תוצאות חיפוש

בפינת הנוסטלגיה - קבלו סרט דביק (כי...ליקוקים) ומצחיק (כי...). בטהובן הוא גור סן ברנרד חמוד שמגיע למשפחת ניוטון כהפתעה גדולה (תרתי משמע). ומה שמתחיל כגור קטן וחמוד, הופך במהרה לכלב ענקי שממלא את הבית (תרתי משמע) באהבה, כאוס, ו... הרבה רוק 🤤 אבל, כמו כל סרט, יש טוויסט בעלילה, עם נבל אמיתי (קרואלה ממין זכר, בדמות הוטרינר המקומי, ד''ר ורנק), וסוף טוב, כמו שצריך. הידעתם? בסרט, בטהובן שוקל כ-80 ק"ג. במציאות, כלבי סן ברנרד יכולים להגיע למשקל של עד 120 ק"ג! הסרט היה כל כך פופולרי שהוא הוליד לא פחות מ-7 סרטי המשך! 🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥 אז למה אתם מחכים? ספה, פופקורן (או גרנולה , לא שופטים...) ובואו לצפות יחד בבטהובן השעיר... אל תשכחו - אם הסרט גורם לכם לרצות כלב משלכם, זכרו שכלב הוא מחויבות לכל החיים! 🐾❤️

אז מה זה בעצם פאי? תארו לעצמכם שאתם מודדים עיגול. כל עיגול, כל גודל, כל מקום בעולם. מחלקים את ההיקף שלו (הפריפריה - הקו שמסביבו) בקוטר שלו (הקו שחוצה אותו דרך המרכז) - ותמיד, תמיד , תקבלו את אותה התשובה: 3.14159... זה פאי. מסומן באות היוונית π. ולא משנה אם העיגול הוא כפתור, גלגל אופניים, כוכב לכת או חור שחור - היחס הזה לא משתנה. אף פעם! מי "המציא" את פאי? פאי לא הומצא, הוא התגלה . וכולם גילו אותו בערך בו-זמנית, כי אי-אפשר היה להתעלם ממנו. הבבלים הכירו אותו לפני כ-4,000 שנה, והשתמשו בקירוב של 3.125. המצרים הקדמונים , לפני כ-3,600 שנה, הגיעו ל-3.1605 - לא רע בכלל לאנשים שעבדו עם חבלים ואבנים. ארכימדס  ( יוון , המאה ה-3 לפני הספירה) היה הראשון שהתקרב בצורה שיטתית לערך המדויק - הוא הכניס פוליגונים בתוך עיגולים ומחוצה להם, וחישב שפאי גדול מ-3.1408 וקטן מ-3.1429. מדהים לחשוב שבלי מחשב, בלי מחשבון, ובלי נייר מילימטרי. הסימון באות π הופיע לראשונה אצל המתמטיקאי הוולשי ויליאם ג'ונס  ב-1706 - פשוט כי היא האות הראשונה של המילה היוונית "περιφέρεια" (פריפריה). והפך לנפוץ בזכות אוילר , המתמטיקאי הגדול, כמה עשורים אחר כך. מה הופך את פאי למיוחד כל כך? פאי הוא מספר אי-רציונלי . כלומר, אי-אפשר לכתוב אותו כמו שבר פשוט. אבל יותר מזה: הוא גם טרנסצנדנטי  (שזה מספר שלא ניתן לחשב אותו כפתרון של אף משוואה אלגברית), מה שהוכח רק ב-1882. המשמעות המוחשית: מספר הספרות שלו אחרי הנקודה העשרונית נמשכות עוד ועוד ועוד - עד לאינסוף, ללא תבנית חוזרת ללא סוף . עד היום חושבו יותר מ-100 טריליון  ספרות של פאי (נכון ל-2022), ועדיין אין שם חזרה. אין סוף. אין תבנית. 💡 פאי ומה שאין לו סוף: יש משהו קצת מסחרר בכך שיש מספר שאף פעם לא "נגמר". לא בגלל שאנחנו לא חכמים מספיק כדי למצוא את הסוף שלו - אלא כי הסוף פשוט לא קיים . זה לא רק מתמטיקה, זו שאלה פילוסופית: מה עושים עם אינסוף? איך מחזיקים במוח רעיון שאינו נגמר? (אגב, בהזדמנות זו כנסו לפילוסופיה מאחורי "הסיפור שאינו נגמר" , גם שם, האינסוף הוא לא רק רעיון מתמטי אלא כוח). שיאים, שגעונות ואנשים עם יותר מדי זמן פנוי 🏆 מתמטיקה - בניגוד לאמונות התפלות, היא לא השטן . היא משהו יפה, הנה כמה דברים יפים סביב הפאי הזה: שיא הזיכרון:  ב-2015 הודי בשם ראג'ווסיר הצליח למנות במדויק 70,000 ספרות  של פאי בעל-פה. כמה זמן לקח לו להגיד אותן? כמעט 10 שעות . שיא החישוב:  ב-2022 נשבר השיא העולמי עם מחשב שווייצרי (מאוניברסיטת גריזונס) - שחישב 100 טריליון ספרות  של פאי. זה לקח לו 157 ימים. יש ז'אנר ספרותי שבו מספר האותיות בכל מילה צריך להתאים לסדר הספרות של פאי. הז'אנר הזה נקרא " Pilish ". המשפט הפותח: How I need a drink, alcoholic of course, after the tough chapters involving quantum mechanics אל תאמינו לנו. תספרו את האותיות בכל מילה: 3, 1, 4, 1, 5, 9, 2, 6, 5, 3, 5... עכשיו תנסו לבנות כזה בעצמכם... 😜 הידעת? נאסא משתמשת בפאי עם 15 ספרות אחרי הנקודה בלבד - 3.141592653589793 - גם לחישובים הכי מדוייקים שלה. ואם תיקחו עיגול בקוטר של 40 מיליארד מייל (שזה בערך המרחק לחללית ווייג'ר 1, שהיא הרחוקה ביותר מכדור הארץ) - השגיאה שתצברו מ-15 הספרות האלה בלבד תהיה פחות מ-1.5 סנטימטר פאי מסתתר בכל מקום - לא רק בעיגולים וכאן מתחיל החלק שבאמת מפתיע: בגלים ותנודות  - כשגיטרה משמיעה צליל, הגל הקולי שנוצר מתואר על ידי משוואות שמכילות פאי. כשאבן נזרקת למים ועיגולים מתפשטים - פאי שוב שם. הוא לא מוזמן, הוא פשוט חלק מהגיאומטריה של כל תנועה מעגלית ומחזורית בטבע. (כתבנו על גלים ושדות כאן. הקליקו לקרוא) בסטטיסטיקה  - עקומת ה פעמון המפורסמת, שמתארת התפלגות של כמעט כל דבר בטבע (גובה אנשים, תוצאות מבחנים, שגיאות מדידה), מכילה פאי בנוסחה שלה. בפיזיקה הקוונטית  - נוסחאות שמתארות התנהגות של אטומים ואלקטרונים מכילות פאי - גם כשאין עיגול אחד בסביבה. (גם על פיזיקה קוואנטית כבר כתבנו). בנוסחת אויילר המפורסמת:  e^(iπ) + 1 = 0 - נחשבת על ידי מתמטיקאים רבים לנוסחה היפה ביותר בעולם. היא כוללת חמישה קבועים מתמטיים מרכזיים במשפט אחד קצרצר. פאי בחלל - איך נאסא משתמשת בו? 