סרט: פוניו על הצוק ליד הים 🌊

לפני 11 דקות
זמן קריאה 3 דקות

סוסקה הוא ילד בן חמש שגר עם אמא שלו על צוק מעל הים. יום אחד הוא מוצא דג זהב קטן שנתקע בצנצנת - ומשחרר אותו. הדג הקטן קורא לו "סוסקה!" ורוצה להיות בן אדם. וזה לא דג אלא דגה. שמה פוניו. והיא בת של אל הים.

פוניו על הצוק ליד הים (Ponyo, 2008) הוא סרט של הבמאי היאו מיאזאקי מסטודיו ג'יבלי - אחד האולפנים האהובים והמוערכים ביותר בעולם האנימציה. מיאזאקי כתב אותו במיוחד לילדים קטנים: פשוט, קסום, ומלא ים. בול לחופש הגדול...

🐟 על מה הסרט?

אז כאמור, פוניו היא נסיכת דגים קטנה שהתאהבה בעולם של בני האדם ולא מוכנה לחזור לים (ואם זה מזכיר לכם את אריאל, בת הים הקטנה - אתם לא לגמרי טועים, תקראו בהמשך). בגלל הקשר שלה עם סוסקה היא מתחילה להפוך לאדם - אבל השינוי הזה מערער את האיזון של הטבע ומאיים להציף את העולם כולו.

זה נשמע מפחיד, אבל מנקודת המבט של פוניו - היא רק רוצה לרוץ על גלים ולאכול נודלס.

✏️ 170,000 ציורים ביד

בעידן שבו אנימציה ממוחשבת הפכה לסטנדרט בתעשייה, מיאזאקי התעקש על אנימציה ידנית מסורתית לחלוטין. למעלה מ-170,000 פריימים צוירו ביד עבור הסרט - אחד הפרויקטים המורכבים ביותר שג'יבלי עשה.

התוצאה נראית בגלי המים: כל גל, כל דג, כל תנועת ים - צוירה בנפרד, ביד.

הידעת? 🐸 פוניו לא תמיד הייתה דג זהב. בשלב המוקדם של ההפקה, מיאזאקי בכלל תכנן אותה כצפרדע. אפשר לראות את איורי הקונספט המקוריים של "פוניו הצפרדע" בסרט הדוקומנטרי על יצירת הסרט.

🎨 למה כולם אוהבים את הסגנון של ג'יבלי?

הסגנון של סטודיו ג'יבלי מזוהה מיד: רקעים עשירים ומפורטים שנראים כמו ציורי שמן, דמויות עם הבעות ותווים עדינים ואנושיים, טבע שנראה חי ונושם, ואור שמתנהג כמו אור אמיתי. מיאזאקי תמיד דרש שהמצלמה "תנשום" - כלומר, תזוז בצורה אורגנית ולא מכנית, כמו עין אנושית שמסתכלת על העולם.

התוצאה היא סגנון שמרגיש בו-זמנית קסום ומוכר - כאילו אתה רואה עולם שלא קיים, אבל מכיר אותו מאיפשהו.

כשכלי AI החלו לאפשר לאנשים ליצור תמונות בסגנונות שונים, סגנון ג'יבלי הפך לאחד הפופולריים ביותר בעולם - כי הוא מצליח לעשות משהו שקשה מאוד להשיג: להיראות יפה, חם ואנושי בו-זמנית. וזה, בסופו של דבר, מה שמיאזאקי תמיד חיפש.

🎨 מי השאיל לפוניו את הפנים שלו?

העיצוב החמוד של פוניו - הביטויים, התנועות, האופי - נלקחו ישירות מהבת הקטנה של מנהל האנימציה של הסרט, קאציה קונדו. ואבא שלה, המוגזם והמגונן-יתר, פוג'ימוטו? הוא מבוסס על קונדו עצמו. מיאזאקי הנחה את שחקני הקול להגיד: "ככה בדיוק קונדו מתנהג."

🧜 ההשראה מ"בת הים הקטנה"

הסרט מושפע מאד מ"בת הים הקטנה" של הנס כריסטיאן אנדרסן - דג שרוצה להפוך לאדם, אהבה בין עולמות שונים, המחיר לשינוי. אבל מיאזאקי לוקח את הסיפור למקום אחר לגמרי: הוא מספר אותו מנקודת מבט של ילד בן חמש, שבה ההיגיון זה לא מה שהכי חשוב - ואהבה פשוטה ואמיתית יכולה לפתור גם את הבעיות הכי גדולות.

🌊 הסרט שבנוי משכבות של מיתולוגיה

פוניו אולי נראה כמו סרט אנימציה פשוט - אבל מיאזאקי בנה אותו משכבות של מיתולוגיות מכל העולם, שרוב הצופים לא מבחינים בהן.

מהמיתולוגיה היוונית: לפוניו יש מאות ואלפי אחיות קטנות - המספר הזה ממש לא מקרי. במיתולוגיה היוונית קיימות האוקיאנידות, כ-3,000 נימפות ים שהן בנות הטיטאן אוקיינוס. אמה של פוניו, גרן מאמארה, שואבת השראה מתאלאסה - אלת הים הראשונית שפירוש השם שלה הוא "ים".
מהמיתולוגיה הנורדית: שמה המקורי של פוניו בפי אביה הוא ברונהילדה - שם של ולקיריה מהמיתולוגיה הנורדית. בדיוק כמו ברונהילדה שמתאהבת בבן תמותה ומאבדת את מעמדה הקסום, כך גם פוניו מתאהבת בסוסקה ובוחרת להפוך לאנושית.
מהמיתולוגיה היפנית: מראה הדג המוזר של פוניו בתחילת הסרט מושפע מהנינגיו - יוקאי פולקלוריסטי יפני, שזו גרסת "בת הים" המקומית. יצורי הגלים הכהים שאביה שולח לחפש אותה מבוססים על האומיבוזו - רוחות ים ענקיות מהפולקלור היפני. ודמות האב שליט המעמקים, פוג'ימוטו, מבוססת על ריוג'ין - מלך הדרקון ששולט בים ביפן.
מהמיתולוגיה הבודהיסטית: דגי הזהב שמלווים את אמה של פוניו מייצגים את "שני דגי הזהב" - אחד משמונת הסימנים שמבשרים טובות בבודהיזם.