תוצאות חיפוש

מכירים את הארנב הציני הזה, שלועס גזר, אף פעם לא לחוץ, ותמיד מנצח - בתחבולות? מסתבר שאם בודקים לעומק, באגס באני הוא הרבה יותר מסתם קריקטורה מצחיקה - הוא פילוסוף אמיתי שמלמד אותנו על ביטחון עצמי, חשיבה יצירתית, ועל השאלה: מה זה אומר לא לתת לאף אחד להרגיל אותך לפחד? 🥕 "מה קורה, דוק'?" - כשנינוחות היא תפיסת עולם בכל פרק, לא חשוב מה קורה סביבו - באגס באני מגיע עם גזר ביד, מחייך, ושואל בנינוחות: "הי, מה קורה, דוק'?" זה לא רק משפט פתיחה מצחיק לשיחה (וגם, מה קשור 'דוקטור'??). זה הצהרת פילוסופיה שלמה. לסטואים, כמו הפילוסוף אפיקטטוס שחי לפני כ-2,000 שנה, הייתה גישה דומה: לא האירוע עצמו הוא שמכאיב, אלא הדרך שבה אנחנו מפרשים אותו. באגס באני חי את הרעיון הזה בכל רגע. כשהצייד השמנמן אלמר פאד מכוון אליו רובה, כשיוסמיטי סם (כן, זה עם השפם) רודף אחריו בזעם, כשהציידים מנסים לתפוס אותו או אפילו כשדאפי דאק מתעמת איתו - הוא לא נכנס לפאניקה. הוא עוצר, לועס גזר, ומחליט בצלילות מה הצעד הבא. זאת לא אדישות - זו שליטה שמאפשרת לו לחשוב ברגע הכי קשה. 🎭 חשיבה יצירתית כנשק אחד הדברים הכי מרתקים בבאגס באני הוא שהוא אף פעם לא מנצח בכוח. הוא לא הכי גדול, לא הכי חזק. אבל הוא הכי יצירתי. כשאלמר פאד מכוון אליו את קנה הרובה - באגס מציע לו לנסות עונה אחרת ("עונת הצייד!"). כשיוסמיטי סם מנסה לתפוס אותו - הוא מתחפש, משנה כיוון, הופך את הסיטואציה. כשמישהו גדול ממנו מנסה לאיים - הוא עוצר, חושב, ומוצא פתרון שאיש לא ציפה לו. הפילוסוף ג'ון דיואי, פילוסוף אמריקאי שכתב על חינוך דמוקרטי וחשיבה מעשית, טען שהדבר הכי חשוב שאפשר ללמד זה לא "מה לחשוב" אלא "איך לחשוב" - כלומר, להגיב לבעיות חדשות בצורה גמישה ומקורית, במקום לחפש פתרון מוכן מראש. באגס באני הוא הדגמה מושלמת לזה: הוא לא מנצח לפי כללים קבועים - הוא ממציא כללים חדשים בכל פעם. 🌊 לנצח בלי להילחם - הטאו של באגס הפילוסופיה הסינית העתיקה של הטאואיזם, שמופיעה בספר "טאו טה צ'ינג" בן כ-2,500 שנה, מלמדת על מושג שנקרא "וו ווי" - לפעול בלי להתנגד, לזרום עם המצב במקום לחסום אותו ראש בראש. המים, אומרת הפילוסופיה הזאת, הם הדבר הכי רך שיש - ובכל זאת הם יכולים לשחוק אבן קשה. באגס באני הוא גלגול מודרני של הרעיון הזה: הוא לא נלחם ביריב - הוא זורם סביבו. הוא לא חוסם - הוא מסיט. הוא לא צועק - הוא ממציא. ודווקא בגלל זה הוא תמיד מנצח. זה שונה לגמרי מהגישה של קונפוציוס, שהאמין בסדר, בכבוד להיררכיה, ובכללים ברורים. קונפוציוס היה מצפה מבאגס... לנהוג בכבוד כלפי הציידים. 😄 באגס? פחות... 😏 לא מתנצל - ולא מתנגח יש הבדל גדול בין להיות חצוף לבין להיות אגרסיבי. באגס מכיר את ההבדל הזה בדיוק. הוא לא בא להרוס לאלמר פאד את החיים. הוא לא מחפש קונפליקט. הוא פשוט מסרב לשחק לפי הכללים של מי שמנסה לשלוט בו. ברוח אלבר קאמי, שדיבר על מרד רגוע נגד הלא-הגיוני - יש מצבים שבהם הדבר הכי אנושי שאפשר לעשות זה לא להילחם חזרה בכוח, אלא לסרב בחיוך לקבל מה שלא מגיע. לא מרד כועס - אלא מרד נינוח וקליל. באגס באני הוא האיש של קאמי. הוא מתמרד - אבל עם גזר ביד. 🎩 אומן תחפושות - כשכולנו משחקים תפקידים אחד הדברים שבאגס עושה הכי טוב? להתחפש. הוא הופך לרופא, לבלרינה, לקצין, לדמות מכל מין וסוג - ואף אחד לא מזהה אותו (נניח... אנחנו, הצופים, תמיד נזהה). שייקספיר כתב פעם את המשפט המפורסם: "כל העולם במה" - וכולנו שחקנים שמשחקים תפקידים. הפילוסופיה הבודהיסטית מוסיפה שהתפקידים שלנו זמניים, שאסור לנו להיאחז בהם יותר מדי - כי מה שאנחנו באמת, זה הרבה יותר עמוק מכל תפקיד חיצוני. באגס באני יודע את זה אינטואיטיבית: הוא משחק את כל התפקידים - אבל תמיד נשאר באגס. הוא לא מתבלבל בין המסכה לבין מי שהוא באמת. 