למה אנחנו רואים פנים בכל מקום? 😊

גם אתם רואים פרצופים על ברזי כיבוי האש ברחוב, בשקעי החשמל בקיר או בקופסאות השימורים על המדף בסופר?

מסתבר שאתם לא לבד!

המוח שלנו מוצא פנים ממש בכל מקום: בעננים, בסלעים, בידיות הברז, בפרוסת הטוסט שעל הצלחת ואפילו בפלפל חתוך.

אבל למה זה קורה?

פראידוליה. השם המדעי של התופעה

התופעה הזאת נקראת פראידוליה (Pareidolia), והיא היכולת שלנו לראות דפוסים מוכרים - בעיקר פנים - במקומות שבהם הם לא באמת קיימים. זה לא באג במערכת, אלא פיצ'ר. תכונה שהמוח שלנו פיתח במהלך האבולוציה.

המילה עצמה מגיעה ממילים ביוונית עתיקה: "para" שפירושה "ליד" או "לא נכון", ו-"eidolon" שפירושה "דמות" או "צורה". ביחד הן יוצרות מילה שמתארת בדיוק את מה שקורה: אנחנו רואים צורה מוכרת במקום שבו היא לא באמת נמצאת.

מי מוציא לשון?

למה דווקא פנים?

המוח האנושי מתוכנת לזהות פנים מהר מאוד. זו יכולת הישרדות חיונית! בעבר הרחוק, היכולת לזהות במהירות אם הדמות שמתקרבת אלינו היא חבר או אויב יכלה להציל חיים. לכן המוח שלנו מעדיף לטעות "לכיוון הבטוח", עדיף לחשוב שראינו פנים שלא היו שם, מאשר לפספס פנים של מישהו שעלול להוות סכנה.

💡 הידעת? לא רק בני אדם רואים פנים בכל מקום! מחקרים מראים שגם קופים וחיות אחרות מסוגלות לזהות דפוסים של פנים. זה מעיד על כך שהיכולת הזאת עתיקה מאוד ומשותפת ליצורים שהישרדותם תלויה בזיהוי מהיר של פרטים אחרים במינם.

התינוקות שלנו מתחילים לזהות פנים כבר בגיל חודשיים-שלושה, ומחקרים הראו שתינוקות מעדיפים להסתכל על דפוסים שנראים כמו פנים (שתי נקודות מעל קו אחד) יותר מאשר על דפוסים אחרים. זה אומר שהיכולת הזאת מובנית בנו כמעט מהלידה!

מה יש לו בפה??

האזור המיוחד במוח

יש אזור ספציפי במוח שלנו שאחראי על זיהוי פנים. הוא נקרא "כישור איזור הפנים", או באנגלית -Fusiform Face Area (FFA). הוא נמצא באזור כל כך רגיש במוח שלנו, שהוא מופעל גם כשאנחנו רואים משהו שרק מזכיר פנים, כמו שני כפתורים על חולצה, או שלושת החורים של שקע החשמל.

מחקרים שנערכו בעזרת סקירה מוחית (כמו fMRI) הראו שכשאנשים רואים פנים באובייקטים דוממים, האזור הזה נדלק בדיוק כמו שהוא נדלק כשהם רואים פנים אמיתיות.

המוח שלנו לא באמת מבדיל!

💡 הידעת? המוח שלנו מחפש דפוסים לא רק במה שאנחנו רואים, אלא גם במה שאנחנו שומעים! לפעמים אנחנו חושבים ששמענו מילים מוכרות בשירים בשפה לא מוכרת, או שאנחנו מזהים מילים ברעשי רקע (כמו רעש של מאוורר או מכונת כביסה). זו אותה תכונה של "חיפוש משמעות" שהמוח שלנו עושה כל הזמן, רק בתחום השמיעה במקום הראייה.

היא צוחקת או מבולבלת? המכונית, זאת אומרת...

מקרים מפורסמים של פראידוליה 🌙

• האיש על הירח (או "הארנב על הירח" כמו במיתולוגיה הסינית) - זו אולי הדוגמה הכי מפורסמת.

  המכתשים והאזורים הכהים על פני הירח יוצרים דפוס שנראה לנו כמו פנים או דמות.

• הפנים של ישו על טורטייה - (או על טוסט, על פשטידה וכו'). בשנת 1978, אישה מניו מקסיקו טענה שראתה את פניו של ישו על טורטייה שהכינה. אלפי אנשים הגיעו לראות את זה, והתופעה הפכה למפורסמת כל כך שהיא קיבלה כיסוי תקשורתי עצום. זה קורה הרבה...

