אחרי שמצאתם את כל הפילים, דגתם את כל הדגים, אילפתם את כל האריות ורתמתם את כל הסוסים - הגיע הזמן לטפס על העצים! הכנו לכם חוברת חידות חדשה שכולה מסתובבת סביב הרצף "קוף" - מילים שמסתתרות בתוך ציורים, מחכות שתגלו אותן. איך זה עובד? בכל דף מסתתרות כמה מילים שיש בהן את הרצף "קופ" - בהתחלה, באמצע או בסוף המילה. המטרה היא להסתכל על הציור, לזהות את הרמזים החזותיים, ולהרכיב מהם את המילה המתאימה. ל מ ש ל: אם בתמונה יש קוף ששוכב ממש בכניסה לבית על סף הדלת, ונוסע עליו פיל שנוהג במכונית צעצוע פתוחה, וכתב החידה של התמונה אומר "קוף שאף פעם לא אומר 'די!' למי שעובר עליו" 👈 התשובה היא: אסקופה נדרסת (אסקופה היא סף הדלת, ו"אסקופה נדרסת" הוא ביטוי למי שכולם דורכים עליו) אם בתמונה יש קוף שעובד ב'קצבייה' וכתב החידה של התמונה אומר "קוף שיודע לחתוך (זהירות!)" 👈 התשובה היא קופיץ (גרזן קצבים כבד) כללי המשחק נספרות רק מילים שהרצף ק-ו-ף מופיע בהן ברצף - בכל מיקום במילה. שימו לב: כשהאות פ' נמצאת באמצע מילה היא נכתבת פ' רגילה ולא פ' סופית, וזה עדיין נחשב. יש גם מילים לועזיות שנהוגות בעברית ונחשבות תקינות. גם קוף עם חולם וגם קוף עם שורוק וגם פ' רפויה וגם פ' דגושה - יכולים להופיע, וזה בסדר גמור ציור של קוף בלבד לא נחשב לתשובה - חייב להיות רמז ברור וממוקד למילה המתאימה, לא סתם קופים שמסתובבים בסצנה כרקע. והפעם: קצת יותר קשה 😈 בחוברות הקודמות הכל היה "קוף" סתם. אבל - הפעם יש 3 ערכים שבהם הקוף שמסתתר הוא לא סתם קוף, אלא זן ספציפי - בדיוק כמו שימפנזה או גורילה, אבל שמות אחרים של סוגי קופים. תחשבו על שמות של קופים שיכולים להתחבא בתוך מילים. אנחנו יודעים שזה הופך את החידון לקצת יותר קשה, אבל רצינו לאתגר... טיפים לפתרון התחילו מהפרטים הבולטים בסצנה, ואז עברו לקטנים יותר. חשבו על תחומים שונים: אוכל, מדע, חפצים, גיאוגרפיה, ביטויים ופתגמים. אם נתקעתם - בדקו הבעות פנים, תנועות גוף, כיווני חצים וסימנים קטנים בפינות. בדפים שבהם יש יותר ממילה 'קופית' אחת, תמצאו בפינה הימנית העליונה מספר שאומר כמה כאלה יש (2 או 3). שימו לב שלא פספסתם אף אחת. אפשר לעבוד לבד או בקבוצות קטנות - ותמיד כדאי לשאול הורים, יש שם כמה מילים שרק דור המבוגרים מכיר. 💡 טיפ להורים: זו חוברת מושלמת להקרנה על מסך הטלוויזיה בסלון - כל המשפחה מסביב, כל אחד מנסה לזהות עוד מילה, ואפשר גם להתחרות מי מוצא יותר קופים מיוחדים. מוכנים להתנדנד בין המילים? 🐒 פתרונות לחידון הקופים הגדול 🐒 כאן זה כבר 'אדם אחרי קוף' (ולא קוף אחרי בנאדם...), כי פה תמצאו את כל התשובות לחוברת "חידון הקופים הגדול" - למי שנתקע, למי שרוצה לוודא שצדק, או סתם סקרן לגלות אילו מילים (ואיזה קופים) התחבאו בציורים. ננה-בננה! 🐒

יצאתם החוצה אחרי הגשם וגיליתם פתאום ענן של נמלים עם כנפיים? לא, הן לא עברו שדרוג מאיזה גשם חומצי ולא התגייסו לחיל האוויר. אתם צופים בחתונה! ליתר דיוק, באלפי חתונות שקורות באותו רגע. בלי אולם, בלי די.ג'יי ובלי בורקס או מנה עיקרית. טוב, יש מנה עיקרית, רק שהחתן והכלה הם המנה. עוד נגיע לזה. רגע, מאיפה נולדו לנמלים כנפיים? רוב הנמלים שאתם רואים בדרך כלל הן פועלות: נקבות, בלי כנפיים, שעובדות כל החיים בשביל הקן ולא מטילות ביצים משלהן (על החלוקה לתפקידים בקן כתבנו בהרחבה בפוסט על הנמלים). אבל פעם בשנה הקן מגדל דור מיוחד: נסיכות - מלכות לעתיד, גדולות יותר - ועם כנפיים זכרים - קטנים יותר, אבל עם כנפיים, ועם תפקיד אחד בלבד בחיים. עד היום הגדול הם מסתובבים בתוך הקן ומקבלים אוכל מהפועלות, כמו אורחים שהגיעו מוקדם מדי לחתונה ומחכים ליד המזנון. הידעתם? אצל נמלים, הזכרים בוקעים מביצים שלא הופרו. כלומר, לזכר אין אבא, אבל יש לו... סבא. איך יודעים שהגיע היום הגדול? אין הזמנות ואין קבוצת ווטסאפ. ההזמנה היא מזג האוויר. מחול הכלולות מתחיל בדרך כלל אחרי גשם, כשהאדמה רכה, האוויר חמים ולח ואין כמעט רוח. בישראל, למשל, נמלי הקציר יוצאות למחול כלולות בסתיו, אחרי הגשמים הראשונים, ולכן בימים האלה רואים אותן בכל מקום. אבל יש גם מינים אחרים של נמלים שמעדיפות את האביב או הקיץ. והחלק המדהים? כל הקנים מאותו מין באזור יוצאים באותו יום, כמעט באותה שעה. למה? כדי לפגוש בני זוג מקנים אחרים - ולא להתחתן עם בני הדודים (כנראה שגם הם מבינים שזה לא כדאי מבחינה גנטית...) כדי להציף את הטורפים - ציפור יכולה לאכול הרבה נמלים, אבל לא מיליונים. כשכולם יוצאים יחד, יותר נמלים מצליחות לשרוד הידעתם? הפועלות משמשות בטקס כסדרניות: הן פותחות את פתחי הקן, שומרות מסביב, ולפעמים ממש דוחפות החוצה את מי שמתעכב. שוברים את הכוס (#לאממש, אבל - לטקס עצמו) הנסיכות והזכרים ממריאים ונפגשים באוויר או בנקודות גבוהות כמו עצים וגגות. נסיכה מזדווגת עם זכר אחד או כמה זכרים (תלוי במין הנמלים) ואז קורה דבר מדהים: היא אוגרת את תאי הזרע בכיס מיוחד בגופה ומשתמשת בהם לכל אורך חייה. וחיים של מלכה יכולים להימשך שנים רבות! מלכה של נמלה שחורה מצויה חיה במעבדה כמעט 29 שנה, וכל הזמן הזה היא הטילה ביצים מהמלאי של יום החתונה ההוא. והחתן? אחרי שעשה את התפקיד היחיד שלו, הוא מת תוך שעות עד ימים ספורים. מסיבת רווקים, חתונה, וזהו. לא הכי רומנטי (מי אמרה 'להשתמש ולזרוק'? #לא_יפה 🤭). ירח דבש? אין זמן לזה כשהמלכה הטריה נוחתת, היא עושה משהו שאף כלה לא עושה: מורידה לעצמה את הכנפיים. היא משפשפת אותן ברגלייה עד שהן נשברות, כי מעכשיו היא כבר לא תטוס יותר לעולם. ואז מתחילה עבודת שטח רצינית: היא חופרת חדר קטן באדמה ואוטמת את עצמה בפנים היא לא אוכלת שבועות ואפילו חודשים. במקום זה הגוף שלה מפרק את שרירי הטיסה, שהיא כבר לא צריכה, ומשתמש בהם ובמאגרי השומן כמזון היא מטילה ביצים ומגדלת לבד את הפועלות הראשונות שלה. הן יוצאות קטנות במיוחד, כי בכל זאת היו לה רק מעט משאבים הפועלות הראשונות מפתחות את הקן, מביאות אוכל, והמלכה הופכת למה שתהיה מעכשיו: מכונת להטלת ביצים. אז עם כל המליונים... למה בכל זאת אין קן מתחת לכל אבן רעננה? כי רוב הנסיכות לא מצליחות. ציפורים, לטאות, עכבישים, שפיריות ואפילו בריכות ומכוניות עושות את שלהן, ולפי ההערכות רק אחוז קטן מאוד מהמלכות מצליחות להקים קן שמחזיק מעמד. מחול כלולות הוא בעצם מזנון חגיגי לכל הטורפים בסביבה. הידעתם? בבריטניה כמות נחילי הנמלים המזדווגים האלה כל כך גדולים, שפעם מכ"ם מזג האוויר קלט אותם כ'עננים' של גשם. יש מקומות, כמו קולומביה, שבהם גם בני אדם מצטרפים לסעודה ואוכלים מלכות נמלים קלויות. כחטיף. נמלה מעופפת או טרמיט? גם טרמיטים יוצאים למחול כלולות אחרי גשם, ושני הנחילים נראים דומה. אז איך מבדילים? מותניים - לנמלה יש "מותן" צרה מאוד בין החזה לבטן. לטרמיט אין, הגוף שלו עבה לכל האורך מחושים - אצל נמלה הם מכופפים כמו מרפק. אצל טרמיט הם ישרים כנפיים - לנמלה הכנפיים הקדמיות ארוכות מהאחוריות. לטרמיט כל ארבע הכנפיים כמעט באותו אורך, וכולן ארוכות מהגוף מה עושים כשרואים מחול כלולות? לא נבהלים - הנמלים המכונפות לא באו לתקוף אף אחד, הן עסוקות בחתונה מסתכלים מקרוב - זו הזדמנות נדירה לראות רגע חשוב (קצר ומעניין) במחזור החיים של הנמלים אם רואים מלכה בלי כנפיים שהולכת לבדה על הקרקע - תנו לה לעבור, כי היא מחפשת מקום להקים בו עיר שלמה. לא לרסס! זה אירוע של יום או יומיים. אם כמה מהן נכנסו הביתה (בטעות), פשוט עוזרים להן לצאת. בעדינות. 💡 רגע למחשבה דמיינו שמישהו שולח אתכם לבד לשטח ריק, עם מה שיש לכם בכיס, ואומר: "תקימו עיר". בלי עזרה, בלי אוכל, ועם תריסר טורפים שמחכים בחוץ. זה בדיוק מה שכל מלכת נמלים עושה. אז בפעם הבאה שאתם רואים קן נמלים, זכרו שמישהי התחילה אותו לבד, במחתרת, אחרי חתונה של יום אחד. ובלי החתן... רוצים עוד נמלים? הכירו את העולם של הנמלים, מהפועלות ועד המלכה, ולמי שמעדיף נמלים מצוירות, יש לכם את אנטיקס - הנמלים הכי שובבות ביוטיוב.

