטה ) מכינים שבלונות (תבניות) קטנות בצורות שרוצים - פרח, כוכב, לב, ציפור. ממלאים את הצורות בדבק פלסטי - כל "שדה" בשכבה עבה. ממתינים שיתייבש ומקלפים. עד כאן תהליך שדומה לקודם רק בלי להדביק דברים לדבק. מכינים ציור פסיפס: מדביקים את החתיכות השקופות על דף ציור, או על ציור בתוך שקפקף - אם רוצים להיצמד לציור ספציפי - אחת ליד השניה, כמו הפסיפסים שיש ברצפות של האתרים הארכיאולוגים. כשהפסיפס גמור - מקלף ונדביק על קרטון. 💡 רעיון: במקום חלקים קטנים לפסיפס, אפשר חלקים גדולים 'גיאומטריים' וצבעוניים עבור ויטראז'. וכך, כשנדביק על החלון, האור שמבחוץ עובר דרך הדבק ויוצר אפקט שמזכיר ויטראז'. ואיך נעשה את ה'חלקים' השחורים שמחברים בין צבע לצבע? אפשר להשתמש בממסקנטייפ שחור (כזה שיש לאבא במגירה) שפשוט מדביקים ישירות על החלון. או, לתוצאה שממש דומה לויטראז' אמיתי, אפשר להכין מראש "שלד" מנייר שחור עם חיתוכים, ולמלא בו את הרווחים בדבק הצבעוני. כש'נדביק' הפוך על החלון ' נקבל מראה 'אמיתי'. טיפ: איך הופכים את הדבק הלבן לצבעוני? דבק פלסטי לבן אפשר לצבוע ב-3 דרכים: גואש או צבע מים - מערבבים ישירות עם הדבק לפני שמורחים. מתקבל צבע עדין ושקוף למחצה. צבע מאכל - רק כמה טיפות לאותו אפקט נצנצים - אם יש לכם - מפזרים על הדבק הרטוב לפני שמתייבש. יוצא חגיגי ומנצנץ. נכון, אתם צודקים, יש גם דבק פלסטי צבעוני בחנויות האומנות, אבל אם אין לכם עכשיו , ובא לכם להתחיל, הדרכים האלו עובדות בדיוק אותו הדבר. עוד רעיונות עם אותה הטכניקה כשמבינים את הטריק של "למרוח על ניילון ולקלף", אפשר להמציא כל מיני דברים. אנחנו חשבנו על הרעיונות האלה: מסגרת לתמונה - מורחים דבק בצורת מסגרת, מוסיפים נצנצים, מקלפים ומדביקים על קרטון עם תמונה. תליונים - כוכבות, פרפרים, לבבות - כל צורה שקופה שתולים על חוט. מכינים הרבה כאלה, תולים בגבהים שונים אחד ליד השני, לפני החלון - לקבלת וילון. חרוזים - מורחים טיפות עגולות, ממתינים, מקלפים וחורזים. את החורים אפשר לעשות מראש עם קטע ללא דבק, עם מחורר, עם סכין חיתוך (לא לבד!) או ישירות עם המחט (כמובן שאם מדובר בילדים קטנים - זה פחות בשבילם). חיקוי של הטבע - נכין עלים ופרחים לפי תבנית של עלה אמיתי שמניחים מתחת לניילון , או של ראש פרח שמצאנו (ולא קטפנו!). ועכשיו ננסה לעקוב אחרי הניואנסים של הפרח או העלה. הידעת? דבק פלסטי לבן הומצא בשנות ה-50 בארצות הברית. הוא בעצם תערובת של חלקיקים פלסטיים זעירים שצפים בתוך מים - ולכן הוא לבן ונוזלי. כשהמים מתאדים והדבק מתייבש, נשארים רק החלקיקים הפלסטיים שנדבקים זה לזה ויוצרים שכבה שקופה וגמישה. זו בדיוק הסיבה שאפשר לקלף אותו מניילון - כי הניילון חלק מדי בשביל שהחלקיקים יאחזו בו.

