לומדים אזרחות: איך משווים בין מדינות - ולמה בהוטן סופרת כמה שעות ישנתם 😴
איך יודעים אם מדינה מצליחה?
אפשר לבדוק כמה כסף היא מייצרת, כמה שנים חיים בה, כמה חופשית העיתונות שלה, או פשוט לשאול את האזרחים איך הם מרגישים.
כל אחת מהדרכים האלה נשמעת הגיונית, אבל כל אחת נותנת תמונה אחרת לגמרי.
וזה הדבר הכי חשוב שצריך להבין לגבי מדדים: כל מדד הוא בעצם החלטה מה חשוב. מי שבוחר מה למדוד, בוחר גם על מה המדינה תסתכל, על מה פוליטיקאים יתגאו ועל מה הם יתווכחו.
המדדים שכולם מכירים: תמ"ג ותל"ג 💰
כשאומרים בחדשות ש"המשק צמח" או ש"מדינה X עשירה יותר ממדינה Y", כמעט תמיד מדברים על אחד משני המדדים האלה:
תמ"ג - תוצר מקומי גולמי (GDP):
זה אומר מה הערך של כל הסחורות והשירותים שיוצרו בתוך גבולות המדינה במשך שנה. כל לחם שנאפה, כל תספורת, כל אפליקציה שנמכרה.
תל"ג - תוצר לאומי גולמי (GNP):
זה כמעט אותו דבר, אבל לפי מי ייצר ולא איפה הוא עשה את זה. לכן, אם החברה ישראלית אבל היא מפעילה מפעל בסין, אז הרווח שלה נכנס לתל"ג של ישראל, אבל לא לתמ"ג שלה.
היום כלכלנים משתמשים יותר במונח "הכנסה לאומית גולמית" (GNI), שמבוסס על אותו רעיון.
ולמה "גולמי"?
כי זה החישוב לפני שמורידים את הבלאי של מכונות, מבנים וכבישים שהתיישנו במהלך השנה וכל מיני הוצאות.
אבל המספר לבד לא מספיק
תוצר כולל של מדינה ענקית יהיה כמעט תמיד גדול יותר מזה של מדינה קטנטנה, גם אם האזרחים שלה עניים יותר.
לכן מחלקים את התוצר במספר התושבים כדי לקבל תוצר לנפש, וכך לקבל מספר שיותר קל להשוות בין מדינות.
לסין, למשל, יש אחד התוצרים הגדולים בעולם, אבל התוצר לנפש שלה נמוך פי כמה מזה של לוקסמבורג הקטנה.
ויש עוד בעיה: דולר אחד קונה הרבה יותר בהודו מאשר בשווייץ.
לכן מחשבים גם שווי כוח קנייה (PPP), כלומר כמה באמת אפשר לקנות בכסף בכל מדינה.
🍔 הידעתם? ב-1986 המציא העיתון הכלכלי "האקונומיסט" את "מדד הביג מק" - השוואה של מחיר של המבורגר אחד ממקדונלד'ס במדינות שונות. זה התחיל כבדיחה, אבל כלכלנים משתמשים בו עד היום כדרך פשוטה כדי להבין אם מטבע מסוים "יקר" או "זול" מדי.
מה התל"ג לא רואה 🙈
התל"ג הוא כלי מצוין למדידת פעילות כלכלית, אבל יש דברים שהוא פשוט לא מסוגל לראות:
תאונת דרכים מגדילה את התוצר.
תיקון הרכב, האשפוז, עורכי הדין - כל אלה הם פעילות כלכלית. מבחינת התל"ג, זה יום טוב. 🤦
הורה שמגדל את הילדים בבית, סבתא שמבשלת לכל המשפחה או מתנדבים בקהילה - לא נספרים בכלל, כי אף אחד לא משלם על זה.
כריתת יער ומכירת העצים נספרת כצמיחה. היער עצמו, כל עוד הוא עומד ומייצר לנו חמצן, צל, נוף וטבע - שווה אפס.
ממוצע מסתיר פערים. אם מיליארדר נכנס לבית קפה, ההכנסה הממוצעת של היושבים שם קופצת בבת אחת, אבל אף אחד מהם לא נעשה בגלל זה עשיר יותר. מספרים יכולים לשחק איתנו, וכבר כתבנו על זה בפוסט על פרדוקס סימפסון.
