פילוסופים מעניינים: רנה דקרט - האיש שהחליט לפקפק בכל דבר 🤔
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
"אני חושב, משמע אני קיים."
5 מילים . משפט קצרצר, ואחד המפורסמים יותר בהיסטוריה של הפילוסופיה.
מאחוריו עומד אחד הפילוסופים הכי מוזרים ומרתקים שאי פעם חיו - רנה דקארט, שבשנת 1637 (לפני כמעט 400 שנים!), כשהוא כבר איש בן 41, פשוט החליט לפקפק בכל מה שהוא יודע, בכל מה שהוא רואה, בכל מה שהוא מרגיש, ובעצם - בכל מה שקיים.
כן, כן. גם אנחנו חושבים כמוכם: "אבל למה?"
אמ;לק:
מי היה דקרט? 🧠
רנה דקרט נולד ב-1596 בצרפת ונחשב לאבי הפילוסופיה המודרנית. למה דווקא "אבא"? כי הוא עשה משהו ששינה את כל כיוון החשיבה הפילוסופית: במקום לדבר על העולם, האלים, הטבע - הוא שם את האדם החושב במרכז. "אני חושב" קודם לכל. ומכאן הכל מתחיל.
זה היה שינוי ענקי מהפילוסופיה שקדמה לו.
זוכרים את סוקרטס, אפיקורוס וקאנט - כולם עסקו בשאלות כמו "מה נכון?" או "איך להיות טוב?". דקארט הגיע קצת אחריהם, במאה ה-17, ושאל שאלה אחרת לגמרי: "איך אפשר לדעת בוודאות מה נכון?"
הוא היה גם מתמטיקאי מוכשר - ובעצם אתם חייבים לו תודה (או להפך, תלוי איך אתם מסתדרים עם גאומטריה 😂): הוא פיתח ושיכלל את מערכת הצירים, זאת שמציירים עליה גרפים עם ציר X וציר Y. כן. זה הוא. 😤
הניסוי המחשבתי הכי מוזר בהיסטוריה
אז מה עשה דקרט?
הוא ישב, ולפעמים גם שכב (הוא היה ידוע בזה שהמחשבות הכי טובות שלו היו במיטה, בבוקר), והחליט לפקפק בכל דבר שהוא חושב שהוא יודע.
לא בחלק מהדברים. לא במקצתם. בכולם!
קוראים לזה "ספק מתודי" - פקפוק מכוון ושיטתי. הרעיון הוא לא להישאר בספק לנצח, אלא להשתמש בו ככלי: לפקפק בהכל עד שמגיעים למשהו שאי אפשר לפקפק בו - ושם בדיוק נמצא בסיס יציב שאפשר לבנות עליו ידע אמיתי.
למה? כי הוא רצה לבנות מחדש את כל מה שהוא "יודע" - אבל רק מהבסיס הבטוח ביותר שיש. כמו לפרק בניין ישן עד היסודות לפני שבונים את הבניין החדש.
דקרט שאל את עצמו: מה אם החושים שלי מרמים אותי? מה אם מה שאני רואה ומרגיש זה רק חלום? מה אם יש איזה יצור, שד רע ועצום, שמנהל את כל המציאות שאני חווה, ובעצם הכל זה רק אשליה?
(כן, הוא הגיע לאותו רעיון שעומד מאחורי ה"מטריקס" - רק 350 שנה מוקדם יותר.)
"אני חושב, סימן שאני קיים" 💡
לאחר שפקפק בכל דבר, דקארט גילה שיש דבר אחד שאי אפשר לפקפק בו, שזה עצם העובדה שהוא... מפקפק.
כי מי שמפקפק - חושב. אז מי שחושב - בהכרח קיים. אפשר לפקפק בכל דבר, אבל אי אפשר לפקפק בעצם הפקפוק עצמו.
ובלטינית - שפה שבה כתבו פילוסופים בזמנו - זה נשמע ככה: "Cogito, ergo sum" (קוגיטו ארגו סום).
כאן מגיע פרט מעניין שכדאי לשים לב אליו: ה"קוגיטו" - כפי שמכנים את הטיעון הזה - מוכיח שמי שחושב, בהכרח קיים, אבל זה עדיין לא מוכיח שהעולם שסביבו קיים. כלומר, אני יכול להיות בטוח שאני קיים, כי אני חושב - אבל מה עם השולחן? החדר? החברים שלי? זה קיים באמת? לא בטוח, ולכן בזה אפקפק ואבדוק כדי לגלות אם זה דמיון או אמיתי.
הבנתם את ההבדל הזה?
הידעתם? 🤓 המשפט "קוגיטו ארגו סום" בכלל נכתב במקור בצרפתית: "Je pense, donc je suis". הגירסה הלטינית פורסמה מאוחר יותר - ואז גם הפכה לאחד הציטוטים המזוהים ביותר בהיסטוריה.
סיפור על גוף ונשמה
אחד הדברים שהעסיקו את דה קארט מאד היה השאלה: מה הקשר בין הגוף לבין הנפש?
