מיתולוגיות: המיתולוגיה החתית - סיפורי אלים, מקדשים בסלעים ודרקונים מטורקיה העתיקה 🐉🏛️
- kidshamal
- 3 באוג׳
- זמן קריאה 8 דקות
לפני אלפי שנים, באזור שהיום אנחנו מכירים כטורקיה, שגשגה ממלכה עוצמתיה שנקראה חתים.
הם היו עם מבריק שהשאיר אחריו יצירות אמנות מדהימות, ארמונות מפוארים, וכמובן - מיתולוגיה מרתקת מלאה באלים עוצמתיים, דרקונים ענקיים וסיפורים שיכולים להתחרות בכל סרט הוליוודי מודרני! 🎬
מי היו החתים בכלל? 🤔
החתים היו עם עתיק שחי באנטוליה (טורקיה של היום) בין השנים 1650-1200 לפנה"ס (שזה לפני יותר מ-3,000 שנים!). הם בנו את אחת האימפריות החזקות ביותר במזרח התיכון העתיק, התחרו עם מצרים הקדומה, וגילו את הסוד של עיבוד הברזל - מה שהפך אותם לכוח מסוכן בעולם העתיק.
אבל מה שהכי מעניין אותנו זה שהחתים האמינו ביותר מ-1,000 אלים שונים!
כן, קראתם נכון - אלף אלים.
לכל מקום קטן, לכל הר, נהר, עץ או אפילו אבן - היה אל אחראי.
זה הפך את החיים שלהם למדי מעניינים, כי תמיד היה מישהו שצריך להתפלל אליו, להגיד לו תודה או שצריך לפייס אותו... 🙏
הם קראו לעצמם "נאשיי" (Nešili), שמשמעותו "של בני החתים" או "האנשים של החתים".
בירתם הייתה חתושה (Hattusha), עיר מבוצרת מרשימה שהריסותיה עדיין קיימות גם היום ברכסי הרי אנטוליה.
ככה חושבים שזה היה נראה (אגב, זה סרטון מקיף על כל התרבות החתית)
הידעתם? החתים נהגו לאמץ אלים מעמים שכנים ונכבשים, כדי שלא להרגיז את האלים החזקים שלהם (למשל, של מסופוטמיה) וכך למנוע גם סכסוך... שמיימי. 🌩️🤝 זה מסביר גם למה היו להם כל כך הרבה אלים...
תשוב - אל הסערות שלא מוותר 🌩️
הדמות הכי חשובה במיתולוגיה החתית הייתה תֵשוב (Teshub), אל הרעם, הברקים והסערות. תשוב היה מעין "זאוס החתי" - כמו במיתולוגיה היוונית: חזק, נחוש, ועם מזג קצת בעייתי.
הוא נסע על עגלה רתומה לשני שוורים מכונפים (אחלה חסכון בדלק...), החזיק בידו חרב וקשת, ובעיקר - היה אחראי על מזג האוויר.
אם תשוב היה במצב רוח טוב, ירד גשם מתון שגרם לשדות לפרוח. אם הוא כעס - היו סערות נוראיות והרס.
הידעתם? החתים קראו לתשוב גם "מלך השמיים" וגם "בעל ההרים", כי הם האמינו שהוא גר בפסגות ההרים הגבוהות, משקיף משם על העולם ושולט בכל הטבע 🏔️
הסיפור המותח על איליויאנקש הדרקון 🐍
אחד הסיפורים הכי מותחים במיתולוגיה החתית מספר על הקרב בין תשוב לבין איליויאנקש (Illuyanka) - דרקון ענק שייצג את הכאוס והיבשה.
זה לא היה סתם קרב, זה היה "ה"קרב על מי שולט בעולם!
בתרבות החתית, הדרקון איליויאנקש מסמל את הכוחות ההרסניים של הטבע - הצמיחה שנבלמה, הבצורת והיבשה. הם האמינו בכאוס קדמון שמנסה להפיל את הסדר הטבעי. לעומת הדרקון, תשוב מייצג את הכוחות המחייה - הגשמים, הפוריות והצמיחה.
המאבק ביניהם הוא בעצם מאבק בין כוחות יסוד של הטבע: יובש מול גשם, כאוס מול סדר, הרס מול חיים. 🌱⚡
בשלב הראשון: הדרקון מנצח! 😱
הסיפור מתחיל כשאיליויאנקש, הדרקון העצום, מתגבר על תשוב ומביס אותו בקרב.
