תוצאות חיפוש

כמה שווה פרי צהוב, מתוק ומשביע, שנראה כל כך תמים? מתברר שהרבה. הרבה מאוד. הבננה היא הפרי שהפיל ממשלות, שינה את האופן שבו אנחנו רואים אבולוציה , וכמעט נעלמה מהעולם פעמיים. וגם הצבע הצהוב הוא לא כזה מובן מאליו... 💠 קבלו סיפור שכולל הנדסה גנטית מלפני אלפי שנים, של חברות שהפכו לחזקות יותר ממדינות, ושל מדענים שנלחמים היום כדי להציל את הפרי האהוב עלינו מ-הכחדה 😱. אמ;לק לפוסט: הבננה שלא הייתם רוצים לאכול 🍌 לפני כ-7,000 שנה, אי שם ביערות דרום-מזרח אסיה, הבננה הפראית נראתה שונה מאוד מזו שאתם מכירים. היא הייתה קטנה, עגולה, מלאה זרעים גדולים וקשים וכמעט בלתי אפשרית לאכילה, עם קליפה עבה וקשוחה שממש דרשה כלים חדים כדי לקלף אותה. אבל אז, איפשהו בפאפואה גינאה החדשה, קרה משהו מיוחד. בננה אחת נפלה על רצפת הג'ונגל עם "תאונה גנטית מוצלחת" - מוטציה שגרמה לה לגדול ארוכה, עם קליפה רכה וכמעט ללא זרעים. האנשים שגילו את הפרי המוזר הזה החלו לשתול אותו, לטפח אותו, ולבחור בצמחים עם הכי מעט זרעים. כך, דרך תהליך שנקרא בִּרירה מלאכותית (שזה כמו אבולוציה, אבל בהתערבות של בני האדם באמצעות תהליך שבו בוחרים לגדל רק צמחים ספציפיים, במקום לתת להם לגדול לבד), הם יצרו בעצמם את הבננה המושלמת לאכילה - זאת שאנחנו מכירים. הידעתם? הקו האפור הדק במרכז הבננה? זה השריד האבולוציוני של הזרעים השחורים והצפופים מפעם! פרח? ירק? מהי בעצם בננה? 🌿 חשבתם שהיא צומחת על עץ? טעות! מבחינה בוטנית, הבננה היא עשב ! מה שנראה כמו עץ הוא בעצם "גזע מזויף" שבנוי מעלים הכרוכים זה בזה. למה זה משנה? כי עשבים הם צמחים שלא נשאר מהם שום דבר "עצי" בחורף - הם צומחים מחדש כל שנה. זה מוביל אותנו לנתון המשעשע: מין הבננה הענק מגיע לגובה של 15 מטר ועלים שלו יכולים להגיע ל-20 מטר מעל הקרקע. זה הופך אותו לעשב הכי גבוה בעולם! הנה כמה שיאים צהובים 🏆 כשמדברים על בננות, אי אפשר להתעלם מ שיאי גינס המרשימים: הבננה הכי גדולה בעולם נמצאה בגינאה החדשה עם בננות באורך של 25-30 ס"מ, כשעל אשכול אחד אפשר למצוא כ-300 בננות במשקל כולל של כ-60 ק" גם! ב-2001, באיים הקנריים, מצאו אשכול בננות עם 473 בננות בודדות ובמשקל של 130 ק"ג אמריקאי אחד קילף ואכל 8 בננות בדקה אחת בלבד (מעניין כמה זמן הוא ישב אח" כ על ה אסלה 🤭) אל תנסו את זה בבית! האם הבננה טובה לבריאות? 💪 הבננה היא לא רק טעימה - היא גם מלאה בחומרים מזינים שחשובים לגוף שלנו כמו אשלגן (בבננה בינונית יש כ-12% מהכמות היומית המומלצת) שעוזר לשרירים לעבוד, לעצבים להעביר מסרים בגוף, לווסת את קצב הלב ולהוריד את לחץ הדם . כמו ויטמינים חשובים - B6 (שעוזר ל מוח שלנו לעבוד יותר טוב), או ויטמין C (כמו זה של פירות הדר, למרות שב קלמנטינה יש פי 6...) שעוזר לחיזוק המערכת החיסונית ולהילחם במחלות. וכמו סיבים תזונתיים שעוזרים למערכת העיכול לעבוד. הידעתם? הבננה מכילה גם דופמין שמשפיע על מצב הרוח לטובה וגם פועל כנוגד חמצון שמגן מפני דלקות בגוף שימושים מפתיעים לבננה ולחלקיה 🌿 הבננה היא לא רק הפרי עצמו - כל חלקי הצמח שימושיים: עלי הבננה משמשים לבישול, עטיפת מזון והגשת אוכל במטבחים רבים באזורים טרופיים. הם גדולים, גמישים, עמידים למים, ומעניקים ארומה מתוקה עדינה למאכלים שמבשלים בהם. העלים מכילים חומרים שמשתחררים כשמבשלים בהם אוכל חם, וזה תורם לערך התזונתי והרפואי שלהם. רצינו לשים כאן סרטון של מאכל כלשהו עטוף בעלי בננה ומאודה, אבל נתקלנו ב'צלחת' עלה הבננה הזה, והחלטנו עליו: גם קליפת הבננה מכילה רמות גבוהות של ויטמינים, מגנזיום, אשלגן, סיבים וחלבון, ולכן יש מדינות (בעיקר באסיה ובאמריקה הלטינית) שם אוכלים גם את הקליפה, ואפילו מייצרים ממנה קמח שמשמש בתעשיית המזון כתחליף לחיטה בעוגיות ומוצרים אחרים. ואפשר גם לעשות אומנות... הידעתם? קליפת בננה היא 30-40% מסך כל הבננה, ויוצרת 3.5 מיליון טון פסולת מזון מדי שנה. שימוש בקליפות יכול להפחית את בזבוז המזון באופן משמעותי! הבננה האלוהית? תלוי את מי שואלים 🤔 הבננה הפכה לדוגמה מפורסמת בוויכוח הפילוסופי בין אבולוציה לתכנון תבוני. יש כאלה שטענו שהבננה כל כך מושלמת לאדם - בקליפה שנפתחת בקלות, בעיצוב שנוח להחזקה, בטעם המתוק והמזין - עד שהיא בטוח תוכננה במיוחד בשבילנו ולכן כינו אותה "הפרי האלוהי" וטענו שהיא "עדת המפתח הצהובה" בדיון הזה. אבל יש בעיה 'קטנה' בטיעון הזה... הבננה הטבעית, המקורית והפראית היא בדיוק ההיפך - קשה לקילוף, מלאה בזרעים, וכלל לא נוחה לאכילה. הבננה "המושלמת" שלנו היא תוצאה של אלפי שנים של אותה אבולוציה מלאכותית שהזכרנו למעלה. כלומר, בני האדם הם שעיצבו אותה להיות מושלמת עבורם, לא הטבע או משהו בלתי-טבעי... הפרי שהפיל ממשלות 🏛️ הבננה לא רק שינתה את תפריט הארוחות שלנו, היא גם שינתה את פני העולם הפוליטי. בתחילת המאה ה-20, חברה אמריקאית פרטית שלטה על שטחים ענקיים באמריקה המרכזית, בחוף הקריבי של קולומביה, ובאיי הודו המערבית - שם גידלו עבורה את רוב הבננות. זה הביא ליצירת המונח " רפובליקת בננות " (מדינה שנשלטת ע״י חברות זרות גם בכלכלה וגם בפוליטיקה). בשנת 1954, לאחר שנשיא גואטמלה חקובו ארבנס (שנבחר באופן דמוקרטי , אגב) העביר חוק רפורמת קרקעות שפגע ברכוש החברה, הם דאגו לפעול כדי להדיח אותו מתפקידו. וכך קרה שחברת בננות הפילה ממשלה! בננות בישראל 🇮🇱 אולי זה יפתיע אתכם, אבל ישראל נמצאת כמעט מחוץ לתחום הגידול האופטימלי של הבננה. למה? כי הבננה אוהבת אקלים טרופי חם ולח, ואנחנו בישראל חיים באקלים ים-תיכוני שלפעמים יכול להיות קר מדי בשבילה. אבל החקלאים הישראלים לא מוותרים בקלות, ולכן אפשר למצוא גידולי בננות בישראל! איפה מגדלים בננות בארץ? אזורי הגידול העיקריים הם הגליל המערבי, חוף הכרמל ועמק הירדן, שבהם הלחות והחום גבוהים והסיכוי לקרה נמוך. בנוסף, יש גם כ-2,500 דונם בדרום הארץ (עוטף עזה). אגב, בגלל הקור החורפי שלנו, עבור הבננות, מגדלים אותו תחת רשתות, שמגנות עליהן מפני רוח וקור, ועוזרים ליצרת סביבה יותר טרופית. וכמה בננות מגדלים בישראל? סך כל שטחי הבננות בארץ - כ-32 אלף דונם, שמניבים כ-200 אלף טון בננות בשנה. די מרשים, לא? הבננה הנעלמת - פעם אחת, ואולי שוב 😰 סבא וסבתא שלכם אכלו בננה מסוג שונה לחלוטין משלנו. הבננה שאנחנו אוכלים היום נקראת קאווֶנדיש (Cavendish), אבל לפני שנות ה-50 כולם אכלו בננה בשם גרוס מישל (Gros Michel). הגרוס מישל הייתה יותר גדולה, מתוקה וטעימה מהבננה שלנו. אז למה החליפו לנו זן?? כי בשנות ה-50 הגיעה מחלה בשם מחלת פנמה, שנגרמת על ידי פטרייה, שהשמידה (כמעט) את כל מטעי הבננות באמריקה המרכזית. הגרוס מישל הייתה כל כך פגיעה למחלה הזאת שהיא כמעט נכחדה. אז בני האדם מצאו פתרון: הקוונדיש - בננה שעמידה למחלת פנמה המקורית - והנה, הבעיה נפתרה. נכון? לא ממש. כי בשנות ה-90 התגלה זן חדש של המחלה, שמסוגל להדביק את בננות הקוונדיש (מעריכים ש-80% נמצא בסכנה), ובגלל שהפטרייה הזאת יכולה להישאר באדמה עשרות שנים, זה משפיע גם קדימה על כל גידול עתידי. בנוסף, בגלל הקליפה העבה של הבננה, מרססים אותן בחומרי ההדברה (יותר כל פרי טרופי אחר) - בארצות אמריקה אפילו עד 60 פעם בשנה (שזה יותר מפעם בשבוע) - כדי לנסות ולעצור את בעיית המחלה הזאת. אבל חומרי ההדברה מזהמים קרקעות, מים וגם משפיעים על בריאות העובדים. למה זה כל כך מסוכן? כי כל בננות הקוונדיש בעולם הן שיבוטים (צמחים זהים גנטית). וכשכל הצמחים זהים גנטית, וירוס אחד שיצליח להדביק אחד מהם, יגרום לכולם להיות בסכנת הכחדה. הסכנות של מונוקולטורה 🌱 הבעיה עם בננות קוונדיש זה לא רק המחלה, אלא מה שנקרא "מונוקולטורה" (שפירושו גידול של סוג צמח אחד בלבד בשטחים ענקיים). לפחות 97% מהבננות שמגדלים בעולם באות מהזן האחד הזה (תחשבו: אם כולנו אחים מאותם ההורים, מה זה אומר מבחינה גנטית ...). מה הבעיה? חוסר הגיוון הגנטי הופך את כל הצמחים לפגיעים בדיוק לאותן מחלות ומזיקים. והמחסור בגיוון הגנטי יוביל בסוף להכחדת המין כולו. אז מה הפתרון? 🔬 מדענים מסכימים שצריך יותר גיוון גנטי בבננות המעובדות שלנו והם עובדים קשה כדי להציל את הבננה. הם מנסים כמה גישות: גיוון בגידול של זני בננות. זה יפחית את הסיכון שמחלה אחת תשמיד את כל היבול. הנדסה גנטית כדי להפוך את הזן הקיים לעמיד יותר למחלות חיפוש אחר זנים חדשים, שהרי יש מאות זני בננות בטבע שלא נחקרו מספיק אז אולי הבננה הבאה שלנו תיראה קצת שונה - אבל לפחות היא תהיה כאן. הבננה הכחולה - האם היא באמת כחולה? 💙 אולי שמעתם על בננה מיוחדת בשם בלו ג'אווה, שמכונה גם "בננת הגלידה". תמונות של הבננה הכחולה התפשטו ברשתות החברתיות ויצרו המון התרגשות - אבל האם היא באמת כחולה? התשובה היא כן ולא... כשהבננה לא בשלה יש לה צבע ירוק-כסוף, וכשהבננה בשלה, הפרי הופך צהוב חיוור עם בשר לבן קרמי. ככה שרוב התמונות של בננות כחולות הן פילטרים ופוטושופ 🤦‍♀️!... אגב, למה היא נקראת"בננת הגלידה"? כי א', הבננה מתוקה, ו-ב', מרקם קרמי דמוי גלידה ו-ג'טעם שמזכיר וניל הידעתם? הביקוש העצום לבננה הזאת עקב הפרסום ברשתות החברתיות גרם לזמן המתנה של 3 שנים (!) להזמנה ולמחיר שערורייתי של 47$ לבננה אחת 😱 ואם כבר בננה יקרה... אז בנובמבר 2024 נמכרה בננה שהודבקה לקיר כיצירת אמנות מודרנית תמורת 6.24 מיליון דולר (!!!), והקונה קיבל: בננה אחת, סרט הדבקה, והוראות איך להדביק אותה לקיר 😂 בננה במספרים 📊 הבננה היא הפרי הכי פופולרי בעולם, ולא סתם: זה היבול החשוב הרביעי בעולם אחרי חיטה, אורז ותירס בממוצע בנאדם אוכל 130 בננות בשנה, בקצב של כמעט 3 בשבוע למעלה מ-400 מיליון אנשים תלויים בבננות לכחמישית מסך הקלוריות היומיות שלהם 85% מייצור הבננות בעולם משמש לצריכה מקומית, ורק 15% מיוצא קופים ובננות - האם זה באמת הזיווג המושלם? 🐒🍌 למרות שכשאומרים בננות אנחנו מייד חושבים על קופים, בטבע הם כמעט ולא אוכלים את הבננות שאנחנו מכירים! הבננות הפראיות הן קטנות, מלאות זרעים קשים, ועם מעט מאוד חלק אכיל. הקופים בטבע אוכלים בעיקר פירות אחרים כמו תאנים, עלים, פרחים וחרקים. אז איך נוצר הקשר המפורסם? זה קרה בעיקר בתחילת המאה ה-20, כשבננות היו פרי זול וקל להשגה במדינות המערב. מנהלי גני חיות וקרקסים גילו שקופים בשבי מוכנים לאכול בננות בקלות, והמחזה של קוף מקלף בננה ואוכל אותה בהנאה- משך קהל. וכך נולדה האגדה! הבעיה היא שהבננות המתוקות שלנו הן בעצם מתוקות מדי עבור קופים ויכולות לגרום להם לנזק בשיניים ואפילו לסוכרת. לכן, חלק מגני החיות הפסיקו או הפחיתו משמעותית את מתן הבננות לקופים. כיום נותנים להם תזונה יותר מאוזנת שדומה למה שהם אוכלים בטבע, עם הרבה ירקות עלים וסיבים תזונתיים. הידעתם למה הבננה משחימה? כשהבננה מבשילה, היא מייצרת גז מיוחד בשם אתילן, שגורם לחומר בשם אנזים (סוג של "עוזר כימי") להיפגש עם החמצן שבאוויר - ואז נוצרים הכתמים החומים. למעשה הם חומר בשם מלנין (אותו אחד שנותן צבע לעור ולשיער שלנו)! ככה שבננה עם כתמים חומים היא לא מקולקלת, היא פשוט בשלה ומתוקה במיוחד. אז איך נסיים את כל ההסבר הבנני הזה? עם בננה קצבית... 🍌🟡

