נוסטלגיה: "הילדים משכונת חיים" - הסדרה המיתולוגית עושה קאמבק בכאן חינוכית
משהו שבעיקר הסבתות יזכרו - זה איך הן היו "פתאום" חולות דווקא ההוקר שבו היה משודר (לייב) פרק של הסדרה שכונת חיים. "במקרה" כך יצא... כל מי שגדל בישראל של שנות השבעים הכיר את "הילדים משכונת חיים". או בכלל, כל מה ששודר ב"חינוכית" - הרי לא היתה אז חגיגה של ערוצים כמו שיש היום... אז נכון שהסדרה האגדית לא רק זיכרון כי היא חוזרת למסך בגרסה מחודשת שכבר מככבת בעונה שנייה, אבל זה לא סיבה לראות מה היה כאן פעם. גם אם זה בעיקר בשחור/לבן...
מה היה בסדרה המקורית?
"הילדים משכונת חיים" היא סדרת טלוויזיה ישראלית מקורית, לילדים, שהופקה בטלוויזיה החינוכית הישראלית בין השנים 1976-197ים7, ושודרה בשידורים חוזר לאורך כל שנות השמונים. היו בה בסך הכל רק 22 פרקים, אבל ההשפעה שלה נשארה שנים.
הנה כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על הסידרה
הסדרה נכתבה על ידי יוסי אלפי (כן, אבא של גורי אלפי)
ד"ר אברהם שטאל שימש היועץ הפדגוגי של הסדרה, וכתב את ספרי הלימוד והמדריכים למורה שליוו אותה (כן, היא נועדה ללימוד)
מטרת הסדרה הייתה להסביר מושגי לשון ואת חשיבות התקשורת הבין אישית
כל פרק היה באורך של פחות מחצי שעה
ביחד עם הסדרה היתה גם חוברת לימוד לכיתות ג'-ה'
השידורים היו בשעות הבוקר, וזה בדיוק מה שהפך את הצפייה לאירוע כשילדים בכל הארץ פתאום "חלו" ולא הלכו לבית הספר, בכל יום שבו שודר פרק.
הידעתם? מספר הסיפורים יוסי אלפי (תסריטאי הסדרה), עדיין נהנה להזכיר למורים ולמורות שגדלו על הסדרה שהם עצמם 'היתחלו' כילדים, כשהוא נפגש איתם היום...
מהפכה תרבותית שהתחפשה לתוכנית ילדים
מה שהופך את "הילדים משכונת חיים" למיוחדת באמת זה לא רק הנוסטלגיה, אלא מה שהיא עשתה בזמנה. מטרת הסדרה, כפי שנוסחה על ידי יוצרה יוסי אלפי, הייתה להביא לייצוג הולם של ילדים ממוצא מזרחי בטלוויזיה. עד אז, כך מספר אלפי, הסטריאוטיפ היה שדמויות עם מבטא מזרחי הן "פחות", כי ניסו להדגיש בעיקר את דמות ה"צבר". אלפי ביקש לעשות בדיוק ההפך, וכך יוצרי הסדרה החליטו שכל הדמויות המזרחיות יהיו הדמויות החכמות והמובילות בעלילה, ואילו הדמויות ה"בלונדיניות" יהיו אלה שפחות מבינות ולומדות מהחברים שלהן. אלפי עצמו מתאר את זה כהחלטה "גזענית מתוך רצון" - כלומר, במכוון.
הסדרה שווקה באותם ימים לילדים "טעוני טיפוח" - מונח בעייתי ופוגעני שהיה מקובל אז, וכבר עם השידור המקורי ההגדרות האלה עוררו ביקורת.
