תוצאות חיפוש

בפרק הקודם: הבנו את ערכי היסוד של הדמוקרטיה : השוויון בין בני אדם, המתח בין חירות לשוויון, וההבדל בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה חלולה. עכשיו הגיע הזמן לשאול את השאלה הכי חשובה: מה באמת מסכן את הדמוקרטיה? ואיך אנחנו יכולים להגן עליה? הדמוקרטיה יכולה למות - ולא רק במלחמות 💔 במשך הרבה שנים חשבו שדמוקרטיות מתות רק דרך הפיכות צבאיות: טנקים ברחובות, חיילים משתלטים על שידורי הטלוויזיה, ודיקטטור שמכריז על עצמו. אבל בעשורים האחרונים גילינו משהו מפחיד יותר: דמוקרטיות יכולות למות לאט, מבפנים, בדרכים חוקיות לכאורה . זה כמו שיניים שנרקבות. לא קורה בבת אחת, אלא קצת קצת, עד שפתאום מאוחר מדי. הסימנים המקדימים: איך זה מתחיל? 🔍 סימן 1: תקיפת התקשורת החופשית 📰 מה קורה : השלטון מתחיל להשתלט על עיתונים וערוצי טלוויזיה. לא בכוח. פשוט קונים אותם דרך אנשי עסקים ידידותיים, או מטילים עליהם קנסות כבדים "על הפרות טכניות". למה זה מסוכן : עיתונאים הם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". הם חושפים שחיתות ובעיות. בלי תקשורת חופשית, השלטון יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד ידע. דוגמה היסטורית : בהונגריה, הממשלה לא סגרה עיתונים בכוח. היא פשוט דאגה שחברים שלה יקנו את כל כלי התקשורת המרכזיים. התוצאה? 90% מהתקשורת תומכת בשלטון. סימן 2: החלשת בתי המשפט ⚖️ מה קורה : השלטון משנה חוקים כדי לפטר שופטים "לא נאמנים", או ממנה שופטים חדשים שיפסקו לטובתו. זה נעשה תמיד תחת תירוצים של "רפורמה" או "יעילות". למה זה מסוכן : בתי משפט עצמאיים הם המגן האחרון נגד שלטון שחורג מסמכויותיו. אם השופטים מפחדים מהשלטון - אין מי שיעצור אותו. דוגמה היסטורית : בפולין (2015-היום), השלטון הוריד את גיל הפרישה של שופטי בית המשפט העליון, "במקרה", בדיוק לגיל שגרם לשופטים הוותיקים (שלא תמכו בשלטון) לפרוש. סימן 3: פגיעה במתנגדים 🎭 מה קורה : מנהיגי האופוזיציה פתאום מואשמים בשחיתות, בהעלמת מס, או אפילו ב"בגידה". לרוב האשמות לא אמיתיות, אבל הן מספיקות כדי להכפיש או לכלוא אותם. למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה אופוזיציה חזקה שיכולה להתחרות בבחירות. בלי זה, יש רק מראית עין של דמוקרטיה. דוגמה היסטורית : ברוסיה, אלכסיי נבלני היה מנהיג אופוזיציה בולט. הוא נכלא פעמים רבות בהאשמות שונות. ובפברואר 2024 הוא נפטר בכלא בנסיבות חשודות. סימן 4: שינוי חוקי הבחירות 🗳️ מה קורה : השלטון משנה את החוקים כדי להקשות על אופוזיציה לזכות. למשל, הוא משנה את אזורי ההצבעה, מוסיף דרישות רישום מסובכות, או מקשה על קמפיינים. למה זה מסוכן : אם הבחירות לא הוגנות, זו לא באמת דמוקרטיה - גם אם טכנית יש הצבעה. דוגמה היסטורית : בארצות הברית, לאחר מלחמת האזרחים, מדינות דרומיות הוסיפו "מבחני אוריינות" לבוחרים - שנועדו למנוע מאפרו-אמריקאים להצביע. סימן 5: הרטוריקה של "אויב העם" 👿 מה קורה : השלטון מתחיל לדבר על מי שמבקר אותו כ"בוגדים", "אויבי העם", או "סוכנים זרים". זה יוצר אווירה שבה ביקורת נתפסת כבגידה. למה זה מסוכן : כשחצי מהאוכלוסייה רואה בחצי השני אויב, אין ויכוחים אלא יש מלחמות. דמוקרטיה צריכה אנשים שמסכימים לא להסכים. דוגמה היסטורית : בתורכיה, אחרי ניסיון ההפיכה ב-2016, הנשיא ארדואן פיטר עשרות אלפי מורים, שופטים ועיתונאים בטענה שהם "קשורים לארגון טרור". הידעת? 📉 מחקרים מראים שמרבית הדמוקרטיות שנכשלו בעשורים האחרונים לא מתו מהפיכה צבאית אלא ממה שנקרא "שחיקה דמוקרטית" - תהליך איטי של השתלטות חוקית לכאורה על מוסדות הדמוקרטיה. סכנות נוספות לדמוקרטיה ⚠️ פופוליזם קיצוני 📣 מה זה : מנהיגים שמבטיחים פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, ותמיד מאשימים "אליטות" או "זרים" בכל הבעיות. למה זה מסוכן : פופוליזם מחלק את החברה ל-2 מחנות: "העם הטוב" נגד "האויב הרע". זה מונע דיונים רציניים ופשרות. דוגמה : "כל הבעיות שלנו הם בגלל המהגרים/האליטות/התקשורת" (וכו' ...) - במקום לדון בפתרונות אמיתיים. אי-שוויון כלכלי קיצוני 💰 מה קורה : כשהפער בין עשירים לעניים מאד גדול, העשירים יכולים "לקנות" את הפוליטיקה באמצעות תרומות ענק למפלגות, שליטה בתקשורת, ולחץ על פוליטיקאים. למה זה מסוכן : אם לעשירים יש השפעה גדולה בהרבה - זה לא באמת שוויון. דוגמה : בארצות הברית, ב-2016, רק 158 משפחות תרמו מחצית מכל התרומות לקמפיינים פוליטיים בשלבים המקדימים. חדשות מזויפות ותעמולה דיגיטלית 📱 מה קורה : טכנולוגיה מאפשרת להפיץ שקרים במהירות עצומה. אפשר לייצר סרטונים מזויפים ("דיפ פייק"), להפיץ תיאוריות קונספירציה, ולתמרן בוחרים. חזור על שקר הרבה פעמים ואנשים יחשבו שזה נכון (בהזדמנות זו נזכיר שכדאי לקרוא את איך הופכים לקוראים ביקורתיים ואיך בודקים מה פייק/דעה ומה עובדה) למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה שהבוחרים יחליטו על בסיס עובדות. אם אי אפשר לדעת מה האמת, איך מחליטים? דוגמה : בבחירות 2016 בארצות הברית, רוסיה הפיצה אלפי פוסטים מזויפים ברשתות החברתיות כדי להשפיע על התוצאות. אדישות ואי-השתתפות 😴 מה קורה : אנשים מתייאשים מהפוליטיקה ומפסיקים להתייחס אליה ברצינות כי "כולם שקרנים, אין הבדל, למה לטרוח להצביע?" למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה אזרחים פעילים. כשרוב האנשים לא משתתפים - קבוצות קיצוניות קטנות יכולות להשתלט. דוגמה : בסלובקיה (2013) נבחר למושל המחוז מריאן קוטלבה, מנהיג מפלגה ניאו-נאצית - כי רק כ-25% מהאזרחים טרחו להצביע. כשאנשים רגילים לא מגיעים, קיצונים מאורגנים יכולים לזכות בקלות. משברים וחירום 🆘 מה קורה : במשבר (כגון מלחמה, מגפה, משבר כלכלי) השלטון מקבל סמכויות חירום "זמניות". הבעיה שסמכויות אלה נוטות להישאר אחר כך... למה זה מסוכן : משברים הם הזמן הכי טוב לשלטון להשתלט על דמוקרטיה, כי כשהאנשים מפחדים הם מוכנים לוותר על חירויות בשביל הביטחון. דוגמה : לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ארה" ב העבירה את "פטריוט אקט" שהגביל את החירויות האזרחיות... 20 שנה אחרי - וזה עדיין בתוקף. סיפורי אזהרה: דמוקרטיות שכשלו 📖 גרמניה הוויימרית (1933) 🇩🇪 גרמניה הייתה דמוקרטיה מתקדמת עם חוקה מצוינת. אבל המשבר הכלכלי הקשה של 1929 גרם לאנשים לחפש פתרונות קיצוניים. ב-1933 מונה היטלר לתפקיד ע״י הנשיא הינדנבורג לאחר שמפלגתו היתה הגדולה ביותר למרות שלא היה לה רוב. זמן קצר לאחר שמונה הפך את גרמניה לדיקטטורה, בעוד העילית הפוליטית היתה משוכנעת בטעות שהם יוכלו "לשלוט בהיטלר". איך זה קרה? - משבר כלכלי איום ⬅️ אנשים נואשים - פופוליזם קיצוני ⬅️ היטלר הבטיח לפתור הכל - אלימות ברחובות ⬅️ אנשים רצו "סדר" - השתלטות על תקשורת ובתי משפט ⬅️ תוך שנה לא הייתה דמוקרטיה הלקח : גם דמוקרטיה חזקה יכולה לקרוס אם האנשים מפסיקים להאמין בה. ונצואלה (1999-היום) 🇻🇪 ונצואלה הייתה אחת הדמוקרטיות העשירות והיציבות ביותר באמריקה הלטינית. אבל ב-1999 נבחר צ'אבס, מנהיג פופוליסטי שהבטיח לעזור לעניים. איך זה קרה? - צ'אבס שינה את החוקה ⬅️ יותר סמכויות לנשיא - השתלט על תקשורת ובתי משפט ⬅️ אין מי שיבקר - פיטר שופטים שהתנגדו ⬅️ מערכת משפט תלויה - שינה חוקי בחירות ⬅️ אופוזיציה לא יכולה לזכות ולכן היום : ונצואלה היא דיקטטורה עם משבר הומניטרי נורא. מיליוני אנשים ברחו מהמדינה. הלקח : תהליך ההידרדרות יכול לקחת שנים, וכל שלב נראה "לגיטימי" ו"לא נורא" בפני עצמו. "במקום בו שורפים ספרים - ישרפו בני אדם" (היינריך היינה, 1821). מקור תמונה ויקימדיה הידעת? 