הדרקון גונב את הלב ואת העיניים של תשוב (כן, ממש כמו בסרט אימה), ובכך מחליש אותו ומונע ממנו לשלוט בסערות.
והתוצאה? בצורת איומה, שדות מתייבשים, וכל העולם צולל לכאוס.
השלב השני: התחבולה הגאונית 🎣
תשוב, שלא ויתר, החליט על תוכנית ערמומית. הוא גייס לעזרתו את אינרה (Inara), אלת הטבע והציד, וביחד הם תכננו תחבולה מתוחכמת: תשוב התחפש לדייג פשוט, ואילו אינרה ארגנה משתה ענק לכבוד הדרקון.
המלכודת פעלה!
איליויאנקש הגיע למשתה, שתה יותר מדי (ממש הרבה יותר מדי), והשתכר לגמרי. את רגע החולשה הזה ניצל תשוב, זינק קדימה, הביס את הדרקון, והחזיר לעצמו את הלב והעיניים.
בשלב הבא: הסערות חזרו לעולם, הגשמים ירדו, והסדר הטבעי - התחדש.
הידעתם? זה אחד הסיפורים הקדומים בעולם על קרב בין אל לדרקון - הרבה לפני סיגורד (Sigurd) מהמיתולוגיה הסקנדינבית!
יאזיליקאיה - מקדש הסלעים 🪨
החתים בנו מקדשים מרהיבים. אבל הכי מיוחד שבהם הוא יאזיליקאיה (Yazılıkaya), שפירושו "הסלע החצוב". זה לא מקדש רגיל שנבנה מאבנים - זה מקדש שנחצב ישירות בסלעים הטבעיים, ומכיל תבליטים וכתובות!
במקדש הזה יש גלריה מדהימה של תבליטים שמתארים יותר מ-60 אלים ואלות במצעד חגיגי. הדמויות נראות כאילו הן צועדות בקרקס אלוהי ענק, כל אחת עם הסמלים והכוחות הייחודיים לה: יש שם את תשוב עם הברקים שלו, את הפאדה (אל מזג האוויר) עם הקערה שלו, ואת חפאט (אלת המישורים) עם סמליה. ועוד...
הידעתם? החתים גילפו את המקדש הזה ככה שבחורף, כשהשמש זורחת בזווית מיוחדת, היא מאירה בדיוק את הדמויות החשובות ביותר. זה כמו מופע אור וקול טבעי שקרה כל שנה בלי חשמל! ⭐ ומזכיר גם מקדשים מסויימים של תרבות המאיה...
תראו כמה שהוא מרשים:
פסטיבל פורולי - ראש השנה החתי 🎊
החתים ידעו לחגוג! אחת החגיגות הכי מרכזיות שלהם הייתה פסטיבל פורולי (Purulli), שהתקיים בתחילת האביב וסימן למעשה את ראש השנה החתי (פעם גם היהודים חגגו את ראש השנה באביב).
החגיגה הזאת הייתה קשורה קשר ישיר למחזור עונות השנה ולחיי החקלאות. כמו במיתולוגיות רבות אחרות ברחבי העולם (נכון, גם אצלנו. מה זה חג האסיף? או ספירת העומר? 🤔), גם החתים האמינו שצריך לחזק את הקשר בין האלים לבין הטבע בנקודות המפנה של השנה. פסטיבל פורולי סימל את תחילת עונת הזריעה והתחדשות החיים לאחר החורף הקר.
החגיגה הזאת הייתה מדהימה ונמשכה מספר ימים. במהלכה:
🎭 העלו מחזות: החתים אהבו להציג את הסיפור של תשוב נגד איליויאנקש בפני קהל גדול, עם מטחים, רעמים מלאכותיים, ואפילו דמות עצומה שייצגה את הדרקון.
🍯 הקריבו קורבנות: הם הביאו לאלים דבש, יין, לחם, ושוורים. הדבש היה חשוב במיוחד כי הוא סימל את המתיקות של החיים החדשים שמתחילים באביב.