זוכרים את Space Invaders? הקלאסיקה מ-1978 שבה גלי חייזרים פלשו מהשמיים (בשורות) והיה צריך לרוץ עם המקלדת לרוחב המסך כדי להשמיד אותם? עשינו לו מייקאובר - ירוק ובריא במיוחד. 🥦 במקום חייזרים יש ברוקולי עם עיניים מפחידות . במקום חללית יש אפרוח צהוב וחמוד . ובמקום להציל את כדור הארץ - המשימה הרבה יותר דחופה: להציל את ארוחת הצהריים . בקיצור - פולשי הברוקולי Broccoli Invaders 🎮 איך משחקים? פשוט מאד - מזיזים את האפרוח ויורים על גלי הברוקולי לפני שהם מגיעים אליו. יש רמות, יש ניקוד, ויש המון ברוקולי שמחכה לפיצוץ. המשחק עובד על סלולרי עם האצבעות שלכם או על מחשב עם החיצים והמקש הארוך. הוא מתאים לגילאי 5-10 (7-9 הם ה-sweet spot - הם תחרותיים מספיק בשביל להשתגע על הניקוד). שימו לב: המשחק לא שומר פרטים. אם אתם סוגרים אותו נמחקות התוצאות (פרטיות וזה) הנה דרך להעביר את הזמן כמו שההורים עשו כשהיא ילדים (רק כי לא היו להם דברים יותר יפים...) הנה... 🚀🥦🐥💥

מי לא מכיר את אנני - הילדה העקשנית בעלת השיער הכתום, שגדלה בבית יתומות קשוח תחת ידה של גב' האניגן, ובכל זאת מצליחה לראות את כוס החיים כמלאה עד גדותיה? המחזמר הוריד ים-של-דמעות מאז שעלה לראשונה לבמה בברודווי ב-1977, זכה בפרסי טוני, ועבר מאז עיבודים רבים - סרטי קולנוע, גרסאות טלוויזיה, הצגות בכל העולם ועוד. הגירסה הזאת (אחת לפני האחרונה), עם אבי קושניר, טלי אורן, חני נחמיאס ושי הראל, היא מחזמר מלא, בעברית, קרוב לשעתיים של "מחר, מחר, מחר" - כשבסוף מבטיחים לנו שהשמש תזרח 🌞. הקליקו 👇 לנגן את הסרטון

רגע לפני שדוד בן-גוריון יצא מהבית ונסע לבית העם בתל אביב להכריז על הקמת המדינה - הוא היה צריך להתמודד עם כמה דילמות לא פשוטות. ואתם? אתם הולכים לעזור לו. 🗝️ מה עושים בחדר הבריחה הזה? חדר הבריחה האינטראקטיבי של בית בן-גוריון בתל אביב מציב אתכם בנעליו של בן-גוריון ברגעים שלפני הכרזת העצמאות. פותרים חידות, מוצאים חפצים, ומתמודדים עם דילמות ערכיות אמיתיות שהוא ניצב בפניהן - חלקן אישיות, וחלקן כאלה שהשפיעו על כולנו עד היום. המשחק מבוסס על הביוגרפיה האמיתית של בן-גוריון, אז בדרך תלמדו גם כמה דברים שאולי לא ידעתם עליו. משך המשחק: כ-25 דקות

יש תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בהיסטוריה של המדע: אישה עושה עבודה מדעית מרשימה, ואז... השם שלה נעלם. הקרדיט עובר לגבר שעמד לידה, מתחתיה, לבוס שלה, לעמית שלה - ולפעמים לגבר שאפילו בכלל לא היה שם. זה לא "אולי קרה פה ושם". זו ממש תופעה שיש לה שם: אפקט מתילדה . אבל קודם - מי בכלל הייתה מתילדה? 🔍 לא, זו לא ילדה עם כוחות טלקינטיים (אם כי גם היא הייתה מגניבה). מתילדה ג'וסלין גייג'  (1826-1898) הייתה פעילה ל זכויות נשים באמריקה של המאה ה-19, וגם חוקרת היסטוריה שהתמחתה בלמצוא דברים שמישהו ניסה לטאטא מתחת לשטיח. ב-1893 היא פרסמה ספר שתיעד מאות מקרים של נשים שגילו, מצאו, המציאו - ואז פתאום שמן נעלם ובמקומן מופיע גבר. והאירונייה? גייג' עצמה נעלמה מספרי ההיסטוריה לתקופה ארוכה אחרי מותה. ככה ש אפקט מתילדה בעצם נרשם על שם אישה שסבלה ממנו בעצמה. 🐾 הידעת?  מתילדה ג'וסלין גייג' הייתה חמותו של ל. פרנק בום - מחבר " הקוסם מארץ עוץ ". בזמן שכולם קראו לילדיהם על שם דורותי הקטנה שנאבקת בכוחות חזקים ומנצחת - שמה של גייג' עצמה כבר כמעט ונשכח לגמרי. את השם " אפקט מתילדה " טבעה ב-1993 ההיסטוריונית של המדע ד"ר מרגרט רוסיטר  מאוניברסיטת קורנל, שהקדישה עשרות שנות קריירה לתיעוד מה שקורה לנשים בעולם המדע. היא בחרה לקרוא לאפקט על שם גייג' בדיוק בגלל הפרדוקס הזה. הסיפור הכי ידוע - הצילום שזכה בנובל בלעדיה 📸 רוזלינד פרנקלין  הייתה מדענית בריטית שחקרה (בין השאר) את מבנה ה-DNA. ב-1952 היא צילמה תמונה שנקראת " תמונה 51 " - צילום רנטגן שהראה לראשונה בבירור את המבנה הסלילי הכפול של ה-DNA. מה שקרה אחר כך הוא אחד הסיפורים המביכים בהיסטוריה של המדע: מוריס וילקינס, חוקר שעבד במעבדה לידה, גנב את התמונה (כי היתה לו גישה) והציג אותה לוואטסון וקריק - בלי ידיעתה ובלי רשותה. ג'יימס וואטסון עצמו הודה מאוחר יותר שהתמונה הייתה "מדהימה ומפתיעה" והיא זאת ששכנעה אותו שמבנה ה-DNA הוא סליל. התוצאה? וואטסון, קריק ווילקינס זוכים בפרס נובל  על גילוי מבנה ה-DNA ב-1962, בלי קרדיט לפרנקלין שגילתה ואף תיעדה. ושמה לא הוזכר כלל בטקס הענקת פרס נובל . ואילו פרנקלין עצמה? מתה מסרטן השחלות ב-1958 בגיל 37. 