🎬 הסרט "הגל" (2008) מבוסס על ניסוי אמיתי שהתקיים בבית ספר תיכון בקליפורניה ב-1967. המורה רון ג'ונס רצה להראות לתלמידיו איך אנשים רגילים יכולים להפוך לפשיסטים. תוך 5 ימים בלבד הוא הצליח ליצור תנועה "דמוית נאצית" בכיתה. הוא הפסיק את הניסוי כשהבין שזה יצא משליטה. איך שומרים על הדמוקרטיה? 🛡️ חינוך ואוריינות אזרחית 📚 למה זה קריטי: כי יותר קשה לרמות אזרחים משכילים שיודעים איך הדמוקרטיה עובדת. מה עושים: - ללמוד על דמוקרטיה (ובדיוק את זה אתם עושים עכשיו!) - ללמוד לזהות חדשות מזויפות ותעמולה - להבין מהן זכויות יסוד ואיך מגינים עליהן השתתפות פעילה 🗳️ למה זה קריטי: דמוקרטיה נשארת חזקה רק כשאנשים משתתפים בה. מה עושים: - להצביע בכל בחירות (כשמגיעים לגיל ההצבעה!) - להתעניין במה שקורה בעיר, במדינה - להשתתף בהפגנות חוקיות, לחתום על עצומות - לתמוך ולפעול בעמותות חברה אזרחית תמיכה בעיתונות עצמאית 📰 למה זה קריטי: עיתונאים עצמאים חושפים שחיתות ובעיות. מה עושים: - לקרוא חדשות ממקורות שונים, לא רק מקור אחד - לתמוך כלכלית בעיתונות איכותית - לשתף חדשות חשובות (רק אחרי שבדקנו שהן נכונות!) שמירה על מוסדות דמוקרטיים 🏛️ למה זה קריטי: בתי משפט, רשויות פיקוח, ומשטרה עצמאית הם המגן האחרון, כשהם רשויות נפרדות. מה עושים: - להתנגד לניסיונות להחליש את בתי המשפט - לדרוש שקיפות מהשלטון - לתמוך בארגוני זכויות אדם דיאלוג ולא שנאה 💬 למה זה קריטי: דמוקרטיה צריכה אנשים שמסכימים לא להסכים. אם כולם אויבים - אין דמוקרטיה. מה עושים: - לדבר עם אנשים שחושבים אחרת, לנהל שיח - להבין שביקורת זה לא בגידה אלא חלק מהדמוקרטיה - להילחם ברעיונות, לא באנשים ערנות מתמדת 👀 למה זה קריטי: דמוקרטיה לא שומרת על עצמה - צריך לשמור עליה כל הזמן. ומי שמוותר על דעתו כדי להיות שייך, בסוף נשאר בלי שניהם. מה עושים: - לשים לב לסימני האזהרה שלמדנו - להתריע כשרואים פגיעה בזכויות או במוסדות - לזכור שזה לא משהו ש"יכול לקרות רק במדינות אחרות" הידעת? 🔔 תומאס ג'פרסון, אחד ממייסדי ארה"ב, אמר: "המחיר של החירות הוא ערנות נצחית". הוא התכוון לזה שדמוקרטיה צריכה אזרחים שתמיד שומרים עליה. מה אני יכול לעשות? (גם אם אני עדיין ילד!) 👦👧 היום: ללמוד ולהבין איך דמוקרטיה עובדת לתרגל דיונים בכבוד - גם כשלא מסכימים לבדוק מידע לפני שמשתפים אותו להשתתף בדמוקרטיה בבית הספר (מועצת תלמידים, החלטות כיתתיות) בעתיד: להצביע בכל בחירות, במחשבה תחילה להתנדב במפלגות, עמותות, ארגונים לכתוב לנציגי הממשלה כשיש בעיה ללמד את הדור הבא (את האחים הצעירים, ויום אחד את הילדים שיהיו לכם) פופולרי לא תמיד צודק, וצודק לא תמיד פופולרי האם הדמוקרטיה תשרוד? 🌟 שאלה טובה. וגם שאלה פתוחה. דמוקרטיה היא המצאה אנושית נפלאה - אבל גם שבירה. היא דורשת מאמץ מתמיד, ערנות, ואזרחים שבוחרים להשתתף. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא ש: דמוקרטיה לא תיפול בגלל אויב חיצוני אחד. היא תיפול אם אזרחים יפסיקו להילחם עליה. דמיינו אותה כמו גינה. אם תשמרו עליה, תשקו אותה, תעקרו עשבים שוטים - היא תשגשג. אם תזניחו אותה - העשבים השוטים ישתלטו. הבחירה היא שלנו. וזיכרו: ערכים לא נמדדים לפי כמות מחיאות הכפיים מסביבך שאלות למחשבה 💭 אחרי כל מה שלמדנו על דמוקרטיה בסידרה הזאת, אנחנו ממליצים לחשוב: איזה סכנה לדמוקרטיה נראית לכם הכי מדאיגה? למה? מה הייתם עושים אם הייתם רואים את הסימנים המקדימים להידרדרות דמוקרטית במדינה שלכם? אתם חושבים שדמוקרטיה שווה את כל המאמץ הזה? למה? האם אתם מסכימים עם זה שהאומץ הגדול ביותר הוא לא ללכת אחרי הרעש, אלא אחרי האמת שלך? איזה דבר אחד אתם מחליטים לעשות כדי להיות אזרחים טובים יותר? בפרק הבא: מקרים מיוחדים ודרכים שונות להיות דמוקרטיה, כמו קקיסטוקרטיה וקלפטוקרטיה, מונרכיה חוקתית, ומערכות הצבעה מיוחדות ברחבי העולם! 🌍

לפני שדורותי הגיעה לארץ עוץ, לפני שהמכשפה הירוקה הפכה ל"רעה" - היה סיפור אחר לגמרי. סיפור על חברות, בחירות, ועל ההבדל בין טוב לרע - שלא תמיד ברור כמו שחושבים. מה קורה בסרט? הסרט מתרחש בארץ עוץ, כש אלפבה וגלינדה הן עדיין סטודנטיות באוניברסיטת שיז. אלפבה נולדה עם עור בצבע ירוק, והיא חיה בקיפוח ובדידות. היא מנסה להוכיח את עצמה. גלינדה היא המועמדת המושלמת להיות "המכשפה הטובה" - פופולרית, מקסימה ואהודה על כולם. במהלך הלימודים מתפתח ביניהן קשר מורכב - מיריבות, לחברות, למאבק אידאולוגי: מי באמת קובע מה זה טוב ומה זה רע? איך מגיבים כשהמערכת לא צודקת? מה עושים כשצריך לבחור בין התאמה לחֶברה או להישאר נאמן לעצמך? החלק הראשון מסתיים כשאלפבה מגבשת את זהותה - והנה נקודת המפנה ממנה מתחיל השינוי שיוביל למה שכולנו מכירים ב" הקוסם מארץ עוץ ". קבלו כמה אנקדוטות מעניינות 🎭 ההחלטה על פיצול הסרט לשני חלקים (ארוכים!) נעשתה מראש , כדי לא לוותר על עומק הסיפור ולאפשר פיתוח של הדמויות בצורה מספקת. הצבע הירוק של אלפבה הוא גוון חדש לגמרי של ירוק, שנקרא ירוק-סינתיה ("Cynthia Green"), על שם השחקנית סינתיה אריבו שמגלמת את אלפבה. למה? כדי שהיא לא תיראה כמו העתק של המכשפה מהסרט המקורי משנת 1939. הנעלים של דורותי בסרט הן כסופות ולא אדומות בגלל זכויות יוצרים של הסרט המקורי. צילומי הסצנה של "אף אחד לא מתאבל על הרשעים" נערכו באזור כפרי בבריטניה. כדי להשיג סקופ, עיתונאים טסו מעל האיזור כדי לתפוס במצלמה את אריאנה גרנדה בתור גלינדה. הסופר גרגורי מגווייר, שכתב את הספר המקורי ב-1995, אמר שהוא התחיל לכתוב אותו מתוך מחשבה על "טבע הרוע": האם יש אנשים שנולדים רעים, או שהנסיבות והחברה מעצבות אותם להיות כאלה? למה סרט? 📚 הסרט מבוסס על המחזמר המצליח "Wicked" משנת 2003 (עם מוזיקה מאת סטיבן שוורץ), שהוא עצמו מבוסס על הספר של גרגורי מגווייר. והספר? הוא לקח את המכשפה הרעה מהסיפור הקלאסי "הקוסם מארץ עוץ" של ל.פרנק באום (1900) ונתן לה חיים מלאים עם רקע, סיפור, בחירות ומורכבות. נושאים שכדאי לדבר עליהם 💭 טוב מול רע במקום לראות את המכשפה הרעה כ"רעה מובהקת", הסיפור הזה מזמין אותנו לראות אותה כאדם עם רקע, סיבות וערכים - ושואל: מי קובע מה "טוב" ומה "רע"? שונות וזהות אלפבה, עם העור הירוק שלה, מתמודדת עם סטיגמה, חוסר קבלה ומאבק מול הממסד. נושאים אלה רלוונטיים גם היום , בעיקר לילדים ונוער שמרגישים "שונים". בחירה אישית ואחריות הבחירות של הדמויות - להשפיע, להיות נאמנים לעצמם, לבחור מה נכון - נמצאות בלב העלילה. חברות מורכבת הקשר בין אלפבה לגלינדה מתחיל במפגש, ממשיך בחברות, ומתמודד עם קונפליקטים ומרחקים. זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילדים על חברות אמיתית, סליחה וצמיחה. למי מתאים הסרט? 🎯 למשפחות, מגיל 10 ומעלה, ולכל מי שאוהב מוזיקה, מחזמרים ועיבודים קולנועיים, ולמי שמתעניין בפילוסופיה של זהות ובחירה. אבל ההורים צריכים להיות מוכנים לשוחח עם הילדים על נושאים מורכבים כמו טוב מול רע, סטיגמה ואחריות. ילדים צעירים יותר עשויים למצוא את הסיפור מורכב מבחינה רגשית. הסרט מחכה לכם עכשיו בחלק מהספקים. קחו בחשבון ערב שלם... (כי זה 160 דקות... יותר משעתיים וחצי)

האפרוחים שלנו הופכים למכשפות המפורסמות מהסיפורים האהובים עלינו! כל אחת עם הקסם המיוחד שלה, עם החיות שלה ועם הסיפור שלה. איזה מכשפות תפגשו בחוברת? למשל את המכשפה הטובה שאוספת טרמפיסטים על המטאטא שלה (כן-כן, זאת מהסיפור טרמפ על מטאטא ). ולעומתה - המכשפה הרעה מהסיפור עמי ותמי שבנתה בית מפתה מממתקים כדי לגרום לילדים להגיע אליה. או המכשפה מדליה, או מליפיסנט הידועה. וכמובן, שתי המכשפות המוכרות מ הקוסם מארץ עוץ , אלפבה וגלינדה - שקיבלו סרטים משלהם ( מרשעת , מישהו? 🤷‍♀️🤔) או אורסולה, המכשפה הימית ועוד מכשפות מוכרות מהסיפורים שאנחנו אוהבים 🍎 כל עמוד מציג מכשפה אחרת, עם האלמנטים המיוחדים שלה - המטאטא, הקסמים, החיות והסצנה המפורסמת מהסיפור. בנוהל: הורידו, הדפיסו וצבעו את המכשפות האהובות. ולאו דווקא בצבע ירוק! 🎨 אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

