פילוסופים מעניינים: ג'ון הנרי פטרסון - הקצין שהאמין בכוח שאחרים לא ראו עדיין 🦁

kidshamal
11 בנוב׳
זמן קריאה 6 דקות

כשאנחנו חושבים על פילוסופים, אנחנו מדמיינים אנשים עם עט, מגילה או לפחות פודקאסט. אבל יש פילוסופים שכתבו את הרעיון שלהם לא על דף - אלא דרך מעשים.

ג'ון הנרי פטרסון היה אחד מהם. קצין בריטי, צייד אריות, מפקד צבאי - אבל בעיקר: אדם שראה משהו שאחרים עוד לא ראו, והיה אמיץ מספיק לנהוג על פיו.

🦁 האיש שצד אריות

בואו נתחיל עם הסיפור שהפך אותו למפורסם ברחבי העולם. פטרסון נולד באירלנד ב-10 בנובמבר 1867. הוא הגיע לקניה בסוף המאה ה-19 כמהנדס של מסילות רכבת, ושם נתקל בבעיה שלא למדו עליה באף אקדמיה - שני אריות ענקיים שטרפו עשרות פועלים במהלך הלילה. העבודה על המסילה נעצרה, והפחד שלט באזור.

פטרסון, שהיה גם קצין וגם צייד מנוסה, החליט לטפל בבעיה בעצמו. במשך מספר חודשים ארוכים ומתוחים הוא ארב לאריות, עד שחיסל את שניהם ב-1898. הסיפור הזה הפך לספר מפורסם בשם "אוכלי האדם של צאבו" (1907), ומאוחר יותר גם לסרט (בשם "The Ghost and the Darkness", אם רציתם לדעת).

אבל צייד האריות זה רק ההתחלה של הסיפור הזה. משהו הרבה יותר מעניין קרה כשפטרסון פגש רעיון שהיה גדול מכל אריה.

מפגש עם חזון 🇮🇱

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, פטרסון כבר היה קצין מנוסה בצבא הבריטי. אבל אז הוא נחשף לרעיון שישנה את חייו - ואת ההיסטוריה: הקמת יחידה צבאית יהודית בצבא הבריטי.

זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור דחפו את הרעיון הזה, שנראה בלתי אפשרי באותה תקופה - להקים כוח צבאי יהודי מאורגן (בת'כלס, היחידה הצבאית היהודית המאורגנת הראשונה בעת החדשה).

הממסד הבריטי היה סקפטי. רבים ראו בציונות רעיון שולי או בעייתי. אבל פטרסון ראה משהו אחר. הוא ראה אנשים, יכולת, סיפור היסטורי - ושותפות אפשרית.

זה קצת דומה למה שפו הדוב הבין על חברים: שצריך לראות את האדם כמו שהוא באמת, ולא דרך המשקפיים של מה שאחרים חושבים עליו.

גדוד נהגי הפרדות - לוגיסטיקה שעשתה היסטוריה 🐾

ב-1915 הוקם גדוד נהגי הפרדות, ופטרסון מונה למפקד שלו. יוסף טרומפלדור שימש כסגנו. על הנייר, זו הייתה בסך הכל יחידת תובלה: חיילים יהודיים שהסיעו אספקה עם פרדות בחזית גליפולי.

אפשר להגיד: "כולה נהגי פרדות". אבל פטרסון הבין משהו עמוק יותר: מה שמזיז היסטוריה הוא לא רק מי שיורה, אלא מי שדואג שהלחם, המים והתחמושת יגיעו למי שצריך. היום קוראים לזה "לוגיסטיקה צבאית", וזה נחשב לאחד הגורמים המכריעים ביותר בכל מלחמה מודרנית.

הידעתם? גדוד נהגי הפרדות התחיל עם 650 פרדות ורק 562 חיילים. כלומר, יותר פרדות מאנשים!

למה דווקא פרדות? 🫏

הפרדה היא חיה חזקה, עקשנית, לא מפונקת, שהולכת בשקט למרחקים גם בשטח קשה, ותמיד מגיעה עם הציוד. היא יכולה לסחוב אפילו 20% ממשקל גופה, היא לא תרוץ עד שתיפול כמו הסוס, והיא יכולה לשרוד עם הרבה פחות מים. ולא פחות חשוב: הן זוכרות דרכים ומקומות שנים אחרי שעברו בהן פעם אחת.