🔬 הידעת?  פרנקלין לא הייתה רק "הבחורה עם המצלמה". היא פיתחה שיטות מיוחדות לעבודה עם קרני רנטגן, עבדה על מבנה וירוסים, ועוד. עבודתה המוקדמת על מבנה הפחם שינתה את כל תעשיית הכרייה הבריטית. היא הייתה מדענית שלמה ומבריקה בפני עצמה. עוד כמה מקרים שכדאי להכיר📎 ליזה מייטנר מייטנר הייתה פיזיקאית שעבדה עשרות שנים לצד הכימאי אוטו האן. יחד הם פיתחו את תיאוריית הביקוע הגרעיני - הבסיס לאנרגיה גרעינית ולפצצת האטום. ב-1944, האן קיבל את פרס נובל לכימיה לבדו (הוא לא עשה את המתבקש, כמו שעשה פייר קירי כשסירב לקבל את פרס נובל ללא מיארי קירי שעבדה לצידו ביחד, מה שגרם לועדת הפרס לשנות את הפרס ולהעניקו לשניהם ביחד). שמה של מייטנר הוצע לוועדת נובל 48 פעמים  לאורך הקריירה שלה - אולם היא לא זכתה אף פעם. ב-1997, עשרות שנים אחרי מותה, קראו לאלמנט 109 בטבלה המחזורית על שמה: מייטנריום . ססיליה פיין-גאפושקין ב-1925 כתבה פיין-גאפושקין את עבודת דוקטורט המחקר שלה, בה היא חישבה שהיקום עשוי בעיקר ממימן והליום - מהפכה מוחלטת במחשבה האסטרונומית של אותה תקופה. האסטרונום הנחשב הנרי נוריס ראסל שכנע אותה לשנות ולכתוב שהתוצאה "כמעט ודאי שגויה". אבל כמה שנים אחר כך ראסל חישב בעצמו והגיע לאותה תוצאה בדיוק. נחשו מי קיבל את הקרדיט על הגילוי? נכון. הוא. נטי סטיבנס ב-1905 גילתה ביולוגית בשם נטי סטיבנס שהמין של יצורים נקבע על ידי הכרומוזומים X ו-Y. היא זאת שגילתה אותם ואת משמעותם. המנחה שלה, אדמונד ווילסון, החליט לפרסם מאמר על אותו נושא - ו...השם שלו, הוא שנכנס לספרי ההיסטוריה. מריאן דיימונד דיימונד היתה חלוצה בחקר גמישות המוח. במאמר מכריע מ-1964 על מחקר בראשותה, ניסו למקם את שמה רק בסוף, אחרי שמות עמיתיה הגברים. היא נאלצה להיאבק כדי ששמה יופיע ראשון על המאמר שלה. וזה קורה לא רק למדעניות חוקרות ג'יין מרסט  - ב-1806 כתבה ספר כימיה שהפך לנפוץ ביותר בתחומו במשך חצי מאה - באנונימיות, כי אישה לא יכלה לחתום על ספר מדע. [כתבנו על ג'יין מרסט כאן ] מרי אנדרסון  - המציאה את מגבי השמשות ב-1903. חברות הרכב דחו אותה, וכשפג תוקף הפטנט - התחילו להשתמש בהמצאה בלי לשלם לה. [על מרי אנדרסון והמצאת המגבים אפשר לקרוא כאן ] אליזבת (ליזי) מגי  - המציאה את המונופול ב-1903. כמה עשרות שנים אחר כך גבר בשם צ'רלס דארו העתיק ממנה, שינה את החוקים, מכר את הרעיון (שלה) תמורת מיליונים - והפך לעשיר. מגי קיבלה (אחרי רעש) רק 500 דולר. [כאן תקראו על המצאת המונופול - וכאן תוכלו לשחק מונופול בגירסה המקורית ] למה זה בכלל קורה? 🤔 ד"ר מרגרט רוסיטר  זיהתה כמה מנגנונים שחוזרים על עצמם: ציפיות שקופות  - כשגבר ואישה עובדים יחד, אנשים נוטים להניח אוטומטית שהגבר הוא "המוח". זה קורה בלי שמישהו שם לב שהוא עושה את זה. מבנים מוסדיים  - בהרבה מוסדות אקדמיים היסטוריים, אסור היה לנשים לפרסם מאמרים בשמן שלהן והן נדרשו לגבר שיהיה חתום על המאמר והגילוי. הנרטיב של הגאון הבודד  - ספרי היסטוריה אוהבים סיפורים פשוטים: גאון יחיד, רגע " יוריקה! " אחד. עבודת צוות אמיתית, שבה מישהי עשתה את החלק הקשה (ובלי לקבל קרדיט!) - פחות מוכרת כ"סיפור טוב". ומה קורה היום? ב-2019 פרסם כתב העת Nature  ניתוח של 3 מיליון מאמרים מדעיים - ומצא שמאמרים שנכתבים על ידי נשים מקבלים פחות ציטוטים בממוצע, גם כשמנטרלים הבדלים בתחום ובהיקף הפרסום. כלומר, האפקט לא נעלם. הוא רק נהיה יותר עדין. מצד שני, פה ושם אפשר לראות קצת ניסיונות לתיקון: פרויקטים שמוסיפים ערכים על מדעניות לוויקיפדיה, שמות כמו פרנקלין ומייטנר שמתחילים לקבל את המקום הראוי בספרי לימוד, או יום אדה לאבלייס הבינלאומי - שמצוין ביום שלישי השני של אוקטובר בכל שנה - שנועד להנציח מדעניות ומתכנתות. 📖 הידעת? אפקט מתילדה קורה גם בוויקיפדיה. נכון להיום, פחות מ-20% מהערכים בוויקיפדיה העברית עוסקים בנשים. כדי לשנות את זה, פועל מועדון 51% - קהילה שמטרתה לצמצם את הפער הזה על ידי כתיבת ערכים חדשים על נשים ושיפור ערכים קיימים. כי אם אין ערך - זה כאילו שהיא לא הייתה. כמה נקודות למחשבה לסיום 💡 אפקט מתילדה מעלה שאלות שכדאי לשאול לאו דווקא על ההיסטוריה, אלא על ההווה: איך אנחנו יודעים מי "באמת" גילה משהו - ומי רק קיבל את הקרדיט? כמה גילויים שאנחנו מייחסים לאנשים ספציפיים הם בעצם תוצאה של עבודת צוות ששוטחה לסיפור של איש אחד? ואם הסיפור של מתילדה עצמה כמעט נשכח - כמה סיפורים נוספים עוד מחכים שמישהו ימצא אותם?