הסרט השני של "מרשעת" כבר בקולנוע, והמכשפות המדהימות שלו ממשיכות לכבוש את הלבבות - אז למה לא ללמוד לצייר אותן? 🎨 בין אם אתם מעריצים של אלפבה הירוקה והמיוחדת או של גלינדה הוורודה והנוצצת, בואו נלמד לשרבט אותן נכון. אספנו לכם סרטוני הדרכה שמתאימים לרמות שונות - מהציורים הכי פשוטים ועד לאלה המדויקים יותר, כך שכל אחד יוכל למצוא את הדרך שלו ליצור את המכשפות הנהדרות האלה. הידעתם? שמה של אלפבה נוצר מהגיית ראשי התיבות של שם המחבר של 'עוץ', ל. פרנק באום (L. Frank Baum). השם גלינדה נשאר כמו שמה במקור של המכשפה הטובה מהצפון. אלפבה אלפבה, המכשפה הירוקה והאמיצה היא דמות של עומק, אידאליזם ועוצמה פנימית שלא מוותרת על הערכים שלה. נתחיל עם הציור הקל שנמשיך לעלות בדרגות הקושי והפירוט יותר מדוייקת והכי מדוייק... עם צבעי עיפרון גלינדה גלינדה, המכשפה הוורודה והנוצצת, היא דמות כריזמטית ופופולרית שמגלה במהלך הסיפור עומק ומורכבות שלא ציפיתם לה. גם כאן, נתחיל עם איור פשוט ונמשיך וגם עם חיוך על הצד ועיניים לא של מנגה... וגם כאן, נלמד לאייר בעיפרון את הפורטרט המדוייק אז... שתי המכשפות האלה מייצגות שתי דרכים שונות להתמודד עם העולם: אלפבה דרך מרדנות וחיפוש אחר צדק, וגלינדה דרך התנחמדות ושינוי מבפנים. אחרי שתתרגלו לצייר אותן, אתם מוזמנים להמציא ציור משלכם - אולי רגע משותף שלהן, או דמות שמשלבת את התכונות שהכי אהבתם אצל כל אחת מהן. 🎨✨

המילה "מנדלה" מגיעה מהסנסקריט ופירושה "מעגל". במשך אלפי שנים, מנדלות שימשו בתרבויות שונות ברחבי העולם כאמנות דתית, כלי למדיטציה ודרך להבעה רוחנית. מאיפה זה התחיל? 🌏 המנדלות נוצרו בהודו עוד בתקופת הוודות, לפני יותר מ-2,000 שנה, ובהמשך אומצו גם במסורת הבודהיסטית בטיבט. ב מסורת ההינדית והבודהיסטית, נזירים יצרו מנדלות מורכבות מחול צבעוני - תהליך שלוקח ימים ולפעמים שבועות - רק כדי להשמיד אותן בסיום הטקס. המסר? הכל זמני, ותהליך היצירה חשוב מהתוצאה הסופית. אבל צורות מעגליות סימבוליות דומות הופיעו גם בתרבויות אחרות ברחבי העולם: אינדיאנים אמריקאיים עיצבו "מעגלי רפואה", בכנסיות הגותיות באירופה אפשר למצוא חלונות ורדה מפוארים בצורת מעגל, וגם באסלאם אפשר למצוא דוגמאות מורכבות של אומנות גיאומטרית מעגלית. נכון , כל הדוגמאות האלה הן לא "מנדלות" במובן הדתי-ההינדי- בודהיסטי , אבל הן נושאות רעיונות דומים של שלמות וסדר קוסמי. איך הן הגיעו לעולם המערבי? בתחילת המאה ה-20, הפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג היה הראשון שהביא את המנדלות לתשומת לב המערב. יונג גילה שהוא עצמו מציייר מנדלות באופן ספונטני בזמני לחץ, והבחין שמטופלים שלו עושים את אותו הדבר. הוא טען שמנדלות מייצגות את הנפש האנושית וסייעו לו להבין מצבים נפשיים של מטופליו. איך זה הפך לטרנד צביעה? 🎨 הפריצה האמיתית של המנדלות לתרבות הפופולרית התרחשה סביב 2010. כמה גורמים הפכו את זה לטרנד עולמי: ספר אחד ששינה הכל: ב-2013 יצא בסקוטלנד ספר צביעה בשם "Secret Garden" של האמנית ג'והנה באספורד. הספר, שהיה מיועד למבוגרים (!) ומלא במנדלות ודוגמאות בוטאניות מורכבות, הפך לרב-מכר עולמי ומכר יותר מ-20 מיליון עותקים. פתאום, מבוגרים ברחבי העולם גילו שצביעה לא רק לילדים. למה זה תפס? מחקרים הראו שצביעת מנדלות עוזרת להפחית מתח וחרדה, משפרת את הריכוז ואפילו עוזרת במצבי נדודי שינה. התהליך החוזר של צביעת דוגמאות סימטריות יוצר תחושה של סדר ושליטה, ובעקבות זה מנדלות הפכו לכלי נפוץ בטיפולים אומנותיים. הדיגיטל גם היה מעורב: אפליקציות לצביעת מנדלות דיגיטליות, סרטונים באינטרנט של אנשים מצבעים בקפידה דוגמאות מורכבות, וקהילות אינטרנטיות שמשתפות יצירות - כל אלה תרמו לפופולריות של הטרנד. עובדות לטריוויה 💡 בשיא הטרנד בשנת 2015 נמכרו באמזון מאות עד אלפי ספרי צביעה למבוגרים מדי שעה קיימות תחרויות עולמיות של יצירת מנדלות, שבהן אמנים מתחרים על היצירה הגדולה, המורכבת או היפה ביותר הנזירים הטיבטים יוצרים במנדלות החול שלהם גם פריטים מיקרוסקופיים שנראים רק דרך זכוכית מגדלת. היום אפשר למצוא מנדלות בכל מקום: בחדרי כושר כפעילות מרגיעה, בבתי ספר כפעילות לשיפור הריכוז, ואפילו בחברות היי-טק כפינות הרפיה לעובדים. מה שהתחיל כאמנות דתית קדומה, הפך לדרך נגישה ופשוטה להירגע ולבטא יצירתיות - בלי צורך בכישרון ציור מיוחד. עושה חשק לצבוע? הקליקו כאן ...

מכירים את המילה "אפיקורוס"? ידעתם שהיה פעם איש כזה? ולא סתם איש אלא פילוסוף אמיתי שחי לפני למעלה מ-2,300 שנה ביוון העתיקה, ושהרעיונות שלו היו הרבה יותר עמוקים ומעניינים ממה שאנשים יודעים עליהם? בשביל זה אנחנו כאן. בואו נגלה מי היה האיש הזה ואיך קרה שהשם שלו הפך למשהו כל כך שונה ממה שהוא באמת לימד. מי היה אפיקורוס? 👨‍🏫 אפיקורוס נולד בשנת 341 לפני הספירה באי סמוס שביון, כ-60 שנה אחרי מותו של סוקרטס . זאת אומרת שהוא מעולם לא פגש את סוקרטס אישית (להבדיל מאפלטון ואריסטו שהיו תלמידיו), אבל בוודאי שמע עליו והכיר את תורתו. בגיל 18 הגיע אפיקורוס לאתונה ללמוד פילוסופיה, ושם הקים לקראת גיל 35 בית ספר פילוסופי מיוחד - לא באקדמיה המפורסמת, אלא בגינה הפרטית שלו. לכן קראו לתלמידיו "פילוסופי הגן". פסל ראש של אפיקורוס, המוזיאון הבריטי. מקור ויקימדיה מה באמת לימד אפיקורוס? 🌱 בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, אפיקורוס לא לימד לחיות בהפקרות או בהנאות יתר. להפך! הוא לימד משהו עמוק הרבה יותר. קבלו אותם, את שיעורי החיים שלו: שיעור 1: אושר אמיתי הוא שקט, ולא התרגשות 😌 אפיקורוס האמין שמטרת החיים היא להגיע לאושר - אבל לא האושר הרועש שרוב האנשים מחפשים. הוא דיבר על שני מצבים חשובים: אטרקסיה - שלווה נפשית ושלום פנימי אפוניה - היעדר כאב גופני לפי אפיקורוס, אושר אמיתי מושג כשיש לנו גם שלווה בנפש וגם היעדר כאב בגוף. במקום לרדוף אחרי עונג פראי (כמו אכילת עוגות ללא הפסקה או מסע קניות מוגזם), הוא המליץ על הנאות פשוטות: שיחה עם חברים טובים, ארוחה צנועה אבל טעימה, הליכה בטבע. למעשה, אפיקורוס חי בפשטות רבה ואכל בעיקר מזון בסיסי וזול כמו לחם, שעועית וגבינה. הוא שתה בעיקר מים, ולא רדף אחרי עושר או תהילה. זה דומה למה שלימד פו הדוב על חיים פשוטים ומתוקים, אבל עם הרבה יותר תיאוריה פילוסופית מאחורי זה! שיעור 2: לא כל הרצונות שווים 🎯 אפיקורוס לימד משהו חכם מאוד על סוגי הרצונות שיש לנו. הוא חילק אותם לשלוש קבוצות: רצונות טבעיים והכרחיים - אוכל, מים, שינה, חברים. אלה חיוניים לאושר שלנו. רצונות טבעיים אך לא הכרחיים - כמו מעדנים טעימים, בגדים יפים. זה נחמד שיש, אבל זה לא קריטי שיהיה לנו כדי להיות מאושרים. רצונות לא טבעיים ולא הכרחיים - תהילה, כוח, עושר רב. כל אלה רק גורמים לנו לדאגה ולא יביאו אושר אמיתי. זה קצת מזכיר את פירמידת הצרכים של מאסלו, אבל אפיקורוס הגיע לרעיון הזה כבר לפני 2,300 שנה! שיעור 3: העולם עשוי מאטומים קטנטנים ⚛️ אפיקורוס טען (בהשראת הפילוסוף דמוקריטוס) שהעולם עשוי מאטומים זעירים שנעים בחלל ריק. זה היה רעיון מהפכני בתקופה שבה עוד לא התגלו אטומים עדיין! אבל אפיקורוס הוסיף משהו מיוחד: הוא אמר שיש לאטומים סטייה קטנה ובלתי צפויה בתנועתם, וזה מה שמאפשר לאדם חופש לבחור. שבלי הסטייה הזאת, הכל היה קבוע מראש ולא היתה לנו שום בחירה בחיים. (האם הוא חזה את מכניקת הקוונטים ? 