משפחה רגילה לגמרי - עם אבא שאוהב טבע ושונא מסכים, בת שאוהבת לעשות סרטים, אמא אופטימית מדי, אח שמשוגע על דינוזאורים, וכלב שנראה כמו לחמנייה עם עיניים - יוצאים לטיול משפחתי מאולץ ברכב. ואז - מגיעה מהפכת הרובוטים. משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות (The Mitchells vs. the Machines, 2021) הוא אחד הסרטים המצוירים המצחיקים, המהירים והמוזרים ביותר שיצאו בשנים האחרונות - ובמקרה גם אחד הטובים. 🚗 על מה הסרט? קייטי מיטשל התקבלה לבית ספר לקולנוע בקליפורניה. אבא שלה, שמרגיש שהטכנולוגיה גוזלת ממנו את הקשר עם הבת, מחליט שהמשפחה כולה תסע איתה ברכב - ותחצה את ארה"ב - במקום לשים אותה על טיסה ולהיפרד ממנה, כמקובל באמריקה... בדיוק אז מכשיר AI בשם PAL מחליטה שבני האדם מיותרים ומשגרת את כל הרובוטים בעולם לאסוף אותם. כל בני האדם - חוץ ממשפחת מיטשל, שהייתה באמצע איזה ויכוח משפחתי ופספסה את האיסוף. אז עכשיו יש לנו משפחה אחת מגושמת ולא מתפקדת והיא הסיכוי האחרון של האנושות. 🎨 שני סגנונות אנימציה בסרט אחד הסרט משלב שני סגנונות אנימציה שונים לגמרי: האנימציה הרגילה נעשתה עם מראה של צבעי מים ועיפרון - כאילו מישהו צייר את הכול ביד. לצד זה, בסצנות של קייטי שמצלמת, האנימציה עוברת לסגנון של "סרט סטודנטים" מכוון - עם קטיעות מוזרות וגרפיקות ביתיות. זה לא מקרי: הצוות רצה שהסרט ירגיש כאילו קייטי עצמה מצלמת אותו. הידעת? 🕷️הסרט הופק על ידי פיל לורד וכריס מילר - אותו הצמד שייצר את סרט הלגו ואת אחד מסרטי ספיידרמן. ( Spider-Man: Into the Spider-Verse). הסגנון המטורף והמהיר שלהם - מאוד מורגש. 🐾 מונצ'י - הכלב שכולם אוהבים הכלב של משפחת מיטשל, מונצ'י, מבוסס על הפאג האמיתי של אחותו של הבמאי - מונצ'יצ'י - שבדיוק כמו הגרסה המצוירת שלו היה כלב עצבני, עם עיניים שמופנות הצידה, ושלא הצליח לתפוס שום דבר. 🧸 מעיל שעלה מיליון המעיל של האבא - ריק מיטשל - הוא לפי הדיווחים ה"אביזר המצויר היקר ביותר בהיסטוריה של חברת הקולנוע של סוני. כמות הפרטים, הקמטים והתנועה שנדרשו כדי לעשות את האנימציה של הבד גרמו לצוות לעבוד עליו זמן בלתי סביר בעליל. הידעת? 😱סצנת ה-Furby בסרט נולדה מפחד ילדות אמיתי של הבמאי מייק ריאנדה. הוא פחד מהפורבי שלו כשהיה קטן - ולכן החליט לשלב אותו בסרט כאחד האיומים המפחידים ביותר. לא הגזים... 📱 טכנולוגיה, משפחה, ועוד טכנולוגיה הסרט מצחיק ומהיר - אבל השאלה שעומדת מאחוריו היא אמיתית: מה קורה כשהטכנולוגיה נמצאת בכל מקום, וההורים והילדים לא מדברים את אותה שפה? האבא לא מבין את הסרטונים של הבת. הבת לא מבינה למה אבא לא מנסה להבין. ודווקא המהפכה הרובוטית היא מה שמאלצת אותם להתמודד עם זה - כי אין זמן לברוח למסך כשהמסך הוא זה שמנסה לתפוס אותך. 🎬 למי זה מתאים? הסרט מתאים לגילאי 8 ומעלה. הוא מהיר מאוד, מלא בבדיחות, גרפיקות ומימים - ויש בו גם כמה רגעים רגשיים שמגיעים בלי הודעה מוקדמת. מבוגרים ייהנו לא פחות מהילדים.

אחרי שמצאתם את כל הפילים, צללתם לחפש את כל הדגים, ויצאתם לספארי אחרי כל האריות - הגיע הזמן לרתום את עצמכם ולצאת לדהרה! הכנו בשבילכם חוברת חידות חדשה שכולה מסתובבת סביב הרצף "סוס" - מילים שמסתתרות בתוך ציורים, מחכות שתגלו אותן. איך זה עובד? בכל דף מסתתרות כמה מילים שיש בהן את הרצף "סוס" - בהתחלה, באמצע או בסוף המילה. המטרה שלכם היא להסתכל על הציור, לזהות את הרמזים החזותיים, ולהרכיב מהם את המילה המתאימה. כמה דוגמאות: ציור של סוס ששוכב בצל על ערסל תלוי בין עצים 👈 סוס נדנדה ציור של סוס מלא השראה ומוזות 👈 פרנסוס, ההר של המוזות ציור של סוס שמושך או מניע מכונה 👈 כוח סוס, יחידת המדידה לכוחם של מנועים כללי המשחק נספרות רק מילים שהרצף ס-ו-ס מופיע בהן ברצף - בכל מיקום במילה. יש גם מילים לועזיות שנהוגות בעברית ונחשבות תקינות (הרבה מהן מגיעות מיוונית עתיקה!). סוס סתם ככה, לא נחשב לתשובה - חייב להיות רמז ברור וממוקד למילה המתאימה. אין אצלנו סוסים חופשיים (גם לא כאלה שמדברים עברית...) טיפים לפתרון התחילו מהפרטים הבולטים בסצנה, ואז עברו לקטנים יותר. חשבו על תחומים שונים: מיתולוגיה, גיאוגרפיה, מדע, חפצים, מקומות בישראל. אם נתקעתם - בדקו הבעות פנים, תנועות גוף, כיווני חצים וסימנים קטנים בפינות. שימו לב שהניקוד לא רלוונטי, ככה שזה יכול להיות לא רק SUS אלא גם SOS. אפשר לעבוד לבד או בקבוצות קטנות - ותמיד כדאי לשאול הורים, יש שם כמה מילים שרק דור המבוגרים מכיר (או שלמדו ביוון העתיקה...). 💡 טיפ להורים: זו חוברת מושלמת להקרנה על מסך הטלוויזיה בסלון - כל המשפחה מסביב, כל אחד מנסה לזהות עוד מילה, פעילות ערב משותפת ומהנה. מוכנים לדהור אחרי המילים? 🐴 מתאים לגילאי: 5-13 ולכל המשפחה ומה עם הפתרונות לחידון הסוסים הגדול? 🐴 פה (👉 בלינק) תמצאו את כל התשובות לחוברת "חידון הסוסים הגדול" - למי שנתקע, למי שרוצה לוודא שצדק, או סתם סקרן לגלות אילו מילים התחבאו בציורים. אבל בחייאת, תנסו לפני שאתם מציצים... בהצלחה, ושתהיה דהירה משפחתית מוצלחת! 🐴

רגע, סוס? בים?? אז בואו נתחיל מההתחלה... סוס-ים הוא לא סוס. והוא בכלל לא קשור לסוסים. הוא דג. כן-כן, דג לכל דבר, עם זימים שבעזרתם הוא נושם, וכיס שחייה (שלפוחית שחייה) שעוזר לו לרחף במים. השם המדעי שלו הוא Hippocampus (היפוקמפוס), מיוונית: היפוס זה סוס ו_קמפוס_ זה מפלצת ים. כלומר, באופן רשמי לגמרי, הוא "סוס-מפלצת-ים". די הרבה כבוד בשביל מישהו שגודלו בערך כמו אצבע. סוסוני הים שייכים למשפחה שנקראת מחטניים (Syngnathidae), ביחד עם קרובי המשפחה שלהם: דגי המחט הצנומים ודרקוני הים האוסטרליים, שנראים כמו אצה שהחליטה לצאת לטיול. איך נראה דג עם פרצוף של סוס? אין לו קשקשים. במקום זה יש לו עור דק שמתוח מעל לוחות עצם, שמסודרים בטבעות לאורך כל הגוף, כמו שריון קטן. הוא שוחה זקוף. רוב הדגים שוחים "שוכבים", אבל סוסון הים מסתובב בעמידה, כמו מישהו שמחכה בתור. יש לו "צוואר". הוא יכול לכופף את הראש למטה, תכונה נדירה מאוד אצל דגים. העיניים שלו זזות כל אחת בנפרד, כמו אצל זיקית. עין אחת מחפשת אוכל, השנייה בודקת שאף אחד לא מנסה לאכול אותו. על הראש יש לו "כתר" (קורונט) - בליטה גרמית שהצורה שלה שונה מפרט לפרט, קצת כמו טביעת אצבע. הוא יכול לשנות צבע כדי להתמזג עם הסביבה או כדי להרשים בן או בת זוג. לחלק מהמינים אפילו צומחים חוטים קטנים על העור, כדי להיראות בדיוק כמו האצות שסביבם. סוסון ים באקווריום בירושלים. צילום עדי ברטשניידר השחיין הכי גרוע באוקיינוס בואו נגיד את זה בעדינות: סוסון הים לא ממש יכול לזכות באליפות שחייה. את הדחיפה קדימה מספק לו סנפיר קטן על הגב, שמרפרף עשרות פעמים בשנייה, ושני סנפירים קטנים ליד הראש שמשמשים לו בתור הגה. התוצאה? סוסון הים הננסי (Hippocampus zosterae) רשום בספר השיאים של גינס כדג האיטי ביותר בעולם, במהירות של כ-1.5 מטרים לשעה. שבלול נחוש היה מנצח אותו בתחרות. בגלל זה הוא לא ממש שוחה ממקום למקום, אלא בעיקר - ניתלה. הזנב שלו הוא זנב אוחז, שיכול להתלפף סביב אצות, עשב ים ואלמוגים ולהחזיק חזק, כמו עוגן. או כמו זנב של קוף. הזנב המרובע רוב הזנבות בטבע עגולים כמו גליל. אבל לסוסון הים יש דווקא זנב מרובע. במחקר שהתפרסם בשנת 2015 חוקרים בנו מודלים בהדפסת תלת-ממד וגילו שזנב מרובע עמיד יותר במעיכה ונאחז טוב יותר מזנב עגול. למה זה חשוב לנו לדעת את זה? כי עכשיו מהנדסים שבונים זרועות רובוטיות כבר לוקחים את הרעיון הזה לתשומת לבם. ארוחת צהריים עם קש לסוסון הים אין שיניים ואין קיבה אמיתית. החוטם