אמונות תפלות: להפוך כוס או למלמל משפט - כשרוצים להיזכר במשהו ששכחנו או שאבד לנו

זה קורה לכולנו - שמנו משהו במקום בטוח כל כך שעכשיו אנחנו לא זוכרים איפה. או שאמרנו לעצמנו "בשום פנים אל תשכח את זה" ו... שכחנו. במקרים כאלה, אנשים ברחבי העולם פונים לשיטות שיטפלו בזיכרון שלנו בדרכים די מיוחדות. חלקן דתיות, חלקן עממיות, וחלקן פשוט מוזרות.

או ב-2 מילים: אמונות טפלות!

הפיכת כוס על השולחן - הסגולה הישראלית הלאומית 🥛

אם יש סגולה אחת שכמעט כל ישראלי מכיר, זו הפיכת כוס ריקה על פיה על השולחן ברגע שמגלים שמשהו אבד. המנהג המוזר הזה נפוץ בקהילות יהודיות רבות - מזקני ירושלים ועד חסידי קופיטשניץ. הרעיון הוא להשאיר את הכוס הפוכה עד שהאבידה נמצאת, ואז להחזיר אותה למצבה התקין (הזכרנו את זה באמונה התפלה על מה קורה כשכל מיני חפצים הפוכים).

יש הרואים בזה "איזון אנרגטי" - כאילו הוצאת חפץ ממקומו התקין מאפשרת לאבידה לחזור למקומה. גרסאות קדומות יותר של הסגולה הציעו ללבוש בגד הפוך למשך שלושה ימים, אבל למזלנו המנהג הזה נחשב מוזר מדי גם לסטנדרטים של אמונות תפלות.

באיסלנד יש מסורת להשאיר פירור לחם לאלפים (היצורים הקטנים מהפולקלור שלהם).

"הכל בחזקת סומין" - מילים שמחזירות... ✨

יש אנשים שמאמינים שאם הם ימלמלו הרבה פעמים את הפסוק ממדרש בראשית רבה: "אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם", הם ימצאו את שאבד כ"סגולה בדוקה".

עכשיו לכו תזכרו את זה מילה במילה...

ויש מי שאפילו טוענים שזה מועיל גם למציאת זוגיות (למי שמחפש שידוך) ואפילו - למציאת חנייה לרכב. גם בתל-אביב... כנראה שרבי בנימין היה צדיק רב-תכליתי...

לעומת זאת, בקהילות באפריקה, פשוט טופחים על הקרקע וקוראים בקול בשם החפץ שאבד. אולי הוא ישמע ויחזור...

"אלהא דמאיר ענני" - הצדקה שפותרת הכל 💰

מסורת נוספת קושרת בין צדקה למציאת אבידות. נוהגים להפריש מטבע ולומר שלוש פעמים בארמית: "אלהא דמאיר ענני" (האלוה של רבי מאיר ענני), ואז לבקש בזכות הצדקה שהאבידה תימצא.

המנהג מבוסס על סיפור תלמודי שבו הזכרת שמו של רבי מאיר חוללה נס, והעם אימץ את זה כסגולה אוניברסלית.

(כמה שיטות ממציאים כדי לקבל כסף מאנשים...)

הקדוש אנטוניוס - הפטרון הנוצרי של החפצים האבודים 🙏

בעולם הנוצרי, הקדוש אנטוניוס מפדובה הוא הכתובת לאבידות. יש אפילו חרוז עממי באנגלית: "Saint Anthony, Saint Anthony, please come around; something is lost and must be found".

התפילה הזו כל כך פופולרית שאנטוניוס כנראה עסוק 24/7 בחיפוש אחר מפתחות, משקפיים וגרביים...

גם ביפן מתפללים לאלים, ונושאים תפילה קטנה לאלי השינטו כשמאבדים חפץ.

סן קוקופאטו - הקדוש שמקבל איומים 😅

בספרד ובאמריקה הלטינית יש קדוש עממי בשם סן קוקופאטו, שהטיפול איתו די... ישיר. כשמשהו אובד, קושרים קשר במטפחת ואומרים לו בספרדית: "סן קוקופאטו, את הכוח שלך קושר אני, ועד שלא תמצא לי את החפץ האבוד - לא אשחררו". רק אחרי שמוצאים את האבידה, מתירים את הקשר כדי "לשחרר" את הקדוש המסכן.

(מכירים ספרדית? אז זה מה שאומרים כשמחפשים, למשל, טבעת שנעלמה. שימו 💛 שלא הטבעת זה מה משעשע כאן במשפט 😜: "San Cucufato, San Cucufato, los cojones te ato y hasta que no encuentres mi anillo no te los desato")

הכנסייה הרשמית כמובן לא מכירה בשיטה הזו, אבל העם אוהב את הגישה הישירה...

הדומובוי הרוסי - רוח הבית השובבה 👻

ברוסיה ובמדינות סלאביות מאמינים ברוח בית שובבה הנקראת דומובוי. כשחפץ נעלם, פונים אליו בקול: "דומובוי, דומובוי, שחק ותחזיר!" וקושרים מטפחת לרגל שולחן עם ממתק כדי לפייס אותו.

הרעיון הוא שהדומובוי לקח את החפץ לשחק איתו, ועכשיו צריך לשכנע אותו להחזיר.