אין הורה שלא מכיר את המצב הזה: הילדים מתווכחים על מי משחק עכשיו באקסבוקס, מי מקבל את הטאבלט הבא, ומי תורו לבחור מה לראות בטלוויזיה? ומי החליט בכלל שאמא ואבא צריכים להפוך ל"שוטרים" שצריכים לפתור כל סכסוך ולזכור מי היה אחרון? 🤦‍♀️ ואם כבר מדברים על זמן מסך - כמה מעצבן להתווכח עם הילד שכן עבר הזמן, עוד רגע, עוד משחק אחד, עוד פרק אחד... ולבסוף אתם צריכים להיות האלה הרעים שמכבים בכוח? אז במקום לצעוק על הילדים או לנסות לזכור מי היה ראשון, פשוט הפעילו את " תור-תור " - ה'משחק' שפיתחנו בשבילכם, שהופך את כל הסכסוכים על תורות וניהול זמן המסך לאוטומטי ושקט (או ככה לפחות אנחנו מדמיינים את זה...😂). המשחק מיועד בדיוק כדי למנוע את ה"אמא תגידי לו", "עכשיו תורי", "אבל אבאאאאא...." ו"הוא משחק מהבוקר, גם אני רוצה!" איך המשחק עובד? אמ;לק: מגדירים מי משחק ואיך מזהים אותו, כמה זמן יש לנו סך הכל, כמה תורות יהיו לכל אחד וזהו. הקסם קורה. והנה ההסבר המפורט: שלב ההגדרות (בהתחלה או לפני כל סיבוב) מי משתתף? קודם כל בוחרים: תור ילדים  (כל ילד משחק לבד בתורו) או תור קבוצות  (כמה ילדים משחקים יחד באותו תור)? אחרי זה מוסיפים את המשתתפים - עד 6 - נותנים לכל אחד שם ובוחרים לו צבע אישי. כמה זמן? קובעים את סך הזמן הכולל  של המשחק (בדקות), ואז בוחרים כמה תורות כל ילד יקבל . המערכת תחשב אוטומטית את האורך של כל תור, ותאפשר לכם לשנות זמן כולל בהתאם (מינימום 5 דקות למשחק. ומקסימום - 75 דקות למשחק. הי, שעה ורבע, זה מספיק זמן, ותמיד אפשר להתחיל סבב חדש...) שימו לב: זמן משחק = הזמן הכולל שבו כולם משחקים. זה כמובן שונה מזמן של תור אחד של ילד או קבוצה אחת. 🎲 ההגרלה לוחצים על "חלק הוגן והתחל" . אחרי שסיימתם להגדיר, המערכת מערבבת את סדר המשתתפים באופן אקראי כדי שלא כל סיבוב אותה קבוצה (ילד או ילדה) תתחיל ראשונה ("אבא!!! למה הוא תמיד ראשון???"), ואז מוצג סדר ההגרלה. מה קורה במהלך המשחק? המסך מציג את המצב: באמצע המסך מופיע השם של הילדה שעכשיו תורה לשחק עם עיגול בצבע שלה (כך שגם ילדים שעדיין לא יודעים לקרוא יבינו התור של מי עכשיו). בחלק התחתון - רואים מי הבא בתור (שם + צבע) בחלק העליון - מידע טכני איז תור זה ("תור שלישי מתוך ארבעה"), עם סמליל קטן של שעון. קליק עליו יציג כמה זמן נשאר עד לסוף המשחק כולו. לפני שמתחיל התור - הצבע של העיגול יחזור להיות אפור ויש ללחוץ עליו כדי להתחיל את התור (זה גם כתוב שם, לא תשכחו). זה קורה לפני כל תור, ונועד לתת לכם זמן להחליף קונסולות, להחליף משחק, וכו' כשהתור מתחיל: הצבע בעיגול הזה ילך וייגרע בהדרגה ככל שהזמן עובר, כשבמקביל גם חיווי של הזמן שנשאר מופיע כטיימר יורד על גבי העיגול. כמה שניות לפני סיום התור, חדי העין מביניכם ישימו לב שהזמן האוזל מהבהב קצת. כשהזמן נגמר - תשמעו קול שאומר "הגיע הזמן להתחלף" , והמערכת עוברת לתור הבא. בסוף הסבב כולו נשמע "הסבב הסתיים" . 💥 אין התראות מטרידות, אין פופ-אפים, ובעיקר - אין ויכוחים. ואם רוצים - מתחילים סבב חדש (שאפשר לשנות בו את הפרמטרים. להוסיף ולהוריד ילדים, להגדיל או להקטין את הזמן. דברים כאלה...) שימו לב: החיווי הקולי יישמע רק אם הדפדפן של ה"תור-תור" פתוח. אחרת התור יסתיים כמו עץ שנופל ביער בלי שאף אחד ישמע... הסיכום בסוף כל סבב של משחק מוצג סיכום: כמה זמן המשחק ארך בסך הכל, כמה תורות קיבל כל אחד משם אפשר להתחיל סבב חדש (הגרלה חדשה) או לשנות את ההגדרות. אין שמירת נתונים - הכל נמחק בסיום כדי לשמור על פרטיות, וגם, כי כל יום הוא יום חדש. התחשבנויות קטנוניות - לא בבית ספרנו... 