😄 הומור כחוכמה - ולא כבריחה הפילוסוף סוקרטס האמין שחוכמה אמיתית מתחילה ב"אני יודע שאני לא יודע כלום" - כלומר, בענווה. באדם שלא מתנפח יותר מדי מעצמו. ומי יותר מדגים את זה מבאגס באני? הוא חכם - אבל הוא לא מלמד הרצאות. הוא לא מסביר לאלמר פאד כמה הוא נחות ממנו. הוא פשוט... צוחק. ולועס גזר. הומור הוא הדרך שלו להראות שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת - וזה, לפי סוקרטס, סוג של חוכמה. כשאתה מצליח לצחוק על מישהו שמנסה להפחיד אותך - אתה בעצם אומר לו: "אתה לא כזה גדול בעיניי." 🤝 על כבוד עצמי שלא צריך לצעוק מה שמיוחד בבאגס זה שהוא אף פעם לא מתנצל על מה שהוא. הוא ארנב. הוא חכם ממה שאפשר לצפות מארנב. הוא לא מסביר את עצמו, לא מנסה להתאים לציפיות, לא מבקש רשות להיות מי שהוא. זה מזכיר לנו משהו שמופיע גם אצל שרק (שלמד לא להתנהג "כמו שמצפים ממנו") וגם אצל בילבי בת-גרב (שחיה לפי הכללים שלה בלי לצעוק על זה): כבוד עצמי אמיתי לא מגיע מלהוכיח לאחרים שאתה שווה. הוא מגיע מלדעת שאתה שווה, בלי שצריך להוכיח. 🐣 מה זה "טריקסטר" ולמה באגס באני הוא אחד הגדולים? בפולקלור ובמיתולוגיה של תרבויות רבות בעולם יש דמות מיוחדת שנקראת "טריקסטר" - לרוב זהו בעל חיים קטן שחי בגבול שבין העולמות, שובב, תחמן, שמסרב לשחק לפי הכללים ומערבב את הסדר המקובל. בפולקלור האפריקאי זהו ארנב (Brer Rabbit) שמנצח חיות גדולות בחוכמה. בפולקלור הילידים בצפון אמריקה - קויוט (זאב ערבות). בפולקלור הנורדי - לוקי. באגס באני הוא הגרסה המודרנית של הטריקסטר - הדמות שמוכיחה שחוכמה, גמישות, ותעוזה יכולות לנצח גודל, כוח, ורצינות יתר. הטריקסטר לא עוקב אחרי כללים - הוא מזכיר לשאר שהכללים עצמם לא תמיד מוחלטים. 🤔 רגע של שאלות למחשבה האם יש מצב שבו ניסו "להגדיר אתכם" בצורה שלא הסכמתם איתה? מה עשיתם? מה ההבדל בין להיות חצוף לבין להיות בטוח בעצמך? האם הומור יכול לעזור לכם כשמישהו מנסה להרגיז אתכם? האם אתם יודעים לחשוב יצירתית כשנקלעים לבעיה - או מחפשים מיד את "הפתרון הרגיל"? מה הגזר שלכם? כלומר - מה הדבר שמרגיע אתכם ונותן לכם ביטחון גם כשהכל שוגע סביבכם? 💡 הידעתם? באגס באני נולד בשנת 1940 בסרטון A Wild Hare שיצרו טקס אייברי והאנימטור בוב קלמפט באולפני האחים וורנר השם "באגס" נוצר כשאחד מציירי הדמות, בן "באגס" הארדאוויי, סימן את השרטוטים בתיקיות האולפן כ-"Bugs' Bunny" - כלומר "הארנב של באגס" - ומשם השם נדבק לדמות לנצח. הגזר כנשק-נינוחות הפך לסמל כה חזק שהוא מזוהה עם באגס יותר מכל פרט אחר בדמותו "מה קורה, דוק'?" ("What's up, Doc?") נבחר פעמים רבות כאחד משפטי הפתיחה הסימבוליים ביותר בהיסטוריה של האנימציה באגס באני מתמודד שוב ושוב מול יריבים קבועים: אלמר פאד, יוסמיטי סם ו(כמעט)תמיד הם אלה שיוצאים מתוסכלים הביטוי "That's all, folks!" שמסיים כל פרק של לוני טונס שייך בעצם לפורקי החזרזיר - אבל באגס אימץ אותו ברוחו המיוחדת 🥕 לסיכום באגס באני מלמד אותנו שלא צריך להיות הכי גדול, הכי חזק, או הכי "רציני" כדי לנצח בחיים. צריך להיות נוכח, חושב, ובטוח בעצמך. הוא מראה לנו שאפשר להתמודד עם האתגרים הכי גדולים בנינוחות - ושלפעמים הנשק הכי חזק שיש לנו הוא לא חרב ולא שריון, אלא ראש צלול, חיוך, וגזר טרי. כי בסוף, כמו שבאגס באני אומר: "That's all, folks." - וזה מספיק.

