תוצאות חיפוש

אם אתם זוכרים , למדנו על תקשורת חופשית (למה עיתונאים הם "כלבי השמירה" של הדמוקרטיה, מה קורה כשהשלטון שולט בתקשורת, ואיך מזהים תעמולה וחדשות מזויפות). אבל חופש הביטוי זה לא רק עניין של עיתונות, זה גם שייך לפוליטיקאים ולאנשים רגילים - כמונו. אז בואו נדבר על זה. 🗣️ מה זה בכלל אומר "חופש ביטוי"? חופש הביטוי הוא הזכות של כל אדם להביע את דעתו, את רגשותיו ואת עמדותיו - בדיבור, בכתב, באמנות, בהפגנה, ברשת - מבלי לפחד שהמדינה תעניש אותו. זה אחד הערכים הכי בסיסיים של הדמוקרטיה. בלי חופש ביטוי, אי אפשר לבקר את השלטון, אי אפשר לנהל ויכוח ציבורי, ואי אפשר לשנות דעות. בקיצור - אי אפשר לתפקד כחברה חופשית. אבל איך עושים את זה בלי לפגוע? מה נכנס תחת חופש הביטוי? דעות פוליטיות - גם כאלה שמבקרות את הממשלה ביטוי אמנותי - ספרות, מוזיקה, קריקטורות, סרטים ביקורת דתית - גם על דתות ומוסדות דתיים הפגנות ומחאות - על כל נושא פרסום מידע - גם כזה שמביך רשויות שתיקה - כי גם אי-ביטוי הוא זכות (אי אפשר לכפות עליך לומר דברים שאינך מאמין בהם) 📜 מאיפה הגיעה הזכות הזו? הרעיון שאנשים צריכים להיות חופשיים להביע את דעתם קיים כבר מהפילוסופיה היוונית הקדומה - סוקרטס טען שהזכות לשאול שאלות ולפקפק היא יסוד החשיבה האנושית (ולפי האגדה, הוא מת בגלל שהפעיל את הזכות הזו...). אבל חופש הביטוי כזכות חוקית מוגנת התפתח הרבה יותר מאוחר: 1689 - בריטניה: "חוק הזכויות" הבריטי הגן על חופש הביטוי בפרלמנט - חברי פרלמנט יכלו לדבר בחופשיות מבלי לפחד שהמלך יעצור אותם. 1791 - ארצות הברית: התיקון הראשון לחוקה קבע שהממשלה לא תוכל להגביל את חופש הביטוי, העיתונות, הדת, וההתכנסות. זה הפך לאחד המסמכים החשובים ביותר בהיסטוריה של הזכויות האזרחיות. 1948 - האו"ם: מגילת זכויות האדם האוניברסלית קבעה שחופש הביטוי הוא זכות אנושית בסיסית לכל בני האדם. ⛔ מה נחשב לא מוגן כמעט בכל מקום? יש כמה סוגי ביטוי שגם הדמוקרטיות הליברליות ביותר לא מגנות עליהם, כי הנזק שהם גורמים ברור וישיר. 🔥 קריאה לאלימות מיידית אם מישהו עומד מול קהל ואומר: "בואו נשבור עכשיו את החלונות של הבניין ההוא" - זה לא "ביטוי". זו הסתה לפשע ספציפי, בזמן ספציפי. דוגמה מארה"ב: בפסיקה מפורסמת מ-1919 (Schenck v. United States), שופט בית המשפט העליון אוליבר וונדל הולמס קבע ש:"חופש הביטוי לא מגן על מי שצועק 'אש!' בתיאטרון הומה ואין שם שריפה". 🤫 מידע ביטחוני סודי מסירת סודות ביטחוניים לגורמים עוינים - גם אם עיתונאי מדליף אותם - נחשבת בדרך כלל לפשע. על פניו, נשמע הגיוני. ועדיין, זה תחום שנוי במחלוקת: מה קורה כשה"סוד" הוא למעשה פשע שהמדינה מסתירה? דוגמה: אדוארד סנודן, שעבד ב-NSA האמריקאי (סוכנות הביון הלאומית), חשף ב-2013 תוכניות מעקב המוניות של הממשלה האמריקאית על אזרחים. הוא עשה זאת תוך כדי גניבת מיליוני מסמכים סודיים. חלק רואים בו גיבור, חלק - בוגד. הוא עדיין מתגורר ברוסיה כדי לא לעמוד לדין בארה"ב. ⚖️ הגבולות השנויים במחלוקת - כשדמוקרטיות חולקות זו על זו זה החלק המעניין באמת. שתי דמוקרטיות מוצלחות יכולות לחלוק לחלוטין אפילו על שאלה פשוטה כמו - האם לאסור על הסתה לגזענות ושנאה? הגישה האמריקאית: "דברי שנאה" (Hate Speech) מוגן בארצות הברית תחת התיקון הראשון, כל עוד לא קוראים לאלימות ישירה. לפי הגישה האמריקאית, הפתרון לדיבור רע הוא יותר דיבור - לא פחות דיבור. הגישה האירופית: מדינות כמו גרמניה, צרפת והולנד אוסרות על הסתה גזעית, על הכחשת שואה ועל הצגת סמלים נאציים. הגישה האירופית אומרת: יש ביטויים שהנזק ההיסטורי והחברתי שלהם כל כך ברור - שאפשר להגביל אותם. הדוגמה המובהקת - גרמניה: הכחשת השואה מוגדרת כפשע פלילי בגרמניה, שעונשו עד 5 שנות מאסר. האלטרנטיבה, לדעת המחוקקים הגרמנים, היא לאפשר הדהוד של שקרים שפגעו קודם לכן - ויכולים לפגוע שוב. אמל;ק: 📢 הוצאת דיבה ולשון הרע - כשאמת הופכת לנשק בטח שמעתם את המושג הזה. אז מה זו "הוצאת דיבה" ? הוצאת דיבה היא פרסום מידע שקרי על אדם - שגורם לו נזק לשמו הטוב, לפרנסה שלו, או למעמד החברתי שלו. זה שונה לגמרי מביקורת לגיטימית. ההבדל המרכזי: ביקורת: "בבחירות למועצת התלמידים אסור לבחור בעומר כי לדעתי היא חושבת רק על עצמה" - זו דעה. הוצאת דיבה: "חנן גנב לעצמו חלק מהכסף שאספנו כמתנה למורה להתעמלות". מה הבעיה? שאם אתה לא ראית את זה קורה, מאיפה לך שזה נכון? כי אם זה לא - אז זו הכפשה שפוגעת בו כשהיא מציגה 'דעה' או 'מחשבה' או 'תהייה' בתור עובדה. ואם זה נכון - אבל אין שום הוכחה - אז זה גם יכול להחשב להבעת דעה. כי איך אפשר לדעת שזו האמת ולא שמועה?? 💡 הידעת? המילה "דיבה" בעברית מגיעה מהשורש ד-ב-ב (=דיבור שקט, לחישה) שמופיעה בתנ"ך במשמעות של שמועה רעה שמישהו מפיץ על אחר. ולמה הביטוי מדבר על 'להוציא' אותה? כי זה כאילו שלוקחים את הדבר הרע וזורקים אותו החוצה לרשות הרבים. באנגלית אפילו מבחינים בין: הוצאת דיבה בדיבור = השמצה (Slander) הוצאת דיבה בכתב או בשידור = לשון הרע / דיבה (Libel) 🌍 דוגמאות מהעולם בריטניה 🇬🇧 לבריטניה יש מהחוקים הנוקשים בעולם המערבי נגד לשון הרע. כל כך נוקשים, שבעבר אנשים עשירים תבעו שם עיתונאים ממדינות אחרות רק כי המאמר היה נגיש בבריטניה. זו התופעה שנקראת "תיירות דיבה" - לבחור את בית המשפט הנוח ביותר. ארצות הברית 🇺🇸 בארה"ב קשה הרבה יותר לנצח בתביעת דיבה, בעיקר אם מדובר באיש ציבור. פסיקה משנת 1964 (New York Times v. Sullivan) קבעה שפוליטיקאי שרוצה לתבוע על לשון הרע חייב להוכיח שהפרסום נעשה ב"כוונת זדון ממשית" - כלומר, שהעיתונאי ידע שזה שקר ובכל זאת פרסם. ישראל🇮🇱 בישראל יש חוק איסור לשון הרע משנת 1965, שמאזן בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שם טוב. תביעות לשון הרע נפוצות מאוד בישראל, כולל תביעות של פוליטיקאים נגד עיתונאים ופרשנים - מה שמעורר ביקורת שמדובר לפעמים בניסיון להשתיק ביקורת. 💡 הידעת? לחברי הכנסת בישראל יש חסינות מהותית - הגנה על דברים שהם אומרים ועושים במסגרת מילוי תפקידם, גם מחוץ לכותלי הכנסת. מטרתה לאפשר להם להתבטא בלי מורא. בנוסף קיימת חסינות דיונית, שמגבילה את האפשרות להעמיד אותם לדין או לעצור אותם בלי הליך מיוחד. אבל - החסינות לא נותנת רישיון להוציא דיבה ביודעין. אם אמירה לא נעשתה במסגרת התפקיד הפרלמנטרי, או שנועדה במובהק לפגוע ואינה חלק ממילוי תפקיד, החסינות לא אמורה להגן עליה. בפועל? גבולות החסינות שנויים לעיתים במחלוקת משפטית וציבורית. 🤥 כשמשקרים ביודעין - האם שקר זה "ביטוי"? זו שאלה פילוסופית ומשפטית שהפכה לדחופה מאוד בעידן הרשתות החברתיות. הצד האחד אומר: אמת ושקר הם שניהם "ביטוי", ומי יחליט מה אמת ומה שקר? לתת למדינה כוח לפסול ביטויים כ"שקר" זו דרך מסוכנת לצנזורה. הצד השני אומר: שקר מכוון שגורם נזק אמיתי - לאנשים, למוסדות, לשוק המניות, לבריאות הציבור - זה לא "ביטוי" אלא פגיעה ובזדון. ואנחנו כבר מגנים על אנשים מפגיעה. שקרים שנחשבים לפשע כמעט בכל מקום: הונאה: מישהו שמוכר תרופה ומבטיח שהיא מרפאת סרטן - כשהוא יודע שהיא לא. זה לא "ביטוי", זה הונאה. עדות שקר: שקר בבית משפט נחשב כפשע בכל מדינה דמוקרטית. דיווח כוזב לגופים ממשלתיים: למשל, כשמשקרים בדיווח על הכנסות כדי להימנע מתשלום מס. תחום אפור הוא הפייק ניוז. האם ממשלה רשאית לאסור "חדשות מזויפות"? הבעיה היא מי מחליט מה מזויף? דוגמא מסינגפור: ב-2019 העבירה סינגפור חוק שמאפשר לממשלה לדרוש תיקון של מה שהיא מגדירה כ"מידע שקרי". ארגוני עיתונות בינלאומיים מתחו עליו ביקורת קשה - ובצדק, שכן הממשלה עצמה מחליטה מה "שקר". 