הסופרג'יסטיות: הנשים שנלחמו כדי שתוכלי להצביע 🗳️
- לפני יום 1
- זמן קריאה 5 דקות
מה זה בכלל סופרג'יסט?
המילה "סופרג'יסטית" (Suffragist) מגיעה מהמילה הלטינית suffragium - שפירושה פשוט "הצבעה". סופרג'יסטיות היו נשים (ואנשים שתמכו בהן) שנאבקו רק בשביל שנשים יוכלו להצביע בבחירות - זכות שנגזלה מהן במשך רוב ההיסטוריה האנושית.
אבל כדי להבין למה צריך בכלל להילחם על זה - צריך להבין מה חשבו אנשים על... נשים.
למה בכלל לא נתנו לנשים להצביע?
תכינו את עצמכם. ההסברים שניתנו היו... יצירתיים.
האמינו ברצינות שנשים הן "יצורים רגשיים" שלא מסוגלות לחשיבה פוליטית רציונלית. שהמוח שלהן קטן יותר (זה נבדק. פייק). שאם ישתתפו בחיים הציבוריים - הן עלולות לזנוח את הבית והמשפחה ואז הציביליזציה תיפול. כן, ממש ככה.
אבל לא מדובר רק בגברים שחשבו כך - חלק מהנשים עצמן התנגדו לקבל את זכות ההצבעה (מה ששטיפת מוח עושה...). בשוויץ, למשל, היה ארגון שנקרא "נשים נגד זכות ההצבעה". הן גדלו בתוך מערכת שלימדה אותן שמקומן הוא רק בבית, וחלקן פשוט האמינו בכך.
מה שבטוח: שמירה על נשים מחוץ לפוליטיקה לא הייתה "טבעית" - היא הייתה מכוונת ומתוחזקת. כי מי שאין לו קול - לא יכול לשנות חוקים שפוגעים בו (ואם זה מזכיר לכם את נושא זכויות המיעוט בדמוקרטיה, זה לא סתם).
מאות שנים של "תהיי כבשה ותשתקי"
במשך מאות שנים, נשים לא יכלו לרשת או להחזיק רכוש בשם עצמן, לחתום על חוזים, ללמוד באוניברסיטאות רבות (זוכרים את ג'יין מרסט?), להופיע בבית משפט בלי גבר מלווה כמו בעל או אבא, ובוודאי שלא להצביע.
ובינתיים, הן שילמו מיסים (הן כן, לשלם הן נדרשו), עבדו, גידלו ילדים, תיפעלו עסקים - אבל ללא כל ייצוג פוליטי.
הסופרג'יסטיות מתארגנות
ניו זילנד - הראשונה בעולם 🥇
ב-1893, ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שנתנה לנשים זכות הצבעה. מאחורי ההצלחה הזו עמדה קייט שפרד, שניהלה קמפיין עיקש שכלל עצומות ענק - עם כ-32,000 חתימות נשים, בארץ שכל האוכלוסייתה שלה היתה פחות מ-700,000 איש.
הפרלמנט של ניו זילנד ניסה לדחות את החוק שוב ושוב, מחשש שהשינוי יערער את הסדר החברתי. אבל שפרד לא ויתרה. כשהחוק עבר, נשים ניו זילנדיות הצביעו כבר בבחירות של אותה שנה.
⚠️ חשוב לדעת: זכות לבחור ≠ זכות להיבחר. נשים בניו זילנד יכלו להצביע מ-1893, אבל להתמודד לפרלמנט - רק מ-1919. האישה ניו זילנדית הראשונה נבחרה לפרלמנט רק ב-1933.
אמריקה - מאבק של 72 שנה
בארצות הברית, המאבק רשמית התחיל בוועידת סנקה פולס ב-1848 - כנס שבו נשים וגברים פרסמו "הצהרת רגשות" שדרשה שוויון מלא, כולל זכות הצבעה.
72 שנה אחר כך, ב-1920, אושר התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית. 72 שנה!
סוזן ב. אנתוני, אחת מהדמויות המרכזיות במאבק, נולדה ב-1820 ומתה ב-1906 - 14 שנה לפני שהמטרה שלה הושגה.
קבלו אנקדוטה: ב-1872, אנתוני הצליחה להירשם לבחירות ולהצביע בניו יורק - בתחבולה. היא נעצרה, הועמדה לדין, ונדרשה לשלם קנס. היא סירבה לשלם אותו במשך כל חייה.