שאלנו אתכם וקיבלנו כמה מתכונים (תודה!!!), אז קבלו, נסו, ו שתפו בתוצאות... אם עדיין יש לכם רעיונות נוספים, מוזמנים לשלוח לנו כאן . כדורי תמרים / דליה מצרכים: 200 גר' חמאה ½ ק''ג תמרים מגולענים 1-1.5 כוסות מיקס של ל אגוזים קצוצים כף ליקר לבחירתכם הכנה: בסיר נמיס חמאה+תמרים עד שייספג. נוסיף את השאר, נערבב ונקרר נגלגל כדורים בקוקוס או נגלגל לגליל ונעטוף בניילון נצמד נשמור במקפיא טיפ : הכניסו את הקוקוס לשקיות כריכים, הוסיפו טיפת צבע מאכל שונה לכל שקית ונערו היטב. עכשיו, כשתגלגלו כדורים בקוקוס תוכלו לקבל צלחת צבעונית נקניק מצות / נועה מצרכים: כוס סוכר ½ כוס אבקת קקאו לבישול ½ כוס חלב ¼ כוס יין כפית תמצית וניל כפית תמצית רום 200 גר' חמאה 3 ביצים כ½ ק''ג מצות מתפוררות (לא לאבקה, שיישארו חתיכות אבל קטנות) אפשר להוסיף צימוקים או אגוזים הכנה: לבשל הכל יחד ללא המצות להוסיף מצות, לקרר לשפוך על ניילון נצמד ולגלגל לנקניק. אפשר גם לגלגל בקוקוס לציפוי. להקפיא, להוציא ולפרוס להגשה עוגת שכבות חלבה / שרה מצרכים: 100 גר' חלבה 4 כפות אבקת קקאו לבישול כוס סוכר (תלוי במתיקות החלבה) 200 גר' חמאה 4 כפות חלב הכנה: מבשלים הכל על אש קטנה מצננים קצת מורחים שכבות על מצות שלמות טבולות בחלב+תמצית וניל בלינצ'ס מצות/ עינת מצרכים: גבינות : צפתית, שמנת, לבנה, בולגרית, גבינה צהובה מגוררת. כל מה שיש - הולך. the more, the merrier זיתים - לגלען ולחתוך לחתיכות. ואפשר במקום לעבוד קשה להשתמש בשימורי טבעות זיתים. ביצים. מלח ופלפל הכנה: מכינים עיסה מכל המצרכים. זה יהיה המילוי. מרטיבים מצות שיהיו רכות מספיק כדי לקפל אותן בלי שיישברו ממלאים מצה רטובה ורכה בבלילה, סוגרים כמו בלינצ'ס (קיפול מלמעלה ולמטה וגלגול הצידה) טובלים בביצה טרופה ומטגנים מ-2 הצדדים פשטידת מצות מתוקה / דיוויד מצרכים: 250 גר' (חבילה) גבינת כנען/טוב טעם 2 סוכר וניל 2 כפות סוכר (או יותר, לפי הטעם) חלמון אחד 3 ביצים 3 פעמים מצה וחצי (4.5 מצות) הכנה: מפוררים מצה וחצי, מערבבים עם ביצה ומטגנים 'חביתה' מניחים בצד מכינים שוב 'חביתייה' כזאת ומניחים בצד מערבבים את כל החומרים (ללא המצות והביצים, רק עם החלמון) לבלילה מטגנים פעם שלישית 'חביתה' במחבת, אבל לא מורידים מהאש שופכים מעליה חצי מהבלילה, ומבשלים קצת מניחים את אחת מ-2 ה'חביתות' שהנחנו בצד, ומבשלים קצת שופכים את חצי הבלילה השני ומבשלים מניחים מעל את ה'חביתה' האחרונה ומבשלים. טיפ : לאכול עם גיל או אשל, שילוב מוצלח מאוד. טוסט מצה במחבת / רחלי מצרכים ליחידה: מצה (1) פרוסת גבינה צהובה (2א) ממרח לפי טעמכם: קטשופ, שום, פלפלים, חרדל (2ב) תבלון לפי טעמכם (אורגנו, בזיליקום, אבקת שום, מלח, פלפל, צ'ילי...) (3) גבינת שמנת / טבעת גבינת עיזים, פרוסת גבינה בולגרית, נקניק / פרוסות פטריות (4) טבעות זיתים, בצל מטוגן יבש, ביצה + קצת חלב הכנה: מרטיבים מצה, עוטפים בנייר אפייה סוגרים במגבת/ניילון, כדי שתתרכך, כחצי שעה. מקשקשים ביצה + מלח-פלפל + קצת חלב גוזרים מלמטה, באמצע, עד האמצע, כך שנקבל - כביכול - חצי מצה 'שלמה' (למעלה) +2 רבעים (למטה, מימין ומשמאל). מניחים על רבע אחד את (1), מעליו, ברבע הדמיוני שבחצי המלצה את (2), ברבע שלידו את (3) וברבע התחתון את (4). שימו לב שבחירת החומרים - עליכם ולפי טעמכם (או לפי מה שנשאר לכם בבית...) מקפלים: את הרבע הראשון כלפי מעלה, ואז שמאלה על הרבע השלישי ואז למטה על הרבע הרביעי. טובלים בביצה המקושקשת ומטגנים מ-2 צדדים. טיפ/רעיון : גירסת ארוחת הצהריים: במקום גבנ"צ - שאריות עוף, רוסטביף; ממרח סנדוויץ'/חרדל; פרוסות תפוח אדמה מבושל, אורז מוכן; עלי חסה/פאקצ'וי, פלפל אדום. לטבול בביצה עם שומשום במקום חלב. ולטגן כמו קודם. לזניה מצות / אורית מצרכים: מצות מילוי לזניה כמו שאתם רגילים/אוהבים הכנה: כמו לזניה, רק במקום דפי הלזניה - מצות, בשכבות של מצה-מילוי-מצה-מילוי-מצה. את השכבה העליונה של המצות עדיף להרטיב לפני, שלא תהפוך ל'קרש'... מאכלי פסח קלאסיים כן, כי, נו... מצברייט - כי סותם ת'תיאבון (ואת הבטן) ולא נמאס אף פעם וגם, אולי יש וריאציה שעוד לא ניסיתם מינה - כי גם את זה בטח עוד לא ניסיתם 😂 יש לכם רעיונות נוספים? שלחו לנו ונשמח לעדכן...