🤔) שיעור 4: לא כדאי לפחד ממוות 💀 אחת התובנות המפורסמות של אפיקורוס היא שאין סיבה לפחד מהמוות. למה? כי זה לא רלוונטי בשבילנו... הוא אמר: "המוות אינו דבר עבורנו, כי כאשר אנו קיימים, המוות איננו כאן. וכאשר המוות כאן, אין אנו קיימים." זה עזר לאנשים בזמנו (ועד היום!) לא לחיות בפחד מתמיד ממה שיקרה בסוף. שיעור 5: האלים קיימים, אבל הם לא מתעסקים איתנו 🏛️ וכאן מתחיל הבלבול הגדול. שלנו. אפיקורוס לא אמר שאין אלים - להיפך. הוא אמר שיש אלים, אבל שהם לא מתערבים בחיים שלנו. הם חיים את החיים המושלמים שלהם איפשהו רחוק, ולא מתעסקים עם בני האדם (תזכורת: ב מיתולוגיה היוונית היו כמה וכמה אלים, לא רק אחד כמו שאנחנו מכירים הדתות של ימינו). למה הוא חשב ככה? כי אם האלים היו באמת מושלמים ושלווים, הם לא היו עוסקים בדברים כל כך טרחניים כמו לנהל את העולם ולהעניש אנשים. זו אמנם לא "כפירה" במובן שהוא הכחיש את קיומם של האלים, אבל זה כן אומר שאין טעם להתפלל אליהם או לפחד מהם - וזה היה רעיון מהפכני מאוד! (כלומר, כפירה בעולם העתיק לא הייתה בהכרח הכחשת קיום האלים, אלא חוסר כבוד או זלזול בממסד הדתי ובטקסים המקובלים - וזה נחשב למסוכן מאוד למערכת החברתית...) וכשנזכרים בהתעסקות האלים היווניים זה עם זה, אפשר אפילו להסכים איתו שאנחנו, בני האדם, לא באמת היינו מרכז החיים שלהם... שיעור 6: חברות היא כמעט הכל 🤝 בדומה לפו הדוב שלימד אותנו שחברים הם האוצר הכי גדול, גם אפיקורוס האמין שחברות היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. בגן שלו, כל התלמידים חיו ביחד כמו משפחה אחת גדולה - גברים, נשים, עבדים וחופשיים. זה היה חריג מאוד לתקופה! הוא היה בין הראשונים ביוון שלא היפלו בין מגדר ומעמד חברתי, ובכך קידם את רעיון שוויון ערך האדם - רעיון שהיה מהפכני לחלוטין באותה תקופה (זוכרים שאפילו הדמוקרטיה אז היתה רק לגברים אתונאים אריסטוקרטים?) "מכל הדברים שהחוכמה מספקת לאושר של החיים כולם, החשוב מכולם הוא רכישת חברות." אז איך קרה שאפיקורוס הפך למילת גנאי? 😮 למה דווקא הפילוסוף שלימד חיים פשוטים, מתונים ומלאי ידידות - הפך לסמל של כפירה והפקרות? יש לזה כמה סיבות: הכנסייה הנוצרית הרעיון שהאלוהים לא מתעסק בפרטים של החיים שלנו סתר את יסודות הדת, ולכן הכנסייה הציגה את אפיקורוס כאויב של האמונה. היהדות גם היהודים התנגדו לרעיון שאלוהים לא מתעסק בכל שטות שכל אדם עושה והמילה 'אפיקורוס' הפכה למונח גנאי עבור כל מי שמטיל ספק בדת או בתורה וכך גם התלמוד משתמש בה לתאר כל מי שמבזה חכמים או מזלזל באמונה. אי-הבנה של התורה שלו האויבים של אפיקורוס (ויש לו כמה טובים!) הציגו אותו כמי שמטיף להנאות בלי גבולות. הם לקחו את הרעיון שלו ש"עונג הוא המטרה" והפכו אותו למשהו שונה לגמרי ממה שהוא התכוון. שאלת אפיקורוס 🤔 אחד הדברים המפורסמים ביותר שמיוחסים לאפיקורוס היא "שאלת אפיקורוס" - פרדוקס לוגי על קיום הרוע בעולם: "אם אלוהים רוצה למנוע רעה אבל לא יכול - אז הוא לא כל-יכול. אם הוא יכול אבל לא רוצה - אז הוא לא טוב. אם הוא גם יכול וגם רוצה - אז מדוע יש רעה בעולם? ואם הוא לא יכול ולא רוצה - אז למה לקרוא לו אלוהים?" רוב החוקרים חושבים שהניסוח הזה נכתב מאוחר יותר על ידי לקטנטיוס הנוצרי, אבל הרעיון בהחלט ממשיך את רוח תורתו של אפיקורוס. זו שאלה שתיאולוגים (אנשים שחושבים על דת) מתמודדים איתה כבר אלפי שנים, והיא רלוונטית גם היום. אפיקורוס מול סוקרטס - מה ההבדל? ⚖️ למרות שאפיקורוס לא פגש את סוקרטס, יש הבדלים מעניינים בגישה שלהם: סוקרטס חשב שהדרך לחיים טובים היא לחקור ולשאול שאלות על אמת, ערכים ומשמעות. הוא אמר "חיים שלא בודקים אינם שווים חיים", כלומר - חיים בלי לחשוב ולבדוק את עצמנו הם חיים ריקים. הוא היה מוכן למות על האמת שלו. אפיקורוס חשב שהדרך לחיים טובים היא למצוא שלווה נפשית ולהימנע מכאב - גם מכאב נפשי שנוצר מחשיבה יתר על שאלות שאין להן תשובה. הוא לא היה נגד חקירה, אבל רצה שהיא תביא לשלווה, ולא להתעסקות מתמדת בעצם הבדיקה. במילים אחרות: סוקרטס רצה שנחקור ונשאל שאלות קשות, ואפיקורוס רצה שנמצא שלום ושלווה. שניהם צדקו - זה תלוי במי שאתם. איך אתם יכולים להיות יותר כמו אפיקורוס? (האמיתי, לא זה שחושבים עליו) 🌟 ✨ תהנו מהדברים הפשוטים: לא צריכים דברים יקרים או מפוארים כדי להיות מאושרים. ארוחה טובה עם חברים, שקיעה יפה, או משחק משפחתי - זה יותר שווה מכל צעצוע חדש. 🧘 חפשו שלווה, לא ריגוש: במקום לרדוף כל הזמן אחרי דברים חדשים ומרגשים, נסו למצוא רגעים של שקט ושלווה. 🤝 טפחו חברויות אמיתיות: כי חברים טובים הם האוצר האמיתי בחיים. 🎯 הבדילו בין רצונות חשובים לפחות חשובים: שאלו את עצמכם: האם אני באמת צריך את זה כדי להיות מאושר, או שזה משהו שרק נראה לי שאני צריך? 🌿 אל תדאגו יותר מדי: רוב הדברים שאנחנו דואגים מהם לא באמת קורים. ורוב הדברים שכן קורים - אנחנו מתמודדים איתם כשהם מגיעים. 💭 שאלו שאלות, אבל אל תתקעו בהן: בניגוד לסוקרטס שתמיד חקר עוד ועוד ועוד, אפיקורוס היה אומר: שאלו מה שחשוב, אבל אם השאלה לא מוסיפה לכם אושר או שלווה - אולי אפשר לשחרר אותה... הנה כמה עובדות מעניינות על אפיקורוס 🤓 אפיקורוס כתב יותר מ-300 כתבים, אבל רוב כתביו אבדו (בכל זאת , עברו אי-אלו שנים...). מצד שני, 3 המכתבים המפורסמים שלו - מכתב להרודוטוס (על הפיזיקה), מכתב לפיתוקלס (על תופעות שמיים), ומכתב למנוכיוס (על האתיקה) - השתמרו בשלמותם בכתביו של דיוגנס לארטיוס, היסטוריון פילוסופיה מהמאה ה-3 לספירה. בסוף המאה ה-18 התגלו במערה בפומפיי מגילות פפירוס שמכילות כתבים אפיקוריאניים, בעיקר של פילודמוס - פילוסוף אפיקוריאני מאוחר. המגילות כל כך שבירות (כי הן התפחמו) שממש קשה לקרוא אותן, אבל הן עדיין מספקות מידע חשוב. בגן של אפיקורוס חיו גם נשים - דבר חריג מאוד בזמנו! רוב בתי הספר הפילוסופיים לא קיבלו נשים. אחת התלמידות המפורסמות שלו הייתה לאונטיון - אישה שנחשבה לחכמה גדולה, וזה היה סקנדל אמיתי באתונה של אז. המילה "אפיקוריאן" באנגלית (epicurean) משמשת היום לתיאור אדם שמעריך אוכל ויין משובחים - שזה בדיוק ההפך ממה שאפיקורוס לימד! אפיקורוס סבל מכאבים קשים בסוף חייו (כנראה אבנים בכליות), אבל לפי התיאורים הוא שמר על שלוות נפשו עד הרגע האחרון - בדיוק כמו שלימד. ביוון ובאימפריה הרומית, "אפיקורוס" היה שם פרטי נפוץ! במאות ה-17 וה-18, אפיקורוס זכה לרנסנס אמיתי! הוגים כמו תומס ג'פרסון וג'רמי בנת'ם גילו מחדש את הרעיונות שלו על חירות מחשבתית, אושר אישי וחיים ללא פחד מעונש אלוהי. הם ראו בו מקור השראה לחשיבה חופשית ולערכים הומניסטיים. רעיונות לפעילויות בהשראת אפיקורוס 🎨 הנה איך תוכלו לתרגל ולהתרגל לרעיונות של חיי שלווה כמו שאפיקורוס התכוון: יומן ההנאות הפשוטות : רשמו כל יום 3 דברים פשוטים שעזרו לכם לשמוח. למשל - שמש חמה, חיוך של חבר, או טעם טוב של פרי. משחק סיווג הרצונות : הכינו רשימה של דברים שאתם רוצים, ואז חלקו אותם לשלוש הקטגוריות של אפיקורוס. האם רוב הרצונות שלכם הם באמת הכרחיים? שיחת גינה : כמו בגן של אפיקורוס, שבו בגינה (או בפארק) עם חברים וקיימו שיחה פילוסופית על שאלה שמעניינת אתכם. פיקניק חברים : הזמינו חברים לארוחה פשוטה, כדי ליהנות מהאוכל ומהחברה - בדיוק כמו שאפיקורוס המליץ. שאלת אפיקורוס : נסו לנסח שאלה פילוסופית משלכם - כזו שמאתגרת את מה שכולם חושבים. לסיכום 🌈 אפיקורוס היה פילוסוף שלימד דרך פשוטה לאושר: להנות מהדברים הקטנים, לטפח חברויות, להבדיל בין רצונות חשובים לפחות חשובים, ולא לדאוג יותר מדי. אבל בגלל אי-הבנות ומלחמות אידיאולוגיות, השם שלו הפך לסמל של דברים שהוא בכלל לא לימד. וזה אולי השיעור הכי חשוב שאפשר ללמוד מהסיפור הזה: לפעמים מה שאנשים אומרים עליך פחות חשוב ממי שאתה באמת. אפיקורוס חי את החיים הפשוטים והטובים שהוא האמין בהם, והרעיונות שלו שורדים עד היום - גם אם השם שלו קיבל משמעות שונה.