🙂 למה זה עובד? כי אתם מפסיקים להיות "השופטים" . המחשב מחליט - הילדים לא יכולים לטעון שאתם לא הוגנים. כולם מקבלים בדיוק את אותו מספר תורות ואותו פרק זמן, והסדר נקבע בהגרלה אקראית. וזה מתאים לכל ילד:  ילדים שעדיין לא יודעים לקרוא מזהים את התור שלהם לפי הצבע האישי. 🎨 מה עושים אם...? אז ככה: יש הפרעה 'חיצונית'? (למשל, "האוכל מוכן, כולם לשולחן") אפשר להקפיא את הטיימר בלחיצה אחת. נמאס? אפשר תמיד לעצור ולסגור את המשחק, ואפשר להתחיל הכל מחדש בכל רגע נתון. השליטה אצלכם. למה זה עובד כל כך טוב? כי אתם מפסיקים להיות "השופטים"! במקום להיות אלה שמחליטים על התורות, המחשב מחליט. הילדים לא יכולים לטעון שאתם לא הוגנים. כי זה הוגן לגמרי - כולם מקבלים בדיוק אותה כמות זמן או מספר תורות. כי זה ברור לכולם - הילדים רואים בדיוק התור של מי עכשיו, מי הבא בתור, וכמה זמן נשאר. כמה טיפים לשימוש מוצלח תנו לילדים לבחור את הצבע שלהם - זה יעזור להם להם להרגיש שותפים אם אתם משתמשים בזה לזמן מסך, הסבירו מראש כמה זמן כל אחד יקבל זכרו שהמטרה היא להפחית מתחים, לא ליצור חדשים! אם ילד מתוסכל, אפשר תמיד להקפיא ולנשום 🧘‍♀️

יש שאלות שכולם שואלים אבל לא תמיד מקבלים עליהן תשובה אמיתית. למה הים מלוח? לאן הולך הזבל שלנו? מה זה בכלל כוכב נופל ? ואיזה חיות בר מסתתרות לנו ממש בעיר? מכון דוידסון לחינוך מדעי אסף שאלות אמיתיות שילדים שאלו - ועשה מהן סידרה "דניאל שואל", 12 סרטוני אנימציה קצרים ומצוינים 🎬 כל סרטון אורך בערך 4 דקות, ועונה בצורה מדויקת ומדעית על שאלה אחת - כולל נושאים שבדרך כלל קצת מתביישים לשאול, כמו למשל... מה זה קקי? (כן, גם זה מדע לגמרי לגיטימי):

תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע פתח, לרגל המצב, כמה הצגות שלמות לצפייה חופשית ביוטיוב. חמש הצגות מקוריות, לגילאים שונים - ואפשר לצפות בהן בלי לצאת מהבית. ההצגה ״דוט והקנגרו״ קומדיה מוזיקלית על אהבת האדם והחי, שילוב של שחקנים ובובות. לגילאי 5-9 זה לא הסיפור שלי על חרם בין ילדים, על אחריות, לחץ חברתי, ועל כך שמול עוול גדול - אסור לשתוק. לכיתות ד' ומעלה רק צרות מבוסס על ספרו של עוזי בן כנען ז"ל. נאחזת באוויר מבוסס על סיפורה האמיתי של עדי לוסטיג, נערה שניהלה מאבק אמיתי להצלת חוף פלמחים ב-2008 - מאבק שזכה אפילו לאישור מצד נשיא המדינה דאז, שמעון פרס ז"ל. לנוער מחשבות שאינן רוצות לישון מחזמר על פי שירי שלומית כהן-אסיף (מהסופרות הפוריות ביותר לילדים בישראל). נגה לא מסכימה לעבור דירה, לא מסכימה לעזוב את החברים שלה, ולא מסכימה שמחשבות הילדות שלה יישארו בבית הישן. מחזמר שגם גדולים יוכלו ליהנות ממנו. לכל הגילאים הקליקו כאן לדף ההצגות המלא של התיאטרון - כולל הצגות שאולי יתווספו בהמשך (כרגע כל מה שיש שם נפתח כבר באוקטובר 2023)

סרט (ביוגרפי) מרגש מ-2015 על פיונה מוטסי, נערה משכונת עוני באוגנדה שבאפריקה, שהפכה לאלופת שחמט בינלאומית. סיפור אמיתי על כוח, נחישות והאמונה שאפשר להגיע לכל מקום – גם אם מתחילים מהמקום הכי נמוך. ולמה זה סרט שהפיקו בדיסני? כי זה סוג של "סיפור סינדרלה", ומה יותר דיסני מזה? ❤️ על מה הסרט? פיונה בת העשר חיה עם אמה הארייט ואחיה בקאטווה, שכונת עוני בקמפלה שבאוגנדה. היא ואחיה מוכרים ירקות כדי לעזור למשפחה לשרוד. יום אחד פיונה פוגשת את רוברט קטנדה, מאמן שמלמד ילדים לשחק שחמט בתוכנית מיסיונרית לנוער. רוברט מאמין שהחשיבה האסטרטגית והריכוז הנדרשים במשחק יכולים לעזור לילדים גם בתחומים אחרים בחיים. פיונה מתאהבת בשחמט ומגלה שיש לה כישרון מיוחד והיא עוברת מהצלחה להצלחה, מתחרויות מקומיות ועד לטורנירים בינלאומיים. ספויילר: בסוף הסרט, היא אפילו מועמדת לדרגת אמן בינלאומי וקונה למשפחה בית. 