מדינה שמוכרת מחצב יכולה להיראות עשירה מאוד - נפט, יהלומים, נחושת - בזמן שרוב האזרחים בה חיים בעוני, כי הרווחים מגיעים לקבוצה קטנה. זה בדיוק התסריט שקרה ושגרם למה שנקרא רפובליקת בננות. 🍌
אבל - גם מי שהמציא את המדד ידע את זה.
הכלכלן סיימון קוזנץ, שפיתח את שיטת חישוב התוצר הלאומי עבור הקונגרס האמריקאי ב-1934, הזהיר כבר אז שאי אפשר להסיק מהמספר הזה עד כמה טוב לאנשים לחיות במדינה.
ב-1968 אמר הסנאטור האמריקאי רוברט קנדי בנאום מפורסם שהתוצר הלאומי מודד הכל - חוץ מאשר את הדברים שהופכים את החיים לשווים משהו.
אז קבלו עוד כמה מדדים שכדאי להכיר 📊
עם השנים פותחו מדדים נוספים שמנסים לראות את מה שהתל"ג מפספס:
מדד הפיתוח האנושי (HDI):
פותח ב-1990 עבור האו"ם על ידי הכלכלן הפקיסטני מחבוב אל-חק, יחד עם הכלכלן ההודי אמרטיה סן (שזכה מאוחר יותר בפרס נובל). הוא משלב 3 דברים: תוחלת חיים (כמה שנים חיים), השכלה (כמה שנים לומדים) והכנסה לנפש (כמה מרוויחים). הציון נע בין 0 ל-1.
מקדם ג'יני:
נקרא על שם הסטטיסטיקאי האיטלקי קוראדו ג'יני, שהציג אותו ב-1912.
הוא מודד אי-שוויון בהכנסות: 0 אומר שלכולם יש בדיוק אותו דבר, ו-1 אומר שאדם אחד מחזיק בכל הכסף במדינה.
דוח האושר העולמי:
מתפרסם מאז 2012. סוקרים של חברת גאלופ שואלים כאלף אנשים בכל מדינה, בכל שנה, שאלה אחת: "דמיינו סולם שבתחתיתו (0) החיים הגרועים ביותר עבורכם ובראשו (10) הטובים ביותר - איפה אתם עומדים עכשיו?"
בדוח של 2026, פינלנד נשארה המדינה המאושרת בעולם זו השנה התשיעית ברציפות, אחריה איסלנד ודנמרק, וישראל דורגה במקום השמיני. קוסטה ריקה הגיעה למקום הרביעי - הפעם הראשונה שלה בחמישייה הראשונה והדירוג הגבוה ביותר אי פעם למדינה מאמריקה הלטינית.
מדדי דמוקרטיה וחופש:
גופים כמו "פרידום האוס" ויחידת המחקר של "האקונומיסט" מדרגים מדינות לפי חופש הבחירות, זכויות האזרח ועצמאות בתי המשפט.
יש גם מדד מיוחד לחופש העיתונות (שעליו הרחבנו בפוסט על תקשורת חופשית).
המדדים האלה עוזרים לזהות גם מדינות שבהן הדמוקרטיה מתחילה להידרדר.
ועכשיו, למדד שהולך לכיוון אחר לגמרי. ↔️
האם אפשר למדוד... אושר? הסיפור של בהוטן 🏔️
בהוטן היא ממלכה קטנה בהרי ההימלאיה, שתקועה בין שתי ענקיות: סין והודו. חיים בה כ-780 אלף איש, פחות מבירושלים.
ב-1972, אחרי מות אביו, הפך ג'יגמה סינגייה וואנגצ'וק למלך הרביעי של בהוטן. הוא היה אז בן 16 בלבד. לפי הסיפור המפורסם, בסוף שנות ה-70 שאלו אותו עיתונאים על התוצר הלאומי הנמוך של המדינה שלו, והוא ענה שבשבילו "אושר לאומי גולמי" חשוב יותר מתוצר לאומי גולמי.
מאחורי המשפט השנון הזה עמד רעיון רציני: פיתוח כלכלי הוא לא מטרה בפני עצמה. הוא אמור לשרת את האנשים, ולא להפך.