הארוך שלו עובד כמו קשית (וגם קצת נראה כזה...): הוא מתקרב בשקט לסרטנון קטנטן, ואז מטה את הראש בבת אחת ו-שואב אותו פנימה בתוך אלפיות שנייה בודדות, אחת מתנועות הציד המהירות בעולם החי. הבעיה היא שבלי קיבה, האוכל עובר דרכו מהר מאוד, ולכן הוא חייב לאכול כמעט כל הזמן. סוסוני ים בוגרים אוכלים עשרות פעמים ביום, ולפי ההערכות, תינוקות סוסוני ים יכולים לחסל אלפי יצורים זעירים ביום אחד. בשנת 2016 חוקרים פענחו את הגנום (המטען הגנטי) של סוסון הים, וגילו שבמהלך האבולוציה הוא איבד את הגנים שאחראים על השיניים ואת הגן שאחראי על סנפירי האגן. האבולוציה 'החליטה' שהוא לא צריך אותם. ועכשיו לשיא האמיתי: אבא בהריון 🤰 זה הדבר שבגללו סוסוני הים מפורסמים: הזכר הוא זה שנושא את הצאצאים ויולד אותם. זה כמעט לא קורה בשום מקום אחר בטבע. ככה זה עובד: ריקוד חיזור - הזכר והנקבה מתחילים בריקוד משותף: הם משנים צבעים, מסתובבים יחד ולפעמים שוחים כשהזנבות שלהם שלובים. החיזור יכול להימשך שעות, ואפילו כמה ימים. העברת הביצים - הנקבה מעבירה את הביצים שלה לתוך כיס דגירה שנמצא על הבטן של הזכר, והוא מפרה אותן בתוך הכיס. ההריון - הכיס מתפקד קצת כמו רחם: הוא מספק לעוברים חמצן, מגן עליהם ומווסת את מליחות המים סביבם. לפי מחקרים, בחלק מהמינים הזכר גם מעביר להם חומרי הזנה. ההריון נמשך בדרך כלל בין שבועיים לארבעה שבועות, תלוי בסוג הסוסון ובטמפרטורת המים. הלידה - הזכר מתכווץ ומתכופף שוב ושוב, ופולט לעולם סוסוני ים זעירים ומושלמים, שנראים כמו גרסה מוקטנת של ההורים. מספר התינוקות נע בין כמה בודדים ועד יותר מאלף במינים הגדולים. תינוקות סוסוני הים מתחילים את החיים לבד לגמרי, ולפי ההערכות, פחות מאחד מכל מאה מגיע לבגרות. בגלל זה בדיוק הם נולדים בכמויות כאלה. למה דווקא האבא? אחת ההשערות היא שזה מאפשר לנקבה להתחיל להכין את מנת הביצים הבאה בזמן שהזכר בהריון, וכך הזוג יכול להביא יותר צאצאים בכל עונה. הידעתם? אצל חלק מזני הסוסונים, בני הזוג נשארים יחד לאורך עונת הרבייה כולה, ואפילו יותר, ונפגשים כל בוקר לריקוד "בוקר טוב" קצר: משנים צבעים, מסתובבים ביחד ונפרדים לסדר יום. אבל לא כל המינים נאמנים כל כך סוסוני הים באקווריום של ירושלים - מראים את סוגי סוסוני הים שיש בים של ישראל (תיכון או סוף) השיאים של סוסוני הים 🏆 הכי קטן - סוסון הים הפיגמי של סאטומי (Hippocampus satomiae) הוא באורך של קצת יותר מסנטימטר אחד. הוא יכול לעמוד בנוחות על הציפורן שלכם. (#לאבאמת, אל תנסו את זה בים...) הכי גדול - סוסון הים כרסתן (Hippocampus abdominalis) מאוסטרליה וניו זילנד. הוא מגיע לאורך של עד כ-35 סנטימטרים. הכי איטי - סוסון הים הננסי, כאמור, אלוף העולם בלא-למהר. כמה מינים יש בכלל? - יותר מ-40 מינים מוכרים, והמדענים עדיין מגלים חדשים. הנה קצת נתוני טריוויה ("הידעתם?") לארוחת שישי בערב... 💡 יש חלק במוח שלכם שנקרא על שמו של סוסון הים. במאה ה-16, האנטומאי האיטלקי ג'וליו צ'זרה ארנצי שם לב שאזור מסוים במוח נראה כמו... סוסון ים, אז הוא קרא לו היפוקמפוס. זה האזור שאחראי בין השאר על יצירת זיכרונות חדשים. אז בפעם הבאה שאתם נזכרים במשהו, תודו לסוסון (ואם בא לכם לדעת עוד על איך הזיכרון שלנו עובד, הציצו באפקט הראשוניות ואפקט האחרוניות). הסוסון שהתגלה בטעות. סוסון הים הפיגמי של ברגיבנט התגלה בשנת 1969 בקלדוניה החדשה לגמרי במקרה, כשמדען בשם ז'ורז' ברגיבנט אסף אלמוג למוזיאון. רק במעבדה הוא שם לב ששני סוסונים זעירים היו צמודים לאלמוג כל הזמן. ההסוואה שלהם כל כך טובה, שאף אחד לא ראה אותם מתחת למים. סוסונים בלונדון. בשנת 2008 נמצאו סוסוני ים בשפך נהר התמזה שבאנגליה, מקום שבו כמעט אף אחד לא ציפה למצוא שם אותם. סוסונים עתיקים. המאובנים הקדומים ביותר של סוסוני ים שנמצאו עד היום הם בני כ-13 מיליון שנים, והתגלו בסלובניה. רכב של אלים. במיתולוגיה היוונית, את המרכבה של פוסידון, אל הים, משכו "היפוקמפים" - יצורים שחציים העליון סוס וחציים התחתון - דג. סוסוני ים בישראל 🇮🇱 גם אצלנו יש סוסוני ים! בים התיכון חיים בעיקר שני מינים: סוסון ים קצר-חוטם וסוסון ים ארוך-חוטם, ובים סוף, ליד אילת, אפשר למצוא מינים נוספים. הם אוהבים מים רדודים עם שדות של עשב ים, אצות וסלעים, שם יש להם במה להיתלות. כמו כוכבי הים, גם סוסוני הים מוגדרים בישראל כערך טבע מוגן, כלומר אסור לאסוף אותם, לפגוע בהם או להוציא אותם מהים. אם ראיתם אחד - צלמו, תתלהבו, ותשאירו אותו בדיוק איפה שהוא. עוד סוסוני ים בישראל: פסל, פסל חופים (אשדוד) ומתקן נדנדה לילדים. צילומים עדי ברטשניידר למה הם צריכים עזרה? סוסוני הים נמצאים בסכנה בגלל כמה סיבות: הרס בתי הגידול שלהם (שדות עשב ים ושוניות אלמוגים), רשתות דיג שנגררות לאורך קרקעית הים ותופסות אותם בטעות, וציד לצורך רפואה מסורתית, מזכרות ולאקווריומים אישיים. 😡 בשנת 2002 נכנסו כל סוסוני הים לרשימה של אמנת CITES, האמנה הבינלאומית שמגבילה סחר בבעלי חיים בסכנה. הם היו בין דגי הים הראשונים שקיבלו את ההגנה הזאת. רגע למחשבה 🤔 סוסון הים הוא שחיין גרוע, אין לו שיניים, אין לו קיבה, והוא איטי יותר משבלול. ובכל זאת, הוא שורד באוקיינוסים כבר מיליוני שנים. אז אולי לא תמיד צריך להיות הכי מהיר או הכי חזק - לפעמים מספיק לדעת רק להיאחז טוב, להסתוות בחוכמה, ו-לאכול כל הזמן. 😉

סוסון הים הוא אחד היצורים הכי מוזרים בים: ראש של סוס, זנב של קוף, עיניים של זיקית, ואבא שנכנס להריון (את כל הסיפור המטורף הזה תמצאו בפוסט על סוסוני הים). החדשות הטובות? בגלל הצורה המיוחדת שלו, הוא גם אחד היצורים הכי כיפיים לצייר, לקפל ולבנות. אז קבלו סוסוני ים בשלוש דרכים, ברמות שונות, מגן ועד מתקדמים. רוב הסרטונים באנגלית, אבל אל דאגה, רואים בהם בדיוק מה עושים בכל שלב. איך לצייר סוסון ים ✏️ לקטנטנים: סוסון ים מהאות S סוסון ים הוא בעצם אות S עם פרצוף: או כזה סוסון ים, צעד אחר צעד - מתחילים מהראש והחוטם, ממשיכים לגוף המתעקל, ומסיימים בזנב המסולסל. למתקדמים יותר - קבלו הדרכה יותר מפורטת וריאלית (כולל הטבעות הגרמיות שעל הגוף, צללים ופרטים קטנים), עם עיפרון טיפ: כשאתם מציירים? נסו להוסיף לסוסון שלכם עשב ים להיאחז בו. כי בטבע הוא מבלה ככה רוב הזמן, אז זה גם הכי מדויק מדעית. 😉 ואיך לקפל סוסון ים באוריגמי? 📄 קל: סוסון ים שעומד על הזנב, ומתאים מאוד למי שמקפל בפעם הראשונה: בינוני: ומאתגר: (מכורים? הכינו אוקיינוס שלם... קפלו גם את יונקי האוקיינוס: כלב ים, פיל ים, אריה ים, וולרוס, פרת ים ולוטרה. אפשר להקים אקווריום שלם מנייר!) ואיך נכין סוסון ים מכל מיני חפצים? ✂️ סוסון ים על מקל קרטון, קצת צבע, עיניים מתגלגלות ומקל, והופ: בובת סוסון ים על מקל שאפשר לשחק איתה כמו בתיאטרון בובות. בלינק שכאן תמצא גם תבנית להדפסה. שימו לב: בהכנה משתמשים בסכין יצירה ובאקדח דבק חם, אז זה החלק שבו מבוגר אחראי נכנס לתמונה. סוסון ים תלת מימדי לסבלניים... סוסון ים עם זנב ממנג'טים של קאפקייקס הצבעוני מכולם: סוסון ים בצבעי מים שהגוף שלו צבוע בטפטפות, והסנפירים והזנב עשויים מנז'טים צבעוניים של קאפקייקס. סוסון ים משיש מקצף גילוח טכניקת 'צביעה' שנראית כמו קסם: מערבבים קצף גילוח עם צבעי אקריליק, טובלים בפנים סוסון ים מבריסטול, מניחים לייבוש, ומקבלים סוסון ים בדוגמת שיש. אחרי הייבוש אפשר גם לנקב חורים בשוליים ולהשחיל חוטי צמר - זה גם תרגול מעולה לשרוך נעליים לקטנים. סוסון ים מפלסטלינה או מחמר ומי שאוהב לפסל, אפשר להכין סוסון ים מפלסטלינה רגילה או אפילו מבצק סוכר.