ב-23 במרץ 1965, החללית ג'מיני 3 המריאה לחלל עם שני אסטרונאוטים: ג'ון יאנג ו גאס גריסום . אחת ממטרות המשימה הרשמיות הייתה - לא פחות ולא יותר - לבדוק אוכל חלל מיוחד שנאס"א פיתחה. ומה עשה יאנג? הוא כנראה פחד שזה לא יהיה לו טעים, אז הוא החביא בכיס חליפת החלל שלו כריך בשר על לחם שיפון, שקיבל מהאסטרונאוט וולי שירה (שהיה ידוע כבדחן). מה עושים עם הפירורים בחלל? גריסום לקח ביס מהסנדוויץ' ו...פירורים התחילו לרחף לכל עבר בתא הדחוס, ובמהירות הוכנס הכריך חזרה לכיס. כל האירוע נמשך בין 10 ל-30 שניות. התוצאה? דיון סוער בקונגרס. ה סנדוויץ' הזה כונה "הכריך שהיה עלול לעלות 30 מיליון דולר" (עלות המשימה כולה). נאס"א הכריזה שאסור בכלל לחם בחלל (מעניין מה הם היו עושים עם... מצות ), ואימצה במקומו טורטיות קמח  - שנבחרו במיוחד מפני שהן גמישות, אפשר לקפל אותן ולאכול בלי פירורים. האירוניה? יאנג וגריסום חיבלו בדיוק בניסוי שהם היו אמורים היו לבצע. הם הגיעו לחלל כדי לבדוק אוכל חללי - ובמקום זה הביאו כריך כדור-הארצי (ממסעדת קייפ קנוורל). 🔍 הידעת?  למה פירורים כל כך מסוכנים בחלל? בסביבה שבה הכל עף לכל כיוון בלי שליטה (כי - אין כבידה), פירור קטן יכול להיכנס למכשיר אלקטרוני, לעין, לריאות, ואפילו לחסום מערכות קריטיות. זו לא בעיה של ניקיון - זו בעיה של בטיחות אמיתית. הפשע היקר ביותר בחלל: כ-400 מעטפות דואר על הירח 📬 1971, משימת אפולו 15. שלושת האסטרונאוטים - דיוויד סקוט, ג'יימס אירווין ואלפרד וורדן - הסכימו לעסקה עם סוחר בולים גרמני בשם הרמן זיגר: הוא שילם לכל אחד מהם 7,000 דולר כדי שיבריחו 100 מעטפות דואר לירח ובחזרה. למה? כי מעטפה ששהתה על הירח שווה לאספנים הון עתק. כל אחד מהשלושה לקח גם 100 מעטפות נוספות לעצמו - ובסה"כ קיבלנו כ-400 מעטפות לא מאושרות, שהוברחו בכיסי חליפות החלל לכל אורך המשימה. ההסכם עם זיגר היה ברור: הוא ימכור אותן לכל המרבה במחיר רק לאחר שתוכנית אפולו תסתיים. כדי שלא ייתפסו והמשימה לא תיפגע. אבל בפועל? הוא לא התאפק, פרץ את ההסכם ומיד התחיל למכור. נו, ברור שנאס"א גילתה. וה עונש ? שלושת האסטרונאוטים לא הורשו יותר להמריא לחלל. איך אוכלים היום? ברוכים הבאים לארטמיס II 🌕 באפריל 2026 - בדיוק כשאתם קוראים את הפוסט הזה - נמצאים בחלל ארבעה אסטרונאוטים: ריד וייסמן (המפקד), כריסטינה קוק, ויקטור גלובר, וג'רמי הנסן (בחור מקנדה). הם המריאו ב-1 באפריל 2026 בחללית אוריון  (Orion) למסע של 10 ימים סביב הירח - לראשונה מאז 1972. אין נחיתה על הירח עדיין, אבל הם עוברים קרוב יותר ממה שעשה כל אדם מאז אפולו 17 (ולא סתם קרוב, אלא גם באיזור שבני אדם לא היו בו - הצד האפל של הירח!). אז מה אוכלים שם? תפריט ל-10 ימים נאס"א הכינה להם 189 פריטי מזון שונים . כן, מאה שמונים ותשעה. כולל חזה עוף בגריל, מקרוני גבינה, קיש ירקות, קוסקוס עם אגוזים, שעועית ירוקה חריפה, כרובית, ובגיזרת הקינוחים: עוגיות, פודינג, שוקולד ופאי פירות. וכדי שיהיה יותר טעים? חמישה סוגי רטבים חריפים  שיצאו גם הם לירח. ג'רמי הנסן הקנדי הביא גם 5 מוצרי מזון קנדיים: סלמון, שרימפס בקארי, דגני בוקר עם תות ולבנדר (מי אוכל לבנדר בדגני הבוקר? או בכלל??), עוגיות קרם מייפל - וכמובן, סירופ מייפל . לשתייה: קפה, תה ירוק, קקאו, לימונדה, סיידר תפוחים ושייק מנגו-אפרסק. לפי נאס"א, נדרשות 43 כוסות קפה  כדי ללעזור לצוות להרוות את הצמא - ואת החשקים. והגיזרת הפחממה? יש על הסיפון 58 טורטיות . כן, עדיין בגלל אותו כריך מ-1965. איך מכינים אוכל בחלל? בחלל אין מיקרוגל, אין כיריים, ואין אפשרות להבעיר להבה (חמצן ואש בחלל - תאונה קטסטרופלית). ישנם שני כלים בלבד: מתקן מים חמים  - לשחזור מזון מיובש-הקפאה. תהליך ייבוש-הקפאה (Freeze-drying) מסיר את הלחות מהמזון תוך שמירה על טעם וערכים תזונתיים. מוסיפים מים, ממתינים קצת, ומקבלים מקרוני גבינה. מחמם אוכל בצורת מזוודה  - גאדג'ט חדש שתוכנן במיוחד עבור אוריון. זה נראה כמו תיק ג'יימס בונד שחור ומבריק. כריסטינה קוק, שבילתה כמעט שנה בתחנת החלל הבינלאומית, אמרה שהיא מופתעת מהמגוון: "מנות שלא היית מדמיין שאפשר לשחזר מייבוש-הקפאה, ולמעשה - אפילו טעימות." ובשיגור ובנחיתה - כשמתקן המים לא פעיל? אוכלים רק אוכל מוכן לאכילה ישירה, ללא הכנה כלל. ואיך הם אוכלים? על כלי האכילה שמשמשים אסטרונאוטים ראו עוד בפוסטים סכו"ם בחלל  (כדי להבין על כלי האוכל החלליים) ו כפות - המדריך המלא (כדי להבין איך אוכלים שם מרק...) 🔍 הידעת?  האוכל בארטמיס II מגיע ב-3 צורות: מוכן לאכילה ישירה, מיובש-מוקפא (ש'חוזר לחיים' עם מים חמים), ומחומם במיוחד לפני האריזה כדי להרוג חיידקים ולהאריך חיי מדף). כל שיטה מתאימה לשלב אחר של הטיסה. להתרבח בחלל: כמה מקום יש? 