"לקשור את השטן" - השיטה הטורקית 🪢

בטורקיה יש טקס הנקרא "קשירת השטן" - לוקחים חוט וקושרים בו קשרים קטנים תוך כדי איומים על השטן שגנב את האבידה. האמא הטורקית אומרת: "שטן, עכשיו אתה תפוס בידיי! שחרר מה שלקחת ממני - ואז גם אני אשחרר אותך". רק אחרי שמוצאים את החפץ, מתירים את הקשרים כדי לא להשאיר את השטן כבול לנצח.

מה שנקרא - מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח...💪

המנטרה ההודית - אלף זרועות לעזרה 🕉️

במסורת ההינדית יש מנטרה מיוחדת למלך בעל אלף הזרועות: "קרטהויריארג'ונה שמו, מלך בעל אלף זרועות; בזוכרי רק את שמו - יוחזר אלי מה שאבד". המאמינים משננים את זה 3-5 פעמים בריכוז, מתוך אמונה שהכוח שבשם הקדוש יסייע להם להיזכר היכן הניחו את החפץ.

בעולם המוסלמי - קבלת הדין בענווה 🤲

במסורת המוסלמית פונים ישירות לאלוהים עם הפסוק: "אִנַּא לִלַּהִי וַאִנַּא אִלַיְהִ רַאג׳עוּן" (אכן אנו שייכים לאלוהים ואליו נשוב), כביטוי לקבלת דין שמים ותקווה שאללה ירחם ויחזיר את שאבד.

למה בכלל ממציאים טקסים לחפצים אבודים? 🧩

אז ראינו שבכל העולם יש בעיה: אנשים מאבדים דברים או שוכחים איפה הניחו אותם...

לפני שנמשיך לשיטות המדעיות, בואו נבין למה בני אדם בכלל ממציאים טקסים מיוחדים למציאת דברים שאבדו. הסיבה פסיכולוגית - כשמשהו נעלם מאיתנו, אנחנו מרגישים חוסר שליטה. הילדים (וגם המבוגרים) שונאים את התחושה הזו, אז הם ממציאים פעולות שנותנות להם הרגשה שהם כן שולטים במשהו.

הטקס עוזר להירגע, ולפעמים כשאנחנו פחות לחוצים - המוח באמת נזכר איפה שם את הדבר. זה לא קסם, זה פסיכולוגיה בסיסית.

איך המוח שוכח דברים? 🧠

השכחה קורה בעיקר מסיבות פשוטות:

• עושים דברים בשגרה בלי לשים לב (כמו לשים מפתחות אוטומטית)

• הראש עסוק במשהו אחר בזמן שאנחנו מניחים את החפץ

• פשוט לא "רושמים" את הפעולה בזיכרון כי היא נראתה לא חשובה

והאמת? שיטות זיכרון מדעיות שבאמת עובדות 🧠

למרות שהאמונות הטפלות האלה מעניינות (ולפעמים משעשעות), המדע מציע שיטות יעילות יותר:

• שיטת המטבח של ערן כץ (שזכה בשיא גינס לזיכרון): תדמיינו שאתם נכנסים למטבח שלכם ומכניסים את מה שאתם רוצים לזכור למקרר, אם הוא הראשון מימינכם. הפריט הבא - לתנור האפייה, וכן הלאה. השיטה הזו משתמשת במקום מוכר כדי ליצור מסלול זיכרון מאורגן.

• פתקים וטכנולוגיה: הדרך הכי פשוטה - רשמו לעצמכם פתקים, שלחו לעצמכם הודעות ווטסאפ, או השתמשו באפליקציות תזכורות. זה פחות מיסטי מהפיכת כוסות, אבל הרבה יותר יעיל.

• הקשבה בזמן אמת: שיטה נוספת של ערן כץ - תגידו לעצמכם בקול "עכשיו אני שם את המפתחות פה". ככה המוח רושם את הפעולה כמשהו חשוב.

• לחזור על הדרך: אם שכחתם איפה שמתם משהו, חזרו פיזית על הדרך שעשיתם. לפעמים הגוף זוכר מה שהמוח שכח.

• לחשוב על מה חשבתם: נסו להיזכר על מה חשבתם כשהנחתם את החפץ. אולי זה יעזור לכם לשחזר את המקום.

• מיקום קבוע: תייעדו מקום קבוע לכל דבר ותחזרו אליו תמיד. מפתחות - תמיד על השולחן ליד הדלת. משקפיים - תמיד על השידה ליד המיטה.

מסקנה: בין אמונה למדע 🎭

האמת היא שכל האמונות הטפלות האלה מספקות משהו שהמדע לא תמיד נותן - תחושת שליטה ותקווה ברגעי תסכול. כשאנחנו מחפשים משהו חשוב ולא מוצאים, הפעולה הפיזית (להפוך כוס, לקשור חוט, לומר תפילה) עוזרת לנו להרגיש שאנחנו עושים משהו פעיל להחזיר את הסדר לחיים.

ובסוף, אם הכוס ההפוכה עוזרת לכם להירגע מספיק כדי לחשוב היכן שמתם את הדבר - אז תהפכו כוס. רק תוודאו שאין בה כלום לפני כן... 😉