אפקטים מיוחדים: אפקט מתילדה - או מה קורה כשמוחקים את האישה מהסיפור

יש תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בהיסטוריה של המדע: אישה עושה עבודה מדעית מרשימה, ואז... השם שלה נעלם. הקרדיט עובר לגבר שעמד לידה, מתחתיה, לבוס שלה, לעמית שלה - ולפעמים לגבר שאפילו בכלל לא היה שם.

זה לא "אולי קרה פה ושם". זו ממש תופעה שיש לה שם: אפקט מתילדה.

אבל קודם - מי בכלל הייתה מתילדה? 🔍

לא, זו לא ילדה עם כוחות טלקינטיים (אם כי גם היא הייתה מגניבה).

מתילדה ג'וסלין גייג' (1826-1898) הייתה פעילה לזכויות נשים באמריקה של המאה ה-19, וגם חוקרת היסטוריה שהתמחתה בלמצוא דברים שמישהו ניסה לטאטא מתחת לשטיח. ב-1893 היא פרסמה ספר שתיעד מאות מקרים של נשים שגילו, מצאו, המציאו - ואז פתאום שמן נעלם ובמקומן מופיע גבר.

והאירונייה? גייג' עצמה נעלמה מספרי ההיסטוריה לתקופה ארוכה אחרי מותה. ככה שאפקט מתילדה בעצם נרשם על שם אישה שסבלה ממנו בעצמה.

🐾 הידעת? מתילדה ג'וסלין גייג' הייתה חמותו של ל. פרנק בום - מחבר "הקוסם מארץ עוץ". בזמן שכולם קראו לילדיהם על שם דורותי הקטנה שנאבקת בכוחות חזקים ומנצחת - שמה של גייג' עצמה כבר כמעט ונשכח לגמרי.

את השם "אפקט מתילדה" טבעה ב-1993 ההיסטוריונית של המדע ד"ר מרגרט רוסיטר מאוניברסיטת קורנל, שהקדישה עשרות שנות קריירה לתיעוד מה שקורה לנשים בעולם המדע. היא בחרה לקרוא לאפקט על שם גייג' בדיוק בגלל הפרדוקס הזה.

הסיפור הכי ידוע - הצילום שזכה בנובל בלעדיה 📸

רוזלינד פרנקלין הייתה מדענית בריטית שחקרה (בין השאר) את מבנה ה-DNA. ב-1952 היא צילמה תמונה שנקראת "תמונה 51" - צילום רנטגן שהראה לראשונה בבירור את המבנה הסלילי הכפול של ה-DNA.

מה שקרה אחר כך הוא אחד הסיפורים המביכים בהיסטוריה של המדע: מוריס וילקינס, חוקר שעבד במעבדה לידה, גנב את התמונה (כי היתה לו גישה) והציג אותה לוואטסון וקריק - בלי ידיעתה ובלי רשותה. ג'יימס וואטסון עצמו הודה מאוחר יותר שהתמונה הייתה "מדהימה ומפתיעה" והיא זאת ששכנעה אותו שמבנה ה-DNA הוא סליל.

התוצאה? וואטסון, קריק ווילקינס זוכים בפרס נובל על גילוי מבנה ה-DNA ב-1962, בלי קרדיט לפרנקלין שגילתה ואף תיעדה. ושמה לא הוזכר כלל בטקס הענקת פרס נובל.

ואילו פרנקלין עצמה? מתה מסרטן השחלות ב-1958 בגיל 37.

🔬 הידעת? פרנקלין לא הייתה רק "הבחורה עם המצלמה". היא פיתחה שיטות מיוחדות לעבודה עם קרני רנטגן, עבדה על מבנה וירוסים, ועוד. עבודתה המוקדמת על מבנה הפחם שינתה את כל תעשיית הכרייה הבריטית. היא הייתה מדענית שלמה ומבריקה בפני עצמה.

עוד כמה מקרים שכדאי להכיר📎

• ליזה מייטנר

  מייטנר הייתה פיזיקאית שעבדה עשרות שנים לצד הכימאי אוטו האן. יחד הם פיתחו את תיאוריית הביקוע הגרעיני - הבסיס לאנרגיה גרעינית ולפצצת האטום.

  ב-1944, האן קיבל את פרס נובל לכימיה לבדו (הוא לא עשה את המתבקש, כמו שעשה פייר קירי כשסירב לקבל את פרס נובל ללא מיארי קירי שעבדה לצידו ביחד, מה שגרם לועדת הפרס לשנות את הפרס ולהעניקו לשניהם ביחד).

  שמה של מייטנר הוצע לוועדת נובל 48 פעמים לאורך הקריירה שלה - אולם היא לא זכתה אף פעם. ב-1997, עשרות שנים אחרי מותה, קראו לאלמנט 109 בטבלה המחזורית על שמה: מייטנריום.

