מיתולוגיות: האצטקים - אלי השמש, השאול, ונחשי הנוצות 🐍

בני האצטקים - שבכלל קראו לעצמם מקסיקה (Mexica) - ולכן מקסיקו... - בנו אימפריה ענקית במרכז מקסיקו בין המאות ה-14 וה-16 לספירה, עם עיר בירה בשם טנוצ'טיטלן - שנבנתה על אי בתוך אגם, עם תעלות מים במקום רחובות (כן, קצת כמו ונציה...). אגב, מקסיקו סיטי בנויה על שרידיה. הם אפילו יצרו צ'ינאמפס - איים מלאכותיים שנבנו בתוך האגם עצמו - לצורך חקלאות, כשיטה מתוחכמת שאפשרה להם להאכיל את עיר הבירה הענקית בלב המים.

לתרבות הזאת הייתה את אחת המיתולוגיות הדרמטיות בהיסטוריה האנושית: עולם של אלי שמש ואלי מלחמה, מפלצות ים ועולם תחתון רב-שכבתי, ונחשים עטורי נוצות (מכונפים) שמלמדים את בני האדם חכמה.

הידעת? שפת האצטקים, נאהואטל, עדיין מדוברת היום - כ-1.7 מיליון איש מדברים בה במקסיקו. יש אפילו מילים שאנחנו משתמשים בהן ביומיום - ושהגיעו דווקא מהנאהואטל: שוקולד (xocolatl), עגבניה (tomatl), אבוקדו (ahuacatl), ואפילו צ'ילי.

ספויילר:

🌞 השאלה הכי גדולה: מי שומר על השמש?

במרכז המיתולוגיה האצטקית עמד פחד אמיתי ועמוק: שהשמש תיכבה. האצטקים האמינו שאנחנו חיים ב"עולם החמישי" - כי ארבעת העולמות שקדמו לו כבר נהרסו. כל עולם, לפי האמונה שלהם, נשלט על ידי שמש אחרת, וכל שמש כזאת נהרסה בדרך אחרת:

1. אחת נאכלה על ידי יגוארים,

2. אחרת נהרסה בסופת רוחות,

3. אחרת בגשם של אש,

4. ואחת בשיטפון ענק.

השמש שלנו - "נאהואי אולין", שמשמעותה "תנועה" - גם היא תיהרס, לפי האמונה, בעקבות רעידת אדמה גדולה. כדי לדחות את הקץ, צריך לשמור שהשמש תישאר בתנועה - ולהזין אותה. כאן נכנסת האמונה האצטקית בדם כמקור של חיים: האצטקים ראו בדם את הכוח המניע של היקום - ממש כמו שהלב מזרים את הדם בגוף האדם ושומר אותו חי, כך הדם האנושי שומר גם על תנועת השמש וגם על קיום העולם, לא רק על האדם עצמו.

זו הסיבה לקורבנות האדם בטקסים של האצטקים. זה לא נעשה ממקום של רוע ואכזריות, אלא מתוך אמונה עמוקה שהעולם יפסיק להתקיים בלעדיהם.

הידעתם? עד היום החוקרים חלוקים ביניהם לגבי היקף הקורבנות. המספרים שמופיעים בחלק מהמקורות ההיסטוריים מוטלים בספק, והויכוח בין חוקרים לגבי דיוקם הוא לגמרי אמיתי.

⚡ האל הכי חזק: הויצילופוצ'טלי

אם יש פנתיאון ויש בו "אלוף", אצל האצטקים זה הויצילופוצ'טלי - ופירוש שמו הוא "יונק הדבש של הדרום". הוא אל שמזוהה עם השמש ועם המלחמה, האל הלאומי של האצטקים, ולכבודו נבנה מקדש ענק בראש הפירמידה הגדולה של טנוצ'טיטלן.

האמונה אומרת שהויצילופוצ'טלי נולד בצורה מוזרה במיוחד. אמו, קואטליקווה, הייתה האלה הגדולה, ואחיו ואחיותיו (בהנהגת אחותו קויאולשאוקי) ניסו להרוג את האם לפני שהספיקה ללדת אותו. הויצילופוצ'טלי נולד מיד כלוחם מזוין, ניצח את כולם, והפיל את אחותו קויאולשאוקי מההר כשהיא מתפרקת לחתיכות.

לפי האמונה, כל יום הויצילופוצ'טלי (המזוהה עם השמש) מנצח את הכוכבים ואת הירח מחדש - ומה שאנחנו קוראים לו "זריחה", זה בעצם הניצחון הזה שמתחדש מדי יום.

הידעת? הלוחמים שנפלו בקרב האמינו שהם הופכים לציפורים שיסייעו לשמש במסעה היומי.

🌧️ טלאלוק - האל הרטוב

לצד אל המלחמה, עמד בפסגת הפירמידה הגדולה גם מקדש לאל נוסף: טלאלוק, אל הגשם והמים. לחקלאים האצטקים, שגידלו תירס, שעועית ודלעת, טלאלוק היה חשוב לא פחות - כי בלי גשם, אין יבול, ואין עם מה להאכיל את האימפריה.