עונת הבננות כאן, ובגדול. אז חוץ מלקלף ולאכול, קבלו גם כמה מתכונים, סופר פשוטים וטעימים, מהסוג שילדים באמת יכולים להכין כמעט לבד (עם פיקוח קטן כשצריך). בעיקר עבור אותן בננות שהבשילו מהר ויותר מדי על צלחת הפירות... כל מתכון קצר, בלי קישוטים מיותרים, ובלי מרכיבים מוזרים, מהאוסף הפרטי. וגם חיפשנו סרטונים שמכינים כאלה, קצת אחרת, לטובת מי שמעדיף את מראה העיניים על המילה הכתובה. בתיאבון! 🍌 שייק מנגו-בננה-ומלון רכיבים : בננה בשלה מאד מנגו קפוא (בעונה, אפשר גם טרי) מלון (ירוק, כתום, צהוב. לבחירתכם) ½ כוס חלב/מים/יוגורט כפית דבש (כי המנגו והבננה כבר מתוקים) קמצוץ קינמון (שלא ישתלט) הכנה : לשים הכל בבלנדר, לטחון עד חלק, לשתות. רוצים יותר קר? הוסיפו כמה קוביות קרח. היינו חייבים... 🍌 עוגת בננות בחושה / מאפינס רכים וריחניים רך, לא דחוס, שילדים יכולים לערבב בקערה אחת) רכיבים : 3 בננות בשלות מאד, רכות ומעוכות 2 ביצים ⅓כוס שמן ½כוס סוכר ½1 כוס קמח + כפית אבקת אפייה קורט קינמון רוצים לשדרג? הוסיפו קצת שוקולד צ'יפס או סוכריות עדשים קטנות. הכנה : לערבב בנפרד קמח, אבקת אפיה וקינמון לערבב בקערה: ביצים, שמן, סוכר ובננות. להוסיף את תערובת הקמח לבננות ולערבב עד שהאחיד אם רוצים עוגה: לתבנית אינגליש קייק משומנת אם רוצים מאפינס: לתבניות המאפינס משומנות לאפות ב־170 מעלות כ־35 דקות לעוגה או כ-20 דק' למאפינס. 🍌 פנקייק בננה מהיר ל שבת בבוקר שימו ❤️: הבננה מוסיפה הרבה לחות ומתיקות שמתפרקים במחבת, לכן פנקייק בננה צריך בלילה יותר סמיכה מבחילות הפנקייק הרגילה, כדי שהוא לא יתפרק ויידבק. רכיבים : בננה מאד בשלה ומעוכה ביצה 2 כפות קמח (לא חובה אבל יעזור ליציבות) תמצית וניל או קורט קינמון הכנה : לערבב הכל בקערה קטנה ל'חביתת בננה' לשמן קלות מחבת חמה. להניח כפות קטנות של בלילה, ל'לביבות' להפוך כשהפנקייק מתמלא בועות. מושלם עם קצת דבש, מייפל, סירופ שוקולד, נוטלה, או פרוסות בננה טרייה מעל. והנה גירסה אחרת יותר 'רטובה'), ואפילו טבעונית: --- 🍌 בננה ושוקולד ב-40 שניות רכיבים : בננה קוביית שוקולד (מריר/חלב/בלונדי קרמל מלוח!) הכנה : לחתוך את הבננה לאורך. לדחוף בפנים את ה שוקולד . להכניס למיקרוגל ל-30–40 שניות. אפשר גם בתנור: 10 דקות על 180 מעלות בתוך נייר אפייה. השוקולד נמס, והבננה הופכת חמה ורכה וזה קינוח מתוק ומושלם. או הרעיון הזה 👇 חצי בננה על שיפוד, טבולה בשוקולד מומס עם ציפוי מושחת כמו פירורי בייגלה, סוכריות יומולדת וכו' 🍌 מוזלי יוגורט בננה, שילדים באמת מסכימים לאכול רכיבים : יוגורט טבעי/וניל בננה פרוסה גרנולה קצת דבש שדרוגים : קוביות תפוח / אגס / תותים שוקולד צ'יפס שבבי קוקוס תותים / אוכמניות/ פירות יער הכנה : מערבבים הכל ואוכלים. זהו. פשוט, צבעוני, טעים. 🍌 "גלידת" בננות בריאה כי, בואו, גם בחורף שלנו יש (הרבה) קיץ - ולכן צריך גלידה ... רכיבים : 2 בננות קפואות טיפת חלב הכנה : לטחון בבלנדר ביחד כמה דקות עד שזה נראה כמו גלידה רכה. אפשר להחליף את החלב בחלב ממותק - לגלידה מתוקה ממש אפשר להוסיף אבקת קקאו כדי לקבל גלידת שוקובננה. ולסיום, איך אפשר בלי בננה מטוגנת? יש לכם מתכונים שלכם שתשמחו לשתף איתנו? שלחו לנו ונשמח (מאד) להוסיף כאן!

סיימתם ארוחת ערב משפחתית גדולה. הכיור מלא צלחות מלוכלכות, סירים שומניים וכוסות מלאות שאריות. את הכל אתם מסתדרים בתוך המדיח כלים, לוחצים על כפתור, וכשעה וחצי אחרי מגיע הרחב המוכר: מי מסדר במקום את כל הכלים (שכמובן יצאו נקיים ומבריקים בלי שאף אחד יעמוד וישפשף עם סבון כלים...). אבל רגע... איך זה בעצם עובד? בואו נגלה את הסוד של המכונה הקסומה הזו שחוסכת לנו שעות של זמן מבוזבז 😏 איך זה בכלל מנקה בלי לשפשף? 🤔 זאת השאלה הגדולה, נכון? אין במדיח שום דבר שיבריש את הכלים, אז איך הם נהיים נקיים? התשובה היא: מים בלחץ גבוה + מים חמים + סבון = קסם ניקיון! אפשר להבין את לחץ המים בדוגמא הבאה: קחו צינור מים של גינה. אם תחזיקו אותו רגיל, המים יזרמו בעדינות. אבל אם אתם תלחצו על קצה הצינור עם האגודל, המים 'ישפריצו' בכוח רב יותר. זה בדיוק מה שקורה במדיח! במדיח יש זרועות מסתובבות (תזכרו אותן, נדבר עליהן עוד רגע) עם חורים קטנים. המים יוצאים דרך החורים האלה בלחץ חזק מאוד ופוגעים בכלים מכל הכיוונים. זה כמו מיליוני ידיים קטנטנות עם סקוץ' שמשפשפות את הכלים במקומכם! הידעתם? לחץ המים במדיח יכול להגיע עד 10 בר (בר=מדיד לחץ המים), שזה פי 10 מלחץ של מים רגילים בברז הביתי! למה זה לא מסתובב כמו במכונת כביסה? 🌀 שאלה מצוינת! הרי אם במכונת כביסה הכל מסתובב ומתערבל, כדי להתנקות, למה במדיח זה לא ככה? התשובה פשוטה: כי אז כל הכלים שלכם היו נשברים! 🤪תארו לכם את כל הצלחות והכוסות מתנגשות אחת בשנייה במהירות גבוהה... 😂 אז במקום שהכלים יסתובבו במדיח, המים הם אלה שמסתובבים ופוגעים בכלים מכל הצדדים. הכלים נשארים במקום, במגשים מיוחדים שמחזיקים אותם בבטחה, והמים עושים את כל העבודה. הידעתם? הזרועות במדיח לא מסתובבות בעזרת מנוע, אלא בגלל כוח המים, שיוצאים מהחורים ודוחפים את הזרועות לסיבוב - בדיוק כמו הממטרה שבגינה. איך זה עובד מבפנים? מסע של כלים מלוכלכים 🚿 בואו נעקוב אחרי מסע של צלחת מלוכלכת במדיח: שלב ראשון - השטיפה המקדימה המדיח מתחיל בשטיפה עם מים קרים או פושרים שמסירים את הלכלוך הרופף - פירורים, שאריות אוכל קטנות. זה בעצם הורדה של "השכבה הראשונה" של הלכלוך. חשוב לדעת: המים במדיח לא "נעלמים" כל הזמן - יש אגן מים בתחתית המדיח, ומשאבה ששולחת שוב ושוב את אותם המים דרך הזרועות המסתובבות. רק אחרי שלב מסוים המים המלוכלכים נשאבים החוצה ונכנסים למדיח מים חדשים ונקיים. שלב שני - הכניסה לפעולה המדיח מחמם את המים ל-45-65 מעלות צלזיוס (תלוי בתוכנית שבחרתם). בטמפרטורה הזאת, השומן והחלבונים מתמוססים הרבה יותר בקלות. כמו לרחוץ ידיים שומניות במים חמים - זה הרבה יותר יעיל ממים קרים! שלב שלישי - שחרור הסבון המגירה הקטנה שבה שמים את הטבלית או האבקה? רק כשהיא נפתחת, הסבון יתערבב במים ויסייע להם "להיצמד" לכלים טוב יותר ולהדוף את הלכלוך. שלב רביעי - המופע המרכזי הזרועות המסתובבות מתחילות את העבודה! בתחתית המדיח יש זרוע אחת או שתיים שמסתובבות ומרססות מים בלחץ גבוה לכל הכיוונים. אם פתחתם פעם את המדיח באמצע התוכנית (אל תעשו את זה!) - ראיתם את הזרועות האלה עושות את הקסם שלהן. שלב חמישי - השטיפה אחרי שהסבון עשה את שלו, המדיח משטוף את הכלים במים נקיים כדי להוריד את כל שאריות הסבון. שלב שישי - הברקה וייבוש בשלב זה המדיח משתמש במים חמים מאוד (עד 70-75 מעלות!) ומוסיף את נוזל ההברקה. בסוף, או שהמדיח מחמם את האוויר בפנים, או שהוא פשוט מנצל את החום שנשאר מהמים החמים כדי לאדות את טיפות המים שנשארו על הכלים. נוזל ההברקה עוזר למים לא להישאר כטיפות על הכלים. הידעתם? יש מדיחים עם חיישנים מיוחדים שבודקים כמה המים מלוכלכים ובהתאם לזה מקצרים או מאריכים את זמן הניקיון, ככה שכשהמים כמעט נקיים, המדיח יחסוך מים וחשמל ויסיים מהר יותר, וכשהכלים ממש מלוכלכים, הוא ימשיך עוד קצת כדי לוודא שהכל נקי לגמרי! מיהם כל החומרים האלה ומה הם עושים? 🧴 ⚠️ אזהרה חשובה: חומרי הניקיון למדיח הם מרוכזים מאוד והם לא משחק! אסור לגעת בהם ישירות או לשים אותם בפה. תמיד כדאי שיאוכסנו במקום שילדים קטנים לא יכולים להגיע אליו. ישנם שלושה "שחקנים" עיקריים בצוות הניקיון של המדיח: הסבון זה הכוכב העיקרי! הסבון מכיל אנזימים (חלבונים מיוחדים) שמפרקים את הלכלוך - חלק מהם תוקפים שומנים, חלק תוקפים חלבונים, וחלק תוקפים עמילנים (כמו שאריות של פסטה או אורז). הוא גם מכיל חומרים שעוזרים למים להרים את הלכלוך מהכלים. הם עובדים טוב במיוחד במים חמים, ולכן הטמפרטורה כל כך חשובה! יש 3 סוגים עיקריים של סבון למדיח: אבקה, וטבליות. המלח לא, זה לא מלח רגיל של מאכל, זה מלח מיוחד שתפקידו לרכך את המים (כי אבנית , זוכרים?). המלח "תופס" את המינרלים שיש במים ומונע מהם להפריע לניקיון. במים רכים, הסבון עובד הרבה יותר טוב - בדיוק כמו שבמקלחת עם מים רכים קל יותר להקציף סבון. נוזל ההברקה זה החומר הסודי שגורם לכלים להיראות מבריקים וללא כתמי מים. הוא מורכב מחומרים שמפחיתים את המתח הפנימי של המים, כלומר, גורם למים "להחליק" מהכלים במקום להישאר צמוד עליהם כטיפות. וכך, כשהמים מתאדים מהר, לא נשארים כתמי מים על הכלים. הידעתם? הרבה חושבים ששטיפה ביד יותר חסכונית, אבל מדיח מודרני משתמש בהרבה פחות מים מאשר בשטיפה ידנית. ככה שלמעשה, השימוש במדיח יותר ידידותי לסביבה למה צריך מגירה מיוחדת לטבלית? 