🚀 כשנאסא שולחת חללית למאדים, פאי הוא חלק מהחישובים של גודל המצנח שצריך להאט את הנחיתה בזמן - בלי הנוסחה המדויקת, החללית פשוט תתרסק. ב-2017 השתמשה החללית קסיני בתמרון שנקרא "Pi Transfer" - הפיכת המסלול סביב שבתאי ב-180 מעלות בדיוק, שזה π רדיאנים. השם של הטכניקה? כמובן, לא מקרי. 😇 כשמדענים מחפשים כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש שלנו (אקסופלנטות), הם עוקבים אחרי כוכבים רחוקים ומחפשים ירידה קטנה בכמות האור שהם פולטים. למה? כי זה סימן שכוכב לכת עבר מולם. בעזרת נוסחת שטח עיגול - שמכילה, כמובן, פאי - מחשבים את הגודל המשוער של אותו כוכב. ככה מצאנו אלפי עולמות שלא ידענו עליהם. 🌌 פאי באמנות? מה קורה כשמתמטיקאים הופכים לאמנים 🎨 מסתבר שפאי לא רק שובה לבבות של מדענים וגיקים, אלא גם של אמנים: מרטין קז'יווינסקי וקריסטיאן אילייס וסיל  יצרו ויזואליזציות עגוליות מרהיבות  של ספרות פאי - כל ספרה מיוצגת בצבע ובצורה גיאומטרית, והתוצאה היא כמו גלקסיות צבעוניות. פרויקט פאי (Pi Project)  הוא מיצב אמנותי-פסלי ענק, שבו כל ספרה של פאי הופכת לפסל  בפני עצמו - עם מיפוי גלובלי של כל האוספים בעולם. סטיוארט קנת מור  (ידוע בשם Booda) מצייר את פאי  כסדרה של ריבועים צבעוניים, כשכל ספרה מקבלת צבע קבוע משלה - עד אלפי ספרות. התוצאה נראית כמו פיקסלים של תמונה עצומה שאף אחד לא יראה אותה שלמה (אתם כבר יודעים למה...). רוצים להצטרף? יש פעילות Pi Skyline  שמתאימה לכל גיל: בונים קו-רקיע של עיר  שבה גובה כל בניין הוא הספרה הבאה של פאי. 3 קומות, 1 קומה, 4 קומות, 1 קומה... ויש גם Living Artwork  - פרויקט וידאו שמתפתח כל הזמן עם משתתפים מכל העולם, שכולו מבוסס על ספרות פאי: יום הפאי - ומה זה קשור לאוכל? יום הפאי חל ב-14 במרץ - כי בארה"ב כותבים קודם את החודש ורק אחר כך את היום (שלא כמו אצלנו), ולכן התאריך נראה 3.14 (בדיוק הספרות הראשונות של פאי). ב-2009 הכריז הקונגרס האמריקאי רשמית על 14 במרץ כ יום הפאי הלאומי . אז כן, יש להם ממש חוק על זה. ואיך חוגגים? עם פאי  (pie - עוגת מלוח או מתוק). למה? כי זה משחק מילים שמתגלגל עוד מהמאה ה-19. הרי באנגלית "π" נשמע כמו "pie", עוגה. אגב, אם תחלקו 22 ב-7 במחשבון, תקבלו 3.142857... - לכן גם ה- 22.7 מזוהה עם פאי ומוגדר כתאריך חצי-רשמי שני שנקרא גם Pie Approximation Day. 📅 אגב - 14 במרץ הוא גם יום ההולדת של אלברט איינשטיין . מקרה? כנראה שכן. אבל גיקים אוהבים לחשוב שלא. (ולכן, לסיום, מוזמנים לקרוא קצת על הפילוסופיה של איינשטיין ...)

בלי תורים, בלי כרטיסים שנגמרים, בלי מזוודות. רק מסך, חיבור לאינטרנט, וסקרנות. אספנו בשבילכם שישה מהמוזיאונים המרתקים בעולם - שכולם פתוחים לסיור וירטואלי, ורובם חינם לגמרי. מומלץ: מחשב או טאבלט למסך גדול יותר. הבעיה? הם באנגלית... אבל אם ההורים לוקחים על עצמם ללוות את הילדים, זה יהיה מסע משותף ומרתק. אנחנו ממליצים. 🏛️ הלובר, פריז המוזיאון הגדול והמבוקר ביותר בעולם. בחיים הרגילים יש שם תורים ארוכים, המון אנשים, ומונה ליזה שרואים אותה מרחוק מעבר לראשים של איזה 500 תיירים. בסיור הוירטואלי? קרבה מלאה, ללא הצטופפות. מה רואים:  חדרי העתיקות המצריות בסיור 360 מעלות, גלריית אפולו המרהיבה, ואפילו שאריות של חפיר הביצורים המקורי מהמאה ה-12 שהלובר נבנה מעליו. מיוחד לילדים:  איזור Louvre Kids - שיודע להגיד אמנות דרך סיפורים וסיפורי מסתורין סביב יצירות אמנות מפורסמות, כולל סרטונים. או סיורים 'מסודרים' כמו אחרי סיור מיתוסים, מהרקולס ועד דארת' ויידר " - הסיור הוירטואלי של הלובר שבודק איך גיבורי העולם העתיק השפיעו על אלה שלנו. הקליקו לסיור 🏺 המוזיאון הבריטי, לונדון המוזיאון הלאומי הציבורי הראשון בעולם, שנפתח כבר ב-1759 (כן, לפני כ-300 שנים!). יש להם מאגר של למעלה מ-8 מיליון פריטים המתפרסים על פני 2 מיליון שנות היסטוריה אנושית - ורובם זמינים לצפייה מקוונת. מה רואים:  סיור ב- Google Street View בגלריות, ומאגר מקוון ענק עם תצלומים ותיאורים מפורטים לכל פריט. אפשר לחפש כל ממצא שרוצים - מחרב ויקינגית ועד לוח חרטומים מצרי. או - בוחרים 'לטייל' באופן וירטואלי בתערוכה. למשל, סיור 360 מעלות ב תערוכת החיים באיזורים הארקטיים . מיוחד לילדים:   "Explorer Trails" - מסלולי חקר להורדה ולהדפסה בנושאים כמו מצרים העתיקה (הקליקו ל סיור בגלריית המומיות !), יפן, אפריקה ויוון - מתאים לגיל 5 ומעלה. או סיורים וירטואליים כמו ביקור בכל שבעת פלאי תבל (הקליקו). 🌿 מוזיאון הטבע הלאומי, וושינגטון (סמיתסוניאן) זה אולי המוזיאון הכי מתאים לילדים מכל הרשימה - ולא סתם. מוזיאון הסמיתסוניאן השקיע מאמץ אמיתי בחוויה דיגיטלית לילדים, ואפשר להרגיש את זה. מה רואים:   דינוזאורים , אבני חן מרהיבות (כולל יהלום הופ המפורסם - הכי גדול בעולם ובצבע הכחול), ממצאי פרפרים חיים, ותערוכה על מקורות האנושות. וכל אלה בסיור 360 מעלות שאפשר לנווט בו לבד. מיוחד לילדים:  אתר OLogy - עולם של מדע, משחקים, פעילויות, חידות וסרטונים מותאם לגיל. פשוט גאוני. למשל, הכנת מסיכות ובובות של מיתולוגיות קדומות , כמו מסיכת ציקלופ מ המיתולוגיה היוונית , או בובת דרקון על מקל מ המיתולוגיה הסינית , ועוד. 