🏰 המלך הוביל את הטקסים: המלך החתי נחשב לנציג של תשוב עלי אדמות, ולכן הוא הוביל את הטקסים הדתיים והכריז על תחילת השנה החדשה.
🎵 שירים וריקודים: היו הרבה שירים, ריקודים, ונגינה על כלי נגינה מיוחדים. כמה מהשירים האלה אפילו נמצאו על גבי לוחות חרס ששרדו עד היום. (ככה אנחנו יודעים)
החג הזה היה כל כך חשוב שהחתים האמינו שבלעדיו, הטבע לא יתחדש והשנה החדשה לא תתחיל כמו שצריך. 🌱
הידעתם? בטקסים עתיקים של החתים היו 'משליכים' חטאים על חיות או צלמיות קטנות - ואז שולחים אותן החוצה מהעיר, כדי "לזרוק" את הרוע ולהשיב את האיזון לעולם. 🐐📿 (כן, גם לנו זה מזכיר את מנהג ה'תשליך'...)
האלה סונה ואש המקדשים 🔥
אחת הדמויות החשובות במיתולוגיה החתית הייתה שׁוּנאשׁוּרה (Šunaššura), אלת השמש, הכבוד והצדק.
בניגוד לרוב התרבויות העתיקות שבהן אל השמש היה זכר, אצל החתים אלת השמש הייתה נקבה ונחשבה לאחת מהחזקות בפנתיאון האלים.
שונאשורה הייתה "מלכת השמיים" ואחראית על משפט הוגן וכיבוד ההסכמים. החתים האמינו שהיא רואה הכל מלמעלה ומענישה כל מי שמפר את החוקים או נוהג בחוסר הגינות.
המקדשים שלה היו עגולים (כמו השמש), ובמרכזם הבעירו אש קדושה שלא כבתה לעולם (גם כן כמו השמש... 🌞). הכוהנות של שונאשורה נקראו "נשות השמש" ונחשבו לנשים חזקות ומכובדות שאפילו ייעצו למלך בעניינים חשובים.
הידעתם? החתים האמינו שבלילה, שונאשורה יורדת לעולם התחתון כדי להאיר לנשמות המתים ולוודא שהם לא סובלים בחושך. 🌙
הדרקון שהפך לדרך 🛣️
יש סיפור מעניין על דרקון חתי אחר (לא איליויאנקש הפעם) שנקרא "הדרקון הקדום". לפי המסורת, הדרקון הזה היה כל כך ענק, שכשהוא מת, הגופה שלו הפכה לרכס של הרים, והכבישים שעברו עליו הפכו לדרכי הסחר העיקריות של האימפריה החתית.
זה לא סתם סיפור - זה משקף איך החתים ראו את הטבע כמשהו חי ונושם, ולכן הם חשבו שגם דברים שנראים דוממים (כמו הרים) נוצרו למעשה מיצורים עתיקים ועצומים.
קבלו הצצה לרכס הרי טאורוס שמזוהה עם הדרקון הזה, ותנסו לדמיין את כל הפסגות כמו גוף של דרקון מאד מאד ארוך
האלה שנעלמה ביער 🌲
סיפור מוזר ומעניין במיתולוגיה החתית מספר על האלה טליפינו (Telipinu), בתו של אל מזג האוויר, שהחליטה פתאום... להיעלם.
לפי האגדה, היא נכנסה למעמקי יער גדול, התחבאה מהאלים האחרים, ופשוט - נעלמה.
התוצאה הייתה קטסטרופה!
הטבע הפסיק לפעול: שדות לא צמחו, חיות הפסיקו להתרבות, ואפילו אלים אחרים החלו להיחלש. האלים שלחו שליחים לחפש אותה, אבל אף אחד לא הצליח למצוא אותה.
לבסוף, דבורה קטנה (כן, דבורה!) הצליחה לעקוב אחרי הריח של הפרחים שטליפינו אהבה, מצאה אותה, ושכנעה אותה לחזור.
כשהיא חזרה - הטבע התעורר לחיים.
החתים ראו בסיפור הזה את ההסבר למחזור עונות השנה - האלה נעלמת בחורף וחוזרת באביב, ולכן הטבע "מת" בחורף ו"מתעורר" באביב. 🐝
החיים הדתיים והפולחן החתי ⛩️
החברה החתית הייתה חדורת אמונה מכף רגל ועד ראש. הכוהנים והכוהנות לא היו רק אנשי דת - הם היו גם רופאים, יועצים, ואפילו דיפלומטים שנשלחו למשימות חשובות.