🌍 איפה בעולם אסור להתבטא בחופשיות? רוצים לדעת היכן בדיוק עומדות מדינות העולם בדירוג חופש העיתונות? יש לנו פוסט שלם על כך בסדרה. כאן נתמקד בדוגמאות קיצוניות שממחישות מה קורה כשחופש הביטוי - לא רק של עיתונאים, אלא של כל אזרח - נמחק לחלוטין: צפון קוריאה 🇰🇵 אין חופש ביטוי מכל סוג. אין אינטרנט חופשי. כל ביקורת על מנהיג המדינה - אפילו בשיחה פרטית - יכולה לגרור מאסר, שליחה למחנות עבודה בכפייה, ואפילו עונש מוות. המשפחה כולה יכולה להיענש בגלל ביטוי של אחד מבניה. איראן 🇮🇷 ביקורת על המנהיגות הדתית, על השלטון, על האסלאם כדת - אסורה. עיתונאים, בלוגרים ואמנים נכלאו. בשנים האחרונות, לאחר מחאות "אישה, חיים, חירות", פעילי מחאה אף הוצאו להורג. סין 🇨🇳 "חומת האש הגדולה" - מערכת הסינון של האינטרנט הסיני - חוסמת גישה לגוגל, פייסבוק, אינסטגרם, ניו יורק טיימס ואלפי אתרים נוספים. ביקורת על המפלגה הקומוניסטית, אזכור של אירועי כיכר טיאננמן, תמיכה בעצמאות טיבט או טייוואן - כל אלה יכולים להוביל למאסר. רוסיה 🇷🇺 מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022, חוקים חדשים אוסרים על כינוי הלחימה "מלחמה" (חובה לקרוא לה "מבצע מיוחד"). אפשר לקבל 15 שנות מאסר על "הפצת מידע כוזב" על הצבא - כלומר, כל דיווח שסותר את הנרטיב הרשמי של השלטון... ערב הסעודית 🇸🇦 ביקורת על המשפחה המלכותית, על הדת, או על המדיניות - עלולה להוביל לעונשים קשים. הרצח של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י ב-2018 - שנרצח בשגרירות הסעודית בטורקיה (ככל הנראה על פי הוראה מהמנהיגות הסעודית) הדהים את העולם וממחיש עד לאן הדיכוי יכול להגיע. המצב בישראל 🇮🇱 ישראל מגנה על חופש הביטוי כזכות יסוד - אבל ללא חוקה כתובה, ההגנה הזו מבוססת בעיקר על פסיקת בית המשפט העליון ועל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מה מוגן בישראל? ביקורת פוליטית - כולל ביקורת חריפה על הממשלה, הכנסת וצבא הפגנות - כל אדם רשאי להפגין ביטוי אמנותי - כולל יצירות שנויות במחלוקת דעות ופרשנויות פוליטיות מה מוגבל או אסור? הסתה לגזענות ואלימות: סעיף 144 לחוק העונשין אוסר על הסתה לגזענות ועל הסתה לאלימות. מי שמפרסם דברים שמסיתים שנאה על בסיס גזע, דת או מוצא לאומי - עלול לעמוד לדין. פרסום מידע ביטחוני: הצנזורה הצבאית הישראלית מפקחת על פרסום מידע שעלול לפגוע בביטחון לאומי. עיתונאים צריכים לעבור ועדת צנזורה לפני פרסום חומר ביטחוני מסוים. לשון הרע: חוק איסור לשון הרע פעיל ופעלתני - כפי שכבר הזכרנו למעלה. פסיקות חשובות של בית המשפט העליון הישראלי: בית המשפט העליון פסק שוב ושוב שחופש הביטוי הוא ערך עליון - גם כשמדובר בביטויים לא נוחים. פסיקה מפורסמת של השופט אהרון ברק קבעה שדמוקרטיה חייבת להגן גם על ביטויים שהרוב לא אוהב לשמוע. 🧩 הדילמה האמיתית היא מה קורה כשביטוי פוגע בזכויות אחרות. כאן הדברים נהיים מסובכים. כי חופש הביטוי בהחלט יכול לפעמים להתנגש עם זכויות אחרות: חופש ביטוי מול כבוד האדם: האם מותר לפרסם קריקטורות מעליבות של דמויות דת? בצרפת, לאחר הטבח בעיתון "צ'ארלי הבּדוּ" ב-2015, שבו נרצחו 12 עיתונאים על ידי קיצונים שהתקוממו על קריקטורות של מוחמד, הצרפתים עמדו מאוחדים מאחורי הסיסמה "Je suis Charlie". אבל אחרים טענו שקריקטורות כאלה פוגעות בכבוד של מיליארדי מוסלמים בעולם. חופש ביטוי מול הגנה על ילדים: כמעט כולם מסכימים שתוכן בוטה שכולל ילדים הוא לא "ביטוי" מוגן - זה פשע. אבל מה עם אנימציה? מה עם תיאורים ספרותיים? גבולות אלה נידונים בבתי משפט ברחבי העולם. חופש ביטוי מול פרטיות: האם מותר לפרסם תמונות של אנשים ללא הסכמתם? סרטונים שנלקחו ממצלמות אבטחה? זה תחום שמשתנה מהר מאוד בעידן הסמארטפונים. זוכרים את זה? תרבות הביטול (Cancel Culture) 🚫 גם זה עניין היום... תרבות הביטול היא תופעה שבה אדם - לרוב אמן, פוליטיקאי או דמות ציבורית - מאבד את מעמדו, עבודתו או קהל המעריצים שלו בגלל דברים שאמר או עשה, לרוב בלחץ ציבורי ברשתות החברתיות. הוויכוח: יש שאומרים שזו צורה לגיטימית של ביקורת ציבורית - הציבור רשאי להחליט שאינו רוצה לתמוך במי שמתבטא בצורה פוגענית. אחרים טוענים שזו ענישה ללא משפט, שמוחקת אנשים על טעויות בלי לאפשר להם להתנצל או לשנות. היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית להסתה? 🔥 גם הסתה היא לא סתם "דיבור שמישהו לא אוהב", אלא ביטוי שמטרתו לגרום לאחרים לשנוא או לפגוע בקבוצה מסוימת. אבל הגבול לא תמיד ברור. קריקטורה פוליטית חדה, זו הסתה או ביקורת? בדיחה על מיעוט - הומור או פגיעה? רוב המדינות הדמוקרטיות בחרו שלא לקבוע כלל אחד נוקשה, אלא לבחון כל מקרה לגופו - מה הכוונה, מה ההקשר, ומה הנזק הצפוי. 🌐 חופש הביטוי בעידן הרשתות החברתיות הרשתות החברתיות (טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק וכו') יצרו שאלות חדשות שהחוק עדיין לא תמיד יודע לענות עליהן: מי אחראי על התוכן - הפלטפורמה או הכותב? פייסבוק, X (טוויטר לשעבר), טיקטוק - האם הם "חברות טכנולוגיה" שמפרסמות מה שאחרים כותבים, או שהם כמו "מו"ל" של עיתון/טלויזיה שאחראי על מה שמופיע אצלם? בארה"ב, סעיף 230 לחוק התקשורת הגן על פלטפורמות מאחריות על תוכן משתמשים - וזה איפשר את הצמיחה האדירה שלהן, אבל גם איפשר הצפה של תוכן מזיק ושל הרבה פייק ניוז. האם חברה פרטית יכולה לצנזר? כשטוויטר השעתה את חשבון הנשיא טראמפ לאחר פרעות ה-6 בינואר 2021 - היו שטענו שזו צנזורה. אחרים אמרו שחברה פרטית רשאית לקבוע כללים לפלטפורמה שלה. הוויכוח הזה עוד לא הוכרע. 💡 הידעת? מחקר של MIT גילה ששקרים מתפשטים ברשתות החברתיות פי 6 יותר מהר מאשר אמת. הסיבה? שקרים הם לרוב יותר "מעניינים" ומעוררי רגשות - ואנשים משתפים אותם יותר. לכן כדאי לחשוב פעמיים אם להאמין לידיעה ברשתות החברתיות - בטח לפני שיתוף שלכם שלה - ולדעת איך לבדוק אם זה לא מניפולציה או פייק. תקראו כאן איך לזהות שמשקרים אתכם. 🤔 שאלות למחשבה האם אי פעם אמרת משהו שאחר כך התחרטת עליו? האם תסמכו על עצמכם שתדעו מתי לא לומר משהו - בלי שחוק יאסור עליכם? האם לדעתך "הסתה לגזענות" צריכה להיות מוגנת כ"ביטוי חופשי", או שצריך לאסור עליה? כשרשת חברתית מסירה פוסט של אדם - האם זה פוגע בחופש הביטוי שלו? האם אפשרי להגדיר בחוק "חדשות מזויפות" בצורה הוגנת - מבלי לנצל את זה ע״י השלטון לשליטה וצנזורה? כשמנהיג אומר שקרים בכוונה - האם זה חופש ביטוי, או שיש לזה מחיר? והאם לדעתך תלמידים צריכים ליהנות מחופש ביטוי מלא בכיתה? מה קורה כאשר משהו שתלמיד אומר פוגע במורה? בתלמיד אחר? בקבוצה שלמה? מי מחליט איפה הגבול? האם המורה או המנהל יכולים לקבוע מה "מותר להגיד"? מי מחליט איפה עובר הגבול? הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️ הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות. אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם. בואו לגלות את שאר הכלים שמחכים לכם בפנים. הקליקו על הלינק!

פדינגטון הוא דוב קטן, מנומס, עם מעיל כחול, כובע אדום - וכישרון מיוחד לגרום לבלגן הכי גדול שאפשר, בדיוק כשהוא מנסה לעזור. בסרט הזה (שהוא השלישי בסדרה), פדינגטון ומשפחת בראון יוצאים למסע חזרה לפרו - כי דודתו האהובה לוסי נעלמה מבית האבות לדובים. מה שמתחיל כחיפוש משפחתי הופך במהרה להרפתקה מלאה: נהרות סוערים, מקדשים עתיקים, אגדות על עיר אבודה ואוצר מסתורי - וכמובן, טעויות קומיות בסגנון שרק פדינגטון מסוגל להן. הידעת? 🥾🥾 זה נכון שהמעיל הכחול והכובע האדום הפכו לסימן ההיכר שלו בכל העולם, אבל בהתחלה הוא צויר גם עם מגפיים גבוהים. 🐾 רגע, מי זה בכלל פדינגטון? הדוב הקטן הזה קיים הרבה לפני הסרטים. הסופר הבריטי מייקל בונד (לא. זה לא בונד. ג'יימס בונד) המציא אותו בנסיבות מקריות לגמרי: ערב חג המולד 1956, הוא ראה בחנות בובת דוב בודדה על מדף. הוא ריחם עליה, קנה אותה - וכמה ימים אחר כך התחיל לכתוב עליה ספר. הספר הראשון, הדוב פדינגטון ("A Bear Called Paddington"), יצא ב-1958, ומאז נמכרו עשרות מיליוני עותקים ב-40 שפות לפחות. גם בעברית. פדינגטון נולד בפרו, הגיע ללונדון לבד (ספויילר: מצאו אותו בתחנת הרכבת "Paddington" - ומכאן שמו), ואומץ על ידי משפחת בראון. הוא תמיד מנומס, תמיד מנסה לעזור - וכמעט תמיד יוצר בלגן. הידעת? 🥪 בספרים המקוריים, פדינגטון מחביא כריך מרמלדה (ריבת תפוזים) מתחת לכובע - "למקרה חירום". זה לא בדיחה. זה פשוט חלק מהדמות. 😄 למה הוא תמיד מסתבך? אחד הדברים המצחיקים בפדינגטון הוא שהוא באמת מנסה לעשות טוב. כמעט כל הבלגן בסיפורים נוצר דווקא בגלל הכוונות הטובות שלו - וזה מה שהופך אותו לדמות שקשה שלא לאהוב. הפעם פדינגטון מוצא את עצמו בהרפתקאות ביערות האמזונס והרי האנדים ובמפגשים עם דמויות מוזרות ומצחיקות. הידעת? 🎭 בסרט הזה, השחקן אנטוניו בנדרס לא משחק רק דמות אחת - במהלך העלילה הוא מופיע גם בתפקידי אבות קדמונים של הדמות שלו, עם תלבושות ואיפור שונים לגמרי בכל פעם. 🎬 למי הסרט מתאים? הסרט מתאים לגילאי 6-12 כקהל היעד האידיאלי. אבל גם ילדים מגיל 4-5 יכולים ליהנות ממנו אם הם לא נבהלים בקלות: יש רגעי מתח והרפתקה, אבל שום אימה אמיתית. האווירה היא יותר של "אינדיאנה ג'ונס לילדים". וגם מבוגרים נהנים, כי הסרט מלא בהומור שמכוון ישירות אליהם. סדרת סרטי פדינגטון נחשבת לאחת מסדרות סרטי המשפחה המוערכות ביותר בשנים האחרונות - בזכות השילוב של הומור, לב גדול ואופטימיות. איפה נראה? 🎬 הסרט זמין בנטפליקס אבל גם ב-yes ו-Sting TV למי שיש. גם בגירסה מדובבת. ואל תשכחו שהמסר של פדינגטון "אם נהיה אדיבים ומנומסים, העולם יהיה מקום טוב יותר", הוא כנראה אחד ההסברים לכך שהדוב הקטן כובש ילדים ומבוגרים כבר יותר מ-65 שנה.