איך יודעים אם מדינה מצליחה? אפשר לבדוק כמה כסף היא מייצרת, כמה שנים חיים בה, כמה חופשית העיתונות שלה, או פשוט לשאול את האזרחים איך הם מרגישים. כל אחת מהדרכים האלה נשמעת הגיונית, אבל כל אחת נותנת תמונה אחרת לגמרי. וזה הדבר הכי חשוב שצריך להבין לגבי מדדים: כל מדד הוא בעצם החלטה מה חשוב. מי שבוחר מה למדוד, בוחר גם על מה המדינה תסתכל, על מה פוליטיקאים יתגאו ועל מה הם יתווכחו. המדדים שכולם מכירים: תמ"ג ותל"ג 💰 כשאומרים בחדשות ש"המשק צמח" או ש"מדינה X עשירה יותר ממדינה Y", כמעט תמיד מדברים על אחד משני המדדים האלה: תמ"ג - תוצר מקומי גולמי (GDP): זה אומר מה הערך של כל הסחורות והשירותים שיוצרו בתוך גבולות המדינה במשך שנה. כל לחם שנאפה, כל תספורת, כל אפליקציה שנמכרה. תל"ג - תוצר לאומי גולמי (GNP): זה כמעט אותו דבר, אבל לפי מי ייצר ולא איפה הוא עשה את זה. לכן, אם החברה ישראלית אבל היא מפעילה מפעל בסין, אז הרווח שלה נכנס לתל"ג של ישראל, אבל לא לתמ"ג שלה. היום כלכלנים משתמשים יותר במונח "הכנסה לאומית גולמית" (GNI), שמבוסס על אותו רעיון. ולמה "גולמי"? כי זה החישוב לפני שמורידים את הבלאי של מכונות, מבנים וכבישים שהתיישנו במהלך השנה וכל מיני הוצאות. אבל המספר לבד לא מספיק תוצר כולל של מדינה ענקית יהיה כמעט תמיד גדול יותר מזה של מדינה קטנטנה, גם אם האזרחים שלה עניים יותר. לכן מחלקים את התוצר במספר התושבים כדי לקבל תוצר לנפש, וכך לקבל מספר שיותר קל להשוות בין מדינות. לסין, למשל, יש אחד התוצרים הגדולים בעולם, אבל התוצר לנפש שלה נמוך פי כמה מזה של לוקסמבורג הקטנה. ויש עוד בעיה: דולר אחד קונה הרבה יותר בהודו מאשר בשווייץ. לכן מחשבים גם שווי כוח קנייה (PPP), כלומר כמה באמת אפשר לקנות בכסף בכל מדינה. 🍔 הידעתם? ב-1986 המציא העיתון הכלכלי "האקונומיסט" את "מדד הביג מק" - השוואה של מחיר של המבורגר אחד ממקדונלד'ס במדינות שונות. זה התחיל כבדיחה, אבל כלכלנים משתמשים בו עד היום כדרך פשוטה כדי להבין אם מטבע מסוים "יקר" או "זול" מדי. מה התל"ג לא רואה 🙈 התל"ג הוא כלי מצוין למדידת פעילות כלכלית, אבל יש דברים שהוא פשוט לא מסוגל לראות: תאונת דרכים מגדילה את התוצר. תיקון הרכב, האשפוז, עורכי הדין - כל אלה הם פעילות כלכלית. מבחינת התל"ג, זה יום טוב. 🤦 הורה שמגדל את הילדים בבית, סבתא שמבשלת לכל המשפחה או מתנדבים בקהילה - לא נספרים בכלל, כי אף אחד לא משלם על זה. כריתת יער ומכירת העצים נספרת כצמיחה. היער עצמו, כל עוד הוא עומד ומייצר לנו חמצן, צל, נוף וטבע - שווה אפס. ממוצע מסתיר פערים. אם מיליארדר נכנס לבית קפה, ההכנסה הממוצעת של היושבים שם קופצת בבת אחת, אבל אף אחד מהם לא נעשה בגלל זה עשיר יותר. מספרים יכולים לשחק איתנו, וכבר כתבנו על זה בפוסט על פרדוקס סימפסון. מדינה שמוכרת מחצב יכולה להיראות עשירה מאוד - נפט, יהלומים, נחושת - בזמן שרוב האזרחים בה חיים בעוני, כי הרווחים מגיעים לקבוצה קטנה. זה בדיוק התסריט שקרה ושגרם למה שנקרא רפובליקת בננות. 🍌 אבל - גם מי שהמציא את המדד ידע את זה. הכלכלן סיימון קוזנץ, שפיתח את שיטת חישוב התוצר הלאומי עבור הקונגרס האמריקאי ב-1934, הזהיר כבר אז שאי אפשר להסיק מהמספר הזה עד כמה טוב לאנשים לחיות במדינה. ב-1968 אמר הסנאטור האמריקאי רוברט קנדי בנאום מפורסם שהתוצר הלאומי מודד הכל - חוץ מאשר את הדברים שהופכים את החיים לשווים משהו. אז קבלו עוד כמה מדדים שכדאי להכיר 📊 עם השנים פותחו מדדים נוספים שמנסים לראות את מה שהתל"ג מפספס: מדד הפיתוח האנושי (HDI): פותח ב-1990 עבור האו"ם על ידי הכלכלן הפקיסטני מחבוב אל-חק, יחד עם הכלכלן ההודי אמרטיה סן (שזכה מאוחר יותר בפרס נובל). הוא משלב 3 דברים: תוחלת חיים (כמה שנים חיים), השכלה (כמה שנים לומדים) והכנסה לנפש (כמה מרוויחים). הציון נע בין 0 ל-1. מקדם ג'יני: נקרא על שם הסטטיסטיקאי האיטלקי קוראדו ג'יני, שהציג אותו ב-1912. הוא מודד אי-שוויון בהכנסות: 0 אומר שלכולם יש בדיוק אותו דבר, ו-1 אומר שאדם אחד מחזיק בכל הכסף במדינה. דוח האושר העולמי: מתפרסם מאז 2012. סוקרים של חברת גאלופ שואלים כאלף אנשים בכל מדינה, בכל שנה, שאלה אחת: "דמיינו סולם שבתחתיתו (0) החיים הגרועים ביותר עבורכם ובראשו (10) הטובים ביותר - איפה אתם עומדים עכשיו?" בדוח של 2026, פינלנד נשארה המדינה המאושרת בעולם זו השנה התשיעית ברציפות, אחריה איסלנד ודנמרק, וישראל דורגה במקום השמיני. קוסטה ריקה הגיעה למקום הרביעי - הפעם הראשונה שלה בחמישייה הראשונה והדירוג הגבוה ביותר אי פעם למדינה מאמריקה הלטינית. מדדי דמוקרטיה וחופש: גופים כמו "פרידום האוס" ויחידת המחקר של "האקונומיסט" מדרגים מדינות לפי חופש הבחירות, זכויות האזרח ועצמאות בתי המשפט. יש גם מדד מיוחד לחופש העיתונות (שעליו הרחבנו בפוסט על תקשורת חופשית). המדדים האלה עוזרים לזהות גם מדינות שבהן הדמוקרטיה מתחילה להידרדר. ועכשיו, למדד שהולך לכיוון אחר לגמרי. ↔️ האם אפשר למדוד... אושר? הסיפור של בהוטן 🏔️ בהוטן היא ממלכה קטנה בהרי ההימלאיה, שתקועה בין שתי ענקיות: סין והודו. חיים בה כ-780 אלף איש, פחות מבירושלים. ב-1972, אחרי מות אביו, הפך ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק למלך הרביעי של בהוטן. הוא היה אז בן 16 בלבד. לפי הסיפור המפורסם, בסוף שנות ה-70 שאלו אותו עיתונאים על התוצר הלאומי הנמוך של המדינה שלו, והוא ענה שבשבילו "אושר לאומי גולמי" חשוב יותר מתוצר לאומי גולמי. מאחורי המשפט השנון הזה עמד רעיון רציני: פיתוח כלכלי הוא לא מטרה בפני עצמה. הוא אמור לשרת את האנשים, ולא להפך. בפסטיבלים בבהוטן, הרקדנים מופיעים מול האזרחים שיושבים בשקט, אוכלים, שמחים ולבושים בגדי חג מסורתיים. צילום עדי ברטשניידר מרעיון לחוק במשך שנים "אושר לאומי גולמי" (GNH - Gross National Happiness) היה בעיקר פילוסופיה. ואז הגיעו כמה שינויים גדולים: 2008: בהוטן עברה מממלכה שבה למלך יש סמכות מלאה - למונרכיה חוקתית, עם בחירות דמוקרטיות ראשונות וחוקה ראשונה. פרט מעניין: את המעבר לדמוקרטיה דחף המלך עצמו, למרות שחלק מהעם דווקא לא רצה בה. סעיף 9 בחוקה קובע שהמדינה צריכה לשאוף ליצור את התנאים שיאפשרו לאזרחים לחתור לאושר. ועדת התכנון הלאומית של המדינה שינתה את שמה ל"ועדת האושר הלאומי הגולמי". 2010: פורסם המדד המדיד הראשון, שפותח במרכז לחקר בהוטן יחד עם החוקרים סבינה אלקיר וג'יימס פוסטר מאוניברסיטת אוקספורד. מאז נערכו שלושה סקרים גדולים: ב-2010, ב-2015 וב-2022. ארבעת עמודי התווך של האושר 🏛️ בבסיס של השיטה למדידת האושר ישנם 4 עמודי תווך, הדברים שהמדינה צריכה לדאוג להם, כדי שלאזרחים שלה יהיו תנאים לחיים מאושרים: פיתוח כלכלי-חברתי בר-קיימא ושוויוני - כלכלה שמתפתחת, אבל לא על חשבון הדורות הבאים, ושהיתרונות שלה מגיעים לכולם ולא רק לחלק מהאזרחים. שמירה על הסביבה - הטבע נחשב חלק בלתי נפרד מהרווחה של בני האדם. שימור וקידום התרבות - שפה, מסורות, אומנות וזהות משותפת. ממשל תקין - שלטון שקוף, הוגן ושעונה לצרכים של האזרחים. עמודי התווך האלה הם עקרונות רחבים. כדי שיהיה אפשר למדוד אותם, הם פורקו ל-9 תחומים, ובתוכם 33 מדדים. 9 התחומים ו-33 המדדים 🔍 הסקר האחרון כלל 11,052 משתתפים בני 15 ומעלה, שנבחרו באקראי ממשקי בית שנדגמו באקראי. הוא כלל ראיון ארוך, שבו כל אחד נשאל על החיים שלו, לא על המדינה. 1. רווחה פסיכולוגית 🧠 כאן שואלים על שביעות הרצון מהחיים, על רגשות חיוביים (כמו רוגע, נדיבות וסלחנות), על רגשות שליליים (כמו כעס, קנאה ודאגה) ועל רוחניות. 2. בריאות 🩺 בריאות לפי דיווח אישי (איך אתם מרגישים), מספר הימים הבריאים בחודש האחרון, מוגבלות ובריאות נפשית, שנבדקת בעזרת שאלון מקובל בעולם. 3. חינוך 📚 אוריינות (יכולת קריאה וכתיבה), מספר שנות הלימוד, ידע (למשל טריוויה על אגדות מקומיות, חגים, החוקה ובריאות) וערכים - מה אנשים חושבים על מעשים כמו גניבה, שקר ואלימות. 4. שימוש בזמן ואיזון ⏰ זה אולי התחום הכי מפתיע, ויש בו רק שני מדדים: שעות שינה ושעות עבודה (כולל עבודות בית וטיפול במשפחה). רף השינה המספקת נקבע על 8 שעות ביממה, ומי שעובד יותר מ-8 שעות ביום נחשב כמי שחסר לו איזון. תחשבו על זה רגע: מדינה שבודקת אם האזרחים שלה ישנים מספיק. בשביל אדם רגיל, השאלה אם הוא מצליח לישון לילה שלם קרובה הרבה יותר לחיים שלו מאשר השאלה כמה המדינה הרוויחה ממכירת נפט, למשל. ואיך אפשר לישון טוב? קבלו הפסקה מתודית עם הסבר... 😉 5. גיוון וחוסן תרבותי 🎭 דיבור בשפת האם, השתתפות בפסטיבלים ובאירועים תרבותיים, מיומנות במלאכות המסורתיות (בבהוטן יש 13 אומנויות מסורתיות שנקראות "זוריג צ'וסום", כמו אריגה, ציור וגילוף בעץ) ודריגלם נאמז'ה - קוד הנימוסים וההתנהגות המסורתי. 