אפקטים מיוחדים: אפקט בת יענה - כשמכניסים ת'ראש לחול 🦩

לפני שנתחיל, בואו נבהיר משהו חשוב: יען הוא ציפור ענקית שיכולה לרוץ במהירויות מטורפות, והוא בכלל לא מחביא את הראש בחול - לא כשהוא מפחד ולא בכלל! זו סתם אגדה אורבנית שהתחילה עוד בימי קדם. אבל האפקט שנקרא בשם "בת יענה" (על שם האגדה הזאת...) - הוא אמיתי לגמרי!

אז למה בכלל קוראים לו "אפקט בת יענה"? כי המיתוס הזה על היען מתאר בדיוק איך אנחנו לפעמים מתנהגים: כשמשהו מפחיד או מלחיץ אותנו, אנחנו מעדיפים פשוט... לא להסתכל עליו. כאילו אם לא נראה את הבעיה, היא תיעלם מעצמה.

הידעת? השם הנכון בעברית הוא - יען. השם בת-יענה הוא שם ישן שמקורו בתנ"ך, למרות שאין ודאות שהתכוונו שם לציפור הזאת.

איך בכלל נולד המיתוס? 🐣

בעולם העתיק, אנשים ראו יענים מתכופפים לאדמה כדי לאכול או להפוך ביצים בקן שלהם. מרחוק, זה נראה כאילו הראש שלהם בתוך החול! וככה נולדה האגדה.

זה מזכיר לנו משהו חשוב: גם מבוגרים טועים לפעמים, ולכן כדאי תמיד לבדוק עובדות ולא סתם להאמין למה שמספרים לנו - במיוחד בתקופה שלנו, כשכל כך קל לזייף ולשקר באינטרנט. אם אתם רוצים ללמוד איך להיות קוראים ביקורתיים שיודעים לזהות פייק ניוז, יש לנו פוסט מקיף על קריאה ביקורתית.

אז מה זה בעצם אפקט בת יענה?

אפקט בת יענה הוא הנטייה שלנו להתעלם ממידע לא נעים או מאיים, במקום להתמודד איתו. זה כמו לסגור עיניים ולקוות שהמפלצת מתחת למיטה תיעלם. היא לא (כי היא בכלל לא קיימת... אבל זה סיפור אחר 🙄).

הבעיה היא שבעולם האמיתי, בעיות לא נעלמות מעצמן רק כי לא מסתכלים עליהן 🙈

איך זה נראה בחיי היומיום?

בלימודים:

• לא פותחים את תיק הבית ספר אחרי הלימודים כי מפחדים שיש הרבה שיעורי בית

• דוחים כתיבת חיבור או עבודה כי זה מרגיש 'גדול עליכם' או שמסובך מדי

• לא שואלים שאלות בכיתה כי מפחדים שיגידו "איך אתה לא יודע את זה?"

עם חברים:

• לא מדברים על ריב או בעיה כי מפחדים מעימות

• מתעלמים מכך שחבר עושה משהו שפוגע בנו כי לא רוצים להעליב

• לא אומרים "לא" למשהו שלא בא לנו לעשות כי "לא נעים"

בבית:

• לא מודים שאיבדנו משהו חשוב, ומקווים שאף אחד לא ישים לב

• מסתירים ציון נמוך או הערה במחברת קשר

• לא מספרים להורים על בעיה בבית ספר

בדיגיטל:

• לא נכנסים למערכת הכיתה כי יש שם משהו שדחוף להגיש

• מוחקים התראות של משימות כדי "לא לראות" אותן

• מתעלמים מהודעה של מישהו שכועסים עליו

במשחקים וכסף:

• מפחדים לפתוח את המשחק אחרי כמה הפסדים

• לא סופרים כמה נשאר בקופת החיסכון כדי "לא להתבאס"

למה זה קורה? 🤔

המוח שלנו מנסה להגן עלינו מכאב רגשי. כשאנחנו רואים מידע שגורם לנו לדאגה, לחרדה או לאשמה - זה ממש לא נעים! אז המוח מציע פתרון "גאוני": בואו פשוט לא נסתכל על זה.

א-ב-ל... זו הקלה זמנית בלבד. הבעיה עצמה לא נעלמת - היא רק מחכה שם, ולפעמים אפילו הופכת לגדולה יותר.

הידעת? 📚 מחקרים מראים שאנשים מעדיפים לדחות קבלת מידע על בעיית בריאות אפילו בשבוע שלם! הם מעדיפים "לא לדעת" מאשר לקבל ידיעה שעלולה להיות לא טובה - גם אם הידיעה הזו יכולה לעזור להם לטפל בבעיה מוקדם יותר.

מה הגוף מרגיש כשמתעלמים? 💓

כשאנחנו מתעלמים מבעיה, הגוף שלנו לפעמים מנסה להזהיר אותנו בדרכים שונות:

• דפיקות לב מהירות יותר

• בטן כואבת או "פרפרים בבטן"

• כאבי ראש קטנים

• קושי להירדם

זה לא אומר שהגוף "מציק" לנו - הוא בעצם מנסה להגיד לנו משהו חשוב! זה כמו נורת אזהרה באוטו שנדלקת כשחסר דלק, או הצפצוף הזה שמזכיר לנו שלא חגרנו חגורת בטיחות.