חג הסוכות מתקרב, וזה הזמן המושלם להתחיל לתכנן את קישוט הסוכה! 🏠✨ שהרי סוכה מקושטת היא חלק בלתי נפרד מאווירת החג. אז, נכון, אפשר לקנות, אבל הרבה יותר כיף להכין ! הידעתם? קישוט סוכה זה לא רק מסורת, זו מצווה ! זו הזדמנות נהדרת לשלב יצירתיות, משפחתיות וסוכה חגיגית. מה עושים ? קבלו רעיונות שונים, וכמובן, איך להכין אותם. חג סוכות שמח! 🌿🎉 שרשרת קיפולים קלאסית קיפולי נייר עם גזירה עם מספריים ומהדק שרשרת מניפות נייר אוריגמי קישוט כוכב ושרשרת כוכבים קישוט רימון פשוט מובייל רימונים וקישוט רימון תלת-מימד ומורכב מנורה קלאסית שרשרת כדורים (חלולים) כדור / פונפון כוכבים / פרחים תלת-מימד שאפשר לתלות על הסכך ומה דעתכם על תלייה של תמונות פרחוניות על קירות הסוכה? הכל עבודת יד כמובן, גם ה'מיסגרות'

איזה מוזר זה שאנחנו חיים לפי זמנים בחלוקת שונות? 12 חודשים בשנה, 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע, 30 ימים (בממוצע) בחודש... כאילו שאנשים שונים החליטו על זה. וגם לא חשבו כמה קשה לתכנן או לחשב ככה... אז, למה זה?? למה דווקא 24 שעות ביום? ⏰ לפני שנגיע לשבוע (שזאת הסיבה לכך הפוסט הזה, כי זה מה ששאלו אותנו...), בואו נתחיל עם שאלה עוד יותר בסיסית: למה ביום יש דווקא 24 שעות? למה לא 10, שזה הרבה יותר נוח למתמטיקה ולמערכת המטרית שלנו? התשובה מובילה אותנו אלף שנים אחורה, ל מצרים העתיקה ולבבל. המצרים והאובססיה למספר 12 המצרים העתיקים חילקו את החלק המואר של היום ל-12 שעות ואת הלילה (החלק החשוך) ל-12 שעות נוספות. למה דווקא 12? יש כמה תיאוריות: ספירה על האצבעות - המצרים ספרו את פרקי האצבעות של יד אחת (לא כולל האגודל). בכל אצבע יש 3 פרקים, וב-4 אצבעות יש בדיוק 12 פרקים. האגודל שימש כ"מצביע" למעקב. ככה הם חישבו 🤷‍♀️ המחזור השנתי - השנה התחלקה אצלם ל-12 חודשים לפי מחזורי הירח, והמספר 12 היה חשוב במיוחד בתרבות שלהם. חלוקה נוחה - המספר 12 מתחלק בקלות ל-2, 3, 4 ו-6, מה שהופך אותו לנוח מאוד לחישובים יומיומיים (הרבה יותר מ-10, שמתחלק רק ל-2 ו-5). אבל יש כאן דבר מעניין: השעות המצריות היו שונות באורכן לפי עונת השנה, משום שהן חולקו ל-12 חלקים של אור יום ו-12 חלקים של לילה, גם כשהימים התקצרו או התארכו. כלומר, בקיץ - שעות היום היו ארוכות יותר משעות הלילה, ובחורף להיפך! ה שעונים הראשונים - כמו שעון שמש ושעוני מים - תוכננו לפי השעות האלה, מה שהשפיע על תפיסת הזמן העתיקה. 💡 הידעת? הסינים השתמשו במדידה של 12 "שצֶה" (shichen) ביום, כשכל אחד מהם שווה לשעתיים שלנו. ההינדים, לעומת זאת, חילקו את היממה ל-60 גַטיקה (ghatikas) - כל אחת באורך של כ-24 דקות. הבבלים והמספר 60 הבבלים ב מסופוטמיה , שהיו מתמטיקאים מבריקים, השתמשו במערכת ששיטת הבסיס שלה הייתה 60. למה? כי 60 מתחלק בצורה מושלמת למספר עצום של מחלקים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 10, 12, 15, 20, 30 ו-60. הם חילקו כל שעה ל-60 דקות, וכל דקה ל-60 שניות - נשמע מוכר? זה בדיוק מה שאנחנו משתמשים בו היום. 💡 הידעת? השילוב בין המערכת המצרית של 24 שעות ביום למערכת הבבלית של 60 דקות ושניות נעשה רק מאוחר יותר, כשה יוונים (ובייחוד האסטרונום היפרכוס במאה ה-2 לפני הספירה) השתמשו בשתי המערכות כדי יחד לתיאום תצפיות אסטרונומיות מדויקות. אבל למה לא שינינו את זה? 😭 דווקא היו נסיונות. במהפכה הצרפתית, ביחד עם הניסיון להנהיג שבוע בן 10 ימים, גם ניסו להנהיג יום בן 10 שעות, כל שעה 100 דקות, וכל דקה 100 שניות. נשמע הגיוני, נכון? אבל זה נכשל כישלון מוחלט. למה? כי כל השעונים בעולם היו צריכים להיבנות מחדש כי אנשים כבר התרגלו ל-24 שעות במשך אלפי שנים והכי חשוב: המערכת של 12 ו-60 נוחה יותר לחישובים יומיומיים מ-10 ו-100 (תנסו את זה...) אז נשארנו עם 24 שעות ביום. לא בגלל שזה הכי הגיוני, אלא בגלל שזה מה שהמצרים והבבלים החליטו עלינו לפני אלפי שנים. ועכשיו, למה דווקא 7 ימים בשבוע? 7️⃣ שבוע בן שבעה ימים נראה לנו טבעי כמו שיש 7 ימים בשבוע... אבל כשחושבים על זה שנייה - זה קצת מוזר. השנה מחולקת ל-12 חודשים כי זה קשור למחזור ה ירח סביב כדור הארץ (בערך). היום מוגדר לפי סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. אבל שבוע? שבוע הוא המצאה אנושית שבכלל לא קשורה למחזורים אסטרונומיים. אז למה בחרנו דווקא ב-7, מספר שממש לא נוח למתמטיקה? (נסו לחלק שנה ב-7 ותבינו... עזבו שנה. חודש 😤) 💡 הידעת? מדינות מסוימות השתמשו בעבר בשבועות באורכים שונים לגמרי: ברומא הקדומה השתמשו בשבוע של 8 ימים (נונדינה), והאטרוסקים שלפניהם השתמשו בשבוע של 10 ימים. מזל שבסוף ניצח השבוע בן 7 הימים - הוא הרבה יותר נוח למנוחה... בבל העתיקה: כל האשמה - על הכוכבים ⭐ התשובה מתחילה לפני כ-4,000 שנה במסופוטמיה, בין נהרות החידקל והפרת. הבבלים (כן, אלה מה-60 דקות ושניות) היו אסטרונומים מצוינים, והם הבחינו ב-7 גרמי שמיים נודדים שנעו בשמיים, בניגוד לכוכבים הקבועים שנשארו במקומם (תזכורת: זה היה בימים כשעדיין לא הומצא ה טלסקופ ).אלו הם מה שאנחנו מכירים כיום כ כוכבי לכת : השמש, הירח, מרקורי, ונוס, מאדים, יופיטר ושבתאי. 💡 הידעת? המילה "פלנטה" מגיעה מהמילה היוונית planētēs שפירושה "נודד" הבבלים החליטו שכל אחד מהגרמים האלה ישלוט על יום אחד, ובכך הומצא השבוע בן שבעה הימים. זו לא הייתה החלטה מתמטית - זו הייתה החלטה תיאולוגית-אסטרונומית. כמה דברים מעניינים שכדאי לדעת: הבבלים ספרו את השמש והירח בתור כוכבי לכת, כי הם לא ידעו שהשמש היא מרכז מערכת השמש ושהירח מקיף את כדור הארץ הם לא ידעו על קיומם של כוכבי הלכת אורנוס, נפטון ופלוטו - אז אלה לא נכנסו למנין המספר 7 נחשב אצלם למספר מיסטי ומיוחד, מה שחיזק את הבחירה הזו ואיך השבוע 'התגלגל' אלינו? הרעיון של השבוע בן שבעה ימים עבר מהבבלים ליהודים (שהיו בשבי בבל), ומהם - יחד עם הנצרות והאסלאם - התפשט לכל העולם. היהדות אימצה את השבוע אבל נתנה לו משמעות דתית משלה, שונה לגמרי: ששת ימי הבריאה ויום שביעי למנוחה. למעשה, השבוע בן 7 ימים הוא כנראה המצאת התיזמון האנושית המשותפת ביותר בעולם כולו. 💡 הידעת? המילה "שבוע" בעברית קשורה למספר 7 (שבע), וגם למילה "שבועה" - יש להן שורש משותף גם בשפות שמיות נוספות, כי שבעה כמו שבועה הייתה צורה של התחייבות. ומה עם שמות הימים? 📅 בעברית השמות פשוטים לגמרי: יום ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום שישי - וכולם נספרים לקראת יום המנוחה, היום השביעי. השבת. רק "שבת" קיבלה שם מיוחד, מילה שפירושה "מנוחה". ובשפות אחרות? ברוב שפות העולם, שמות הימים שמרו על הקשר המקורי לכוכבי הלכת ולאלים שייצגו אותם. הנה איך זה עובד באנגלית: סאנדיי Sunday - יום השמש (Sun). ביוונית העתיקה היה זה "היום של הליוס" (אל השמש), ובלטינית "דיס סוליס". מאנדיי Monday - יום הירח (Moon). מהאלה הרומית לונה, אלת הירח. טיוזדיי Tuesday - יום המאדים. בלטינית "מרטיס" על שם מרס, אל המלחמה הרומי. באנגלית הישנה זה התאים לאל הנורדי טיו (Tiu), שהיה גם הוא אל מלחמה ב מיתולוגיה הנורדית . וונסדיי Wednesday - יום מרקורי. בלטינית "מרקורי" על שם אל הסחר והתקשורת. באנגלית הישנה זה התאים לאודין/ווֹדן (Woden), אל הפסגה בפנתיאון הנורדי. ת'רסדיי Thursday - יום יופיטר. בלטינית "יוביס" על שם יופיטר, מלך האלים. באנגלית הישנה זה התאים לת'ור (Thor), אל הרעם הנורדי. פריידיי Friday - יום ונוס. בלטינית "ונריס" על שם ונוס, אלת האהבה. באנגלית הישנה התאים לפריגה (Frigg), אלת האהבה והנישואים הנורדית. סאטרדיי Saturday - יום שבתאי. בלטינית "סטורני" על שם סטורן, אל החקלאות והזמן. השם באנגלית שמר על הצורה הלטינית. 💡 הידעת? בגרמנית ובאנגלית, רק Saturday שמר על שם לטיני ("Saturn's day"), בעוד ששאר הימים הותאמו למיתולוגיה הגרמנית-נורדית הי, זוכרים שהכנו בשבילכם מערכת אפרוחית לשבוע של 6 ימי לימוד? הקליקו על התמונה... אז מתי נחים, בהתחלה או בסוף השבוע? 🗓️ והנה עוד דבר מעניין: למה בישראל השבת היא היום האחרון בשבוע, ובשר העולם(המערבי לפחות) זה דווקא ביום ראשון? התשובה קשורה לתרבות ולדת: ביהדות - השבת היא יום המנוחה שבא אחרי ששת ימי העבודה. לכן בישראל השבוע מתחיל ביום ראשון ומסתיים בשבת. בנצרות - יום ראשון הוא יום מנוחה (Sunday/יום האדון), והוא מסמל התחדשות והתחלה חדשה אחרי תחיית ישו. לכן בלוחות השנה המערביים השבוע מתחיל ביום ראשון, ויום הראשון לעבודה הוא יום שני (Monday). באסלאם - יום המנוחה הוא בכלל יום שישי (ג'ומעה = יום האסיפה) אבל זה גם יוצר בלבול: כי ארגון התקינה הבינלאומי קבע את יום שני בתור היום הראשון הרשמי של השבוע (זה נקרא ISO 8601...), כדי שסוף השבוע יהיה באמת בסוף. אבל לא כולם עוקבים אחרי התקן הזה. ובכלל, יותר הגיוני לתת לכל אחד להחליט מה היום הראשון של השבוע, אצלו. כמו ביומנים הדיגיטליים... טריוויה מעניינת 💡 גם הסובייטים ניסו. לא רק הצרפתים ניסו לשנות את השבוע. ברית המועצות ניסתה במאה ה-20 לבטל את השבוע בן שבעה ימים ולהחליפו בשבוע בן חמישה ימים עם צבעים שונים לכל יום, כדי שהמפעלים יעבדו ללא הפסקה, ולא יהיה סופשבוע של מנוחה. זה נכשל, כצפוי - אנשים פשוט לא מוותרים על המנוחה שלהם. בערבית ובפרסית, כמו בעברית, שמות הימים נשענים בעיקר על מספריים, אבל כולם מצביעים על יום המנוחה. עד המצאת השעונים המכניים במאה ה-14, רוב העולם השתמש בשעות "עונתיות" - כלומר, שעות שאורכן משתנה לפי עונת השנה. כמו במצרים העתיקה. רק השעונים המכניים אילצו את כולם לאמץ שעות באורך קבוע. אז למה 24 שעות? ולמה 7 ימים? עכשיו גם אתם יודעים. פשוט כי ככה החליטו לפני אלפי שנים, והתרגלנו. לפעמים הדברים הכי שרירותיים הם אלה שהכי קשה לשנות. וכמו שאבא שלנו אמר, חסרה לכם שעה ביום? תקומו שעה אחת קודם.

