כלי תחבורה: קייק - הכלי העתיק שכבש את העולם 🛶

הקייק הוא לא המצאה חדשה בכלל. הוא התפתח באזורים הארקטיים של קנדה, אלסקה, גרינלנד וסביבתם, בקרב עמים ילידים כמו האינואיטים - לפני כ-4,000 שנה לפחות, ולפי חלק מהמקורות אפילו לפני יותר.

המילה "קייק" (qajaq) בשפת האינואיטים פירושה, בגדול, סירת ציד. וזה בדיוק מה שהיא הייתה: כלי ציד אישי, שנועד לצוד כלבי ים, לווייתנים קטנים ועופות מים, בתוך המים הקפואים והמסוכנים של האוקיינוס הארקטי.

איך נראו הקייקים הראשונים?

• שלד מעץ (אצל אינואיטים שחיו באזורים עם עצים) או מעצמות לווייתן (באזורים חסרי עצים, כמו החלק המזרחי של האוקיינוס הארקטי)

  

  לא קייק אינואיטי, אלא דווקא באתיופיה: סירה שעשויה כולה מגזע עץ אחד, ומשמשת גם היום שבטים מקומיים. צילום עדי ברטשניידר

• עורות כלבי ים, גידים וחומרים מקומיים אחרים לתפירה ולאיטום

• לעיתים גם שכבת שומן שנמרחה על העור לחיזוק האטימות מפני מים - אבל זו לא הייתה שיטה אחידה בכל מקום

• כל קייק נבנה בהתאמה אישית לגובה ולמשקל של הצייד שישתמש בו, כדי שיהיה קל, שקט ומדויק ככל האפשר. כשחוקרים אירופאים ניסו מאוחר יותר להעתיק את המידות בדיוק, הם גילו שהקייקים שלהם יוצאים לא יציבים או איטיים מדי. זה קרה כי הם לא התאימו את המידות לגוף שלהם עצמם.

הידעת? הקייק לא היה רק כלי ציד, אלא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. ילדים אינואיטים למדו לחתור כמעט מרגע שלמדו ללכת, וחלק מהטקסים והמיומנויות (כמו הגלגול שנספר עליו כאן בהמשך) עברו מדור לדור כידע הישרדותי חיוני. לצד הקייק (סירת יחיד), האינואיטים בנו גם סירה גדולה בהרבה בשם "אומיאק" (umiak) - סירה פתוחה ורחבה יותר, ששימשה לנדודים ולהובלת משפחות שלמות וציוד, ולעיתים אפילו לציד קבוצתי של לווייתנים.

קייק וקאנו - מה בעצם ההבדל?

הרבה ילדים (וגם מבוגרים) מתבלבלים בין השניים, אז הנה ההבדל הפשוט:

• בקייק יושבים בתוך גוף סגור, עם הרגליים ישרות קדימה, וחותרים במשוט דו-ראשי (עם להב בכל צד)

• בקאנו יושבים או כורעים בתוך גוף פתוח מלמעלה, וחותרים במשוט עם להב אחד בלבד

התוצאה: קייק בדרך כלל צר, מהיר וזריז יותר, בעוד שקאנו רחב יותר, יציב יותר ומתאים יותר להובלת ציוד. לכן קייקים פופולריים בים פתוח ובמים גועשים, בעוד שקאנו נפוץ יותר לטיולי נהר רגועים.

קאנו על חוף הים באשדוד. צילום עדי ברטשניידר

למה הקייק לא מתהפך? קצת פיזיקה

זה נראה כמו כלי קטן ולא יציב, אבל יש לו סוד פיזיקלי: מרכז הכובד של הגוף שיושב בפנים, מול מרכז הציפה של המים שדוחפים את הסירה כלפי מעלה. בקייק שמתוכנן היטב, כאשר הסירה נוטה הצידה, כוחות הציפה "רודפים" אחרי מרכז הכובד ודוחפים אותה בחזרה למצב זקוף.

