פילוסופים מעניינים: הסיפור שאינו נגמר - עולם שכולו פילוסופיה

איך פילוסופיה נראית כשהיא מתחפשת לסיפור פנטזיה מרגש? בדיוק כמו "הסיפור שאינו נגמר" - הספר של מיכאל אנדה והסרט המפורסם משנות השמונים! 🎬

מה שנראה כמו הרפתקה רגילה של נער שקורא ספר, הופך במהרה לחקירה עמוקה של שאלות כמו:

• מה עושה אותנו למי שאנחנו?

• איך הדמיון שלנו משפיע על המציאות?

• ומה קורה כשאנחנו מפסיקים לחלום?

לכל דמות בסיפור יש פילוסופיה משלה, ואנחנו כאן כדי לשקף לכם אותה...

בסטיאן - הילד שמחפש את עצמו 📚

בסטיאן בוקס הוא נער שמרגיש שהוא לא מתאים לאף מקום: חבריו מתנכלים לו, הוא לא מצליח בספורט, והוא מרגיש שהוא נעלם. אבל כשהוא מתחיל לקרוא את הספר "הסיפור שאינו נגמר", הוא מגלה שהוא הרבה יותר חזק ממה שחשב.

הפילוסופיה של בסטיאן מלמדת אותנו משהו חשוב: לפעמים אנחנו צריכים לברוח מהמציאות כדי להבין אותה יותר טוב.

הספר הופך עבור בסטיאן למראה - דרכו הוא לומד לקבל את עצמו, עם כל הפחדים והחולשות.

כמו שהוא מגלה פתאום: "אני לא רק בסטיאן שקורא על הסיפור - אני חלק מהסיפור!"

זה מזכיר את הרעיון של אפלטון (על משל המערה) שלפעמים אנחנו צריכים לצאת מהמקום המוכר שלנו כדי לגלות את האמת על עצמנו

אטריו - הלוחם הצעיר שלומד מהכישלון 🗡️

אטריו הוא גיבור מושלם: חזק, אמיץ, וכולם מכבדים אותו. אבל המסע שלו מלמד אותנו שגם גיבורים מושלמים צריכים ללמוד דבר או שניים.

כשהסוס שלו ארטקס שוקע בביצות העצב, אטריו מבין שיש דברים שכוח לא יכול לפתור. וכך הוא לומד שלפעמים הכישלון הוא חלק מהדרך, ושהכוח האמיתי מגיע מהיכולת להמשיך גם כשמאוד כואב.

הפילוסופיה שלו: "גיבור אמיתי הוא לא מי שתמיד מנצח, אלא מי שמוכן לנסות שוב - גם אחרי שנפל."

זה מזכיר לנו את הפילוסופיה של טימון ופומבה שאומרת שצריך לשים את העבר מאחורינו. אבל אטריו הולך צעד אחד קדימה - הוא לומד מהעבר כדי להיות טוב יותר.

מורלה הישישה - החוכמה של "לא יודעת" 🐢

מורלה הישישה היא אולי הפילוסופית הכי מעניינת בסיפור. היא הכי חכמה בסיפור וחיה במעון האלפים. אבל התשובה שלה לרוב השאלות היא... "לא יודעת".

ואם חושבים על זה לעומק... זה בעצם מאוד חכם! מורלה מלמדת אותנו שיש דברים שאי אפשר לדעת מראש, וזה בסדר. לפעמים הדבר הכי חכם שאפשר לומר זה "אני לא יודעת" - במקום להמציא תשובות מטופשות או שגויות.

הפילוסופיה שלה: "החוכמה האמיתית מתחילה בלהודות שיש דברים שאנחנו לא יודעים."

זה מזכיר את הפילוסוף היווני סוקרטס, שהמשפט המפורסם שלו היה: "אני יודע שאני לא יודע כלום", ו(גם)זה מה שעשה אותו לחכם ביותר!

ויש עוד משהו מיוחד במורלה (אם הקשבתם לסרטון ...): היא מדברת על עצמה בלשון רבים - "אנחנו" במקום "אני". זה לא סתם מוזרות - זה חכמה עמוקה!

מה זה מלמד אותנו?

שלפעמים, חכמה גדולה לא שייכת רק לאדם אחד, אלא תוצאה של הרבה מחשבות, דורות, או חוויות - כמו עץ עתיק שיש בו הרבה טבעות חיים.