במובן הזה, הפרדה היא המטאפורה המושלמת לפילוסופיה של פטרסון:

לא צריך להיות הכי רועש כדי לשנות את העולם - צריך להיות הכי יציב בדרך אליו.

אם זה היה קורה היום, היינו מדברים על בינה מלאכותית, רובוטים או רחפנים. אבל אז, החדשנות הצבאית הייתה חיה עקשנית עם פרסות חזקות - והצלחת הגדוד לפעול בתנאי גליפולי הקיצוניים נחשב להישג לוגיסטי יוצא דופן.

פטרסון אמר:

"לא כל מה שמשנה את העולם נוצר במעבדה - לפעמים הוא מתחיל בשביל מאובק במדבר, עם 650 פרדות וקומץ חולמים."

הגדוד פעל בתנאים קשים מאוד: בוץ, חום, מחלות וחוסר ציוד - אבל זכה להערכה רבה מצד הפיקוד הבריטי על מסירות ויעילות. זה היה הרבה יותר מסתם יחידת תובלה - זו הייתה הוכחה חיה שעם יכול לחזור להיסטוריה שלו.

הלגיון היהודי - ממשיכים את החזון 🎖️

פטרסון לא הסתפק בגדוד נהגי הפרדות. הוא המשיך לדחוף להקמת יחידות לחימה יהודיות, והפך לאחד ממובילי הלגיון היהודי - הגדודים העבריים שנלחמו בארץ ישראל ושימשו אחד היסודות שעליהם נבנה הכוח הצבאי הציוני.

על פעילותו הצבאית המסורה, פטרסון אף עוטר באותות ובשבחים. אבל יותר מזה - הוא נחשב לאחד הקולות הלא-יהודיים המשפיעים ביותר בתמיכה בציונות בתקופת המנדט הבריטי.

הפילוסופיה של פטרסון - בלי תיאוריה, רק מעשים 🧭

לפטרסון לא היה מניפסט. לא "אסכולה". לא ציטוט שמוצאים על פוסטרים. אבל אם מנסים לחלץ את תפיסת העולם שלו מתוך מה שעשה, מקבלים משנה סדורה לא פחות משל כל פילוסוף:

האדם קודם למוסכמות
כשהממסד הבריטי ראה בציונות רעיון בעייתי או שולי, פטרסון ראה בני אדם. לא "נטל יהודי", לא "שאלה פוליטית" - הוא ראה עם, יכולת, סיפור, ושותפות היסטורית אפשרית.
כמו שמורלה הישישה מהסיפור שאינו נגמר הבינה שלפעמים צריך להסתכל על דברים מזווית אחרת כדי לראות את האמת - פטרסון הסתכל על העם היהודי מזווית שלא הייתה מקובלת בזמנו, וראה משהו שאחרים החמיצו.
אומץ הוא לדבוק באמת, לא בפופולריות
פטרסון תמך פומבית בזכות העם היהודי לכוח צבאי, שנים לפני שזה היה רעיון "לגיטימי". באותו רגע, זה לא היה מה שמרוויח נקודות אצל הממונים עליו - אבל זה היה הדבר הנכון.
בדומה לאומץ של אטריו בסיפור שאינו נגמר, שהמשיך גם אחרי הכישלון הכואב שלו - פטרסון הבין שגיבור אמיתי הוא לא מי שתמיד מנצח, אלא מי שמוכן לנסות שוב גם כשקשה.
גבורה היא גם לוגיסטיקה
פטרסון הבין שכוח שלא מחזיק קו אספקה, לא מחזיק חזון. כמו שעמנואל קאנט לימד על חשיבות הסדר והארגון כתנאי לחשיבה טובה - פטרסון הבין שארגון נכון של משאבים הוא תנאי להצלחה.
הגדוד אולי לא הכריע מערכה בקרב גדול, אבל הוא שבר תקרת זכוכית היסטורית: היחידה הצבאית היהודית המאורגנת הראשונה בעת החדשה הוכיחה שאפשר לשלב זהות לאומית ויכולת מעשית, והפכה לאבן דרך משמעותית בדרך להקמת מדינת ישראל.
לזהות פוטנציאל היסטורי ולפעול מהר
פטרסון היה האדם שהאמין ביוסף טרומפלדור כשעוד לא הפך למיתוס. הוא זה שדחף להקים יחידות יהודיות נוספות בצבא הבריטי - מה שהתפתח לגדודים העבריים, אחד היסודות שעליהם נבנה הכוח הצבאי הציוני.
הוא קלט מוקדם את מה שהעולם עוד לא הבין: שעם שחוזר להיסטוריה חייב גם כלים להגן עליה.

