תנינים הם אחד מהיצורים הכי מרשימים שיש - עור משוריין, לסת חזקה, וזנב שיכול להזיז הרים. ה"ילדים" של הדינוזאורים... בואו נהפוך אותם ליצירה: קבלו סרטוני הדרכה לציור בכמה רמות:. איך מציירים תנין ✏️ למתחילים - הדרכה פשוטה וברורה, מתאימה גם לילדים קטנים שרק מתחילים לצייר: גרסה חמודה וקלילה נוספת, שלב אחר שלב: למתקדמים יותר - ציור תנינן יותר ריאליסטי ומפורט, עם הצללות ומרקם עור ולאוהבי הרישום, הנה תנין 'אמיתי' בעיפרון: אוריגמי - מקפלים תנין מנייר 📄 כי למה שלא יהיה לנו תנין תלת מימד

איפה גיבור נענש בדיוק כמו פרומתאוס, הרבה לפני שהיוונים בכלל שמעו עליו? בהרי הקווקז, בין הים השחור לים הכספי. שם חי עם קדום - הקרטוולים (בגיאורגית: kartvelebi) - ולהם היו אלים, גיבורים ומפלצות משלהם, עוד לפני שגיאורגיה הפכה לנוצרית במאה הרביעית לספירה. חשוב לדעת מראש: כמעט אין תיעוד כתוב מהתקופה הפגאנית עצמה. כל מה שידוע היום מגיע מכרוניקות שנכתבו מאות שנים מאוחר יותר, כבר בתקופה הנוצרית. מה שיש לנו היום הוא בעיקר פולקלור הררי מאוחר, ולא "מיתולוגיה קלאסית מתועדת" כמו למשל המית

דניאל הילארד הוא אבא מצחיק, אוהב וקצת כאוטי, שזה עתה התגרש ואיבד את המשמורת על שלושת ילדיו. הוא יכול לראות אותם רק פעם בשבוע, אבל זה לא מספיק לו. אז הוא עושה את הדבר ההגיוני היחיד (לדעתו): מתחפש לגברת סקוטית מבוגרת, מגיש מועמדות לתפקיד מטפלת בבית אשתו לשעבר - ומקבל את העבודה. גברת דאוטפייר (מ-1993), עם רובין וויליאמס המצחיק בתפקיד הראשי, הוא אחד הסרטים המצחיקים והמרגשים של שנות ה-90 - וגם אחד מאותם סרטים שכיף לראות מחדש עם הילדים. 🎭 מאחורי הקלעים כדי להפוך לגברת דאוטפייר, רו

קבלו סיפור: מדענית שנהגה במרכבה משלה ברחובות, לימדה מתמטיקה לגברים מבוגרים ממנה, וכל ראשי העיר באו להתייעץ איתה לפני שקיבלו החלטות חשובות. וזאת לא דמות בדיונית - אלא אישה אמיתית. היפטיה, האישה הראשונה בהיסטוריה שיש עליה תיעוד מפורט כמתמטיקאית ואסטרונומית מקצועית. היא חיה לפני כ-1,600 שנה באלכסנדריה שבמצרים, ומהדרך שבה היא בחרה לחיות אפשר ללמוד כמה שיעורים שרלוונטיים בול להיום. מי הייתה היפטיה? היפטיה נולדה באלכסנדריה, ככל הנראה בין השנים 355-370 לספירה. אבא שלה, תאון, היה מתמ

תגידו, כמה סוכריות צריך כדי שיהיו לכם "הרבה" סוכריות? חמש? עשר? מאה? ומה עם גרגיר חול אחד - האם הוא "ערימה"? ואם תוסיפו עוד אחד? ועוד אחד? 🍬 זו ממש לא שאלה סתמית. היא מטרידה פילוסופים, מדענים ובלשנים כבר יותר מ-2,300 שנה, ויש לה אפילו שם מיוחד משלה: פרדוקס הערימה, או בשמו הלועזי - Sorites Paradox. איפה זה התחיל? הדיון הראשון והמפורסם ביותר מיוחס לאאובולידס ממילטוס, פילוסוף יווני שחי במאה הרביעית לפני הספירה. הוא שאל שאלה שנשמעת פשוטה: גרגר חול אחד - ברור שזה לא ערימה. אם מוס