מכירים את האווז הגדול והרועש שפתאום מטייל מולנו ברחוב? אז לא, הוא לא מחפש אגם לא קפוא, כמו בפתגם. הוא כאן כדי להישאר, למרות שהוא לא באמת במקור מכאן. או מאירופה. הוא בכלל עשה עלייה מאפריקה, והתמקם כאן בכיף שלו (ושלנו) וקוראים לו יאורית מצרית. 🦆 צילום: שירי לוין מי היא בעצם היאורית המצרית? היאורית המצרית היא אווז בינוני בגודלו (63-73 ס"מ גובה - קצת כמו לברדור, אבל שוקל יותר כמו פודל 1.5-2.25 ק"ג), עם גוף בגוונים של חום-אפור, צוואר ארוך ורגליים ורודות. והסימן המזהה המיוחד שלה? כתם חום כהה סביב העין שנראה כמו איפור קבוע, וכתם חום נוסף על החזה. דוגמנית... כשהיא פורשת כנפיים, אפשר לראות אברות יד שחורות, אברות אמה ירקרקות וסוככות לבנות בולטות - כמו מדים צבעוניים. כלומר, הכנף שלה "צבועה" בשלושה חלקים ברורים, מה שהופך אותה לממש קלה לזיהוי. הידעתם? "אברה" היא נוצה גדולה בכנף של ציפור, כזו שמשמשת אותה לתעופה. תחשבו על כנף הציפור כמו על זרוע אנושית: אברת ה"אמה" היא החלק האמצעי, אבקת ה"יד" היא הקצה, וה"סוככות" הן כמו שרוול שמכסה את החיבורים. הזכרים והנקבות נראים כמעט זהים, אבל הזכר מעט גדול יותר. איך מבדילים ביניהם? לפי הקול! הזכר משמיע מעין לחישה מאיימת (או נשיפה רועשת כשהוא נסער), ואילו הנקבה מגעגעת בקול גבוה יותר - קרקור רועש שבטוח שמעתם אם אי פעם ניסיתם להתקרב לאפרוחים שלה. אנשים טובים עוצרים את התנועה בתל אביב, כדי לאפשר למשפחה של יאורים לעבור את הכביש בבטחה. צילום עדי ברטשניידר רגע, איך מבדילים בינה לבין ברווז רגיל או אווז? הרבה מתבלבלים בין יאורית לבין ברווזים או אווזים אחרים. גם אנחנו. אז הנה כמה סימנים שיעזרו לזהות אותה: הצוואר הארוך : היאורית עומדת זקוף עם צוואר ארוך, בניגוד לרוב הברווזים שיש להם צוואר קצר יותר. הכתם סביב העין : הכתם החום הכהה סביב העין הוא כמעט תמיד נוכח, וזה סימן ייחודי שלה. טיסה קולנית : כשיאוריות עפות, הן רועשות! הן נוטות לקרקר ולזמזם בזמן המעוף, בניגוד לברווזים שבדרך כלל שקטים יותר. הגודל והיציבה : היאוריות גדולות יותר מרוב הברווזים ועומדות יותר זקוף, כמו אווזים. יעוריות ואפרוחים באגם האקולוגי בפתח תקווה. צילום עדי ברטשניידר איך הגיעו לכאן בכלל? היאורית היא ציפור אפריקנית טיפוסית, שחיה במקור באפריקה, מדרום לסהרה ובעמק הנילוס. אבל בני האדם אהבו אותה כל כך (בעיקר בגלל המראה היפה שלה), שהם התחילו להביא אותה לפארקים ולגנים בוטניים כציפור נוי כבר במאה ה-17, כפי שמראים תיאורי טבע ורישומים של גנים בוטניים מאותה תקופה. לישראל הגיעו היאוריות הראשונות במהלך המאה ה-20 כחלק מהספארי. אבל אווזים, הם אווזים... והם לא בדיוק מסוג היצורים שנשארים במקום שבו שמים אותם... חלק ברחו, חלק שוחררו, וכל השאר - היסטוריה. היום יש בישראל אוכלוסייה משגשגת של יאוריות שחיות חיים טובים במיוחד באזור גוש דן - מפארק וולפסון (אדית) בבת ים, דרך שלוליות החורף בנתניה ופארק הירקון, ועד לבריכות השחייה הציבוריות שליד אוניברסיטת תל אביב 🙃. גם בעולם היאוריות התפשטו באותו אופן והפכו למין פולש במדינות רבות - בריטניה, הולנד, בלגיה, גרמניה, צרפת, ואפילו - ארצות הברית. באיחוד האירופי אפילו הכריזו עליה ב-2017 כמין פולש שצריך למגר... אבל היאוריות לא ממש מתרשמות מהחלטות פוליטיות. איך הן מסתדרות כל כך טוב בעיר? היאוריות גילו שהסביבה העירונית היא בעצם גן עדן בשבילן. הן מנצלות מדשאות מושקות, בריכות נוי, אגמי נוי בפארקים ואפילו מערכות ניקוז עירוניות - והופכות אותם לחיק הטבע שלהן. גינות ציבוריות עם דשא רך ונגיש? ארוחת בוקר מושלמת. בריכת שחייה עם דשא מסביב? בית חלומות. מנשנשות עשבים ברמת-גן. צילום עדי ברטשניידר מה שמעניין במיוחד הוא שהיאוריות למעשה תורמות לסביבה העירונית שלנו - הן אוכלות כמויות גדולות של עשב וזרעים, מסייעות לצמצום העשבייה הפראית בגינות עירוניות, ואפילו "מנקות" שרידי מזון ליד בריכות ואגמים. אז אפשר להגיד שהן חלק מצוות התחזוקה של הפארק! מה עוד מיוחד בהן? מעוף כבד וקולני : היאוריות לא ממש זריזות באוויר. המעוף שלהן כבד יותר מאשר של ברווזים, והן נוטות לזמזם ולקרקר בזמן טיסה, כך שקשה לפספס אותן. מונוגמיות (בדרך כלל): יאוריות 'מתחתנות' לכל החיים. כל זכר מתייחד עם נקבה אחת, ושניהם יחד בוחרים את מקום הקינון, דוגרים על הביצים (28-30 יום) ומגדלים יחד את הגוזלים. הזכר תפקידו להגן, והנקבה שומרת שהאפרוחים יישארו קרוב. וזה לא תמיד קל... כי האפרוחים די עצמאיים . הם יודעים למצוא אוכל לבד כבר מהרגע שבקעו מהביצה. קחו חודשיים קדימה (ליתר דיוק 70 יום) והם כבר פורחים מהקן. תוקפנות : בעונת הרבייה הזכרים מתגוננים באגרסיביות על הטריטוריה שלהם. מתי זה? כל זמן בין יולי למרץ (תלוי באזור). טקסי החיזור שלהם רועשנים עם צפירות וריקודי צוואר, ולפעמים אפילו תוקפים עופות אחרים שנכנסים לשטח שלהם. אלופות שחייה וטיפוס : בניגוד לרוב האווזים, היאוריות לא רק יודעות לשחות היטב, אלא שיש להן יכולת מפתיעה לטפס על עצים ולקנן בחורי עצים או אפילו בקינים נטושים של עופות אחרים (למשל של עקבים או עקעקים). איך הן חיות ביום-יום? היאוריות הן צמחוניות בעיקרן - הן אוכלות עשב, עלווה, זרעים (בעיקר חיטה), ולפעמים גם חרקים קטנים, תולעי אדמה ו צפרדעים שנמצאים ליד המים. הן נוהגות לנדוד במהלך היום בין מקור המים הראשי שלהן לבין שדות חקלאיים או גנים ציבוריים כדי לחפש מזון, אבל הן תמיד חוזרות למים "שלהן" בסוף היום. הן חיות בקבוצות קטנות (בעיקר לצורכי הגנה), פרט לעונת הרבייה - אז הן מתפצלות לזוגות. אם יש בצורת (או בעיה אחרת באיזור), הן מסוגלות לעבור למקור מים אחר - אבל באופן כללי הן אוהבות לגור באותו מקום כל החיים. תוחלת החיים שלהן בטבע לא תועדה, אבל בשבי הן יכולות לחיות עד 14 שנה (ולפעמים אפילו עד 35!). גם בנתניה! צולם בפארק הולצברג, נובמבר 25. קרדיט צילום שירי לוין למה באפריקה (החקלאים) לא כל כך אוהבים אותן? היאוריות אוכלות בלהקות, ובעיקר תבואה צעירה שזה עתה נבטה. חקלאים באפריקה מתלוננים על נזקים משמעותיים לשדות, וידועים מקרים של הרעלת יאוריות בעקבות הדברת מזיקים. מצד שני, היאוריות גם תורמות להפצת זרעים, לאיוורור קרקע ולחיסול צמחים מתים - ככה שיש להן גם תרומה חיובית למערכת האקולוגית, גם אם החקלאים באפריקה לא רואים את זה. יאוריות במיתולוגיה ובעולם העתיק במצרים העתיקה, אווזים (כולל היאורית המצרית) הופיעו בציורי קברים והיו חלק חשוב מהתרבות. המין הזה אפילו נחשב קדוש לאל השמש "רע" - אחד האלים החשובים ביותר ב מיתולוגיה המצרית . גם היוונים והרומאים העריצו את האווזים כסמל לשמירה ועירנות. יש אגדה מפורסמת על אווזים שהצילו את רומא מפלישת הגאלים בשנת 390 לפנה"ס, כשהתריעו בקרקוריהם על התקפת הפתע בלילה. מה עושים כשפוגשים יאורית? משאירים אותה בשקט! היאוריות לא מסוכנות לבני אדם (הן לא נושכות ולא תוקפות, אלא אם כן אתם ממש מציקים להן), אבל הן יכולות להיות רועשות ותוקפניות אם רק תנסו להתקרב לקן או לאפרוחים שלהן. אם יש להן קן בחצר - תיהנו מההזדמנות לצפות במעגל החיים המדהים שלהן מקרוב, אבל שמרו מרחק מכובד. מה כן אפשר לעשות? לצלם... יש לכן זום במצלמה, אז אפשר לצלם בלי להתקרב ולהפריע להן 📸