ב-1913, יום לפני השבעת הנשיא וודרו וילסון, צעדו 5,000 נשים בוושינגטון הבירה במצעד ענק למען זכות ההצבעה לנשים. הקהל תקף את הצועדות, והמשטרה לא הגנה עליהן. האירוע הזה עורר סערה לאומית שקידמה את המאבק.
בריטניה - הסופרג'טיות שנלחמו קשות
בבריטניה, המאבק ידע אלימות משני הצדדים.
הסופרג'טיות - הענף הקיצוני של התנועה שהובל על ידי אמלין פנקהרסט - הלכו רחוק מאוד: הן שרפו תיבות דואר, ריסקו חלונות ראווה, קשרו את עצמן לגדרות ליד בית ראש הממשלה, ואפילו פוצצו בית של שר. הן גם הקימו ארגון שעד 1907 מנה כבר 300 סניפים ברחבי אנגליה.
הן גם ערכו שביתות רעב בכלא. הממשלה, כדי לא ליצור מצב שבו נשים יהפכו לקדושות מעונות ולסמל שיעורר תמיכה ציבורית, הוציאה את "חוק החתול והעכבר": שיחרור של השובתות עד שיתאוששו - ואז החזירו אותן לכלא.
אמלי דייווידסון מתה ב-1913 כשניסתה לקשור את הדגל הסופרג'יסטי לסוס של המלך ג'ורג' החמישי במירוץ הסוסים המפורסם אפסום דרבי. היא נדרסה וארבעה ימים אחר כך מתה מפצעיה.
זכות ההצבעה הגיעה לבריטניה ב-1918 - אבל רק לנשים מעל גיל 30! נשים צעירות יותר קיבלו את זכות ההצבעה 10 שנים אח"כ, ב-1928.
איך זה עבד בשאר העולם?
לא כל המדינות זזו באותו קצב. הנה כמה תאריכים שכדאי לדעת:
1893 - ניו זילנד (ראשונה בעולם)
1902 - אוסטרליה
1907 - נורבגיה (זכות הצבעה מוגבלת לנשים בעלות רכוש בלבד)
1913 - נורבגיה (זכות הצבעה המלאה, לכל הנשים)
1917 - רוסיה (לאחר המהפכה)
1918 - קנדה, גרמניה, אוסטריה, פולין, בריטניה (חלקית - רק מגיל 30)
1920 - ארצות הברית
1928 - בריטניה (מלא, לכל הנשים)
1931 - ברזיל
1944 - צרפת (לאחר שחרורה ממלחמת העולם השנייה)
1945 - איטליה, יפן
1948 - ישראל (מיום ההקמה, כאן לנשים היה שוויון)
1952 - יוון
1956 - מצרים
1963 - מרוקו, איראן (למרות ששנים אח''כ, באיראן פגעו בזכויות נשים)
1971 - שוויץ - ברמה הפדרלית בלבד. בחלק מהמחוזות נשים הצביעו רק בשנות ה-80 ואפילו עד 1990. כן, 1990. בקנטון אחד (אפנזל אינרהורדן), ב-1971 95% מהגברים התנגדו לתת לנשים זכות הצבעה.
1976 - פורטוגל (לאחר מהפכת הצפורנים)
1984 - ליכטנשטיין (נסיכות קטנה בין שוויץ לאוסטריה)
1990 - סמואה
2005 - כווית
2015 - ערב הסעודית (לבחירות מוניציפליות בלבד, ובהגבלות)
הנה כתבה מהחדשות אצלנו על זה:
רעיונות יצירתיים במאבק
הסופרג'יסטיות לא רק מחו - הן גם חשבו מחוץ לקופסה.
הסרט ככלי נשק: ב-1913, תנועת הסופרג'יסטיות האמריקאית הפיקה את אחד הסרטים הפוליטיים הראשונים בהיסטוריה - "Votes for Women" - שהוקרן בבתי קולנוע ברחבי המדינה.
הצבע הסגול: הסופרג'יסטיות הבריטיות אימצו שלושה צבעים רשמיים: סגול (כבוד), לבן (טוהר) וירוק (תקווה). כל הופעה ציבורית, אירוע, כרזה ואפילו בגדים - נעשו בצבעים האלה. שיווק פוליטי לפני שהמילה "שיווק" כמעט הומצאה.