מהתיאטרון הקהילתי אל המסך הקטן
יוסי אלפי, שגדל כבן של בעל מכולת, החל לעבוד עם ילדי שכונת התקווה (בתל-אביב) בתחילת שנות השבעים, בלי תסריט כתוב מראש. הוא היה מקליט אותם מספרים על עצמם, ומהחומרים האלה בנה הצגות לתיאטרון הקהילתי. אחת ההצגות שיצר (שעסקה בחיי הילדים בשכונה) זכתה להצלחה כזו, שהיא הועלתה בתיאטרון "צוותא" בתל אביב, ומשם הגיעה לטלוויזיה.
הבמאי חיים שירן, שראה את ההצגה, ניגש לאלפי מיד אחרי המופע וקבע: "אנחנו רוצים את זה בטלוויזיה". וכך, מהמפגש בין תיאטרון קהילתי לבין הטלוויזיה החינוכית, נולדה סדרה שהפכה למוסד.
הדמויות המפורסמות
בין הדמויות המרכזיות והשחקנים שגילמו אותן: יוני (אלי מילמן), עוזי (עודד אברהם), ג'נגו (עודד ציון) ושיפרה (דפנה בר-לב) - חבורת הילדים המרכזית. לצידם, שיחקו גם ששון גבאי (בתפקידו הראשון בטלוויזיה), רחל אטיאס כאמו של יוני, ז'אק כהן כמר כהן השוטר, ואריה אליאס בתפקיד יחזקאל, בעל המכולת השכונתית.
קצת על מאחורי הקלעים
כשהקיוסק שנבנה בתפאורה היה קטן מדי לגובה של אדם ממוצע, החליטו במקום לבנות מחדש - ללהק לתפקיד בעל הקיוסק את השחקן יצחק חלוצי, שגובהו היה רק מטר חמישים וחמישה סנטימטרים
השחקן אריה אליאס נהג לעמוד ליד חלון חדר הכתיבה ולשאול אם כתבו אותו לפרק הבא. כשפעם אחת אלפי ענה לו שהשבוע הוא לא ייכתב, אליאס פשוט הכריז שהוא יעמוד שם עד שיכתבו אותו. עד כדי כך הוא לא הסכים שיצולם פרק בלעדיו
עפרה חזה הופיעה פעם אחת בסדרה לבושה בסרבל ג'ינס, שנוצר בעסק לאופנה שניהלו אשתו ואחיו של אלפי. את האוורול היא קיבלה במתנה בתמורה להופעה איתו על המסך.
את מילות הפתיחה האייקוניות "זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני, ויש בה ילדים כמוך וכמוני" כתב המשורר יורם טהרלב, אבל אלפי טוען שהשורה הפותחת - שנתנה השראה לכל השיר - הגיעה ממנו.
הפרק הראשון
והנה הוא, הפרק הראשון בהחלט:
רוצים להמשיך ולצפות ? הקליקו לפלייליסט של הסדרה ביוטיוב.
הקאמבק: "שכונת חיים" חוזרת בגדול
הסדרה החדשה, שנקראת פשוט "שכונת חיים", עלתה לשידור ב-16 במרץ 2025 בכאן חינוכית, ושודרה בימים ראשון עד רביעי בשעה 15:30. שיר הנושא המקורי של יורם טהרלב הוקלט מחדש על ידי כוכבי הסדרה החדשה, כמחווה ישירה למקור.
הידעת? בסדרה החדשה יש איזון מכוון בין העולם הישן לחדש: הטכנולוגיה נוכחת בכל בית בצורת מכשור מתקדם, ומהצד השני המכולת עדיין מתנהלת כמו פעם עם רישום ידני. אפילו הפרטיות "נעלמת" בדיוק כמו פעם, כי בשכונה כזאת כולם יודעים הכל על כולם...
אז יוסי אלפי כבר לא מעורב בגירסה החדשה של שכונת חיים, אבל הרעיון המקורי שלו - שכונה שבה שונות היא לא בעיה אלא חוזק, וקהילה שהיא מה שבאמת מגדל ילדים - ממשיך לחיות.
תהנו...