🏠 הנה כמה עובדות על הסיפור ומאחורי הקלעים הבמאית מירה נאיר חיה באוגנדה מאז 1991, אבל לא ביימה שם סרט עד שטנדו נגנדה (בכיר באולפני דיסני, ממוצא אוגנדי בעצמו) הגיע אליה והציע לה לביים את הסרט הזה. כשנאיר חיפשה שחקנית לתפקיד הראשי, היא בחנה כמעט 700 ילדות במשך כחצי שנה, עד שמצאה את מדינה נלוואנגה בת ה-15 בשיעור ריקוד קהילתי. לרוב השחקנים הילדים בסרט לא היה שום ניסיון מול המצלמה, ולכן נאיר הקימה מחנה הדרכה למשחק כדי להכין אותם. כל הסרט צולם באפריקה בשכונת העוני קאטווה בקמפלה ובאתרים נוספים באוגנדה וביוהנסבורג שבדרום אפריקה. אלישה קיז כתבה במיוחד לסרט את השיר "Back to Life" שיצא בספטמבר 2016. פיונה מוטסי האמיתית המשיכה בקריירת השחמט שלה, והסרט עזר להפיץ את סיפורה המדהים לכל העולם. למה כדאי לצפות? "מלכה שחורה" הוא סרט על כוח וחוזק פנימי. הוא מראה שידע הוא כוח, ושגם ילדה קטנה משכונת עוני בעולם השלישי יכולה לחולל שינוי גדול. הסרט מציג דמויות נשיות חזקות ומרשימות, מהגיבורה הצעירה שלנו ועד למיס הני האהובה על כולם (המורה שתומכת בפיונה), ומעביר מסרים חשובים של עמידה על עקרונות, אומץ, והכוח של תמיכה אמיתית וחברות. הסרט גם מלמד שאפשר תמיד לעמוד על שלנו, להעז לחלום ולשנות את העולם, לא משנה כמה אנחנו ובאיזה מצב אנחנו נמצאים. מתאים למשפחות עם ילדים מגיל 8-9 ומעלה. זו חוויה משפחתית מעוררת השראה שתזכיר לכולנו שהחלומות הכי גדולים יכולים להתחיל מהמקומות הכי קטנים. ♟️ צפו בערוץ דיסני שלכם!

מה זה בכלל סופרג'יסט? המילה "סופרג'יסטית" (Suffragist) מגיעה מהמילה הלטינית suffragium  - שפירושה פשוט "הצבעה". סופרג'יסטיות היו נשים (ואנשים שתמכו בהן) שנאבקו רק בשביל שנשים יוכלו להצביע בבחירות - זכות שנגזלה מהן במשך רוב ההיסטוריה האנושית. אבל כדי להבין למה צריך בכלל להילחם על זה - צריך להבין מה חשבו אנשים על... נשים. למה בכלל לא נתנו לנשים להצביע? תכינו את עצמכם. ההסברים שניתנו היו... יצירתיים. האמינו ברצינות ש נשים הן "יצורים רגשיים" שלא מסוגלות לחשיבה פוליטית רציונלית . שהמוח שלהן קטן יותר (זה נבדק. פייק). שאם ישתתפו בחיים הציבוריים - הן עלולות לזנוח את הבית והמשפחה ואז הציביליזציה תיפול. כן, ממש ככה. אבל לא מדובר רק בגברים שחשבו כך - חלק מהנשים עצמן התנגדו לקבל את זכות ההצבעה (מה ששטיפת מוח עושה...). בשוויץ, למשל, היה ארגון שנקרא "נשים נגד זכות ההצבעה". הן גדלו בתוך מערכת שלימדה אותן שמקומן הוא רק בבית, וחלקן פשוט האמינו בכך. מה שבטוח: שמירה על נשים מחוץ לפוליטיקה לא הייתה "טבעית" - היא הייתה מכוונת ומתוחזקת. כי מי שאין לו קול - לא יכול לשנות חוקים שפוגעים בו (ואם זה מזכיר לכם את נושא זכויות המיעוט בדמוקרטיה , זה לא סתם). גם בארץ ישראל היו מי שהפריע להם שלנשים יהיו זכויות הצבעה. מתוך התערוכה של נורית יעקובסון: זכויות הצבעה של נשים בארץ ישראל. צולם בירושלים, 11.10.2019 ע״י עדי ברטשניידר מאות שנים של "תהיי כבשה ותשתקי" במשך מאות שנים, נשים לא יכלו לרשת או להחזיק רכוש בשם עצמן, לחתום על חוזים, ללמוד באוניברסיטאות רבות (זוכרים את ג'יין מרסט ?), להופיע בבית משפט בלי גבר מלווה כמו בעל או אבא, ובוודאי שלא להצביע. ובינתיים, הן שילמו מיסים (הן כן, לשלם הן נדרשו), עבדו, גידלו ילדים, תיפעלו עסקים - אבל ללא כל ייצוג פוליטי. הסופרג'יסטיות מתארגנות ניו זילנד - הראשונה בעולם 🥇 ב-1893, ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שנתנה לנשים זכות הצבעה. מאחורי ההצלחה הזו עמדה קייט שפרד, שניהלה קמפיין עיקש שכלל עצומות ענק - עם כ-32,000 חתימות נשים, בארץ שכל האוכלוסייתה שלה היתה פחות מ-700,000 איש. הפרלמנט של ניו זילנד ניסה לדחות את החוק שוב ושוב, מחשש שהשינוי יערער את הסדר החברתי. אבל שפרד לא ויתרה. כשהחוק עבר, נשים ניו זילנדיות הצביעו כבר בבחירות של אותה שנה. ⚠️ חשוב לדעת: זכות לבחור ≠ זכות להיבחר. נשים בניו זילנד יכלו להצביע מ-1893, אבל להתמודד לפרלמנט - רק מ-1919. האישה ניו זילנדית הראשונה נבחרה לפרלמנט רק ב-1933. אמריקה - מאבק של 72 שנה בארצות הברית, המאבק רשמית התחיל בוועידת סנקה פולס ב-1848 - כנס שבו נשים וגברים פרסמו "הצהרת רגשות" שדרשה שוויון מלא, כולל זכות הצבעה. 