נקניקיות: הסיפור המשעשע שמאחורי הכלב החם 🌭
- לפני 26 דקות
- זמן קריאה 5 דקות
או איך גליל קטן של בשר הפך לכוכב עולמי
אוהבים נקניקייה בלחמנייה?
ידעתם שהיא ממש, אבל ממש זקנה?? כן-כן! יש לה היסטוריה של יותר מ-5,000 שנה. הנקניקייה היא אחת המנות העתיקות ביותר שבני אדם עדיין אוכלים עד היום.
מי המציא את הנקניקייה?
הראשונים שידוע עליהם שיצרו נקניקיות הם השומרים, שחיו במסופוטמיה העתיקה (עיראק של היום), עוד סביב שנת 3,100 לפני הספירה.
זה נולד מצורך והכרח: איך שומרים על בשר טרי לזמן ארוך בלי מקררים?? הפיתרון היה פשוט וגאוני: ממלאים אותו במלח ובתבלינים שיעזרו לשמר אותו, ואז תוחבים אותו לתוך קרביים של בעל חיים כדי ליצור מעין "אריזה" טבעית.
מאז שהומצא הרעיון הכללי הזה, כמעט כל תרבות בעולם המציאה גרסה משלה:
הומרוס, המשורר היווני הקדום, מזכיר נקניקיות ב"אודיסיאה" שלו כבר בסביבות שנת 800 לפני הספירה
הבבלים ידעו כבר בשנת 1,500 לפני הספירה איך להתסיס בשר כדי ליצור נקניקיות
בסין, יש תיעוד של מתכון לנקניקיית עז וכבש מהמאה ה-6 לספירה
הרומאים אהבו לאכול נקניקיות חזיר עם צנוברים בפסטיבל שנקרא לופרקליה (כן, זה חלק מהחגיגות שהזכרנו במיתולוגיה הרומית)
בימי הביניים, כל עיר אירופאית פיתחה נקניק משלה, ולכן יש כל כך הרבה שמות: פרנקפורטר (מפרנקפורט שבגרמניה), בולוניה (מבולוניה שבאיטליה) וסלמי (שהזכרנו קודם). אבל מפה והלאה, נתמקד רק בכוכבת שלנו - הנקניקייה, זו שהולכת יד ביד עם לחמנייה.
💡 הידעת? כל נקניקייה היא סוג של נקניק, אבל לא כל נקניק הוא נקניקייה. "נקניק" הוא שם המשפחה הכללי, ולצידו יש גם סוגים כמו סלמי, שבכלל לא מתבשל אלא רק מיובש ומתוסס לאורך זמן (השם "סלמי" בעצמו בא מהמילה האיטלקית למלח - כי מלח הוא זה שמשמר אותו). הנקניקייה, לעומת זאת, מבושלת או מעושנת מראש ונאכלת "טרייה" אחרי החימום (וכדי שלא יהיה חם באצבעות - 'דוחפים' אותה ללחמנייה).
ומי המציא את הנקניקייה המודרנית, ה"הוט דוג"?
כאן מתחיל הריב האמיתי. שתי ערים אירופאיות רבות ביניהן כבר מאות שנים על התואר "אמא של הנקניקייה המפורסמת":
פרנקפורט, גרמניה טוענת שהיא זו שהמציאה את הנקניקייה, כבר בשנת 1487, חמש שנים לפני שקולומבוס יצא למסע שלו לאמריקה. מכאן השם "פרנקפורטר".
וינה, אוסטריה לא מוכנה לוותר, וטוענת שהיא זו שהמציאה את הנקניקייה. מכאן השם "וינר" (Wiener - כלומר "מווינה").
ויש גם סיפור על קצב גרמני בשם יוהאן גאורגהנר, שכבר בשנות ה-1690 מכר נקניקיות שקרא להן "נקניקיות תחש" (Dachshund - כלבי גזע תחש, אלה עם הרגליים הקצרות והגוף המאורך). למה תחש? כי הנקניקייה שלו הייתה ארוכה ודקה, בדיוק כמו הכלב.
איך "כלב חם" הגיע לאמריקה, ולמה בכלל "כלב"?