6. ממשל תקין ⚖️ הערכת תפקוד הממשלה (בתחומים כמו חינוך, בריאות ומאבק בשחיתות), זכויות יסוד (חופש ביטוי, הזכות לבחור, חופש מאפליה), שירותים (חשמל, מים, מרחק ממרפאה, פינוי פסולת) והשתתפות פוליטית (הצבעה בבחירות והשתתפות באסיפות מקומיות). 7. חיוניות קהילתית 🤝 תרומה של זמן ושל כסף, קשרים בקהילה (תחושת שייכות ואמון בשכנים), משפחה וביטחון אישי. 8. גיוון וחוסן אקולוגי 🌲 בעיות סביבתיות (זיהום אוויר ומים, רעש, פסולת), אחריות כלפי הסביבה, בעיות של עיור (כמו פקקים ומחסור בשטחים ירוקים) ומדד מיוחד במינו: נזקי חיות בר - האם חיות כמו חזירי בר או פילים הרסו לכם את היבול? בבהוטן, שבה חלק גדול מהאוכלוסייה חי מחקלאות, זו בעיה אמיתית (כן, גם בחיפה...). 9. רמת חיים 🏠 הכנסה לנפש במשק הבית, נכסים ודיור. כן, גם כסף חשוב באושר הלאומי הגולמי. ההבדל הוא שכאן הוא רק תחום אחד מתוך תשעה, ולא כל הסיפור. רף ההכנסה המספקת נקבע על פי 1.5 מקו העוני. איך הופכים 33 מדדים למספר אחד? 🧮 לכל מדד נקבע רף של "מספיק". מי שעובר אותו נחשב כמי שיש לו מספיק באותו מדד. אחר כך בודקים לכל אדם באיזה חלק מהתחומים הוא עומד ברף, ומחלקים את המשתתפים לארבע קבוצות: לא מאושרים - פחות מ-50% מהתחומים מאושרים במידה מצומצמת - בין 50% ל-65% מאושרים במידה נרחבת - בין 66% ל-76% מאושרים מאוד - 77% ומעלה רק שתי הקבוצות האחרונות נחשבות "מאושרות" באופן רשמי, ויש פה רעיון יפה: מי שעומד ברף בשישה מתוך תשעה תחומים נחשב שווה למי שעומד בו בכל התשעה. כלומר, אף אחד לא צריך שהכל יהיה מושלם כדי להיות מאושר. ולמה חשוב למדינה לבדוק את זה? כי מה שמעניין אותה זה בעיקר התושבים שעוד לא הגיעו לשם, ומה חסר להם. אז, מה יצא בסקרים? בכל סקר מאז 2010 המדד עלה בהדרגה. כמעט חצי מהבהוטנים הוגדרו בסקר האחרון (2022) כ"מאושרים", כשהרוב נמצא קרוב לקו. 🔎 אבל הנה הקטע המעניין באמת: כשהתוצאות פורסמו, חלק מכלי התקשורת דיווחו ש-93.6% מהבהוטנים בני 15 ומעלה מאושרים. איך מכמעט חצי מגיעים לכמעט כולם? פשוט מצרפים למאושרים גם את מי שמאושר "במידה מצומצמת". כלומר, אותם נתונים בדיוק, שתי כותרות שונות לגמרי. בפעם הבאה שאתם רואים כותרת עם אחוזים, כדאי לשאול: מי בדיוק נספר פה? (ובכלל, כדאי לקרוא כאן איך להיות קורא ביקורתי ואיך לזהות איך 'מסובבים' את הכותרות עם מילים) 💸 אגב, שווה לזכור: כסף לא מבטיח אושר. גם בקבוצת ההכנסה העשירה ביותר, חלק לא קטן מהאנשים נמצאו בקבוצת "עוד לא מאושרים". כי מי שיש לו הרבה כסף אבל ישן מעט, עובד בלי הפסקה ולא מכיר את השכנים, לא עובר את הרף. האם בהוטן לבדה בבדיקת אושר האזרחים? 🌎 ב-2025 יצא לדרך פרויקט ראשון מסוגו באי פרננדו די נורוניה שבברזיל. זו הפעם הראשונה שבה המדד של בהוטן מיושם מחוץ לממלכה, והוא הותאם לאוכלוסייה הקטנה של האי, לטבע השביר שלו ולתלות שלו בתיירות. בזכות בהוטן, גם מדינות אחרות התחילו להתייחס לאושר ולרווחה: ניו זילנד, למשל, הציגה ב-2019 "תקציב רווחה", שבו ההחלטות על חלוקת הכסף מתבססות גם על מדדים של בריאות נפשית, משפחה וסביבה. הידעתם? יום האושר הבינלאומי של האו"ם, שמצוין ב-20 במרץ, נולד מהחלטה של האו"ם מ-2012 שבהוטן יזמה. למה המדד הזה כל כך מעניין ?💡 ההבדל הגדול בין המדד של בהוטן לבין התל"ג הוא נקודת המבט. התל"ג מסתכל על המדינה מלמעלה, כמו על קופה גדולה. המדד של בהוטן מסתכל על האזרח הבודד ושואל אותו: אתה ישן מספיק? יש לך על מי לסמוך? אתה מרגיש שהממשלה שומעת אותך? ובבהוטן זה לא נשאר רק על הנייר: כל מדיניות חדשה עוברת "מבחן אושר". לפני שמאשרים תוכנית ממשלתית, בודקים איך היא תשפיע על תשעת התחומים. דוגמה שמצוטטת הרבה: בהוטן החליטה לא להצטרף לארגון הסחר העולמי, בין היתר בעקבות בדיקה כזאת. החוקה מחייבת שלפחות 60% משטח המדינה יישאר מכוסה ביערות, לתמיד. בפועל היערות מכסים כ-70% מהמדינה, ובהוטן היא אחת המדינות הבודדות בעולם שקולטות יותר פחמן דו-חמצני ממה שהן פולטות. תיירות מבוקרת: כדי שלא תהיה הצפה של תיירים, כל תייר משלם "דמי פיתוח יומיים" (פעם זה היה 200$ ליום, כיום זה 100$), שמממנים בין היתר חינוך, בריאות ושמירה על הטבע. רגע למחשבה 🤔 שום מדד לא מושלם, וגם לאושר הלאומי הגולמי יש ביקורות שחשוב להכיר: מי מחליט מה זה אושר? חלק מהמדדים משקפים את הערכים המסורתיים והבודהיסטיים של בהוטן, כמו רוחניות או שמירה על קוד הנימוסים. אדם שבוחר לחיות אחרת עלול "לקבל ציון נמוך יותר" באושר, גם אם הוא מרגיש מצוין. ומה עם מי שלא שייך לתרבות הרוב? בסוף שנות ה-80 הנהיגה בהוטן מדיניות של "אומה אחת, עם אחד", שחייבה לבוש מסורתי ושימוש בשפה הלאומית. בני מיעוט הלוצאמפה, דוברי נפאלית שחיו בדרום המדינה, נפגעו קשות: יותר ממאה אלף מהם עזבו או גורשו בשנות ה-90, חיו שנים במחנות פליטים בנפאל, ורובם עברו לבסוף לגור בארה"ב ובמדינות אחרות. זו תזכורת לשאלה שעסקנו בה בפוסט על זכויות המיעוט: של מי האושר שנספר? אושר לא תמיד מחזיק את הצעירים. בשנים האחרונות בהוטן מתמודדת עם אבטלה בקרב צעירים ועם גל של צעירים שעוזבים לחו"ל, בעיקר לאוסטרליה, בחיפוש אחרי עבודה והשכלה. ובדוח האושר העולמי? בפעמים האחרונות שבהן בהוטן נכללה בו, היא דורגה רחוק מאד מהצמרת, בסביבות מקום 95. אבל זה בגלל ששני המדדים רק נקראים אותו הדבר, אבל שואלים שאלות שונות: הדוח העולמי שואל איך אתם מעריכים את החיים שלכם, והמדד של בהוטן בודק אם יש לכם את התנאים לחיים טובים. אז אולי השאלה הנכונה היא לא איזה מדד צודק, אלא מה כל מדד מראה ומה הוא מסתיר. כי בסוף, מה שמדינה בוחרת למדוד הוא מה שהיא תשתדל לשפר. אם אתם הייתם צריכים לבנות מדד לבית הספר שלכם, השכונה או המדינה - מה הייתם מודדים? הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️ הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות. אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם. בואו לגלות את שאר הכלים שמחכים לכם בפנים. הקליקו על הלינק!

מי שגדל בישראל בשנות ה-70 וה-80 זוכר את זה בעל פה: תיק שנשכח בתחנת אוטובוס, שקית בלי בעלים על ספסל, קופסה מוזרה בפינת הרחוב - ואף אחד לא נוגע. תשדירי שירות בטלוויזיה, תרגילים בבית הספר ושירים קליטים לימדו דור שלם ש"חפץ חשוד" זה לא משחק. הסיסמאות האלה נשמעות היום קצת רטרו, אבל הן חשובות היום יותר מבכל השנים האחרונות. אחרי שלוש שנים של מלחמה נשארו גם בטבע היפה שלנו נפלים ושאריות של חומרי נפץ - בשבילי טיול, ביערות, בשדות ובשטחים פתוחים. אז נכון, זה הכי לא אסקפיזם. אבל זה חשוב מאוד. בואו נמחזר את הסיסמאות של פעם. 📺 מכונת הזמן: ככה זה נראה בטלוויזיה של פעם בטלוויזיה הישראלית של אז היה ערוץ אחד בלבד, ולכן כל תשדיר שירות הגיע כמעט לכל בית. ככה המסרים האלה נכנסו לראש של כולם. הידעתם? חפץ חשוד הוא כל דבר שלא אמור להיות שם: תיק שלא שייך לך או לחברים, שקית שאינה שלכם ושיש בה משהו, וגם נפל בשטח. 💥 מה זה בכלל "נפל"? (קצת מדע) נפל הוא חימוש, כמו פגז, רקטה, רימון או טיל, שנורה או הוטל אבל לא התפוצץ כמו שהיה אמור. למה חימוש לא התפוצץ? בכל חימוש יש מה שנקרא מרעום. מרעום הוא מנגנון קטן שאחראי להפעיל את הפיצוץ ברגע הנכון: בפגיעה בקרקע, אחרי זמן מסוים או קרוב למטרה. לפעמים המרעום לא עובד כמו שצריך. אולי כי החימוש פגע בקרקע רכה כמו בוץ או חול, אולי כי הוא נחת בזווית לא נכונה ואולי היה בו פגם בייצור. וזו בדיוק הבעיה: חימוש שלא התפוצץ לא הופך בגלל זה לבטוח. המרעום יכול להיות "תקוע" במצב שבו מספיק עוד משהו קטן כדי להפעיל אותו: תנועה או הרמה: טלטול יכול להזיז חלקים פנימיים. מכה או נפילה: למשל כשזורקים את הנפל, בועטים בו או מפילים אותו. חום: שמש חזקה או אש קרובה. הזמן: חלודה ושחיקה לא מנטרלות את חומר הנפץ. לפעמים הן דווקא הופכות את המנגנון לפחות יציב. ויש גם סוג של חימוש שנקרא פצצונת (או תת-תחמושת): כשפצצה אחת מתפזרת באוויר להרבה פצצונות קטנות. חלק מהן לא מתפוצצות ונשארות בשטח. הן יכולות להיות קטנות, צבעוניות, להיראות כמו פחית, סוללה, כדור או צעצוע - בדיוק מה שכל ילד סקרן ירצה להרים. אז... חוק הברזל: שום דבר לא נראה "מספיק תמים", "מספיק ישן" או "מספיק חלוד" כדי שיהיה בטוח לגעת בו. זה לא שלך? זה חפץ חשוד! 🤖 הידעת? ככה רובוט משטרתי ניגש לחפץ חשוד כשמדווחים על חפץ חשוד, חבלן המשטרה בדרך כלל לא ניגש אליו בעצמו. את העבודה המסוכנת עושה רובוט, והחבלן מפעיל אותו מרחוק כמו בשלט של משחק מחשב. והפואנטה? שגם החבלנים, שהם המומחים הכי גדולים בתחום, שולחים רובוט במקום להתקרב בעצמם. אם הם שומרים מרחק, אז אנחנו בטח צריכים לשמור. 