אמנות קינטית. כי מי אמר שאמנות חייבת לעמוד במקום אחד? 🌀

לפני 11 דקות
זמן קריאה 4 דקות

מה זה בעצם אמנות קינטית?

המילה "קינֵטי" מגיעה מהמילה היוונית kinesis, שפירושה תנועה. ולכן אמנות קינטית היא כל יצירת אמנות ש...זזה: או שהיא תלויה בתנועה, או שהתנועה היא חלק מהאפקט שלה: למשל, פסלים שמסתובבים ברוח, מובייל שמתנדנד מעל עריסת התינוק, מבנה שמשתנה כשמסתכלים עליו מזווית אחרת.

וכאן טמון הבדל חשוב שכדאי להכיר:

תנועה אמיתית (פיזית) - כשהיצירה עצמה זזה, בעזרת רוח, מנוע, מים, או מגע של הצופה. לדוגמא:
https://youtu.be/nxdcj2tLQGE?si=jKbhD4sRs8ddB0I6
תנועה מדומה (אופטית) - כשהיצירה עצמה לא זזה בכלל, אבל הצופה מרגיש כאילו משהו זז שם, רק בגלל אשליות אופטיות, צבעים וקווים. זה נקרא אופ ארט (Op Art), והוא קרוב מאוד לאמנות הקינטית, אבל לא בדיוק אותו דבר.

🐣 הידעת? יעקב אגם (ההוא מהמזרקה בדיזינגוף) עבד ב-2 התחומים גם יחד. גם פסלים שזזים פיזית, וגם תבליטים צבעוניים שבהם הצורה והצבעים משתנים לחלוטין כשהצופה הולך לידם ומשנה את הזווית, בלי שהיצירה עצמה זזה אפילו סנטימטר.

האם זאת אמנות עתיקה, או רק המצאה מודרנית? 🏺

זאת שאלה מצוינת, והתשובה מורכבת קצת.

כתופעה אמנותית עם שם ותנועה מוגדרת, אמנות קינטית היא יצירה של המאה ה-20. השם עצמו נטבע רק בשנת 1920, במניפסט של האמנים הקונסטרוקטיביסטים גאבו ופבזנר, שקראו לשלב "תנועה" כחלק בסיסי באמנות.

אחר כך, בשנות ה-50 וה-60, אמנים כמו אלכסנדר קאלדר (ממציא ה"מובייל" המודרני), מרסל דושאן, ז'אן טינגלי, ויעקב אגם שלנו - פיתחו והפכו את הזרם לתנועה אמנותית של ממש, עם תערוכות, גלריות וקהל עולמי שהלך וגדל.

אבל הרעיון של דברים שזזים ויוצרים אפקט אמנותי או מהפנט הוא הרבה יותר עתיק.

כבר בעולם העתיק היו:

בובות מצריות עם חוטים, שמשכו את הזרועות והרגליים שלהן בטקסים דתיים, לפני אלפי שנים.
שעוני מים (קלפסידרות) ביוון העתיקה ובעולם ההלניסטי, שהיו לא רק כלים מדויקים אלא גם יצירות אמנות ומחשבה.
אוטומטים - מכשירים מכניים שחיקו תנועה של בני אדם ובעלי חיים, שהתפתחו בסין העתיקה וגם באירופה של המאה ה-18, כמו הדמות המפורסמת "הסופר" של פייר ז'אקה-דרוז, בובה עם כ-6,000 חלקים נעים שיכולה לכתוב משפטים בעצמה (כן, גם לנו זה נשמע כאילו המציאו את הרובוט דמוי האדם הרבה לפני שחלמנו על רובוטים).

אז אפשר להגיד שהרצון האנושי ליצור דברים שזזים, ולחקור את הקשר בין אמנות לתנועה, הוא עתיק כמו האדם עצמו - אבל אמנות קינטית כזרם אמנותי מוגדר, עם שם, תאוריה ואמנים שמזדהים איתו, היא תופעה מודרנית שהתפתחה במאה ה-20.

חצר של בית משותף בירושלים שיש בה פסלים קינטיים עשויים מכל מיני חומרים כמו כלי אוכל, תוף של מכונת כביסה, פומפייה ועוד. כולם זזים בכוח הרוח כמו סוג של שבשבות. צילום עדי ברטשניידר — במקום שאחד רואה זבל - אחר רואה אמנות קינטית שאפשר ליצור ולתת לרוח להזיז. זה למשל צולם בירושלים בחצר של בית משותף רגיל. ביום שבו הרוח נושבת - הכל זז (ולפעמים אפילו משמיע קולות קלים...). ואם תקליקו על התמונה תגיעו לכתובת של החצר החביבה הזאת... צילום עדי ברטשניידר

מי היה יעקב אגם? 🎨

יעקב אגם נולד ב-1928 עם שם המשפחה גיבשטיין בראשון לציון. אביו היה רב. הוא למד אמנות בבצלאל בירושלים, ואחר כך בציריך ובפריז, שם התגורר רוב חייו. בגיל 27, ב-1955, הציג בפריז יצירות ראשוניות שנחשבות לאחת מנקודות הפתיחה של זרם האמנות הקינטית כולו.