🌻 מוזיאון ואן גוך, אמסטרדם המוזיאון שמוקדש כולו לאמן האחד שאולי צייר הכי הרבה - והכי פחות אהב את עצמו. מעל 200 ציורים, 500 רישומים ו-700 מכתבים שכתב ואן גוך במהלך חייו, כולם במקום אחד. מה רואים:  חמניות, שקדייה בפריחה, חדר השינה בארל - ואפשר לעקוב אחרי ההתפתחות של ואן גוך כאמן, מרישומים מגושמים בגיל הצעיר ועד לציורים שהפכו לאייקונים תרבותיים. הסיור מאפשר להשוות בין ציוריו לעבודות של אמנים אחרים מתקופתו. יש סיורי וידאו 4K (אז כדאי לראות דווקא בטלויזיה, בגדול) של המוזיאון ושל תערוכות ספציפיות. המלצה - תציצו בפלייליסטים של ערוץ היוטיוב שלהם . מיוחד לילדים:  תכנים ייעודיים שמסבירים את חייו של ואן גוך בצורה נגישה, כולל עמוד ילדים נפרד באתר עם פעילויות שונות. 🗿 מוזיאון פרגמון, ברלין הערה חשובה: המוזיאון הפיזי סגור לשיפוצים עד 2027 - אבל הגרסה הדיגיטלית שלו פתוחה לגמרי, ובמקרה הזה היא ממש שווה. פרגמון הוא מוזיאון ארכיאולוגי שמציג מבנים שלמים מהעת העתיקה - לא רק פסלים קטנים ושברים, אלא שערי ערים אמיתיים שהעבירו אותם פיזית ובנו מחדש בתוך המוזיאון. ממש המבנים המקוריים עצמם! מה רואים:   שער עיר בבל - שער האלה עשתר מהמאה ה-6 לפנה"ס, מכוסה כולו בכחול מבהיק עם דרקונים ואריות בתבליט, ו שער שוק רומי עתיק מאנטיוכיה שנבנה מחדש בגובה מלא. וגם הרבה ממצאים ארכיאולוגים - פסלים, פסיפסים, כלים ועוד. מיוחד לילדים : אין. אבל שער בבל והמבנים העתיקים בגודל האמיתי - זה מספיק מרשים ומסקרן גם בלי תכנית מיוחדת. ואם יש לכם משקפי VR אז לראות את זה איתם - זה ירשים אף יותר. הידעת?  שער עשתר נבנה על ידי נבוכדנצר השני, מלך בבל - אותו נבוכדנצר שהחריב את ירושלים. איך זה הגיוני שהוא שרד אלפי שנים? בגלל שהוא נקבר מתחת לחול ולמדבר. גוגנהיים, ניו יורק 🌀 מוזיאון שהבניין שלו הוא יצירת אמנות בפני עצמה. פרנק לויד רייט תכנן אותו כספירלה אחת מתפתלת מהקרקע עד לגג - בלי קירות ישרים, בלי פינות חדות. כשהוא נפתח ב-1959 אנשים חשבו שהוא השתגע, איך תולים תמונות על קירות מעוגלים?? היום הוא נחשב לאחד הבניינים המפורסמים בעולם. מה רואים:  בסיור 360 מעלות אפשר לסייר בספירלה המפורסמת ולראות יצירות של קנדינסקי, ג'קסון פולוק ואמנים מודרניים נוספים. מיוחד לילדים:  הגוגנהיים מארח גם תוכניות חינוכיות ממוחשבות שבהן ילדים מתנסים ביצירת אמנות בסגנון מודרניסטי. ויש להם גם 'שיעורי אמן' מוקלטים. למשל, ללמוד לאייר עם ג'ף - 5 שיעורי אונליין עם ג'ף הופקינה האמן. תלמדו טכניקות לציור ולהבעת רגשות ותנועות בטכניקות של רישום וקומיקס. כל הסיורים חינמיים. מומלץ לשריין שעה לפחות לכל מוזיאון - כי ברגע שנכנסים, קשה לצאת.

מדענית שגילתה את מבנה ה-DNA. ספורטאית שקיבלה ציון 10 מושלם באולימפיאדה בגיל 14. מלכה שנלחמה על ממלכתה מול בעל ובן. דמות ספרותית שאיש לא ידע שהיא בכלל קיימת עד לפני כמה עשורים. כולן נמצאות אצלנו בספרייה - ועכשיו בנינו להן (בנוסף) מקום משלהן. מה זה נשות חמ"ל? נשות חמ"ל היא ספרייה דיגיטלית שמציגה את כל הדמויות הנשיות שמעוררות השראה שפגשנו עד היום אצלנו באתר - מדעניות, ספורטאיות, הרפתקניות, דמויות היסטוריות, ואפילו דמויות ספרותיות אהובות. כל אחת מקבלת כאן פוקוס מיוחד, עם תיאור קצר, קטגוריה, וקישור לפוסט המלא אצלנו. הספרייה דינמית - כל פעם שמתפרסמת דמות חדשה באתר, היא מופיעה גם כאן. איך משתמשים? אפשר לחפש כל שם בחיפוש חופשי, או לסנן לפי קטגוריה (מדע, ספורט, היסטוריה, ספרות ועוד), לפי גיל המחפשים, ולפי סוג תוכן. יש שם כרגע 21 נשים מדהימות - ועוד יבואו.

הצגת ילדים ומשפחה של תיאטרון גשר, שכתב רועי חן וביים אמיר וולף. עלתה לראשונה ב-2021. איש פשוט, עם כמעט כלום - עם כרית ותפוח - חולם על אוצר שמחכה לו במקום רחוק. הוא יוצא למסע, ובדרך פוגש דמויות שקצת קשה להאמין שהן אמיתיות: רועה בלי כבשה, נסיכה בלי ממלכה, גזלן רגיש, ונסיך מוזר בשם "הינדיק". דרך כל המפגשים האלה הוא מגלה שהמסע עצמו הוא האוצר. 50 דקות של פנטזיה, הומור ושכבה פילוסופית עדינה שגם מבוגרים ייהנו ממנה. לגילאי 5+ הקליקו לצפייה 👇