ומורלה, בתור צב עתיק, מרגישה שהיא לא רק ישות אחת, אלא חלק מהיער, העבר, והחכמה של כל העולם.

הדיבור שלה בלשון רבים מזכיר לנו שבעולם יש הרבה דרכים להיות, ולא חייבים לבחור צד אחד או תבנית אחת. אפשר להיות גם וגם, או משהו באמצע, וזה בסדר גמור.

הילדה הקיסרית - הכוח של דמיון טהור 👑

הילדה הקיסרית היא השַׁליטה של פנטזיה - אבל היא לא שולטת באמצעות כוח. היא מושלת בזכות משהו אחר לגמרי: היא מייצגת את הדמיון הטהור ואת היכולת לחלום ולהאמין.

כשהיא חולה, זה לא בגלל שמשהו תקף אותה - זה בגלל שאנשים מפסיקים לחלום ולהאמין. וכך היא מלמדת אותנו שדמיון הוא לא סתם "משהו של ילדים" - זה כוח אמיתי שיכול לשנות עולמות.

הפילוסופיה שלה: "עולם בלי חלומות הוא עולם שמת."

והסוד הכי גדול? היא צריכה שם חדש כדי להיות שלמה שוב - כי כשאנחנו קוראים שם לדבר, אנחנו נותנים לו כוח להתקיים.

הידעת?*הרעיון על כוח השמות הוא עתיק מאוד! פילוסופים מתקופת יוון העתיקה האמינו ששם הוא לא סתם תווית - הוא מגדיר את המהות. זה בדיוק כמו כשאנחנו מחליטים על שם חיית המחמד החדשה שאימצנו - אנחנו נותנים לה זהות חדשה!

גמורק - הפילוסופיה של "האין" 🐺

גמורק הוא הזאב הענק שמשרת את "האין" - הכוח שמנסה לבלוע את כל פנטזיה. אבל גמורק לא רע בדיוק באותו אופן שהיינו מצפים מרוע רגיל להיות. הוא מייצג משהו יותר מפחיד: הוויתור על תקווה.

ה"אין" לא מגיע כי מישהו רע מתקיף. הוא מגיע כי אנשים מפסיקים לחלום, מפסיקים לדמיין, מפסיקים להאמין שאפשר לשנות דברים.

הפילוסופיה של גמורק מלמדת אותנו, בדרך הקשה: "אדישות ויאוש הם יותר מסוכנים מכל אויב."

זה מזכיר לנו מה שהנסיך הקטן למד על עצי הבאובב - צריך לטפל בדברים הרעים כשהם עדיין קטנים, לפני שהם גדלים ומשתלטים על הכל.

💡 נקודה למחשבה: איך נראה ה"אין" בעולם שלנו? מה קורה כשילדים מפסיקים לחלום על מה שהם רוצים להיות כשיגדלו? או כשמבוגרים אומרים "אי אפשר" לפני שמנסים? איך אנחנו יכולים להילחם ב"אין" שמנסה לזחול לחיים שלנו?

פאלקור - הדרקון של המזל והתקווה 🐲

פאלקור, הדרקון/כלב המעופף (כן, הוא נראה יותר כמו כלב ענק חמוד מאשר דרקון מפחיד) הוא אולי הפילוסוף הכי אופטימי בסיפור. הוא מייצג את הכוח של המזל והתקווה - הדברים שמגיעים דווקא כשאנחנו הכי צריכים אותם.

הפילוסופיה שלו: "מזל טוב מגיע לאלה שמוכנים לקבל אותו."

פאלקור מלמד אותנו שאופטימיות היא לא תמימות - היא בחירה פעילה לחפש את הטוב גם במצבים קשים. בדיוק כמו פו הדוב, שתמיד מוצא סיבה להיות שמח!

השערים ("פורטלים") - מבחנים פילוסופיים 🚪

המסע כולל שלושה שערים שהם בעצם מבחנים פילוסופיים:

1. השער הראשון (הספינקס): "כל האמת על עצמך".

   השערים נסגרים על כל מי שלא בטוח בעצמו!

   זה מלמד אותנו שביטחון עצמי אמיתי זה לא יהירות - זה לדעת מי אתה באמת.