מה הופך את היצירות שלו למיוחדות?

הוא פיתח טכניקה שנקראת "אגמוגרף" - תבליטים שמחולקים לפסים, ובהם הצורה והצבעים שאתם רואים משתנים לחלוטין בהתאם לזווית שממנה מסתכלים על היצירה. (הי, תוכלו להתנסות ביצירה כזאת בעצמכם בפוסט שבלינק שכאן (הקליקו))
בשנות ה-70 הוא יצר פסלים שמשלבים מים, אש ומוזיקה ביחד, מופעלים על ידי מחשב - כמו המזרקה המוכרת "אש ומים" בכיכר דיזנגוף בתל אביב שנקראת "אש ומים".
יצירותיו הוצגו במוזיאונים המובילים בעולם כמו הגוגנהיים בניו יורק, מרכז פומפידו בפריז, ואפילו בארמון האליזה ובבית הלבן.
לפני כמעט 10 שנים, ב-2017, נפתח בראשון לציון (רח' מישר 1), העיר שבה נולד, מוזיאון שלם המוקדש כולו ליצירתו ולתחום האמנות הקינטית. הנה ווייז לשם.

🐣 הידעת? באמנות של אגם אין באמת רגע אחד "סופי" שאפשר לתפוס בתמונה. אגם עצמו אמר שהמציאות, בתפיסתו, היא תמיד בתנועה ובהשתנות, ושאי אפשר לייצג אותה נכון ביצירה סטטית אחת.

רגע ליצור: בואו נכין אמנות קינטית בעצמנו! ✋🎨

עכשיו, כשאנחנו מבינים מה זאת אמנות קינטית, הגיע הזמן להפוך לאמנים קינטיים בעצמנו.

קבלו חמישה פרויקטים של יצירה קינטית.

פרויקט 1: מובייל מאוזן בסטייל קאלדר 🌬️

מתאים לכל גיל ולא דורש ציוד מיוחד

מה צריך:

קרטון או נייר עבה,
מספריים,
חוטי תפירה או חוטי דיג,
מקלות (אפשר של שיפודים או ענפים דקים),
צבעים.

מה עושים?

גזרו כמה צורות שטוחות בצבעים שונים - עיגולים, משולשים, צורות חופשיות.
תלו כל צורה על חוט.
קשרו את החוטים למקל אחד, ואז קשרו שני מקלות זה לזה בצורת "+" או "ד"
הזיזו את נקודות החיבור (מרכז הכובד) עד שהמובייל שלכם יהיה מאוזן ולא ייטה לכיוון אחד.
תלו במקום שיש בו תנודת אוויר, וצפו בו זז לבד!

אגב, אם יש לכם אוסף של צדפים - תוכלו ליצור מהם מובייל חביב גם כן (הקליקו על הלינק)

רגע של מדע: זה בדיוק העיקרון שעליו עבד האמן אלכסנדר קלדר, שהמציא את צורת המובייל המודרנית - איזון משקלים סביב נקודת תלייה, כך שכל שינוי קטן ברוח גורם לתנועה אחרת.

פרויקט 2: ספינר נייר עם תיאוריית צבעים 🎡

גם זה לכל גיל ובלי חומרים מיוחדים.

מה צריך:

קרטון,
צבעים,
מספריים,
חוט או 2 קשיות.

מה עושים?

גזרו עיגול קרטון ועיגול נוסף בגודל זהה.
צבעו אחד מהם עם פסים בצבעים שונים (למשל אדום וצהוב לצד אחד, כחול וצהוב לצד שני).
הדביקו את שני העיגולים יחד, צבע מול צבע.
עשו שני חורים קטנים בלב העיגול המודבק, והעבירו בהם חוט בערך באורך 70 ס"מ. קשרו את קצוות החוט.
סבבו את העיגול כמה פעמים כדי לסובב את החוט, ואז משכו את שני הקצוות בבת אחת.
כשהעיגול יסתובב מהר, תראו את הצבעים מתערבבים לכם מול העיניים - אדום וצהוב יוצרים כתום, כחול וצהוב יוצרים ירוק. זאת בעצם דוגמה חיה לאיך שהעין שלנו תופסת תנועה וצבע ביחד.