מאחורי כל קובית לגו צבעונית מסתתר סיפור מרתק שמתחיל בנגרייה קטנה בדנמרק. בואו נגלה איך צעצוע פשוט הפך לאחד המותגים המצליחים בעולם! ההתחלה הצנועה 🏠 בעיירה קטנה בשם בילונד שבדנמרק, החליט נגר בשם אולה קירק כריסטיאנסן להקים סדנת צעצועי עץ בשנת 1932. הוא ייצר ברווזים על גלגלים ומגדלי עץ שהילדים אהבו. כשהגיע הזמן לבחור שם לעסק, בחר אולה במילה "לגו" – צירוף של המילים הדניות "Leg Godt" שפירושן "שחק יפה". הידעת? 🤔 בלטינית, המילה "lego" פירושה "אני אוסף" או "אני בוחר" - צירוף מקרים מעניין, בהתחשב במה שלגו הפכה להיות! המהפכה הפלסטית 🪀 אחרי מלחמת העולם השנייה, אולה גילה חומר חדש – פלסטיק. באותם ימים, אנשים העדיפו צעצועי עץ ופלסטיק נחשב זול, אבל אולה ראה בו פוטנציאל עצום. הוא התחיל לייצר קוביות פלסטיק פשוטות, ובשנת 1958 הגיעה פריצת הדרך הגדולה: המצאת שיטת החיבור המיוחדת של הקוביות עם הצינורות הקטנים בתחתית. 🔧 הקוביות של לגו כל כך מדויקות, שהסטייה המותרת היא פחות מאלפית המילימטר! זו הסיבה שכל הקוביות מתחברות בצורה מושלמת - כך שקוביה מ-1958 תתחבר בדיוק לקוביה שנקנתה היום. השריפה ששינתה הכל 🔥 לפעמים דווקא האסונות מובילים להצלחות הגדולות ביותר. ב-1960, מפעל העץ של לגו עלה באש. במקום להתייאש, החליטה המשפחה להתמקד אך ורק בצעצועי פלסטיק – החלטה שהפכה את לגו למה שהיא היום. בילונד, אותה עיירה קטנה, הפכה ל"בירת הלגו" עם מפעל ענק ופארק שעשועים מדהים בשם לגולנד. דמויות קטנות, סיפור גדול 👨‍👩‍👧‍👦 ב-1978 נולדו דמויות המיניפיגור – אותן דמויות צהובות מחייכות שכולנו מכירים. הדמות הראשונה הייתה כבאי, ומאז נוצרו כל כך הרבה דמויות עד שיש יותר מיניפיגורות בעולם ממספר בני האדם! אם חמ"ל לילדים היה משחק לגו, ככה זה היה נראה... לגו בחלל ובעולם האמיתי 🚀 כיום לגו היא הרבה יותר מסתם קוביות משחק. מודל של מעבורת החלל Discovery של לגו אפילו טס בחלל האמיתי בשנת 2010 - מרחק של יותר מ-8.5 מיליון קילומטרים! הידעת? 📚 הערכה הגדולה ביותר של לגו היא מפת העולם, שמכילה 11,695 חלקים! אגב, שיא הרכבה מדהים נקבע כשהערכה הורכבה בקצת יותר מ-7 שעות. אם כבר שיא, איזה שיאי לגו מדהימים יש? 🏆 עולם הלגו מלא בשיאים מרשימים! הנה כמה מהמדהימים שבהם: דינוזאור ענק : האמן נייתן סוואיה יצר שלד T-Rex באורך 6 מטרים מ-80,020 קוביות לגו - השלד הגדול ביותר שנבנה אי פעם מלגו. מגדל לשמיים : במילאנו, איטליה, נבנה המגדל הגבוה ביותר מלגו - 35 מטרים של קוביות צבעוניות! לבנייתו השתמשו ב-550,000 קוביות. בית אמיתי מלגו : מגיש הטלוויזיה ג'יימס מיי עשה את הבלתי ייאמן כשבנה בית בגודל מלא (!) מקוביות לגו. הבית כלל הכל - ממיטה ועד שירותים, והוא אפילו ישן בו! חנוכייה : בישראל נבנתה חנוכיית הלגו הגדולה בעולם, בגובה 4 מטרים ועם יותר מ-130,000 קוביות. מיצג החיות : דאנקן טיטמארש יצר את מיצג הלגו הגדול בעולם עם יותר מ-2 מיליון קוביות. המיצג הציג חיות אקזוטיות מרהיבות. הידעת? ⌛ לגו הוציאה סידרה שהתמקדה ב מסע בזמן , שהיו בה כלי רכב משונים. לגו בתרבות הפופולרית 🎬 לגו מזמן חרגה מגבולות חדר המשחקים והפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות העכשווית: תעשיית הקולנוע : "סרט הלגו" שיצא ב-2014 היה להצלחה עצומה עם הכנסות של 469 מיליון דולר! ההצלחה הובילה לסרטים נוספים כמו "לגו באטמן" ו"לגו נינג'גו". הסרטים האלה לא רק מצחיקים - הם גם מעבירים מסרים חברתיים חשובים בדרך מקורית. טלוויזיה ומשחקים : סדרות פופולריות כמו "משפחת סימפסון" שילבו הומור ואזכורים ללגו, ומשחקי מחשב כמו "לגו מלחמת הכוכבים " ו"לגו הארי פוטר" הביאו את הקסם של לגו לעולם הדיגיטלי. רוצים לבנות קוביית לגו שמתקפלת לאינסוף? הנה איך לגו באמנות 🎨 מה קורה כשאמנים לוקחים קוביות לגו ויוצרים איתן יצירות אמנות? דברים מדהימים! תערוכת "אמנות הקובייה" של נייתן סוואיה (אותו אמן שיצר את דינוזאור הלגו הענק!) מציגה פסלים מרהיבים שנבנו ממיליוני קוביות לגו. התערוכה מסיירת בעולם וזוכה לשבחים רבים. האמן שון קני יצר תערוכות מרתקות, כולל יצירה בשם "רעיונות צומחים" שנבנתה מ-380,000 קוביות ומשלבת אמנות עם מסרים סביבתיים. בתערוכת Brick Live שהתקיימה בבירמינגהם בשנת 2016, הציג האמן הבלגי דירק דנויאל, הידוע ביצירותיו המורכבות מקוביות לגו, מגוון פסלים ודיוקנאות מפורסמים, הממחישים את היכולות האמנותיות והיצירתיות שניתן להשיג באמצעות לגו. מוזמנים ליהנות מהיצירות בסרטון המצורף: השפעה על החברה 🌟 לגו היא הרבה יותר ממשחק - היא דרך לחבר בין דורות ולעודד למידה. דרך תוכניות כמו FIRST LEGO League וערכות שמתמקדות בנושאי STEAM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, אמנות ומתמטיקה), לגו עוזרת לילדים ללמוד תוך כדי משחק. אפילו אדריכלים ומעצבים בכל העולם שואבים השראה מלגו - הקוביות הפשוטות האלה עוזרות לפתח חשיבה מרחבית ויצירתיות. אז למה לגו זה משחק כל כך מצליח? ✨ התשובה פשוטה: כי לגו מאפשר לכולנו להפוך כל דבר שנדמיין למציאות. עם קוביות לגו אפשר לבנות טירה, חללית, דינוזאור ואפילו עולם שלם. זה משחק שמחבר בין דמיון למציאות, בין ילדים למבוגרים, ובעיקר – בין רעיון למעשה. ורצינו להזכיר שאם יש לכם קוביות, ואין לכם רעיון מה אפשר ליצור מהן, יש אפליקציה שתעזור לכם לתכנן את יצירת הלגו המתאימה . לחצו על הלינק

עוד קלאסיקה אהובה של דיסני. הפעם משנת 1970. והנה אנחנו נודדים לפריז של שנות העשרה של המאה ה-20, לסיפור מקסים על משפחת חתולים אריסטוקרטיים שיוצאים להרפתקה בלתי צפויה. אם אתם אוהבים חתולים, מוזיקת ג'אז, ופריז הרומנטית - זה הסרט בשבילכם. 🎬🥖🇫🇷 על מה הסרט? חתולה מפונקת חיה חיים מושלמים בפריז עם שלושת הגורים שלה, אצל זמרת אופרה עשירה שמעריצה אותם. יום אחד המאדאם מחליטה לעדכן את הצוואה שלה - ומשאירה את כל הונה לחתולים האהובים שלה. משרת הבית, אדגר, מאוד לא מרוצה מהמצב הזה. אם החתולים יקבלו את ה כסף , הוא לא יקבל כלום! אז הוא מחליט לפתור את הבעיה בדרך הפשוטה - להיפטר מהם. אדגר מרדים את החתולים ומשליך אותם הרחק מפריז, באמצע הכפר. כשהם מתעוררים, הם מבינים שהם אבודים לגמרי - הם רחוק מהבית, ללא מושג איך לחזור, ובלי שום ניסיון בחיים מחוץ לאחוזה המפנקת. אבל לא הכל אבוד! הם פוגשים את תומס, חתול רחוב מקסים, נועז וחכם, שמכיר כל פינה בפריז. תומס מחליט לעזור למשפחה הקטנה למצוא את דרכם חזרה הביתה, ובדרך הוא מגלה שאולי חיי משפחה הם לא כל כך נוראיים כמו שחשב... בדרך הם פוגשים חבורה מטורפת של חברים - אווזים בריטיים מצחיקים, עכבר אמיץ בשם רוקפור, וכנופיית חתולי ג'אז שמנוהלת על ידי חתול בשם סקאט קאט שמלמד אותם מה זה ג'אז אמיתי! 🎷🎹🎻 מה מיוחד בסרט הזה? זה אחד הפרויקטים האחרונים שוולט דיסני בעצמו, אישר לפני מותו בדצמבר 1966. השירים בסרט מקסימים ותוססים במיוחד. קבלו את זה למשל: אוהבים את פריז? כי אז תהנו אפילו יותר מהאנימציה של פריז: הנופים, הרחובות, הארכיטקטורה - הכל בסגנון ציורי שווה לב. וכמובן - כל, אבל כל החתולים - והמשפחה הראשית - פשוט מקסימים, והגורים פשוט גונבים כל סצנה שהם בה. אין ילד שלא רוצה חתול בבית, אחרי הסרט הזה (ראו, הוזהרתם...) אנקדוטות מעניינות הסרט התחיל ב-1962 כרעיון ל-2 פרקים בסדרת הטלוויזיה של דיסני, ורק אחרי שנתיים של עבודה על התסריט החליטו להפוך אותו לסרט אנימציה באורך מלא. בגירסה שבאנגלית, המדובב של תומס אומאלי הוא אותו אחד שדיבב את באלו מ"ספר הג'ונגל". לואי ארמסטרונג היה אמור לדובב את סקאט קאט - והדמות של סקאט קאט אפילו עוצבה עם רווח בין השיניים כמוהו. אבל בסוף ארמסטרונג חלה ולא יכול היה להקליט. יש שמועות שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי של אישה עשירה שהשאירה את הונה לחתולים שלה. אבל למעשה, זה קורה - ואפילו די הרבה - במציאות! אם הסרט היה נכשל בקופות, דיסני כנראה הייתה סוגרת את מחלקת האנימציה. למזלנו, הסרט הצליח מאוד בקופות ולכן כולנו נהנים מסרטי אנימציה נהדרים... למי זה מתאים? הסרט מתאים לכל המשפחה, מגיל 5 ומעלה. זה סרט מתוק, מצחיק, עם מוזיקה נהדרת וללא סצנות מפחידות. יש בו הומור פיזי מצחיק (במיוחד הסצנות עם אדגר והכלבים), רומנטיקה עדינה, והרבה רגעים חמים של משפחה וחברות. "חתולים בצמרת" הוא אחד מהסרטים הכי מרגיעים ונעימים של דיסני. אין פה נבל מפחיד, אין סכנות גדולות - רק סיפור חמים על משפחה שמנסה לחזור הביתה, חתול רחוב שמגלה מה זאת אהבה, וחבורה של דמויות מקסימות שפוגשים בדרך. האנימציה יפה, המוזיקה מרגיעה ומשמחת, והסיפור פשוט ומרגש. זה סרט שאפשר לצפות בו כשרוצים משהו נעים שיגרום לכם לחייך, בלי מתחים או דרמות כבדות. וכמובן - מי לא אוהב חתולים? 🐱 אז אם אתם מוכנים לסיבוב קטן בפריז של שנות העשרה, עם חתולים מקסימים, מוזיקת ג'אז תוססת, וקצת רומנטיקה - הגיע הזמן ללחוץ על דיסני פלוס.

