דברים שמוצאים בחוץ: הקחוון - הפרח שאוהב להגזים 🌼
- לפני 14 דקות
- זמן קריאה 4 דקות
רגע, זה לא חרצית? מרגנית?
אם ראיתם פרח לבן-צהוב קטן - שמגיע עם כל המשפחה והחברים - ואמרתם לעצמכם "הנה חרצית" או "הנה מרגנית" - כנראה טעיתם. רוב הסיכויים שמה שראיתם הוא קחוון. החרצית והמרגנית הן קרובות משפחה, אבל לא אותו פרח. לקחוון יש עלים גזורים ועדינים במיוחד שנראים כמו נוצה - לעומת עלי החרצית שהם שלמים ורחבים יותר. חוץ מזה, לרוב מיני הקחוון יש ריח - חלקם נעים, וחלקם... פחות.
מי בעצם הקחוון?
הקחוון (Anthemis) הוא סוג של צמחים ממשפחת המורכבים - אותה משפחה של חמניות, אכינצאה וארטישוק. בעולם יש כ-200 מינים של קחוון, ובארץ ישראל לבד גדלים 20-25 מינים שונים. הרוב חד-שנתיים (כלומר - צומחים, פורחים ומתים תוך שנה אחת), ריחניים, עם גבעול זקוף ומסועף ועלים גזורים לאונות צרות.
הם פורחים בעיקר בין מרץ ליוני, ואוהבים לגדול יחד בכמויות גדולות - כך שכשמוצאים קחוון אחד, בדרך כלל מוצאים מרבד שלם של קחוונים.
"פרח" שהוא בכלל 200 פרחים
כמו כל בני משפחת המורכבים, מה שנראה לנו כ"פרח" בודד של הקחוון הוא בעצם תפרחת - כלומר, קבוצה של עשרות עד מאות פרחים זעירים הדחוסים יחד לצורה אחת שנקראת קרקפת. בחלק החיצוני יושבים הפרחים הלשוניים הלבנים (מה שנראה כ"עלי הכותרת"), ובמרכז הצהוב יושבים פרחים צינוריים קטנטנים. כלומר - כשאתם מורטים עלי קחוון במשחק "אוהב אותי - לא אוהב אותי", אתם בעצם תולשים פרחים שלמים, לא עלים. אז אל...
אגב, בלילה או כשקר, הפרחים הלשוניים מתקפלים פנימה - כאילו הפרח "הולך לישון".
הקחוון הארצישראלי - הכוכב הראשי
הנפוץ ביותר מכולם הוא הקחוון הארצישראלי (Anthemis palaestina). גובהו 20-40 ס"מ, הוא צומח בכל אזורי ישראל הים-תיכוניים ואפילו חודר לנגב, ובשנים גשומות הוא מכסה שדות וגבעות במרבדים לבנים גדולים. זהו מין תת-אנדמי - כלומר, הוא כמעט ייחודי לאזורנו: גדל רק באיזור המזרח ים-תיכון שלנו - ישראל, סוריה, טורקיה וקפריסין, ולא בשום מקום אחר בעולם.
הקחוון הריחני - המפתיע מבין כולם
ויש עוד מין שכדאי להכיר, בעיקר כי הוא מפתיע: הקחוון הריחני (Anthemis cotula). השם נשמע מבטיח, אבל מי שמלמלל את עליו בין האצבעות מגלה בהפתעה שהריח שמתקבל - חריף ולא בדיוק נעים. זה פרח שנקרא "ריחני", אבל רוב האנשים יאמרו שהוא פשוט... מסריח. ניסוי מצוין לגלות בעצמכם בטיול! 🌿
הקחוון הריחני גדל בעיקר באזורים שבהם בני אדם עובדים ומשקים - בצידי דרכים, בשדות, בשולי גינות ובאזורים מעובדים במישור החוף ובעמקים.
קחוון ובבונג - תאומים שאינם תאומים
הקחוון נראה דומה מאד לבבונג - אותם פרחים לבנים-צהובים, אותם עלים גזורים. אנשים רבים חושבים שהם אותו צמח ומשתמשים בהם לסירוגין. אבל יש הבדל קל שאפשר לגלות בעצמכם: חותכים את הקרקפת (הראש הצהוב) לשניים.