איך משתתפים בהרפתקאה האינטראקטיבית מה זה?  הרפתקה אינטראקטיבית שמתפרסת בזמן אמת, פרק אחרי פרק, לאורך שבוע שלם. דוקטור קוואק נתקע בהיסטוריה ופיקס, לוני וצ'ירפי יוצאים לחפש אותו — אבל לאן יטוסו, איך יתמודדו עם כל אתגר, ואם יצליחו להציל אותו — זה תלוי בכם לגמרי. איך זה עובד?  כל יום מתפרסם כאן פרק חדש. בסוף כל פרק האפרוחים עומדים בפני החלטה — ומציגים כמה אפשרויות פעולה. אתם הולכים לערוץ ההרפתקאות בוואטסאפ, מצביעים על האפשרות שאתם בוחרים, והאפשרות עם הכי הרבה קולות קובעת מה קורה בפרק הבא. הרמזים  בכל פרק מוחבאים רמזים — ואת התשובות אפשר למצוא בפוסטים של חמ"ל לילדים. מי שיחפש את הפוסט הנכון יידע להצביע חכם יותר ולכוון את האפרוחים למקום הנכון. מי שלא — ובכן, בהצלחה 😅 איפה מצביעים?  בערוץ ההרפתקאות בוואטסאפ. שם נעלה את הסקר אחרי כל פרק, ושם תוכלו לראות בזמן אמת לאן הקהל מכוון את האפרוחים. פרק 5 ואחרון — הכלוב, האבן, והכפתור הכחול פיקס הרים את האבן הכבדה ביותר שמצא. "אחת... שתיים... שלוש! " הוא חבט במנעול בכל הכוח שיש לאפרוח עם כובע חום. האבן התנפצה לרסיסים. המנעול לא זז. "נהדר," אמר צ'ירפי. "שברנו את האבן." ובדיוק אז — נשמעו צעדים מהמסדרון. כבדים. קצביים. מתקרבים. הלורד. "עשר שניות," לחשה לוני בקור רוח. "תשע. שמונה—" "רגע!" צ'ירפי דחף את שניהם הצידה והצמיד את פניו לקרשי הכלוב. "בפרק הקודם ניסיתי להגיד משהו — תסתכלו על הקרשים!" שלושתם הסתכלו. הכלוב היה ישן. מאוד ישן. הקרשים כהים, סדוקים, חלקם כמעט מתפוררים. "שש. חמש—" "המנעול חזק," אמרה לוני. "אבל העץ—" "רקוב," השלים ד"ר קוואק מבפנים, בשלווה יחסית למצב. "ידעתי שתגיעו לזה. לקח קצת זמן." "ארבע—" פיקס לא חיכה. הוא התנפל על הקרשים בכל גופו. לוני מהצד השני. צ'ירפי — לאחר שנייה של ספק — גם הוא. "שלוש—" קרש ראשון נקרע בקריעה חזקה. "שתיים—" קרש שני. "אחת—" הצעדים הגיעו לפתח הדלת. ד"ר קוואק יצא דרך הפרצה — חלוק מרופט, משקפיים עקומות, שפם מפוזר לשני כיוונים שונים. "נעים מאוד," אמר. " רוצו!! " צרח צ'ירפי. הם רצו. צ'ירפי מוביל — כי מתברר שפחדנים רצים הכי מהר. לוני אחריו — כי היא זכרה כל פינה שעברו בה וידעה בדיוק לאן לפנות. פיקס עם ד"ר קוואק — כי לברווז גבוה ורזה קשה לרוץ כשחלוק נתפס בכל פינה. "ימינה!" צרחה לוני. "שמאלה!" קרא פיקס. " ישר! " געה ד"ר קוואק, ומשך את שניהם קדימה — ישר דרך דלת מטבח. הטבח הרים עיניים מהסיר. "אתם שוב פה?!" "סליחה על ההפרעה!" אמר צ'ירפי תוך ריצה, חטף ביסקוויט מהמגש בלי לעצור, וארבעתם נעלמו דרך הדלת האחורית. מחסן קטן. פינה חשוכה. ומכונת הזמן — בדיוק איפה שהשאירו אותה, עדיין מהבהבת בסבלנות. מבחוץ נשמעו קולות. הלורד מצא אותם. ד"ר קוואק דחף את שלושת האפרוחים פנימה ולחץ על הכפתור הכחול הגדול. רעש. אור עז. ריח של חשמל וביצה קשה. המעבדה. אותו פח אשפה אוטומטי. אותה ערמת ניירות. אותו ריח מוכר של ניסויים שהסתיימו בצורה מפוקפקת. צ'ירפי שכב על הרצפה, מתנשם בכבדות, הביסקוויט ביד. "לפחות יש לי ביסקוויט," הוא הכריז בגאווה. לוני הסתכלה על ד"ר קוואק. "אז... איך בדיוק נפלת לתוך המכונה?" ד"ר קוואק ישר את משקפיו השבורות. "ביצעתי שיפור קטן במנגנון הכניסה," הוא אמר בכבוד מדעי. "לחצתי על הכפתור הכחול כדי לבדוק את הכיוון — ובדיוק כשהתכופפתי פנימה לראות טוב יותר, המכונה החליטה שהתנעתי." "כלומר," אמרה לוני לאט, "לחצת על ההפעלה כשהראש שלך כבר היה בפנים." "זה פישוט יתר." "זה מה שקרה." "...כן." פיקס הסתכל על המכונה. אחר כך על ד"ר קוואק. אחר כך שוב על המכונה. "המדען הגדול ביותר שאנחנו מכירים נפל למכונת הזמן שלו כי לחץ בטעות על הכפתור הנכון. איזו פדיחה." "מדע," אמר ד"ר קוואק בפנים רציניות, "הוא תהליך." הוא פתח ארון, הוציא קופסת ביסקוויטים עם תאריך תפוגה מפוקפק והניח אותה על השולחן. "נראה שמגיע לנו משהו לנשנש." 🎉 סוף ההרפתקה השלישית! תודה לכל מי שהצביע, חשב, ומצא את הרמזים. נתראה בהרפתקאה הבאה הפרקים הקודמים: פרק 1: הפיצוץ זה התחיל בפיצוץ. לא פיצוץ קטן. פיצוץ שהזיז את כל הכלים על המדפים, הפיל את המפות מהקירות, וגרם לצ'ירפי לקפוץ על לוני שקפצה על פיקס. "מה היה זה?!" צרח צ'ירפי. השלושה רצו לכיוון המעבדה של דוקטור קוואק. הדלת הייתה פתוחה לרווחה. בפנים — עשן, ניצוצות, וריח של משהו שרוף. ומכונת הזמן — דולקת. "דוקטור קוואק?" קרא פיקס. שקט. ... "דוקטור קוואק!!" קראה לוני. ואז הם ראו את זה — על רצפת המעבדה, בכתב יד מבוהל, פתק קטן: "נפלתי פנימה. המכונה נשברה. אני תקוע איפשהו בזמן. מצאו אותי." שלושתם עמדו דוממים. ואז צ'ירפי עיקם את האף. "אייי, איזה סירחון! פיקס, עוד פעם הפלצת?!" "מה?! לא אני!" אמר פיקס נעלב. "זה לא פיקס," אמרה לוני בשקט, מרחרחת לכיוון המכונה. "זה בא מפנים. ריח כמו של זבל. זבל ישן מאוד." השלושה הסתכלו זה על זה. "הוא הביא את זה איתו," אמרה לוני. "איפה שהוא לא נתקע." על המסך המהבהב — ארבע תמונות מטושטשות: 🏺 חול, שמש עזה, משולש ענק באופק 🏛️ עמודים לבנים, ים כחול, אנשים עם כתרי עלים 🏰 טירה, ערפל, דגל עם נשר ⛩️ גג מעוקל, הר מושלג, פריחת דובדבן 🔍 רמז מוחבא בפרק — מי שימצא את הפוסט הנכון באתר חמ"ל לילדים יידע להצביע חכם יותר 😉 🗳️ באיזו תקופה תקוע דוקטור קוואק? 