אחרי המלחמה - המשך החזון 📜

כשב-11 בנובמבר 1918 בשעה 11, נחתמה הפסקת האש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה, העולם עצר אחרי רעש אדיר.

אבל בתוך הסיפור הענק הזה, פטרסון המשיך לשמור על משהו שקט יותר, ולא פחות חזק - את החזון שהחל בגדוד נהגי הפרדות.

הוא המשיך לכתוב ספרים ולשמור על הקשר עם התנועה הציונית.

כשטרומפלדור נפל בתל חי ב-1920, פטרסון ספד לו בפומבי. שומר על קשר עם משפחתו גם לאחר מכן.

בשנות הארבעים, הוא הביע תמיכה פומבית במנחם בגין ובמאבק לעצמאות יהודית - תארו לעצמכם, קצין בריטי שתומך במי שהבריטים רדפו אחריו, רק כי הוא באמת האמין ברעיון.

הסיום

עד כמה פטרסון הלא יהודי אהב והאמין בחלום הישראלי? הוא ביקש להיקבר ליד לוחמיו.

ב-1947, כשנפטר, הוא נקבר בלוס אנג'לס, אבל בשנת 2014 הועלו עצמותיו לישראל, והוא נקבר במושב אביחיל, ליד קברי לוחמי הגדודים העבריים.

הכיתוב על מצבתו אומר: "קולונל ג'ון הנרי פטרסון - ידיד הציונות ומפקד הגדודים העבריים".

ואפשר למצוא את שמו מונצח גם בשמות רחובות, למשל בנתניה ובאביחיל.

אז מה למדנו מפטרסון? 💫

פטרסון מזכיר לנו שחזון לא תמיד נולד בספר או בהרצאה. לפעמים הוא נולד מאדם אחד שמזהה אנשים אחרים, ומאמין בהם קצת לפני כולם.

לפעמים מה שמשנה את המציאות הוא לא המהפכה הגדולה, אלא הרגע שבו מישהו מחליט לפעול למרות שעדיין אין הוכחה שזה יעבוד. זה נכון בכל תחום, וזאת פילוסופיה שלמה.

פטרסון לא אמר: "אני עושה היסטוריה." הוא אמר, במעשים: "אני עושה את הדבר הנכון, ונראה לאן זה ייקח את כולנו."

כמה עובדות לטריווייה...

האריות שפטרסון צד מוצגים היום במוזיאון הטבע בשיקגו
פטרסון נחשב לאחד הקולות הלא-יהודיים המשפיעים ביותר בתמיכה בציונות בתקופת המנדט.
הוא דיבר בכנסים רבים על זכותו של העם היהודי לבית לאומי, גם כשזה לא היה פופולרי בקרב הבריטים
טרומפלדור שימש כסגנו של פטרסון בגדוד נהגי הפרדות. אבל בהתחלה, כשהגיע לבריטניה כדי להתנדב, הבריטים דחו אותו בגלל ידו השמאלית החסרה (אותה איבד במלחמת רוסיה-יפן ב-1904). הוא הדגים להם איך הוא יכול לרתום פרדה, לטפל בציוד ולעשות כל מה שצריך - ביד אחת, וזה שכנע אותם לקבל אותו.
גם נפוליאון השתמש בפרדות במלחמותיו - לחיל התותחנים שלו. למה? כי הן לא נבהלות מרעש היריות.
החיילים היהודים קיבלו מדים בריטיים אבל הם ביקשו להוסיף להם סמלים יהודיים. וכך יצא שאושר להם תג עם מגן דוד עליו, וזו הייתה הפעם הראשונה מזה מאות שנים שיהודים לבשו מדים צבאיים עם סמל יהודי.

💭 שאלות למחשבה

מתי הייתה פעם שהאמנתם במישהו לפני שאחרים האמינו בו? מה קרה?
האם יש רעיון שאתם מאמינים בו, אבל אחרים עדיין לא מבינים אותו?
איך אתם יכולים לעזור למישהו להגשים חלום שלו, גם אם זה לא החלום שלכם?
למה חשוב לראות בני אדם ולא רק "קבוצות" או "תוויות"?
ומה יותר חשוב: לעשות דברים גדולים שכולם רואים, או דברים קטנים שעוזרים לאחרים להצליח?