😉 🌿 גם בטבע. במיוחד בטבע. אז... כשאומרים "חפץ חשוד", רובנו חושבים על תיק בתחנה מרכזית. אבל היום הסכנה נמצאת גם בשטחים פתוחים, במיוחד באזורים שספגו ירי: בצפון, בדרום ובאזורים נוספים. זה לא אומר שלא צריך לטייל. יש לנו ארץ יפה שכיף לטייל בה, אבל... כדאי להיצמד לכללים נוספים, חוץ מ"אסור לקטוף": ✋ אז מה עושים? קבלו 6 כללים עוצרים. ראיתם משהו שלא אמור להיות שם? קופאים במקום. לא מתקרבים "רק לראות מה זה". לא נוגעים, לא מרימים, לא בועטים, לא מכניסים לתיק. גם לא "למזכרת" וגם לא כדי "להראות למורה". מתרחקים ומרחיקים אחרים. חוזרים באותה דרך שבה הגעתם ומזהירים את החברים. מי שקרוב לחפץ צריך להתרחק, ולא להפך. קוראים למבוגר אחראי. מורה, מדריך, הורה או כל מבוגר שנמצא בסביבה. מדווחים למשטרה במספר 100. המבוגר מתקשר, מספר מה ראינו ואיפה. אם המוקדן מבקש, שולחים לו מהטלפון את המיקום המדויק. כדאי גם לתאר סימן דרך קרוב, כמו עץ גדול, שלט או סלע בולט, כדי שהחבלנים יזהו את המקום מהר. אפשר גם לשלוח תמונה (אם המוקדן מאפשר). אחר כך מחכים במרחק בטוח לכוחות שמגיעים. שלט של "הכניסה אסורה" הוא לא המלצה. שביל סגור - זה תמיד בגלל סיבה. אל תיכנסו אליו, גם לא אם יש ליד חור בגדר... 👨‍👩‍👧 להורים: איך מדברים על זה בלי להפחיד? מדברים בגובה העיניים. לא צריך תיאורים קשים. מספיק להסביר: "יש דברים שנשארו מהמלחמה, והם מסוכנים גם אם הם נראים ישנים או כמו צעצועים". הופכים את זה למשחק לפני הטיול. "מה לא שייך פה?" - מי מזהה ראשון משהו שלא טבעי לשטח ומיד אומר "עצור!" ומצביע מרחוק. מתרגלים את הסיסמה. ילדים זוכרים חרוזים טוב יותר מהוראות. "אני יודע ואת יודעת - בחפץ חשוד אסור לגעת. וגם לא להתקרב!". הנה, שנים אחרי ואנחנו יופי-טופי זוכרות את זה... בודקים את המסלול מראש. מוודאים שהוא פתוח, מקפידים על שבילים מסומנים ומכבדים שלטי אזהרה. מזכירים לנוער. בגיל ההתבגרות הסקרנות והרצון "להיות אמיץ" חזקים במיוחד. גם (ובמיוחד) לבני הנוער צריך לחזור על החוקים האלה. 🤔 רגע של מחשבה למה דווקא סיסמאות מחורזות מילדות נשארות בזיכרון עשרות שנים, כשהוראות ארוכות נשכחות אחרי דקה? אם הייתם צריכים להמציא סיסמה חדשה לדור שלכם, איך היא הייתה נשמעת? 📣 אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לטבע תהנו מהנוף, מהפריחה ומהשבילים, אבל עם עיניים פקוחות. ואם משהו נראה לכם לא במקום: אני יודע ואת יודעת - בחפץ חשוד אסור לגעת. וגם לא להתקרב! 🚫✋

אתם יושבים בנחת, ופתאום מגרד באף. מגרדים, ואז תמיד יהיה מישהו בחדר שיקפוץ ויגיד "מישהו חושב עלייך!" או "אורחים בדרך!". תלוי איפה גדלתם, האף שלכם יכול לבשר על אורח לא מתוכנן, על ריב, על נשיקה, על מכתב ואפילו על מסיבה. האף, מסתבר, הוא אחד הנביאים הכי עסוקים בגוף... אז מאיפה הגיעה האמונה הזאת, ומה באמת קורה שם בין הריח לנזלת? 🔮 מה בדיוק האף "מנבא"? לאמונה הזאת יש כל כך הרבה גרסאות, שנראה כאילו כל משפחה המציאה לעצמה אחת: אורחים בדרך - הגרסה הכי נפוצה בעולם דובר האנגלית. בארכיון פולקלור של אוניברסיטת דארטמות' מתועדת משפחה מקנטקי, שהאמונה שגירוד באף מבשר על אורחים עוברת אצלה מדור לדור כבר מאה שנה, בלי שאף אחד יודע להסביר מה קשור. ו-כן, ככה זה גם עם מזלג שנופל... מישהו חושב או מדבר עליכם - הגרסה שהכי מוכרת אצלנו בארץ, אבל לא רק. היא מתועדת גם אצל משפחות ממוצא פולני, אירי ואנגלי. מכתב, מתנה או אהבה - יש מי שאומר שגירוד באף מבשר על מתנה, אחרים על מכתב שיגיע, ויש גם גרסה שלפיה מי שאוהב אתכם חושב עליכם ממש עכשיו. מסיבה - באמונה העממית הרוסית אומרים שאף מגרד מבשר על הרמת כוסית בקרוב. הכל ביחד - חרוז אנגלי ישן פשוט לא לקח סיכונים: כשהאף מגרד, או שתתעצבנו, או שתפגשו זר, או שתנשקו טיפש, או שתהיו בסכנה. תחזית שמכסה בערך כל יום שלישי רגיל בחיים. 📜 מאיפה זה הגיע? האמונה הזאת ממש לא חדשה. ב-1738 פרסם ג'ונתן סוויפט (הסופר שכתב את "מסעות גוליבר") ספר בשם "שיחה מנומסת". זה היה ספר סאטירי שלעג לנימוסים ולשיחות הסלון של החברה הגבוהה, ואחת הדמויות בו אומרת שהאף שלה גירד ולכן היא ידעה שהיא עומדת לשתות יין או לנשק טיפש. כלומר, כבר לפני כמעט 300 שנה זה היה משפט כל כך שחוק, שסוויפט השתמש בו כדי ללעוג לקלישאות של אנשים. 🐺 התיאוריה של האף-הגשש בתחילת המאה ה-20 התפרסם בעיתונים בארצות הברית טור בשם "הסיבה מאחורי אמונות תפלות", שהציע הסבר מעניין: פעם, לפי הכותב, האף באמת בישר על אורחים, לא בגירוד אלא בעזרת חוש ריח חד, שאיפשר לאבותינו הקדמונים להריח מישהו מתקרב מרחוק כמו שבעלי חיים עושים (בטח בגלל שלא היו דיאודורנטים או סבונים ואפשר היה להריח את הזיעה מרחוק...). עם הזמן חוש הריח נחלש, אבל האף שמר על המוניטין שלו בזכות האמונה התפלה. סיפור חמוד, אבל חשוב לדעת שזו רק השערה של כותב טור בעיתון ולא מחקר. ואגב, מחקרים מהשנים האחרונות מראים שחוש הריח של בני אדם בכלל לא כל כך גרוע כמו שחשבו פעם. 🧭 למה דווקא האף? הסבר סביר יותר הוא שבני אדם תמיד ניסו לפענח את תחושות הגוף כאילו הן הודעות. חוקרי פולקלור מתארים את זה כך: האמונה הזאת מתאימה למסורת רחבה, שנפוצה בתרבויות רבות, לפרש את הגוף כמעין חיישן חברתי. והאף? הוא יושב באמצע הפנים, בולט קדימה, ונוגע בעולם לפני כל השאר. מועמד מושלם לתפקיד "הזקיף של הפנים" (וכבר התייחסנו לזה שהאף קופא ראשון...). 🔬 אז מה באמת קורה באף, שמגרד לנו? כבר ב-1660 הגדיר הרופא הגרמני סמואל הפנרפר גירוד כ"תחושה לא נעימה שמעוררת רצון לגרד". ההגדרה הזאת משמשת רופאים עד היום, כי בעצם אין הגדרה יותר טובה. גירוד מתחיל בקצות עצבים בעור ובריריות. הם שולחים אות דרך סיבי עצב דקים ואיטיים אל חוט השדרה, ומשם למוח. ב-2007 זיהו חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס חומר בשם GRP כשליח מרכזי שמעביר את אותות הגירוד מהעור לחוט השדרה. האף בפנים מלא בקצות עצבים (רובם שייכים לעצב הטריגמינלי, העצב הגדול של הפנים), והתפקיד שלהם הוא לזהות פולשים. גירוד באף הוא לפעמים השלב הראשון לפני עיטוש, כלומר הגוף מתכונן לזרוק החוצה משהו שלא מוצא חן בעיניו. מה בדרך כלל גורם לאף לגרד? אוויר יבש - מזגנים, תנורים וימים חמים ויבשים מייבשים את הרירית אלרגיות - אבקה, אבק או שיער של חיות גורמים לתאים מסוימים לשחרר היסטמין, החומר שאחראי על הגירוד והעיטושים התחלה של הצטננות - לפעמים האף מרגיש את זה לפני כל שאר הגוף שערה אחת חצופה - שערה אחת קטנה ודקה שנמצאת בתוך האף - וזזה? מספיקה כדי להקפיץ את קצות העצבים ריחות חזקים - בושם, עשן או פלפל שחור 🔁 למה אי אפשר להפסיק לגרד? כשמגרדים, יוצר כאב קטן שחוסם לרגע את תחושת הגירוד. אבל כאן נכנס תרגיל מרושש של המוח: כדי להרגיע את הכאב הוא משחרר סרוטונין, ובמחקר על עכברים שפורסם ב-2014 התברר שהסרוטונין הזה מגביר בדרך גם את אותות הגירוד. התוצאה: מגרדים, מגרד יותר, מגרדים שוב. מעגל שלם. 🐭 הגירוד - מדבק ! וזה החלק הכי מוזר. ב-2017 פורסם בכתב העת Science מחקר שבו החוקרים שמו עכבר בכלוב מול מסך שהציג עכבר אחר מתגרד, ותוך שניות ספורות העכבר בכלוב התחיל להתגרד גם הוא, וזה הפתיע את החוקרים, כי לעכברים יש ראייה חלשה. החוקרים גילו שבזמן הזה נדלק במוח אזור קטן שאחראי בכלל על מועדי השינה והערות. גם אנחנו "נדבקים" בגירוד, בדיוק כמו בפיהוק. החוקרים מעריכים שאצל בני אדם זה כנראה שריד אבולוציוני, ושהמנגנון אצלנו אולי שונה מזה של העכברים. אז אם מאז תחילת הפוסט כבר גירדתם באף פעם או פעמיים, זה לא כי מישהו חושב עליכם. זה בגללנו. #סליחה... 😅 🎲 למה האמונה "עובדת"? אנחנו נוגעים בפנים כל הזמן - במחקר אוסטרלי מ-2015 צילמו סטודנטים לרפואה בזמן הרצאה, והתברר שהם נגעו בפנים שלהם בממוצע כ-23 פעמים בשעה. כשהאף מגרד כל כך הרבה, תמיד יהיה מתישהו מישהו שבמקרה התקשר או הגיע. זוכרים את הפגיעות ושוכחים את ההחטאות - האמונה מתחזקת כשהתחזית מתגשמת: האף מגרד, ואז חבר מתקשר ואומר "בדיוק חשבתי עלייך", למרות שזה יכול להיות צירוף מקרים מוחלט. מאות הפעמים שבהם האף גירד ואף אחד לא התקשר? נמחקו מהזיכרון (זה אותו טריק של הזיכרון שגורם לנו להרגיש שהטוסט תמיד נופל על הצד עם החמאה, כמו בחוקי מרפי). תחזית עמומה תמיד נכונה - "מישהו חושב עלייך" זה משפט שנכון כמעט בכל רגע נתון. וזה בדיוק מה שקורה באפקט פורר, כשאנחנו מאמינים לתיאורים כלליים כאילו נכתבו רק עלינו. תחושת שליטה - כשהאף מגרד בלי סיבה ברורה, הרעיון שמישהו חושב עלינו יכול להרגיע ולתת תחושה שאנחנו מבינים מה קורה בגוף שלנו. 🤥 ומה עם פינוקיו? יש עוד אמונה מפורסמת על האף: שמי שמנוגע לעצמו באף - משקר. בת'כלס, אין לזה שום הוכחה מדעית רצינית. במחקר מ-2012 באוניברסיטת גרנדה בספרד, צילמו נבדקים במצלמה תרמית ומצאו שינויי טמפרטורה באזור האף בזמן שהם משקרים. אבל מכאן ועד ל"גלאי שקרים" - הדרך ארוכה מאוד, כי אותם שינויים קורים גם כשמתרגשים, לחוצים או סתם מתאמצים לחשוב 🤷‍♀️. 👂 בני המשפחה של האף המגרד האף שלנו לא מתגרד לבד. יש עוד כמה איברים שמחזיקים במשרה חלקית של נביאים: אוזניים - כשהן מגרדות או מצלצלות, סימן מישהו מדבר עליכם, ולפי אחת הגרסאות עוצמת הגירוד מעידה עד כמה הוא מרכל עליכם דברים רעים... כף היד - סימן שיש כסף בדרך אליכם... כף הרגל - תדרכו בקרוב במקום שעוד לא הייתם בו על חלקם עוד נספר בהמשך הסדרה. 💭 רגע למחשבה למה לדעתכם רוב הגרסאות של האמונה קשורות לאנשים אחרים (אורחים, מישהו שחושב עלינו, ריב), ולא למשהו כמו מזג אוויר? נסו לספור יום אחד כמה פעמים מגרד לכם באף, וכמה פעמים באמת הגיע מישהו. מה גיליתם? אם האמונה הייתה נכונה, מה זה היה אומר על אנשים עם אלרגיה באביב? 🤧 בפעם הבאה שהאף שלכם יגרד, תבדקו קודם אם האוויר סביבכם יבש או שהגיעה עונת האבקה. ואם בכל זאת הגיעו אורחים, אולי זה פשוט כי הזמנתם אותם. ואל תשכחו שבעולם המרתק של אמונות תפלות בכלל יש עוד הרבה הרבה אפשרויות להאמין בכל מיני דברים שלא קשורים בכלל... 👃✨