אם היא מלאה ומוצקה - זה קחוון.
אם היא חלולה מבפנים - זה בבונג.
אבל ההבדל הוא לא רק מבחינה מבנית - גם כימית הם שונים לחלוטין.
המסורת העממית השתמשה בשניהם לטיפול בכאבי בטן, גזים וקיבה, וטענה שתכונותיהם זהות. מחקרים מדעיים הוכיחו שזה לא נכון - לשניים יש תרכובות פעילות שונות, ותוצאות ניסויים קליניים לא מראות דמיון ביניהם. כך שכנראה והבלבול נובע מהדמיון החיצוני הרב ביניהם.
קחוון ו"ציץ השדה"
חוקרים רבים מזהים את הקחוון הארצישראלי עם "ציץ השדה" המוזכר בספרות העתיקה כסמל לשבריריות החיים - פרח יפה שקמל מהר. ההזדהות הזו אינה מקרית: הקחוון אכן פורח עם פריחה גדולה ויפה, ומתייבש לחלוטין בראשית הקיץ תוך שבועות ספורים.
רוצים לייבש פרחים בעצמכם? תמצאו אצלנו איך, ותוכלו להכין איתם כל מיני דברים - שיזכירו לכם את הטיולים שלכם
⚠️ לא לאכול, לא לקטוף
הקחוון הוא לא צמח מאכל, ויש מינים הגורמים לגירוי עור. בנוסף, מינים רבים של קחוון הם צמחים מוגנים בישראל, אסורים בקטיפה. אפשר לגעת, לצלם, להריח - אבל לא לקטוף.
🗺️ טיולי פריחת הקחוון - מי גדל איפה?
כמו שאמרנו, בישראל גדלים עשרות מינים של קחוון באזורים שונים לגמרי. הנה כמה אזורים וה"קחוונים המקומיים" שלהם:
חוף הים ואזור השרון - כאן שולט קחוון החוף, מין אנדמי לחופי ישראל ולבנון בלבד - ולא גדל בשום מקום אחר בעולם. הוא מסתגל לרסס המלוח של הים התיכון, העלים שלו בשרניים ועבים יותר מהרגיל - כדי לשמור על המים. כשהוא גדל ממש קרוב לים - הוא לפעמים שרוע על החול במקום לעמוד זקוף. בגלל הרוח.
הגליל, הגולן והכרמל - שם תפגשו את קחוון הגליל, תת-אנדמי המוגבל לישראל ולסוריה. לעלים שלו אונות דקיקות כמו חוטים, והוא חסר ריח לגמרי - מה שמייחד אותו בין קרוביו הריחניים. או את הקחוון היווני
מישור החוף, עמקים, שדות מושקים - אם חיפשתם את 'סירחוני', כאן תמצאו אותו... הקחוון הריחני - זה שממוללים עלה ומריחים ומגלים שהחלק ה"ריחני" שבשמו הוא, קצת מטעה.
אזור ים המלח, מדבר יהודה, ערבה - כאן חי קחוון ים-המלח, מין אנדמי רק לישראל - שתואר לראשונה בשנת 1938 על ידי הבוטנאי הארצישראלי אלכסנדר אייג. הוא מדברי ובשרני-עלים, גובהו 10-25 ס"מ בלבד, ובשנים גשומות הוא יוצר כתמי פריחה צפופים ומרהיבים.
הנגב - כאן מכסה לעתים שדות שלמים קחוון הנגב, גם הוא תת-אנדמי שתפוצתו מוגבלת לארץ ישראל ולסיני. הגוון הכללי שלו מאפיר מעט, ולכן הוא בולט פחות - אבל לא פחות יפה. בהרי הנגב אפשר למצוא גם את קחוון אליעזר - מין נדיר עם תכונה מעניינת: הפרחים הלשוניים הלבנים שלו לא נושרים אחרי הפריחה, אלא נשארים על הצמח גם כשהוא כבר נושא פירות.
צאו לטייל ותהנו ממרבדי הפרחים. זאת התקופה הכי פרחונית ונעימה.