הכוהן הגדול נקרא "שנגה" (Šanga), והיה אחד האנשים החשובים ביותר בממלכה.
הכוהנות נקראו "נשות האלים" והיו אחראיות על טקסים מיוחדים, כמו ריפוי חולים וניבוי עתידות.
בטקסים השונים, הכוהנים היו מניחים מנחות של דבש, יין ולחם על מזבחות האבן, שרו שירי הלל מורכבים, ובעיקר - ביצעו טקסי טיהור שנמשכו לפעמים ימים שלמים.
הם האמינו שהטקסים האלה שומרים על האיזון בין עולם האלים לעולם האנשים.
ואיך אנחנו יודעים על כל זה? - הלוחות שחשפו את הסודות 📜
את רוב הידע שלנו על המיתולוגיה החתית אנחנו חבים לגילוי מדהים - ארכיון ענקי של יותר מ-30,000 לוחות חרס שנמצאו בחתושה במאה ה-20.
החתים כתבו בכתב יתדות על חימר רך, ואחר כך שרפו את הלוחות כדי לקבע אותם.
הם תיעדו הכל - חוקים, הסכמי סחר, מכתבים דיפלומטיים, ובעיקר - מאות סיפורים מיתולוגיים ותפילות.
השפה החתית הייתה שפה הודו-אירופית עתיקה, והעולם המודרני נדרש לעשרות שנות מחקר כדי לפענח אותה. בזכות העבודה הקשה של חוקרים, היום אנחנו יכולים לקרוא את הסיפורים על תשוב, איליויאנקש וכל שאר האלים כאילו הם נכתבו אתמול!
הידעתם? חלק מהלוחות החתיים הם למעשה "הוראות הפעלה" לטקסים דתיים - כמו מדריך למתחילים לכוהנים חדשים, עם הוראות מדויקות על איך להכין קורבנות ומה צריך לשיר בכל שלב!
היום משתמשים בבינה מלאכותית כדי להיעזר בפיענוח החרסים הללו (ממש כמו שהינה מלאכותית משמשת למציאת קווי נאסקה חדשים בפרו):
מקדש השערים המפוסלים 🦁
בירה החתית חתושה הייתה מוקפת בחומה ענקית עם שערים מפוארים (כן, כמו חומת ירושלים) שכל אחד מהם סיפר סיפור מיתולוגי:
שער האריות: זוג פסלי אריות ענקיים שמרו על הכניסה הראשית. החתים האמינו שהאריות האלה הם שומרים קסומים שיודעים להבחין בין רעים לטובים.
הרעיון של "פסלי אריות כשומרי סף עם כוחות מאגיים" מופיע גם אצל החתים וגם במיתולוגיה הסינית (כמו גם הדרקונים), והוא התפתח באופן עצמאי כמטאפורה אוניברסלית לכוח, הגנה וסדר מול כאוס. זו תופעה מעניינת של חפיפה סמלית בין תרבויות רחוקות שלא קשורות זו לזו.
שער הספינקסים: ספינקסים עם פני אדם וגוף אריה ששמרו על סודות חכמים. מי שרצה להיכנס לעיר היה צריך לענות על חידתם (לא מצאו - בינתיים - מידע על מה קרה למי שלא הצליח. אולי כי מי שלא הצליח לא שרד כדי לספר?🤔...).
אגב, הספינקסים הללו הם בדיוק כמו אלה מהמיתולוגיה המצרית.
שער המלכים: דמות של מלך-לוחם מגולפת בסלע, שייצגה את הקשר בין המלך האנושי לבין האלים. המלך החתי נחשב לחצי-אלוהי, ממש כמו פרעה במצרים.
כל שער היה לא רק כניסה פיזית לעיר, אלא גם סוג של מעבר רוחני - מהעולם הרגיל לעולם הקדוש של עיר הבירה. 🚪
החתים והכישוף 🔮
החתים היו מאמינים גדולים בכישוף ובקסמים. הם פיתחו שלל טקסי טיהור מורכבים כדי להסיר קללות, להבריא חולים, ולהגן על עצמם מפני רוחות רעות (כן, גם הם האמינו בכל מיני אמונות תפלות...).