זה בדיוק מה שמאפשר תרגיל מפורסם שנקרא "גלגול האסקימואי" (Eskimo Roll) - טכניקה שהאינואיטים פיתחו כדי שיוכלו להתהפך במים הקפואים ולחזור למצב זקוף בלי לצאת מהסירה בכלל, ובלי להירטב בפלג הגוף התחתון. כי אמנם בגלגול הראש והכתפיים נכנסים לגמרי למים כשהגוף מתהפך יחד עם הקייק, אבל תא הישיבה הפנימי של הקייק נשאר יבש, וזה בזכות אביזר שנקרא "חצאית ההתזה" (spray skirt): חתיכת בד או גומי אלסטית שנמתחת בין גוף החותר לבין פתח הקייק, ואוטמת אותו כמעט הרמטית. כך הקייק והחותר הופכים כמעט לגוף אחד אטום למים, וגם כשהקייק הפוך לגמרי, מים כמעט ולא חודרים לתא הפנימי. הסוד בטכניקת הסיבוב הוא לא בכוח הידיים אלא ב"תנועת ירך" חדה, שמסובבת את האגן ומחזירה את הסירה למצב יציב, כשהמשוט רק עוזר לאיזון.

במים קפואים, לצאת מהסירה ולשחות היה עלול להיות מסוכן מאוד תוך דקות - אז היכולת להתהפך ולחזור זקוף הייתה פשוט עניין של חיים ומוות.

מהארקטי לאירופה: איך הקייק הפך לתחביב

במשך אלפי שנים הקייק היה כלי עבודה בלבד.

הכל השתנה במאה ה-19, כשעורך דין סקוטי בשם ג'ון מקגרגור נחשף לקייקים של האינואיטים והחליט להמציא גרסה משלו.

ב-1865 הוא בנה סירה מעץ אלון וארז, באורך של כ-4.5 מטר, וקרא לה "רוב רוי" (Rob Roy) - על שם קרוב משפחה מפורסם שלו. הוא חתר בה במשך שנתיים ברחבי אירופה, ואפילו כתב עליה ספר רב-מכר בשם "אלף מייל בקאנו רוב רוי", שהפך את החתירה לתחביב אופנתי.

ב-1866 הוקם "מועדון הקאנו המלכותי" (Royal Canoe Club) בבריטניה, ומקגרגור כיהן כמפקד המועדון. מהר מאוד קמו מועדוני חתירה דומים ברחבי אירופה, וכך חתר הקייק את דרכו לעולם הספורט.

קייק כספורט אולימפי

• 1924: נוסדה הפדרציה הבינלאומית לקאנו (ICF), הגוף שמנהל את הספורט עד היום

• 1936: קייקים נכנסו רשמית למשחקים האולימפיים בברלין, בתחרויות חתירה על מים שקטים

• 1972: נוספו למשחקים גם תחרויות סְלָלוֹם - חתירה מהירה ומדויקת דרך שערים במים גועשים ובזרמים חזקים

קייק במלחמה: מבצע פרנקטון

לא כולם יודעים שקייקים שימשו גם במבצעים צבאיים חשאיים.

מבצע פרנקטון, למשל, היה פשיטת קומנדו בריטית חשאית במלחמת העולם השנייה, שבוצעה בדצמבר 1942 נגד ספינות גרמניות בנמל בורדו שבצרפת הכבושה. המטרה הייתה לפגוע בכלי שיט ששירתו את הנאצים.

הכוח כלל לוחמי חיל הנחתים הבריטי (Royal Marines) מיחידת ה-RMBPD, שהובאו לחופי צרפת בצוללת HMS Tuna. הם הפליגו עם שישה קייקים מתקפלים לאורך נהר הז'ירונד, בלילות, כדי להסתנן לנמל בורדו. שם הם הצמידו לספינות האויב מטעני חבלה (מוקשי דבק המוצמדים לגוף הספינה מתחת למים).

מתוך 10 האנשים שיצאו למשימה, רק שניים שרדו וחזרו לבריטניה - הרברט "בלונדי" האסלר וביל ספרקס. שאר הלוחמים נהרגו, מתו מהיפותרמיה, או נתפסו והוצאו להורג בידי הגרמנים.

המבצע הזה נחשב לאחד ממבצעי הקומנדו הנועזים והידועים ביותר של המלחמה, בזכות השילוב החריג בין קייקים קטנים, חתירה לילית וחדירה לנמל שמור במיוחד.

הוא הפך לסיפור מוכר של אומץ, תושייה ופעולת כוחות מיוחדים, ואף עובד לספר ולסרט קולנוע.

