מהפכות: המהפכה הצרפתית - חירות, שוויון, אחווה... וגיליוטינה

בפוסט על המהפכה האמריקאית הבטחנו לחזור לנושא הצרפתי - כי צרפת שלחה חיילים, כסף וצי ימי לעזור לאמריקאים להביס את בריטניה. אבל אחד הצרפתים ששב הביתה מהמלחמה הביא משהו הרבה יותר מסוכן מכל נשק: רעיונות. האדם ההוא היה המרקיז דה לאפייט - אציל צרפתי צעיר שלחם לצד ג'ורג' וושינגטון, וחזר לצרפת עם ראש מלא מושגים כמו חירות, שוויון, וזכות העם לבחור את ממשלתו.

איך עוברים רעיונות מהפכניים מיבשת לאחרת בעולם שאין בו אינטרנט, טלפון או מטוסים? במכתבים. בספרים. ובאנשים שנוסעים בים שישה שבועות ומגיעים עם מחשבות שאי אפשר לעצור.

🥣 צרפת של 1789 - קדרה על האש

צרפת של סוף המאה ה-18 הייתה מדינה שמוכנה להתפוצץ.

כדי להבין למה, צריך להכיר את מבנה החברה הצרפתית: האוכלוסייה הייתה מחולקת לשלושה מעמדות ("אסטטות"). האצולה והכנסייה - שהיוו כ-3% מהאוכלוסייה - לא שילמו כמעט מסים ואחזו בכ-30-40% מהאדמות. דמיינו 100 אנשים: רק 3 מהם לא משלמים כמעט מסים - אבל הם עשירים מאוד - וכל 97 האחרים משלמים גם בשבילם. כל השאר - איכרים, סוחרים, פועלים - השתייכו ל"מעמד השלישי" ונשאו בעול המס כולו.

על גבי זה נערמו שלוש בעיות בו-זמנית:

1. צרפת הייתה על סף פשיטת רגל (בחלק גדול בגלל ההוצאות על המלחמה באמריקה),

2. מזג אוויר קיצוני - חורפים קשים וקציר גרוע - גרם לעליית מחירי הלחם למצב שבו משפחות רבות לא יכלו לאכול,

3. והמלך לואי ה-16 שהיה חלש ומהסס - אולי הוא היה אדם טוב, אבל לא כזה שיודע להוביל בזמן משבר.

הידעתם? לואי ה-16 ניסה להשית מסים על האצולה כדי להציל את האוצר המדינה. האצולה סירבה בתוקף - וכך תרמה להחרפת המשבר, כשדחפה את המלך לכנס את "מועצת האסטטות" לראשונה מזה 175 שנה. זו הייתה הטעות שפתחה את תיבת פנדורה.

🌪️ הסערה מתחילה: מהמגרש עד הבסטיל

במאי 1789 התכנסה מועצת האסטטות. המעמד השלישי דרש ייצוג שווה - ולא קיבל. כשנציגיו הגיעו לאולם הישיבות, הם מצאו את הדלתות נעולות בפניהם. הם לא חזרו הביתה, הלכו למגרש הטניס הסמוך, ונשבעו שלא יתפזרו עד שתהיה לצרפת חוקה. זה נקרא שבועת מגרש הטניס - ורגע זה נחשב לתחילת המהפכה.

ב-14 ביולי 1789 הגיעה נקודת הרתיחה: קהל פריז פרץ למבצר הבסטיל - בית כלא שסימל את עריצות המלוכה. הם חיפשו בעיקר נשק ואבק שריפה, אבל הסמליות הייתה עצומה - העם לקח לידיו מוצב של השלטון. מבחינה מעשית היו שם פחות מעשרה אסירים, אבל הדימוי של "כיבוש הבסטיל" הפך לרגע המכונן של המהפכה. היום הזה נחגג עד היום כחג הלאומי הצרפתי - ה-14 ביולי.

הידעתם? המפתח המקורי של הבסטיליה לא נשאר בצרפת - לאפייט שלח אותו במתנה לג'ורג' וושינגטון. עד היום אפשר לראות אותו במוזיאון בביתו של וושינגטון במאונט ורנון. זה אולי הסמל הכי יפה לקשר בין שתי המהפכות.

כמה חודשים מאוחר יותר, באוקטובר 1789, קרה עוד משהו שחשוב להזכיר: אלפי נשים מפריז, עייפות מרעב ומחוסר לחם, צעדו כ-20 קילומטר ברגל עד לארמון ורסאי ודרשו מהמלך לחם ולפעול. המלך ומשפחתו נאלצו לעבור לפריז תחת "פיקוח" העם. אלו לא היו חיילים - אלו היו נשים רגילות, שהבינו שאם הן לא עושות משהו, ילדיהן לא יאכלו.

👑 המלך מנסה לברוח - ונתפס

ב-1791, כשהמהפכה כבר הייתה בעיצומה, ניסה לואי ה-16 להימלט מצרפת, עם משפחתו, בתחפושת. הם תיכננו להגיע לגבול ושם לקבל עזרה מצבאות אירופה. אבל אחד האזרחים זיהה את פניו של המלך על מטבע - ועצר את הכרכרה. המלך הוחזר לפריז כאסיר. ומרגע זה ואילך ברור היה לכולם: האמון בין העם למלכות - נשבר ללא תקנה.

ב-21 בינואר 1793 הוצא לואי ה-16 להורג בגיליוטינה. כן - גם מלכים, כך התברר, אינם מוגנים אם הם מתעמרים בעמם...

🍰 "אם אין לחם, שיאכלו עוגות!"