"אנחנו פשוט לא באות": באיסלנד ב-1975, 90% מהנשים נטשו את מקום עבודתן ובתיהן ביום אחד. הן לא בישלו, לא טיפלו בילדים, לא עשו כלום. המשק הזדעזע: שדות תעופה נסגרו, גני ילדים לא פעלו, בתי חולים עברו למצב חירום. אחרי 5 שנים, ב-1980, נבחרה ויגדיס פינבוגאדוטיר לנשיאה הנבחרת הראשונה בעולם שעלתה לשלטון בבחירות דמוקרטיות.
💡 הידעת? בדיוק 47 שנה לפני יום האישה הבינלאומי הזה, ב-7 במרץ 1979, הכריז חומייני שנשים באיראן חייבות לצאת מהבית עם חיג'אב. למחרת - 8 במרץ, יום האישה הבינלאומי - נשים יצאו למחאה שדוכאה באלימות. רוב הגברים כלל לא התערבו, כי הם חשבו שמדובר בוויכוח של נשים, אז מה זה נוגע להם? אבל בתוך חודשים גם הם איבדו זכויות ואת חופש הפרט שלהם. כי כשזכויות של קבוצה אחת נרמסות - זה בד"כ רק ההתחלה.
ואיפה אנחנו היום?
נראה לכם שהמאבק הסתיים לפני עשרות שנים? לא ממש.
פערי שכר: בממוצע, נשים מרוויחות פחות מגברים על אותה עבודה. אצלנו בישראל, הפער עומד על כ-35% בשכר הממוצע. חלקו נובע מהבדלים בתחומי עבודה ובשעות, אבל גם אחרי שמנטרלים את הגורמים האלה, נשאר פער גדול.
ייצוג בפוליטיקה: נכון לעכשיו (2026), רק כ-26% מחברי הפרלמנטים בעולם הן נשים. המדינות המובילות בשוויון פרלמנטרי הן רוואנדה, איסלנד וניו זילנד - שוב ניו זילנד.
מדינות שבהן נשים עדיין נלחמות: באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן (שחזר לשלטון ב-2021), נשים לא יכולות להיבחר, ללמוד, לעבוד בשירות הציבורי, ובפועל נשללו מהן כמעט כל זכויות האזרח. בערב הסעודית, עומאן ואיחוד האמירויות - יש בחירות מוגבלות בלבד, תחת מלוכה מוחלטת. הוותיקן - מדינה שבה הזכות לבחור את האפיפיור שמורה לקרדינלים גברים בלבד. כמעט בכל המקומות האלה, ההגבלה נובעת משילוב של שלטון דתי ומשטר סמכותני. ואפילו בישראל - יש מפלגות שמטעמי דת לא ממש מאפשרות לנשים להיבחר או לייצג אותם בכנסת.
זכות להיבחר לעמדה בכירה: עד היום, פחות מ-30 מדינות בעולם ראו אי פעם אישה בראש המדינה או הממשלה. ברוב המדינות - זה עדיין לא קרה אפילו פעם אחת. בישראל הייתה גולדה מאיר (וגם זה היה לפני כמעט 3 דורות. רב האנשים שנולדו כאן ב-50 השנים האחרונות לא מכירים אפשרות כזאת...), בבריטניה - מרגרט תאצ'ר, בהודו אינדירה גאנדי, ובניו זילנד ג'סינדה ארדרן. אבל במדינות רבות אחרות - רק גברים היו בתפקידים האלה מאז ומתמיד.
הידעתם? הסיבה שבישראל נשים בוחרות ונבחרות מקום המדינה, היא רוזה וולט-שטראוס, שהקימה ב-1919 את מפלגת הנשים הראשונה בעולם והובילה את המאבק ההיסטורי והמוצלח למען זכות הבחירה לנשים ביישוב העברי. ראו כאן את כל הסיפור:
המורשת
הדברים שנראים לנו היום מובנים מאליהם - שנשים יכולות להצביע, ללמוד, לעמוד בראש מדינה - לא היו מובנים מאליהם אף פעם. מישהי נלחמה עליהם. לפעמים שילמה על כך מחיר כבד.
המאבק של הסופרג'יסטיות לימד משהו חשוב: זכויות לא נופלות משמיים. הן נכבשות על ידי אנשים שהחליטו שמשהו לא צודק - ועשו משהו בנידון. והן דבר שברירי שצריך להמשיך ולשמור עליו. אתם שומרים עליו אצלכם בכיתה?