🏺 מצרים העתיקה 🏛️ יוון העתיקה 🏰 ימי הביניים — אירופה ⛩️ יפן העתיקה פרק 2 — מי שישלוף את החרב... המכונה נחתה בבום. עשן. אבק. ריח של... בוץ? עשב רטוב? משהו שריח ממנו לא ברור בדיוק אבל בטוח לא נעים. פיקס קפץ החוצה ראשון ונפל ישר לתוך שלולית. "בסדר! הכל בסדר!" הוא קרא, עם פנים מכוסות בטיט. לוני הציצה בזהירות. שדות ירוקים. עצים ענקיים. ומרחוק — טירה אפורה, עצומה, עם מגדלים שנעלמים בתוך הענן. "ימי הביניים," היא אמרה בשקט. "אירופה. בערך המאה השתים עשרה." "איך את יודעת?" שאל צ'ירפי, שעוד לא יצא מהמכונה. "הביוב הפתוח," היא ענתה. צ'ירפי הסתכל מטה. "אה." הוא החליט להישאר עוד רגע בפנים. הם הלכו לאורך השביל לכיוון הטירה. הגשר היה שם — גשר אבן ישן, מעל תעלת מים כהה ומסריחה. ומעליו עמד שומר. גדול. כבד. עם קסדה, שריון, ועוד חנית בגובה שני וחצי אפרוחים. "עצרו." הם עצרו. "אי אפשר לעבור." "אנחנו מחפשים—" התחיל פיקס. "אי אפשר לעבור." "אבל—" "אי. אפשר. לעבור." לוני הסתכלה על השומר. ואז הסתכלה על הטירה. מבעד לחלון גבוה נשמע משהו — קרקור. חלש, מבוהל, אבל בהחלט קרקור. ד"ר קוואק היה שם בפנים. הם היו כל כך קרובים. "צריך לחשוב חכם," לחשה לוני. "לא בכוח." צ'ירפי הביט בחנית. ואז בשומר. ואז בחנית שוב. "אולי בכוח זה דווקא—" "לא." מהשדות מהצד שמאל נשמע קול של מישהו שמתאמן על נאום בקול רם: "מי שישלוף את החרב — יהפוך למלך! ומי שנושא כלים פשוט — מי יודע מה מסתתר בו..."  נשמע כמו חזרה לאיזו הצגה. פיקס הסתכל על עצמו. הוא נשא את תיק הכלים של ד"ר קוואק מאז שיצאו. "רגע," הוא אמר לאט. "לא עכשיו," אמרה לוני. "עכשיו — איך עוברים את הגשר." 🔍 רמז מוחבא בפרק — מי שימצא את הפוסט הנכון באתר חמ"ל לילדים יידע להצביע חכם יותר 😉 מה עושים עם השומר? 🤴 מתחזים לנושאי כלים של אביר מכובד שמחכה בפנים 💰 מציעים לו מטבעות שמצאו במעבדה של ד"ר קוואק 🏃 רצים מהר מתחת לגשר כשהוא לא מסתכל 📜 לוני כותבת היתר כניסה רשמי (מאוד רשמי. עם חותמת.) פרק 3 — סר קוואקקאלוט והמזל הרע התחפושת עבדה. פיקס הרים את תיק הכלים, זקף את הגב, ואמר לשומר בקול הכי רגוע שהצליח: "נושאי הכלים של האביר סר קוואקקאלוט. הוא מחכה בפנים." השומר הסתכל עליהם שלוש שניות ארוכות מאוד. ואז זז הצידה. צ'ירפי נשם לראשונה מאז שראה את החנית. הפרוזדור היה אפל, קר, ומריח כמו אבנים רטובות. "הקרקור בא מהכיוון הזה," לחשה לוני. "פנימה." ואז הגיע הריח. עשן. שמן חם. משהו נאפה על אבן. ריח שהם לא הכירו — אבל משהו בו גרם לבטן לקרקר בעצמה. המטבח היה עצום. אש ענקית, סירים כבדים, עשרה אנשים שרצים לכל כיוון. ובמרכז — טבח ענק עם שפם, שעמד קפוא מול הדלפק עם פנים של מישהו שעומד לבכות. על הדלפק: בצק שטוח ויפה. ולידו — סיר רוטב עגבניות שנשפך עליו לגמרי בטעות. הכל אדום. הכל רטוב. "שנה של עבודה!" נאנח הטבח. "הלורד מגיע בעוד שעה ויש לי... בצק אדום." הוא הסתכל על הכתם. ואז הפך לבן. "שפיכה. שפיכה במטבח." הוא נסוג צעד אחורה כאילו הבצק עמד לנשוך אותו. "זה סימן רע. זה סימן רע מאוד." "עשר שנים," הוא מלמל לעצמו. "עשר שנים אני טבח בטירה הזאת. מעולם לא החמצתי ארוחה. מעולם." הוא הסתכל בתקרה. "הוא יגרש אותי. אני יודע שהוא יגרש אותי." ומאחורי הטבח, בפינה החשוכה — קרקור. ברור. מוכר. ומבוהל מאוד. שלושתם זינקו קדימה. "עצור! מטבח הלורד! אין כניסה!" "אבל—" "אין!" הקרקור שוב. ויותר חלש עכשיו. כאילו מישהו גורר אותו עמוק יותר פנימה. צ'ירפי הסתכל על פיקס. פיקס הסתכל על לוני. לוני הסתכלה על הגבינה שעל המדף. ואז על הבצק האדום. ואז חזרה על הגבינה. משהו בעיניה הבריק. "אתה רוצה להציל את הארוחה?" היא שאלה בשקט. "ולבטל את המזל הרע?" הטבח הסתכל עליה. פשוט הסתכל. ואז שקע על הכיסא שלו כמו אדם שהוציאו ממנו את כל האוויר. "את... נושאת כלים. אפרוח. קטנה." "נכון." "והלורד מגיע בעוד שעה." "נכון." הוא הסתכל על הבצק האדום. ואז על התקרה. ואז חזרה על הבצק. "בסדר," הוא אמר בקול מת. "מה התנאי?" 🔍 רמז מוחבא בפרק — מי שימצא את הפוסט הנכון באתר חמ"ל לילדים יידע להצביע חכם יותר 😉 מה עושים כשנשפך משהו במטבח ובא מזל רע? 🙏 עוצרים הכל ומתפללים עד שעובר 🧹 מנקים מהר לפני שהלורד יגיע ומקווים לטוב 🧂 זורקים מלח מעבר לכתף שמאל — לבטל את הקללה 🚪 בורחים מהמטבח — מי שלא ראה לא יודע פרק 4 — הלורד, הכלוב והמנעול לוני זרקה קמצוץ מלח מעבר לכתף שמאל. הטבח עצר. נשם עמוק. הסתכל על הרצפה הכתומה. "סימן טוב," הוא מלמל לבסוף. "בסדר. היכנסו." הפינה האחורית של המטבח הייתה חשוכה ומסריחה מבצלים ישנים. ד"ר קוואק ישב בכלוב עץ קטן — לוחות יבשים וסדוקים, עם חריצים צרים שדרכם נכנס האוויר. משקפיו השבורות היו מוטות על מקורו, והשפם האפור מרושל יותר מהרגיל. "הגעתם," אמר בשקט. "הגענו," אישר פיקס, וניגש מיד לבחון את הכלוב. הוא הניח יד על אחד הלוחות. הלוח חרק. פיקס הסיר את ידו במהירות. "הקרשים ישנים," אמר לעצמו. "מאוד ישנים," הסכים ד"ר קוואק. "אבל המנעול לא." המנעול היה ברזל שחור וכבד, עם גילופים דקים לאורכו — סמל הלורד, כנראה. שרשרת עבה קשרה אותו לדלת. פיקס משך בו בכל כוחו. לא זז אפילו מילימטר. "ניסית לפתוח אותו?" שאלה לוני. "אני מנסה כבר שעה," אמר ד"ר קוואק בשקט. "זה מנעול של לורד. הוא לא נפתח בלי המפתח." צ'ירפי הציץ על הכלוב מקרוב. "אבל הקרשים האלה נראים—" "הלורד הגיע!" צעק מישהו מבחוץ. "הלורד הגיע מוקדם! מחר אמרו!" צעדים כבדים ברצפת האבן. קולות. רעש של שריון מתקרב. ד"ר קוואק הסתכל על המנעול הכבד. על הלוחות הסדוקים. על שלושת האפרוחים. "יש לנו עשר שניות," הוא אמר. "תחליטו."