יש משחק מילים שאנחנו מחבבים במיוחד - כי הוא לא דורש שום ציוד, מתאים לכל גיל, ומבטיח שכל נסיעה תהפוך להרפתקה שאי אפשר לנחש לאן היא תגיע. בטח בטח עכשיו, בשבוע הספר... הכירו את "סיפור בהמשכים" - המשחק שבו כל אחד אומר רק מילה אחת, ויחד בונים סיפור שלם. 🎲 📖 איך משחקים? הכי צעיר מתחיל, ואז בכיוון השעון. גם כשיושבים ברכב זה מתאים... השחקן הראשון אומר מילה אחת בלבד - זו תחילת הסיפור. למשל: "פעם" השחקן הבא ממשיך עם מילה אחת שמתחברת למה שנאמר לפניה. למשל: "היה" וכך הלאה - מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, עד שנוצר סיפור שלם דוגמה לתחילת סיפור: "פעם - היה - אריה - שאכל - גלידה - במדבר - אבל - הגלידה..." כללים: אי אפשר לתכנן מראש או לתאם, רק להגיב מייד ולהיות מוכנים להיות מופתעים! חובה להגיד תוך 2-3 שניות בלי לחשוב. חובה להגיד רק מילה אחת בלבד אסור לחזור על מילה קודמת (אי אפשר שיהיה "מאוד-מאוד-מאוד...") ⚡ "עונש" למי ש'נתקע' מי שנתקע ולא הגיב בזמן , או אמר משהו שלא מתחבר ממש, או פשוט לקח יותר מדי זמן - מקבל "עונש" - אתגר לשון שהוא צריך לבצע, במילים 'שוברות שיניים'! 😄 אפשר לרשום את האתגרים על פתקים ולהגריל: "בקבוק בלי פקק" - 3 פעמים ברצף "שרה שרה שיר שמח" - 3 פעמים ברצף "גנן גידל דגן בגן, דגן גדול גדל הגן" - פעמיים ברצף "אני טאטאתי את התא, טטא אתה ת'תא" - פעמיים ברצף "ברד ירד בדרום ספרד" - 4 פעמים ברצף "סשה שמה שום בסושי" - 3 פעמים ברצף "מה זאת אומרת - מה זאת אומרת? 'מה' זאת אומרת 'מה', 'זאת' אומרת 'זאת', 'אומרת' זאת אומרת 'אומרת', 'מה זאת אומרת' זאת אומרת 'מה זאת אומרת'" "עַכּוֹכּוּסְתַטָלצְפָתאַפְהִיכּוּסְתָטַל" - ברצף בלי הפסקה בין המילים... למתקדמים אפשר גם באנגלית - "I see seashells by the seashore" ואפשר להוסיף גם את זה: "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס" 😱 הידעת? 🤔 משחקי לשון שוברי שיניים קיימים בכל העולם ונקראים באנגלית Tongue Twisters. הסיבה שכל כך קשה להגיד אותם היא פונטית לגמרי: המוח שלנו צריך לעבד אותיות ו/או צלילים זהים שמשמשים להקשרים שונים לחלוטין - ובלי "להחליק" לגרסה הלא נכונה. מתי המשחק מסתיים? אתם מחליטים. אחרי סבב אחד (במשפחה גדולה...), שניים או יותר. ברגע שמישהו נתקע, אחרי ה'עונש' שלו. אחרי שעובר זמן מוגדר מראש. כשמישהו אומר מילה מסויימת - שתחליטו עליה מראש. 🎨 וריאציות למשחק (כי איך אפשר בלי?) בגיל הרך: לא בונים סיפור ארוך - רק משפט אחד. משתמשים במילים פשוטות, וההורה יכול לעזור ולגשר בין המילים אם הילד תקוע ז'אנר קבוע: לפני שמתחילים, קובעים ז'אנר לסיפור - אימה 👻, רומנטיקה 💕, מדע בדיוני 🚀, כדורגל ⚽, או כל דבר אחר שהמשפחה בוחרת. הסיפור חייב להישאר נאמן לז'אנר טוויסט הפסיק: כל כמה מילים, מישהו יכול לקרוא "פסיק!" או "נקודה!" - והמשפט נגמר שם. מה שיצא יצא. לפעמים התוצאות המצחיקות ביותר קורות ממש כאן גרסת האנרכיה: בכל רגע, כל שחקן יכול לקרוא "אבל!" ולהפוך את הסיפור בכיוון אחר לגמרי. הסיפור הופך לסיפור מופרע של הדמיון כמו ב'כן/לא/שחור/לבן", אפשר להחליט על מילה שאסור להגיד. 💡 רעיון: תקליטו בסלולרי את הסיפור בזמן המשחק ותקשיבו לו אחר כך... ואם יצא משהו נחמד, תנו ל-AI להכין לכם ממנו תמונות או סרטון... 🏆 יש מנצח? לא ממש - אבל אם רוצים תחרות, אפשר לבחור בסוף של כל סיפור מי אמר את המילה הכי מפתיעה, הכי מצחיקה, או הכי גאונית. הפרס? כבוד עולמי ושליטה על בחירת המשחק הבא. 🎖️ 💡 טיפ להתחלה אם קשה להתחיל, אפשר לפתוח תמיד עם "פעם" או "היוֹ" או "יום" - זה עובד לכולם ומיד נותן את הטון. ואם הסיפור יצא מגוחך לגמרי? מעולה. זו בדיוק המטרה. 😄

כמו שאולימפיאדה יש כל ארבע שנים, ככה גם מונדיאל: מיליארדי אנשים ברחבי העולם עוצרים הכל, תולים דגלים, צובעים את הפנים, ויושבים מול הטלוויזיה לשעות. לא בשביל סרט, לא בשביל סדרת מתח - אלא בשביל משחק כדורגל. זה המונדיאל - האירוע הספורטיבי הגדול ביותר בעולם, שמאחד (ולפעמים גם מפריד) יותר אנשים מכל דבר אחר שיש. אז מה זה בדיוק מונדיאל? איך הוא נולד? מי מחזיק בגביע הנוצץ הזה? ולמה 2026 הוא מונדיאל מיוחד במינו? בואו ניכנס לעובי הקורה. גביע המונדיאל. מקור: ויקימדיה ⚽ רגע, מה זה בכלל "מונדיאל"? המילה מונדיאל באה מפורטוגזית וספרדית - mundial - שפירושה פשוט: עולמי. בהרבה שפות, כולל עברית, השם הזה נדבק לתחרות כה חזק עד שכולם מבינים מה הכוונה, למרות שרשמית זה נקרא "גביע העולם בכדורגל", ככה שרק כשאומרים מונדיאל, מבינים במה המדובר. אז מונדיאל הוא אליפות העולם בכדורגל, אליפות שמאורגנת על ידי פיפ"א (FIFA זה ראשי תיבות של הפדרציה הבינלאומית לכדורגל). היא מתקיימת אחת לארבע שנים, כשנבחרות לאומיות מכל רחבי העולם מתחרות זו בזו כדי לקבוע: מי קבוצת הכדורגל הטובה ביותר בעולם. לפחות לארבע השנים הבאות. 🕰️ איך הכל התחיל - לידת המונדיאל הכדורגל לפני הגביע הכדורגל כבר היה קיים ופופולרי בסוף המאה ה-19, ומשחקים בינלאומיים בין נבחרות החלו מוקדם מאוד. בתחילה, כדורגל הופיע גם באולימפיאדה - אבל זה לא הספיק. אנשי הכדורגל רצו תחרות משלהם, גדולה יותר, שתוקדש אך ורק לכדורגל. ז'יל רימה - האדם שחלם על המונדיאל האיש שעומד מאחורי הרעיון הוא ז'יל רימה (Jules Rimet), נשיא פיפ"א מ-1921 עד 1954. הוא דחף, שכנע ונלחם שנים כדי שהתחרות העולמית תצא לפועל. ב-1928, לאחר ויכוחים ממושכים, פיפ"א הצביעה בעד - והוחלט: המונדיאל הראשון יתקיים ב-1930. 1930 - המונדיאל הראשון באורוגוואי למה דווקא שם? כי אורוגוואי הייתה אלופה אולימפית פעמיים, וגם בדיוק חגגה 100 שנים לעצמאותה. אבל - לא פחות חשוב - היא גם הציעה לממן את כל הוצאות הנסיעה של הנבחרות... הידעת? 🎮 פיפ"א, מזכיר לרוב הילדים - משחק וידאו. חברת EA Sports פרסמה כל שנה מ-1993 משחק כדורגל בשם FIFA, שנמכר ביותר מ-325 מיליון עותקים. אבל ב-2022 נפרדו הצדדים בסכסוך כספי כשפיפ"א דרשה להכפיל את דמי הרישיון שלה - כ-150 מיליון דולר בשנה - ו-EA סירבה. ולכן מאז 2023 המשחק נקרא EA Sports FC, ופיפ"א מחפשת שותפה חדשה לפרסם משחק בשמה. הסוף האירוני? אצל דור שלם של ילדים, "פיפ"א" פירושו משחק - ולא הארגון של המונדיאל... כמה עובדות מרתקות על המונדיאל הראשון: 13 נבחרות בלבד השתתפו - רק 4 מאירופה (הנסיעה בספינה לאמריקה הדרומית ארכה שבועיים!) אורוגוואי זכתה בגביע הראשון אי פעם, לאחר שניצחה את ארגנטינה 2:4 בגמר. צרפת הבקיעה את הגול הראשון בהיסטוריה של המונדיאל: לוסיאן לורן, בדקה ה-19 של המשחק הראשון הגמר התקיים מול קהל של כ-93,000 איש - ועל המגרש שיחקו ב-2 כדורים שונים, כי כל קבוצה דרשה להשתמש בכדור שלה, ולכן שיחקו עם כדור אחר בכל מחצית 🗺️ איך בכלל מגיעים למונדיאל? רגע לפני שנמשיך - שאלה שהרבה ילדים תוהים: איך בוחרים את 48 הנבחרות שמגיעות למונדיאל מתוך 211 המדינות החברות בפיפ"א? התשובה: מוקדמות. בערך שלוש שנים לפני כל מונדיאל, מתחיל "שלב מיון ענקי" שבו מאות נבחרות משחקות אחת נגד השנייה בכל רחבי העולם. רק המעטים הטובים מכל יבשת עוברים הלאה. כל יבשת מקבלת מספר "כרטיסים" מוגדר. למשל, יבשת אפריקה קיבלה 9 מקומות ב-2026, אסיה קיבלה 8 מקומות, אמריקה הדרומית 6, ואירופה 16. אפילו ברזיל וארגנטינה צריכות להוכיח את עצמן מול שאר הנבחרות הדרום-אמריקאיות. לא לכולם זה מובן מאליו. ואז מה קורה בטורניר עצמו? המונדיאל עצמו מתנהל בשני שלבים גדולים: שלב הבתים - הנבחרות מחולקות לקבוצות קטנות שנקראות "בתים", ומשחקות כל אחת נגד כולן. הטובות ביותר עוברות הלאה. שלב הנוקאאוט - מכאן זה פשוט: הפסדת - נסעת הביתה. שמינית גמר, רבע גמר, חצי גמר, גמר. כמו בטורניר כדורסל של בית הספר, רק בסקאלה עולמית. 🏆 הגביע עצמו - מה מחזיקים בידיים? גביע ז'יל רימה - הגביע המקורי הגביע הראשון נוצר ב-1930 על ידי הפסל הצרפתי אבל לפלר (Abel Lafleur). הוא תוכנן בדמותה של ניקֶה - אלת הניצחון היוונית - עומדת ומחזיקה קערה מתומנת. גובה: כ-35 ס"מ חומר: ציפוי עשוי זהב על גביע שעשוי כסף, עם בסיס מאבן חצי-חן כחולה (לפיס לזולי) משקל: כ-3.8 ק"ג לגביע הזה יש שם: "גביע ז'יל רימה" - על שם מי שיצר את המונדיאל. ברזיל, שזכתה שלוש פעמים, קיבלה אותו לצמיתות ב-1970, אבל עם סוף עצוב: ב-1983, הגביע נגנב בריו דה ז'נרו ולא נמצא מעולם. ככל הנראה הוא הותך. הידעת? 