טקסי גשם מסביב לעולם: איך משכנעים את הטבע לעשות את שלו... 🌧️

נכון שבסוף החורף מחכים כבר לשמש ולחום ושיהיה יבש כבר?

אבל כמה חודשים קודם לכן... לכולנו נמאס מלחכות כבר לגשם שיבוא. בין אם בגלל המגפיים שמתגעגעות לקפוץ בשלוליות, או בגלל שהמטרייה ממש רוצה להיפתח מעל הראשים - או כי החקלאים כבר ממש מתחננים שישקו להם את השדות: כולנם רוצים שהוא ירד. הגשם, כמובן. ולא רק פעם אחת, בתור יורה, אלא כל הזמן...

הרעיון הזה - לנסות "להזמין" את הגשם לבוא - ליווה את האנושות כמעט בכל תרבות ובכל זמן. מאז שהאדם התחיל לעבד את האדמה ולהבין כמה הוא תלוי במים, נוצרו טקסים, ריקודים, תהלוכות ושירים שמטרתם אחת: לשכנע את השמיים להתפתח.

ריקודי גשם בצפון אמריקה 🪶

שבטים אמריקאיים ילידיים (במיוחד ההופי, הנאוואחו והזוני) ביצעו טקסים המכונים "ריקוד הגשם".

הטקס משלב תיפוף, ריקוד, שימוש במסכות סמליות של רוחות השמיים, נוצות וסמלים של מים. והמטרה? לקרוא לרוחות הטבע, לשכנע אותן להביא גשמים שיצילו את היבולים.

להופי יש גם טקסי הקצ'ינה (Kachina) - טקסים שבהם לובשים מסכות של רוחות הטבע ומדמים את הגעת העננים. אלו לא רק טקסים לגשם, אלא דרך לשמר את הסיפורים והמיתולוגיה של העם, ולהזכיר לכולם את הקשר בין האדם לטבע.

הידעתם? חלק מהטקסים האלה מתקיימים גם היום, בעיקר כדי לשמר את הזהות התרבותית, ולא רק כבקשה "אמיתית" לגשם.

טקסים אפריקאיים - מהמערה הקדושה עד עושי הגשם 🌍

באפריקה, טקסי הגשם הם עניין רציני במיוחד.

למשל:

• קהילת הבקלנגה (Bakalanga) שחיה בבוצואנה וזימבבואה עורכת את טקס ה-Wosana, שהוא טקס עתיק הכולל שירה, ריקוד, תפקידים מוגדרים לכל חבר בקהילה, ומנהיג רוחני שמבקש מהאבות הקדמונים לעזור להביא גשם.

• במקום הקרוי Njelele Shrine בזימבבואה - מערה קדושה שנחשבת למקום מפגש עם הרוחות - מביאים מנחות ומבקשים מהאבות להתפלל לגשם. הטקס שם כולל עלייה להר, הנחת קורבנות ותפילות מסורתיות.

• באזורים אחרים באפריקה, בעיקר בדרום, יש מנהיגים רוחניים שנחשבים "עושי גשם", אנשים שלפי המסורת יש להם כוח-על מיוחד שמשפיע על מזג האוויר. הם משתמשים בצמחים, עשן, תפילה וטקסים שנשמרו במשך דורות.

  זה לא קסם, זה תפקיד חברתי ורוחני שמחזק את אמון הקהילה שהם לא לבד מול הבצורת.

דוֹדוֹלה ופֶּרפֶּרוּנה - הילדה שמזמינה את הגשם 🌸

בחלקים של בולגריה, רומניה, מקדוניה וקרואטיה, היה מנהג פגאני עתיק בשם Dodola או Perperuna.

בטקס הזה, ילדה צעירה מתעטפת בענפים ירוקים, פרחים ועלים, וצועדת בתהלוכה בין בתי הכפר. הילדים שרים, דופקים על דליים מלאים במים, ומשפריצים עליה מים - כסימבול שאמור למושך גשם אמיתי מהעננים.

השם "פרפרונה" קשור לפֶּרוּן, אל הברקים והסערות במיתולוגיה הסלאבית. הטקס מנסה לעורר את תשומת ליבו של האל הזה, ולהזכיר לו שאנשי הכפר זקוקים למים.