📐 החללית אוריון היא כ- 9.3 מטר מעוקב של מרחב מגורים  - בערך כמו שני מיניוואנים , לארבעה אנשים, ל-10 ימים. לשם השוואה: חלליות אפולו היו כ- 6 מ"ק  לשלושה אנשים. אוריון גדולה ב-60%, שזה עדיין... צפוף מאוד. מיד לאחר ההמראה האסטרונאוטים עוברים לסדר את ה'דירה': הם מפרקים את המחצית התחתונה של המושבים ומאחסנים אותם מתחת לרשתות, מוציאים את חליפות החלל ותולים גם אותן. כך נוצר מרחב מגורים שמרגיש (יחסית) יותר פתוח - כי בחלל, בניגוד לכדור הארץ, אפשר לנוע בשלושה ממדים : לצוף מעל חבר שעובד "ליד הרצפה", לעבוד מה"תקרה", להשתמש בכל משטח בחללית. ככה שמה שנראה כמו חדר קטן הופך לסביבת עבודה שמנצלת כל סנטימטר. ואיך ישנים? בתוך שקי שינה שקשורים לקיר. אין מיטות, אין כריות - כי לא באמת צריך משהו רך ונעים. הרי מרחפים בחלל... כולם ישנים בו-זמנית לפי לוח זמנים של 8 שעות, בחלל המשותף, בלי קירות בין אחד לשני. (אגב, בתחנת החלל הבינלאומית יש תאי שינה נפרדים עם בידוד קולי - אבל חללית כמו אוריון, קטנה מדי בשביל זה.) ובגזרת הניקיון? : אין מקלחת. מנגבים עם סבון נוזלי ושמפו ללא שטיפה. השירותים היקרים בגלקסיה 🚽 מערכת ניהול הפסולת של אוריון (שנקראת UWMS - Universal Waste Management System) עלתה לנאס"א בין 23 ל-30 מיליון דולר. לשם השוואה: זה יותר מעלות הסנדוויץ' האגדי שפתח את הפוסט הזה. בתנאי חוסר כבידה, אי אפשר לסמוך על כוח המשיכה שיוביל את הפסולת לאן שצריך. וגם לא בא לנו לשחות עם... אז מה עושים? במקום אסלה וניאגרה ושירותים כמו שאנחנו מכירים, זה יש מערכת של זרימת אוויר  שמנתבת את הפיפיקקי אל המערכת: שתן מועבר אל מיכל, מחוסן עם חומרים כימיים למניעת היווצרות חיידקים, ו'מושלך' מחוץ לחללית מדי יום. הפסולת המוצקה נאספת, נדחסת בתוך מיכלי פח, ו... חוזרת הביתה עם הצוות. הנחיתה בים בתא הקטן? כן, גם זה מחכה שם. א ב ל ב-1 באפריל 2026, בתוך שעות ממש מההמראה, מישהו בצוות האסטרונאוטים דיווח על נורת תקלה מהבהבת . דובר נאס"א הודיע בשידור חי: "דווח שמאוורר השירותים תקוע." הסתבר שהייתה תקלה באלקטרוניקה שמפעילה את אוסף השתן - מה שאומר שהמערכת יכלה לקלוט פסולת מוצקה, אבל לא שתן. בינתיים הצוות קיבל ציוד גיבוי: שקיות איסוף מתקפלות מסוג אפולו, בדיוק כמו אלו שהאסטרונאוטים של אפולו השתמשו בהם לפני 50 שנה. כריסטינה קוק, שהייתה בעלת הניסיון הרב ביותר בצוות, פתרה את התקלה יחד עם מרכז הבקרה בהיוסטון - והשירותים חזרו לפעולה מלאה עוד באותו יום. (אגב, כריסטינה ציינה, בקטנה, שהשירותים גם רועשים במיוחד - "צריך ממש אטמי אוזניים כשנכנסים לשם.") 🔍 הידעת?  בשנת 1969, בעת משימת אפולו 10, הדליק המפקד תומס סטאפורד אזעקה לאחר שדגימת פסולת מרחפת עברה בתא הצוות. לא צחוק. זה היה מסמך ממשלתי חסוי שנחשף שנים אחר כך. אם לא זזים - השרירים הולכים 🏋️ על כדור הארץ, כל תנועה - לקום, ללכת, לקחת כוס מים - מפעילה שרירים שנלחמים בכוח המשיכה. אבל בחלל? הכל קל, ולכן: השרירים מתנוונים, ועצמות מאבדות את צפיפות העצם - תהליך שנקרא אטרופיה  (Atrophy). בלי טיפול מתאים, אסטרונאוט עלול לאבד עד 20% ממסת שריריו בחודש אחד! כדי למנוע את זה, אסטרונאוטים חייבים  לעשות כושר מדי יום. זו לא המלצה - זו ממש פקודה. בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) מתאמנים שעתיים ביום, 6-7 ימים בשבוע , עם הליכון (שיש לו רתמה שמדמה כבידה ושומרת את הגוף על הרצועה של 'רצפת' ההליכון), אופניים נייחים, ומכשיר ARED לאימון כוח. בזכות שגרת כושר זו, חלק מהאסטרונאוטים חוזרים ארצה עם יותר מסת שריר ממה שהיה להם לפני הטיסה . אבל בחלליות קטנות כמו אוריון, אין מקום לציוד כזה. במקום זה הם קיבלו גלגל תנופה קטן (Flywheel)  - מכשיר מבוסס כבל שפועל כמו יו-יו. את הכוח שמפעילים עליו - הוא מחזיר בהתנגדות, עד כ-180 ק"ג . המכשיר שוקל 14 ק"ג בלבד  ונכנס אפילו בתוך תיק מטען קטן. לעומת ציוד הכושר בתחנת החלל, ששוקל 1,800 ק"ג  ותופס כ-80 מ"ר. זה הפרש של פי 130 במשקל. 🔍 הידעת?  המחקר על אובדן עצמות אצל אסטרונאוטים תורם ישירות לפיתוח תרופות לאוסטאופורוזיס (דלדול עצמות) על כדור הארץ. אסטרונאוטים בחלל, וקשישים בבית - אותה בעיה בדיוק. מעכשיו תקראו לסבא רבה שלכם - אסטרונאוט... נוזלים בחלל: לא שותים מכוס 💧 אז אכלנו וזזנו. ומה עם לשתות? בחלל אי אפשר לשפוך נוזל לכוס - הוא יצור בועה כדורית שתצוף לכל עבר. אז מה עושים? האסטרונאוטים שותים מ שקיות מיוחדות עם שסתום וקשית , או מ" כוסות אפס-כבידה " שמנצלות כוח קפילרי  (זה הכוח שמושך נוזלים בצינורות דקים ללא צורך בכוח משיכה, אותו עיקרון שמאפשר לפרח להעלות מים מהקרקע עד לעלי הכותרת). ואחרי כל זה: מה אמר ג'רמי הנסן על האוכל? הנסן אמר לילדים קנדים ביום הרביעי של המשימה: "אנחנו צריכים לאכול ירקות גם בחלל, אבל אל תדאגו - הם גם נתנו לנו מקרוני גבינה." ויאנג - ההוא מהכריך המפורסם? המשיך לטוס לחלל עוד פעמים רבות אחרי 1965, וב-1972 אף פסע על הירח בראש משימת אפולו 16. אבל יותר הוא לא אכל שם לחם (וגם לא מצות...).