טלאלוק מתואר עם עיניים גדולות ועגולות ושיניים דמויות נחש. לטלאלוק היה עולם משלו - טלאלוקן - לשם הגיעו אחרי מותם כל מי שמת בהצפה, ממכת ברק, מטביעה או ממחלות שקשורות למים.

🐍 הנחש המכונף: קצלקואטל

האל האצטקי שהכי קל לזכור הוא קצלקואטל - שמו הוא שילוב של שתי מילים: "קצל" (ציפור קצל, עם נוצות ירוקות זוהרות) ו"קואטל" (נחש). ולכן, כשמו כן הוא - נחש עטור נוצות (מכונף). נחש ענקי, מכוסה נוצות ירוקות, שמסוגל לעוף.

אבל קצלקואטל לא היה אל מלחמה. הוא היה אל הרוח, החכמה, הידע והפולחן.

הוא זה שלימד את בני האדם חקלאות, כתיבה, לוחות שנה וחוקי החברה. בגרסאות רבות הוא נחשב לבורא האדם עצמו - שירד לשאול ואסף עצמות של בני אדם קדמונים, ערבב אותן עם דמו, וכך ברא את המין האנושי.

אבל יש לו גם סיפור טרגי: קצלקואטל שלט בטולה, העיר הגדולה, אבל יריבו טזקאטליפוקה (אל הלילה) הערים עליו - גרם לו להשתכר ולעשות דברים ש-איך להגיד-לא מתאימים לאל. קצלקואטל התבייש ועזב, הפליג מזרחה על רפסודה של נחשים, והבטיח לחזור. כשהספרדים הגיעו ממזרח ב-1519 (ובראשם הרנאן קורטס, שנחת בחופי מקסיקו של ימינו - אותה שנה בדיוק שבה יצא פרדיננד מגלן למסע הקפת העולם), יש מקורות שטוענים שהקיסר האצטקי מוקטזומה חשב לרגע שזה קצלקואטל שחוזר - אבל חוקרים רבים מטילים בכך ספק ורואים בזה אולי סיפור שנוצר בדיעבד. בכל מקרה, הייתה לה (לפגישה ההיא) תוצאות היסטוריות כבדות לעם האצטקי 😞.

🌑 השאול המפחיד: מיקטלן

אצל האצטקים, אחרי המוות לא הולכים ישירות לגן עדן - הולכים למיקטלן, עולם התחתון שמורכב מתשע רמות שצריך לעבור דרכן. המסע נמשך ארבע שנים, וכל רמה מציבה מכשול אחר:

• רמה 1: חציית נהר רחב ומסוכן (לכן נהגו לקבור את המתים עם כלב, שאמור לעזור לחצות את הנהר. למה דווקא כלב ולא סירה למשל? לאצטקים הפתרונות...)

• רמות 2-8: מכשולים שכללו רוחות קרות, שדות רוח דוקרות, מדבריות קפואות, וכל מיני מקומות שאסור לזוז בהם כלל

• רמה 9: הגעה לממלכת מיקטלנטקוהטלי, אל המוות - שמתואר עם גוף של שלד וראש גולגולת

מה שמעניין, זה שלא כולם הלכו למיקטלן. לפי האמונה האצטקית, גורל האדם אחרי מותו נקבע לא לפי מעשיו אלא לפי אופן מותו. נופלים בקרב, נשים שמתות בלידה, וקורבנות - הגיעו לעולמות טובים יותר. מי שמת מוות רגיל - ירד למיקטלן ולא 'נהנה' מקיצור דרך...

הידעת? הפסטיבל המקסיקני "יום המתים" (Día de Muertos), שמפורסם בצבעוניות ובגולגולות מקושטות, נובע ממסורות אצטקיות עתיקות שהתמזגו עם הקתוליות לאחר הכיבוש הספרדי. האצטקים חגגו חודש שלם (לפי לוח השנה שלהם!) שהוקדש לכיבוד המתים.

🐆 הלוחמים הכי מגניבים: נשרים ויגוארים

האצטקים חילקו את לוחמיהם המובחרים ל-2 קבוצות מיתולוגיות:

• לוחמי הנשר - הנשרים קדושים לשמש. לוחמים שהצטיינו בקרב ונחשבו ראויים ללוות את השמש במסעה. הם חבשו קסדות בצורת ראש נשר והלבוש שלהם היה מעוטר בנוצות.

• לוחמי היגואר - היגואר קדוש ללילה, ולכן לוחמים אלו ייצגו את כוחו של הלילה. הם לבשו עורות יגואר שלמים בקרב.

שתי הקבוצות היו סוג-של יחידות עילית - קבוצות יוקרתיות שדרשו הוכחת אומץ בקרב. לוחם שהיה באחת מהקבוצות הללו קיבל זכויות מיוחדות וכבוד עצום.