📦 למה לא פשוט לזרוק את הטבלית לתחתית המדיח? יש לזה סיבה טובה! המגירה נפתחת רק בשלב הרביעי - כשהמים כבר חמים והגיע הזמן לשטיפה העיקרית עם סבון. אם היינו זורקים את הטבלית בהתחלה, היא הייתה מתמוססת כבר בשטיפה המקדימה, ואז כשמגיע הזמן לניקיון האמיתי - כבר לא היה נשאר סבון! סוגי מדיחים - לא רק מה שיש אצלכם במטבח! 🏭 המדיח הביתי הסטנדרטי זה מה שרוב האנשים מכירים - מדיח ברוחב 60 ס"מ עם שני מגשים (אחד למעלה לכלים קטנים, אחד למטה לצלחות וסירים) וסל לכלי אוכל. מיני מדיח גרסה מוקטנת למטבחים קטנים או למשפחות קטנות. הוא עובד בדיוק כמו הגדול, פשוט מכיל פחות כלים. מדיח תעשייתי - שגם יכול להיות בגודל של חדר 🏢 פה זה נהיה ממש מעניין! בקיבוצים, במסעדות, בתי חולים או מטבחים תעשייתיים יש מדיחים שהם ממש תחנות שטיפה (כן, כמו של המכוניות...). הכלים נכנסים על סרט נע (בדיוק כמו סרט ייצור במפעל!) ועוברים דרך כמה תחנות: - תחנת שטיפה ראשונית - להסרת פירורים - תחנת סבון - עם התזת מים חמים מאוד בלחץ גבוה (בחלק מהמדיחים התעשייתיים יש גם מברשות, אבל ברבים מהם יש בעיקר התזת מים חמים בלחץ גבוה לאורך התחנות השונות) - תחנת שטיפה של מים נקיים - תחנת חיטוי - במים בטמפרטורה של 80-90 מעלות! הכלים פשוט "נוסעים" במסלול ויוצאים נקיים בקצה השני. מדיחים כאלה יכולים לנקות מאות צלחות בשעה! מדיח לכוסות בלבד 🥂 במקומות כמו בתי קפה או ברים, לפעמים יש מדיח קטן מאוד שמיועד רק לכוסות. מחזור השטיפה שלו קצר במיוחד (2-3 דקות בלבד!) כי הוא מתמחה בניקיון של כוסות בלבד ולא צריך להתמודד עם שומנים כבדים או שאריות אוכל. מדיח נייד כזה שאפשר לגלגל למקומות שונים במטבח ולחבר לברז בזמן השימוש. תראו את המכונה הזאת, שמקבלת את המגש המלוכלך עם כל שאריות האוכל והסכו"ם ומתמודדת עם הכל בפס נע אחד ארוך במיוחד. המלצה - תריצו במהירות גבוהה... הידעתם? המדיח הביתי הראשון הומצא בשנת 1886 על ידי ג'וזפין קוקריין, אישה עשירה מאילינוי שכעסה כשהעובדים שלה שברו לה יותר מדי מכלי החרסינה היקרים שלה... אז היא פיתחה מכונה שמרססת מים חמים בלחץ גבוה על הכלים. טיפים לסידור נכון של המדיח 📋 רוצים שהכלים יצאו ממש נקיים? הנה כמה כללים: אל תעמיסו יותר מדי! מדיח עמוס מדי = כלים שלא מתנקים טוב. המים צריכים להגיע לכל הכלים, אז תנו להם מקום 'לנשום'. צלחות עומדות במגש התחתון, עם הצד המלוכלך כלפי מרכז המדיח קערות וכוסות תמיד הפוכות כלפי מטה סכו"ם - עם רווחים ביניבם. את הלהב של ה סכין כדאי להניח כלפי למטה כדי לא להידקר, וה מזלגות וה כפות למעלה, כדי שיתנקו. סירים גדולים במגש התחתון, בצדדים ולא במרכז - כדי שלא יחסמו את חורי הזרועות המסתובבות (הממטרה...) כלי פלסטיק רק במגש העליון, כי בתחתון יותר חם מה לא כדאי לשטוף במדיח? כלי עץ - כי הם יתפצלו. הרטיבות ה'ארוכה' לא טובה לעץ. סכינים איכותיים וחדים במיוחד, כי עוצמת המים עלולה להקהות את הלהב כלים עתיקים או עדינים (כדי שהצבע והדוגמא לא 'יימחקו') כלים עם ציפוי מיוחד (אלא אם כן כתוב שהם מתאימים למדיח) הידעתם? המגש העליון של המדיח יכול לרדת למטה! אם יש לכם כוסות או קערות גבוהות במיוחד, אפשר להנמיך את המגש העליון בכמה סנטימטרים כדי שיהיה יותר מקום. איך עושים את זה? בצידי המגש יש בדרך כלל כפתורים או ידיות קטנות - לוחצים עליהם ומזיזים את המגש למעלה או למטה. זה משנה את כל המשחק כשיש כלים גבוהים! נקודה למחשבה - מה עוד היינו רוצים להמציא? 🤖💭 אז יש לנו מדיח כלים שמנקה בשבילנו, ויש לנו מכונת כביסה שמכבסת בשבילנו. אבל מה עם כל שאר עבודות הבית המעצבנות? דמיינו... רובוט מקפל כביסה 👕 - שיודע לקפל בדיוק כמו שצריך רובוט מסדר ממדיח 🤖 - שיודע בדיוק איפה כל צלחת צריכה לשבת בארון מכונת גיהוץ אוטומטית - פשוט זורקים פנימה חולצה מקומטת ו...היא יוצאת מגוהצת לגמרי ותלויה על קולב. שואב אבק שגם מסדר צעצועים 🧸 . כן, יש כבר רובוט שואב, אבל מה אם הוא גם היה אוסף את כל ה לגו המפוזר ומחזיר אותו לקופסה? איזו המצאה הייתם הכי רוצים שתגיע לעולם? ומה אתם חושבים - האם יום אחד רובוטים יעשו את כל עבודות הבית בשבילנו, ואנחנו נוכל לעשות רק את מה שבאמת מעניין אותנו? עד אז, לפחות יש לנו את מדיח הכלים הנאמן שלנו - שחוסך לנו שעות של שפשוף ושטיפה. אבל... התור של מי לסדר אותו היום?! 🎉

רואלד אמונדסן היה נורווגי קשוח שהפך לאיש הראשון שהגיע לקוטב הדרומי. אבל הסיפור שלו הוא הרבה יותר מסתם "הגעתי ראשון" - זה סיפור של תכנון מדוקדק, החלטה פתאומית לשנות כיוון, ומירוץ דרמטי מול מתחרה בריטי שלא ממש ידע שהוא במרוץ... מי היה רואלד אמונדסן? אמונדסן נולד ב-1872 בנורווגיה למשפחת ספנים. אמו רצתה שיהיה רופא, אבל הוא חלם על משהו אחר לגמרי - חקר הקוטבים הקפואים. אחרי שאמו נפטרה, הוא זנח את לימודי הרפואה והתמסר לחלום שלו. כבר בגיל צעיר, אמונדסן התחיל להכין את עצמו לחיים בתנאי קיצון. הוא ישן עם החלונות פתוחים גם בחורף הנורווגי הקפוא, כדי להתרגל לקור. הוא יצא לטיולי סקי ארוכים בהרים והכשיר את גופו לתנאים קשים. זו הייתה הכנה שלקחה לו שנים - והיא השתלמה. אמונדסן לבוש היטב ("קצת" קר שם...) מקור: ויקימדיה. 💡 הידעתם? אמונדסן היה הראשון שהקיף את המעבר הצפון-מערבי (הדרך הימית דרך האיים הקנדיים בין האוקיינוס האטלנטי לשקט), משימה שדורות של מגלי ארצות ניסו להשלים. זה לקח לו שלוש שנים, בין 1903-1906! הקוטב הדרומי - המקום הכי קיצוני על כדור הארץ תארו לעצמכם שאתם קמים בבוקר, יוצאים מהאוהל, ורואים רק שלג: אין ציפורים, אין עצים, אין שיחים, רק לבן אינסופי בכל כיוון שתסתכלו... הקוטב הדרומי נמצא באנטארקטיקה - היבשת הגבוהה ביותר, הקרה ביותר, והיבשה ביותר על כדור הארץ! כמעט כולה מכוסה בקרח בעובי של קילומטרים (בחלקים מסוימים, שכבת הקרח מגיעה לעומק של כמעט 5 קילומטרים!). אין באנטארקטיקה תושבים קבועים - רק חוקרים שעובדים בתחנות מדעיות לתקופות מוגבלות. 💡 הידעתם? באנטארקטיקה רשמו את הטמפרטורה הקרה ביותר שנמדדה אי פעם על כדור הארץ: מינוס 89.2 מעלות צלזיוס! בטמפרטורה כזאת, אפשר לשפוך מים רותחים באוויר והם יהפכו לגבישי קרח לפני שהם מגיעים לקרקע. המסע שתוכנן... והמסע שקרה בהתחלה, אמונדסן תכנן למסע לקוטב הצפוני. הוא אסף תרומות, הכין ציוד, ובנה תוכנית מפורטת. אבל ב-1909 הגיעה חדשה מתסכלת: שני אמריקאים טענו שהם כבר הגיעו לקוטב הצפוני (התברר אחר כך שאחד מהם שיקר, אבל בזמנו אמונדסן לא יכול היה לדעת את זה). אמונדסן היה בבעיה. הוא כבר אסף כסף לקוטב הצפוני, אבל עכשיו נראה שהמטרה כבר הושגה. אז מה הוא עשה? החליט פשוט לשנות כיוון - דרומה! אבל הוא לא ספר על זה לאף אחד, כי חשש שהתורמים שלו יכעסו על שינוי התוכנית. הוא אפילו לא ספר לצוות שלו עד שהספינה כבר הייתה בים! רק כשהגיעו לאי מדיירה שבפורטוגל, אמונדסן אסף את הצוות ואמר להם: "חבר'ה, שינוי קטן בתוכנית - אנחנו הולכים דרומה לקוטב הדרומי". הוא נתן לחברי הצוות אופציה לרדת מהספינה, אבל כולם החליטו להמשיך איתו. המתחרה הבריטי: רוברט פלקון סקוט באותה תקופה בדיוק, הקפטן הבריטי רוברט פלקון סקוט תכנן גם הוא מסע לקוטב הדרומי. כשאמונדסן שלח לו מברק קצר שאומר "אני מתכוון לנסיעה דרומה" - סקוט הבין שיש לו מתחרה, והמירוץ החל. אבל היו הבדלים גדולים בין שני המסעות: הגישה של אמונדסן: למד מהאינואיטים (עמים ילידיים באזורי הקרח) כיצד לשרוד בקור קיצוני השתמש בכלבי זאבים לגרירת המזחלות - בעלי חיים מהירים ועמידים שמתאימים לקור הכין מחסני מזון לאורך הדרך, כדי שתמיד יהיה להם מה לאכול בדרך חזרה בחר נקודת התחלה קרובה יותר לקוטב (במפרץ הלווייתנים) תכנן הכל בפרטי פרטים והיה גמיש הגישה של סקוט: השתמש בסוסי פוני שלא הסתדרו טוב בשלג העמוק הסתמך גם על מזחלות ממונעות שהתקלקלו חלק מהדרך, אנשי הצוות גררו את המזחלות בעצמם (!) בחר נקודת התחלה רחוקה יותר פחות גמיש ופחות מוכן לתנאים הקשים 💡 ולמה כלבים ולא סוסים? כלבי זאב מתאימים הרבה יותר לקור קיצוני מסוסים (קור כלבים או לא קור כלבים 😜) : יש להם פרווה כפולה שמבודדת מהקור, הם יכולים לאכול בשר קפוא (סוסים צריכים מזון צמחי) וקצב הנשימה שלהם לא גורם להם לאבד חום גוף כמו אצל סוסים. בנוסף, כשכלב מתעייף או נפצע, כלבים אחרים יכולים למלא את מקומו - סוס שנפצע הופך למשא כבד שצריך לטפל בו. 💡 הידעתם? אמונדסן הקפיד על תזונה מאוזנת ודאג שהצוות יקבל ויטמין C למניעת צפדינה (זוכרים את המחלה הזאת מהמסע של ג'יימס קוק?). וויטמין C הופק מבשר טרי ומרק בשר - כי לא ניתן היה לקחת איתם ירקות ופירות טריים למסע כזה. סקוט לא שם לב לזה, והצוות שלו סבל ממחסורים תזונתיים. המסע המנצח ב-19 באוקטובר 1911, אמונדסן והצוות שלו - חמישה אנשים בסך הכל - יצאו למסע הסופי לקוטב. הם לקחו איתם 52 כלבים וארבע מזחלות עמוסות במזון וציוד. הם נסעו יום אחרי יום בתנאים קשים: טמפרטורות של עד מינוס 40 מעלות צלזיוס רוחות חזקות שהכו בהם שטחים קפואים מסוכנים עם סדקים עמוקים בקרח 💡 הידעתם? כדי למדוד טמפרטורה בקור כזה, אמונדסן השתמש במדי חום עם כספית או אלכוהול. ובכלל שכספית קופאת במינוס 38.8 מעלות, בטמפרטורות הנמוכות יותר היו צריכים מדי חום מיוחדים עם אלכוהול. הבעיה הייתה שבקור הקיצוני, מדי החום עצמם נשברו בקלות... אבל התכנון הקפדני של אמונדסן השתלם. הם הגיעו לקוטב הדרומי ב-14 בדצמבר 1911 - יום היסטורי! הם נעצו את דגל נורווגיה, צילמו תמונות, ועשו מדידות מדעיות כדי להוכיח שהם באמת שם. אמונדסן כתב בספר היומן שלו: "אף אחד מאיתנו לא היה מסוגל להראות שמחה גלויה. חשבתי שזה יהיה היום הגדול בחיי, אבל לא הרגשתי שום דבר. למעשה, הרגשתי קצת אכזבה - בגלל שהגענו למטרה ואין כבר שום דבר להשיג." זה קצת עצוב כשחושבים על זה - הוא חלם על הרגע הזה כל חייו, והגיע לשם, ופתאום... זהו. הוא הצליח. ועכשיו מה? 