חזרזיר קטן ומתוק מגיע לחווה. הוא לא יודע עדיין מה צופן לו העתיד- אבל הוא יודע דבר אחד: הוא ממש רוצה לרעות כבשים במרעה. כמו כלב רועים. בייב (1995) הוא אחד מאותם סרטים שנראים כמו "סרט לילדים", אבל אחרי שרואים אותם, ברור שהם הרבה יותר מזה. 🐑 על מה הסרט? בייב הוא חזרזיר שמגיע אל חוות הוגט לאחר שהחקלאי זוכה בו בהגרלה. הכלבה פליי מאמצת אותו, הוא מתחבר לחיות החווה, ולאט-לאט מגלה שהוא יכול לעשות משהו שאף חזיר לא עשה לפניו: לרעות כבשים - לא בכוח, אלא בנימוס. בעצם זה סיפור על יצור שמנסה להבין מי הוא, במקום לקבל את התפקיד שהסביבה החליטה שמתאים לו. הסרט מבוסס על ספר בריטי בשם The Sheep-Pig מאת דיק קינג-סמית' מ-1983. 🐷 אנקדוטות מהסט חזרזירים גדלים מהר מאוד. לכן לא ניתן להשתמש באותו חזרזיר לאורך כל הצילומים. הצוות השתמש ב-48 חזרזירים שונים, שישה בכל פעם לתקופות של כשלושה שבועות. 46 מהם הגיעו בסופו של דבר למסך. בייב הוא אולי זכר, אבל כל ה'שחקנים' היו בעצם נקבות. כבשים, כלבים, חתולים, ברווזים, עכברים ויונים. מלא בעלי חיים 'שיחקו' בסרט, וליתר דיוק - 970 בעלי חיים שהוכשרו לצילומים, מתוכם כ-500 הגיעו למסך. לצורך כך הועסקו 56 מאלפים! לקח שנה וחצי של הכשרה לפני שהתחילו לצלם, ואחרי הצילומים - עוד שנה של עד שהסרט היה מוכן לשידור. 80% מהפעולות בוצעו על ידי בעלי חיים אמיתיים, למרות שנבנו חזרזירים "רובוטיים". בעלי החיים אולפו כל כך טוב, שב'בובות' שבנו השתמשו בעיקר לצילומים רחוקים, כשהמאלף לא יכול היה להיות בפריים. סצנת השעון, שבה בייב והברווז פרדיננד מנסים לגנוב שעון מעורר - נמשכת כחמש דקות על המסך. אבל לקח כ-10 שבועות של חזרות. כי התברר שללמד חזיר להרים שעון עם החוטם וללכת איתו בכיוון הנכון זו קצת משימה בלתי אפשרית... ג'יימס קרומוול, שמגלם את החקלאי הוגט, כמעט ולא רצה לקחת את התפקיד כי הדמות שלו מדברת בדיוק 16 שורות בסרט כולו. חבר שכנע אותו: "אם הסרט ייכשל - זו אשמת החזיר." הסרט הצליח - וקרומוול הפך לטבעוני מוצהר, ישירות כתוצאה מהחוויה בסט. ובכלל - מכירות בשר חזיר בארה"ב ירדו ב-20% אחרי יציאת הסרט. 🏆יש פרס? הסרט קיבל 7 מועמדויות שונות לאוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, והוא התמודד אותה שנה מול סרטים כמו אפולו 13 , על תבונה ורגישות ולב אמיץ. לא רע בשביל חזרזיר... 🎬 למי זה מתאים? מגיל 6 ומעלה. יש בו כמה רגעים שעלולים להיות לא נעימים לילדים רגישים (כמו כשכלב בר מתקיף כבשים, מוות של כבשה, ורמז לגורלם של חזירים בחווה), אז כדאי לדעת את זה מראש. זה אחד מאותם סרטים שמבוגרים זוכרים ממנו דברים שהם לא הבינו כשהיו ילדים. עכשיו תורם של הילדים שלנו...

אנשים תמיד רצו לדבר אחד עם השני - גם ממרחק. אז הם המציאו דרכים. הרבה מאוד דרכים. מה יש בחוברת? יונת דואר, קוד מורס, בול צבעוני, פקס שפולט נייר, ועוד ועוד, כשבמרכז הכול, כמובן, האפרוחים החמודים שלנו שמנסים לתקשר ביניהם בכל הדרכים האפשריות. איך בכלל שלחו הודעות לפני ווטסאפ? 📜 יונת דואר - כן, ממש העוף האמיתי. יונים תמיד מוצאות את הדרך הביתה, אז קשרו להן מכתבים קטנים לרגל ושחררו אותן. הן שימשו כדוורות גם במלחמות - ויונה אחת מפורסמת, בשם "Cher Ami", הצילה חיים של 194 חיילים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה. המברק וקוד מורס - ב-1837 המציאו את הטלגרף - קו חשמלי ארוך שמעביר צלילים קצרים וארוכים. שמואל מורס המציא קוד שבו כל אות היא שילוב של נקודות ומקפים. .- / -... / -.-. - זה ABC. הודעות חצו יבשות ואוקיינוסים תוך דקות, במקום שבועות. הבול - נשמע פשוט, אבל פעם, לפני שהמציאו אותו ב-1840, מי שקיבל מכתב היה זה שנדרש לשלם עליו. אתם יכולים לדמיין כמה מכתבים סירבו לקבל... רוצים לדעת את כל הסיפור? יש לנו פוסט שלם על ההמצאה של הבול! הפקס - מכונה שסרקה מכתב, שלחה אותו דרך קו הטלפון, והדפיסה אותו בצד השני. בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת זאת היתה הטכנולוגיה הכי מתקדמת שיש. היום? עדיין משתמשים בו בבתי חולים ומשרדי ממשלה ברחבי העולם. האימייל והווטסאפ - ידעתם שהמייל הדיגיטלי הראשון נשלח כבר ב-1971? הווטסאפ הגיע ב-2009. ומאז - את שאר ההיסטוריה אתם כבר מכירים.

מה קורה כשגם הדת וגם המדינה רוצות להחליט על אותו דבר? לדת יש כללים: מה אוכלים, באיזה יום נחים, איך מתחתנים, מה מלמדים את הילדים. גם למדינה יש כללים, על בדיוק אותם נושאים. כל עוד כולם במדינה מאמינים באותה דת ובאותה צורה, אין הרבה ויכוח. אבל אין כמעט מדינה כזאת. ברוב המדינות חיים יחד מאמינים מדתות שונות, מאמינים מאותה דת שמקיימים אותה אחרת, ואנשים שלא מאמינים בכלל. אז מי מחליט? כל מדינה בעולם נאלצה לענות על השאלה הזאת, והתשובות שונות מאוד. שני חופשים שלא תמיד מסתדרים 🤔 לפני שנצא לסיבוב בעולם, צריך להכיר שני מושגים: חופש דת - הזכות להאמין ולקיים את הדת שלך: להתפלל, לחגוג, ללבוש סמלים דתיים, לאכול לפי כללי הדת. חופש מדת - הזכות שלא יכפו עליך דת שאינך מאמין בה: שלא יחייבו אותך להתפלל, לשמור מצוות או לחיות לפי כללים של דת שאינה שלך. שניהם נשמעים הוגנים. הבעיה מתחילה כשהם מתנגשים. למשל, אם המדינה סוגרת את כל החנויות ביום המנוחה של דת הרוב, היא מכבדת את חופש הדת של המאמינים, אבל פוגעת בחופש מדת של מי שרוצה לעבוד או לקנות ביום הזה. כל מדינה מאזנת בין השניים בדרך אחרת. הסולם: מ"הדת היא השלטון" ועד "אין מקום לדת בכלל" 🪜 אפשר לסדר את המדינות על סולם של חמש שלבים. 1. תיאוקרטיה - הדת היא השלטון 🕌 המילה באה מיוונית: "תיאוס" = אל, "קרטוס" = שלטון. במדינה כזאת אנשי דת שולטים, והחוק הדתי הוא חוק המדינה. דוגמאות: איראן - מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, מי שעומד בראש המדינה הוא "המנהיג העליון", איש דת. יש בחירות לנשיא ולפרלמנט, אבל "מועצת שומרי החוקה" (שחצי מחבריה הם אנשי דת שהמנהיג העליון ממנה) בודקת כל מועמד וכל חוק, ופוסלת מי ומה שלא מתאים לדעתה לאסלאם. הוותיקן - המדינה הקטנה בעולם, שבראשה האפיפיור. הוא גם המנהיג הדתי של הכנסייה הקתולית בעולם וגם השליט של המדינה הזאת, עם סמכות מלאה לחוקק, לבצע ולשפוט. כלומר בלי הפרדת רשויות בכלל. ערב הסעודית - הממלכה מגדירה את הקוראן כחוקה שלה. 2. דת מדינה רשמית - אבל בלי לכפות אותה ⛪ יש מדינות עם דת רשמית, אף כי בפועל הן מהחילוניות בעולם. למשל: בריטניה - לכנסייה האנגליקנית יש מעמד רשמי, והמלך הוא "המושל העליון" שלה. 26 בישופים יושבים בבית הלורדים, אחד משני בתי הפרלמנט, רק בגלל התפקיד הדתי שלהם. ויחד עם זאת, אף אחד בבריטניה לא חייב ללכת לכנסייה, ורוב הבריטים באמת לא הולכים. דנמרק - החוקה קובעת שהכנסייה הלותרנית היא "כנסיית העם" והמדינה תומכת בה. חברי הכנסייה משלמים "מס כנסייה", אבל מי שלא רוצה יכול לצאת מהכנסייה ולהפסיק לשלם. נורווגיה - הנה דוגמה למדינה שהחליטה לזוז בסולם. ב-2012 שינו את החוקה, והכנסייה הלותרנית הפסיקה להיות דת המדינה. ב-2017 היא הפכה לגוף עצמאי לגמרי. 3. הפרדה ניטרלית - המדינה לא מתערבת 🗽 כאן המדינה לא מעדיפה אף דת, ולא מתנגדת לאף דת. הדוגמה הכי מפורסמת: ארצות הברית, שתקבל בהמשך פרק משלה. 4. חילוניות נוקשה - הדת נשארת בבית 🇫🇷 צרפת הלכה צעד רחוק יותר. אחרי מאות שנים שבהן הכנסייה הקתולית הייתה צמודה למלכים (וזה חלק ממה שהוביל למהפכה הצרפתית), צרפת חוקקה ב-1905 את "חוק ההפרדה בין הכנסיות למדינה". העיקרון נקרא לאיסיטה (Laïcité): המדינה לא מכירה רשמית באף דת ולא מממנת אף דת, והמרחב הציבורי שייך לכולם בשווה. מה זה אומר בפועל? שמאז 2004 אסור לתלמידים בבתי ספר ציבוריים לבוא עם סמלים דתיים בולטים: לא צלב גדול, לא כיפה, לא כיסוי ראש מוסלמי. התומכים אומרים שזה שומר על בית הספר כמקום שבו כולם שווים. המתנגדים אומרים שזה דווקא פוגע בחופש הדת, ובעיקר במיעוטים. 