דייוויד ליווינגסטון הלך אלפי קילומטרים ברגל. אמיליה ארהארט חצתה אוקיינוסים לבד. ו ג'ונקו טאביי ? היא עלתה למקום שבו כמעט אין אוויר לנשום, בטמפרטורות שיכולות להרוג תוך דקות - ועשתה את זה כשכל העולם היה בטוח שזה לא מתאים לנשים. ב-16 במאי 1975, ג'ונקו טאביי מ יפן הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה שהגיעה לפסגת האוורסט - הנקודה הכי גבוהה על פני כדור הארץ, 8,849 מטר מעל פני הים. היא הייתה קטנה מאוד (כמטר וחצי גובה בלבד) ובכל זאת טיפסה על ההר הכי גבוה בעולם. ילדה קטנה עם הרים גדולים ג'ונקו טאביי נולדה ב-1939 ביפן, ילדה שביעית מתוך שמונה ילדים. היא גדלה במחוז פוקושימה שבצפון-מזרח יפן - אזור הררי וכפרי, רחוק מהרעש של טוקיו, עם המון הרים ירוקים. בגיל 10 היא יצאה לטיול בית ספרי אל הפסגות שמסביב (ההר נסו ועוד), בגובה של כ-1,900 מטר - וזהו. ההרים פשוט לכדו אותה, ולא שחררו. הבעיה? ביפן של שנות ה-50, טיפוס הרים היה עניין של גברים. קבוצות הטיפוס השונות סירבו לקבל אותה. כשניסתה להצטרף, אחד המדריכים אמר שנשים מטפסות הן "בעיה" - הן מאטות את הקבוצה ומסבכות את הלוגיסטיקה. טאביי, שגם כך הייתה קטנה ועדינה במיוחד ולא ממש עמדה בסטנדרטים של "אלוף הרים", החליטה לפתור את הבעיה בדרכה: ב-1969 היא הקימה את " מועדון הטיפוס לנשים " - ארגון שכלל נשים בלבד. הסיסמה? "בואו נלך טיפוס, אבל קודם נכין ארוחת ערב" (כן, ממש ככה, כי רוב החברות היו גם אימהות ועקרות בית). מה זה בכלל האוורסט? ⛰️ האוורסט נקרא בנפאלית " סגרמאטה " (אלת השמיים) ובטיבטית " ג'ומולונגמה " (אם היקום). הוא ממוקם על גבול נפאל וטיבט ברכס הרי ההימלאיה, ומתנשא (כאמור) לגובה של 8,849 מטר. 🔍 הידעת?  ה"אוורסט" קרוי על שמו של ג'ורג' אוורסט, המודד הבריטי שמיפה את הרי הודו לפני כמאתיים שנה (בשנות ה-1800). הוא עצמו מעולם לא ראה את ההר שנקרא על שמו ואף התנגד כי ייקרא על שמו כי, לטענתו, זה לא נשמע טוב בהינדי ובאורדו, השפות המקומיות. אבל לא שאלו אותו. מסלול עם מוות אמיתי בדרך כדי להגיע לפסגה, הקבוצה של טאביי השתמשה במסלול הקלאסי מהצד הדרומי - מסלול שנקרא South Col , אותו מסלול שבו עלו הילארי וטנזינג ב-1953 שהיו הראשונים להגיע לפסגה. המסלול עובר דרך מפל קומבו - מבוך ענקי של בלוקי קרח ענקיים שזזים ומתמוטטים, שנחשב לאחד החלקים המסוכנים ביותר במסלול - כי כל אחד יכול לקרוס בכל רגע. ב-5 במאי 1975, 11 ימים לפני שטאביי הגיעה לפסגה, היא וחברותיה נפגעו ממפולת שלגים בלילה. המפולת קברה את כל הקבוצה. אחרי שני ימי החלמה, טאביי המשיכה למעלה. 🔍 הידעת?  באזור הפסגה של האוורסט יש מה שנקרא "אזור המוות": מעל 8,000 מטר, לחץ האוויר נמוך כל כך שרק כ-30-33% מכמות החמצן של גובה פני הים זמינה. הגוף האנושי מתחיל להרוס את עצמו, ומטפסים צריכים לשאוף חמצן מבקבוקים. בלי ציוד מתאים - אדם מאבד הכרה תוך דקות. 12 דקות על גג העולם ב-16 במאי, אחרי שנים של הכנות ושבועיים של עלייה, טאביי הגיעה לפסגה עם המדריך הנפאלי אנג צ'ירינג שרפה. היא עמדה שם 12 דקות - מספיק זמן כדי לצלם תמונה ולהרגיש שהאוויר שם, בגובה הזה, עדיין נכנס לריאות. מה היא אמרה אחרי שירדה? "עלייתי לפסגה לא פתרה שום בעיה בבית. הכביסה עדיין חיכתה לי." (לא בדיוק ציטוט מגיבורת אפוס, אבל זאת ג'ונקו טאביי בשלמותה, בעולם שבו היא חיה) פספסה את הכותרות - בגלל שהיתה אישה כשטאביי ירדה מההר, מה חיכה לה? ראיונות על... בישול 🤦. עיתונאים שאלו אם היא בישלה בצמרת, מה בעלה חושב, ואיך היא מאזנת בין טיפוס הרים לגידול ילדים. שאלות שאף אחד לא שאל את גברים שהגיעו לאותה פסגה. שיאים שנשברו בדרך אבל אחרי האוורסט, טאביי לא עצרה. בין 1980 ל-1992 היא השלימה טיפוס על כל שבע הפסגות הגבוהות ביותר בכל יבשת - מה שמכונה "Seven Summits": אוורסט (אסיה, 8,849 מ'), אקונקגואה (דרום אמריקה, 6,961 מ'), דנאלי/מקינלי (צפון אמריקה, 6,190 מ'), קילימנג'רו (אפריקה, 5,895 מ'), אלברוס (אירופה, 5,642 מ'), וינסון ( אנטארקטיקה , 4,892 מ') ו פונצ'אק ג'איה (אוסטרליה/אוקיאניה, 4,884 מ'). כשסיימה ב-1992, היא הייתה בת 53 - ולא רק האישה הראשונה שהשלימה את הרשימה, אלא ככל הנראה האדם הראשון בכלל שעשה זאת עד אז! 🔍 הידעת?  עד 2024, רק כמה מאות אנשים השלימו את ה- Seven Summits. המרחק הכולל בגובה שמטפסים בכל שבע הפסגות ביחד עולה על 42 ק"מ לגובה - כמעט פי 5 מגובה טיסת מסוק רגילה. בעקבות טאביי - נשים שכבשו את ההימלאיה אחרי שטאביי פתחה את הדרך, הגיעו נשים נוספות שהפכו לאגדות טיפוס בפני עצמן. וואנדה רוטקביץ'  מפולין הייתה האישה הראשונה שעלתה לאוורסט ללא חמצן מלאכותי (1978), ולאחר מכן הראשונה שעלתה ל-K2 - ההר השני בגובהו בעולם שמסוכן הרבה יותר מהאוורסט. היא נעלמה ב-1992 בניסיון לכבוש את קנצ'נג'ונגה , הרביעי בגובהו. ליאו ג'ולגה  מקוריאה הדרומית ו אדריאן בורהוס  מבלגיה הפכו בשנות ה-80 לחלק מגל של נשים שהשלימו את Seven Summits - מסלול שטאביי פתחה לבדה. בסנה מטא  מהודו הפכה לסמל השראה לנשים במדינה שבה טיפוס הרים לנשים היה בלתי אפשרי כמעט לגמרי עד שנות ה-90. 🔍 הידעת?  כיום, כ-10-12% ממטפסי האוורסט הם נשים - נתון שעולה בחדות מאז שנות ה-2000. כשטאביי עלתה ב-1975, היא הייתה האישה היחידה בכל הצוות. מה קורה לגוף על האוורסט? בגובה 8,849 מטר, לחץ האוויר הוא כשליש מהלחץ בפני הים. מטפסים מאבדים בממוצע 1-2 ק"ג ביום בגלל שריפת קלוריות ואיבוד נוזלים. הטמפרטורה יכולה לרדת לכ-40- מעלות, ורוחות יכולות להגיע ל-300 קמ"ש - מספיק להפיל אדם מהרגליים. 🔍 הידעת?  