סיימתם קופסת פרינגלס וזרקתם אותה לפח? רגע לפני! (ואם קראתם את הפוסט שלנו על המדע וההנדסה שמאחורי החטיף אתם כבר יודעים כמה חכם התכנון של הקופסה הזו). עכשיו , לזרוק את הקופסה הגלילית החזקה, הארוכה והכיפית הזו לפח, לא חבל? הנה כמה רעיונות מה אפשר לעשות איתה, כי היא יכולה להפוך לכל כך הרבה דברים - מכלי נגינה ועד למכשיר מדעי אמיתי. אז אספנו בשבילכם רעיונות אמיתיים, לכל הגילאים, עם סרטוני הדרכה לכל אחד מהם. 🎨 יצירה ואחסון בבית אגרטל דקורטיבי. מדביקים על הקופסה אבנים קטנות כמו פסיפ

מי לא אוהב את צליל הפתיחה של קופסת פרינגלס 🥔... אבל האם שמתם לב שכל 'שבב' של פרינגלס נראה בדיוק אותו הדבר? אותה צורה, אותו גודל, אותו קימור? זה לא מקרי בכלל - מאחורי החטיף הזה מסתתרים מדע, הנדסה ואפילו קצת היסטוריה מפתיעה. בואו לנשנש איתנו כמה דברים מפתיעים. לא, לא כאלה... 😉 למה דווקא הצורה המוזרה הזאת ומה גאוני בה? שימו לב פעם הבאה שאתם מחזיקים פרינגלס ביד: ה'פרוסה' מעוקלת לרוחב כלפי מטה ולאורך כלפי מעלה, בו זמנית, בשני כיוונים שונים. בגיאומטריה קוראים לצורה הזו "פרבולית ה

כולנו היינו שם: מסבירים משהו שוב ושוב, ופשוט אין תגובה, יש מבט זגוגי בעיניים והתעלמות מוחלטת. אז אומרים "אני מרגיש שאני מדבר לקיר". אבל מאיפה בכלל הגיע הביטוי הזה? ולמה דווקא קיר, ולא, נגיד, כיסא או ארון? התשובה מפתיעה, ומסתבר שכמעט בכל שפה בעולם מצאו דרך משלהם, לפעמים משעשעת ממש, לתאר את אותה תחושה בדיוק. מתחילים. מאיפה הגיע הביטוי "לדבר אל הקיר" בעברית? הגרסה "לדבר אל הקיר" בעברית שאולה (כנראה) מיידיש. ביידיש קיים הביטוי המדובר "Gey, red tsu der vant" (גיי, רעד צו דער וואנט

לכל ילד בבית הספר יש B-Bot - רובוט חכם שמחובר לרשת, לומד אותך ומוגדר להיות "החבר הכי טוב שלך מהקופסה". אבל לברני אין. ברני הוא ילד בן 11 שמרגיש קצת בחוץ - ואז סוף סוף הוא מקבל אחד. רק שהרובוט שלו מקולקל. הבאג של רון (Ron's Gone Wrong", 2021") הוא אחד מסרטי האנימציה המפתיעים של השנים האחרונות - כי הוא נראה כמו סרט על רובוט, אבל בפועל הוא סרט על בדידות. וגם, אולי בלי שהיוצרים ידעו זאת לגמרי, על העתיד שאנחנו חיים בו עכשיו. 📱 הסרט שסוג-של חזה את עידן ה-AI - לפני שכולנו התחלנו לד

מכירים את התחושה הזאת, שאתם יושבים באוטו בחניה, מסתכלים דרך החלון על רכב אחר שבדיוק מתחיל לנסוע - ולרגע קט זה מרגיש לכם כאילו זה בכלל אתם שזזים? אז נכון, אחרי שנייה או שתיים מבינים שטעינו, אבל התחושה הייתה אמיתית לגמרי. איך המוח מצליח לטעות ככה?? זה הפוסט השלישי והאחרון בסדרה "מה הגוף עושה כשזזים", ובניגוד לשני הפוסטים הקודמים - הפעם הבעיה היא לא לחץ אוויר ולא בחילה, אלא אשליה אופטית טהורה שממחישה עד כמה המוח שלנו מסתמך על העיניים כדי להבין תנועה. וֶקְצְיַה - כשהעיניים "מנצחו

