דברים שמוצאים בחוץ: יאורית מצרית 🪿
- kidshamal
- 16 בנוב׳
- זמן קריאה 4 דקות
מכירים את האווז הגדול והרועש שפתאום מטייל מולנו ברחוב? אז לא, הוא לא מחפש אגם לא קפוא, כמו בפתגם. הוא כאן כדי להישאר, למרות שהוא לא באמת במקור מכאן. או מאירופה.
הוא בכלל עשה עלייה מאפריקה, והתמקם כאן בכיף שלו (ושלנו) וקוראים לו יאורית מצרית. 🦆
מי היא בעצם היאורית המצרית?
היאורית המצרית היא אווז בינוני בגודלו (63-73 ס"מ גובה - קצת כמו לברדור, אבל שוקל יותר כמו פודל 1.5-2.25 ק"ג), עם גוף בגוונים של חום-אפור, צוואר ארוך ורגליים ורודות.
והסימן המזהה המיוחד שלה? כתם חום כהה סביב העין שנראה כמו איפור קבוע, וכתם חום נוסף על החזה.
דוגמנית...
כשהיא פורשת כנפיים, אפשר לראות אברות יד שחורות, אברות אמה ירקרקות וסוככות לבנות בולטות - כמו מדים צבעוניים. כלומר, הכנף שלה "צבועה" בשלושה חלקים ברורים, מה שהופך אותה לממש קלה לזיהוי.
הידעתם? "אברה" היא נוצה גדולה בכנף של ציפור, כזו שמשמשת אותה לתעופה. תחשבו על כנף הציפור כמו על זרוע אנושית: אברת ה"אמה" היא החלק האמצעי, אבקת ה"יד" היא הקצה, וה"סוככות" הן כמו שרוול שמכסה את החיבורים.
הזכרים והנקבות נראים כמעט זהים, אבל הזכר מעט גדול יותר. איך מבדילים ביניהם? לפי הקול! הזכר משמיע מעין לחישה מאיימת (או נשיפה רועשת כשהוא נסער), ואילו הנקבה מגעגעת בקול גבוה יותר - קרקור רועש שבטוח שמעתם אם אי פעם ניסיתם להתקרב לאפרוחים שלה.
רגע, איך מבדילים בינה לבין ברווז רגיל או אווז?
הרבה מתבלבלים בין יאורית לבין ברווזים או אווזים אחרים. גם אנחנו. אז הנה כמה סימנים שיעזרו לזהות אותה:
הצוואר הארוך: היאורית עומדת זקוף עם צוואר ארוך, בניגוד לרוב הברווזים שיש להם צוואר קצר יותר.
הכתם סביב העין: הכתם החום הכהה סביב העין הוא כמעט תמיד נוכח, וזה סימן ייחודי שלה.
טיסה קולנית: כשיאוריות עפות, הן רועשות! הן נוטות לקרקר ולזמזם בזמן המעוף, בניגוד לברווזים שבדרך כלל שקטים יותר.
הגודל והיציבה: היאוריות גדולות יותר מרוב הברווזים ועומדות יותר זקוף, כמו אווזים.
איך הגיעו לכאן בכלל?
היאורית היא ציפור אפריקנית טיפוסית, שחיה במקור באפריקה, מדרום לסהרה ובעמק הנילוס. אבל בני האדם אהבו אותה כל כך (בעיקר בגלל המראה היפה שלה), שהם התחילו להביא אותה לפארקים ולגנים בוטניים כציפור נוי כבר במאה ה-17, כפי שמראים תיאורי טבע ורישומים של גנים בוטניים מאותה תקופה.
לישראל הגיעו היאוריות הראשונות במהלך המאה ה-20 כחלק מהספארי. אבל אווזים, הם אווזים... והם לא בדיוק מסוג היצורים שנשארים במקום שבו שמים אותם... חלק ברחו, חלק שוחררו, וכל השאר - היסטוריה.
היום יש בישראל אוכלוסייה משגשגת של יאוריות שחיות חיים טובים במיוחד באזור גוש דן - מפארק וולפסון (אדית) בבת ים, דרך שלוליות החורף בנתניה ופארק הירקון, ועד לבריכות השחייה הציבוריות שליד אוניברסיטת תל אביב 🙃.
גם בעולם היאוריות התפשטו באותו אופן והפכו למין פולש במדינות רבות - בריטניה, הולנד, בלגיה, גרמניה, צרפת, ואפילו - ארצות הברית. באיחוד האירופי אפילו הכריזו עליה ב-2017 כמין פולש שצריך למגר... אבל היאוריות לא ממש מתרשמות מהחלטות פוליטיות.
איך הן מסתדרות כל כך טוב בעיר?
היאוריות גילו שהסביבה העירונית היא בעצם גן עדן בשבילן. הן מנצלות מדשאות מושקות, בריכות נוי, אגמי נוי בפארקים ואפילו מערכות ניקוז עירוניות - והופכות אותם לחיק הטבע שלהן. גינות ציבוריות עם דשא רך ונגיש? ארוחת בוקר מושלמת. בריכת שחייה עם דשא מסביב? בית חלומות.