הטקס הזה כמעט נעלם במאה ה-20, אבל סימנים שלו עדיין שורדים במקומות מסוימים ככלי לשמירה על זיכרון תרבותי וכחלק מפסטיבלים מקומיים. כמו כאן:

חתונת צפרדעים בהודו 🐸

אחד הטקסים המשעשעים והמקוריים ביותר הוא "חתונת הצפרדעים" (Bhekuli Biya) מאזור אסאם בצפון-מזרח הודו.

כשיש בצורת, מחתנים שתי צפרדעים - עוטפים אותן בבדים סמליים, עורכים טקס תפילה קטן לאל הגשם, ואז משחררים אותן חזרה לטבע.

מה הרעיון?

ידוע שצפרדעים מתחילות לקרקר כשמתקרבת תקופת הגשמים. הן סימן לכך שהמונסון מגיע. אז אפשר להבין שצפרדעים 'מרגישות' שהגשם מתקרב ולכן מקרקרות, או לראות את זה להיפך - שהגשם יורד בגלל הקירקור שלהן.

ולכן... ה"חתונה" - שגורמת לצפרדעים לקרקר - היא בעצם קריאה סמלית למחזור הטבע להתעורר, לעננים להגיע, ולגשם להתחיל לרדת.

הנה עוד דוגמה לאיך בני אדם בונים טקסים שמחברים בין התבוננות בטבע, אמונות מקומיות ותקווה אמיתית לשינוי.

תהלוכת החתול - תאילנד 🐱

באזור תאילנד וחלקים מקמבודיה מתקיים טקס בשם "תהלוכת נפש החתול" (Hae Nang Maew).

כשיש בצורת, תושבי הכפרים מניחים חתול בתוך סל, ומסיעים אותו בתהלוכה רועשת עם מוזיקה, תיפוף ושירה. לא חשוב צבע החתול (כלומר, אין קשר לאמונה התפלה על חתול שחור...).

למה חתול? 🐈 כי לפי המסורת, כשחתול מרגיש לא בנוח, הוא ישמיע קולות, יילל ויצור "רעש" שאולי יעורר את השמיים להשיב תשומת לב. זה כמו "להציק" לטבע בצורה הכי סמלית ומקומית שאפשר.

ריקוד בתוך טבעת האש - סין העתיקה 🔥

בסין העתיקה, שמאנים של עם הווּ ביצעו את אחד הטקסים המפרכים והמסוכנים ביותר להורדת גשם: הם היו רוקדים בתוך טבעת של אש עד שהם הזיעו כל כך הרבה, שטיפות הזיעה שנפלו מהם על הקרקע, היו אמורות 'לייצר' את הגשם הרצוי.

תחשבו על זה - לרקוד עד כדי זיעה מטפטפת... זה לא היה ריקוד קל! זה היה מאמץ פיזי אדיר, מתיש - ומסוכן (כי השמאן היה צריך להמשיך לרקוד בתוך הלהבות). האמונה הייתה שהזיעה של השמאן היא סוג של "גשם אנושי" שמושך גשם אמיתי מהשמיים.

השמאן שימש כמתווך בין בני האדם לרוחות הטבע ששלטו על הגשם והשיטפונות - והריקוד היה הדרך שלו לשכנע את הרוחות שהגיע הזמן לגשם.

בתמונה: לא טקס גשם של סין העתיקה, אלא טקס של שבט הבאסאר האפריקאי במדינת טוגו, שרוקד את ריקוד האש. צילום ועיבוד עדי ברטשניידר

טקסים נוספים מסביב לעולם 🌎

• באזור מקסיקו, האצטקים ערכו טקסים מפוארים לכבוד טלאלוק, אל הגשם.

  הם היו עולים להרים, מניחים מנחות ליד אגמים קדושים, ומבקשים שהגשם יגיע בזמן.

  עד היום מתקיימות גירסאות מודרניות של טקסים אלה בשם "בקשת גשם" מלווים בריקוד קהילתי, תיפוף ומנחות מסורתיות.

• באזור הארקטי, שמאנים אינואיטים היו נכנסים לטראנס ומדברים עם רוחות העננים, הים ומזג האוויר. הם היו משתמשים בתופים ובשירה כדי "להזיז את הרוח" ולעורר שינויים במזג האוויר - כי גם באזורים הקרים ביותר בעולם, הגשם והשלג היו חיוניים להישרדות.