שמתם לב שכובע השף הוא אחד ה כובעים הכי מוזרים שיש? גבוה, לבן, עם קפלים, כאילו מישהו שם שקית גדולה - ומעוצבת - על הראש... אז מה הסיפור? השם הרשמי: טוֹק בלאנש לכובע השף קוראים "טוק בלאנש" (Toque Blanche), שזה בצרפתית "כובע לבן". המילה "טוק" עצמה באה מהערבית ופירושה פשוט "כובע", אבל הצרפתים לקחו את זה והפכו את הכובע הזה לסמל של השף המקצועי. איך זה התחיל? מאגדה לבריחה יש כל מיני אגדות על מקור כובע השף. אגדת אשורבניפל מהמאה ה-7 לפני הספירה, מספרת שהמלך כל-כך פחד שירעילו את האוכל שלו, שהוא דרש מהטבחים לחבוש כובע שדומה לכובע המלוכה - כדי שיהיה ברור מיהם ושיראו עצמם כנאמנים לו. אגדה אחרת מספרת שבמאה ה-6, כשהברברים פלשו לאימפריה הביזנטית, טבחים יווניים ברחו למנזרים והסתתרו שם - והם אימצו את הכובעים הגבוהים והשחורים של הנזירים, כהכרת תודה למגיניהם. וכשהסכנה חלפה, הם המשיכו לחבוש את הכובעים האלה כסוג של סמל מקצועי. האדם שהמציא את הכובע המודרני אבל האמת היא שאת כובע השף המודרני שאנחנו מכירים אפשר לזקוף לזכותו של מארי-אנטואן קארים (Marie-Antoine Carême), שף צרפתי מפורסם שחי בין השנים 1784-1833. קארם נחשב ל"מלך השפים ושף המלכים", והוא בעצם המציא את כל מדי השף המודרני - כולל הז'קט הלבן הכפול, ואת מה שחשוב לנו - הכובע הגבוה עם הקפלים. בשנת 1821, בזמן שקארם עבד עבור הממשלה הבריטית בווינה, הוא הושפע מהמדים הצבאיים המהודרים שראה, והחליט שגם לשפים מגיע מדים שמבטאים מצוינות ויוקרה, וגם כי לא אהב את מראה צוות הטבחים שלו, שנראה לו מרושל מדי עבור אירועים גדולים. אז הוא לקח את כובעי הצמר הרפויים שהשפים נהגו לחבוש (שנראו כמו כובעי שינה...) והחליט לשנות את זה בגדול. הוא חיזק את הכובע בעזרת קרטון בתוכו, כדי שיעמוד זקוף וגבוה! כמה גבוה? 45 ס"מ גבוה! 😱 קארם עצמו חבש כובע שהיה בגובה של כמעט חצי מטר (45 ס" מ)! זה כמעט כמו לשים שני סירים אחד על השני על הראש... הוא ממש היה צריך את הקרטון כדי שהכובע לא יתקפל עליו. אבל הגובה הזה לא היה רק בשביל היופי, אלא גם בשביל האופי... הוא סימל מעמד השף במטבח: ככל שהכובע גבוה יותר, כך השף בכיר יותר. כמו דרגות אנשי צבא - רק על הראש. וכך אפשר היה לזהות מייד מי ראש הטבחים - לפי הכובע הכי גבוה במטבח. היום, כובעי השפים הרבה יותר צנועים - בדרך כלל בין 20 ל-30 ס"מ, ואף אחד לא צריך קרטון כדי לשמור עליהם זקופים. הידעתם? לפני שהומצא הכובע הגבוה של השפים, טבחים נהגו לחבוש כובעי לילה (nightcap) - כובעי כותנה רכים שאנשים חבשו בזמן השינה כדי לשמור על חום הראש ולספוג זיעה. קארם חשב שהכובעים האלה גרמו לשפים להיראות חולים ועייפים, ולכן החליט שצריך משהו יותר מכובד שיבטא "אדם בריא"! למה בצבע לבן? ◽ הצבע הלבן נבחר מסיבה פשוטה: הוא מסמל ניקיון והיגיינה . בתקופה שבה לא היו להם את התקנים המודרניים שלנו, היה חשוב להראות ללקוחות שהמטבח נקי. בגלל שכל צבע לבן רואים כל לכלוך או כתם, אין כמו כובע גבוה ולבן כדי להראות כמה נקי כאן... השף הראשון שהתעקש על כובעים לבנים היה דווקא שף בשם בושה (Boucher), שהיה השף האישי של הנסיך טאלייראן הצרפתי, שהבין את החשיבות הקריטית לתדמית המטבח ולהיגיינה. 100 הקפלים ו-100 דרכים להכין ביצה 🥚 הקפלים אולי נועדו כדי לתת קשיחות לכובע, אבל... אחת האגדות המפורסמות ביותר על כובע השף היא שיש בו 100 קפלים, ושכל קפל מייצג דרך שונה להכין... ביצה! וכך, לפי המסורת, שף שיש לו 100 קפלים בכובע הוא מאסטר-שף שיודע 100 דרכים שונות להכין ביצים (כנראה שגם ביצת קולומבוס היא אחת מהן 😜). אבל האמת? אין לסיפור הזה שום אסמכתא היסטורית. גם השף המפורסם ז'אק פפין אמר שהוא מכיר את האגדה הזאת אבל לא יודע מאיפה היא באה. חוקרים בדקו את ספר הבישול הקלאסי של אוגוסט אסקופייה מ-1903, שנחשב למקרא של הבישול הצרפתי, ולא מצאו בו שום אזכור על קשר כלשהו בין הקפלים לביצים - למרות שבספר עצמו יש יותר מ-100 מתכונים לביצים! מה שכן ידוע הוא שבימיהם הראשונים של ה"טוֹק בלאנש", מספר הקפלים היה אמור לייצג את מספר המתכונים או הטכניקות שהשף שלט בהם. אבל האם זה היה דווקא קשור למתכוני ביצים? קשה לדעת. גם אתם מסמנים את הביצים הקשות? 🤔 למה הכובע כל כך גבוה? יש לזה סיבה מדעית! מעבר לסמליות של מעמד, לגובה יש גם יתרון פרקטי: הוא מאפשר זרימת אוויר טובה יותר סביב הראש. במטבחים החמים והלחים של פעם (וגם של היום), השפים עובדים ליד תנורים, סירים רותחים ואש גלויה. הכובע הגבוה יוצר מרווח אוויר בין הראש לבין החלק העליון של הכובע, מה שעוזר לקרר את הראש ומונע מהשף להזיע יותר מדי. למעשה הכובע הגבוה הזה עובד כמו ארובה זעירה: האוויר החם עולה, הקפלים מאפשרים לו להיפלט החוצה מבלי שהכובע "ייצמד" לראש. מה עוד? מניעת נפילת שיער למזון! זה נשמע מובן מאליו היום, אבל בעבר זו הייתה בעיה רצינית. יש אגדה על המלך הנרי השמיני הקפריזיונר, שאיים בעריפת ראש השף שלו לאחר שמצא שערה במרק שלו. השף הבא כבר קיבל הוראה לחבוש כובע תוך כדי בישול - וכך התחילה המסורת. הכובע הגבוה והמקופל מכסה את כל השיער ומונע ממנו לנשור למזון. פשוט וגאוני. אגב, זה לא מונע מזבוב טועה ליפול ולטבוע במרק... אבל זה סיפור אחר... השפעת אוגוסט אסקופייה השף המפורסם השני שקידם את הכובע היה אוגוסט אסקופייה (Auguste Escoffier), שעבד במלון סאבוי בלונדון ב-1890 והמציא את מושג "בריגדת המטבח" - המבנה ההיררכי של השפים במטבח המודרני. אסקופייה לקח את הרעיון של קארם והפך אותו לסטנדרט בכל המטבחים המקצועיים באירופה. משם זה התפשט לכל העולם. וכיום, השף הראשי חייב לחבוש כובע לבן - סטנדרט קבוע שמסמל את מעמדו. במטבחים מודרניים, שפים רבים בוחרים בכובעים יותר מעשיים: כובעי גולגולת, כיפות ואפילו באנדנות. אבל הטוֹק בלאנש הגבוה עדיין נשאר לסמל הכי מזוהה של השף המקצועי, והוא נושא עמו את כל המסורת והיוקרה של הבישול הצרפתי הקלאסי. הידעתם? 👩‍🍳 רוב כובעי השפים היום עשויים בד כותנה מעומלן או נייר חד-פעמי. כובעי הנייר קלים יותר לתחזוקה ומספקים אוורור טוב יותר במטבח החם). כובעי שף בעולם 🌍 לא בכל מקום בעולם השפים חובשים את הטוק הגבוה. כל מדינה ומסורת פיתחה כובעים משלה שמתאימים לאקלים המקומי, למנהגים ולסגנון הבישול: צרפת - כמובן, זה הבית של הטוק בלאנש (Toque Blanche), הכובע הגבוה, הלבן והמסורתי עם הקפלים. זה הסמל הכי מפורסם של השף המקצועי. לא סתם בדיסני נתנו לעכברוש של רטטוי את הטוֹק בלאנש על הראש... איטליה - שפים איטלקים לפעמים חובשים את הקאפלו דה שף (Cappello da chef), כובע עגול ונמוך שמזכיר פטריית פורצ'יני או פלפל. הוא פשוט יותר ונוח יותר מהטוק הצרפתי הגבוה. יפן - במסעדות סושי יוקרתיות, השפים חובשים כובע מלבני שטוח לבן, או רצועת בד שנקראת **האצ'ימאקי** (Hachimaki) או **טנוגוי** (Tenugui) - בנדנה יפנית מסורתית סביב הראש. טורקיה *- טבחים מסורתיים חובשים את ה**פז** (Fez) - כובע עגול, רך, נמוך יחסית, לרוב בצבע אדום או לבן. הודו ופקיסטן - באקלים החם של דרום אסיה, השפים מעדיפים **טופר** או כובע גולגולת - כובע בד דק, עגול, נמוך ולבן, שנוח לעבודה במטבחים חמים ועמוסים. סין - כובעים פשוטים ושטוחים או רצועות בד עבות שמאפשרות לשפים לעבוד בנוחות בלי שהזיעה תפריע להם. ישראל - כובע הגולגולת ("סקאל קאפ") שחור או לבן, הפך פופולרי מאוד במטבחים המודרניים בזכות הנוחות והפשטות שלו. ארה"ב - מגוון רחב: מהטוק המסורתי דרך כובעי נייר חד-פעמיים ועד לכובעי בייסבול ובנדנות - התעשייה האמריקאית מאפשרת גמישות רבה. כל כובע נוצר כדי להתאים למסורת המקומית, לאקלים ולצרכי השפים. במקומות חמים במיוחד (כמו הודו וסין), שפים מעדיפים כובעים קטנים או סרטי בד כדי למנוע חום וזיעה. באיטליה רואים שפים עם כובעי בד מעוגלים, ואילו במערב, ובייחוד בארה"ב, נכנסו גם כובעי נייר חד-פעמיים למטבחים תעשייתיים. כל אחד מהכובעים משקף מסורת, מציאות פרקטית, וגאווה מקומית של השף והמטבח בו הוא פועל.