לדבר לקיר: מאיפה בא הביטוי, ולמי באמת מדברים בעולם?

כולנו היינו שם: מסבירים משהו שוב ושוב, ופשוט אין תגובה, יש מבט זגוגי בעיניים והתעלמות מוחלטת. אז אומרים "אני מרגיש שאני מדבר לקיר". אבל מאיפה בכלל הגיע הביטוי הזה? ולמה דווקא קיר, ולא, נגיד, כיסא או ארון?

התשובה מפתיעה, ומסתבר שכמעט בכל שפה בעולם מצאו דרך משלהם, לפעמים משעשעת ממש, לתאר את אותה תחושה בדיוק.

מתחילים.

מאיפה הגיע הביטוי "לדבר אל הקיר" בעברית?

הגרסה "לדבר אל הקיר" בעברית שאולה (כנראה) מיידיש. ביידיש קיים הביטוי המדובר "Gey, red tsu der vant" (גיי, רעד צו דער וואנט), שפירושו המילולי "לך, דבר אל הקיר" (חוקרים טוענים שזה גם המקור לביטוי המקביל באנגלית).

אבל בעברית "הישנה" של פעם, היה קיים ביטוי דומה: "לדבר אל העצים ואל האבנים", במשמעות של לפנות למישהו שלא מגיב בכלל.

ויש גם ביטוי עברי שלישי, ותיק במיוחד: "קול קורא במדבר". במקור המקראי מדובר בתיאור של קול המכריז ומבשר, אבל בשימוש המודרני הוא הפך לתאר מישהו שצועק את דברו ואף אחד לא שומע (כן, גם לנו זה מזכיר את העץ שנופל ביער בלי שאף אחד רואה...).

הידעת? כשמילה או ביטוי "עוברים דירה" משפה לשפה, קוראים לזה בבלשנות "שאילה" (Loanword). זה קורה כל הזמן, וזו אחת הדרכים שבהן שפות משפיעות אחת על השנייה לאורך היסטוריה.

ובסלנג הישראלי: "לדבר ללמפה"

יש עוד גרסה מקומית וצעירה יותר: "דבר ללמפה". כלומר, לדבר אל המנורה. יש מי שטוען שגם הביטוי הזה הגיע לעברית מיידיש. והרעיון זהה: לדבר אל עצם דומם שלא יכול להגיב, הפעם לא קיר או עץ, אלא מנורה.

באנגלית: "לדבר אל קיר לבנים"

באנגלית אומרים I'm talking to a brick wall, כלומר "אני מדבר אל קיר לבנים". לפי מילונים היסטוריים, כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 "קיר לבנים" (brick wall) שימש כביטוי מושאל למכשול בלתי עביר, כולל תיאור של בנאדם שלא מגיב או שלא אכפת לו. הביטוי מתועד באנגלית בבירור כבר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. דוגמה נהדרת מופיעה במחזה של אוסקר ויילד "המניפה של ליידי וינדרמיר" משנת 1892: דמות אחת אומרת שאין טעם לדבר עם דמות שלישית, ושזה בדיוק כמו לדבר עם קיר לבנים. דמות שנייה עונה בבדיחות שהיא דווקא אוהבת לדבר עם קירות, כי זה הדבר היחיד בעולם שלא סותר אותה.

ברוסית: "כמו אפונים בקיר"

ברוסית קיימת אמרה ציורית ממש שפירושה המילולי "כמו אפונים בקיר". לפי ההסבר העממי המקובל, בכפרים הרוסים הישנים היו נוהגים לחבוט את תרמילי האפונים היבשים בקיר, כדי שהם ייפתחו והגרגרים יצאו מתוכם. זה כמובן לא 'הכאיב' לקיר... ומכאן נולד הדימוי: לדבר עם מישהו עקשן זה כמו לזרוק אפונים על הקיר.

בסינית: לנגן לפרה בכינור

והגרסה הכי מפתיעה מכולן מגיעה מסין. הביטוי "דוּי-ניוּ-טאן-צ'ין", פירושו המילולי "לנגן לפרה על כלי מיתר". הוא מתועד לראשונה בטקסט מהמאה השנייה לספירה בערך, ומאחוריו עומד סיפור עתיק: מוזיקאי מוכשר בשם גונגמינג יִי ראה פרה רועה בשדה, והחליט לנגן לה יצירה יפהפייה. הפרה המשיכה לרעות בשלווה, בלי שום תגובה למוזיקה. הוא ניסה מנגינה אחרת, ועוד אחת, אבל שום דבר לא עבד. בסוף הוא הבינו שהבעיה לא הייתה באיכות הנגינה, אלא בכך שפרה פשוט לא יכולה להעריך מוזיקה אנושית... מאז, הביטוי משמש לתיאור מצב שבו מישהו משקיע מאמץ בלהסביר משהו לקהל שלא באמת יכול להבין או להעריך אותו.

אז מה בעצם משותף לכל הביטויים האלה?

כשמסתכלים על כל הגרסאות ביחד, אפשר לראות דפוס מרתק: בתרבויות רחוקות מאוד זו מזו הגיעו לאותו רעיון בדיוק, רק בתחפושות שונות.

ההבדל הזה מספר משהו על התרבות שממנה כל ביטוי צמח: בכפרים החקלאיים באירופה חיפשו דימויים מהעבודה בשדה, ובסין העתיקה, שבה המוזיקה נחשבה לאמנות עדינה ומעודנת, הבחירה הייתה דווקא ביצור חי שפשוט לא שייך לאותו עולם תרבותי.

לסיכום: 

בפעם הבאה שמישהו יגיד "אני מרגיש שאני מדבר אל הקיר" (או ללמפה), אפשר לספר לו שהוא כנראה משתמש בביטוי עתיק מהיידיש, שיש לו גרסה עתיקה בת אלפי שנים בתלמוד ובמדרש, ושבצד השני של העולם, בסין, יש מישהו שהיה אומר בדיוק את אותו הדבר על... פרה.

בינתיים, נסו 'לשבור קירות' ולעבור את מחסום ההתעלמות, כי זה באמת מבאס 'לדבר אל הקיר'...

אגב, אם יש לכם ביטוי מהילדות שתמיד תהיתם מאיפה הוא הגיע, נשמח לעזור. כתבו לנו