גפרורים - ההמצאה שנדלקה בטעות 🔥
אלפי שנים להדליק אש היה פרויקט. למה? כי לא תמיד היו כאן... גפרורים!
כאן נגלה איך נולד הגפרור, למה פעם הוא היה מסוכן במיוחד, ולמה בחלל הלהבה שלו נראית כמו כדור.
לפני שהיו גפרורים: איך מדליקים אש בלי להשתגע?
חיכוך מקלות - השיטה הכי עתיקה. מסובבים מקל עץ במהירות על פיסת עץ אחרת עד שהחום מהחיכוך יוצר גחלת קטנטנה.
עובד, אבל דורש סבלנות של נזיר ושרירים של מתאגרף.
צור ופלדה - מכים אבן צור על פיסת פלדה, ניצוצות עפים על חומר יבש שנדלק בקלות (כמו בד חרוך או פטריות מיובשות), ואז נושפים בעדינות ומתפללים. במשך מאות שנים, כמעט בכל בית הייתה "קופסת הצתה" עם הכלים האלה.
זכוכית מגדלת - מרכזים את קרני השמש לנקודה אחת. מעולה ביום קיץ, פחות שימושי בלילה חורפי.
מקלות גופרית סיניים - מסתבר שכבר במאה ה-6 לספירה השתמשו בסין במקלות טבולים בגופרית. הבעיה? הם לא יצרו אש בעצמם, אלא רק עזרו להעביר אש מגחלת קיימת (סוג של לפיד).
גפרור הטבילה (1805) - הכימאי הצרפתי ז'אן שאנסל המציא מקל שטובלים את ראשו בבקבוקון של חומצה גופרתית. זה עבד, אבל להסתובב עם חומצה בכיס זה לא ממש רעיון כל כך בטוח...
💡 הידעת? המצית הומצא לפני הגפרור! בשנת 1823 בנה הכימאי הגרמני יוהאן וולפגנג דברריינר מכשיר שזרם בו גז מימן על פיסת פלטינה (שגרמה למימן להידלק). המכשיר היה גדול, כבד ויקר, אבל הוא היה מצית אמיתי, 3 שנים לפני המצאת הגפרור 🧨
הרוקח שגירד את המקל הנכון
הגיבור שלנו הוא ג'ון ווקר (ולא, אין לו שום קשר לג'וני ווקר מהוויסקי), רוקח מהעיירה סטוקטון שבאנגליה. בשנת 1826 הוא ערבב בבית המרקחת שלו חומרים כימיים, בעיקר אשלגן כלורט ואנטימון גופרתי, בעזרת מקל עץ. לפי הסיפור, הוא ניסה לנקות את הגוש שנדבק לקצה המקל והתייבש שם, וגירד אותו על רצפת האבן שליד האח, ו... פוף! המקל נדלק.
ווקר לא היה צריך שיסבירו לו פעמיים. ב-1827 הוא כבר מכר "אורות חיכוך" (Friction Lights): מקלות עם ראש כימי, יחד עם פיסת נייר זכוכית מקופלת. כדי להדליק, משכו את הגפרור דרך הנייר המקופל.
מצד שני... אולי הוא כן היה צריך לחשוב פעמיים, כי ווקר לא רשם פטנט על ההמצאה. אולי הוא לא חשב שזה חשוב מספיק, ואולי פשוט לא רצה להתעסק בזה. כך או כך, אחרים מיהרו להעתיק.
סוחר לונדוני בשם סמואל ג'ונס התחיל למכור גפרורים דומים בשם "לוציפרים" (Lucifers, מלטינית: "נושא האור"). הם עבדו, אבל התיזו ניצוצות לכל הכיוונים והסריחו נורא. ולמרות זאת, אנשים קנו אותם בהמוניהם, כי סוף סוף אפשר היה להדליק אש בשנייה.
📌 הידעתם? גם הגפרור מצטרף לרשימה מכובדת של המצאות שנולדו בטעות, ממש כמו שקדי המרק הישראליים.
עידן הזרחן: גפרור שנדלק על כל דבר (ולמה זה לא היה רעיון טוב 🤦)
ב-1830 הצרפתי שארל סוריה הוסיף לראש הגפרור זרחן לבן, חומר שנדלק בקלות רבה. התוצאה: גפרור שאפשר להדליק בחיכוך על כל משטח מחוספס. קיר, סוליה של נעל, ג'ינס. גאוני!
אבל לזרחן הלבן היה צד אפל.
הוא רעיל מאוד, ומי שנפגע הכי הרבה היו הפועלים במפעלי הגפרורים, שרבים מהם היו נשים ונערות צעירות. הם חלו במחלה קשה שפגעה בעצמות הלסת.