💡 הידעתם? בנורווגיה, ה-14 בדצמבר נקרא "יום אמונדסן" ומציין את הגעתו לקוטב הדרומי. שם ובתחנות המחקר באנטארקטיקה, חוקרים מרחבי העולם חוגגים את היום הזה עם עוגה, דגלי נורווגיה, וסיפורים על המסע ההיסטורי. ומה קרה לסקוט? סקוט והצוות שלו הגיעו לקוטב רק 34 ימים אחרי אמונדסן, ב-17 בינואר 1912. כשהם הגיעו, הם מצאו את האוהל הנורווגי עם מכתב מנומס מאמונדסן, שאפילו ביקש מהם להעביר מכתב למלך נורווגיה (למקרה שהוא עצמו לא ישרוד את הדרך חזרה). סקוט כתב ביומנו: "אלוהים, זה מקום נורא. ועכשיו אנחנו צריכים ללכת את כל הדרך בחזרה." למרבה הצער, המסע חזרה של סקוט הפך לטרגדיה. בגלל התכנון הפחות מוקפד, מזג האוויר הקשה במיוחד, ומחסור תזונתי, סקוט וארבעת חבריו לצוות לא שרדו בדרך חזרה, כשהם במרחק של רק 18 קילומטר ממחסן האספקה הקרוב. אבל אמונדסן וכל אנשיו חזרו בשלום, בזכות התכנון המדוקדק והציוד המתאים. מה קרה אחרי כך? אמונדסן המשיך לחקור אזורים קפואים. ב-1926 הוא היה חלק מהמשלחת הראשונה שטסה מעל הקוטב הצפוני בספינת אוויר (כן, הוא השלים גם את המשימה המקורית שלו, בסוף!). ב-1928, כשהיה בן 55, הוא יצא למשימת חילוץ של חברו האיטלקי אומברטו נוביל שהתרסק באזור הארקטי. המטוס של אמונדסן נעלם במהלך משימת החילוץ ומעולם לא נמצא. הוא נחשב כמי שמת בניסיון להציל אחרים - סוף הרואי למגלה ארצות אמיץ. 💡 אנקדוטה מרגשת: למרות המירוץ והתחרות, אמונדסן תמיד דיבר בכבוד על סקוט. כשנודע לו על מותו של המתחרה הבריטי, הוא אמר: "הייתי מוכן לוותר על הכבוד של להיות הראשון, אם זה היה יכול להציל את חייהם." למה הסיפור הזה חשוב? המסע של אמונדסן לימד אותנו כמה דברים חשובים: תכנון עושה את ההבדל - אמונדסן תכנן כל פרט, כולל מחסני אספקה לדרך חזרה. הוא חישב כמה מזון צריך כל אדם וכל כלב ליום, כמה ימים ייקח המסע, ומה יקרה אם יתעכבו. ללמוד מאחרים - הוא לא התבייש ללמוד מהאינואיטים שידעו איך לשרוד בקור. הוא שאל שאלות, התבונן בשיטות שלהם, והחיל אותן במסע שלו. שיתוף פעולה - אמונדסן הבין שכדי להצליח, כל הצוות צריך לעבוד יחד. הוא לא ניסה לעשות הכל לבד, והוא הקשיב לרעיונות של אחרים. חשיבותה של גמישות - כשהמטרה המקורית לא הייתה אפשרית, הוא שינה תוכנית. הוא הוכיח שלפעמים הדרך למטרה יכולה להשתנות, והמשימה החשובה היא להמשיך קדימה. לכבד את הטבע - אמונדסן הבין שהקוטב הוא מקום מסוכן ונערך בהתאם. הוא לא זלזל בכוח הטבע. תחנת הקוטב הדרומי ע"ש אמונדסן-סקוט כפי שנראתה בקיץ 2007-2008. המבנה החדש והמורם של התחנה כבר הושלם. בחזית התמונה נמצא "הקוטב הדרומי הטקסי" עם הדגלים של 12 המדינות החותמות המקוריות על אמנת אנטארקטיקה. מקור תמונה ויקימדיה. עובדות טריוויה נוספות 🐕 אמונדסן אהב את הכלבים שלו כל כך, שהוא כתב עליהם ביומן המסע שלו יותר מאשר על חברי הצוות האנושיים! הכלב המועדף עליו נקרא "פיקס". 🎿 נורווגיה, המדינה של אמונדסן, היא אחת המדינות המצליחות ביותר בענפי הסקי באולימפיאדות החורף. מה אתם אומרים, זה בזכות מורשת החקר הקוטבי שלהם? 📝 הספר שאמונדסן כתב על המסע, "הקוטב הדרומי", הפך לרב-מכר בינלאומי ותורגם לעשרות שפות. 🏔️ יש באנטארקטיקה הר שנקרא "הר אמונדסן" על שמו, וגם תחנת מחקר אמריקאית בקוטב הדרומי עצמו נקראת "תחנת אמונדסן-סקוט" - על שם שני המתחרים. 🖼️ בנורווגיה, אמונדסן נחשב לגיבור לאומי. יש על שמו מוזיאון, בולים, ואפילו שדה תעופה! לסיכום רואלד אמונדסן הוכיח שלפעמים להיות הראשון זה לא רק עניין של אומץ - זה גם עניין של תכנון חכם, הכנה יסודית, ונכונות ללמוד מאחרים. הוא לא היה המגלה הכי מפורסם (כולם זוכרים את קולומבוס, את מגלן, את קוק), אבל הוא היה אחד המוצלחים ביותר - כי הוא חזר הביתה חי וכל אנשיו איתו. הסיפור שלו מזכיר לנו שכדי להגיע למקומות שאף אחד לא הגיע אליהם, צריך לא רק לחלום גדול - צריך גם לתכנן טוב, להתכונן מראש, ולהיות מוכנים לשנות כיוון כשהנסיבות משתנות. והכי חשוב - להבין שעבודת צוות, למידה מאחרים, ושיתוף פעולה הם כוחות גדולים יותר מאומץ לבד. 🌟❄️

לפני 70 שנים, באוגוסט 1955, יצא לאור ספר שהפך לאחד ממותגי המידע המוכרים בעולם: ספר השיאים של גינס. מה שהתחיל כ'פתרון' לוויכוח על ציפורים בציד , הפך למיזם עולמי שמתעד את כל ה-"הכי" שאפשר לחשוב עליהם. אז 'חפרנו' כדי לספר לכם את הסיפור שמאחורי המספרים. וכן, שיאי עולם זה לא רק דברים מוזרים. הספר מתעד גם הישגים מדעיים, טכנולוגיים וספורטיביים מרשימים כגון שיאי מהירות, גילויים בחקר החלל, רובוטים מתקדמים, שיאי שחייה וריצה - לאו דווקא מתחרויות אולימפיות -והרבה הישגים אמיתיים שממש משנים את העולם. איך הכל התחיל? ציד, בירה ו..ויכוח בשנת 1951 יצא סר יו בּיבֶר, מנכ"ל חברת הבירה גינס, למסע ציד, ב אירלנד . במהלך הציד פרץ ויכוח: מי העוף המהיר ביותר באירופה, החופמי הזהוב או השכווי האדום? מי באמת? הוויכוח הזה לא נפתר באותו יום. פשוט לא היה להם ספר שיכול היה לענות על השאלה... ביבר הבין שיש כאן הזדמנות: ספר שתהיה בו תשובה על כל שאלה של "מי הכי?" שלא רק יפתור ויכוחים בפאבים, אלא גם יוכל לשמש ככלי שיווקי מבריק. הוא פנה ל אחים התאומים נוריס ורוס מק-וירטר (שניהלו אז סוכנות מידע בלונדון) והם התחילו לאסוף שיאים. המהדורה הראשונה יצאה לאור באוגוסט 1955 והופצה (בתחילה בחינם) לפאבים בבריטניה ובאירלנד. ההצלחה הייתה מיידית! כבר בשנות ה-60 הגיע הספר לתפוצה של מיליוני עותקים. גינס במספרים 🔢 ספר השיאים של גינס היום הוא מיזם עולמי אמיתי: 📚 הספר מופץ ביותר מ-100 מדינות ברחבי העולם 🌍 הוא יוצא ב-40 שפות שונות, מאנגלית דרך ערבית ועד יפנית 📖 נמכרו ממנו יותר מ-140 מיליון עותקים מאז שהכל התחיל 👶 יש שיאנים שנכנסו לספר כבר כתינוקות, בגיל של כמה חודשים 👴 ולעומתם... יש אנשים שקבעו שיאים גם בגיל 100 ומעלה! מה הופך משהו לשיא רשמי? 📜 לא כל דבר מטורף שמישהו עושה הופך אוטומטית לשיא בספר. יש קריטריונים מאד ברורים שקובעים מה כן ומה לא ייכנס לשם. למשל שה'שיא' יהיה: ניתן למדידה : השיא חייב להיות דבר שאפשר למדוד במספרים או ביחידות ברורות. "הכי מצחיק" לא עובד, אבל "הכי ארוך" או "הכי מהיר" – כן. ניתן לשבירה : השיא צריך להיות כזה שמישהו אחר יוכל לנסות לשבור אותו. שיא שאי אפשר לחזור עליו לא מעניין. ניתן לסטנדרטיזציה : התנאים צריכים להיות ברורים וזהים לכולם. אם מישהו קובע שיא באכילת פיצה, אז כל מי שינסה לשבור את השיא צריך לעשות זאת עם אותו סוג של פיצה, באותם תנאים. ניתן לאימות : צריכות להיות ראיות לשיא, באמצעות סרטונים, עדים, מדידות מדויקות. בלי אישורים - אין שיא. מבוסס על מדד אחד ברור : השיא צריך להתבסס על דבר אחד ברור, למשל רק גובה או רק מהירות. "הכי גבוה והכי מהיר, ביחד" זה מורכב מדי ולא יוגדר כשיא. עולמי : השיא צריך להיות בעל משמעות גלובלית, לא רק מקומית. הידעת? גינס לא מאשרים שיאים שמסכנים בריאות או פוגעים בבעלי חיים. לכן אם פעם היה שיא ל-"הכי הרבה זמן בלי שינה", הוא בוטל כי חוסר שינה ממושך מסוכן מאוד לבריאות. איך בודקים שיא? נניח שיש לכם רעיון לשיא חדש. מה עושים? קודם כל, נכנסים לאתר הרשמי של גינס ובודקים אם הקטגוריה כבר קיימת. אם כן, רואים מה השיא הנוכחי ומתכוננים לנסות לשבור אותו. אם זו קטגוריה חדשה - מגישים הצעה. אחרי שההצעה מאושרת, גינס שולחים מדריך עם הנחיות מפורטות ("Guide to your Evidence") שמסביר בדיוק איזה סוגי ראיות נדרשים: סרטונים מזוויות מסוימות, עדים עצמאיים, מדידות מדויקות ועוד. לאחר שמבצעים את השיא ומגישים את כל החומרים, צוות של "מאשרים" בודק הכל לפרטי פרטים. לפעמים הם אפילו מגיעים לאירוע בעצמם כדי לוודא שהכל נעשה לפי הכללים. איך נראה יום של שובר שיא? 📆 השתתפות בשבירת שיא רשמי זה לא עניין של רגע. שוברי שיאים מתכוננים חודשים ולפעמים אפילו שנים מראש. הם מתאמנים, מתרגלים ומשכללים את הטכניקה שלהם. ביום שבירת השיא עצמו מעורבים לפחות 2-3 עדים עצמאיים (שלא קשורים למנסה השיא), שופט רשמי מטעם גינס (במקרים מסוימים), מצלמות שמתעדות מכמה זוויות, ולפעמים גם מומחים בתחום, כמו מודד מוסמך או שעון עצר ("כרונומטר") מדוייק במיוחד. ומה קורה אם הניסיון נכשל? אפשר לנסות שוב! הרבה שיאנים מצליחים רק בניסיון השני או השלישי. החשוב הוא לא לוותר ולהמשיך לנסות. למה בכלל קוראים לזה "גינס"? הספר נקרא על שם חברת הבירה "גינס" שיזמה אותו. במקור הוא נקרא "The Guinness Book of Records", ועם השנים השם שונה ל-"Guinness World Records". הוא הפך ממוצר שיווקי של מבשלת בירה למותג עצמאי עם ספרים, אתר, אירועים ותוכניות טלוויזיה. שיאים שגינס כבר לא עוקבים אחריהם לאורך השנים, גינס למדו ששיאים מסוימים פשוט לא ראויים לתיעוד. הסיבה העיקרית: הם לא רוצים לעודד דברים שיכולים להזיק לבריאות, לבזבז אוכל או לפגוע בסביבה. הנה כמה דוגמאות מעניינות לקטגוריות שכבר לא בספר: קרב הפאי הגדול ביותר. ב-2010, בטקסס, זרקו זה על זה 1,200 פאי במסגרת "קרב פאי אכיל". אולי זה נשמע כיף, אבל זה בזבוז מזון והרבה בלגן מיותר. החתול הכבד ביותר חתול בשם הימי שקל 21.3 קילוגרם כשנפטר ב-1986. מה הבעיה? זה מעודד האכלת יתר של חיות מחמד, וזה ממש לא בריא בשבילם. הכי הרבה פנסי שמיים ששוחררו בו-זמנית ב-2013 בפיליפינים שיחררו 15,185 פנסי שמיים. המראה בטוח היה יפה, אבל זה גורם לזיהום, לסכנת שריפה ולנזק לסביבה. הנשיקה הארוכה ביותר זוג מתאילנד הנשקו במשך 58 שעות ו-35 דקות (כן, יותר מיומיים ברצף...). זה אולי נשמע רומנטי, אבל גם מסוכן לבריאות בגלל העייפות והתנאים הקשים. ומה לגבי הנקודה הישראלית? 