משחק דיגיטלי - BADOOK - איך מנצחים את הפייק לפני שהוא מנצח אתכם
👾 איך מלמדים ילדים לזהות פייק בלי לשעמם אותם למוות? הופכים את זה למשחק!
איגוד האינטרנט הישראלי השיק את BADOOK! (בדוק!), משחק מובייל חינמי ובעברית, שמלמד ילדים חשיבה ביקורתית ובדיקת עובדות ברשת.
והכל בדרך חווייתית בלי שיעור משעמם אחד...
על מה המשחק?
השחקנים הצעירים נכנסים לתפקיד מנהלי עמוד הרשתות החברתיות של בית הספר, ונחשפים לזרם בלתי פוסק של ידיעות, שמועות, תמונות וסרטונים. חלקם אמינים, וחלקם שגויים, מטעים או מזויפים לגמרי.
עבור כל הצעה לפרסום הם צריכים להחליט אחת משלוש:
לפרסם - אם בטוחים שהמידע נכון
לבדוק - אם משהו מריח חשוד וצריך לחקור
לעצור - אם התברר שמדובר במידע מוטה או מזויף
ובדיוק כמו בחיים האמיתיים, לכל החלטה יש השלכות.
מה יש בתוך המשחק?
הפיד הראשי - המקום שבו הידיעות נוחתות וצריך להחליט מה עושים איתן
מנוע החיפוש Schoogle - שבו מחפשים מקורות אמינים שיאשרו (או יפריכו) את הידיעה
מסך התחקיר - שבו עוקבים אחרי הטענה עד למקור שלה
המתח שבלב המשחק
המשחק לא סתם שואל "נכון או לא נכון". הוא מכניס את השחקנים לדילמות אמיתיות:
מהירות מול אמינות - להיות הראשונים לפרסם, או לוודא שזה נכון?
פופולריות מול בטיחות - הפוסט הזה יקבל המון לייקים, אבל האם הוא עלול לפגוע במישהו?
להיות ראשון מול אחריות - מי אשם כשמידע שקרי מתפשט?
ארבעה שלבים, הרגל אחד: מודל SIFT
המשחק בנוי על מודל SIFT (אנחנו קראנו לו בעברית מודל עמח"ה...), שיטה לבדיקת מידע שפיתח חוקר האוריינות הדיגיטלית האמריקאי מייק קולפילד, ומשמשת מחנכים וחוקרי תקשורת ברחבי העולם. ראשי התיבות שלה הם ארבעה צעדים פשוטים:
עצור - S - Stop (עצרו): לא משתפים מיד. עוצרים ושואלים: מה בעצם אני עומד לפרסם? האם אני מכיר את מי שפרסם את זה?
מחקר - I - Investigate (חקרו את המקור): מי שלח את הידיעה, ומה האינטרס שלו?
חפש F - Find (מצאו מקורות נוספים): האם גם מקורות אמינים אחרים מדווחים על אותו הדבר?
העיקבות - T - Trace (עקבו עד המקור): מאיפה הטענה הגיעה במקור? לפעמים ציטוט, תמונה או סרטון נלקחו מהקשר אחר לגמרי.
מה המדע אומר על השיטה?
חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד (סם ויינבורג ושרה מקגרו) השוו בין שלוש קבוצות: היסטוריונים, סטודנטים מצטיינים ובודקי עובדות מקצועיים. מה הם גילו? בודקי העובדות זיהו אתרים מטעים הרבה יותר מהר ובדיוק רב יותר. הסוד שלהם: "קריאה רוחבית". במקום לקרוא את האתר החשוד מלמעלה עד למטה ולהתרשם מהעיצוב המרשים שלו, הם פתחו מיד לשוניות חדשות ובדקו מה אחרים אומרים על המקור.
זה בדיוק מה ששלבים 2 ו-3 במודל SIFT (מ' + ח' בעמח"ה) מלמדים.
למה בכלל קשה לנו לזהות פייק?
כי המוח שלנו לא בנוי לזה, והרשת יודעת את זה.