• פני מאדים - בשנת 1976, החללית ויקינג 1 צילמה תצורת סלע על מאדים שנראתה כמו פנים ענקיות. התמונה עוררה שערוריה עצומה וטענות על תרבות חייזרים עתיקה. אבל כשחזרו וצילמו את אותה תצורה בשנת 2001 ברזולוציה גבוהה יותר ובתאורה אחרת, התגלה שזו סתם גבעת סלע רגילה. אבל התמונה המקורית עדיין מפורסמת!

למה זה נשאר איתנו?

הגיוני לשאול, אם זו טעות של המוח, למה היא לא נעלמה במהלך האבולוציה? אז התשובה היא שזו לא בדיוק טעות. המוח שלנו מתוכנת לחפש דפוסים ולמצוא משמעות. זה עוזר לנו להבין את העולם, ללמוד מהר ולזכור דברים.

בנוסף, הפראידוליה קשורה ליצירתיות ולדמיון. אנשים שרואים יותר דפוסים באובייקטים, נוטים להיות יצירתיים יותר ובעלי דמיון עשיר. ילדים, למשל, מצטיינים בלראות דמויות ופנים בכל מיני דברים - וזה חלק ממשחק, מלמידה ומהתפתחות הדמיון שלהם.

💡 הידעת? אמנים מפורסמים ניצלו את הפראידוליה ביצירותיהם! הצייר האיטלקי ג'וזפה ארצ'ימבולדו מהמאה ה-16 יצר דיוקנאות של אנשים שמורכבים כולם מפירות, ירקות ופרחים. כשמסתכלים מקרוב רואים תפוח או גזר, אבל מרחוק מופיעות פנים שלמות! גם האמן הסוריאליסט סלבדור דאלי שיחק עם התופעה ויצר ציורים שבהם אפשר לראות כמה דברים שונים בו-זמנית.

ג'וזפה ארצ'ימבולדו: רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מקור: ויקיפדיה

איך אפשר לנצל את זה? 🎨

יש מעצבים ואמנים שמשתמשים בפראידוליה בכוונה. למשל, שימו לב למכוניות: הפנסים הקדמיים והגריל יוצרים "פנים" של המכונית, והמעצבים יודעים את זה. יש מכוניות שנראות כועסות, ידידותיות, מחייכות או רציניות - והכל בזכות הפראידוליה.

גם בלוגואים של חברות, באיורים לילדים, ובעיצוב מוצרים, המעצבים משתמשים בנטייה הטבעית שלנו לראות פנים. זה גורם לנו להתחבר יותר למוצר ולזכור אותו טוב יותר.

אבל יש הבדל בין פראידוליה טבעית לבין עיצוב מכוון של דמויות! כשאנחנו רואים פנים בשקע חשמל או בענן, זו פראידוליה ספונטנית שקורה במקרה. אבל כשמעצבים יוצרים צעצועים כמו מטוסי-על עם עיניים וחיוך, או רובוטים חמודים עם "עיניים" גדולות, הם משתמשים בכוונה באותם הסימנים שמפעילים את אזור זיהוי הפנים במוח שלנו.

זו לא פראידוליה אמיתית, אלא "האנשה עיצובית" והמעצבים יודעים בדיוק איך לגרום למוח שלנו להדליק את ה-FFA ולהרגיש קשר רגשי עם המוצר. אז אם אתם מרגישים שהמכונית "מחייכת" אליכם או שהרובוט נראה "עצוב" - המוח שלכם עושה בדיוק את מה שמעצבי הצעצועים (או הדמויות בסדרה) תכננו!

אפילו אם זה הר געש...

זה בעייתי?

ברוב המקרים, פראידוליה היא תופעה תמימה ואפילו מהנה. אבל לפעמים, אנשים שחווים חרדה או פחד עלולים לראות יותר מדי פנים מאיימות בסביבתם - וזה יכול להחמיר את תחושת הפחד שלהם ולגרום לבהלה.

אבל בגדול, זו תכונה מקסימה ואנושית שהופכת את העולם למעניין יותר. אז בפעם הבאה שתראו פנים על השקע בקיר, על ברז כיבוי האש ברחוב או על ענן בשמיים, דעו שהמוח שלכם עושה בדיוק מה שהוא אמור לעשות: מחפש דפוסים, מנסה להבין את העולם, ואולי גם מוסיף קצת קסם ליום שלכם 🙂