• ססיליה פיין-גאפושקין

  ב-1925 כתבה פיין-גאפושקין את עבודת דוקטורט המחקר שלה, בה היא חישבה שהיקום עשוי בעיקר ממימן והליום - מהפכה מוחלטת במחשבה האסטרונומית של אותה תקופה. האסטרונום הנחשב הנרי נוריס ראסל שכנע אותה לשנות ולכתוב שהתוצאה "כמעט ודאי שגויה". אבל כמה שנים אחר כך ראסל חישב בעצמו והגיע לאותה תוצאה בדיוק. נחשו מי קיבל את הקרדיט על הגילוי? נכון. הוא.

• נטי סטיבנס

  ב-1905 גילתה ביולוגית בשם נטי סטיבנס שהמין של יצורים נקבע על ידי הכרומוזומים X ו-Y. היא זאת שגילתה אותם ואת משמעותם. המנחה שלה, אדמונד ווילסון, החליט לפרסם מאמר על אותו נושא - ו...השם שלו, הוא שנכנס לספרי ההיסטוריה.

• מריאן דיימונד דיימונד היתה חלוצה בחקר גמישות המוח. במאמר מכריע מ-1964 על מחקר בראשותה, ניסו למקם את שמה רק בסוף, אחרי שמות עמיתיה הגברים. היא נאלצה להיאבק כדי ששמה יופיע ראשון על המאמר שלה.

וזה קורה לא רק למדעניות חוקרות

• ג'יין מרסט - ב-1806 כתבה ספר כימיה שהפך לנפוץ ביותר בתחומו במשך חצי מאה - באנונימיות, כי אישה לא יכלה לחתום על ספר מדע. [כתבנו על ג'יין מרסט כאן]

• מרי אנדרסון - המציאה את מגבי השמשות ב-1903. חברות הרכב דחו אותה, וכשפג תוקף הפטנט - התחילו להשתמש בהמצאה בלי לשלם לה. [על מרי אנדרסון והמצאת המגבים אפשר לקרוא כאן]

• אליזבת (ליזי) מגי - המציאה את המונופול ב-1903. כמה עשרות שנים אחר כך גבר בשם צ'רלס דארו העתיק ממנה, שינה את החוקים, מכר את הרעיון (שלה) תמורת מיליונים - והפך לעשיר. מגי קיבלה (אחרי רעש) רק 500 דולר. [כאן תקראו על המצאת המונופול - וכאן תוכלו לשחק מונופול בגירסה המקורית]

למה זה בכלל קורה? 🤔

ד"ר מרגרט רוסיטר זיהתה כמה מנגנונים שחוזרים על עצמם:

• ציפיות שקופות - כשגבר ואישה עובדים יחד, אנשים נוטים להניח אוטומטית שהגבר הוא "המוח". זה קורה בלי שמישהו שם לב שהוא עושה את זה.

• מבנים מוסדיים - בהרבה מוסדות אקדמיים היסטוריים, אסור היה לנשים לפרסם מאמרים בשמן שלהן והן נדרשו לגבר שיהיה חתום על המאמר והגילוי.

• הנרטיב של הגאון הבודד - ספרי היסטוריה אוהבים סיפורים פשוטים: גאון יחיד, רגע "יוריקה!" אחד. עבודת צוות אמיתית, שבה מישהי עשתה את החלק הקשה (ובלי לקבל קרדיט!) - פחות מוכרת כ"סיפור טוב".

ומה קורה היום?

ב-2019 פרסם כתב העת Nature ניתוח של 3 מיליון מאמרים מדעיים - ומצא שמאמרים שנכתבים על ידי נשים מקבלים פחות ציטוטים בממוצע, גם כשמנטרלים הבדלים בתחום ובהיקף הפרסום. כלומר, האפקט לא נעלם. הוא רק נהיה יותר עדין.

מצד שני, פה ושם אפשר לראות קצת ניסיונות לתיקון: פרויקטים שמוסיפים ערכים על מדעניות לוויקיפדיה, שמות כמו פרנקלין ומייטנר שמתחילים לקבל את המקום הראוי בספרי לימוד, או יום אדה לאבלייס הבינלאומי - שמצוין ביום שלישי השני של אוקטובר בכל שנה - שנועד להנציח מדעניות ומתכנתות.

כמה נקודות למחשבה לסיום 💡

אפקט מתילדה מעלה שאלות שכדאי לשאול לאו דווקא על ההיסטוריה, אלא על ההווה:

• איך אנחנו יודעים מי "באמת" גילה משהו - ומי רק קיבל את הקרדיט?

• כמה גילויים שאנחנו מייחסים לאנשים ספציפיים הם בעצם תוצאה של עבודת צוות ששוטחה לסיפור של איש אחד?

• ואם הסיפור של מתילדה עצמה כמעט נשכח - כמה סיפורים נוספים עוד מחכים שמישהו ימצא אותם?