שקר רץ מהר יותר: מחקר של MIT שפורסם בכתב העת Science בשנת 2018 בדק כ-126,000 שרשורי ידיעות בטוויטר. התברר שלידיעות שקריות היה סיכוי גבוה בכ-70% להיות משותפות מחדש בהשוואה לידיעות אמיתיות, וידיעות אמיתיות הגיעו ל-1,500 איש בערך פי שישה לאט יותר. החוקרים גם גילו שהאשמים העיקריים בהפצה הם לא בוטים, אלא בני אדם, כי שקרים נוטים להיות מפתיעים ומרגשים יותר.
"אני כבר יודע לזהות פייק": מחקר מ-2021 מצא שכ-3 מכל 4 אנשים מעריכים יתר על המידה את היכולת שלהם להבחין בין חדשות אמיתיות למזויפות. ודווקא הבטוחים בעצמם ביותר היו הגרועים ביותר בזה, והיו מוכנים יותר לשתף תוכן שקרי. זה בדיוק מה שמתאר אפקט דאנינג-קרוגר, ושלב ה"עצור" במודל עמח"ה (SIFT) הוא החיסון נגדו. קראו על כך עוד בפוסט אפקטים מיוחדים: אפקט דאנינג קרוגר.
חזרה הופכת לאמת: "אפקט האמת המדומה" גורם לנו להאמין יותר לטענה ששמענו כמה פעמים, גם אם היא שקרית. כל שיתוף נוסף של פייק הופך אותו למשכנע יותר.
כולם משתפים, אז גם אני: כשאנחנו רואים שהמון אנשים כבר העבירו הלאה ידיעה, קל לנו להניח שהיא נכונה. קראו על זה עוד בפוסט אפקטים מיוחדים: אפקט העדר.
הזיכרון שלנו מתעתע: לפעמים אנחנו ממש בטוחים שראינו או שמענו משהו, ומתברר שזה בכלל לא קרה. על התופעה המרתקת הזאת תוכלו לקרוא באפקט מנדלה.
מה לומדים מהמשחק?
לחשוב באופן ביקורתי לפני שמשתפים מידע
להעריך את האמינות של מקורות מידע
לזהות מידע מוטעה וסימני אזהרה
להשוות בין כמה מקורות לפני שמחליטים
להבין שגם מנועי חיפוש, כלי בינה מלאכותית וחברים יכולים לטעות
לפתח אחריות אישית על מה שמשתפים ברשת
להכיר את המחיר וההשלכות של הפצת מידע לא אמין
קצת פרטים טכניים
גילאים: 10-15 (כיתות ה'-ט')
מחיר: חינם לגמרי
שפה: עברית
פלטפורמה: מובייל: אנדרואיד ואייפון
בונוס למורים ולהורים: באתר המשחק יש מדריך למורה להורדה עם פעילויות ודיונים לכיתה, וגם מדריך לשחקן עם הכללים והכלים בקצרה
המשחק פותח על ידי איגוד האינטרנט הישראלי במימון האיחוד האירופי
רגע למחשבה
מתי בפעם האחרונה העברתם הלאה הודעה בלי לבדוק מאיפה היא הגיעה?
למה לדעתכם ידיעות מפחידות או מצחיקות מתפשטות מהר יותר מידיעות משעממות?
אם חבר טוב שולח לכם משהו, זה הופך את המידע לאמין יותר?
למה לדעתכם כותרת מסקרנת כמו "הסרטון שלא רוצים שתראו!" גורמת לנו לרצות לצפות בו ולשתף אותו עוד יותר? (רמז: קוראים לזה אפקט סטרייסנד)
רוצים להעמיק עוד?
איך להפוך לקוראים ביקורתיים בעידן המידע - קבלו את הכלים הבסיסיים לצריכת תוכן חכמה
פישינג: כשנוכלים מתייחסים אליכם כמו דגים - כי לא כל הודעה מזויפת היא סתם שמועה, חלקן מנסות לגנוב מכם
אמונות תפלות: מכתבי שרשרת - הסבא-רבא של הפייק הוויראלי
לומדים אזרחות: תקשורת חופשית - כלב השמירה של הדמוקרטיה - על עיתונות, תעמולה וחדשות מזויפות
לכו לשחק וללמוד לפני שמקבלים עוד סרטון פייק 😅
תודה לתומר אביטל ששיתף אותנו במשחק.