המטוס ממריא או נוחת, ופתאום קורה דבר מוזר: האוזניים "נסתמות" לנו וזה נשמע כאילו מדברים איתנו מתחת למים. ולפעמים זה אפילו כואב. אז לועסים מסטיק, פוערים את הפה, מפהקים, או מנסים לבלוע - וזה עוזר. אבל למה זה קורה בכלל? ומה הקשר בין הגובה של המטוס לאוזניים שלנו? זה הפוסט השני בסדרה של "מה הגוף עושה כשזזים", ובניגוד לפוסט הקודם ולתחושת הבחילה, הפעם זו לא בעיה של מערכת שיווי המשקל, אלא בעיה פיזיקלית טהורה של לחץ אוויר שנפגש עם איבר קטן ורגיש בתוך האוזן שלנו. אוויר שדוחף - מבפנים ומ

יושבים במושב האחורי של האוטו, פותחים ספר או מסתכלים בטלפון - ותוך כמה דקות מתחיל להסתובב הראש, הבטן מתהפכת ופתאום כל מה שרוצים זה שהנסיעה תיגמר. זה קורה כמעט לכולם, וזה לא במקרה. הגוף שלנו עושה כאן משהו מדעי ומרתק - וזה קשור ישירות לאיבר קטן שנמצא עמוק בתוך האוזן שלנו. זה הפוסט הראשון בסדרה חדשה וקצרה - "מה הגוף עושה כשזזים" - שבה נבין מה בדיוק קורה בגוף שלנו כשאנחנו נעים, טסים ונוסעים. שלוש מערכות שאמורות להסכים ביניהן כדי להבין למה לקרוא בזמן נסיעה גורם לבחילה, צריך קודם לה

ספרד של היום היא מדינה אחת על המפה, אבל אם תסתכלו מקרוב תגלו שהיא בעצם פסיפס של הרבה מאוד "עמים" שונים - קטלונים, גאליסים, באסקים, אנדלוסים ועוד - כשלכל אחד מהם שפה, מטבח, מוזיקה ולעיתים אפילו דגל משלו. וזה לא במקרה. לפני שהנצרות הגיעה לחצי האי האיברי, לפני שהיה דבר כזה "ספרד" בכלל, גרו כאן עמים קדומים שלכל אחד מהם היו אלים, מפלצות ואמונות משלו - לגמרי שונות זו מזו. כאן נדבר בעיקר על המיתולוגיה של הבסקים, העם שהצליח לשמר את אחת התרבויות הקדומות והרציפות ביותר באירופה כולה. אב

הערב ייפגשו על מגרש הכדורגל שתי נבחרות ששני הדגלים שלהן, למרות שהם נראים הפוכים לגמרי זה מזה, הם קשורים זה בזה בסיפור היסטורי מפתיע. דגל אחד תכלת-לבן, השני אדום-צהוב. אז מה בעצם הקשר ביניהם? התשובה מסתתרת במלחמת עצמאות שהתחוללה לפני יותר מ-200 שנה. (וכמו שלמדנו כשדיברנו על דגל ישראל - גם מאחורי הדגלים האלה מסתתר סיפור שלם.) שני הדגלים, אגב, נולדו מאותו הצורך בדיוק: להיות ברורים וקלים לזיהוי מרחוק - בים ובשדה הקרב. וזו נקודת ההתחלה הטובה ביותר להבין אותם. דגל ספרד - צבעים שנול

בלי להסתכל, ככה מהראש: למר מונופול, הדמות המצוירת ממשחק המונופול, יש מונוקל (זכוכית מגדלת קטנה על העין)? אם עניתם "כן" - :טעיתם. וזה בדיוק מה שנקרא אפקט מנדלה. מה זה בכלל אפקט מנדלה? אפקט מנדלה הוא תופעה שבה קבוצה גדולה של אנשים, שלא מכירים זה את זה, זוכרת באופן עקבי משהו שלא קרה בכלל, וכולם זוכרים אותו הדבר הלא נכון, ובאותו אופן בדיוק. זה לא סתם "טעיתי בפרט קטן". זה משהו הרבה יותר מסקרן: כשלמשל אלפי אנשים ברחבי העולם, שאף פעם לא דיברו ביניהם, "זוכרים" את אותה גרסה שגויה בדיו