על הר האוורסט יש עדיין גופות של מטפסים שמתו ולא ניתן לפנותם בגלל התנאים. אחד המפורסמים הוא "גרין בוטס" - מטפס הודי שזוהה לרוב כצ'וונג פאלג'ור (אם כי הזיהוי אינו רשמי) ומשמש כנקודת ציון בלתי רשמית בדרך לפסגה מאז 1996. מי עוד עלה לאוורסט? קצת פרופורציות ב-1953, כשסר אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי שרפה עלו לפסגת האוורסט, הם השתמשו בציוד של כ-13 קילו (ללא חמצן). היום, מטפס ממוצע עולה עם ציוד של פי 2 ואפילו פי 3. מעריכים שב-2023 כ-600 איש הגיעו לפסגה, כולל שרפות ומטפסים זרים. באחת הפעמים עלו ביום אחד כ-60 מטפסים וזה באמת היה יותר כמו פקק תנועה מאשר טיפוס... טנזינג נורגיי שרפה, שעלה עם הילארי ב-1953, לא גילה לעולם מי משניהם הגיע ראשון לפסגה. הם הסכימו לשמור על זה ביניהם. שנים רבות אח"כ, כשלחצו עליו, הוא ענה: "עלינו ביחד." מה עשתה ג'ונקו טאביי אחרי כיבושי הפסגות? ההישגים של טאביי אחרי אוורסט מרשימים לא פחות מהפסגה עצמה. ב-1996 טיפסה גם את צ'ו אויו (8,188 מ') - ללא חמצן מבקבוקים. לפי דיווחים, היא טיפסה פסגות ביותר מ-70 מדינות, עם יעד אישי לטפס על ההר הגבוה ביותר בכל מדינה בעולם - מטרה שהמשיכה לרדוף אחריה עד 2015 (בגיל 76 !). ב-2000 השלימה תואר מתקדם באוניברסיטת קיושו על הפגיעה הסביבתית באוורסט בגלל פסולת מטפסים, ושימשה כמנהלת של הקרן היפנית להרפתקאות ההימלאיה (Himalayan Adventure Trust of Japan) - ארגון שפועל לשמירת הסביבה בהרים ברחבי העולם. היא כתבה שבעה ספרים, הובילה מסעות טיפוס-ניקיון שהוציאו טונות של אשפה מן ההרים, ועד שנותיה האחרונות הובילה משלחות טיפוס חינוכיות לנוער - כולל משלחת להר הפוג'י ב-2016, בזמן שכבר חלתה בסרטן. היא נפטרה באוקטובר 2016 בגיל 77, 41 שנים אחרי שעמדה בגג העולם. 🔍 הידעת?  מאז שפתחה נפאל את ההר לטיפוס בשנות ה-50, אוספי הפסולת מהאוורסט פינו בשנים האחרונות יותר מ-15,000 ק"ג של אשפה - וזה עדיין לא הכל. ולמה הגדרנו אותה בתור "מגלת ארצות"? אנחנו חייבים לכם הסבר. הרי היא לא גילתה מדינה חדשה, עולם נסתר או היתה הראשונה על האוורסט בכלל, אז למה מגלת ארצות? כי טאביי אולי לא גילתה ארץ חדשה, אבל היא גילתה שגג העולם ממש לא שמור לגברים בלבד - ועשתה זאת בתקופה שבה הדעה הרווחת הייתה שגוף האישה "לא מסוגל" לשרוד בגבהים האלה. ואף היתה הראשונה לכבוש את כל 7 הפסגות הכי גבוהות בעולם. המחקר הרפואי שצמח ממסעותיה ומהמסעות של נשים אחרות שבאו בעקבותיה, שינה את מה שאנחנו יודעים על גוף האדם בתנאי קיצון. היא הוכיחה שאחת הסביבות הקיצוניות והאכזריות ביותר על פני כדור הארץ היא נחלה של כל מי שמוכן לאמן את עצמו, להתכונן בכובד ראש, ולהמשיך קדימה אחרי מפולת שלגים.

מה זה בכלל קווילינג? קווילינג (Quilling) זו טכניקת יצירה שבה מגלגלים רצועות נייר צרות לצורות שונות - עיגולים, טיפות, לבבות, קונוסים - ומדביקים אותן יחד ליצירת עיצובים תלת-ממדיים. הטכניקה קיימת כבר מאות שנים, ובעבר השתמשו בה לעיטור מסגרות תמונות ותיבות תכשיטים. היום היא הפכה לאחד הטרנדים היותר כייפים ליצירה - ואפשר להתחיל ממש בקל, עם רצועות נייר, קצת דבק - שנועד לקבע את הגלגול, שלא יתפרק, ואצבעות סבלניות. הבסיס כלים צורות בסיסיות או בסרטון הבא, אמנם באנגלית, אבל מציג ברור או בכלל (35 צורות) שיטה פשוטה לקבע את הגלגול עם הדבק: צורות לב - 5 שיטות שונות דגים פרפר אפרוחים זר פרחים ואפשר עלי כותרת בצורות שונות ינשוף חמוד ואיפה נשלב אותם? אז אוניברסיטת חיפה מציעים לנו להכין שלט לדלת החדר שלנו (עם מקלות ארטיק): אז, השמיים הם הגבול (ובעיקר הסבלנות...), ואם בא לכם משהו מיוחד - פשוט חפשו ביוטיוב. יש מצב שמישהו כבר הכין לזה סרטון הסבר. לכו לגלגל...

הסיפור הזה הוא מאלה שכולם מכירים, אבל תמיד כיף לחזור אליו: מחזמר מאת אברהם שלונסקי, על פי גרסת ההצגה המקורית של יוסי יזרעאלי, שבו טוחן עני ממש רוצה להשיא את בתו למלך - ומגזים (קצת הרבה) עם ההתרברבות כשהוא מספר למלך שהיא יכולה להפוך קש לזהב. המלך, שקופת הממלכה שלו ריקה לגמרי, קופץ על המציאה. בת הטוחן הנואשת מקבלת עזרה מגמדון קטן ומסתורי - אבל - אין הרי ארוחות חינם והיא מבטיחה לו את התינוק שיוולד לה. ידה-ידה-ידה, נולד, והגמד בא לגבות את החוב. והשאר - בהצגה. הצגה של תיאטרון הקאמרי, מלאה. מגיל 4 ומעלה. רתוי עם הורים. בוקר טווווב, בוקר טוב... הקליקו כאן לנגן את ההצגה המלאה, של תיאטרון הקאמרי. תיהנו

למה? כי דבק פלסטי יכול להיות הכוכב. לא רק בשביל להדביק 🎨 רוב הזמן הדבק הפלסטי הלבן יושב לו בקלמר ומחכה שנדביק איתו. אבל מסתבר שאם מנצלים את היתרונות שלו, אפשר ליצור איתו יצירות חביבות יש מאין, כמו יצירות תלת-ממדיות, קישוטים, מובייל ועוד כל מיני דברים, בלי לקנות שום חומר מיוחד. הסוד הוא פשוט: דבק פלסטי לבן, כשהוא מתייבש על משטח חלק, הופך לחומר גמיש ושקוף שאפשר לקלף אותו ממנו - וזה בדיוק מה שמאפשר את כל הקסמים האלה. בואו ננסה כמה רעיונות: מובייל מדבק פלסטי 🐣 זאת היצירה שהכי מרשימה ביחס למה שהיא צריכה, וכיף להכין אותה. מה צריך: דבק פלסטי לבן (כמות נדיבה) ניילון שקוף - של שקפקף (דף שקוף להגנת מחברות) - הכי מומלץ, אבל אם אין אפשר להשתמש בשקית ניילון חלקה של כריכים או ניילון נצמד. ציור או הדפסה של דמות שאוהבים. כן, שחור/לבן מספיק. קווי מתאר אפילו עדיף. חוט צמר או 'חוט' דק' שגזרתם מבד או טריקו רגיל עיניים זזות (לא חייבים . אפשר שתציירו ותגזרו סתם עיניים) איך עושים: מציירים או מדפיסים דמות - אפרוח, ארנב, דג, חד-קרן, כל מה שרוצים. מניחים את הדף בתוך השקפקף (או מניחים עליה ו'מעגנים' שלא יזוז את הניילון השקוף). על הניילון, מעל הציור, מורחים את הדבק הפלסטי בשכבה עבה. מנסים למלא את כל שטח הדמות. לפני שהדבק