🇮🇱 גם בישראל היו כמה שיאי גינס מגניבים שכדאי להכיר: חומוס ענק - ב-2010, באבו גוש, הכינו מנת חומוס ענקית ששברה את השיא הקודם, במשקל של כ-300 ק"ג (במאבק קולינרי ידוע ונמשך מול שיאים בלבנון...). רק הצלחת ביצה בקוטר של יותר מחדר (4 מטר!) תות ענק - תות שדה במשקל 289 גרם, שזה זה כמו עשרה תותים... (אגב, את התות הגדול יותר אישרו בג'ינס רק אחרי ארבע שנים. לקחות'זמן...) פיצה באורך 100 מטר (כלומר, כמעט כמו היקף של מגרש כדורגל שלם!), שהכינה "פיצה מטר" רובוט ישראלי שפותר קובייה הונגרית - נער מחיפה פיתח רובוט שפותר אותה בפחות מחצי שנייה - זה 'שבר' שיא גינס. עמידת ראש - נעמי רונן, בגיל 92, הפכה לאישה המבוגרת ביותר בעולם שמצליחה לעמוד על הראש במשך דקה שלמה. כדי לקבל את האישור מגינס, היא נזדקקה לשני עדים, שני מודדי זמן, ושני צלמים. שיאים שאפשר לנסות בבית... לא צריך להיכנס לספר גינס כדי ליהנות מאתגרי שיאים. הנה כמה רעיונות משחקיים (כולם שיאים אישיים, ככה שהמטרה היא להשתפר ביחס לעצמכם) בהשראת גינס שאפשר לנסות בבית: 🧱 מגדל קוביות - כמה גבוה אתם מצליחים לבנות מגדל מקוביות לגו או עץ לפני שהוא קורס? ✈️ מטוסי נייר - מי מצליח לקפל מטוס נייר שיטוס הכי רחוק בחדר? 🦩 עמידה על רגל אחת - כמה זמן תצליחו לעמוד על רגל אחת בלי ליפול? (עם מבוגר בסביבה כמובן. לאסור להפיל!) 🎯 זריקה למטרה - כמה כדורי נייר אתם מצליחים לזרוק לסל מרחק קבוע תוך דקה? הידעת? תהליך האישור של גינס יכול להיות ארוך מאוד, לפעמים מספר שנים עד שהשיא מתקבל רשמית לספר! אז... מה הלאה? 🤔 ספר השיאים של גינס ממשיך להתפתח. כל שנה מתווספים שיאים חדשים, חלקם רציניים וחלקם מוזרים לגמרי. כיף... מה שהתחיל כספר קטן שנועד לפתור ויכוחים, הפך למיזם עולמי שמעודד אנשים לחלום גדול, לנסות דברים חדשים ולגלות שתמיד אפשר להיות "הכי" במשהו, ולא רק ב אולימפיאדה , כל עוד עושים את זה בצורה בטוחה, הוגנת וניתנת למדידה. אז בפעם הבאה שתתווכחו עם חברים על "מי הכי", אולי פשוט תפתחו את ספר השיאים של גינס - ותבדקו?

קיפול כביסה. שתי המילים האלה מספיקות כדי לגרום למבוגרים לגנוח. אבל למה בכלל צריך לקפל? אי אפשר פשוט לזרוק הכל למגירה, או להשאיר בערימה אחת גדולה 😱? התשובה היא: אפשר, אבל אז תתעוררו בוקר אחד ותגלו שהחולצה האהובה עליכם נראית כאילו זרקו אותה לאשפה כמו טישו משומש. והגרביים? יפסיקו להיות בזוגות-זוגות. אז בואו נלמד איך להפוך את הכביסה הנקייה למשהו שבאמת אפשר ללבוש. למה בכלל לקפל כביסה? אולי זה נראה כמו עבודה מיותרת, אבל קיפול כביסה הוא בעצם דרך לשמור על הבגדים שלנו. כשאנחנו מקפלים, הקמטים נעלמים והבגדים נשארים יפים יותר לאורך זמן. בנוסף, בגדים מקופלים תופסים הרבה פחות מקום במגירה - מה שאומר שאפשר לדחוס עוד יותר בגדים (או להשאיר מקום לעוד צעצועים 😉). יש גם יתרון נוסף: כשהכול מקופל בצורה מסודרת, הרבה יותר קל למצוא את החולצה הספציפית שרציתם ללבוש. במקום לחפור בערימה ולהפוך את כל המגירה לכאוס, פשוט לוקחים רק את מה שצריך ויוצאים. הטריק הגדול: איך לגרום לילדים לקפל בשמחה נכון, קיפול כביסה לא נשמע כמו הפעילות הכי מרגשת בעולם. אבל יש כמה דרכים להפוך את זה למשהו שהילדים בכלל ירצו לעשות: הפכו את זה למשחק - אפשר להזמין חברים לתחרות קיפול (מי מקפל הכי מהר? הכי מסודר?), או להקים "סדנת קיפול משפחתית" עם מוזיקה ברקע. לפעמים גם סתם טיימר של 5 דקות עם אתגר של "כמה בגדים נספיק לקפל" יכול להיות מעניין. תנו אחריות - כל אחד אחראי על הבגדים שלו. זה לא רק עוזר לכם, זה גם מלמד את הילדים עצמאות ואחריות. התחילו עם הבגדים הכי פשוטים לקיפול (גרביים, תחתונים, מגבות), ולאט לאט הוסיפו פריטים מסובכים יותר. גלו להם את הסודות - יש המון טריקים מגניבים לקיפול מהיר של חולצות, גרביים וסווטשירטים. כשילדים לומדים טכניקה מיוחדת (כמו שיטת הקיפול היפנית המהירה), הם מרגישים כמו מקצוענים. וזה כיף! כן-כן, תיכף הם יגיעו, הסרטונים האלה ! (ורק מזכירים שיש לנו פוסט אחר של קיפולי מגבות בכל מיני צורות ) תנו פרסים קטנים - מי שמקפל הכי הרבה במהלך השבוע בוחר את הסרט למשפחה, או מקבל לבחור מה יהיה לארוחת ערב. תמריצים קטנים עושים פלאים. 💡 קבלו רעיון: כל בן משפחה אחראי לכביסה שלו. כן, גם אבא. גם אמא. גם הילדים. איך זה עובד? לכל אחד - סל כביסה שלו. כל אחד בזמנו מפעיל את מכונת הכביסה עם הכביסה שלו. ממלא מייבש או תולה - ומקפל לעצמו. טיפים כלליים לקיפול מנצח לפני שנצלול לסרטונים הנה כמה כללי זהב: קיפלו מיד אחרי הייבוש - ככל שהבגדים נשארים יותר זמן בערימה, כך הם יהיו יותר מקומטים. אם אתם מקפלים כשהם עדיין קצת חמימים מהמייבש, הם יישארו חלקים יותר. מצאו משטח נוח - שולחן, מיטה או רצפה נקייה. זה יותר קל מאשר לנסות לקפל באוויר או בעמידה מעל סל הכביסה. לכל בגד יש שיטה - חולצת טריקו מתקפלת אחרת מסווטשירט, וגרביים הם סיפור לגמרי אחר. ברגע שתלמדו את הטכניקות הבסיסיות, הקיפול יהפוך לאוטומטי. זוגות של גרביים - תמיד ביחד - יש משהו מתסכל במיוחד בגרביים בודדים. אז שיטת הקיפול שלהם צריכה לוודא שכל זוג נשאר ביחד. אפשר לקפל אותם אחד לתוך השני, או פשוט לקפל אותם יחד ולהניח במגירה. יאללה, לסרטונים... טריקו השיטה הקלאסית שיטת הנקודות האוטומטית. זאת שאף פעם לא הצלחנו לבד... עם שרוולים ארוכים שיטת מרי קונדו, שמסדרת אותן זו לצד זו ולא זו על גבי זו וכשאורזים מזוודה, יש את שיטת הגלגול הבאה )שאמורה לשמור את החולצה שעות עד לפירוק במלון, בלי קמטים) מכנסיים קיפול מכנסיים קצרים - 3 שיטות ל-3 זוגות שונים (כמו מכנסי ספורט לעומת סתם מכנסיים קצרים) קיפול ג'ינס ארוכים: קיפול מכנסי פוטר/טריינינג ואולי אחת מ-7 השיטות הבאות תדבר אליכם יותר סוודרים השיטה הקלאסית סווטשירט עומדים אחד-אחד (בשיטת קון-מארי, לאחסון במגירה) או סווטשירט עם כובע ("הוּדי"), בשיטה שנוח גם לאחסון במזוודה כפתורים חולצה מכופתרת או בשיטת השרוולים המצטלבים ז'קט מעיל גשם ומעיל פוך גרביים קחו בסרטון אחד 6 טכניקות שונות ואם בכל זאת נפרדו להם זוגות, רגע לפני שזורקים, אפשר להכין מהגרביים האבודות - בובות ... הסוד לטיפול המהיר והמוצלח הוא לראות איך זה נעשה, לנסות בעצמכם, ולתרגל כמה פעמים עד שזה עובד לכם חלק. והכי שווה - לקפל ביחד. זו גם הזדמנות לשיחה על כל מה שאין בשבילו את הזמן - והתוצאה יחסים יותר טובים וגם סדר בכביסה... אז בואו נהפוך את ערימת הכביסה הזו למשהו יפה! 👕

אם חשבתם שהיסטוריה זה שיעמום, תשכחו מזה! הסידרה "The Who Was? Show" של נטפליקס מוכיחה שאפשר ללמוד על דמויות היסטוריות חשובות ולצחוק בדרך. הסדרה מבוססת על סדרת הספרים הפופולרית בארה"ב "Who Was…?" (מי היה...?) - שהיא סדרת ביוגרפיות לילדים, שמספרת על אנשים שעיצבו את ההיסטוריה, ממדענים ואמנים ועד למנהיגים וספורטאים. מה הפורמט של הסידרה? בכל פרק מופיעות 2 דמויות היסטוריות שונות לחלוטין, והן נפגשות, מדברות זו עם זו, מגיבות, משוות את הדרכים שלהן ולעיתים אפילו מתווכחות. הדמויות מוצגות דרך מערכונים, שירים, אנימציה והרבה הומור. יש גם דמות פרודית של "מנכ"ל התוכנית" בשם רון, שמתערבב עם הצוות הצעיר ומוסיף שכבה נוספת של צחוקים. למשל, בפרק הפתיחה מופיעים יחד מאהטמה גנדי ובנג'מין פרנקלין. הראשון פעל באמצעות מחאה לא-אלימה לשינוי חברתי, והשני היה ממציא, מדען ו...דיפלומט. השילוב הזה יוצר ניגוד מעניין ומלמד על דרכים שונות להשפיע על העולם. כל הפרקים בנויים אותו הדבר פתיחה - הדמויות מוצגות אחת אחרי השנייה מערכונים משותפים - שתי הדמויות נכנסות לסיטואציות משותפות שיר קצר שמציג את מה שמיוחד לכל דמות ריאיון לדמויות מול הצוות הצעיר קטע השוואה, כשהדמויות מגיבות זו לזו ומשוות את עצמן סיום משותף עם פאנץ' משעשע על מי מדברים בסדרה? הסדרה מביאה מגוון רחב של דמויות היסטוריות, מוכרות ופחות מוכרות. למשל: אלברט איינשטיין וז'אן ד'ארק (מדען גאון מול לוחמת אמיצה) מארי אנטואנט ולואי ארמסטרונג (מלכת צרפת המתנשאת ומוזיקאי ג'אז אגדי) יוליוס קיסר וברוס לי (קיסר רומי מול אגדת אומנויות הלחימה ) השילובים המפתיעים האלה הם בדיוק סוד הקסם של הסידרה: הסדרה שואלת "מה היה קורה אם שתי דמויות שאין להן שום קשר היו נפגשות?" והתשובה תמיד מעניינת ומשעשעת. למי זה מתאים? הסדרה מתאימה לילדים מגיל 7 ומעלה, בעיקר תלמידי בית ספר יסודי ועד גיל 13. זו סדרה שמתאימה מאוד לצפייה משפחתית, כי ההורים יכולים ליהנות מההומור ומהרפרנסים ההיסטוריים, והילדים ילמדו בלי להרגיש שהם לומדים. אז מה מיוחד בה? למידה דרך הומור : הסדרה הופכת היסטוריה למשהו משעשע ונגיש. במקום ספר לימוד יבש, הדמויות מקבלות חיים דרך הומור ומצבים מצחיקים. פורמט מהיר וקצבי : כמו בקומדיות מוכרות, הסדרה משתמשת במערכונים קצרים, שירים ואנימציות שתופסות את תשומת הלב. היא משלבת דמויות מגוונות : לא רק את המפורסמים ה"גדולים" שכולם מכירים, אלא גם דמויות פחות מוכרות, שמסתבר שיש להן סיפור מרתק. מעוררת סקרנות : ביקורות אמרו על הסידרה הזאת ש"זה לא שעכשיו תלמדו היסטוריה לעומק כמו בכיתה, אבל זה מעורר סקרנות". ככה הסדרה יכולה להיות נקודת פתיחה מצוינת לשיחה או לחקר מעמיק יותר על הדמויות. 🎬 הידעתם? הרעיון המרכזי של הסדרה היה "למה לא להביא שני אנשים היסטוריים שאין ביניהם שום קשר, ולראות מה יקרה אם הם 'יפגשו'?" כמה עונות ופרקים? הסדרה הופצה בנטפליקס במאי 2018 והיא כוללת עונה אחת עם 13 פרקים. למרות אהבת הקהל, הסדרה לא חודשה לעונות נוספות, אבל 13 הפרקים שיש מספיקים כדי להכיר המון דמויות מעניינות! שניגש לעניינים? כי כבר הבנו שהסידרה היא דרך מצוינת להפוך היסטוריה למשהו חי, מעניין ומשעשע, ולגלות איך אנשים שעיצבו את העולם היו אנשים אמיתיים עם אישיות, הומור ובעיות משלהם. זו גם הזדמנות מצוינת להתחיל שיחות עם הילדים על ערכים, בחירות והשפעה - איך כל אחד מאיתנו יכול להשפיע על העולם בדרך שלו. אז אם אתם מחפשים משהו שמשלב בידור עם למידה, שמצחיק אבל גם מלמד - הגיע הזמן להכיר את הסידרה.