ב-1888 זה נגמר בסערה: בלונדון, כ-1,400 נשים ונערות ממפעל הגפרורים "בריאנט ומיי" פתחו בשביתה, שזכתה לכינוי "שביתת נערות הגפרורים" (זה קרה שנתיים בלבד אחרי השביתה הגדולה בשיקגו, שבזכותה אנחנו מציינים היום את יום הפועלים ב-1 במאי, וכמה שנים לפני שהסופרג'יסטיות יצאו לרחובות לדרוש זכות הצבעה לנשים).
השביתה הצליחה, תנאי העבודה שופרו, והיא נחשבת עד היום לאחת השביתות החשובות בהיסטוריה של זכויות העובדים.
וכך ב-1906 נחתמה בעיר ברן שבשווייץ אמנה בינלאומית שאסרה על שימוש בזרחן לבן בגפרורים.
💡 הידעת? גפרורים "שנדלקים על כל דבר" קיימים גם היום, רק שבמקום זרחן לבן יש בהם תרכובת בטוחה הרבה יותר, שפותחה בצרפת ב-1898.
הפטנט השוודי: להפריד בין החברים המסוכנים
הבעיה של הגפרורים הראשונים הייתה בעיה כימית: השילוב של החומרים בראש הגפרור קבע אם הוא יידלק, כמה הוא יהיה רעיל, ואם הוא יתלקח סתם ככה בכיס. כדי לפתור אותה, היה צריך להבין לעומק מה כל חומר עושה ואיך החומרים מגיבים זה עם זה.
זו בדיוק הסיבה שכימיה נחשבה אז (וגם היום) לאחד התחומים הכי מעניינים וחשובים שכדאי ללמוד. באותן שנים ממש, ספר אחד הפך את הכימיה לנגישה לכל מי שרצה להבין אותה: "שיחות על כימיה" של ג'יין מרסט, המורה הסודית שלימדה מדע את כל מי שאסור היה לו ללמוד.
הפתרון הגיע משוודיה. ב-1844 הציע הכימאי גוסטף אריק פאש רעיון גאוני: במקום לשים את כל החומרים המסוכנים בראש הגפרור, אולי פשוט נחלק אותם בין הגפרור לקופסה. בשנות ה-50 של המאה ה-19 האחים לונדסטרום מהעיר יונשפינג הפכו את הרעיון למוצר מצליח, ו"גפרור הבטיחות השוודי" כבש את העולם.
הסוד היה זרחן אדום, קרוב משפחה של הזרחן הלבן שהוא הרבה פחות רעיל ונדלק הרבה פחות בקלות.
🧪 מה קורה בשנייה שבה מגרדים גפרור?
בראש הגפרור יש אשלגן כלורט (חומר שמשחרר חמצן כשהוא מתחמם), גופרית, דבק ו-אבקת זכוכית.
בפס שעל הקופסה יש זרחן אדום, אבקת זכוכית ודבק.
החיכוך יוצר חום, ואבקת הזכוכית מגבירה אותו.
החום הופך כמות זעירה של זרחן אדום ללבן, שנדלק מיד במגע עם האוויר (כי חמצן...).
הניצוץ הקטן מצית את ראש הגפרור: האשלגן כלורט משחרר חמצן, הגופרית בוערת, והלהבה עוברת למקל העץ, שספוג בשעווה (פרפין) כדי שיבער יפה.
בלי הפס, אין אש. וזו בדיוק הבטיחות: הגפרור לא יידלק סתם ככה בכיס.
💡 הידעת? מקל הגפרור טבול בחומר מיוחד (אמוניום פוספט) שמונע ממנו להמשיך להעלות גחלת אחרי שכיבינו את הלהבה.
קופסת הגפרורים: האריזה שהפכה לאספנות
הקופסה עם המגירה הנשלפת, זו שכולנו מכירים, הפכה לסטנדרט בזכות היצרנים השוודים. אבל הסיפור המשעשע באמת שייך לפנקס הגפרורים.
ב-1889 עורך דין אמריקאי בשם ג'ושוע פוזי המציא פנקס קרטון קטן עם גפרורים מקרטון שתולשים אחד אחד. רק שהייתה לו בעיה קטנה: הפס להדלקה היה בצד הפנימי, צמוד לראשי הגפרורים. מה שאומר שכשמישהו הדליק גפרור - הפנקס כולו עלה באש. חברת "דיימונד מאץ'" קנתה את הפטנט ב-1896, העבירה את הפס החוצה, שלא יגע בגפרורים, והוסיפה את ההוראה המפורסמת: "סגור את המכסה לפני ההדלקה".