לפי דקרט, אנחנו בנויים משניהם:
גוף - שזה משהו חומרי, מכני, שמתפקד כמו מכונה
נפש - שזה ההיפך: לא חומרית, חושבת, מודעת.
הגוף שלנו עובד כמו שעון - גלגלים, מנגנונים, תגובות. אבל החשיבה? היא משהו אחר לגמרי.
הוא אפילו ניסה לאתר את הנקודה שבה הנפש "נפגשת" עם הגוף - והחליט שזה קורה בבלוטת האצטרובל, אותו מבנה קטן במוח שלנו. (המדע המודרני, כמובן, לא ממש מסכים - הבלוטה הזאת אחראית בעיקר לוויסות שינה ולא לנשמה. אבל הניסיון שלו בשנים ההם היה מרשים!)
הרעיון הזה - שגוף ונפש הם שני דברים נפרדים - נקרא עד היום "דואליזם קרטזיאני" (קרטזיאני = ששייך לדה-קארט. זה שאנחנו קוראים לו דקארט במקום דה-הקידומת הצרפתית לשם קארט). הוא השפיע על פילוסופים, מדענים ורופאים במשך מאות שנים.
המתמטיקאי-פילוסוף ומה שנשאר עד היום
דקרט (כפי שהזכרנו) לא היה רק פילוסף, אלא מתמטיקאי רציני. הוא פיתח את הגאומטריה האנליטית - ענף שמחבר בין גאומטריה לאלגברה, כלומר בין צורות למשוואות. בגדול, הוא זה שהראה שאפשר לתאר קו ישר, עיגול וכו' בעזרת נוסחה אחת, ואת הנוסחה אפשר לצייר כגרף. מכאן גם מגיעה מערכת הצירים הדקרטית - ה-X וה-Y שמלווים אותנו משיעורי המתמטיקה.
דקארט גם תרם לאופטיקה (חקר האור והראיה) ולמדע הטבע, ובין השאר עזר לפתח את ההבנה שלנו על כיצד עין רואה, ואיך אור מתעקם במים.
הידעתם? 🤓 דקרט לא היה בריא והחליט לישון כל כמה שיותר, להתחיל את יומו לאט, ולא לקום מוקדם בבוקר, כדי לחיות יותר שנים. זה הצליח לו כי חי עד גיל 53 - שנחשב די טוב לתקופתו. הוא נפטר כשויתר על העיקרון הזה שלו. זה היה כשכריסטינה מלכת שוודיה זימנה אותו לחצרה ודרשה שיעורי פילוסופיה בחמש בבוקר. הוא לא ממש שמח, אבל נסע בכל זאת ו-5 חודשים אח"כ, חלה בדלקת ריאות ומת. אם דקרט היה צריך לפקפק בדבר אחד - זה כנראה היה ההחלטה לנסוע בניגוד לטבע שלו...
אז מה אפשר ללמוד מדקרט? 🔍
עצם זה שמפקפקים ולא מקבלים הכל כמובן מאליו - זה לא חולשה אלא כוח. בדיוק כמו שסוקרטס לימד אותנו לשאול שאלות, דקרט לימד אותנו לשאול: "מאיפה אני יודע שזה נכון?"
בעולם שבו יש הרבה מאד מידע - חדשות, סרטונים, פוסטים, כותרות - השאלה הזאת היא אחד הכלים הכי חשובים שיש לנו. לא כל מה שרואות עיניים הוא אמיתי. לא כל מה שנשמע הגיוני - הגיוני באמת. וכן, לפעמים כדאי לשבת בשקט (אפילו עם שמיכה מעל) ולחשוב.
כדאי גם לקרוא את הפוסט שלנו על קריאה ביקורתית, כדי לקבל כלים איך לפקפק ואיך לבדוק פייק מול עובדות ודעות.
כמה שאלות למחשבה
מה היה קורה אם הייתם מחליטים לפקפק בכל דבר שאתם "יודעים" - מה הייתם בטוחים בו לגמרי בסוף?
האם אתם חושבים שהגוף והנפש הם אותו הדבר, או שניים שונים?
באיזו שעה הייתם קמים אם הייתם חיים כמו דקרט?
אנקדוטות דקרטיות 🤓
דקרט מעולם לא התחתן אבל היה לו בת, פרנסין, שנפטרה בגיל חמש ממחלה קשה.
הוא כתב רבות על בעלי חיים, וטען שהם פועלים כמו מכונות ממש - ללא מודעות ורגש.
רעיון שמרגיז מאד אוהבי חיות עד היום (ובצדק): המדע המודרני אכן סותר אותו, וכיום מייחסים לבעלי חיים רגשות ומודעות מסוימת, וזה נושא של מחקר רציני.
כך, אגב, גם לגבי צמחים!
הכנסיה הקתולית אסרה במשך תקופה על קריאת הספרים של דקרט, וגם כיום יש זרמים בדתות השונות שלא אוהבים את המדע וההשכלה של ההמונים או רעיונות שאפשר להגיע לאמת דרך חשיבה והגיוןשכלי ובלי הסתמכות על הכתוב או אמונה באלים.
דקארט דיבר ב-5 שפות שונות: צרפתית, לטינית, יוונית, הולנדית ואיטלקית.