האפרוחים שלנו יצאו להרפתקה קפואה - הם נוחתים באנטארקטיקה, הקוטב הדרומי הקפוא ביותר על כדור הארץ! מה זאת בעצם אנטארקטיקה? אנטארקטיקה היא היבשת הכי קרה, הכי יבשה והכי רוחנית בעולם (בגלל הרוח... 😉). היא מכוסה כולה בקרח עבה, והטמפרטורות שם יכולות לרדת עד מינוס 90 מעלות! חיות שם חיות מיוחדות שהתרגלו לקור הקיצוני - פינגווינים, כלבי ים, לוויתנים ועוד יצורים מדהימים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. מה תמצאו בחוברת? האפרוחים שלנו פוגשים את תושבי אנטארקטיקה המיוחדים, וכל עמוד מציג חיה אחרת עם עובדה מעניינת עליה. למשל: פינגווינים (יש כמה סוגים באנטארטיקה. תוכלו לקרוא עליהם בלינק) אלבטרוס (הציפור עם המקור המעוקל שאפילו השתתפה ב עליזה בארץ הפלאות ) לוויתן גדול-סנפיר - אחד מ-8 המינים שמגיעים לאנטארטיקה באביב דיונון ענקי דג קרח חייזרי טיפים לצביעה: נסו לחשוב על הצבעים האמיתיים של החיות - פינגווינים בשחור-לבן-צהוב (אבל כמובן שאפשר לצבוע אותם בכל צבע שתרצו!), הקרח בכחול-לבן, והשמיים הקרים של אנטארקטיקה. אפשר גם לשאול את הילדים - איזו חיה הם הכי אוהבים? מה הם חושבים על העובדות המיוחדות? האם הם היו רוצים לבקר באנטארקטיקה? הידעת? קרח בקרחונים של אנטארקטיקה נראה כחול כי הוא עבה ודחוס ובלי בועות אוויר. ה אור האדום והצהוב נספגים בקרח, אבל הכחול מוחזר בחזרה - וזה מה שנותן לקרח את הצבע הכחול המדהים שלו! (בבית קרח המקפיא נראה לבן כי יש בו בועות אוויר שמפזרות את כל הצבעים). למי החוברת מתאימה? לכל מי שנהנה מהציורים החמודים ומהצביעה, ורוצה ללמוד משהו חדש על החיות והטבע של אנטארקטיקה. הגדולים יותר יוכלו גם לקרוא את העובדות ולשתף במה שלמדו! איך משיגים את החוברת? אפשר להוריד את החוברת כאן 👇, להדפיס ולצבוע אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

"שיחות על כימיה, מיועדות במיוחד למין הנשי" - כך נקרא הספר שהפך את עולם המדע במאה ה-19. עם איורים מרהיבים, הספר היה כתוב בשפה פשוטה - שיחה של מורַה ותלמידותיה על מדע בעזרת ניסויים ביתיים. וכל מי שקרא אותו הצליח לרדת לעומקם של עקרונות המדע! הוא היה חריג ביותר לתקופה ההיא. ושמו של מחבר הספר? אין. אנונימי. אבל... מאחורי האנונימיות עמדה - אישה. 😱 הילדה הסקרנית שלא יכלה ללמוד ג'יין מרסט (Jane Marcet) נולדה ב-1769 בלונדון למשפחה אמידה. מילדותה הייתה סקרנית, דעתנית ובעלת גישה לעולם שלא היה פתוח בפני רוב האנשים - היא ליוותה את אביה במפגשי החברה הגבוהה של לונדון, ולאחר נישואיה ליוותה גם את בעלה למפגשים אלה, שם נפגשו אנשי רוח ומדע. היא נכחה בהרצאותיו של הכימאי הדגול האמפרי דייווי (Humphry Davy) במכון המלכותי, והתלהבה מהמדע שהוא הציג. רק שמרסט עצמה לא יכלה ללמוד באוניברסיטה. היא לא יכלה לכתוב את שמה על ספר. במאה ה-19 לנשים פשוט לא היה מקום במדע. אבל מרסט לא רק אהבה את המדע - היא גם גילתה שהוא קשה, סגור ואליטיסטי. איך אנשים פשוטים יחשפו למדע? ועוד יותר מזה - נשים? ילדות? ילדים שלא למדו באוניברסיטאות? היא ידעה מה עליה לעשות. הספר שהתחיל הכל 💡 ב-1806 מרסט פרסמה את ספרה הראשון "שיחות על כימיה" (Conversations on Chemistry). באנונימיות, כמובן. הספר כתוב כאוסף מפגשים ושיחות ידידותיות (מומצאים כמובן) בין מורה (גברת בריאן) לשתי תלמידות (אמילי וקרוליין). המורה מבצעת ניסויים ועונה בסבלנות על שאלותיהן המשקפות את ההתלהבות ואת קשיי ההבנה. כך, בשפה פשוטה ונגישה, נסללה הדרך למדע . צלחת מתוך הספר "שיחות בכימיה" מאת ג'יין מרסט. מקור: ויקימדיה איך נר בוער? מדוע קרח צף על מים? איך שוקלים גזים? המדע הכי עדכני - גזים, תגובות כימיות, חום, אור ועוד - הוסבר בעזרת ניסויים שכל אחד יכול לעשות. לא רק מדענים מקצועיים, אלא כל מי שרוצה ללמוד. הספר הפך מיד לסנסציה. במשך יותר מחצי מאה הוא היה ספר הלימוד הנפוץ ביותר בכימיה באנגליה ובארצות הברית! 🤔 הידעתם? הספר שילב לראשונה שיטת הוראה מבוססת שיחה (דיאלוג), דומה מאוד למה שאנו מכנים היום "למידה חוקרת" או "שיטת סוקרטס ". במקום להכתיב עובדות, המורה מנהלת שיחה עם התלמידות, עונה על שאלותיהן ומובילה אותן לגילוי בעצמן - חדשנות חינוכית אמיתית! ובימינו? אפשר ללמוד מסרטונים. ואפילו מילדים... לא רק כימיה - מדע. ולכולם 👩‍🔬 מרסט לא הסתפקה בספר אחד. היא המשיכה לכתוב: ב-1816 יצא ספרה "שיחות על כלכלה" (Conversations on Political Economy) - אותו רעיון בדיוק, רק שהפעם היא הסבירה דרך שיחות על אדם סמית' ורעיונות בכלכלה לאדם הפשוט. ב-1820 - "שיחות על הפילוסופיה של הטבע" (Conversations on Natural Philosophy), שעסק בפיזיקה בהמשך כתבה גם ספרים על בוטניקה ואפילו על היסטוריה. כולם הפכו לרבי מכר. למרסט היה כשרון נדיר ללמד, והיא ניצלה אותו. 🤔 הידעתם? למרות ש"שיחות על כימיה" נכתב במיוחד עבור נשים וילדות, איכותו המדעית הפכה אותו לספר לימוד מוכר ומוערך בכל מערכת החינוך והוא שימש שנים כספר לימוד גם בבתי ספר של בנים - עד כדי כך נחשב מדעי ורציני. קול ייחודי בזמן חריג " הדעה הרווחת אינה שוללת עוד נשים מהיכרות עם יסודות המדע " כתבה מרסט ב"שיחות על כימיה". וכשאחת התלמידות בספרה על כלכלה אומרת "נשים לא צריכות לדעת כלכלה", היא עונה לה בחדות: " כשאת מסכימה לבורות - את טועה! ". במאה ה-19 ג'יין מרסט הייתה קול ייחודי וחריג. היא אמרה לילדים ולילדות - הכל פתוח בפניכם! ספריה היו ההזדמנות הזאת. 🌟 הידעתם? הסופרת והמדענית מרי פיירפקס סומרוויל, אחת המדעניות החשובות והמשפיעות ביותר של המאה ה-19, וחלוצה עולמית בספרות המדע הפופולרי, הושפעה מג'יין מרסט והמשיכה את מורשתה כשפרסמה ספרים מדעיים פופולריים על עקרונות ה פיזיקה , ה אסטרונומיה , הגאוגרפיה והכימיה בשפה נגישה ובהירה. היציאה מהצל מרסט הקפידה לעדכן את "שיחות על כימיה" עם התפתחות המדע, והספר יצא ב-16 מהדורות - האחרונה ב-1854. רק במהדורה ה-12, ב-1832, שמה של מרסט הופיע לבסוף על הספר. אחרי עשרות שנים של אנונימיות, היא יכלה סוף סוף להיקרא בשמה. מייקל פאראדיי, שהפך מדען בזכות הספר של ג'יין מרסט, פגש אותה אישית. הוא העריך אותה עמוקות וראה בה את "מורו הראשון" בזכות הסקרנות המדעית שהספר העיר בו. הוא אף הקפיד לשתף אותה בגילוייו. והחל מהמהדורה ה-5 של "שיחות על כימיה" החלו להופיע בספר גם החידושים המדעיים שלו. 📖 הידעתם? בספריה הלאומית בירושלים אפשר לראות את העותק המקורי של ההוצאה הראשונה של ספרה "שיחות על כימיה" פאראדיי כתב לילדים על ניסויים עם נרות. הנה ניסוי מדעי עם נר ועם מים שתוכלו לנסות: המורשת שהשאירה כשג'יין מרסט נפטרה ב-1858, זה כבר אחרי שהיא זכתה לראות איך נשים התחילו להשתלב במדע. אמנם זה ייקח עוד מאה שנה לפחות, והרבה מדעניות מעולות, אכזבות ואפליות - אבל התהליך התחיל. בדרכה, מרסט הייתה חלק מפורצות הדרך - קול ייחודי וחריג לתקופתה. קול שדגל בחשיבות החינוך למדע. לילדים, לנשים, לכולם. היא הייתה חלוצת החינוך למדעים, וספריה השפיעו על דורות שלמים של ילדים שבזכותה קיבלו ביטחון שגם הם יכולים לבחור בהשכלה, במדע, בידע. ג'יין לא הייתה מדענית בעצמה, כי היא לא יכלה להיות. אבל בדרכה שלה, היא שינתה את העולם לא פחות מכל תגלית מדעית.