5. אתאיזם ממלכתי - המדינה נגד הדת 🚫 בקצה השני של הסולם יש מדינות שהשלטון בהן מנסה לדכא את הדת. אלבניה הכריזה ב-1967 על עצמה כ"מדינה האתאיסטית הראשונה בעולם", סגרה כנסיות ומסגדים ואסרה פולחן דתי. בברית המועצות נרדפו אנשי דת ומאמינים במשך עשרות שנים. גם היום בסין, חברי המפלגה הקומוניסטית השלטת אמורים להיות אתאיסטים, והמדינה מפקחת מקרוב על כל פעילות דתית. שימו לב: שני הקצוות של הסולם, תיאוקרטיה ואתאיזם ממלכתי, דומים יותר משנדמה. בשניהם המדינה מחליטה בשבילך במה להאמין. ארצות הברית: "חומת ההפרדה" 🇺🇸 בארה"ב חיים יחד נוצרים מעשרות זרמים, יהודים, מוסלמים, הינדים, בודהיסטים, סיקים, אמיש ועוד, וגם עשרות מיליוני אנשים שלא משתייכים לאף דת. אז איך זה עובד? מה כתוב בחוקה? סעיף 6 בחוקה (1787) קובע שאסור לדרוש "מבחן דתי" ממי שמכהן בתפקיד ציבורי. כלומר, לא שואלים מועמד במה הוא מאמין כתנאי לתפקיד. התיקון הראשון (1791) קובע שני דברים בבת אחת: הקונגרס לא יחוקק חוק שמקים דת רשמית, וגם לא יחוקק חוק שאוסר על אנשים לקיים את דתם. שני החופשים שלמדנו עליהם, באותו משפט. ב-1802 כתב תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי, מכתב לקהילה של נוצרים בפטיסטים, ותיאר את התיקון כ"חומת הפרדה בין הכנסייה למדינה". הביטוי נשאר עד היום. והנה פרט מפתיע: מי שדחפו להפרדה הזאת היו בין השאר אנשים דתיים מאוד, בני דתות של מיעוט כמו הבפטיסטים. הם חששו שאם המדינה תתמוך בדת אחת, זו לא תהיה הדת שלהם. ההפרדה נועדה להגן על המדינה מהדת, אבל באותה מידה גם להגן על הדתות מהמדינה. מה זה אומר ביום-יום? אין חוק שמחייב לנוח ביום דתי. אין בארה"ב חוק שאוסר לעבוד בשבת כי זה יום המנוחה של היהודים, או בראשון כי זה יום המנוחה של הנוצרים. כל אחד בוחר. אבל יש חוק שמגן על מי שרוצה לנוח. מעסיק חייב לנסות להתאים את סידור העבודה לעובד שדתו אוסרת עליו לעבוד ביום מסוים. ב-2023 פסק בית המשפט העליון לטובת דוור נוצרי בשם ג'רלד גרוף, שסירב לעבוד בימי ראשון, וקבע שמעסיק יכול לסרב רק אם ההתאמה תגרום לו נזק משמעותי באמת. אין תפילה מאורגנת בבתי ספר ציבוריים. ב-1962 קבע בית המשפט העליון שבית ספר ציבורי לא יכול להוביל תפילה, גם לא קצרה ו"כללית". תלמיד שרוצה להתפלל בעצמו, בשקט, רשאי לעשות זאת. כל דת מקבלת אותו יחס. קהילות דתיות יכולות לבנות מבני תפילה ולהקים בתי ספר פרטיים, אבל המדינה לא מממנת את הפעילות הדתית עצמה. ובכל זאת... ההפרדה לא מושלמת על כל שטר דולר כתוב "In God We Trust" (באלוהים אנו בוטחים), המוטו הרשמי של ארה"ב מאז 1956. ב-1954, בשיא המלחמה הקרה מול ברית המועצות האתאיסטית, הוסיפו לשבועת האמונים לדגל (זו שתלמידים אומרים בבית הספר) את המילים "under God" (תחת האל). בכמה מקומות עדיין קיימים "חוקים כחולים" שאוסרים מסחר בימי ראשון. הכי מפורסם: מחוז ברגן בניו ג'רזי, שבו רוב החנויות סגורות בראשון. בית המשפט העליון אישר חוקים כאלה ב-1961, בנימוק שהיום מתאים כיום מנוחה חברתי ולא דתי. הידעת? 📜בחוקות של 7 מדינות בארה"ב (ביניהן טקסס, מיסיסיפי וצפון קרוליינה) עדיין כתוב שמי שלא מאמין באלוהים לא יכול לכהן בתפקיד ציבורי! אבל אל דאגה: כבר ב-1961 קבע בית המשפט העליון שהסעיפים האלה מנוגדים לחוקה הפדרלית, ולכן אי אפשר לאכוף אותם. הם פשוט נשארו כתובים, כי לשנות חוקה זה עניין קשה. מקרים מיוחדים: כשהדת והפוליטיקה מופרדות בדרכים לא צפויות 🌏 בהוטן: אנשי הדת לא מצביעים 🏔️ בהוטן, ממלכה קטנה בהרי ההימלאיה, הבודהיזם הוא חלק מרכזי מהזהות הלאומית. דווקא שם קיים אחד מחוקי ההפרדה הכי קיצוניים בעולם. ב-2008 עברה בהוטן ממלוכה מוחלטת לדמוקרטיה, כשהמלך עצמו יזם את השינוי. החוקה החדשה קובעת שהבודהיזם הוא "המורשת הרוחנית" של בהוטן, ובאותו סעיף שאנשי דת ומוסדות דת חייבים "להישאר מעל הפוליטיקה". המשמעות בפועל: נזירים, נזירות ואנשי דת רשומים לא יכולים להצביע בבחירות. הם לא יכולים להתמודד לשום תפקיד נבחר. אסור להם להשתמש בהשפעה הדתית שלהם כדי לתמוך במפלגה או במועמד. הכלל חל גם על אנשי דת הינדים, לא רק על בודהיסטים. לפני הבחירות של 2013, ועדת הבחירות אף אסרה למשך כמה חודשים על אירועים דתיים פומביים, כדי שאף אחד לא ינצל אותם לתעמולה. ההיגיון של בהוטן מעניין: לא "הדת מסוכנת לפוליטיקה", אלא "הפוליטיקה ארצית מדי בשביל הדת". אנשי הדת אמורים להיות מעל ויכוחים, כדי שכל האזרחים יוכלו לפנות אליהם בלי קשר לדעותיהם. אבל גם בבהוטן יש ביקורת. חלק מהנזירים עצמם מחו נגד החוק עוד לפני הבחירות הראשונות, וטענו שהוא שולל מאלפי אזרחים את הזכות הבסיסית ביותר בדמוקרטיה: לבחור. מקסיקו: מותר להצביע, אסור להיבחר ⛪ גם במקסיקו יש הפרדה חריפה, שנולדה ממאבקים היסטוריים קשים בין המדינה לכנסייה הקתולית. לפי סעיף 130 בחוקה, כמרים ושאר אנשי דת לא יכולים להיבחר לתפקיד ציבורי, אלא אם עזבו את תפקידם הדתי זמן רב מראש. עד לרפורמה של 1992 הם לא יכלו אפילו להצביע. מאז הם רשאים להצביע, אבל עדיין לא לקחת חלק בתעמולה פוליטית. לבנון: הדת מחלקת את השלטון 🇱🇧 לבנון הלכה לכיוון ההפוך לגמרי. במקום להפריד בין הדת לשלטון, היא חילקה את השלטון לפי דתות: הנשיא חייב להיות נוצרי מרוני. ראש הממשלה חייב להיות מוסלמי סוני. יושב ראש הפרלמנט חייב להיות מוסלמי שיעי. המושבים בפרלמנט מחולקים חצי לנוצרים וחצי למוסלמים, ובתוך כל חצי, לפי העדות השונות. הרעיון היה שאף קבוצה לא תשתלט על האחרות. הבעיה: שהחלוקה מבוססת על גודל הקהילות לפני עשרות שנים, ואילו במציאות, הרבה השתנה מאז, ובמשך השנים החלוקה הקשיחה הובילה לשיתוק פוליטי חוזר ולמשברים קשים. ומה אצלנו? 🇮🇱 ישראל מגדירה את עצמה "מדינה יהודית ודמוקרטית", ואין בה הפרדה בין דת ומדינה. מגילת העצמאות מבטיחה "חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" לכל האזרחים, ובמקביל, הדת היהודית מעורבת בהרבה תחומים בחיים הציבוריים. חלק גדול מההסדרים נולד עוד לפני קום המדינה, ב"מכתב הסטטוס קוו" מ-1947. דוד בן גוריון וראשי התנועה הציונית רצו שהמפלגות החרדיות יתמכו בהקמת המדינה, והתחייבו לשמור על המצב הקיים בארבעה נושאים: שבת - יום המנוחה הרשמי. לפי חוק שעות עבודה ומנוחה מ-1951, יום המנוחה השבועי של יהודים הוא שבת, ולמי שאינו יהודי הוא יכול להיות שישי, שבת או ראשון, לפי בחירתו. אבל בהרבה מקומות אין תחבורה ציבורית בשבת. כשרות - במטבחים של צה"ל ושל מוסדות ממשלתיים. נישואים וגירושים - נעשים רק לפי הדת: ליהודים בבתי הדין הרבניים, ולמוסלמים, נוצרים ודרוזים בבתי הדין הדתיים של העדה שלהם. אין בישראל נישואים אזרחיים, אבל זוגות שמתחתנים בחו"ל (למשל בקפריסין) מוכרים ונרשמים במרשם האוכלוסין כנשואים. חינוך - יש זרמי חינוך נפרדים, כולל חינוך דתי וחרדי בעל אוטונומיה רחבה. המחלוקת על מקומה של הדת היא גם אחת הסיבות העיקריות לכך שלישראל עדיין אין חוקה: כבר ב-1950 היה ברור שקשה מאוד להסכים על מסמך אחד שיכריע בשאלות האלה. ובניגוד לבהוטן, בישראל מותר לאנשי דת להתמודד בבחירות, ויש מפלגות דתיות שיושבות בכנסת ובממשלה. מבחינה דמוקרטית, זה לגיטימי לגמרי: כל אזרח יכול לבחור ולהיבחר. אז מה עדיף? הטיעונים של שני הצדדים ⚖️ בעד הפרדה בין דת ומדינה: הגנה על מיעוטים - כשהמדינה לא מעדיפה אף דת, אף אחד לא הופך לאזרח סוג ב' בגלל אמונתו (על זה הרחבנו בפוסט האם כולם באמת שווים בדמוקרטיה?). הגנה על הדת עצמה - כשהדת לא קשורה לשלטון, היא לא נגררת למאבקים פוליטיים, ואנשים לא מתרחקים ממנה בגלל כעס על הממשלה. חופש בחירה - כל אדם מחליט בעצמו איך לחיות. בעד קשר בין דת ומדינה: זהות ומסורת משותפת - דת יכולה להיות חלק מהתרבות והזהות של עם, גם בעיני מי שלא מאמין. רצון הרוב - אם רוב האזרחים רוצים שהמדינה תשקף את המסורת שלהם, למה שלא תעשה זאת? ניטרליות מלאה היא אשליה - כל מדינה חייבת לבחור יום מנוחה, לוח חגים, סמלים ושפה. גם "בלי דת" היא בחירה, ואף מדינה לא באמת ניטרלית לגמרי. רוב המדינות הדמוקרטיות לא נמצאות באף קצה, אלא איפשהו באמצע, ומתווכחות כל הזמן איפה בדיוק. רגע למחשבה 💭 בהוטן אוסרת על אנשי דת להצביע כדי לשמור על הדת "מעל הפוליטיקה". האם זה הוגן? האם זה בכלל דמוקרטי לשלול מקבוצה את זכות הבחירה? בצרפת אסור לבוא לבית ספר ציבורי עם סמל דתי בולט. זה מגן על השוויון בין התלמידים, או פוגע בחופש שלהם? אם הייתם צריכים לבחור יום מנוחה למדינה שבה חיים יהודים, נוצרים, מוסלמים ואנשים בלי דת, איזה יום הייתם בוחרים, ואיך הייתם מסבירים את הבחירה? איפה לדעתכם ישראל נמצאת על הסולם? ואיפה הייתם רוצים שהיא תהיה? הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️ הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות. אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם. בואו לגלות את שאר הכלים שמחכים לכם בפנים. הקליקו על הלינק!