איך הקייקים המודרניים שונים מהמקוריים?

החומרים והעיצוב השתנו לגמרי במאה ה-20:

• עד שנות ה-50: רוב הקייקים עדיין נבנו מעץ או ממסגרת עץ מכוסה בבד (כמו הדגם המפורסם "קלפר")

• שנות ה-50: הופיעו קייקים מפייברגלס בארה"ב, וקייקים מתנפחים מגומי מצופה באירופה

• שנות ה-70: הופיעו קייקים מפלסטיק בשיטת ייצור שנקראת "רוטומולדינג" (rotomolding) - שיטה שהוזילה מאוד את המחיר והפכה קייקים לנגישים להמונים

סוגי קייקים עיקריים היום:

• קייק ים - ארוך וצר, שמתאים לטיולים ארוכים ולניווט בגלים

• קייק מים לבנים - קצר וזריז, שמתאים לנהרות עם זרם חזק ואבנים

• קייק לפנאי/תיירות - יציב ורחב, קל לשליטה למתחילים

• קייק "יושבים על" (Sit-on-top) - שפתוח לגמרי מלמעלה, ופופולרי לדיג ולים חם

• קייק מתקפל - שאפשר לפרק ולארוז בתיק ונוח מאד לנסיעות

• קייקי סרף-סקי - ארוכים וצרים במיוחד, המתוכננים למהירות מרבית (נחשבים לאחד מסוגי כלי החתירה האנושית המהירים בעולם), ומשמשים גם בתחרויות ספרינט וגם בחתירת ים למרחקים ארוכים

• קייקי דיג/ים מודרניים - דגמים ייעודיים שמצליחים לשמור על מהירות ויציבות גם בתנאי רוח וגלים משמעותיים, בזכות שיפורים בצורת הגחון (הבטן) של הקייק

בטיחות בקייק - כמה כללי זהב

קייק זה כיף גדול, אבל זה גם כלי שדורש כבוד למים:

• אפוד הצלה - חובה תמיד, גם למי שיודע לשחות מצוין, וגם במים רגועים למראה

• בדיקת תנאי הים/הנהר - רוח, זרמים וגלים יכולים להשתנות מהר, ולכן חשוב לבדוק תחזית לפני היציאה

• החזקת המשוט נכון - אחיזה רפויה מדי מובילה לעייפות מהירה, ואחיזה נכונה (ידיים ברוחב כתפיים, סיבוב קל של פרק כף היד) חוסכת כוח ומונעת פציעות

• לא לצאת לבד למים לא מוכרים - במיוחד לא בלי ליידע מישהו על התוכנית

גם לקייקים יש שיאים🏆

• חציית האוקיינוס האטלנטי בקייק: הקייקאי הפולני אלכסנדר דובה חצה לבד בקייק את האוקיינוס האטלנטי (בשנים 2013-2014), מליסבון שבפורטוגל ועד לפלורידה שבארה"ב - מסע שנמשך כשישה חודשים (196 יום בסך הכול, כולל עצירת תיקון בברמודה)

• המרחק הגדול ביותר שנחתר ב-24 שעות: בשנת 2013 חתר האמריקאי בראנדון נלסון למרחק של כ-244 ק"מ (151.87 מייל) סביב אגם בבלינגהאם שבוושינגטון, במשך 24 שעות רצופות, בקייק מסוג "סרף-סקי" - וזכה לשיא גינס

• הצניחה הגבוהה ביותר במפל מים בקייק: ב-2009 חתר האמריקאי טיילר ברדט בקייק במורד מפל פאלוס שבוושינגטון, מגובה של כ-57 מטר (הגדול ביותר שבו קייקאי ירד במפל מים בצורה מבוקרת) - ושרד.

לסיכום

מכלי ציד שנתפר מעורות כלבי ים באזור הארקטי, דרך תחביב אריסטוקרטי אירופי, מבצע צבאי חשאי, וענף ספורט אולימפי - ועד לקייק הפלסטיק הצבעוני שאולי יש לכם בבית: הקייק עבר מסע של אלפי שנים, אבל העיקרון הבסיסי שלו - סירה קטנה, קלה וזריזה, שנשלטת במשוט דו-ראשי - לא השתנה כמעט בכלל.