מרעיון לחוק
במשך שנים "אושר לאומי גולמי" (GNH - Gross National Happiness) היה בעיקר פילוסופיה. ואז הגיעו כמה שינויים גדולים:
2008: בהוטן עברה מממלכה שבה למלך יש סמכות מלאה - למונרכיה חוקתית, עם בחירות דמוקרטיות ראשונות וחוקה ראשונה. פרט מעניין: את המעבר לדמוקרטיה דחף המלך עצמו, למרות שחלק מהעם דווקא לא רצה בה.
סעיף 9 בחוקה קובע שהמדינה צריכה לשאוף ליצור את התנאים שיאפשרו לאזרחים לחתור לאושר.
ועדת התכנון הלאומית של המדינה שינתה את שמה ל"ועדת האושר הלאומי הגולמי".
2010: פורסם המדד המדיד הראשון, שפותח במרכז לחקר בהוטן יחד עם החוקרים סבינה אלקיר וג'יימס פוסטר מאוניברסיטת אוקספורד.
מאז נערכו שלושה סקרים גדולים: ב-2010, ב-2015 וב-2022.
ארבעת עמודי התווך של האושר 🏛️
בבסיס של השיטה למדידת האושר ישנם 4 עמודי תווך, הדברים שהמדינה צריכה לדאוג להם, כדי שלאזרחים שלה יהיו תנאים לחיים מאושרים:
פיתוח כלכלי-חברתי בר-קיימא ושוויוני - כלכלה שמתפתחת, אבל לא על חשבון הדורות הבאים, ושהיתרונות שלה מגיעים לכולם ולא רק לחלק מהאזרחים.
שמירה על הסביבה - הטבע נחשב חלק בלתי נפרד מהרווחה של בני האדם.
שימור וקידום התרבות - שפה, מסורות, אומנות וזהות משותפת.
ממשל תקין - שלטון שקוף, הוגן ושעונה לצרכים של האזרחים.
עמודי התווך האלה הם עקרונות רחבים. כדי שיהיה אפשר למדוד אותם, הם פורקו ל-9 תחומים, ובתוכם 33 מדדים.
9 התחומים ו-33 המדדים 🔍
הסקר האחרון כלל 11,052 משתתפים בני 15 ומעלה, שנבחרו באקראי ממשקי בית שנדגמו באקראי.
הוא כלל ראיון ארוך, שבו כל אחד נשאל על החיים שלו, לא על המדינה.
1. רווחה פסיכולוגית 🧠
כאן שואלים על שביעות הרצון מהחיים, על רגשות חיוביים (כמו רוגע, נדיבות וסלחנות), על רגשות שליליים (כמו כעס, קנאה ודאגה) ועל רוחניות.
2. בריאות 🩺
בריאות לפי דיווח אישי (איך אתם מרגישים), מספר הימים הבריאים בחודש האחרון, מוגבלות ובריאות נפשית, שנבדקת בעזרת שאלון מקובל בעולם.
3. חינוך 📚
אוריינות (יכולת קריאה וכתיבה), מספר שנות הלימוד, ידע (למשל טריוויה על אגדות מקומיות, חגים, החוקה ובריאות) וערכים - מה אנשים חושבים על מעשים כמו גניבה, שקר ואלימות.
4. שימוש בזמן ואיזון ⏰
זה אולי התחום הכי מפתיע, ויש בו רק שני מדדים: שעות שינה ושעות עבודה (כולל עבודות בית וטיפול במשפחה). רף השינה המספקת נקבע על 8 שעות ביממה, ומי שעובד יותר מ-8 שעות ביום נחשב כמי שחסר לו איזון.
תחשבו על זה רגע: מדינה שבודקת אם האזרחים שלה ישנים מספיק. בשביל אדם רגיל, השאלה אם הוא מצליח לישון לילה שלם קרובה הרבה יותר לחיים שלו מאשר השאלה כמה המדינה הרוויחה ממכירת נפט, למשל.
ואיך אפשר לישון טוב? קבלו הפסקה מתודית עם הסבר... 😉
5. גיוון וחוסן תרבותי 🎭
דיבור בשפת האם, השתתפות בפסטיבלים ובאירועים תרבותיים, מיומנות במלאכות המסורתיות (בבהוטן יש 13 אומנויות מסורתיות שנקראות "זוריג צ'וסום", כמו אריגה, ציור וגילוף בעץ) ודריגלם נאמז'ה - קוד הנימוסים וההתנהגות המסורתי.