באמצע המאה ה-19, מהגרים גרמנים רבים הגיעו לניו יורק, והביאו איתם את האוכל שהם אהבו. אז על ההמבורגר (כן, השם בגלל העיר המבורג) כבר סיפרנו לכם. אבל הוא לא היה המאכל היחידי. הם גם הביאו איתם את הנקניקיות. הם מכרו אותן ברחוב, וקראו להן "נקניקיות תחש" בדיוק כמו בגרמניה, בגלל הצורה המוארכת שלהן.
הבעיה הייתה שבאותה תקופה נולדו הרבה בדיחות לא נחמדות נגד המהגרים הגרמנים, ולכן גם נגד כלבי התחש שלהם. אנשים התחילו להתלוצץ שאולי הנקניקיות האלה עשויות בכלל מבשר כלבים אמיתי. סטודנטים באוניברסיטת ייל אפילו כינו את העגלות שמכרו בהן את הנקניקיות כ"עגלות כלבים" (dog wagons). כבר בשנת 1895 נכתב בעיתון הסטודנטים של ייל על סטודנטים שאוכלים בהנאה "הוט דוגס".
הידעת? הסיפור על צייר הקריקטורות טד דורגן, שצייר ב-1901 כלב תחש בתוך לחמנייה והמציא את השם "הוט דוג", רק כי לא ידע לאיית את המילה "דצ'הונד" (Dachshund) הוא אגדה אורבנית. האיור הזה מעולם לא היה קיים, הביטוי "הוט דוג" היה מוכר עוד לפני 1901.
אז מקור השם המדויק נשאר קצת עטוף בערפל, בדיוק כמו שהנקניקייה עטופה בלחמנייה.
מי חיבר בין הנקניקייה ללחמנייה?
זה אחד המסתורין הכי גדולים בהיסטוריה של האוכל - אף אחד לא יודע בוודאות מי היה הראשון לתחוב נקניקייה לתוך לחמנייה. מה שכן יודעים זה שמהגר גרמני בשם צ'ארלס פלטמן, שעבד כאופה, התחיל למכור נקניקיות מעגלה באי קוני איילנד שבניו יורק כבר ב-1867, ובשנת 1871 פתח שם דוכן קבוע. אחד העובדים שלו, מהגר פולני בשם נתן הנדוורקר, למד ממנו את המקצוע, ובשנת 1916 פתח דוכן משלו שנקרא "Nathan's Famous" (שאגב קיים עד היום ונחשב לאחד מדוכני הנקניקיות המפורסמים בעולם).
חרדל או קטשופ?
ומי החליט להוסיף חרדל, קטשופ וכרוב כבוש? כאן זה נהיה מעניין, כי כל תוספת מספרת סיפור על קבוצת מהגרים אחרת שהגיעה לאמריקה:
החרדל הגיע עם המהגרים הגרמנים, שאכלו ככה את הנקניקיות שלהם עוד במולדת
הכרוב הכבוש (סאוארקראוט) הוא גם כן מסורת גרמנית/יהודית ותיקה
העגבניות והבצל נוספו על ידי דוכנים איטלקיים בשכונות המהגרים
החמוצים הגיעו בהשראת מוכרי טמאלה (מנה מקסיקנית) שהגיעו לירידים גדולים בארה"ב
זרעי הפרג על הלחמנייה מגיעים ממסורת יהודית-מזרח-אירופאית
ובעיר שיקגו נוצרה גרסה מיוחדת במינה שנקראת "שיקגו דוג", ויש בה כלל ברזל:
בשום פנים ואופן לא שמים קטשופ!
יש כמה תיאוריות למה זה. חלק טוענים שהקטשופ המתוק "הורג" את שאר הטעמים, ואחרים מספרים שבתקופת השפל הכלכלי הגדול משווקים השתמשו בקטשופ כדי להסתיר את הטעם של בשר באיכות נמוכה. נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, שגדל בשיקגו, אמר פעם בציטוט מפורסם שקטשופ על נקניקייה מקובל רק עד גיל שמונה. אז אם אתם אוהבים קטשופ על הנקניקייה שלכם - זו בהחלט זכותכם, פשוט אולי כדאי לא להזכיר את זה בשיקגו.