72 שנה אחר כך, ב-1920, אושר התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית. 72 שנה! סוזן ב. אנתוני, אחת מהדמויות המרכזיות במאבק, נולדה ב-1820 ומתה ב-1906 - 14 שנה לפני שהמטרה שלה הושגה. קבלו אנקדוטה: ב-1872, אנתוני הצליחה להירשם לבחירות ולהצביע בניו יורק - בתחבולה. היא נעצרה, הועמדה לדין, ונדרשה לשלם קנס. היא סירבה לשלם אותו במשך כל חייה. ב-1913, יום לפני השבעת הנשיא וודרו וילסון, צעדו 5,000 נשים בוושינגטון הבירה במצעד ענק למען זכות ההצבעה לנשים. הקהל תקף את הצועדות, והמשטרה לא הגנה עליהן. האירוע הזה עורר סערה לאומית שקידמה את המאבק. בריטניה - הסופרג'טיות שנלחמו קשות בבריטניה, המאבק ידע אלימות משני הצדדים. הסופרג'טיות - הענף הקיצוני של התנועה שהובל על ידי אמלין פנקהרסט - הלכו רחוק מאוד: הן שרפו תיבות דואר, ריסקו חלונות ראווה, קשרו את עצמן לגדרות ליד בית ראש הממשלה, ואפילו פוצצו בית של שר. הן גם הקימו ארגון שעד 1907 מנה כבר 300 סניפים ברחבי אנגליה. הן גם ערכו שביתות רעב בכלא. הממשלה, כדי לא ליצור מצב שבו נשים יהפכו לקדושות מעונות ולסמל שיעורר תמיכה ציבורית, הוציאה את "חוק החתול והעכבר": שיחרור של השובתות עד שיתאוששו - ואז החזירו אותן לכלא. אמלי דייווידסון מתה ב-1913 כשניסתה לקשור את הדגל הסופרג'יסטי לסוס של המלך ג'ורג' החמישי במירוץ הסוסים המפורסם אפסום דרבי. היא נדרסה וארבעה ימים אחר כך מתה מפצעיה. זכות ההצבעה הגיעה לבריטניה ב-1918 - אבל רק לנשים מעל גיל 30! נשים צעירות יותר קיבלו את זכות ההצבעה 10 שנים אח"כ, ב-1928. איך זה עבד בשאר העולם? לא כל המדינות זזו באותו קצב. הנה כמה תאריכים שכדאי לדעת: 1893  - ניו זילנד (ראשונה בעולם) 1902  - אוסטרליה 1907  - נורבגיה (זכות הצבעה מוגבלת לנשים בעלות רכוש בלבד) 1913  - נורבגיה (זכות הצבעה המלאה, לכל הנשים) 1917  - רוסיה (לאחר המהפכה) 1918  - קנדה, גרמניה, אוסטריה, פולין, בריטניה (חלקית - רק מגיל 30) 1920  - ארצות הברית 1928  - בריטניה (מלא, לכל הנשים) 1931  - ברזיל 1944  - צרפת (לאחר שחרורה ממלחמת העולם השנייה) 1945  - איטליה, יפן 1948  - ישראל (מיום ההקמה, כאן לנשים היה שוויון) 1952  - יוון 1956  - מצרים 1963  - מרוקו, איראן (למרות ששנים אח''כ, באיראן פגעו בזכויות נשים) 1971  - שוויץ - ברמה הפדרלית בלבד. בחלק מהמחוזות נשים הצביעו רק בשנות ה-80 ואפילו עד 1990. כן, 1990. בקנטון אחד (אפנזל אינרהורדן), ב-1971 95% מהגברים התנגדו לתת לנשים זכות הצבעה. 1976  - פורטוגל (לאחר מהפכת הצפורנים) 1984  - ליכטנשטיין (נסיכות קטנה בין שוויץ לאוסטריה) 1990  - סמואה 2005  - כווית 2015  - ערב הסעודית (לבחירות מוניציפליות בלבד, ובהגבלות) הנה כתבה מהחדשות אצלנו על זה: רעיונות יצירתיים במאבק הסופרג'יסטיות לא רק מחו - הן גם חשבו מחוץ לקופסה. הסרט ככלי נשק:  ב-1913, תנועת הסופרג'יסטיות האמריקאית הפיקה את אחד הסרטים הפוליטיים הראשונים בהיסטוריה - "Votes for Women" - שהוקרן בבתי קולנוע ברחבי המדינה. הצבע הסגול:  הסופרג'יסטיות הבריטיות אימצו שלושה צבעים רשמיים: סגול (כבוד), לבן (טוהר) ו ירוק (תקווה). כל הופעה ציבורית, אירוע, כרזה ואפילו בגדים - נעשו בצבעים האלה. שיווק פוליטי לפני שהמילה "שיווק" כמעט הומצאה. "אנחנו פשוט לא באות":  באיסלנד ב-1975, 90% מהנשים נטשו את מקום עבודתן ובתיהן ביום אחד. הן לא בישלו, לא טיפלו בילדים, לא עשו כלום. המשק הזדעזע: שדות תעופה נסגרו, גני ילדים לא פעלו, בתי חולים עברו למצב חירום. אחרי 5 שנים, ב-1980, נבחרה ויגדיס פינבוגאדוטיר לנשיאה הנבחרת הראשונה בעולם שעלתה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. 