מתי בפעם האחרונה, בסיבוב הקניות שלכם בסופר, חשבתם מי המציא את העגלה? הסידור של המדפים? הברקודים? ובכלל, המכירה של כל הדברים בחנות אחת במקום בכמה חנויות שונות?? מסתבר שלאנשים שחיו לפני קצת יותר ממאה שנה, כל הרעיון הזה של הסופרמרקט היה נשמע כמו מדע בדיוני. איך קנו אוכל פעם? 🍱 עד תחילת המאה ה-20, היו חנויות מכולת. ובחנות המכולת הממוצעת, הלקוח היה ניגש לדלפק ומקריא למוכר רשימה. המוכר היה הולך למדפים שמאחוריו, אוסף את המוצרים, שוקל אותם במאזניים ואורז אותם. הקונים לא נגעו במוצרים בכלל. השיטה עבדה, אבל היא הייתה איטית ודרשה הרבה עובדים – ולכן המחירים היו גבוהים. הידעת? במכולת של פעם, היחס האישי איפשר דברים שהיום נשמעים מוזרים: אפשר היה לקנות חצי כיכר לחם, לרשום את החוב בפנקס ולשלם בסוף החודש, ואפילו ילדים יכלו לקנות סיגריות להורים, כי. המוכר הכיר את כל המשפחות בשכונה. הסופרמרקט הראשון בעולם 🐷 ב-1916 פתח קלרנס סונדרס חנות בממפיס, טנסי, בשם המוזר "פיגלי ויגלי" (Piggly Wiggly). במקום לבקש מהמוכר להביא את הסחורה, הקונים הסתובבו בחנות ובחרו מוצרים בעצמם. זה היה חדשני! הלקוחות נכנסו דרך מחסום מסתובב, עברו דרך ארבעה מעברים וצפו ב-605 (!) מוצרים מסודרים על המדפים. ההצלחה הייתה פנומנלית: בשיא ב-1932 החברה שלו הפעילה 2,660 חנויות. הידעת? סונדרס סירב להסביר למה בחר בשם "פיגלי ויגלי". כששאלו אותו, הוא ענה: "כדי שאנשים ישאלו בדיוק את השאלה הזו". "שובר המחירים הגדול בעולם" 🤑 פיגלי ויגלי הייתה חנות בשירות-עצמי, אבל הסופרמרקט המודרני נולד קצת אחר כך. ב-4 באוגוסט 1930, מייקל קאלן פתח את "קינג קאלן" בקווינס, ניו יורק. קאלן עבד קודם ברשת קרוגר וכתב מכתב בן שישה עמודים להנהלה עם תוכנית לחנות חדשה, ענקית, עם מחירים נמוכים ובבניינים זולים עם חניה. המכתב לא זכה למענה (התברר שפקיד זוטר לא העביר אותו הלאה), אז קאלן עזב והקים את קינג קאלן בעצמו. הידעת? קינג קאלן נחשב לסופרמרקט הראשון באמריקה שמילא את כל 5 הקריטריונים: מחלקות נפרדות, שירות עצמי, מחירי הנחה, שיווק רשתי ומכירות בנפח גדול. המצאת עגלת הקניות 🛒 ב-1937, כאשר סילבן גולדמן, בעל רשת סופרמרקטים באוקלהומה, ישב במשרדו והביט בכיסא מתקפל עלה לו רעיון. בעזרת מכונאי הוא בנה את עגלת הקניות הראשונה - מסגרת מתכת על גלגלים עם שתי סלסלות. אבל בהתחלה? אף אחד לא חשב שזה שווה משהו. הגברים טענו שהם חזקים מספיק לשאת סל, והנשים התלוננו שזה נראה כמו עגלת תינוק. "כבר דחפתי את התינוק האחרון שלי," אמרה לקוחה אחת. גולדמן התעקש, ושכר שחקנים שידחפו עגלות בחנויות כדי להדגים כמה זה נוח. תוך שבועות, העגלות תפסו. עד 1940, בעלי חנויות שרצו לקנות עגלות נאלצו לחכות שבע שנים (!) ברשימת המתנה. הידעת? עגלות הקניות הולכות וגדלות עם השנים וזה לא במקרה. מחקרים מראים שעגלה גדולה יותר גורמת לנו לקנות יותר, כי עגלה חצי ריקה משדרת לנו שעוד לא סיימנו. שיווק בגובה העיניים... ואיך חזרו הביתה עם כל הקניות? בעבר הלכו לשוק או למכולת עם סלי קש או בד. וכשהסל התמלא, הקנייה נגמרה. שקיות הנייר הראשונות היו פשוטות ושטוחות כמו מעטפות, בלי תחתית יציבה. ב-1871 ממציאה אמריקאית בשם מרגרט נייט פיתחה מכונה לייצור שקיות נייר עם תחתית שטוחה (אלה שמכירים היום). ב-1912 וולטר דויבנר, בעל מכולת ממינסוטה, הוסיף חוט לחיזוק וידיות נשיאה. השקיות שלו יכלו לשאת עד 34 ק"ג ונמכרו ביותר ממיליון יחידות בשנה. בשנות ה-70 הגיעו שקיות הניילון: זולות, קלות ועמידות במים. תוך שנים ספורות הן השתלטו על הקופות בכל העולם. אבל מה שנראה כמו פתרון מושלם הפך לבעיה סביבתית ענקית. והיום? הגלגל מסתובב. מדינות רבות אוסרות או מגבילות שקיות ניילון, ואנחנו חוזרים למה שסבתא ידעה מזמן: סלים, שקיות בד רב-פעמיות ושקיות נייר. באיסלנד, במקום מקרר ליוגורטים ומקרר לנקניקים ומקרר לשברים - יש באמצע הסופרמרקט חדר קירור גדול (עם דלתות להיכנס ולצאת) עם מדפים מכל הכיוונים, שם נמצאים כל המוצרים. וכן, קר שם בדיוק כמו שהייתם מצפים, וצריך ללבוש מעיל כאשר לשם נכנסים... צילום עדי ברטשניידר ובישראל? מכולת, ירקן, מעדנייה וצרכנייה 🇮🇱 לפני 1958 לא הייתה בישראל חנות אחת שמרכזת הכל. הקנייה הייתה מפוצלת לגמרי: במכולת קנו קמח, סוכר, אורז ושימורים. אצל הירקן - ירקות ופירות. במעדנייה - גבינות ונקניקים מאחורי הדלפק. אצל הקצב - בשר ודגים. במאפייה - לחם. קנייה שבועית דרשה סיבוב בין 3-4 חנויות שונות. הידעת? המילה "מכולת" מגיעה מהמילה בערבית " מַכּוּלָאת" שפירושה "מאכלים" או "סחורות למאכל" תשאלו את ההורים או סבא וסבתא, הם בטח זוכרים איך למדו אנגלית בחנות הירקות של גברת קשטן... הצרכנייה, הסופר של המושב 🏡 אבל זה היה בעיר. במושבים ובקיבוצים היה משהו אחר לגמרי: הצרכנייה. זו הייתה חנות קואופרטיבית בבעלות חברי היישוב עצמם, שנוהלה על ידי הקהילה. הרעיון היה פשוט - לרכוש סחורה במרוכז ולהוזיל מחירים לכולם. הצרכנייה הייתה מכולת גדולה יותר מהמקובל, עם מוצרים רבים יותר. היא מכרה מוצרי יסוד: שמן, סוכר, שימורים, חומרי ניקיון, מצרכי חלב לצד כלי בית פשוטים. גם שם קנו "על החשבון"... אבל הצרכנייה הייתה הרבה יותר מחנות. היא שימשה כמרכז חברתי של היישוב, מקום לפגוש שכנים, לשמוע חדשות ולהחליף רכילויות. כולם הכירו את כולם, גם המוכר. זו הייתה למעשה גרסה כפרית מוקדמת של מינימרקט, הרבה לפני שהמילה הזו בכלל הומצאה. הסופרמרקט עושה עלייה 🗽 את רשת שופרסל יזמו שני עולים מארה"ב, אברהם פיינברג ויחיאל הורדס, שחשבו שיש פוטנציאל בישראל לסופרמרקט בסגנון אמריקאי, כמו שהם הכירו. באותה תקופה מכירות מזון בישראל בוצעו בעיקר בשוק או בחנויות מכולת קטנות. הסניף הראשון נחנך ב-28 באוגוסט 1958 ברחוב בן-יהודה בתל אביב (למרות שיש ויכוח אם הראשון לא היה דווקא באבן-גבירול 71...). המאבק על המכולת הישראלית 🛍️ לא כולם שמחו מהחידוש הזה, ובין השנים 1957-1958 היו הרבה מחאות נגד היוזמה. הסוחרים והקמעונאים היו הראשונים להתנגד: "הסופרמרקט יחסל אותנו" הייתה טענתם המרכזית. גם חברת העובדים התנגדה למיזם. היא החליטה במאי 1958 להקים "סופרמרקט" משלה בשיתוף תנובה, המשביר המרכזי וברית הקואופרציה הצרכנית. הם קראו לזה "הקואופ" והוא התחרה בשופרסל במשך עשרות שנים. המאבק היה בעצם התנגשות בין המודל הקואופרטיבי הישן לבין המודרניזציה המסחרית. הבלגן ביום הפתיחה של שופרסל הביא את ההנהלה להוציא הודעה בעיתונות: " הסופרמרקט נפתח והעולם לא קרס "... גלי העלייה משנים את המדפים 🧑‍🤝‍🧑 עם השנים, גלי העלייה מארצות שונות השפיעו על מה שנמכר בסופרים. עולים מארצות ערב הביאו איתם מתכונים ומרכיבים חדשים, עולים מאירופה הביאו מסורות אחרות, ובהמשך - עולים מברית המועצות, מאתיופיה ובכלל, מכל העולם. הסופרמרקט הישראלי הפך לאט לאט ל"שוק של תרבויות", מקום שבו אפשר למצוא חומוס ליד גפילטע פיש, לאפה ליד לחם שיפון, וטחינה ליד קטשופ. הברקוד הראשון 📶 ב-26 ביוני 1974, בסופרמרקט באוהיו, חבילת מסטיק Wrigley's הפכה למוצר הראשון שנסרק עם ברקוד. הקופאית שרון בוכנן חייבה 67 סנט. אותה חבילת מסטיק מוצגת היום בסמיסוניאן... בהתחלה לא כולם התלהבו מהפסים האלה. חלק חשבו שהפסים מייצגים "סימן החיה" מספר התגלות. עד סוף שנות ה-70 רק אחוז אחד מהחנויות בארה"ב אימצו סורקים. אבל קחו עשור אחד אחר כך, התקבלו כבר יותר ממחצית. הידעת? ג'ו וודלנד קיבל את ההשראה לברקוד כשישב על חוף מיאמי ב-1949 וצייר אותו באצבעות בחול. לקח 25 שנה עד שהטכנולוגיה הייתה מוכנה. והיום? הקרב על הזמן בקופה ⚔️ אחרי שמילאנו את העגלה, מתחיל השלב שכולם מכירים - ההמתנה בקופה. ולא משנה באיזה תור בוחרים, התור השני יזוז יותר מהר, ואם תחליף אליו את מקומך, התור ייעצר ( חוק מרפי של הסופרמרקט). כדי לקצר את הזמן היקר הזה, הסופרים ממציאים פתרונות חדשים כל הזמן: קופות בשירות עצמי שבהן אנחנו סורקים לבד, אפליקציות שמאפשרות לסרוק מוצרים תוך כדי הקנייה ולשלם בלי לעבור בקופה בכלל, ואפילו עגלות חכמות שמזהות אוטומטית מה נכנס אליהן ומחייבות ישירות בכרטיס האשראי. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נספר לילדים שפעם היו תורים לקופות, ולהם זה יישמע מוזר בדיוק כמו שלנו נשמע מוזר שפעם המוכר היה מביא לנו את המוצרים מהמדפים. סיכום סופר קצר על הסופרמרקט קשה להאמין שכל זה התחיל מחנות קטנה עם שם מוזר בממפיס, בחור שצייר בחול על החוף, ועגלה שאף אחד לא רצה לדחוף. ואולי בעוד שנים המקרר שלנו יזמין לבד את המוצרים החסרים, שיגיעו עם רחפן, ויהיה לנו רובוט AI מוכן ומזומן, שיסדר הכל במקום.