הצורות הכיפיות שכל ילד מכיר ואוהב
מעבר לנקניקייה הרגילה בלחמנייה, יש כמה דרכים משעשעות להגיש אותה שכל ילד מזהה מיד:
משה בתיבה (באנגלית זה נקרא "חזרזיר בשמיכה") - הנקניקייה עטופה בבצק (לרוב בצק עלים) ואפויה בתנור, כך שהיא "שוכבת" בתוך מעטפת בצק כמו תינוק עטוף. השם, כמובן, מגיע מהסיפור המקראי על משה רבנו שהושם בתיבת קש כדי להינצל - וכך גם הנקניקייה "שוכבת" בתוך מעטפת הבצק שלה
תמנון - חותכים רק את הקצה התחתון של הנקניקייה לאורך לארבעה או שישה פסים, כך שכשהיא מתבשלת או מטוגנת, הפסים נפתחים ומסתלסלים כלפי חוץ. זה יוצר כאילו את ה"זרועות" של תמנון קטן וחמוד
ספירלה על שיפוד - חותכים את הנקניקייה לאורך בתנועה סיבובית סביב שיפוד עץ, כך שנוצר חתך אחד ארוך אבל בצורת ספירלה מסביב לכל הנקניקייה. הצורה הזו לא רק חמודה - היא גם הופכת את שטח הפנים של הנקניקייה לגדול הרבה יותר, כך שהתבלינים והרטבים נכנסים לכל קפל וקפל, וגם הבישול על האש נהיה אחיד ומהיר יותר
כל הצורות האלה לא רק כיף לעין - הן גם דרך נחמדה לגרום לילדים להתלהב יותר מהאוכל בצלחת. ולדרך מעניינת לארוחת ערב כשמארחים עוד ילדים.
הנה עוד כמה רעיונות:
אז... שמנות, דקות, בסיר, על הפלנצ'ה או על שיפוד: מה עדיף?
אין תשובה אחת נכונה, ופה זה עניין של טעם אישי לגמרי:
בישול בסיר (הרתחה במים) - השיטה המהירה והפשוטה ביותר, שומרת על הנקניקייה עסיסית אבל פחות "מקרמלת" את הקליפה החיצונית
על הפלנצ'ה (מחבת שטוחה) - נותן לנקניקייה קליפה פריכה וקרמלית מבחוץ, בלי לייבש אותה מבפנים
על גריל או מנגל - נותן טעם עשן מיוחד, אבל צריך להיזהר שלא לשרוף אותה מבחוץ לפני שהיא מתחממת מבפנים
על שיפוד - שיטה נחמדה במיוחד לילדים, כי זה כמו סוכריה על מקל
טיפ: נקניקיות דקות מתבשלות מהר יותר ומתאימות למי שאוהב קליפה פריכה וקראנצ'ית בכל ביס.
מישהו טרח להכין סרטון עם כל סוגי הנקניקיות שאפשר להשיג בארה"ב:
רגע לבטיחות: איך אוכלים נקניקייה נכון 🚨
⚠️שימו לב: נקניקיות גורמות ליותר מקרי חנק אצל ילדים מכל מאכל אחר, בגלל הצורה הצינורית שלהן - שיכולה לחסום את קנה הנשימה בשלמותה אם נבלעת בטעות בביס גדול מדי.
אז הנה כמה כללים חשובים:
לחתוך לאורך ואז לרוחב - במקום לחתוך פרוסות עגולות ("מטבעות"), עדיף לחתוך את הנקניקייה לאורך לשניים או לארבעה חלקים, ורק אז לפרוסות קטנות. לעולם אל תגישו לפעוטות פרוסות עגולות כי הן בדיוק בגודל ובצורה שיכולים לחסום את קנה הנשימה
להסיר קליפה קשה - אם לנקניקייה יש מעטפת חיצונית קשה, כדאי להסיר אותה לפני ההגשה לילדים קטנים
לפקח על ילדים בזמן האכילה - במיוחד ילדים מתחת לגיל 4, שעדיין לא פיתחו שליטה מלאה בלעיסה ובליעה
לעודד לעיסה איטית - במקום לבלוע בחיפזון, במיוחד כשיושבים ואוכלים בישיבה נינוחה ולא תוך כדי ריצה או משחק
לא לאכול תוך כדי צחוק, ריצה או שכיבה - אלה כל המצבים שמעלים סיכון לשאיפת מזון לקנה הנשימה
ועם קצת תשומת לב, אפשר ליהנות מהנקניקייה בלי דאגות. אז בין אם אתם מאנשי החרדל ובין אם אכלני הקטשופ - דבר אחד בטוח: כשמדובר בלטעום דברים חדשים, אל תהיו נקניקיות!