זה מזכיר לנו מאד גם את אפקט סטרייסנד שכבר כתבנו עליו - גם שם אנשים מנסים להתעלם או להסתיר מידע, רק שבאפקט סטרייסנד מנסים להסתיר מידע מאחרים, ואילו באפקט בת יענה אנחנו מסתירים מידע מעצמנו!

מתי זה דווקא יכול לעזור?

יש מצבים נדירים שבהם דחייה קצרה של התמודדות עם בעיה יכולה לעזור. למשל, אם אתם ממש לחוצים לפני מבחן חשוב, אולי לא כדאי לבדוק עכשיו את הציון במבחן הקודם. אבל זה צריך להיות דחייה מודעת וקצרה, לא התעלמות מלאה!

זה קצת כמו אפקט הדומינו - כשמתעלמים מבעיה אחת קטנה, זה יכול להוביל לשרשרת שלמה של בעיות גדולות יותר.

איך מתגברים על אפקט בת יענה? 💪

1. מקטינים את המנה במקום להגיד "אני חייב לפתור את כל הבעיה עכשיו", תתחילו בצעד קטן. למשל: "אני רק אבדוק מה יש בשיעורי הבית" או "אני רק אקרא את ההודעה, לא חייב לענות עכשיו".

2. קובעים זמן ספציפי "אני אסתכל על זה אחרי ארוחת הערב" - ככה זה פחות מפחיד כי יש לזה זמן מוגדר.

3. מפרידים בין עובדה לפרשנות "לא פתחתי את התיק היום לראות מה השיעורים" זו עובדה. "אני עצלן" זו פרשנות שלכם - ולא בהכרח נכונה!

4. זוכרים שהבעיה לא תיעלם המציאות לא משתנה רק כי לא מסתכלים עליה. ככל שנדחה את ההתמודדות, כך זה יהיה יותר קשה.

5. מחפשים עזרה ספרו למישהו שאתם סומכים עליו - הורה, אח גדול, מורה או חבר טוב. לפעמים רק לדבר על זה כבר עוזר.

ניסוי מעניין 🔬

נסו את זה: פעם הבאה שיש לכם משהו שאתם מתעלמים ממנו (הודעה, משימה), שימו לב איך אתם מרגישים. האם זה באמת נעים? או שאולי יש לכם תחושה לא נוחה שמלווה אתכם כל הזמן?

רוב האנשים מגלים שההתעלמות גורמת להם ללחץ כרוני נמוך - כמו רעש רקע מעצבן שלא יורד. וברגע שהם מתמודדים עם הדבר? הרעש הזה נעלם!

אז מה למדנו?

היען האמיתי הוא ציפור חכמה שיודעת להתמודד עם אתגרים - הוא כמו מכונית (רץ במהירות של 70 קמ"ש), ספורטאי טקוואנדו (יכול לבעוט בכוח עצום), והזאב מ"כיפה אדומה" (עם ה'סבתא - למה יש לך עיניים גדולות", כי יש לו יש לו עיניים חומות גדולות במיוחד עם ריסים שחורים ארוכים - מהגדולות בעולם הציפורים היבשתיות וגם יותר מהעיניים של הזאב...! 👀).

אולי כדאי שגם אנחנו נלמד ממנו משהו: במקום להחביא את הראש, נסתכל על הבעיה בעיניים פקוחות, נתמודד איתה בצעדים קטנים, ונמשיך קדימה.

זכרו שני דברים חשובים שכדאי שנטפח:

1. אומץ - זה לא להיות בלי פחד, אלא לעשות מה שצריך למרות הפחד! 🦸

2. סקרנות - כשלא מחביאים את הראש, אפשר לגלות דברים חדשים על עצמנו. ציון נמוך יכול להיות מפחיד, אבל הוא גם מראה איפה אפשר לשפר. כל "טעות" היא בעצם מורה שמלמדת אותנו משהו (אלברט איינשטיין אמר שלטעות זה חלק מהתהליך וראה בטעויות סימן לכך שמנסים דברים חדשים ומעזים לחשוב אחרת, והפילוסופיה של שרלוק הולמס רואה בכישלון הזדמנות ללמידה וצמיחה מתמדת כי לדעתו החוכמה היא להודות בטעויות ולהפוך אותן לכוח שמונע את הישנותן בעתיד).

⚠️ חשוב לדעת: אם יש בעיה שמפחיד לכם להתמודד איתה לבד - כמו הצקות, חרם, או פחד גדול - זו לא בעיה שתוכלו "לסגור עם עצמכם". זה סימן חשוב לפנות למבוגר שאתם סומכים עליו: הורה, מורה, יועץ, או אח/אחות גדולים. אין בושה בלבקש עזרה - זה בעצם סימן לאומץ!