💡 חברת נייק? כן, אלה עם סימן הוי? השם שלהם Nike נלקח מניקה, אלת הניצחון ביוונית העתיקה. האלה הזאת מסמלת מהירות, כוח וניצחון במלחמה - ממש מה שחברת הספורט רצתה להקרין. אגב, ביוונית המקורית מבטאים את השם נִי-קֶה, לא "נַייק" או "נייקי" - אז אתם לגמרי יכולים לתקן את כולם. גביע פיפ"א - הגביע הנוכחי לאחר הגנבה, פיפ"א הזמינה גביע חדש - זה שאנחנו מכירים היום. הוא תוכנן ב-1974 על ידי הפסל האיטלקי סילביו גזאניגה (Silvio Gazzaniga), ותוכנן להיות יותר. יותר גבוה, יותר כבד. יותר יקר: גובה: 36.8 ס"מ חומר: זהב 18 קראט - אבל חלול מבפנים, לא גוש זהב מוצק. עם שתי שכבות של מלאכייט (אבן ירוקה) בבסיס משקל: 6.175 ק"ג שווי מוערך: כ-20 מיליון דולר הצורה של הגביע: שתי דמויות אנושיות שמחזיקות כדורגל מעליהן - לסימול רגע הניצחון הגדול. 🤔 האם הזוכים באמת מקבלים את הגביע הביתה? לא. וזה אחד הסודות הכי מפתיעים של המונדיאל! הגביע האמיתי נשמר בקביעות במוזיאון פיפ"א בציריך, שווייץ. הוא יוצא משם רק לסיבוב הגביע לפני הטורניר, ולטקס הגמר עצמו. הזוכים מחזיקים אותו לכמה דקות בחגיגות - אבל הוא לא נוסע איתם לארץ (ו-לא, זה לא בגלל הגניבה. הרי הגביע החדש והמדיניות הזאת הוחלטו כעשור לפני הגניבה). מה כן מקבלים? חיקוי רשמי בציפוי זהב - שנראה דומה מאוד לגביע האמיתי, אך עשוי מחומרים שונים ופחות יקרים. זה מה שרואים בחגיגות הניצחון ובסיורי הגביע במדינות הזוכות. הידעת? 💡 שמות הזוכים חרוטים בספירלה על גבי לוחית בתחתית הגביע - ולא רואים אותם בכלל כשהגביע עומד זקוף. אחרי כל מונדיאל, הגביע נוסע לאיטליה לחריטה, ואז חוזר למוזיאון פיפ"א בציריך. השמות נחרטים בהדרגה, ולא מסדרים אותם מחדש - פשוט ממשיכים מאיפה שנשאר. הלוחית תוחלף רק כשייגמר המקום - וזה צפוי לקרות בערך ב-2038. זוכה 2026 יהיה בין האחרונים שייכנסו בנוחות. 🌍 המדינות הזוכות - מי ניצח כמה פעמים? ברזיל 🇧🇷 - 5 ניצחונות (1958, 1962, 1970, 1994, 2002) גרמניה 🇩🇪 גרמניה - 4 ניצחונות (1954, 1974, 1990, 2014) איטליה 🇮🇹 איטליה - 4 ניצחונות (1934, 1938, 1982, 2006) ארגנטינה 🇦🇷 ארגנטינה - 3 ניצחונות (1978, 1986, 2022) צרפת 🇫🇷 צרפת - 2 ניצחונות (1998, 2018) אורוגוואי 🇺🇾 אורוגוואי - 2 ניצחונות (1930, 1950) אנגליה 🏴󠁧󠁢󠁥󠁮󠁧󠁿- 1 ניצחון (1966) ספרד 🇪🇸 ספרד - 1 ניצחון (2010) הידעת? 💡 כל מי שזכה אי פעם במונדיאל הם מדינות מאמריקה הדרומית או מאירופה בלבד. עד היום אף מדינה מאפריקה, אסיה, אמריקה הצפונית, אוסטרליה או אוקיאניה לא זכתה. 🎬 רגעים שהעולם לא ישכח "יד האלוהים" - מראדונה 1986 🇦🇷 ברבע גמר 1986 בין ארגנטינה לאנגליה, דייגו מראדונה הבקיע גול עם היד. השופט לא ראה, לא היה VAR, והגול אושר. אחרי המשחק מראדונה אמר בחיוך: "הבקעתי קצת עם הראש של מראדונה, וקצת עם יד האלוהים." ארגנטינה ניצחה 2-1 והמשיכה לזכות בגביע. אגב, באותו משחק עצמו, כמה דקות אחר כך, מראדונה הבקיע גם את מה שנבחר לימים כ"גול המאה" כשהוא לקח את הכדור מחצי המגרש שלו, עבר חמישה מגנים אנגלים ואת הרשת. ראו את שני הרגעים בלינק שכאן זידאן בגמר 1998 🇫🇷 גמר 1998 בפריז, צרפת מול ברזיל. כולם ציפו שברזיל עם רונאלדו תזכה. אבל זינדין זידאן שלח 2 גולים לרשת ברצף, וצרפת זכתה בגביע הראשון שלה 3-0. הקליקו כאן לראות את הגולים של זידאן. מסי סופסוף זוכה - 2022 🇦🇷 הגמר של 2022 בקטאר נחשב לאחד הגמרים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה. ארגנטינה הובילה 2:0, ואז צרפת עם קיליאן מבאפה השיגה שוויון בשתי דקות. מסי שבר שוב ל 3:2 בהארכה. מבאפה השווה שוב. ואז - בסדרת פנדלים זה נגמר. ולאוניל מסי, שהמתין לגביע הזה כל חייו, הרים סוף סוף את הגביע: 🎺 תופעות מונדיאל - כשהעולם משתגע יחד הווווווזלה 📯 מונדיאל 2010 בדרום אפריקה הביא לעולם צליל שהפך לסימן ההיכר של כל הטורניר - הווזלה. הווזלה היא חצוצרה פלסטיק פשוטה מדרום אפריקה שמוציאה צליל אחד מתמשך ורועש - כמו נחיל של דבורים בתוך האוזן שלכם. עיתונאים קראו לה "הצליל המעצבן ביותר בהיסטוריה", אבל אוהדים דרום אפריקאים אמרו שהיא חלק מהתרבות שלהם. פיפ"א סירבה לאסור אותה. מוכרים את הצליל? בוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹ.... צביעת פנים 🎨 אוהדים שצובעים את פניהם בצבעי נבחרת ארצם הפכו לסמל של כל מונדיאל. בחלק מהתרבויות, צביעת הפנים הגיעה לגבהים יצירתיים - עם ציורים מורכבים, נוצות ועוד. הכדור הרשמי ⚽ לכל מונדיאל יש כדור רשמי ייחודי שמייצרת חברת אדידס (מאז 1970). כל כדור מקבל שם מיוחד. לדוגמה: ב-2010 - Jabulani (ז'ובולאני - "לחגוג" בשפת הזולו) - שנוי במחלוקת כי שוערים התלוננו שהוא עף בצורה בלתי צפויה ב-2014 - Brazuca ב-2018 - Telstar 18 ב-2022 - Al Rihla (אל-ריחלה - "המסע" בערבית) השיר הרשמי 🎵 כל מונדיאל מקבל שיר רשמי. השיר הכי אייקוני בהיסטוריה? Waka Waka של שאקירה מ-2010 בדרום אפריקה - עם יותר מ4.5 מיליארד צפיות ביוטיוב(!) 📊 שיאים ועובדות שיפילו לכם את הלסת ⚽ הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה: גרמניה ניצחה את ברזיל 7-1 בחצי גמר מונדיאל 2014 - בברזיל עצמה! ה"מינאזאו" (Mineirazo) כפי שהברזילאים קראו לו, נחשב לאחת ההתרסקויות הגדולות בתולדות הכדורגל. 👟 מלך הגולים של כל הזמנים במונדיאלים: מירוסלב קלוזה (גרמניה) - 16 גולים ב-4 מונדיאלים שונים. 📺 הצפייה בטלוויזיה: מונדיאל 2022 בקטאר. היו לו כ-5 מיליארד צפיות מצטברות לאורך כל הטורניר - כלומר יותר מחצי מאוכלוסיית כדור הארץ נחשף לפחות לחלק ממנו. הידעת? 💡 נעלי הכדורגל עם הפקקים שאנחנו מכירים היום? אחת ההמצאות שעזרה לשנות מונדיאל הייתה בדיוק בשדה הזה - גרמניה ניצחה את הונגריה ב-1954 בחלקו בזכות נעלי פקקים שהתאימו לשטח הבוצי. גלגל ההיסטוריה ב-90 דקות. לכו לקרוא.. ישראל במונדיאל - רק פעם אחת 🇮🇱 ישראל השתתפה במונדיאל פעם אחת בלבד - במונדיאל 1970 במקסיקו (תשאל את סבא - לא בטוח שהוא זוכר את זה בכלל...) עד היום זה נחשב לאחד ההישגים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, ושחקני אותה הנבחרת הפכו לגיבורי לאום. ישראל הייתה אז חברה בקונפדרציה האסייתית (AFC), ועלתה לגמר האסייתי. מוטל'ה שפיגלר - כוכב אותה נבחרת - הבקיע את הגול מול אוסטרליה והפך לאגדה. במקסיקו, ישראל שיחקה בבית קשה מאוד: מול אורוגוואי - הפסדנו 2:0 מול שוודיה - שפיגלר הבקיע גול שוויון - מרחוק - הראשון בהיסטוריה של ישראל במונדיאל. המשחק נגמר בתיקו 1:1 מול איטליה - 0:0 ולכן, סיימנו רק עם נקודה אחת ולא עלינו הלאה - אבל עמדנו יפה מול נבחרות ענק. וכדי להבין כמה זה היה קשה: איטליה - מולה סיימנו בתיקו - הגיעה עד הגמר של אותו מונדיאל, ואורוגוואי (לה הפסדנו) סיימה במקום הרביעי. הידעת? 💡 ישראל הייתה הנבחרת היחידה במונדיאל 1970 שהביאה פסיכולוג לסגל. החלטה פורצת דרך מוחלטת לשנות ה-70! ומאז? ב-1974 עזבה ישראל את הקונפדרציה האסייתית בשל לחצים פוליטיים. לאחר שנים ארוכות ללא השתייכות ברורה, הצטרפנו ב-1994 כחברה מלאה בUEFA - הקונפדרציה האירופאית. כן. כמו באירווזיון... מאז, ישראל מתחרה במדינות האירופאיות - שם התחרות קשה הרבה יותר. ובאמת, עד היום, ישראל לא הצליחה להעפיל לחגיגת מונדיאל הגדולה. מונדיאל 2026 - למה זה היסטורי? 🇺🇸🇨🇦🇲🇽 מונדיאל 2026 הוא לא עוד מונדיאל - הוא שובר כמה שיאים בבת אחת: שלוש מדינות מארחות בפעם הראשונה בהיסטוריה, 3 מדינות מארחות ביחד: ארצות הברית 🇺🇸 - 11 אצטדיונים, 60 משחקים קנדה 🇨🇦- 2 אצטדיונים, 13 משחקים מקסיקו 🇲🇽- 3 אצטדיונים, 13 משחקים המשחקים יתפרסו על שטח עצום. המרחק בין העיר הכי צפונית (ונקובר, קנדה) לעיר הכי דרומית (גוודלחרה, מקסיקו) הוא יותר מ-4,000 ק"מ - שזה כמעט כמו המרחק מישראל לרוסיה. 48 נבחרות עד 2026, המונדיאל כלל 32 נבחרות. אבל עכשיו? 