💡 הידעת? אספנות של קופסאות ותוויות גפרורים (תחביב עולמי) נקראת "פילומניה", מלטינית ויוונית: "אהבת האור".
רגע לפני שנמשיך לחלל ולחידות הגפרורים - הנה אמ;לק שאפשר להכניס לכיס:
למה (כמעט) אי אפשר להדליק גפרור בחלל?
כדי לענות, צריך להבין למה להבה בכדור הארץ תמיד עולה למעלה 🔥. אוויר חם קל יותר מאוויר קר, ולכן הוא עולה למעלה וגורר איתו את גזי השריפה. במקומו נכנס מלמטה אוויר רענן עם חמצן חדש. התנועה הזו נקראת הסעה, והיא שנותנת ללהבה את צורת הטיפה שלה.
בתוך תחנת חלל
יש אוויר לנשימה, אבל אין כמעט כוח משיכה, אז אין "למעלה" והאוויר החם לא עולה לשום מקום. התוצאה:
הלהבה עגולה כמו כדור, קטנה וכחלחלה.
היא נחנקת מהגזים של עצמה, כי אין מה שיסלק אותם וחמצן חדש מגיע רק לאט.
אם האוויר זז (למשל בגלל מאוורר), הלהבה יכולה להמשיך לבעור.
ובכל זאת, זה קרה!
ב-2023 אסטרונאוטים סינים הדליקו גפרור בתחנת החלל טיאנגונג במהלך שיעור מדע, וכל העולם ראה להבה עגולה. בתחנת החלל הבינלאומית, לעומת זאת, אש פתוחה אסורה בהחלט. אחרי שריפה בתחנת "מיר" הרוסית ב-1997, אף אחד לא רוצה להסתכן.
בחוץ, בחלל הריק
שם אין אוויר בכלל. מעניין שבראש הגפרור יש חומר שמספק חמצן משלו (האשלגן כלורט), אז כנראה שיהיה הבזק קצרצר. אבל מקל העץ לא יבער, כי אין סביבו חמצן. ובכל מקרה, מי שיוצא להליכת חלל עסוק בדברים קצת יותר דחופים.
אחרי ה"צ'יק": מה עושים עם גפרור?
קודם כל, חוק הברזל: גפרורים הם כלי של מבוגרים. אם אתם משתמשים בגפרור, רק עם מבוגר לידכם, ורק כשיש סיבה אמיתית. Having said that... כשמדליקים גפרור, כדאי לדעת:
מגרדים בתנועה הרחק מהגוף, לא לכיוון עצמנו.
מכבים בנשיפה ומחכים שהגפרור יתקרר לגמרי.
מכניסים את הגפרור המשומש למים או לכיור, ולא זורקים אותו לפח, לדשא או מהחלון 😱 אנחנו לא רוצים להדליק שריפה בטעות!
ליד אש תמיד צריך מבוגר אחראי וחשוב לדעת איך מכבים. ועל הסיבות לחשוב פעמיים לפני שבכלל מדליקים מדורה, כתבנו בפוסט אש אש מדורה.
ומה בא אחרי הגפרור?
מציתים, מציתי פיזו (אלה של הכיריים), ובהרבה בתים מבשלים היום על כיריים חשמליות שבכלל לא צריכות אש.
ובכל זאת, הגפרור עדיין שם: בערכות חירום, בתיקי טיולים ובמגירה של כל בית, למקרה שהחשמל נופל.
למה נשיפה מכבה גפרור (ונרות של יום הולדת)?
כדי שתהיה אש צריך 3 דברים: חום, דלק וחמצן.
אבל נשיפה דווקא מביאה עוד אוויר, אז למה היא מכבה את האש? כי:
הלהבה לא שורפת את העץ או השעווה עצמם, אלא את האדים החמים שעולים מהם. הנשיפה פשוט "מעיפה" את האדים האלה הרחק מהפתיל של הנר או ממקל הגפרור.
הנשיפה גם מקררת את הפתיל מתחת לטמפרטורה שבה הוא נדלק, ובלי מספיק חום האש לא חוזרת.
זה ממש לא בגלל חוסר חמצן. הרי באוויר שאנחנו נושפים עדיין יש הרבה חמצן.
💡 הידעתם? בנרות יום ההולדת שנדלקים מחדש שוב ושוב למרות נשיפת הכיבוי יש בפתיל אבקת מגנזיום, שנדלקת מהגחלת החמה שנשארת אחרי הנשיפה וזה מה שמדליק את הנר מחדש.