מארי אנטואנט, המלכה האוסטרית שנישאה ללואי ה-16 בגיל 14, הפכה לסמל השנוא ביותר של ניתוק הממשל מהעם. הציטוט המפורסם הזה שמיוחס לה, הפך לסמל הניתוק המוחלט של האצולה ממצבו של העם.

אלא שההיסטוריונים מסכימים (כמעט) פה אחד: היא מעולם לא אמרה את זה.

המשפט הופיע בכתב עשרות שנים לפני לידתה, ויוחס לה רק כדי לעצב את דמותה כאויבת העם.

אבל האמת לא שינתה את גורלה: ב-16 באוקטובר 1793, כ-9 חודשים אחרי הריגתו של המלך, עלתה גם מארי אנטואנט על הגיליוטינה. לפי העדויות, כשהיא דרכה בטעות על כף רגלו של התליין - היא אמרה לו "סליחה".

🔪 הגיליוטינה - מכשיר "הומניסטי" שהפך לסמל אימים

הגיליוטינה לא הומצאה כדי להרוג יותר אנשים - אלא כדי להרוג אותם באופן יותר שוויוני. לפני המהפכה, האצולה נהנתה ממוות של "כבוד" בעריפת ראש באמצעות חרב או גרזן, בעוד ששאר העם נתלה או עונה למוות. הרופא ז'וזף-אינייס גיליוטן הציע את הרעיון של מכשיר שיוציא כל נידון להורג - עני כעשיר - באותו אופן מהיר עם כאב מינימלי (למרות שהוא עצמו התנגד לעונש מוות בכלל).

האירוניה הכואבת היא שהמכשיר, שנועד להשוות בין בני אדם, הפך בשנות ה"טרור" לסמל של רצח המוני.

הידעתם? ד"ר גיליוטן מעולם לא הוצא להורג בגיליוטינה - אף שזו אגדה נפוצה. הוא נפטר ב-1814 ממחלה.

🩸 עת הטרור - כשהמהפכה אוכלת את ילדיה

אחד הדברים שפחות מוכרים לנו ושיותר קשים להבנה בכל מה שקשור למהפכה הצרפתית, הוא שרבים מהמנהיגים שהובילו אותה הוצאו בסופו של דבר להורג בידי חבריהם.

השלב הקשה ביותר - עידן הטרור (1793-1794) - היה תקופה שבה ועדת הביטחון הציבורי, בהובלת מקסימיליאן רובספייר, הוציאה להורג כ-17,000 איש שנחשדו כ"אויבי המהפכה". המשפטים היו קצרים והראיות, לרוב, דלות.

ואז, ביולי 1794, התהפכו חברי הוועדה על רובספייר עצמו - ויומיים לאחר מכן הוא עמד על אותה גיליוטינה. "המהפכה אוכלת את ילדיה" - ביטוי שנטבע בדיוק בתקופה הזו, ושנשאר רלוונטי עד ימינו.

הידעתם? המהפכנים לא הסתפקו בשינוי הממשל - הם רצו לשנות הכול, כולל הזמן עצמו. הם המציאו לוח שנה חדש לגמרי: שנה 1 של הרפובליקה, חודשים עם שמות כמו "חודש הערפל" ו"חודש הפירות", ושבועות של עשרה ימים במקום שבעה. הניסיון נכשל.

📜 אז מה בכל זאת יצא מהמהפכה?

למרות הדמים, המהפכה הצרפתית שינתה את העולם ברמה הרעיונית.

ב-1789 אישרה האסיפה הלאומית את הכרזת זכויות האדם והאזרח - מסמך שבו לאפייט מילא תפקיד מרכזי, תוך השפעה ישירה של רעיונות ג'פרסון, שהיה אז שגריר אמריקה בפריז.

זה המעגל המלא: ג'פרסון כתב את הכרזת העצמאות האמריקאית, לאפייט נלחם למענה, ושניהם השפיעו על הכרזת הזכויות הצרפתית.

הסיסמה שיצאה מהמהפכה - "חירות, שוויון, אחווה" - הפכה לעמוד השדרה של הדמוקרטיה המודרנית. ועד היום היא היא הסיסמה הרשמית של צרפת ומופיעה במוסדות ציבוריים רבים - מבניין ממשלה ועד גן ילדים.

הידעתם? הסמל העתיק של התרנגול הגאלי - תרנגול שמסמל אומץ וגאווה - חווה תחייה בתקופת המהפכה והפך לסמל הלאומי הלא-רשמי של צרפת. עד היום רואים אותו על מטבעות, בחולצות נבחרת הכדורגל הצרפתית ובלוגואים של חברות צרפתיות.

לסיום

המהפכה הצרפתית הסתיימה רשמית כשקצין צבאי צעיר ואמביציוזי בשם נפוליאון בונפרטה ניצל את הכאוס הפוליטי ותפס את השלטון ב-1799. בלי המהפכה, נפוליאון לא היה קיים כמנהיג כלל - המהפכה היא שפתחה את הדרך לאנשים מחוץ לאצולה לעלות לגדולה. אבל נפוליאון עצמו ממש צריך פוסט נפרד משלו. מבטיחים שעוד נכתוב...

הרעיונות שצמחו מהמהפכה - שוויון בפני החוק, זכויות אדם, ממשל שמייצג את העם - משפיעים עד היום על כמעט כל מדינה מודרנית. כולל המדינה שלנו.

ושאלה למחשבה: אם הייתם חיים בצרפת של 1789 - הייתם תומכים במהפכה, או מפחדים ממנה?