48 נבחרות ! זאת קפיצה של 50%! זה אומר ש: יותר מדינות מאפריקה, אסיה ואמריקה המרכזית יוכלו להגיע יהיו 104 משחקים - לעומת 64 בעבר יש פורמט חדש: 12 בתים של 4 נבחרות כל אחד, ורק אז שלב הנוקאאוט הקמעות של 2026 🐦🦌🐆 גם לזה יש היסטוריה: בכל מונדיאל יש קמע רשמי - דמות שמסמלת את המדינה המארחת. אבל עכשיו, כאמור, יש 3 מדינות מארחות... מה שאומר - שבפעם הראשונה, יש שלושה קמעות - אחד לכל מדינה מארחת: 🦌 מייפל (Maple) - אייל מקנדה, שוער הקבוצה 🐆 זאיו (Zayu) - יגואר ממקסיקו, חלוץ הקבוצה 🦅 קלאץ' (Clutch) - נשר קרח מארה"ב, קשר הקבוצה הזדמנות היסטורית מדינות שמעולם לא הגיעו לשלב מתקדם יהיו עם סיכוי גדול יותר לכתוב היסטוריה. עבור מדינות כמו ניגריה, מרוקו, יפן ואוסטרליה - מונדיאל 2026 הוא הזדמנות שלא הייתה כמותה. 🔢 הגודל כן קובע 211 מדינות חברות בפיפ"א. יותר ממספר המדינות החברות באו"ם (193) כ-3.5 מיליון כרטיסים לנבחרות מונדיאל 2026 3.5 מיליארד דולר - ההכנסות הצפויות של פיפ"א ממונדיאל 2026 כ-300 מיליון שיחות ברשתות החברתיות נרשמו תוך 90 דקות של גמר 2022. לכמה לדעתכם זה יגדול עכשיו? 🎉 לסיכום - מה זה מונדיאל, בעצם? המונדיאל הוא הרבה מעבר לתחרות כדורגל. הוא רגע שבו העולם עוצר, מתחלק לצבעים ולדגלים, ואנשים שאין להם שום קשר זה לזה חוגגים (או בוכים) יחד. הוא ילד של חלום קטן מ-1930, שהפך לאירוע הגדול ביותר שיש. ומונדיאל 2026? עם 48 נבחרות, שלוש מדינות מארחות, שלושה קמעות, ועשרות מיליוני אוהדים - מבטיח להיות הגדול ביותר מאז ומעולם. אז חפשו ווווזלה, שירו את הוואקה-וואקה ויאללה, עונת הגולים מתחילה ⚽

יום טיול נחמד הופך למסע קניות משעשע - גברת מגונדרת אחת לא מצליחה להתאפק וחייבת לקנות כל דבר יפה שהיא רואה. הטיול מתארך ומתארך, וערמת החבילות גדלה וגדלה. האם מישהו יצליח לשים לזה סוף? הרעיון שייך לסגנון "השיר הצביר" - כשבכל בית מצטבר הפזמון החוזר עם הדברים שקונה הגברת. הילדים יכולים להצטרף לפזמון החוזר תוך משחק של זיכרון בעל פה. כמו בסיפור איילת מטיילת. כמו בשיר 'אצא לי השוקה'. סגנון שכל הילדים אוהבים. הידעת? 💡 יורם טהרלב (1938-2022) נולד וגדל בקיבוץ יגור, ובמהלך קריירה שנמשכה קרוב ל-60 שנה כתב קרוב ל-1,000 שירים - שירי אהבה, שירי מולדת, שירי ילדים ושירים הומוריסטיים. אגב. לסיפור יש כמה גירסאות של איורים. אנחנו אוהבים בעיקר את אלה של יניב רותם - מאייר וקומיקאי ירושלמי שגר בעצמו ברחוב בצלאל בזמן שעבד על האיורים לספר. 🙃 קבלו 2 הקראות של הסיפור המשעשע: קודם כל, גירסת הסופר. ויורם טהרלב יודע לקריין סרטון עם איורים אחרים מאלו של הספר

בשלושת הפרקים הקודמים ראינו איך נולד הרעיון של בית הספר - מלוחות החרס של הסומרים ועד לאוניברסיטת בולוניה. אבל בכל הדוגמאות האלה, שאלה אחת חוזרת על עצמה: מי בעצם למד? ולא פחות חשוב - מי לא? התשובה הקצרה (שכבר הזכרנו) היא ש: רוב האנשים. רוב הזמן. לא למדו. ברירת המחדל ההיסטורית: לא ללכת לבית ספר במשך רוב ההיסטוריה האנושית, לא ללכת לבית ספר לא היה משהו חריג - זה היה הנורמה. הורים לא "בחרו" לא לשלוח את ילדיהם ללמוד. פשוט לא הייתה להם ברירה. הסיבות היו פשוטות ועקביות לאורך אלפי שנים. כסף. ללמוד בבית ספר עלה כסף - שכר לימוד, ספרים, ולרוב גם לבוש מסוים. משפחה עניה לא יכלה להרשות לעצמה לשלם. אבל הבעיה לא הייתה רק המחיר - ילד שיושב בכיתה הוא ילד שלא עובד ולא מכניס הכנסה לבית. שתי הסיבות ביחד יצרו מחסום כפול. עבודה. ילד שרועה את הצאן, עוזר בחנות, עובד בשדה, מטפל באחיו הקטנים - הוא ילד שמכניס ערך כלכלי לבית. עבור משפחות רבות זו הייתה החלטה כלכלית מיידית, ובכלל לא שאלה ערכית. מרחק. בכפרים רבים פשוט לא היה בית ספר בסביבה. ללכת שעה ברגל לכל כיוון, בכל מזג אוויר, בכל גיל - לא תמיד היה אפשרי. גם היום תלמידים ותלמידות הולכים קילומטרים ברגל לבית הספר באפריקה. צילום עדי ברטשניידר הידעת? 🤓 במהפכה התעשייתית בבריטניה של המאה ה-19, ילדים עבדו במפעלים ובמכרות פחם כבר מגיל 6-8 (ולפעמים פחות) מ-4 בבוקר עד 5 אחה"צ. הקטנים עבדו לרוב בתפקידי ניקיון "בזכות" גופם הקטן. רק בשנות ה-30 של המאה ה-19 נאסר בהדרגה על העסקת ילדים - אך האכיפה הייתה חלקית. בנות: מחוץ לתמונה - ברוב המקרים אם הייתם ילדה - בכל מקום בעולם, לפני כמה מאות שנים - הסיכוי שתלמדו בבית ספר היה נמוך בהרבה מזה של הבנים. ברוב המקומות, נמוך מאוד. לא בגלל שבנות פחות חכמות, אלא בגלל שהחברה פשוט לא ראתה בכך צורך. בימי הביניים, בנים יכלו ללכת ללמוד אצל מורה פרטי, בבית ספר כנסייתי, או להצטרף לגילדה לצורך לימוד מקצוע. ובנות? במקרה הטוב למדו דברים בסיסיים מהאימהות. בנות אצולה? לעיתים קיבלו מורה פרטי בבית, שלימד אותן לנגן על כלי מוזיקלי, לרקוד - וכמובן נימוסים - כל מה שנחשב הכרחי כדי לשעשע את הבעל אחרי הנישואין. בנות ממשפחות עניות? עבדו. הלך הרוח החברתי (שנשמר עד המאה ה-19 ואח"כ) היה שתפקיד האישה הוא בבית - ולכן כל החינוך שלה צריך להכשיר אותה אך ורק לכך. יוצאות מן הכלל היו נזירות. כי במנזר היה גם ידע וגם צורך לקרוא טקסטים דתיים. הוגות הדעות הנשיות הגדולות של אירופה של ימי הביניים (כמו הילדגרד פון בינגן) נטו להיות נזירות. הידעת? 🤓 יש הרבה דוגמאות לנשים שייסדו מוסדות לימוד - למרות שבעצמן לא הורשו להיכנס אליהם. למשל, אמו של הנרי השביעי מלך אנגליה, ליידי מרגרט בופורט, ייסדה שני קולג'ים בקיימברידג' - שניהם לגברים בלבד. הרפורמציה: ספר אחד שינה הכל בשנת 1517 ניצתה הרפורמציה הפרוטסטנטית, ולה הייתה תוצאת לוואי שלא ניתן להמעיט בחשיבותה: היא יצרה לפתע דרישה המונית לאוריינות (כלומר, היכולת לקרוא ולכתוב). הרעיון המרכזי של מרטין לותר היה שכל נוצרי צריך להצליח קרוא את התנ"ך בעצמו - לא דרך כומר שיקריא לו. אבל כדי לקרוא את התנ"ך, צריך לדעת לקרוא. לותר קרא לשלטונות להקים בתי ספר כדי שילדים יוכלו ללמוד לקרוא את הכתבים. הוא כתב במפורש שצריך להקים גם בתי ספר לבנות - שזה ממש היה רעיון מהפכני לתקופתו. והנה אנחנו מוצאים - לראשונה - את הקונספט הזה של חינוך חובה: מאזורים שאימצו את הרפורמציה. בשנת 1559 הנהיגה דוכסות וירטמברג חינוך חובה לבנים, ובשנת 1592 הנהיגה דוכסות פאלאטין-צוויבריקן חינוך חובה לבנות ולבנים כאחד - מהצעדים המוקדמים ביותר מסוגם בעולם (דוכסות היא טריטוריה היסטורית הנשלטת על ידי דוכס, לרוב כחלק מאימפריה גדולה יותר. ווירטמברג ופאלאטין-צוויבריקן היו שתי דוכסויות כאלו ששכנו באזור דרום-מערב גרמניה של ימינו). פרוסיה 1763: כשהמדינה מחליטה שכולם צריכים ללמוד הצעד הגדול ביותר בהיסטוריה של חינוך חובה נעשה בכלל לא מתוך אידיאליזם - אלא מחישוב קר. פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, הבין שבמדינה שמוקפת אויבים ושחסרים בה משאבי טבע - ההון האנושי הוא היתרון התחרותי היחיד (פרוסיה הייתה ממלכה היסטורית רבת-עצמה במרכז ובצפון אירופה - שהשתרעה כמעט על כל הארצות שאנחנו מכירים כיום - צ'כיה, גרמניה, בלגיה, פולין ואפילו דנמרק וליטא. היא היתה הבסיס להקמת הקיסרות הגרמנית, עד שפורקה רשמית לאחר מלחמת העולם השנייה). בשנת 1763 הוציא פרידריך צו שחייב את כל הצעירים - גם בנות וגם בנים - ללמוד בבתי ספר שממומנים ע"י הרשויות המקומיות, מגיל 5 ועד גיל 13-14. פרוסיה הייתה מהראשונות בעולם לעשות את זה. לשם השוואה, בצרפת ובבריטניה חינוך חובה הפך 'חובה' רק בשנות השמונים של המאה ה-19, יותר ממאה שנים מאוחר יותר! הצו הזה לא בא מחשיבה על שוויון - הוא בא מצורך: חיילים שיודעים לקרוא מפות מצייתים טוב יותר לפקודות; פקידים שיודעים לכתוב מנהלים מדינה ביעילות רבה יותר; ואזרחים משכילים (או כך חשבו השליטים) יותר קל יותר להכווין למה שרוצים. הידעת? 