מתייבש - מדביקים חוט צמר, עיניים, פה, או כל פרט שרוצים שיהיה חלק מהיצירה. כן, העיניים והפה יכולים להיות מודבקים - עם 'שפריץ' של דבק נוסף על גבי החוט שהדבקתם. הולכים לשתות, לנשנש איזה פרי, להקשיב לפודקאסט או לקרוא סיפור. או בכלל, לדברים אחרים. בינתיים הדבק צריך להתייבש - לגמרי. * זה יכול לקחת אפילו מספר שעות או גם לילה שלם, תלוי בעובי הדבק. מקלפים בזהירות מהניילון. התוצאה: דמות גמישה ושקופה-למחצה שנראית קסומה כשאור עובר דרכה 🌟 אז מה עכשיו? אפשר לתלות כמה דמויות על חוט על מקל עץ, ענף, או קולב. אם צריך אפשר עם מחורר 'לנקב' חור בשביל החוט שיקשור. אפשר 'להדביק' כמו שזה על זכוכית החלון - בגלל תכונת ההיצמדות של הדבק, זה 'ייתפס' בלי ליפול. אם תכינו כזה קטן, אבל 'כפול' בתור תמונת 'ראי' אחד של השני, תוכלו להדביק אותם גב-אל-גב ולקבל דמות תלת מימדית שתוכלו להפוך למחזיק מפתחות או לחבר לריצ'רצ'ים של התיק. 💡 רעיון: קחו חוברת צביעה מתוך מאגר ה100 ומעלה של חוברות הצביעה שלנו, בחרו תמונה שאהבתם, הדפיסו את הדף הזה, והשתמשו בו כדי ליצור את האפרוח ו/או הפריטים האחרים בתמונה חתיכות לפסיפס הרעיון הזה קצת שונה - כאן הדבק לא אמצעי, אלא מטרה. הוא יעזור לנו להשיג חלקיקים קטנים שמהם ניצור יצירה שלמה חדשה. איך עושים: מכינים דבק צבעוני (הסבר כאן למטה ) מכינים שבלונות (תבניות) קטנות בצורות שרוצים - פרח, כוכב, לב, ציפור. ממלאים את הצורות בדבק פלסטי - כל "שדה" בשכבה עבה. ממתינים שיתייבש ומקלפים. עד כאן תהליך שדומה לקודם רק בלי להדביק דברים לדבק. מכינים ציור פסיפס: מדביקים את החתיכות השקופות על דף ציור, או על ציור בתוך שקפקף - אם רוצים להיצמד לציור ספציפי - אחת ליד השניה, כמו הפסיפסים שיש ברצפות של האתרים הארכיאולוגים. כשהפסיפס גמור - מקלף ונדביק על קרטון. 💡 רעיון: במקום חלקים קטנים לפסיפס, אפשר חלקים גדולים 'גיאומטריים' וצבעוניים עבור ויטראז'. וכך, כשנדביק על החלון, האור שמבחוץ עובר דרך הדבק ויוצר אפקט שמזכיר ויטראז'. ואיך נעשה את ה'חלקים' השחורים שמחברים בין צבע לצבע? אפשר להשתמש בממסקנטייפ שחור (כזה שיש לאבא במגירה) שפשוט מדביקים ישירות על החלון. או, לתוצאה שממש דומה לויטראז' אמיתי, אפשר להכין מראש "שלד" מנייר שחור עם חיתוכים, ולמלא בו את הרווחים בדבק הצבעוני. כש'נדביק' הפוך על החלון ' נקבל מראה 'אמיתי'. טיפ: איך הופכים את הדבק הלבן לצבעוני? דבק פלסטי לבן אפשר לצבוע ב-3 דרכים: גואש או צבע מים - מערבבים ישירות עם הדבק לפני שמורחים. מתקבל צבע עדין ושקוף למחצה. צבע מאכל - רק כמה טיפות לאותו אפקט נצנצים - אם יש לכם - מפזרים על הדבק הרטוב לפני שמתייבש. יוצא חגיגי ומנצנץ. נכון, אתם צודקים, יש גם דבק פלסטי צבעוני בחנויות האומנות, אבל אם אין לכם עכשיו , ובא לכם להתחיל, הדרכים האלו עובדות בדיוק אותו הדבר. עוד רעיונות עם אותה הטכניקה כשמבינים את הטריק של "למרוח על ניילון ולקלף", אפשר להמציא כל מיני דברים. אנחנו חשבנו על הרעיונות האלה: מסגרת לתמונה - מורחים דבק בצורת מסגרת, מוסיפים נצנצים, מקלפים ומדביקים על קרטון עם תמונה. תליונים - כוכבות, פרפרים, לבבות - כל צורה שקופה שתולים על חוט. מכינים הרבה כאלה, תולים בגבהים שונים אחד ליד השני, לפני החלון - לקבלת וילון. חרוזים - מורחים טיפות עגולות, ממתינים, מקלפים וחורזים. את החורים אפשר לעשות מראש עם קטע ללא דבק, עם מחורר, עם סכין חיתוך (לא לבד!) או ישירות עם המחט (כמובן שאם מדובר בילדים קטנים - זה פחות בשבילם). חיקוי של הטבע - נכין עלים ופרחים לפי תבנית של עלה אמיתי שמניחים מתחת לניילון , או של ראש פרח שמצאנו (ולא קטפנו!). ועכשיו ננסה לעקוב אחרי הניואנסים של הפרח או העלה. הידעת? דבק פלסטי לבן הומצא בשנות ה-50 בארצות הברית. הוא בעצם תערובת של חלקיקים פלסטיים זעירים שצפים בתוך מים - ולכן הוא לבן ונוזלי. כשהמים מתאדים והדבק מתייבש, נשארים רק החלקיקים הפלסטיים שנדבקים זה לזה ויוצרים שכבה שקופה וגמישה. זו בדיוק הסיבה שאפשר לקלף אותו מניילון - כי הניילון חלק מדי בשביל שהחלקיקים יאחזו בו.

זוכרים את Space Invaders? הקלאסיקה מ-1978 שבה גלי חייזרים פלשו מהשמיים (בשורות) והיה צריך לרוץ עם המקלדת לרוחב המסך כדי להשמיד אותם? עשינו לו מייקאובר - ירוק ובריא במיוחד. 🥦 במקום חייזרים יש ברוקולי עם עיניים מפחידות . במקום חללית יש אפרוח צהוב וחמוד . ובמקום להציל את כדור הארץ - המשימה הרבה יותר דחופה: להציל את ארוחת הצהריים . בקיצור - פולשי הברוקולי Broccoli Invaders 🎮 איך משחקים? פשוט מאד - מזיזים את האפרוח ויורים על גלי הברוקולי לפני שהם מגיעים אליו. יש רמות, יש ניקוד, ויש המון ברוקולי שמחכה לפיצוץ. המשחק עובד על סלולרי עם האצבעות שלכם או על מחשב עם החיצים והמקש הארוך. הוא מתאים לגילאי 5-10 (7-9 הם ה-sweet spot - הם תחרותיים מספיק בשביל להשתגע על הניקוד). שימו לב: המשחק לא שומר פרטים. אם אתם סוגרים אותו נמחקות התוצאות (פרטיות וזה) הנה דרך להעביר את הזמן כמו שההורים עשו כשהיא ילדים (רק כי לא היו להם דברים יותר יפים...) הנה... 🚀🥦🐥💥

מי לא מכיר את אנני - הילדה העקשנית בעלת השיער הכתום, שגדלה בבית יתומות קשוח תחת ידה של גב' האניגן, ובכל זאת מצליחה לראות את כוס החיים כמלאה עד גדותיה? המחזמר הוריד ים-של-דמעות מאז שעלה לראשונה לבמה בברודווי ב-1977, זכה בפרסי טוני, ועבר מאז עיבודים רבים - סרטי קולנוע, גרסאות טלוויזיה, הצגות בכל העולם ועוד. הגירסה הזאת (אחת לפני האחרונה), עם אבי קושניר, טלי אורן, חני נחמיאס ושי הראל, היא מחזמר מלא, בעברית, קרוב לשעתיים של "מחר, מחר, מחר" - כשבסוף מבטיחים לנו שהשמש תזרח 🌞. הקליקו 👇 לנגן את הסרטון