6. ממשל תקין ⚖️
הערכת תפקוד הממשלה (בתחומים כמו חינוך, בריאות ומאבק בשחיתות), זכויות יסוד (חופש ביטוי, הזכות לבחור, חופש מאפליה), שירותים (חשמל, מים, מרחק ממרפאה, פינוי פסולת) והשתתפות פוליטית (הצבעה בבחירות והשתתפות באסיפות מקומיות).
7. חיוניות קהילתית 🤝
תרומה של זמן ושל כסף, קשרים בקהילה (תחושת שייכות ואמון בשכנים), משפחה וביטחון אישי.
8. גיוון וחוסן אקולוגי 🌲
בעיות סביבתיות (זיהום אוויר ומים, רעש, פסולת), אחריות כלפי הסביבה, בעיות של עיור (כמו פקקים ומחסור בשטחים ירוקים) ומדד מיוחד במינו: נזקי חיות בר - האם חיות כמו חזירי בר או פילים הרסו לכם את היבול? בבהוטן, שבה חלק גדול מהאוכלוסייה חי מחקלאות, זו בעיה אמיתית (כן, גם בחיפה...).
9. רמת חיים 🏠
הכנסה לנפש במשק הבית, נכסים ודיור. כן, גם כסף חשוב באושר הלאומי הגולמי. ההבדל הוא שכאן הוא רק תחום אחד מתוך תשעה, ולא כל הסיפור. רף ההכנסה המספקת נקבע על פי 1.5 מקו העוני.
איך הופכים 33 מדדים למספר אחד? 🧮
לכל מדד נקבע רף של "מספיק". מי שעובר אותו נחשב כמי שיש לו מספיק באותו מדד. אחר כך בודקים לכל אדם באיזה חלק מהתחומים הוא עומד ברף, ומחלקים את המשתתפים לארבע קבוצות:
לא מאושרים - פחות מ-50% מהתחומים
מאושרים במידה מצומצמת - בין 50% ל-65%
מאושרים במידה נרחבת - בין 66% ל-76%
מאושרים מאוד - 77% ומעלה
רק שתי הקבוצות האחרונות נחשבות "מאושרות" באופן רשמי, ויש פה רעיון יפה: מי שעומד ברף בשישה מתוך תשעה תחומים נחשב שווה למי שעומד בו בכל התשעה. כלומר, אף אחד לא צריך שהכל יהיה מושלם כדי להיות מאושר.
ולמה חשוב למדינה לבדוק את זה? כי מה שמעניין אותה זה בעיקר התושבים שעוד לא הגיעו לשם, ומה חסר להם.
אז, מה יצא בסקרים?
בכל סקר מאז 2010 המדד עלה בהדרגה. כמעט חצי מהבהוטנים הוגדרו בסקר האחרון (2022) כ"מאושרים", כשהרוב נמצא קרוב לקו.
🔎 אבל הנה הקטע המעניין באמת:
כשהתוצאות פורסמו, חלק מכלי התקשורת דיווחו ש-93.6% מהבהוטנים בני 15 ומעלה מאושרים.
איך מכמעט חצי מגיעים לכמעט כולם?
פשוט מצרפים למאושרים גם את מי שמאושר "במידה מצומצמת".
כלומר, אותם נתונים בדיוק, שתי כותרות שונות לגמרי. בפעם הבאה שאתם רואים כותרת עם אחוזים, כדאי לשאול: מי בדיוק נספר פה? (ובכלל, כדאי לקרוא כאן איך להיות קורא ביקורתי ואיך לזהות איך 'מסובבים' את הכותרות עם מילים)
💸 אגב, שווה לזכור: כסף לא מבטיח אושר. גם בקבוצת ההכנסה העשירה ביותר, חלק לא קטן מהאנשים נמצאו בקבוצת "עוד לא מאושרים". כי מי שיש לו הרבה כסף אבל ישן מעט, עובד בלי הפסקה ולא מכיר את השכנים, לא עובר את הרף.
האם בהוטן לבדה בבדיקת אושר האזרחים? 🌎
ב-2025 יצא לדרך פרויקט ראשון מסוגו באי פרננדו די נורוניה שבברזיל.
זו הפעם הראשונה שבה המדד של בהוטן מיושם מחוץ לממלכה, והוא הותאם לאוכלוסייה הקטנה של האי, לטבע השביר שלו ולתלות שלו בתיירות.