כשהאביב מגיע, כמעט כל תרבות בעולם מוצאת סיבה לאכול, לרקוד, לשפוך מים על אנשים זרים, או לזרוק ביצים. מרץ-אפריל. הפרחים פורחים, הציפורים מצייצות, והבני-אדם... ממציאים לעצמם חגיגות. ממש סיבוב בעולם. 🌷 ישראל ועדות ישראל: פסח כולנו מכירים את זה - שבועיים של ניקיון (שגם ככה ה אובך מקלקל...), ואז שבוע שלם של מצות - שרק עושות פירורים... פסח הוא אחד החגים הוותיקים בעולם, שמציין את יציאת מצרים לפני אלפי שנים. כל עדה חוגגת בדרך קצת שונה: האשכנזים מגישים קניידלעך (כדורי מצה) במרק עוף, הספרדים מרשים לעצמם אורז ועדשים (כי זה לא קמח ולא תופח), והתימנים - עדיין מטגנים. אבל סדר, הגדה, אפיקומן ו"מה נשתנה" משותפים לכולם. והכי חשוב - חופשה. תמיד יש חופשה. ארוכה... ✝️ העולם הנוצרי: פסחא (Easter) פסחא הוא אחד החגים הנוצריים החשובים ביותר - הוא מציין את תחייתו של ישו לאחר מותו, רגע שמסמל תקווה והתחדשות, בדיוק כמו האביב. המועד משתנה כל שנה ומחושב על פי לוח ירח עתיק ומסובך (זוכרים את חישובי לוחות השנה השונים?). מה שמעניין הוא המסורות של החג שבכלל לא קשורות לישו או לדת: ביצי פסחא הצבעוניות  ו ארנב הפסחא . אלה מסורות עממיות אירופיות ישנות שמסמלות פוריות ואביב - הביצה כסמל לחיים חדשים, והארנב כסמל לפוריות (כן, בדיוק מהסיבה שאתם חושבים). עם הזמן הן אומצו לתוך החג, ואיתן הגיע השוקולד - הרבה שוקולד בצורת ביצים וארנבים. לנו נראה שזו הסיבה האמיתית שכולם אוהבים את פסחא. 🎆 איראן ועמי המזרח התיכון: נורוז נורוז (שמשמעותו "יום חדש" בפרסית) הוא ראש השנה הפרסי - ומצוין ב-21 במרץ, ב יום השוויון האביבי , כשהיום והלילה שווים באורכם בדיוק. זהו אחד החגים העתיקים ביותר בתולדות האנושות (כן, זה קשור ל מיתולוגיה הפרסית ) - מעל 3,000 שנה. את נורוז חוגגים היום מאות מיליוני אנשים - באיראן, אפגניסטן, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, קזחסטן, קורדיסטן ועוד. על השולחן מציבים שבעה פריטים שמתחילים באות ס' בפרסית (כולל נבטים, שום וחומץ). ובסיום החג? קופצים על גחלים בוערות. כנראה זה מסלק רוחות רעות. או שסתם בא להם להרגיש את עקצוצי הסכנה וההתרגשות... 💦 תאילנד: סונגקראן הפסטיבל הרטוב ביותר בעולם, אבל ממש. בחגיגות ראש השנה התאי (בערך סביב ה- 13-15 באפריל) עושים דבר אחד מאוד פשוט: שופכים מים על כולם. על עוברי אורח. על אנשים זרים. על מכוניות חולפות. עם דליים, מיכלים, רובי מים. למשך 3 ימים. המים סימלו במקור טיהור ושטיפת הרע מהשנה הישנה - אבל כיום זה בעיקר קרב מים ארצי שמשאיר את כל המדינה רטובה לגמרי. 🌊 🎨 הודו: הולי הולי מפורסם גם כ" חג הצבעים " - ואחת הסיבות לכך ברורה לחלוטין: כולם מסתובבים ומשפריצים אחד על השני אבקות צבע בגווני ורוד, צהוב, כחול, ירוק וכתום. החג מציין את ניצחון הטוב על הרע ואת הפרידה מהחורף. בשנים האחרונות התפשט הולי לאירופה, לאמריקה ולמקומות רבים בעולם, כי - בואו נודה בזה - מי יכול לסרב ל'מלחמה' צבעונית, או סיבה לבלגן משעשע ומאורגן? 🏮 סין: קינגמינג (חג ניקוי הקברים) בסין, בתחילת אפריל, מגיע קינגמינג  - חג שמוקדש לאבות הקדמונים (מימי המיתולוגיה הסינית ). משפחות יוצאות לבתי הקברות כדי לנקות ולסדר את הקברים, להדליק מדורות טקסיות ולהגיש מנחות. במקביל יוצאים לטיולים בטבע, כי האביב פורח. אז קינגמינג הוא שילוב יפה ונדיר: חצי חג אבל וחצי טיול משפחתי לאוויר הצח. 🌸 יפן: האנאמי ביפן, פריחת עצי הדובדבן (הסאקורה) היא אירוע לאומי של ממש. מהות האנאמי  (שמשמעותו "צפייה בפרחים") היא פשוטה: יוצאים לפארק, פורשים מחצלת מתחת לעץ דובדבן פורח, ואוכלים ושותים. עצי הסאקורה מסמלים ביפן את היופי החולף של החיים - כי פריחתם המרהיבה נמשכת רק כמה ימים, וזה מזכיר להעריך את הרגע. זה ממש חג יפני עתיק . בעיתונות היפנית מתפרסמות תחזיות פריחה מפורטות כמו תחזית מזג האוויר - כי ממש חשוב לדעת להיכן לקחת את הבנטו. 