💡 הידעת? בדיוק 47 שנה לפני יום האישה הבינלאומי הזה, ב-7 במרץ 1979, הכריז חומייני שנשים באיראן חייבות לצאת מהבית עם חיג'אב. למחרת - 8 במרץ, יום האישה הבינלאומי - נשים יצאו למחאה שדוכאה באלימות. רוב הגברים כלל לא התערבו, כי הם חשבו שמדובר בוויכוח של נשים, אז מה זה נוגע להם? אבל בתוך חודשים גם הם איבדו זכויות ואת חופש הפרט שלהם. כי כשזכויות של קבוצה אחת נרמסות - זה בד"כ רק ההתחלה. ואיפה אנחנו היום? נראה לכם שהמאבק הסתיים לפני עשרות שנים? לא ממש. פערי שכר:  בממוצע, נשים מרוויחות פחות מגברים על אותה עבודה. אצלנו בישראל, הפער עומד על כ-35% בשכר הממוצע. חלקו נובע מהבדלים בתחומי עבודה ובשעות, אבל גם אחרי שמנטרלים את הגורמים האלה, נשאר פער גדול. ייצוג בפוליטיקה:  נכון לעכשיו (2026), רק כ-26% מחברי הפרלמנטים בעולם הן נשים. המדינות המובילות בשוויון פרלמנטרי הן רוואנדה, איסלנד וניו זילנד - שוב ניו זילנד. מדינות שבהן נשים עדיין נלחמות:  באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן (שחזר לשלטון ב-2021), נשים לא יכולות להיבחר, ללמוד, לעבוד בשירות הציבורי, ובפועל נשללו מהן כמעט כל זכויות האזרח. בערב הסעודית, עומאן ואיחוד האמירויות - יש בחירות מוגבלות בלבד, תחת מלוכה מוחלטת. הוותיקן - מדינה שבה הזכות לבחור את האפיפיור שמורה לקרדינלים גברים בלבד. כמעט בכל המקומות האלה, ההגבלה נובעת משילוב של שלטון דתי ומשטר סמכותני. ואפילו בישראל - יש מפלגות שמטעמי דת לא ממש מאפשרות לנשים להיבחר או לייצג אותם בכנסת. זכות להיבחר לעמדה בכירה:  עד היום, פחות מ-30 מדינות בעולם ראו אי פעם אישה בראש המדינה או הממשלה. ברוב המדינות - זה עדיין לא קרה אפילו פעם אחת. בישראל הייתה גולדה מאיר (וגם זה היה לפני כמעט 3 דורות. רב האנשים שנולדו כאן ב-50 השנים האחרונות לא מכירים אפשרות כזאת...), בבריטניה - מרגרט תאצ'ר, בהודו אינדירה גאנדי, ובניו זילנד ג'סינדה ארדרן. אבל במדינות רבות אחרות - רק גברים היו בתפקידים האלה מאז ומתמיד. הידעתם? הסיבה שבישראל נשים בוחרות ונבחרות מקום המדינה, היא רוזה וולט-שטראוס, שהקימה ב-1919 את מפלגת הנשים הראשונה בעולם והובילה את המאבק ההיסטורי והמוצלח למען זכות הבחירה לנשים ביישוב העברי. ראו כאן את כל הסיפור: המורשת הדברים שנראים לנו היום מובנים מאליהם - שנשים יכולות להצביע, ללמוד, לעמוד בראש מדינה - לא היו מובנים מאליהם אף פעם. מישהי נלחמה עליהם. לפעמים שילמה על כך מחיר כבד. המאבק של הסופרג'יסטיות לימד משהו חשוב: זכויות לא נופלות משמיים . הן נכבשות על ידי אנשים שהחליטו שמשהו לא צודק - ועשו משהו בנידון. והן דבר שברירי שצריך להמשיך ולשמור עליו. אתם שומרים עליו אצלכם בכיתה?

לכבוד יום האישה הבינלאומי, מגיע לכם לשמוע על אישה שבאמת שברה תקרות זכוכית - לפני כמעט אלף שנה. מליסנדה. מי היתה מליסנדה? בעולם שנשלט על ידי גברים, מליסנדה נאלצה להיאבק על הכתר שלה דווקא מול הגברים הקרובים לה ביותר - מצד אחד בעלה, ומאוחר יותר הבן שלה. איך היא עשתה את זה? ולמה תושבי ירושלים אהבו אותה במיוחד? הפרק הזה הוא סוג-של טלנובלה היסטורית - סיפור על מלכה אמיצה שלא ויתרה על מה ששייך לה בזכות, גם כשכולם סביבה חשבו שאישה לא יכולה לשלוט לבד. מושלם להאזנה ביום האישה (כי עוד אישה שעשתה הסטוריה) תזכורת " ויהי פודקאסט! " הוא הסעת בהנחייה של דודו ארז, על דמויות ירושלמיות מהעבר. הפרק השני בסדרה מוקדש למליסנדה, מלכת ירושלים מהמאה ה-12.