חידה לחובבי הסטוריה וחומר מסתורי

מזה כמה מאות שנים, שבארצי, כאשר אני מבקש לקנות 12 חתיכות כאלה, אני משלם על 12 אבל מקבל 13, כי המוכר פוחד. הוא פוחד שיגידו שהוא סידר אותי ומכר לי פחות מדי, ואז יכרתו את ידו. עונש כבד בשביל רמאות במכירה של מוצר שעולה משהו כמו פני לחתיכה.

באחד הימים, בשנת 1770, הושטתי ידי אל החומר כרגיל, כדי לעשות איתו משהו שהיה שימוש משני עבורו. לא בשביל זה קניתי אותו.

אבל תפסתי בטעות חתיכה של חומר אחר. להפתעתי, החומר האחר עשה עבודה הרבה יותר טובה! מאז אני לא משתמש יותר בחומר הראשון לשימוש המשני, אבל כמובן שאני עדיין משתמש בו, כמו כולם, לשימוש העיקרי שלו.

התחלתי למכור את החומר האחר בשלושה שילינג לקוביה של חצי אינץ'. אילו רווחים!

השאלות הן:

• מי אני?

• מה החומר היקר שגיליתי שמשמש טוב יותר?

• מה החומר הישן שהייתי קונה בתריסרים?

• מה השימוש הראשי שלו ומה השימוש המשני שלו?

שימו ❤️:

רק תשובה מלאה לארבע השאלות, עם הפניה למקורות המידע, תתקבל.

מותר להשתמש בגוגל, בינה מלאכותית, אנציקלופדיות שונות, הסיפריה הלאומית ואבאמא. אבל התשובה צריכה להיות מנומקת היטב ויש להביא לינק למקורות (או צילום, אם המקור הוא ספר).

הפרס: 🏆🥷

2 אימונים חינם בקרבות אבירים בהדרכת נעמי לוין (מועדון ספרטה/ עוף החול בחיפה 058-7725136), ישראל גיטלמן (מועדון רת"מ בכרמיאל או בכפר ורדים 054-6501705):

מזתומרת קרבות אבירים? ראו קרבות אבירים במועדון ספרטה

כל הכבוד לזוכים שלנו - עודד מרגלית, סרגיי ליפלנדסקי ואווה שגיא !

פתרון החידה

תשובה

אדוארד ניירן גילה את המחק מגומי, שהחליף לחם ללא קרום במחיקת סימני עיפרון.

ארוך יותר

מאז ימי הביניים, באנגליה ובמקומות אחרים, נמכר לחם בתריסר של אופים: הלקוחות היו משלמים על תריסר (12) ככרות ומקבלים 13. מדוע? כי הוטלו עונשים כבדים על אופים שרימו בשקילת הלחם או במכירתו, והאופים רצו להבטיח שלא ייחשדו ברמאות. הלחם היה נמכר לאורך מאות שנים באותו מחיר - למשל, למונח "כיכר לחם בפני" הייתה משמעות חוקית משפטית, ונדרשה חקיקה כדי לשנות את הרכב הלחם או את משקלו. יש גם שטוענים כי בגלל חוסר האחידות של הטמפרטורה על פני מגש אפיה גדול, הלחם במרכז תופח יותר, ונוח יותר לאפות ככרות בסידור של 5 4 5, כלומר 5 ככרות בשוליים ו-4 במרכז. כך שתבנית שלמה מסתכמת 13 ככרות. לינק למקור.

בשנת 1770, האנגלי אדוארד ניירן הרים בטעות חתיכת גומי במקום לחם, וגילה שהגומי מוחק עיפרון יותר טוב. הוא החל למכור מחקי עיפרון עשויים מגומי באותה שנה, כאמור, תמורת שלושה שילינג לקוביה של חצי אינץ'. לינק למקור.

לפי רשימת ההוצאות על מזון בשנת 1695, אדם אנגלי אכל בשנה לחם ומאפים בשווי 0.79 פאונד. מכיוון שהמשקל של "כיכר לחם שעולה פני" הוגדר בחוק, המחק של ניירן עלה הרבה יותר מהלחם, ששימש קודם לכן למחיקת סימני עיפרון. לינק למקור.

יום הלחם הבינלאומי חל ב16 באוקטובר. יום לחם שמח!

---

החידה באדיבות אורנה אגמון בן-יהודה.