🌍 ומה עם מי שלא ממש מציין? לא כולם מתרגשים מהאביב. אוסטרליה, ניו זילנד, ארגנטינה וחלקים מדרום אמריקה  נמצאים בחצי הכדור הדרומי, שם מרץ-אפריל הוא בעצם... תחילת הסתיו. אז בזמן שאנחנו כאן שמחים לפרחים, הם מתכוננים לסוודרים. 🧥 🏛️ ואיך עמי קדם חגגו את האביב בעבר? לפני שנסתכל קדימה, שווה להסתכל אחורה, כי האנושות חוגגת אביב כבר אלפי שנים, והמנהגים שלנו היום נשענים על המנהגים והרעיונות של פעם: ב מסופוטמיה  (אזור עיראק של היום) חגגו את אקיטו  - אחד החגים העתיקים בתולדות האנושות, שנחגג בניסן, תחילת האביב. הוא נקשר לזריעת שעורה, לחידוש הטבע ולסדר הקוסמי. ב יוון העתיקה  לא היה חג אביב אחד אלא כמה - כמו אנת'סטריה , שנקשר לדיוניסוס, לפריחה ולשמחה קהילתית, ו דיאסיה  ו פלינטריה  באותה עונה. כולם סביב רעיונות של פוריות, התחדשות ושמחה. ב מצרים העתיקה  חגגו את שאם אל-נסים  - חגיגת אביב קדומה שנקשרה להתחדשות החיים ולפתיחת עונת החקלאות. מה שמדהים הוא שחג זה עדיין קיים! מצרים חוגגים אותו עד היום. אצל ה וויקינגים  התקיים סיגרבלוט  - טקס הקרבה עונתי בתחילת האביב, שנועד לבקש פוריות והצלחה ולסמן את פתיחת עונת המסעות. בני המאיה  לא חגגו חג אביב אחד מסודר, אבל יום השוויון האביבי היה בעל משמעות דתית ואסטרונומית עמוקה. הפירמידות שלהם תוכננו כך שבאותו יום בדיוק האור יוצר אפקטים ויזואליים מרהיבים - עדות לכך שהם עקבו אחרי האביב בדיוק מדהים. ב אירלנד הקלטית  חגגו את בלטיין  ב-1 במאי - חג שמסמל את המעבר בין אביב לקיץ, עם מדורות גדולות וטקסים של פוריות והגנה על העדרים. 🌐 אז... מה משותף לכולם? אי אפשר שלא לשים לב לדפוס: כמעט כל תרבות, חוגגת את האביב. חגיגות האביב קשורות לאוכל, לניקיון (פיזי או סמלי), ליציאה החוצה ולרגע של תקווה - שה קור נגמר, שהשנה החדשה מתחילה, שהרוע עבר. כולם ממציאים לזה צורות שונות, אבל הרגש האנושי - די זהה. חג אביב שמח!

שיחקנו רמי ואז חשבנו לעצמנו: למה לא להמציא משחק קלפים משלנו - עם האפרוחים האהובים שלנו, דומה אבל שונה? 🐥 אז הנה: חבילת קלפים אחת, שני משחקים שונים לגמרי. האחד מהיר, רועש וכייפי, לכל הגילאים - כולל הקטנטנים. השני - קצת יותר אסטרטגי, לגדולים יותר ולמשפחות שאוהבות לחשוב, ועדיין אוהבות רעש ובלגאן. רוצים לקפוץ ישר לחוקים? הקליקו כאן כדי לעבור למשחק ה"מה זה, זה?" , או כאן כדי לעבור למשחק ה"רמי אפרוחים" . 🐥 החבילה - מה יש בפנים? החבילה כוללת 62 קלפים - 60 קלפי משחק ו-2 קלפי ג'וקר (אבל רק במשחק השני - נגיע לזה). כל קלף מציג אפרוח בסיטואציה מצחיקה וחמודה. כל תמונה שייכת ליותר מקטגוריה אחת. למשל: אפרוח נוהג במכונית אדומה עם שקית קניות מלאה פירות על המושב שלידו - אז זה גם כלי תחבורה וגם אוכל. או, אפרוח צולל עם דולפין - זה גם חיות וגם ים. אפרוח מנגן גיטרה על גג של אוטובוס? (😱 הי, זה לא באמת, זה רק איור!) - והנה גם כלי תחבורה וגם מוזיקה בקלף אחד. ואפרוח DJ עם אוזניות ענק ליד הים - זה גם ים וגם מקצוע וגם מוזיקה. בקיצור, הבנתם, לא? 10 הקטגוריות בחבילה: 🚗 תחבורה 🍕 אוכל 🐘 בעלי חיים ⚽ ספורט 🎸 מוזיקה 🌊 ים 🌧️ מזג אוויר 🌳 טבע 👷 מקצועות 👒 לבוש מיוחד 💡 אם בא לכם להחליט על עוד קטגוריות (בתנאי שזה הגיוני לפי הקלפים ומה שמצוייר עליהם) - לכו על זה. 