ב-1806, כש ג'יין מרסט כתבה את "שיחות על כימיה", היא לא רק הסבירה תיאוריה - היא ממש הראתה איך לעשות ניסויים ביתיים פשוטים. הרעיון שלה היה מהפכני: מדע זה לא משהו שקורה רק במעבדות סגורות של פרופסורים, אלא משהו שכל אחד יכול לחוות בעצמו, ואפילו בבית. תיכף יגיעו הניסויים 👇 ידעתם למשל ש... הכימאי הדגול האמפרי דייווי, שההרצאות שלו השפיעו על מרסט, היה מפורסם לא רק בזכות התגליות שלו אלא בזכות ההדגמות המרהיבות שלו. באחת ההרצאות שלו הוא שאף גז תחמוצת החנקן (הידוע גם בשם "גז צחוק") והתחיל לצחוק באופן בלתי נשלט על הבמה. הקהל היה מוקסם! כך הוא גילה את ההשפעות של הגז - על עצמו. מייקל פאראדיי, שלמד כימיה מהספר של מרסט, ביצע את הניסויים שלה בחדרון הקטן שלו מעל חנות הכריכה בה עבד. אחד הניסויים הראשונים שלו היה פשוט להפליא: הוא שרף נייר וניסה להבין לאן הולך העשן. מאותו ניסוי פשוט התחילה הדרך שלו להיות אחד המדענים הגדולים בהיסטוריה. בתקופה של מרסט, כימאים רבים טעמו את החומרים שהם חקרו כדי לזהות אותם. זה נשמע קצת מטורף היום, אבל ככה הם ידעו מה זה, עד שגילו שיש חומרים ממש רעילים... למזלם של הכימאים המודרניים, היום יש להם דרכים יותר בטוחות לבדוק! אל תנסו את זה בבית!!! ועכשיו - הגיע הזמן שלכם להתנסות! 🧪 אספנו לכם כמה סרטונים של ניסויי כימיה מגניבים שאפשר לעשות בבית. חלקם פשוטים מאוד וחלקם דורשים פיקוח של מבוגר - אבל כולם מדהימים ומלמדים איך כימיה עובדת באמת. בדיוק כמו שג'יין מרסט רצתה - מדע שאפשר לגעת בו! 🔬 ניסויי הר געש בבית 🌋 הניסוי הכי קלאסי והכי מהנה להתחיל איתו - בדיוק כמו שג'יין מרסט הייתה ממליצה! החומרים: סודה לשתייה + חומץ (+ צבע מאכל וסבון כלים) מה קורה פה בעצם? כשחומץ (חומצה) פוגש סודה לשתייה (בסיס), הם יוצרים תגובה כימית שמשחררת גז פחמן דו-חמצני (CO2, זה אותו גז שיוצא מכל משקה מוגז שאתם שותים! 🥤). הבועות שתראו זה הגז הזה שמנסה לברוח החוצה! אם תוסיפו סבון כלים, הוא ילכוד את הבועות וייצר קצף מרשים שמזכיר לבה של הר געש. צבע מאכל יהפוך הכל ליותר דרמטי וכיפי לראות. גידול גבישי סוכר בבית 🍬 ניסוי צבעוני ומרהיב שדורש סבלנות (כי צריך לחכות)... החומרים: מים, סוכר, צנצנת זכוכית, מקל עץ, אטב כביסה (צבע מאכל) מה קורה פה בעצם? כשהסוכר הנמס מתקרר לאט, המים כבר לא "מחזיקים" את כל הסוכר, ואז הוא מתגבש ויוצר גבישים יפים. ככה בדיוק קורה גם במכרות של אבני קריסטל בטבע - רק ששם זה לוקח אלפי שנים! 💎 שינוי צבעים בעזרת מיץ כרוב סגול  🥬 איך חומצות ובסיסים מגיבים לצבע טבעי? החומרים: כרוב סגול, מים רותחים, מסננת, כוסות שקופות וחומרים לבדיקה (חומץ, לימון, סודה לשתייה, סבון כלים, מים) מה קורה פה בעצם? בכרוב הסגול יש חומר טבעי שנקרא אנתוציאנין . הוא משנה את המבנה שלו כשהוא נתקל בחומצה או בבסיס, וזה גורם לצבע שלו להשתנות. למשל חומצה (חומץ/לימון) תהפוך אותו לוורוד-אדום 🔴, בסיס (סודה/סבון) - לכחול-ירוק 💙, ומים רגילים לא ישנוא אותו. בלון שמתנפח מעצמו  🎈 איך תגובה כימית יוצרת גז? החומרים: בקבוק ריק, בלון, סודה לשתייה, חומץ מה קורה פה בעצם? כשבסיס פוגש חומצה, מתחילה תגובה כימית שמייצרת גז פחמן דו-חמצני (אותו גז מהר הגעש שלמעלה). הגז הזה צריך מקום, אז הוא "דוחף" את הבלון ומנפח אותו. אפשר אפילו להפוך את זה לניסוי חקר: מה קורה אם משתמשים ביותר סודה? או ביותר חומץ? 🎈 החלב הקסום 🥛 ניסוי צבעוני שמדגים איך סבון משנה את מתח הפנים! החומרים: חלב (עדיף מלא), צבעי מאכל, מקל צמר-גפן, נוזל כלים מה קורה פה בעצם? החלב מכיל שומן. כשהסבון נוגע בו, הוא "משתלט" על השומן, הצבעים נדחפים החוצה כשהמערכת מנסה להגיע לאיזון חדש בגלל שינוי מתח הפנים. הצבעים שזזים הם תנועת החלב והשומן! טיפ: הניחו הורינו נייר סופג על פני החלב כדי 'להדפיס' את הדפוסים כציור ייחודי 🎨 הביצה השקופה 🥚 איך נהפוך ביצה רגילה לביצה שקופה וגמישה? בניסוי עם סבלנות... החומרים: ביצה לא מבושלת, כוס/צנצנת, חומץ, זמן (24-72 שעות, כלומר יום עד 3 ימים שלמים) מה קורה פה בעצם? קליפת הביצה עשויה מסידן פחמתי (CaCO₃). כשחומץ (חומצה אצטית) פוגש אותו, יש תגובה כימית שמפרקת את הקליפה ומשחררת פחמן דו-חמצני (צודקים! אלה אותן בועות שראינו בניסויים הקודמים!). מתחת לקליפת הביצה יש קרום גמיש שמחזיק את כל התוכן שלה, וכשהקליפה נעלמת, הקרום הזה נשאר - לכן הביצה נראית שקופה ומרגישה כמו בלון רך.🎈 דיו סודי 🕵️‍♂️ הניסוי שהופך אתכם לסוכנים חשאיים! החומרים: נייר רגיל, מיץ לימון טרי, קיסם או מכחול קטן, נר/מצית (בהשגחת מבוגר!). או בווריאציה אחרת, כמו בסרטון - גם סודה לשתייה + מים + צבע מאכל מה קורה פה בעצם? בשיטה הראשונה - מיץ הלימון מכיל סוכר וחומצה. כשכותבים איתו על נייר והוא מתייבש, לא רואים כלום. אבל כשמחממים את הנייר בעדינות, המיץ מתחמצן - עובר תגובה כימית עם החמצן שבאוויר - ומקבל צבע חום-כהה בהשוואה לנייר מסביב. בשיטה השנייה (שמודגמת בסרטון), כותבים הודעה בדיו נעלם שיוצר מסודה לשתייה עם מים. כאן החשיפה של הכתב נעשית בעזרת מיץ הלימון (חומצה). זה קורה כי החומצה מגיבה לבסיס (הסודה) וההודעה הסודית -מתגלה! הידעתם? ה"דיו נעלם" באמת היה בשימוש של סוכנים חשאיים לאורך ההיסטוריה! 🔍 נו? הרגשתם כימייה עם ניסויי הכימייה? 😉

נחשו מה? לכדור הארץ יש חבר חדש שעומד ללוות אותנו לששה עשורים שלמים! לא, זה לא ירח שני (יש לנו כבר ירח אחד, מעולה), אבל זה משהו ממש מיוחד שנקרא quasi-moon - כמעט-ירח. מה זה בכלל כמעט-ירח? האסטרואיד החדש שלנו נקרא 2025 PN7, והוא קטן למדי - רק כ-19 מטר ברוחב, בערך כמו אוטובוס אקורדיון. אבל מה שמיוחד בו זה לא הגודל, אלא הריקוד המדהים שהוא עושה איתנו בחלל. ה-Quasi-moon, או, ה'כמעט-ירח' הוא לא ירח אמיתי. הוא לא מסתובב סביב כדור הארץ כמו הירח שלנו. במקום זה, הוא מקיף את ה שמש בדיוק באותו קצב שאנחנו מקיפים אותה - שנה אחת. בגלל שהמסלולים שלנו כל כך דומים, מהפרספקטיבה שלנו נראה כאילו הוא "נדבק" אלינו ונשאר לידנו שנים רבות. פול צ'ודאס, מנהל המרכז למחקר עצמים קרובי-קרקע של נאס"א, מסביר את זה יפה: "למעשה, האסטרואיד הקטן הזה לכוד בריקוד קטן עם כדור הארץ." רגע, זה לא אותו דבר כמו PT5-2024? אה, שאלה מצוינת! כבר כתבנו על PT5-2024, אסטרואיד שנלכד בכבידה של כדור הארץ לחודשיים. זה היה ירח זמני אמיתי - כלומר, הוא באמת הסתובב סביבנו בזמן שהיה פה. אבל ה-2025 PN7 שונה לגמרי: הוא לא נלכד בכוח הכבידה של כדור הארץ. הוא מקיף את השמש, לא אותנו הוא יישאר לידנו הרבה יותר זמן, כמעט 60 שנה! 😱(עד בערך 2083) הוא לא באמת מסתובב סביבנו, אבל זה רק נראה ככה מנקודת המבט שלנו תופעות של ירח זמני קצר קורות בערך פעם בעשור. אבל 'כמעט-ירח', זו כבר תופעה נדירה יותר איך הוא נשאר לידנו כל כך הרבה זמן? הסוד נמצא במה שנקרא Mean Motion Resonance (תהודת תנועה ממוצעת), שזה סנכרון מושלם בזמנים שלוקח לכדור הארץ ולאסטרואיד להקיף את השמש. זה כמו שני רקדנים שנעים בדיוק באותו קצב, אז הם נשארים קרובים אחד לשני הכבידה של כדור הארץ כן נותנת לאסטרואיד "דחיפות קטנות" שעוזרות לשמור על הסנכרון הזה, אבל היא לא מחזיקה אותו במסלול סביבנו. בסופו של דבר, אחרי עשרות שנים, כוחות עדינים - כמו משיכת כוכבי לכת אחרים ואפילו לחץ קרני השמש על פני האסטרואיד - יגרמו לו לצאת מהסינכרון ולהמשיך בדרכו. איך מצאו אותו? סקר הטלסקופים Pan-STARRS שבהוואי זיהה את האסטרואיד לפני שנה, באוגוסט 2024. הוא כל כך קטן וחלש, שלקח זמן לגלות אותו למרות שהוא ממש "לידנו" במונחי חלל. ברגע שחישבו את המסלול שלו, המדענים הבינו שהוא חולק איתנו את אורך השנה - וזה הסימן הראשון שמדובר לא בסתם אסטרואיד שרק חולף על פנינו, אלא ממש ב-quasi-moon אמיתי. האם יש עוד כמעט-ירח כאלה? כן! והאחד המפורסם ביותר נקרא Kamoʻoalewa - שם הוואיי שמשמעותו "מתנודד". הוא מלווה את כדור הארץ כבר הרבה יותר זמן, ויש לו סיפור מרתק במיוחד. כשחוקרים בדקו את האור שמוחזר מפני השטח שלו, הם מצאו מינרלים דומים לאלה שנמצאים על הירח שלנו! זה מרמז שאולי Kamoʻoalewa הוא למעשה שבר שהתנתק מהירח לפני מליוני שנים - חתיכה קטנה מהירח שלנו שהפכה לאסטרואיד עצמאי ועכשיו מסתובבת בחלל. נחמד, אבל למה זה חשוב? הכמעט-ירחים הם מעין מעבדות טבעיות לחקר תנועה בחלל. כל אחד כזה מלמד אותנו: איך עצמים קטנים נעים באזורים עם הרבה כוח משיכה מכיוונים שונים איך לתכנן משימות חלל לאסטרואידים (הם נעים לאט יחסית אלינו, אז קל יותר להגיע אליהם) איך חומרים ואבק נעים במערכת השמש הפנימית איך לפתח טכנולוגיות שיום אחד יוכלו להזיז אסטרואיד מסוכן מהנתיב שלו (זוכרים את הסרט ארמגדון?) בנוסף, המסלולים היציבים שלהם הופכים אותם למטרות מושלמות לתרגול ניווט חלל, מיפוי משאבים, ואפילו ניסויים עתידיים בכרייה של אסטרואידים. האם נוכל לראות את 2025 PN7? לצערנו, לא בעיניים ולא אפילו בטלסקופ ביתי. האסטרואיד קטן מדי וחלש מדי. רק טלסקופים מקצועיים גדולים יכולים לזהות אותו, וגם זה רק בתקופות מסוימות כשהוא קרוב יחסית לכדור הארץ. הזמנים הכי טובים לנסות לראות אותו (עבור מצפי כוכבים מקצועיים) הם בחודשים יולי-אוגוסט, כשהוא מתקרב קצת יותר אלינו. אבל גם אז, הוא ממש עמום ודורש ציוד מתקדם וחשיפות ארוכות. אז למרות שהוא הולך ללוות אותנו צמוד בששים השנים הבאות, הוא יישאר בלתי נראה לרובנו - כמו שכן שמעדיף לשמור על פרופיל נמוך. 🌌 כמה זה מסוכן? זה לא! המסלול החזוי של ה'כמעט-ירח' הזה לא מביא אותו קרוב לאטמוספירה שלנו, והוא יישאר במרחק בטוח לחלוטין. המדענים כבר לקחו בחשבון את כל משיכות הכבידה שישפיעו עליו, והוא ממש לא מהווה שום סכנה. אפשר לישון בשקט... לסיכום ✒️: יש לנו שכן חדש בשכונה הקוסמית - אסטרואיד קטן ששומר על קצב בדיוק כמונו סביב השמש, ויישאר לידנו עד 2083. זו תזכורת נפלאה לכמה מורכבת ומרתקת התנועה של עצמים בחלל, וכמה עדיין יש לנו ללמוד על השכנים הקרובים שלנו. 🚀