שיאי גינס שאי אפשר לגרד
🗼 מגדל אייפל הכי גבוה מגפרורים - הצרפתי ריצ'רד פלו בנה במשך 8 שנים דגם של מגדל אייפל בגובה 7.19 מטר מכ-706,900 גפרורים. גינס פסלו אותו בהתחלה כי הוא השתמש בגפרורים מיוחדים בלי ראש, אבל אחרי סערה עולמית (8. שנים לא הלכו ברגל...) הם חזרו בהם והודו שהיו "קשוחים מדי". פלו שבר את השיא של הלבנוני תאופיק דאהר, שבנה מגדל אייפל בגובה 6.53 מטר.
🛢️ דגם הגפרורים הגדול בעולם נבנה ע״י הבריטי דיוויד ריינולדס, שבנה דגם של אסדת קידוח נפט מ-4,075,000 גפרורים. זה לקח לו יותר מ-15 שנה.
📦 אוסף תוויות הגפרורים הגדול בעולם שייך ל(כן, שוב)בריטי. סטיבן סמית', שאסף יותר ממיליון (!) תוויות שונות מיותר מ-130 מדינות. חוץ מזה יש לו גם אוסף של יותר מ-20,000 קופסאות גפרורים.
חידות גפרורים (בלי להדליק כלום!)
חידות עם חפצים כמו מקלות ומטבעות היו קיימות עוד קודם, אבל ברגע שבכל בית הייתה פתאום קופסה מלאה בעשרות מקלות זהים, הגפרורים הפכו לכלי המושלם למשחק ומשם לחידות.
הספר הראשון שכולו חידות ומשחקי גפרורים יצא לאור ב-1889, ונכתב על ידי סופוס טרומהולט, מורה וחוקר דני שעסק גם בחקר הזוהר הצפוני.
בהמשך, גדולי ממציאי החידות של אותה תקופה, הבריטי הנרי דודני והאמריקאי סם לויד, פרסמו חידות גפרורים בעיתונים ובספרים, והפכו אותן ללהיט עולמי.
לחידות האלה לא צריך אש. וגם לא גפרורים 'טריים'. אפשר להשתמש בגפרורים שרופים, בקיסמים או במקלות אוזניים (רצוי נקיים 😉). כשהמספרים בנויים כמו בשעון דיגיטלי.
הנה. נסו לפתור את החידות הבאות.
בכל משוואה מותר להזיז גפרור אחד בלבד כדי שהיא תהיה נכונה:
והנה עוד חידת היגיון קלאסית:
נכנסתם לחדר חשוך. יש לכם גפרור אחד, ובחדר יש נר, מנורת שמן ואח.
את מה תדליקו קודם?
✅ פתרונות (הקליקו כדי לגלות את התשובות)
תשובה למשוואה 1
לוקחים את הגפרור שעומד מסימן הפלוס, וכך הפלוס הופך למינוס, מוסיפים אותו למספר 5 כך שהוא יהפוך ל-9 - ונקבל 9 פחות 7 שווה 2
תשובה למשוואה 2
מזיזים את הגפרור האמצעי של ה-6 לפינה הימנית העליונה, כך שה-6 הופך ל-0 ונקבל 0 + 4 שווה 4
תשובה למשוואה 2
מזיזים בספרה 3 את הגפרור הימני העליון לצד שמאל, ואז ה-3 היא הופכת ל-5. מקבלים : 3 ועוד 5 = 8
תשובה לחידת ההיגיון
את הגפרור, כמובן! 😉
רוצים עוד? יש לנו בשבילכם חוברת חידות גפרורים להדפסה.
גפרור למחשבה...
ג'ון ווקר ויתר על פטנט, ואחרים הרוויחו מההמצאה שלו. האם זה הוגן? ומה היה קורה אם היה רושם פטנט, האם הגפרורים היו מגיעים לכל מקום כל כך מהר?
מי הממציא "האמיתי" - מי שגילה את הרעיון בטעות, או מי שהפך אותו לבטוח לשימוש?
נערות הגפרורים יצאו לביתה במטרה להגן על עצמן, והתוצאה היתה שהן הפכו את הגפרורים לבטוחים יותר - לכולם.
מה עוד השתנה בעולם בזכות אנשים שאמרו "עד כאן"?
בפעם הבאה כשתראו הדלקה של גפרור, תזכרו שבשנייה הקטנה הזו יש שילוב של כימיה, היסטוריה, שביתה מפורסמת וחשובה, ורוקח אחד שרק רצה לנקות מקל. 🔥