• באיי פולינזיה, אספו את מי האוקיינוס, שרו מנטרות קדושות ונשפו בקונכיות ענקיות כדי לקרוא לרוח ולגשם. הקונכיה - שהקול שלה דומה לרעש גלי הים - נחשבה לכלי שמחבר בין האדם לכוחות המים.

• בקרב הקלטים בוויילס, היו מתפללים ליד בארות קדושות ומקריבים חפצים סמליים לרוח המים. הבארות נחשבו למקומות שבהם רוחות המים שוכנות, ולכן מבחינתם, התפילה שם הייתה ישירות אל מקור הגשם.

• באוסטרליה, האבוריג'ינים היו שרים שירי גשם מקודשים שמדמים את מחזור העננים, הרוחות והגשם. השירים האלה היו חלק מהידע המועבר מדור לדור ודרך להבין את הטבע ואת התנהגות העננים.

• באזור אוזבקיסטן, קיים טקס בשם Suv Khotin או Sust Khotin, שבו נשים בכפר מניחות פסל עשוי קש, שרות, מפזרות מים על הקרקע, ומבקשות בתפילה שהגשם יבוא.

הידעת? 🌧️ בעוד שרוב התרבויות בעולם התפללו לבוא הגשם, המאורים בניו זילנד פיתחו "קאראקיה" (לחשים מסורתיים) בשביל עצירת הגשם! יש אפילו קאראקיה מיוחד לילדים שקורא לציפור השלדג לנער את כנפיה - כדי שהגשם יפסיק ולא ירטיב את האפרוחים שלה. כנראה שבאיים הגשומים של ניו זילנד, הבעיה לא הייתה מחסור במים אלא... יותר מדי!

הנה שיר לגשם בהוואי

למה כל הטקסים האלה עובדים? (ספוילר: זה לא הקסם) 🌧️

מבחינה מדעית, אף אחד מהטקסים האלה לא באמת "גורם" לגשם לרדת. אבל הם עושים משהו אחר, חשוב לא פחות:

• הם מאחדים את הקהילה סביב משהו משותף - הפחד מבצורת והתקווה לגשם.

• הם מעניקים תחושת שליטה במצב שבו אין באמת שליטה - וזה מרגיע פסיכולוגית.

• הם משמרים זהות תרבותית ומזכירים לאנשים מי הם, מאיפה הם באו, ואיך חיו דורות קודמים.

• הם יוצרים קשר עמוק עם הטבע - בניגוד לגישה המודרנית של "לשלוט בטבע", הטקסים האלה אומרים: הי, אנחנו חלק מהטבע, ואנחנו מבקשים לקבל עוד ממנו.

לרוב, הטבע עושה את שלו והגשם מגיע מתישהו. כי...חורף. אז האם זה בזכות הטקסים? 🤔😇🤨

הידעת? 🌧️ בישראל העתיקה, בתקופת בית שני, היה חכם בשם "חוני המעגל" שהיה מפורסם ביכולתו להוריד גשם. בזמן בצורת קשה הוא היה משרטט עיגול על הקרקע, עומד בתוכו, ומתפלל שלא יזוז משם עד שירד גשם - והגשם באמת היה יורד (או כך אומרים)

מה עוד? דפוסים שחוזרים

אם נבחן את כל הטקסים האלה ביחד, מסביב לעולם, נוכל לזהות שיש כמה דפוסים שחוזרים על עצמם:

• שפיכת מים - מים נשפכים על הקרקע, על אנשים, על סמלים, כדי "למשוך" מים נוספים.

• ריקוד ותיפוף - מקצבים שמחקים את הקול של רעם או של גשם.

• חיבור לחיות - צפרדעים, חתולים, ציפורים - חיות שמקושרות למזג אוויר.

• הרים - מקומות גבוהים שקרובים יותר לעננים.

• מנהיג רוחני - שמאן, כוהן, מנהיג שמתווך בין הקהילה לבין הכוחות הגבוהים.

• מנחות מהאדמה - תירס, דבש, פרחים, לחם - נותנים לטבע כדי שהוא 'יתן' בחזרה.

מוזמנים לרקוד, לשיר, לצייר ציורים ולשפוך מים (רצוי באמבטיה...). מי יודע, אולי אם תעשו את זה הרבה פעמים בסוף הגשם יבוא...