בזכות בהוטן, גם מדינות אחרות התחילו להתייחס לאושר ולרווחה: ניו זילנד, למשל, הציגה ב-2019 "תקציב רווחה", שבו ההחלטות על חלוקת הכסף מתבססות גם על מדדים של בריאות נפשית, משפחה וסביבה.
הידעתם? יום האושר הבינלאומי של האו"ם, שמצוין ב-20 במרץ, נולד מהחלטה של האו"ם מ-2012 שבהוטן יזמה.
למה המדד הזה כל כך מעניין ?💡
ההבדל הגדול בין המדד של בהוטן לבין התל"ג הוא נקודת המבט.
התל"ג מסתכל על המדינה מלמעלה, כמו על קופה גדולה.
המדד של בהוטן מסתכל על האזרח הבודד ושואל אותו: אתה ישן מספיק? יש לך על מי לסמוך? אתה מרגיש שהממשלה שומעת אותך?
ובבהוטן זה לא נשאר רק על הנייר:
כל מדיניות חדשה עוברת "מבחן אושר". לפני שמאשרים תוכנית ממשלתית, בודקים איך היא תשפיע על תשעת התחומים. דוגמה שמצוטטת הרבה: בהוטן החליטה לא להצטרף לארגון הסחר העולמי, בין היתר בעקבות בדיקה כזאת.
החוקה מחייבת שלפחות 60% משטח המדינה יישאר מכוסה ביערות, לתמיד. בפועל היערות מכסים כ-70% מהמדינה, ובהוטן היא אחת המדינות הבודדות בעולם שקולטות יותר פחמן דו-חמצני ממה שהן פולטות.
תיירות מבוקרת: כדי שלא תהיה הצפה של תיירים, כל תייר משלם "דמי פיתוח יומיים" (פעם זה היה 200$ ליום, כיום זה 100$), שמממנים בין היתר חינוך, בריאות ושמירה על הטבע.
רגע למחשבה 🤔
שום מדד לא מושלם, וגם לאושר הלאומי הגולמי יש ביקורות שחשוב להכיר:
מי מחליט מה זה אושר? חלק מהמדדים משקפים את הערכים המסורתיים והבודהיסטיים של בהוטן, כמו רוחניות או שמירה על קוד הנימוסים. אדם שבוחר לחיות אחרת עלול "לקבל ציון נמוך יותר" באושר, גם אם הוא מרגיש מצוין.
ומה עם מי שלא שייך לתרבות הרוב? בסוף שנות ה-80 הנהיגה בהוטן מדיניות של "אומה אחת, עם אחד", שחייבה לבוש מסורתי ושימוש בשפה הלאומית. בני מיעוט הלוצאמפה, דוברי נפאלית שחיו בדרום המדינה, נפגעו קשות: יותר ממאה אלף מהם עזבו או גורשו בשנות ה-90, חיו שנים במחנות פליטים בנפאל, ורובם עברו לבסוף לגור בארה"ב ובמדינות אחרות. זו תזכורת לשאלה שעסקנו בה בפוסט על זכויות המיעוט: של מי האושר שנספר?
אושר לא תמיד מחזיק את הצעירים. בשנים האחרונות בהוטן מתמודדת עם אבטלה בקרב צעירים ועם גל של צעירים שעוזבים לחו"ל, בעיקר לאוסטרליה, בחיפוש אחרי עבודה והשכלה.
ובדוח האושר העולמי? בפעמים האחרונות שבהן בהוטן נכללה בו, היא דורגה רחוק מאד מהצמרת, בסביבות מקום 95. אבל זה בגלל ששני המדדים רק נקראים אותו הדבר, אבל שואלים שאלות שונות: הדוח העולמי שואל איך אתם מעריכים את החיים שלכם, והמדד של בהוטן בודק אם יש לכם את התנאים לחיים טובים.
אז אולי השאלה הנכונה היא לא איזה מדד צודק, אלא מה כל מדד מראה ומה הוא מסתיר. כי בסוף, מה שמדינה בוחרת למדוד הוא מה שהיא תשתדל לשפר.
אם אתם הייתם צריכים לבנות מדד לבית הספר שלכם, השכונה או המדינה - מה הייתם מודדים?
הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️
הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות.
אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם.