מה שמעניין במיוחד הוא שהיאוריות למעשה תורמות לסביבה העירונית שלנו - הן אוכלות כמויות גדולות של עשב וזרעים, מסייעות לצמצום העשבייה הפראית בגינות עירוניות, ואפילו "מנקות" שרידי מזון ליד בריכות ואגמים. אז אפשר להגיד שהן חלק מצוות התחזוקה של הפארק!
מה עוד מיוחד בהן?
מעוף כבד וקולני: היאוריות לא ממש זריזות באוויר. המעוף שלהן כבד יותר מאשר של ברווזים, והן נוטות לזמזם ולקרקר בזמן טיסה, כך שקשה לפספס אותן.
מונוגמיות (בדרך כלל): יאוריות 'מתחתנות' לכל החיים. כל זכר מתייחד עם נקבה אחת, ושניהם יחד בוחרים את מקום הקינון, דוגרים על הביצים (28-30 יום) ומגדלים יחד את הגוזלים. הזכר תפקידו להגן, והנקבה שומרת שהאפרוחים יישארו קרוב. וזה לא תמיד קל... כי
האפרוחים די עצמאיים. הם יודעים למצוא אוכל לבד כבר מהרגע שבקעו מהביצה. קחו חודשיים קדימה (ליתר דיוק 70 יום) והם כבר פורחים מהקן.
תוקפנות: בעונת הרבייה הזכרים מתגוננים באגרסיביות על הטריטוריה שלהם. מתי זה? כל זמן בין יולי למרץ (תלוי באזור).
טקסי החיזור שלהם רועשנים עם צפירות וריקודי צוואר, ולפעמים אפילו תוקפים עופות אחרים שנכנסים לשטח שלהם.
אלופות שחייה וטיפוס: בניגוד לרוב האווזים, היאוריות לא רק יודעות לשחות היטב, אלא שיש להן יכולת מפתיעה לטפס על עצים ולקנן בחורי עצים או אפילו בקינים נטושים של עופות אחרים (למשל של עקבים או עקעקים).
איך הן חיות ביום-יום?
היאוריות הן צמחוניות בעיקרן - הן אוכלות עשב, עלווה, זרעים (בעיקר חיטה), ולפעמים גם חרקים קטנים, תולעי אדמה וצפרדעים שנמצאים ליד המים.
הן נוהגות לנדוד במהלך היום בין מקור המים הראשי שלהן לבין שדות חקלאיים או גנים ציבוריים כדי לחפש מזון, אבל הן תמיד חוזרות למים "שלהן" בסוף היום.
הן חיות בקבוצות קטנות (בעיקר לצורכי הגנה), פרט לעונת הרבייה - אז הן מתפצלות לזוגות. אם יש בצורת (או בעיה אחרת באיזור), הן מסוגלות לעבור למקור מים אחר - אבל באופן כללי הן אוהבות לגור באותו מקום כל החיים.
תוחלת החיים שלהן בטבע לא תועדה, אבל בשבי הן יכולות לחיות עד 14 שנה (ולפעמים אפילו עד 35!).
למה באפריקה (החקלאים) לא כל כך אוהבים אותן?
היאוריות אוכלות בלהקות, ובעיקר תבואה צעירה שזה עתה נבטה. חקלאים באפריקה מתלוננים על נזקים משמעותיים לשדות, וידועים מקרים של הרעלת יאוריות בעקבות הדברת מזיקים.
מצד שני, היאוריות גם תורמות להפצת זרעים, לאיוורור קרקע ולחיסול צמחים מתים - ככה שיש להן גם תרומה חיובית למערכת האקולוגית, גם אם החקלאים באפריקה לא רואים את זה.
יאוריות במיתולוגיה ובעולם העתיק
במצרים העתיקה, אווזים (כולל היאורית המצרית) הופיעו בציורי קברים והיו חלק חשוב מהתרבות. המין הזה אפילו נחשב קדוש לאל השמש "רע" - אחד האלים החשובים ביותר במיתולוגיה המצרית.
גם היוונים והרומאים העריצו את האווזים כסמל לשמירה ועירנות. יש אגדה מפורסמת על אווזים שהצילו את רומא מפלישת הגאלים בשנת 390 לפנה"ס, כשהתריעו בקרקוריהם על התקפת הפתע בלילה.
מה עושים כשפוגשים יאורית?
משאירים אותה בשקט!
היאוריות לא מסוכנות לבני אדם (הן לא נושכות ולא תוקפות, אלא אם כן אתם ממש מציקים להן), אבל הן יכולות להיות רועשות ותוקפניות אם רק תנסו להתקרב לקן או לאפרוחים שלהן.
אם יש להן קן בחצר - תיהנו מההזדמנות לצפות במעגל החיים המדהים שלהן מקרוב, אבל שמרו מרחק מכובד.
מה כן אפשר לעשות? לצלם... יש לכן זום במצלמה, אז אפשר לצלם בלי להתקרב ולהפריע להן 📸
