לומדים אזרחות: מה זה רפובליקת בננות ולמה זה לא מתוק בכלל 🍌

כשחושבים על בננות, בדרך כלל עולות במחשבה תמונות של פרי צהוב ומתוק, אולי קוף חמוד שמחזיק אחד בידיו. אבל המונח "רפובליקת בננות" לא מתייחס למקום שמגדל המון בננות טעימות - אלא מתאר משהו הרבה הרבה פחות מתוק: מדינה שהכלכלה שלה תלויה לגמרי ביצוא של משאב אחד (בדרך כלל חקלאי), והשלטון בה מושחת, לא יציב, ונשלט בפועל על ידי אליטה קטנה או אפילו חברות זרות.

איך נולד המונח המוזר הזה?

הסופר האמריקאי או הנרי טבע את המונח ב-1904 בסיפור "האדמירל" שהופיע בקובץ הסיפורים שלו "כרובים ומלכים". הוא כתב על רפובליקה דמיונית בשם "אנצ'וריה" (שהייתה מבוססת במפורש על הונדורס - מדינה במרכז אמריקה שבה בילה או הנרי תקופה מסוימת). בסיפורים שלו הוא תיאר מקום שבו החברות האמריקאיות שמייצאות פירות (בעיקר בננות) הן למעשה מי ששולט במדינה - יותר מהממשלה עצמה.

למה דווקא בננות? 🍌

במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בננות הפכו למוצר פופולרי מאוד בארצות הברית ובאירופה. אבל הן לא גדלות במקומות קרים וצריכות אקלים טרופי חם. אז חברות אמריקאיות ענקיות החלו לפתח מטעי בננות במדינות של מרכז ואמריקה הלטינית.

הבעיה התחילה כשהחברות האלה לא הסתפקו רק בגידול בננות, הן רצו גם שליטה מוחלטת.

החברה שהפכה למדינה

הדוגמה הכי מפורסמת היא חברת United Fruit Company (שלימים הפכה לחלק מחברת Chiquita). החברה הזו שלטה בפועל בכלכלה ובתשתיות של מדינות שלמות במרכז אמריקה - במיוחד גואטמלה והונדורס, וגם קוסטה ריקה, פנמה ועוד.

מה זה אומר "שלטה"?

ובכן, החברה החזיקה בקווי הרכבת, בנמלים, קיבלה פטור ממסים מהממשלה המקומית, ובשיא כוחה היא שלטה בעשרות אחוזים מהקרקעות החקלאיות במדינות האלה. אם הממשלה המקומית ניסתה להתנגד או להכניס חוקים שלא התאימו לה - החברה פשוט השתמשה בהשפעה שלה (לפעמים גם דרך ממשלת ארה"ב) כדי להפיל את הממשלה או לשנות את החוקים.

ההפיכה בגואטמלה

ב-1954 קרה משהו שממחיש בדיוק את הרעיון של המושג "רפובליקת בננות".

בגואטמלה נבחר - בבחירות דמוקרטיות - נשיא בשם חאקובו ארבנס. הוא ניסה לבצע רפורמה בקרקעות שכוללת לקחת קרקעות לא מעובדות מהחברות הגדולות (כולל United Fruit) ולחלק אותן לאיכרים מקומיים. United Fruit לא אהבה את זה בכלל. החברה השתמשה בקשרים שלה בממשלת ארה" ב, שעזרה לארגן הפיכה צבאית בגואטמלה, שהדיחה את ארבנס מהשלטון.

כלומר: חברה פרטית, שרצתה להמשיך למכור בננות ולהרוויח הרבה כסף, השפיעה על ממשלה זרה, ובעצם הפילה ממשלה נבחרת של מדינה עצמאית. די משוגע, נכון?

אז מה באמת מאפיין רפובליקת בננות?

יש כמה תכונות שמופיעות שוב ושוב במדינות שנקראות ככה:

• תלות כלכלית קיצונית - כשכל הכלכלה (או החלק הגדול שלה) תלויה ביצוא של משאב אחד.

  זה אומר שאם מחיר הבננות (או הקפה, או הנפט) יורד בשוק העולמי, המדינה כולה נקלעת למשבר כלכלי.

• שלטון מושחת ולא יציב - כשהשלטון לא באמת משרת את האזרחים, אלא את האליטה העשירה או את החברות הזרות.

  לפעמים יש הפיכות כל כמה שנים כי אף אחד לא ממש מכבד את השלטון.

• פערים חברתיים אדירים - יש קומץ אנשים עשירים מאוד (בעלי הקרקעות, בכירי החברות הזרות) ומולם אוכלוסייה עצומה שחיה בעוני.