אחד הטקסים הכי מעניינים נקרא "טקס הפיכת הארץ". כשהיתה בצוֹרת או מגפה, לחתים היה טקס שבו הם "הופכים" פסלונים קטנים של אלים, מסובבים אותן, ושמים אותן במקומות חדשים - כדי ש"יסתכלו על הבעיה מזווית אחרת" ויבינו איך לפתור אותה!
הם גם האמינו בכוח של מילים קסומות, וכתבו הרבה "מגילות כישוף" על לוחות חרס. חלק מהלוחות האלה נמצאו ועדיין קיימים היום - מעין "ספר לחשים" חתי אמיתי (היוש הארי פוטר...) ! 📜
פילוסופיה חתית - האלים הם כמו בני אדם 🤝
מה שמעניין במיתולוגיה החתית זה שהאלים שלהם לא היו מושלמים. הם היו כועסים, מתעייפים, טועים, מתאהבים, ואפילו... שותים יותר מדי באותו משתה עם הדרקון! - כמו במיתולוגיות אחרות (היוונית, הנורדית).
החתים לא ראו בזה חולשה, אלא דווקא חוכמה. הם האמינו שאלים שמבינים את החולשות האנושיות יכולים גם להבין ולעזור לבני אדם. זה יצר קשר אישי ואמיתי בין האנשים לאלים שלהם - לא סתם עבודת אלילים מרוחקת, אלא ממש מערכת יחסים.
השפעה על העולם המודרני 🌍
גילוי החתים השפיע על הארכיאולוגיה והמחקר המיתולוגי, וסיפורים חתיים מופיעים היום בספרים, משחקי מחשב, ואפילו סרטים שמבוססים על מיתולוגיות עתיקות.
החתים קיבלו השראה ממיתולוגיות עתיקות יותר, במיוחד ממסופוטמיה (העיראק של היום) ומהמיתולוגיה המצרית. למשל, הרעיון של אל סערות שנלחם בדרקון דומה לסיפור הבבלי על מרדוק נגד תיאמת (כנסו לקרוא שם).
אבל הם גם השפיעו על מיתולוגיות אחרות, סיפורים על קרבות בין אלים לדרקונים, על אלי סערות, ועל מקדשים בטבע - כל אלה מופיעים גם במיתולוגיות מאוחרות יותר. החתים היו גשר תרבותי חשוב בין מזרח למערב, והעבירו רעיונות מיתולוגיים לעמים שונים:
🏛️ ליוונים: הרעיון של אלים שחיים על הרים (כמו אולימפוס) ושל קרבות עם מפלצות ענקיות.
🦅 לרומאים: הרעיון של אלים כמו בני אדם, עם רגשות וחולשות, שמופיע בהמשך במיתולוגיה הרומית.
📖 לנצרות המוקדמת: סמלים של מלאכים עם כנפיים ודמויות שמימיות שמופיעים באמנות הנצרית המוקדמת.
ובכלל, כל הדתות בעולם נבנו על יסודות המיתולוגיות העתיקות, אותן הן ירשו, שינו ועיבדו מחדש.
לסיכום 🌟
היום, במקומות כמו קפדוקיה בטורקיה, עדיין אפשר לראות כנסיות ומערות שנחצבו בסלע - ממש כמו מקדש יאזיליקאיה החתי! וארכיאולוגים ממשיכים לגלות לוחות חרס עם סיפורים חתיים חדשים.
המיתולוגיה החתית מציעה לנו הצצה לעולם עשיר ומורכב של עם עתיק שידע לשלב כוח פוליטי עם יצירתיות רוחנית. מסיפורי הדרקונים המותחים ועד למקדשי הסלעים המרהיבים, מהפסטיבלים הססגוניים ועד לטקסי הכישוף המורכבים - החתים השאירו אחריהם מורשת תרבותית מרתקת שממשיכה לעורר השראה עד היום.
בפעם הבאה שתביטו על נוף הררי יפה, תזכרו שאולי זה בכלל דרקון ישן (כמו שסלע מיוחד באיסלנד או נורבגיה הוא ארוך) - וששם, בין הסלעים, מתחבא עוד אל חתי קטן שמחכה שמישהו יספר את הסיפור שלו... 🏔️✨