🐊 המפלצות של האצטקים

• ציפקטלי - זאת המפלצת הראשית: יצור ענק שנראה כמו חיבור של תנין, דג וצפרדע, אבל לא עם פה אחד אלא עם מלא פיות - בכל מפרקי גופו. לפי המיתוס, כדור הארץ עצמו נוצר מגופה של ציפקטלי - האלים חצו אותה לשניים, מחצי אחד יצרו את הארץ ומהחצי השני את השמיים.

• שולוטל - אל בדמות כלב ערום מכוסה קמטים. הוא ליווה את המתים במסע למיקטלן (כפי שהזכרנו). שולוטל נחשב ליצור בין-עולמי, כזה שמתווך בין עולם החיים לעולם המתים. אגב, גזע הכלבים המקסיקני העתיק שולואיצקווינטלי (Xoloitzcuintli) נקרא על שמו, ונחשב מאז ומתמיד ללוויה הנאמנה של הנשמות בדרכן לעולם הבא.

  https://www.youtube.com/watch?v=F7oJ66knlg0

• אהואיזוטל - מפלצת מיימית שחיה בנהרות ואגמים, עם ידיים שיוצאות מקצה הזנב שלה. היא פיתתה אנשים להתקרב אליה בעזרת קולות שנשמעו כמו בכי של תינוק. ומי שהתקרב? היא גררה למים.

הידעת? הרעיון של יצור מימי שמפתה בני אדם רק כדי להטביע אותם, מוכר גם ממיתולוגיות אחרות - למשל הקלפי (Kelpie) במיתולוגיה האירית והקלטית: סוס-מים יפהפה ומסוכן שמפתה אנשים לרכוב עליו, ואז צולל איתם למעמקים. אפשר לקרוא עליו ועל עוד יצורים קסומים במיתולוגיה האירית.

🌟 מי האל הכי מפחיד?

טזקאטליפוקה - פירוש שמו "המראה שמעלה עשן". הוא אל הלילה, החושך והריב. לעומת קצלקואטל - שהוא מאיר ונדיב - טזקאטליפוקה הוא ההפך הגמור. הוא נשא עמו מראה שחורה קסומה בה יכול היה לראות את מחשבות הבריות, ומי שהסתכל בה ישירות - היה בצרות. האצטקים האמינו שהוא יכול להגיח בלילה בצורת שלד שמשמיע קולות מפחידים.

🏛️ הפירמידה הגדולה: טמפלו מאיור

במרכז טנוצ'טיטלן עמד הטמפלו מאיור ("המקדש הגדול") - פירמידה כפולה עם שני מקדשים בפסגתה: אחד לאל המלחמה הויצילופוצ'טלי, ואחד לאל הגשם טלאלוק. הפירמידה הזו שוחזרה ונבנתה מחדש שבע פעמים - כל שליט הוסיף שכבה חדשה מעל הישנה, כך שבתוכה קבורות שש גרסאות קודמות.

כיום, בלב מקסיקו סיטי, ניתן לבקר בחפירות הארכיאולוגיות שחושפות את שרידיה.

הידעת? כשהספרדים כבשו את טנוצ'טיטלן ב-1521, הם בנו את הקתדרלה הגדולה שלהם בדיוק מעל הריסות טמפלו מאיור - ולא רחוק ממנה את "כיכר הזוקאלו", הכיכר הראשית של מקסיקו סיטי, שהיא אחת הגדולות בעולם.

https://www.youtube.com/watch?v=ijcG44BAoJo

🔍 מה הכי מוזר?

ב-1978, פועלים שחפרו תעלות חשמל בלב מקסיקו סיטי גילו לפתע אבן ענקית של 3.5 טון עם פיסול מורכב - לוח האבן של קויאולשאוקי נמצא למרגלות הפירמידה (בדיוק איפה שהמיתוס אמר שתהיה) - מפורקת לחתיכות למרגלות ההר. הגילוי הוביל לחפירה ארכיאולוגית שנמשכת עד היום. תציצו בסרטון ☝️.

הידעת? גם לאצטקים היה לוח שנה מורכב ומדויק, בנוי משתי מערכות מקבילות שנפגשו רק כל 52 שנה - בדומה למבנה לוח השנה ששימש גם את בני המאיה ועמים נוספים באזור מרכז אמריקה, שכולם חלקו עקרונות לוח שנה דומים. אפשר לקרוא עוד על המיתולוגיה של המאיה כאן.

📖 המורשת שנשארה

הספרדים הרסו את רוב הכתבים האצטקיים - הקודקסים - בשרפות (זוכרים? קודקס זה כשחיברו את פיסות העור הכתובות יחד לצורה של מה שאנחנו קוראים ספר, שזה יותר קל לקרוא ולנייד מאשר הקלף המגולגל). ולמרות זאת, בכל זאת שרדו כמה קודקסים (כמו קודקס בורג'יה וקודקס מנדוסה) שבזכותם אנחנו יודעים על המיתולוגיה האצטקית, על אמונות, מיתוסים וגם על חיי היומיום של התרבות שהיתה פעם ואיננה עוד. גם שמות כמו מוקטזומה וסיפורים על קצלקואטל שרדו בזיכרון קולקטיבי ובמחקרים ארכיאולוגים נרחבים שממשיכים עד היום.