• השפעה זרה חזקה - מדינות זרות עשירות או חברות בינלאומיות ענקיות, הן אלה שלמעשה מחליטות על המדיניות במדינה.

• דיכוי ושימוש בכוח - השלטון משתמש בגופים עם סמכויות וכוח (כמו צבא או משטרה) כדי לשתק התנגדות של אזרחים שמנסים לשנות את המצב.

האם זה קיים גם היום?

המושג "רפובליקת בננות" נולד (כאמור) בתחילת המאה ה-20, אבל הוא לא נעלם. גם היום משתמשים במונח הזה כדי לתאר מדינות שסובלות מבעיות כאלה (של תלות במשאב יחיד, שחיתות, שלטון לא יציב והשפעה זרה חזקה). רק שהמשאב לא חייב להיות בהכרח בננות - זה יכול להיות נפט, יהלומים, קפה, קקאו (שוקולד!), עץ או כל דבר אחר שאפשר למכור.

מדינות במרכז אמריקה כמו הונדורס, ניקרגואה, אל סלבדור ופנמה עדיין מתויגות לפעמים במונח הזה בגלל תלות כלכלית ביצוא חקלאי, שחיתות פוליטית ופערים חברתיים. קוסטה ריקה נחשבת לחריגה יחסית באזור כי היא יותר יציבה מבחינה פוליטית ודמוקרטית, אבל מבחינה כלכלית היא עדיין תלויה מאוד ביצוא.

חשוב להבין שהמונח "רפובליקת בננות" הוא מונח ביקורתי ואפילו פוגעני: אף מדינה לא מסווגת רשמית ככזו, וזה לא תואר שמישהו רוצה לקבל. זו יותר דרך לתאר מצב פוליטי-כלכלי בעייתי.

האם אפשר להילחם בזה?

השאלה היא האם אזרחים יכולים לשנות את המצב הזה. התשובה היא - זה מסובך. מצד אחד, ההיסטוריה מלמדת שכאשר אזרחים מנסים להחליף שלטון מושחת או להפחית את כוחן של חברות זרות, הם מתמודדים עם התנגדות אדירה - כולל הפיכות צבאיות, התערבות זרה, ודיכוי אלים. זה מה שקרה בגואטמלה ב-1954, וזה קרה במקומות רבים אחרים.

מצד שני, יש גם סיפורי הצלחה. חלק מהמדינות במרכז ואמריקה הלטינית הצליחו לאורך השנים לחזק את הדמוקרטיה שלהן, להפחית שחיתות, ולגוון את הכלכלה כך שהתלות במוצר אחד נפסקה. זה תהליך איטי ולא קל בכלל, אבל זה אפשרי.

רגע, מי אמר שזה בכלל רע? 😈

לפעמים טוענים שיש גם צד חיובי למצב הזה: החברות הזרות מביאות תעסוקה, בונות תשתיות (כמו רכבות ונמלים), ומכניסות מטבע זר למדינה. אז אולי זה אפילו טוב לאזרחים?

התשובה של המחקר ההיסטורי והכלכלי היא די חד-משמעית: לא ממש.

נכון שיש תעסוקה ותשתיות, אבל הרווחים העיקריים מתנקזים לאליטה המקומית ולחברות הזרות, בעוד שהסיכון הכלכלי והחברתי נופל על הציבור. כשמחיר הבננות יורד, העובדים מפוטרים אבל החברה לא מפסידה הרבה כי לה יש מקורות הכנסה נוספים. כשיש מחלה שפוגעת בבננות, האיכרים נשארים בלי פרנסה. התועלת לאזרחים הרגילים היא מוגבלת, זמנית, ויש לה מחיר חברתי-פוליטי כבד: פגיעה בחופש, שחיתות, וחוסר יכולת לקבוע את העתיד של המדינה שלהם.

מה זה אומר עלינו?

המושג "רפובליקת בננות" מזכיר לנו כמה דברים חשובים:

• דמוקרטיה זה לא מובן מאליו - צריך להילחם עליה ולשמור עליה

• תלות כלכלית במשאב אחד זה מסוכן - ריבוי מקורות הכנסה עוזר למדינה להיות עצמאית ויציבה.

• כשחברות פרטיות או מדינות זרות יכולות להשפיע יותר מדי על הפוליטיקה של מדינה - זה בכלל לא טוב לאזרחים שלה.

וגם - לפעמים המילים שאנחנו משתמשים בהן (כמו "רפובליקת בננות") יש להן היסטוריה מאחוריהן שמספרת סיפור גדול הרבה יותר מהמילה עצמה.