מה קורה לחברים הדמיוניים שלנו כשאנחנו גדלים ומפסיקים להאמין בהם? זו השאלה שעומדת במרכז הסרט IF (באנגלית, או) "חברים דמיוניים" (2024). 🌟 על מה הסרט? ביאה היא ילדה בת 12 שעוברת לגור אצל סבתא בברוקלין בזמן שאבא שלה מאושפז לקראת ניתוח. היא מתמודדת עם הרבה דברים בבת אחת - ואז מתחיל לקרות לה משהו מוזר: היא מתחילה לראות יצורים צבעוניים שאף אחד אחר חוץ ממנה לא רואה. אלה חברים דמיוניים - ה-IFs - שהילדים שלהם גדלו ושכחו אותם. ועכשיו הם תקועים, בלי אף אחד שיאמין בהם. ביאה מצטרפת לשכן ש

בפוסט על המהפכה האמריקאית הבטחנו לחזור לנושא הצרפתי - כי צרפת שלחה חיילים, כסף וצי ימי לעזור לאמריקאים להביס את בריטניה. אבל אחד הצרפתים ששב הביתה מהמלחמה הביא משהו הרבה יותר מסוכן מכל נשק: רעיונות. האדם ההוא היה המרקיז דה לאפייט - אציל צרפתי צעיר שלחם לצד ג'ורג' וושינגטון, וחזר לצרפת עם ראש מלא מושגים כמו חירות, שוויון, וזכות העם לבחור את ממשלתו. איך עוברים רעיונות מהפכניים מיבשת לאחרת בעולם שאין בו אינטרנט, טלפון או מטוסים? במכתבים. בספרים. ובאנשים שנוסעים בים שישה שבועות ו

קחו שתי חפיסות של Post-it. שלבו את הדפים שלהן - דף מזה ודף מזה, לסירוגין, בלי דבק ובלי שום דבר. ועכשיו - נסו להפריד ביניהן במשיכה. הי, תנו לאבא להחזיק בצד אחד ואתם בשני ותמשכו. לא הצלחתם? ידענו. למה? הרי זה מרגיש הכי פשוט שבעולם, נכון? תנסו את זה עם שתי מחברות שלמות. אותו דבר, זה קשה להפריד רק במשיכה. גם אם משקיעים מלא-מלא כוח. מה קרה כאן? קסמים? אשליה? הנייר 'נדבק'? לא ולא. זה רק פיזיקה! 🧵 לפני שמתחילים - מה זה בכלל חיכוך? חיכוך הוא כוח שנוצר בין שני משטחים כשהם זזים (או מנ

שני גלגלים, מנוע, ורוח בפרצוף. האופנוע הוא אחד מכלי הרכב הכי מוכרים בעולם, אבל הסיפור שמאחוריו הרבה יותר מסובך ומפתיע ממה שחושבים. בואו נצא לסיבוב על 2 גלגלים. מהסוס לקיטור לבנזין - איך הכל התחיל לפני שהיה אופנוע "כמו שאנחנו מכירים", היו כמה ניסיונות מוקדמים. עוד בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 (שזה לפני למעלה מ-150 שנים), ממציאים בצרפת ובארצות הברית (בהם האמריקאי סילבסטר רופר) בנו אופניים דו-גלגליים - שמונעים בקיטור. מי הראשון? לא באמת יודעים. המהפכה הגיעה ב-1885, כשגוטליב דיימל

קיץ איטלקי. עיירה ססגונית על חוף הים. שני חברים הכי טובים בעולם. וחלום אחד משותף: וספה. לוקה הוא סרט אנימציה של פיקסאר מ-2021, שמתרחש בריביירה האיטלקית בשנות ה-50 בעיירה הבדיונית פורטורוסו. לוקה הוא ילד ביישן שגדל עם משפחתו - מתחת לפני המים. כי לוקה הוא... מפלצת ים! כשהוא יוצא ליבשה ומתייבש, הוא נראה כמו ילד אנושי לגמרי - אבל מספיקה טיפה אחת של מים כדי שהמפלצת שהוא תתגלה. 🐟 על מה הסרט? לוקה פוגש את אלברטו סקורפאנו - ילד אמיץ ורועש שגם הוא מפלצת ים, אבל כבר מכיר היטב את עולם