2. השער השני (המראה הקסומה): "שיקוף ה'אני' שלך במראה"

   כאן רואים אותך כפי שאתה באמת, לא כפי שאתה רוצה להיראות.

   זה מלמד על חשיבות של קבלה עצמית.

3. השער השלישי (בלי מפתח): "לוותר על העבר"

   לכאן נכנסים בלי זיכרונות מהעבר.

   זה מלמד שלפעמים צריך להניח לעבר כדי ליצור עתיד חדש.

קבלו את שער המראה:

ההבדלים בין הספר והסרט 🎭

הספר של מיכאל אנדה עמוק הרבה יותר מהסרט, שמבוסס רק על החלק הראשון של הספר!

בספר, אחרי שבסטיאן דואג ש"פנטזיה" לא תיעלם , ותישמר, הוא נשאר שם ומתחיל להשתמש בכוח של הקיסרית הילדה. אבל הוא מתחיל להיות גאוותן ולשכוח מי הוא באמת.

זה מלמד אותנו שגם כוח טוב יכול להיות מסוכן אם משתמשים בו בלי חוכמה. המטרה של בסטיאן היא לא להישאר בפנטזיה לנצח - אלא לקחת את מה שלמד שם בחזרה לעולם האמיתי, כי גם דמיון (עד כמה שהוא יפה ומרגש) לא באמת יכול להחליף את החיים האמיתיים.

🤔 שאלה למחשבה: למה חשוב לחזור מהדמיון למציאות? מה קורה כשבורחים מהמציאות יותר מדי? כדאי לחשוב על זה...

עובדות מעניינות על הסיפור 🤓

• מיכאל אנדה, סופר גרמני, כתב את הסיפור ב-1979.

• הספר נכתב בשני צבעים: החלקים בסיפור שמדברים על בסטיאן מופיעים בצבע אדום 🔴, ואילו חלקי פנטזיה - בצבע ירוק 🟢

• שם המשפחה של בסטיאן - "בוקס" ("Bücher" בגרמנית) מרמז על אהבה לספרים, כי פירושו ספרים! (גם באנגלית. Books. לכן השם נשאר כפי שהוא)

• השם "אטריו" מגיע מיוונית עתיקה ופירושו "ללא פחד"

• הסרט עלה הון תועפות לתקופתו (60 מיליון דולר!) בגלל כל האפקטים המיוחדים, שהיום נראים כמו משהו שכל אחד יכול ליצור לבד עם AI...

• פאלקור הופעל על ידי 17 אנשים בתוכו, והיה צריך מנוף ענק כדי לגרום לו לזוז...

כוחו של הקורא 📖

יש משהו קסום שקורה כשאנחנו קוראים ספר. כל ספר.

אנחנו לא רק מקבלים סיפור מוכן, אלא גם מקימים אותו לתחייה בדמיון שלנו. כל קורא רואה את הדמויות קצת אחרת, מדמיין את המקומות בדרך שלו, וחווה את ההרפתקאות באופן ייחודי.

זה בדיוק מה שקורה ב"סיפור שאינו נגמר" - בסטיאן מבין שהוא לא רק קורא על הסיפור, אלא משפיע עליו ומשנה אותו.

כל אחד מאיתנו עושה את זה כשהוא קורא: אנחנו משתפים פעולה עם הסופר כדי ליצור את העולם.

לפעמים זה מסביר למה סרט על בסיס ספר יכול "לקלקל" לנו את הסיפור - כי הדמיון שלנו יצר משהו יותר אישי ומיוחד ממה שהמסך יכול להציג. הדמיון שלכם הוא תמיד הכי עשיר וחזק!

אז... מה אפשר ללמוד מהסיפור שאינו נגמר?

הסיפור הזה מלמד אותנו שכל אחד מאיתנו הוא במקביל גם הקורא וגם הגיבור של הסיפור שלו. אנחנו יכולים לבחור איך להגיב למצבים קשים, איך לראות את עצמנו, ואיך להתמודד עם הפחדים שלנו.

כמו שבסטיאן מבין בסוף: "הסיפור שלי עדיין לא נגמר והוא לא יגמר אף פעם, כל עוד אני ממשיך לכתוב אותו".

והשאלה הכי חשובה: איך אתם כותבים את הסיפור שלכם?