🤓 חינוך חובה פרוסי אולי נשמע מרשים, אבל ההיענות בפועל הייתה נמוכה מאוד: רק חלק קטן מהילדים הגיע לבתי הספר בעשורים הראשונים אחרי הצו. בין חוק לבין מציאות, המרחק היה עדיין עצום - וזה, לצערינו, המצב במדינות רבות באפריקה של ימינו. תלמידות בתלבושת אחידה באתיופיה 2020. צילום עדי ברטשניידר גם מחוץ לאירופה - התמונה דומה כפי שסיפרנו בפרקים הקודמים, גם בסין הקיסרית וגם בעולם האיסלאמי פעלו מוסדות לימוד מרשימים. אבל גם שם, הידע היה נחלת המיעוט. מערכת הבחינות הקיסרית בסין הייתה פתוחה - מבחינה תיאורטית - לכולם, אבל רק מי שהיה לו זמן ומשאבים ללמוד שנים ארוכות יכול היה לגשת אליה. והמדרסות האסלאמיות? על אף ייחודן ורמתן, שירתו גם הן בעיקר את מי שהיו לו פנאי ומשאבים - בדיוק כמו שלמדנו בפרק הראשון על משמעות המילה "school". החוק לא מספיק - צריך גם אכיפה אפילו במדינות שם חוקקו חוק חינוך חובה, הביצוע היה בעייתי. בבריטניה, בגלל שבית הספר לא היה חינמי לרוב המשפחות, הורים רבים העדיפו לשלוח את ילדיהם לעבוד. בארצות הברית, מסצ'וסטס הייתה המדינה הראשונה שחייבה נוכחות בבית ספר - בשנת 1852. מיסיסיפי הייתה האחרונה - ב-1918. וגם אז, עבודת ילדים בחקלאות נשארה 'מחוץ' לחלק מחוקי העבודה. הידעת? 🤓 כשחינוך חובה הונהג לראשונה, ההתנגדות הגיעה לא רק מהורים - אלא גם מבעלי המפעלים שהפסידו ידיים עובדות זולות, ומהחקלאים שהסתמכו על עבודת הילדים בקציר. מי עדיין לא למד - ומי שילם את המחיר אפילו כשחינוך חובה נחקק, קבוצות שלמות נשארו בחוץ: ילדים עניים שמשפחותיהם לא יכלו לוותר על הכנסתם, ילדים של עובדי נדידה וחקלאים עונתיים, ילדים עם מוגבלויות שלרוב לא הייתה להם כל מסגרת. וגם בנות - אפילו אחרי שנכנסו לבתי הספר היסודיים, נחסמה בפניהן הדרך לחינוך גבוה עוד עשרות שנים אחר כך. הנשים שלמדו באוקספורד ובקיימברידג' בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19 יכלו להשתתף בשיעורים, אך לא היו רשאיות לקבל תואר. אוקספורד לא העניקה תארים לנשים עד 1920, וקיימברידג' - עד 1948(!!). אז מה למדו פעם - ואיך? שאלה טובה. קריאה, כתיבה וחשבון - זה הבסיס. אבל שיטות ההוראה, גודל הכיתות, העונשים, ומה שקרה בפועל בין כותלי הכיתה - זה נושא בפני עצמו, ועליו נדבר בפרק הבא. 📚 רגע למחשבה 💭 : אם הייתם חיים לפני 200 שנה ומשפחתכם הייתה עניה - הייתם מעדיפים ללכת לבית ספר או לעבוד ולעזור לבית? ומה לדעתכם הכי קשה בחיים כשלא יודעים לקרוא?

גפרורים זה משחק ילדים. לא, לא בשביל להדליק אש! אלא בשביל לסדר, להזיז - ולחשוב איתם. חידות גפרורים הן סוג קלאסי של חידות לוגיות שבהן מוצגת משוואה מתמטית (לרוב) שגויה, שבנויה מגפרורים כך שהם מייצגים ספרות וסימונים (כמו חיבור, חיסור, שוויון וכדו'). המשימה: להזיז גפרור אחד בלבד (או להוציא, או לצרף) כדי להפוך את המשוואה לנכונה. הספרות בנויות בסגנון תצוגה דיגיטלית (כמו שעון מעורר) - כלומר כל ספרה מורכבת ממקטעים קבועים, ואפשר להוסיף או להסיר מקטע אחד כדי לקבל ספרה שונה. כך למשל: הורדה של קו אחד יכולה להפוך 8 ל-9, 6 ל-5, ואילו הזזה של קו אחד תהפוך את המספר 3 ל-2. אז מה כל כך מאתגר בזה? הטריק הוא שהמוח שלנו נוטה לחשוב ישר על הספרות - ושוכח שאפשר גם להזיז גפרור ממקום אחר כמו למשל מהסימן "=". וכך, הסימן + יכול להפוך למינוס, לשווה, וכו' זו בדיוק החשיבה מחוץ לקופסה שחידות הגפרורים מאמנות את המוח שלנו - לא רק חישוב, אלא גם ראייה גמישה של הבעיה מכל הזוויות. 🔥 הידעתם? תצוגת הספרות הדיגיטלית הזאת, של סגנון "שבעת המקטעים" פותח במקור לצרכי תעשייה ואלקטרוניקה,. רק מאוחר יותר זה בפך לסטנדרט בשעונים דיגיטליים, במחשבונים ובמסכים שונים. כל ספרה בין 0 ל-9 מיוצגת על ידי שילוב שונה של 7 מקטעים אפשריים. חכם, לא? החוברת של אורלי וינקלר 🧡 החוברת הזו הוכנה על ידי אורלי וינקלר וכוללת 7 חידות גפרורים - מחיסור ועד חילוק. לכל חידה יש אפילו כפתור לינק לרמז למי שנתקע... תודה ענקית לאורלי על הרעיון היצירתי והעבודה המושקעת 🙏

מה זה שטוז? שטות בחרוז. ורק מישהו כמו דתיה בן-דור - סופרת, משוררת, מחזאית ומלחינה - יכול להפוך את זה לאמנות של ממש. "מחסן השטוזים של דתיה" התחיל כהצגת תיאטרון (1994), הפך ל-DVD שדורות שלמים של ילדים ישראלים גדלו עליו - ועכשיו אפשר לצפות בו ישירות כאן, בחינם. על מה המהומה? אורעד, שליח הפיצה, מגיע למסור הזמנה לגברת בן-דור ומוצא את עצמו בתוך מחסן קסום, שם מחכים לו שטוזה, שטוזית ושטוזי תפוזי. בסופו של דבר לא רק שהוא לא מצליח לברוח, אלא שהוא גם הופך בעצמו לשטוזון ומתמנה למנהל המחסן. משחקים רמי ברוך, דדי זוהר, רמה מסינגר, מיכל צפיר ודתיה בן-דור עצמה. כמעט שעה. צפו כאן:

אוגי פולמן הוא ילד רגיל לגמרי - אוהב מדע, את "מלחמת הכוכבים", כלב שעושה גלגול על הרצפה, ואת אמא שמכינה לו כריך. דבר אחד בו לא רגיל: הוא נולד עם מצב רפואי נדיר שמשפיע על מבנה הפנים שלו, ובגלל זה עד גיל עשר הוא הספיק לעבור טיפולים וניתוחים - וללמוד בעיקר בבית, במקום בבית הספר. ועכשיו הוא הולך לבית ספר בפעם הראשונה. וזה לא קל. הסרט פלא (באנגלית - Wonder), מ-2017, מבוסס על ספר שהפך לאחד מהספרים הנקראים ביותר בבתי ספר רבים ברחבי העולם (ספר שמשתמשים בו בתכניות נגד אלימות ב-55 מדינות שונות) הספר יצא לאור ב-2012, נמכר ביותר מ-15 מיליון עותקים, ותורגם ליותר מ-55 שפות הידעת? 📚 בסצנת הסיום של הסרט, אפשר לזהות את הסופרת עצמה יושבת בקהל - ממש ליד אמא של ג'ק וויל. 🎭 האנקדוטות שמאחורי הקלעים הילד ג'ייקוב טרמבליי, ששיחק את אודי, היה בן 9 בזמן הצילומים. כדי להתאים לדמות, כל בוקר הוא עבר איפור 'פורימי' לשינוי הפנים שנמשך 90 דקות! זה כלל הדבקת תוספות מיוחדות מסיליקון על הפנים, הצוואר והכתפיים, הרכבת עדשות מגע מיוחדות, התקנת שיניים תותבות - וכמובן, פאה, כשמתחתיה הוצמד מנגנון מיוחד שמשך את עפעפיו כלפי מטה - כדי ליצור את המראה האופייני לתסמונת Treacher Collins. בדרך כלל תהליך איפור מורכב שכזה לוקח כשלוש שעות, אבל בגלל שג'ייקוב הוא קטין ומותר לו לעבוד רק תשע שעות ביום, הצוות היה חייב לקצר זמנים... האופניים שאוגי רוכב עליהם בסרט הם בדיוק אותם אופניים של הסרט אי.טי, עליהם רכב אליוט. ב-1982! 🚲 הספר והסרט הולידו תנועה בשם "בחרו בטוב" שקוראת לילדים לאמץ את העיקרון שיותר חשוב יותר להיות אדיב מאשר להיות צודק השחקן ג'ייקוב טרמבליי, שגילם את אוגי, גם הוא אהב מאד את "מלחמת הכוכבים" - וזה, מבחינתו, לא היה משחק. 🎬 למי זה מתאים? הסרט מוגדר כמתאים לגילאי 8 ומעלה, אבל גם גילאים צעירים יותר יהנו ממנו - בתיווך הורי. אין בו אלימות, אבל יש בו רגעים עצובים וקשים לב - בעיקר סביב בריונות ובדידות, לצד רגעים שמחים ומצחיקים. הנה הסרט לצפייה ישירה, עם כתוביות בעברית:

יש מילה אחת בעברית שמסתובבת בהמון ביטויים שונים, מצחיקים, עוקצניים ולפעמים גם עמוקים. מילה שכולם מכירים, כולם נועלים - ולא תמיד יודעים כמה היא שימושית גם בשפה עצמה. כן, מדובר בנעליים. רגע לפני - בואו ניכנס לאווירה, כי נעליים קונים מהר "איזה X ואיזה נעליים" - הביטוי שמבטל הכול זה אחד הביטויים הכי ישראליים שיש. מישהו אמר משהו שנראה לך מנותק מהמציאות? שלא מחובר לשום דבר אמיתי? התגובה הקלאסית היא: "איזה X ואיזה נעליים!" הביטוי משמש כדי לבטל מה שנאמר בצורה חדה ואירונית - כלומר, לומר: "אין בסיס לזה, אין בזה כלום, אתה חי בסרט." כמה דוגמאות: "מה עם שיעורי הבית?" - "איזה שיעורי בית ואיזה נעליים, בקושי ישבתי ליד השולחן." "הוא מומחה גדול בכדורגל!" - "איזה מומחה ואיזה נעליים, הוא לא מבין בזה כלום." "יש איזשהו סדר בבלגאן הזה??" - "איזה סדר ואיזה נעליים..." "שמעתי שקיבלתם היום הפסקה ארוכה" - "איזו הפסקה ואיזה נעליים, בקושי יצאנו." הביטוי עובד הכי טוב כשאומרים משהו ומיד מבטלים אותו. המבנה הטיפוסי הוא פשוט: "איזה [שם עצם] ואיזה נעליים". לפעמים גם מקצרים ואומרים רק "נעליים!" - וכולם מבינים. אבל... למה? מה ה"נעליים" עושות פה בעצם? או. הן מוסיפות טון מגוחך ומעט אבסורדי לתגובה. זה לא מקרי - כשמכניסים מילה לא צפויה לסוף משפט, זה נשמע מוגזם יותר, ולכן גם מצחיק יותר. ביטויי שלילה דומים בעברית "איזה... ואיזה נעליים" שייך למשפחה של ביטויים שמבטלים את מה שנאמר. הנה כמה קרובי משפחה: "לא דובים ולא יער" - ביטוי ותיק ומוכר שפירושו: זה לא היה ולא קרה, אין בזה שום אמת. הביטוי הזה יותר נייטרלי ופחות לועג מה"נעליים" "שום דבר" / "כלום" - הקצרים והיומיומיים ביותר. פשוטים וישירים. "אין מצב" - סלנג מודרני לשלילה נחרצת. וההבדל בין כולם? "איזה... ואיזה נעליים" הוא הכי אירוני ומזלזל מהקבוצה. יש בו קצת עוקץ ייחודי שאין באחרים. "טיפש כמו נעל" 🥿 הנה עוד ביטוי עממי, אחר, שקשור לנעליים שאתם בטוח מכירים. הוא פשוט וישיר: כינוי לאדם שנחשב לא חכם במיוחד. גם "נעל" לבד - בלי ה"טיפש כמו" - משמשת לפעמים ככינוי גנאי בדיבור היומיומי. אז למה דווקא נעל? כנראה כי ברור לכל שנעל - החפץ שנועלים בלי להשקיע יותר מדי מחשבה - אין בה שכל... "להיכנס לנעליו של מישהו" 👞 כאן הנעל הופכת לגמרי מסמל של ביטול לסמל של אמפתיה (= היכולת להבין ולהרגיש את מה שאחר מרגיש). "להיכנס לנעליו של מישהו" פירושו לנסות להבין את המצב שלו מבפנים - לא מהצד, אלא כאילו אתה הוא. לטייל בנעליים שלו, לראות את העולם מנקודת המבט שלו. מכאן גם הפתגם הנפוץ: "אל תשפוט אדם לפני שהלכת בנעליו." כלומר - לפני שאתה מבקר מישהו, נסה קודם להבין מה הוא עובר. הפתגם הזה מוכר בעברית ובשפות רבות אחרות, והמקור המדויק שלו אינו ידוע. 💡 הידעת? הנעל העתיקה ביותר מעור שנמצאה אי פעם היא בת כ-5,500 שנה, והתגלתה במערה בארמניה ב-2008. היא הייתה ממולאת דשא - כנראה כבידוד לרגל או כדי לשמור על צורתה - ונשתמרה היטב הודות לשכבה עבה של... גללי כבשים. 💩🐑 מילה קטנה, שימושים גדולים מעניין לחשוב שמילה כל כך יומיומית כמו "נעליים" הצליחה להיכנס לשפה בכל כך הרבה צורות שונות - מביטול ולעג, דרך כינוי גנאי, ועד לסמל של הבנה ואמפתיה. 👟 אתם נעולים על זה? 🤨

בפרק הקודם ראינו איך העבירו ידע לפני שהיה בית ספר - מחניכוּת ולוחות חרס ועד פילוסופים שלימדו תוך כדי הליכה (ואפילו לא היה להם מד-צעדים...). אבל מתי בדיוק קפץ העולם ממסורת למוסד מסודר? מי קבע שיהיה מבנה, תכנית לימודים, ושיטה? התשובה היא שלא היה "ממציא" אחד. בית הספר, כמו שאנחנו מכירים אותו, הומצא בהדרגה, באזורים שונים בעולם, לאורך אלפי שנים. ולפני שמתחילים - חשוב להבחין: רוב המוסדות שנדבר עליהם בפרק הזה הם אפילו לא "בתי ספר" לילדים קטנים, אלא מקומות ללימוד מתקדם - בערך מה שנקרא היום תיכון או אוניברסיטה. בתי הספר לכלל הילדים? זה עוד יגיע - אבל הרבה יותר מאוחר. רומא: לימוד ברחוב ובבית הרומאים אימצו מיוון את הרעיון שחינוך זה דבר חשוב - אבל יישמו אותו בצורה פרקטית למדי. ילדים ממשפחות עשירות קיבלו מורה פרטי בבית. ילדים ממשפחות פחות אמידות הלכו ללודוס ליטראיוס (ludus litterarius) - בית ספר יסודי שלימד קריאה, כתיבה וחשבון. הלודוס היה לרוב חדר שכור, פינת רחוב, או אפילו חלל פתוח בכיכר. המורה (שנקרא ליטרטור) פתח בית ספר על דעת עצמו וגבה שכר לימוד ישירות מההורים. לא הייתה תכנית לימודים אחידה - כל מורה לימד לפי שיקול דעתו. וכמו שראינו בפרק הראשון, רק מי שהיה לו פנאי - כלומר לא נדרש לעבוד - יכול היה בכלל ללמוד. הידעת? 🤓 רומא כמדינה לא הקימה מעולם מערכת חינוך ממלכתית ולא חייבה שום אזרח ללמוד. שיעור האוריינות באימפריה הרומית מוערך בכ-10%-20% בשיאה, ובפרובינציות המערביות - כנראה שלא עלה על 5%. ימי הביניים: הכנסייה לוקחת את ההגה עם נפילת האימפריה הרומית המערבית, רבים מהמוסדות חדלו לפעול או נחלשו מאוד - והכנסייה הקתולית הפכה לשומרת הידע של אירופה. הנזירים העתיקו ספרים בכתב יד ושמרו אותם בספריות המנזרים. ובתוך המנזרים - לימדו. אם היית צעיר באירופה בשנת 1000 לספירה לערך, והיה לך מזל ללמוד, היו לך ארבע אפשרויות: ללכת למנזר, לחצר של מלך או בישוף, לבית ספר קתדרלי, או להתמחות אצל אומן. רוב הילדים לא היו בשום אחד מאלה. בתי הספר הקתדרליים - שהוקמו ליד הקתדרלות הגדולות בערים כמו פריז, שארטר וקלן - לימדו את שבע האמנויות החופשיות: דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. כל הלימודים התנהלו בלטינית - שפה שרוב האנשים ברחוב בכלל לא דיברו. בהתחלה לימדו שם בעיקר בנים שהכינו עצמם לכהונה דתית. בהמשך - גם בנים של אצילים שרצו קריירה ממשלתית והתקבלו ללימודים. הידעת? 🤓 בדרך כלל בבית ספר קתדרלי היו פחות ממאה תלמידים. כמו 3 כיתות בישראל של ימינו... העולם האסלאמי: בזמן שאירופה הנוצרית נחלשת בין המאה השמינית למאה השלוש עשרה (שזה לפני כ-1300 שנים) - בזמן שאירופה הנוצרית נחלשת - מתרחשת לא רחוק משם, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, תנופה מדעית ואינטלקטואלית עצומה. בבגדד של אותם ימים פועל מה שנקרא בית החכמה (Bayt al-Hikma) - מרכז ענק ללימודים, שאסף אליו חוקרים מכל העולם, ותרגם לערבית טקסטים משפות שונות כמו יוונית, פרסית והודית. מתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה, פילוסופיה. הכל נלמד, נחקר ונכתב מחדש. המדרסות האסלאמיות כללו בדרך כלל מסגד, בית אירוח לתלמידים וספרייה, והן מומנו על ידי הקדש צדקה שמתוכו שולמו משכורות למורים ומלגות לתלמידים. אבל גם שם, כמו באירופה, הלימוד היה זמין בעיקר למיעוט. הידעת? 🤓 באותה תקופה, חוקרים מוסלמים שימרו ותרגמו חיבורים של אריסטו, אפלטון ורופאים יוונים - ומזל! אחרת הם היו אובדים לעולם. חלק גדול מהידע המדעי של יוון העתיקה הגיע לאירופה - דרך הערבים! 1088: הסטודנטים ממציאים את האוניברסיטה אוניברסיטת בולוניה, שנוסדה בשנת 1088, היא האוניברסיטה הוותיקה ביותר בעולם שפועלת ברציפות מאז היווסדה. אבל הדבר המעניין באמת הוא איך היא נוסדה: כי זה לא היה על ידי מלך, לא על ידי הכנסייה, וגם לא על ידי מורים - אלא על ידי הסטודנטים עצמם! בניגוד לאוניברסיטאות שנוסדו מאוחר יותר ביוזמת מורים או בפקודת שליט, אוניברסיטת בולוניה קמה באופן ספונטני - כתוצאה מיוזמת כמה סטודנטים, שהתאגדו, קבעו את מטרות ההוראה ופיקחו על יישומן. המורים קיבלו את שכרם ישירות מהסטודנטים, ולעיתים אף קיבלו אותם לתוך בתיהם. הסטודנטים גם יכלו לפטר מורים שלא הצליחו. מודל שלא ממש שרד עד ימינו. הלימוד בבולוניה התמקד בעיקר במשפטים - בית הספר לאמנויות החופשיות ולמדעים אחרים צמח שם מאוחר יותר. הידעת? 🤓 בין הבוגרים הידועים של בולוניה: דנטה אליגיירי, פטררקה, ניקולאוס קופרניקוס. באוניברסיטה זו למדו ולימדו גם נשים פורצות דרך, ובהן האישה הראשונה שקיבלה תואר אוניברסיטאי ולימדה באוניברסיטה - בטיסיה גוזאדיני - וגם האישה הראשונה שקיבלה דוקטורט במדע ומשרה בשכר כפרופסורית - לורה בסי. ומה עם בתי ספר לכל הילדים? אז כל מה שתיארנו עד עכשיו - בולוניה, בתי הספר הקתדרליים, המדרסות, הלודוס הרומי - כולם מיועדים למיעוט של בנים, אמידים, כאלה עם משפחות מקושרות (כי מי צריך פרוטקציה אם יש קשרים...). ולמרות כל ההתפתחויות האלה - עדיין אנחנו לא מוצאים "מערכת חינוך" במובן שאנחנו מכירים היום. הרעיון שמדינה תקים בתי ספר לכל ילד, ועוד בחינם, ללא תשלום, ואפילו תחייב את ההורים לשלוח אליהם את ילדיהם - זה רעיון שיגיע רק בפרקים הבאים, ו(ספויילר) זה קרה רק לפני כמה מאות שנים בודדות, וגם אז - לא בלי מאבק. 📚

בואו נהיה כנים: יכול להיות לנו חדר שירותים מהמם, אסלת זהב משובצת יהלומים כמו בהונג קונג (כן, יש כזאת!), ואפילו מוזיקה נעימה ברקע - אבל אם ברגע האמת לא נמצא שם נייר טואלט? 👿🤬😡😠💢😤 קבלו את הסיפור המלא של ההמצאה הזאת שכולנו לוקחים כמובנת מאליה. רכה או שורטת... מה עשו לפני נייר טואלט? 🌿 לפני שהמציאו נייר, כולם היו יצירתיים מאוד - ולא תמיד בצורה מחמיאה. ברומא העתיקה השתמשו בספוג על מקל (שנקרא טרסוריום), שהיה... משותף לכל מי שישב בשירותים. כן, משותף. ביוון העתיקה העדיפו אבנות חלקות וחרסים שבורים. בימי הביניים גברה השיטה הכפרית: עלים, קש, שחת. הרומאים העשירים התפנקו בצמר ספוג במי וורדים, ועל אצולת צרפת יש סיפורים של שימוש בתחרה, משי או בד יוקרתי אחר - אם כי אין על כך עדויות היסטוריות מוצקות במיוחד. באמריקה של המאה ה-19, דרך אגב, הפתרון הכי פופולרי היה קלחי תירס יבשים (אאוץ'!). ואחריהם - עיתונים וקטלוגים של חברות כמו סירז רובאק. עד שהחלו להדפיס בצבע על נייר מבריק, כי אז זה כבר לא עבד. הידעת? 🤔 בתקופת הראינוע ועד שנות ה-30, הוליווד הייתה כפופה לכללי צנזורה נוקשים (שהפכו לימים ל"קוד הייז"). להראות אסלה על המסך נחשב לטאבו מוחלט! הפעם הראשונה שבה נראה בית שימוש בבירור ואף נשמע קול של הורדת מים בקולנוע האמריקאי הייתה רק ב-1960 - בסרט "פסיכו" של היצ'קוק. כן, אותו סרט שגם הפך את המקלחת למקום מפחיד לנצח. הסינים היו ראשונים (כרגיל) 🇨🇳 כבר בסוף המאה ה-6 לספירה - לפני כמעט 1,500 שנים - תיעד החוקר הסיני יאן ז'י-תוי (Yan Zhitui) שימוש בנייר לצורכי ניקיון. הוא כתב: "נייר שכתובים עליו ציטוטים מהקלאסיקות של חמשת הספרים או שמות החכמים - לא אעז להשתמש בו לצורכי השירותים." זה אחד המשפטים המצחיקים ביותר בתולדות האנושות. הוא בעצם אומר: "יש לי עקרונות, אבל יש לי גם נייר אחר בשביל זה." עד המאה ה-14 כבר ייצרה סין מיליוני גיליונות נייר שירותים לשנה - יש מי שאומר שאפילו 10 מיליון. ובשנת 1393, בחצר הקיסר של שושלת מינג, ייצרו 720,000 גיליונות לשנה לצורכי החצר - ועוד 15,000 גיליונות מיוחדים, ריחניים ורכים, בלעדית למשפחת הקיסר. ה-VIP הכי קדום שיש. מי המציא את נייר הטואלט המסחרי? 🇺🇸 ג'וזף גייטי (Joseph Gayetty) היה הראשון שמכר נייר שירותים מסחרי, בשנת 1857. הוא שיווק אותו כ"נייר מרפא" - ספוג באלוורה, ושמו הפרטי מוטבע על כל גיליון. כן, ניגבתם עם שמו. לא בדיוק המהלך השיווקי הכי מוצלח בהיסטוריה, ואכן המוצר לא הצליח מאוד. אנשים לא אהבו לשלם עבור משהו שהיו רגילים לקבל בחינם. עיתון ישן עבד לא פחות. מי המציא חורי ה'קריעה'? סת' וילר (Seth Wheeler) מאולבני, ניו יורק, קיבל ב-1871 פטנט משמעותי על מכונה שמייצרת נייר מגולגל ומנוקב - ונחשב לאיש שהכניס את הרעיון הזה לשימוש מסחרי נרחב. ב-1891 הוא קיבל פטנט נוסף, מפורסם יותר, על גליל הנייר שמונח על גבי מחזיק - וכך גם פתר (בלי להתכוון) את אחת השאלות הכי עמוקות של האנושות: האם הנייר יוצא מעל הגליל או מתחתיו? הפטנט מצייר בבירור את הנייר מגיח מעל - כך שמי שתלה אותו הפוך כל החיים, טעה רשמית. הידעת? ב-1935 פרסמה חברת Northern Tissue בגאווה שנייר הטואלט שלה "נקי מחתיכות עץ" (splinter-free). זה מה שאמרו בפרסומת - ובין אם זו הגזמה שיווקית ובין אם לא, זה מספיק כדי לעשות לנו חשק לחבק את הגלילים הרכים שיש לנו היום. רק בשנת 1942 המציא מפעל נייר בריטי את נייר הטואלט דו-שכבתי - ומאז העולם כבר לא היה אותו דבר. כמה שכבות, בעצם? 📐 מאז ימי נייר ה'זכוכית' שהיה כאן, כיום כולם מחפשים שכבות: שכבה אחת (1-ply) - הדק ביותר, הזול ביותר, מתפרק הכי מהר במים. הנפוץ בשירותים ציבוריים שמישהו רוצה שתשתמש במינימום. שתי שכבות (2-ply) - הפשרה הפופולרית, בין נוח לחסכוני. שלוש שכבות (3-ply) - הקשמיר של ממלכת נייר הטואלט. רך, חזק, סופג. ארבע שכבות (4-ply) - קיים, בעיקר בשוק היוקרה, אך לפי מומחים - כבר קצת מוגזם. חשוב לדעת: 🤔 מספר השכבות לבדו לא קובע את האיכות. נייר דו-שכבתי איכותי יכול לנצח בקלות נייר תלת-שכבתי גרוע. מה שחשוב הוא גם עובי כל שכבה ואיכות הסיבים. נייר טואלט לעומת מגבונים לחים - הבדל חשוב 🚿 הרבה אנשים חושבים שמגבון לח הוא פשוט נייר טואלט רטוב. זה לא נכון. נייר טואלט מיוצר כך שיתפרק במהירות במים - זו הסיבה שהוא בסדר גמור לשטיפה באסלה. מגבונים לחים, לעומת זאת, עשויים מסיבים חזקים יותר שלא מתפרקים - ולכן הם עלולים לסתום צינורות וביוב, גם אם כתוב עליהם שאפשר להשליך לאסלה. הכלל הפשוט: רק נייר טואלט הולך לאסלה. מגבונים, צמר גפן ומוצרי ניקיון אחרים - לפח. בעולם בלי נייר - מה עושים עם היד?! 🌍 לפי הערכות, כ-70%-75% מתושבי העולם כלל לא משתמשים בנייר טואלט. לא בגלל שהם לא העיפרון הכי מחודד בקלמר או בגלל שהם "עולם שלישי"- (גם) אלא, פשוט, כי יש דרכים אחרות. הביידה (Bidet) - ברז מים קטן שצמוד לאסלה, נפוץ מאוד בצרפת, ספרד, איטליה, פורטוגל, ארגנטינה ויפן. אם חושבים על זה ברצינות, זה פשוט יותר נקי. מים ביד - בהודו, חלקי אפריקה, המזרח התיכון ואצל רבים מהמוסלמים ברחבי העולם, הנורמה היא לשטוף במים, בדרך כלל עם היד השמאלית. ולכן - ומכאן מגיעה האנקדוטה - מקובל לאכול, להגיש ולקבל דברים ביד ימין, כי היד השמאלית נחשבת "פחות נקייה" לצורכי לחיצות יד, קבלת מזון וכדומה. זאת לא אגדה אורבנית, זו נורמה תרבותית-דתית לגיטימית לחלוטין. (תודו שזה ימין-שמאל הכי לא ימין-שמאל חשבתם...) וזה ילדים, למה כדאי לרחוץ במים וסבון את הירקות והפירות לפני שאוכלים אותם. אתם אף פעם לא באמת יכולים לדעת מה עשה המוכר לפני שהושיט לכם את הפרי... שיאי טואלט 🏆 חברת Charmin שברה שיא גינס ב-26 באוגוסט 2011 - יום שחברת Charmin עצמה כינתה "יום נייר הטואלט הלאומי" (שזה, אגב, ממש לא חג רשמי). הגליל הגדול בעולם הגיע לקוטר של כ-3 מטר ולגובה של כ-2.6 מטר, והכיל כמות נייר ששווה בערך לכ-95,000 גלילים רגילים. שיא הפירמידה הגבוהה ביותר מנייר טואלט? חברה סינית בנתה פירמידה בגובה 4.5 מטר מ-33,511 גלילי נייר, ב-2022. לקח לארבעה עובדים ארבעה ימים לבנות אותה. השיא הלא-רשמי שכל הורה מכיר: הזמן הקצר ביותר שנדרש לחתול או לילד קטן לפרוק גליל שלם מהמחזיק לרצפה. זה לא נמדד, אבל ניחשו איך זה נגמר. נייר עם בדיחות, רומנים ופוליטיקאים 📖 אחת הקטגוריות האהובות ביותר בעולם נייר הטואלט היא "נייר מיוחד" - כאלה שמודפסים עליהם בדיחות, קריקטורות, ואפילו פרצופים של פוליטיקאים לא אהובים. בארצות הברית, יפן ואירופה, נייר כזה נמכר כמתנת הומור קלאסית. הסופר היפני קוג'י סוזוקי, הידוע בעיקר מ"הטבעת", כתב רומן שלם שהודפס על גליל נייר טואלט יחיד. הרומן מתרחש בשירותים ציבוריים, וכל הסיפור אורך כמטר של נייר. זה כנראה הספר הכי קצר שקיים - אבל גם הכי חד-פעמי. בארצות הברית קיימת גם התופעה הקלאסית הנקראת "TP-ing": מתבגרים זורקים גלילי נייר מעל עצים, מכוניות ובתים בלילה, עד שהכל מכוסה בלבן. בעלי הבתים פחות אוהבים את הגילוי בוקר המחרת. הידעת? 🐕 גור הלברדור מפרסומות נייר הטואלט הבריטי Andrex כלל לא היה התוכנית המקורית. ב-1972 רצו לצלם ילדה קטנה רצה בבית ומשאירה אחריה שובל של נייר טואלט, הרעיון נפסל כדי לא לעודד ילדים לבזבז. אז היא הוחלפה בגור לברדור, שעשה בדיוק אותו הדבר - רק שלאף אחד לא איכפת כשזה מספיק חמוד. הנוסחה עבדה כל כך טוב שגם בישראל אימצו אותה - וגורי כלבים הפכו לסמל הקבוע של פרסומות נייר טואלט עד היום. יפן: שוב יפן 🇯🇵 יפן, שידועה בטכנולוגיית האסלות שלה, גם כאן לא מאכזבת: במלונות יוקרה יפניים, מקפלים את גיליון הנייר הראשון בצורה דקורטיבית, כמו מפית על שולחן מסעדה. בנוסף, בחלק משירותי טוקיו הופיע לאחרונה גם "נייר לסמארטפון" - גליל קטן ייעודי לניגוב המסך של הטלפון. הגיוני לחלוטין, אם חושבים על זה. מה עשינו בלעדיו בשנת 1973? 🚨 ב-1973 גרם הקומיקאי ג'וני קרסון במקרה לאחד מגלי הקניות ההיסטריים הגדולים בארצות הברית. בתוכנית הלילה שלו אמר בחצי-בדיחה שיש מחסור בנייר טואלט. האמריקאים יצאו ורוקנו את המדפים - ויצרו בעצמם את המחסור שהוא המציא. הנייר חזר למדפים רק לאחר כחודש. ההסטריה לנייר הטואלט קורית לא רק מעבר לים. גם אצלנו זה קרה בתקופת סגרי הקורונה ובתקופות של מלחמות, כשאנשים הסתערו על החנויות כדי לאגור כמויות של נייר טואלט. אולי זה כי מהשיעמום בבית מחפשים לייצר תעסוקה לחיות? ומה צופן העתיד? ♻️ כ-30,000 עצים נכרתים מדי יום - לפי הערכות - רק בשביל נייר טואלט עולמי. זה מספר שמדבר בעד עצמו. לכן כבר היום צוברות תאוצה חלופות אחרות: נייר במבוק - כי הצמח הזה גדל מחדש בקצב מהיר פי כמה מעצים, ולא מצריך כריתת יערות. נייר ממוחזר - כי עשוי מנייר ישן, בלי לכרות עץ חדש. הבִּידֶה - חוזר לאופנה בעולם המערבי גם מסיבות סביבתיות: פחות נייר, פחות עצים. ורגע לפני שנפרדים, למה השם הזה?? קוראים לו "נייר טואלט" ולא "נייר שירותים" כי הצרפתית (papier de toilette) השתלטה, עוד לפני שהעברית המודרנית התבססה. מקור המילה toilette בצרפתית הוא ב-toile, שמשמעותה בד או אריג. עם הזמן המילה קיבלה גם את המשמעות של "חדר שירותים" ו"טיפוח" (מי אמרה או-דה-טואלט לבושם, ולא קיבלה?). כשהמוצר הגיע לשימוש נרחב, השם הצרפתי הגיע איתו - ופשוט נשאר. מקווה שהבאנו לכם מספיק תועלת בהבנת ההיסטוריה של נייר הטואלט...