🐣 איך מכינים את הקלפים? לפני שמשחק - נכין את הקלפים. הורידו את הקובץ שהכנו לכם כאן (pdf מוכן להדפסה בדפי A4). הדפיסו במדפסת צבעונית - עדיף על נייר קשיח יותר מ-A4 רגיל. אפשר גם לגזור קלפים מבריסטול ולהדביק את התמונות על צד אחד שלהן. או אפילו על חבילת קלפים ישנה. 🎮 משחק ראשון: מה זה, זה? גילאים: מגיל 3 ומעלה שחקנים: 2 ומעלה זמן משחק ממוצע: כ-15-20 דקות מטרת המשחק לאסוף כמה שיותר קלפים. מי שיש לו הכי הרבה קלפים ביד בסוף - מנצח! הכנות ערבבו את כל 60 הקלפים (את 2 קלפי הג'וקר מניחים בצד - לא משתמשים בהם במשחק הזה). הניחו את החפיסה הפוכה במרכז השולחן. איך משחקים? שחקן אחד הופך את הקלף העליון מהחפיסה ומניח אותו על השולחן באמצע כשהתמונה למעלה - לעיני כל. כל השחקנים מסתכלים על הקלף בו זמנית . מי שצועק ראשון שם של קטגוריה נכונה שמופיעה בתמונה - מקבל את הקלף ושומר אותו ביד. אפשר לצעוק כל קטגוריה נכונה שרואים בתמונה - תחבורה, אוכל, ים, מקצועות - כל תשובה נכונה עובדת! צעקו שניים ביחד? רק שניהם ימשיכו לסיבוב נוסף. שאר השחקנים מחכים בצד, והמהיר מבין השניים בסיבוב הבא יקבל את כל הקלפים הפתוחים על השולחן! ממשיכים כך עד שנגמרת החפיסה. מנצח? מי שצבר הכי הרבה קלפים! 💡 טיפים למשפחות עם ילדים קטנים אם יש פער גדול בין גיל הילדים - תנו לקטנים לבחור קטגוריה שהם מכירים טוב (למשל, הם אחראים על "בעלי חיים" ו"אוכל") ולגדולים את שאר הקטגוריות. ככה כולם שחקנים שווים. עוד אפשרות - השתמשו בפחות קלפים, ביחרו רק 2-3 קטגוריות. כן, אם ילד צועק שם של צבע, וזה בצבע הנכון של האפרוח - אפשר להחליט שזו גם קטגוריה (צבעים של אפרוחים) ועוד אפשרות - השאירו גם את קלפי הג'וקר במשחק ותנו להם לצעוק "ג'וקר". ואפשר להוסיף שמי שלוקח ג'וקר חייב לקום ולרקוד "כמו ג'וקר" לפני שממשיכים. ועוד אפשרות - כל ילד מקבל 4 קלפים מהקופה המעורבבת וממציא סיפור לפי הציורים שעל 4 הקלפים שלו. כולם מנצחים, כי זה רק משחק דמיון. 🃏 משחק שני: רמי אפרוחים גילאים: מגיל 7 ומעלה שחקנים: 2-4, אבל באמת שאפשר יותר. זמן משחק: כ-30-45 דקות מטרת המשחק להיפטר מכל הקלפים שביד לפני כולם - על ידי בניית סדרות (קטגוריות) ו"הורדתן" לשולחן. הכנות ערבבו את כל 62 הקלפים (כולל 2 קלפי הג'וקר). כל שחקן יקבל 7 קלפים לידו. שאר הקלפים מונחים הפוכים במרכז השולחן כ"קופה". מהי סדרה? סדרה היא לפחות 3 קלפים ששייכים לאותה קטגוריה. למשל: 3 קלפים שכולם מכילים "תחבורה" - זו נחשבת לסדרת תחבורה. חשוב לזכור: כי כל קלף שייך ליותר מקטגוריה אחת, אותו קלף יכול להשתתף בסדרות שונות על השולחן - אבל רק פעם אחת בכל פעם! קלף הג'וקר - יכול להצטרף לכל סדרה שרוצים ולהחליף כל קלף שחסר לנו. איך משחקים? בתחילת כל תור - שולפים קלף אחד מהקופה. לאחר מכן אפשר לעשות אחד מהדברים הבאים: להוריד סדרה לשולחן אם יש ביד לפחות 3 קלפים מאותה קטגוריה, מניחים אותם בגלוי על השולחן ומכריזים: "סדרת [שם הקטגוריה]!" כל השחקנים בודקים שהסדרה נכונה. ברגע שהורדתם סדרה - מותר לכם לערבב את השולחן מיד באותו תור. להוסיף קלף לסדרה קיימת על השולחן אם יש ביד קלף שמתאים לסדרה שכבר נמצאת על השולחן, אפשר לצרף אותו אליה. כמובן, רק בתנאי שכבר הורדתם לפני כן סידרה מלאה (בתור קודם, או בתור הזה). לערבב את השולחן כאן מתחיל הכיף האמיתי של המשחק! ערבוב מאפשר לפרק סדרות קיימות ולבנות מהן סדרות חדשות - ובלבד שבסוף הערבוב כל הקלפים שהיו על השולחן עדיין על השולחן, מסודרים בסדרות תקינות. לדוגמה: על השולחן יש סדרת תחבורה עם 5 קלפים. אחד מהם הוא גם קלף שיש בו "ים". ביד יש לך עוד 2 קלפי ים, אז אפשר לקחת את הקלף עם הים מסדרת התחבורה, לצרף אליו את 2 קלפי הים שביד - וכך להוריד 2 קלפים תוך כדי יצירת סדרת ים חדשה של 3 קלפים. סדרת התחבורה נשארת עם 4 קלפים - שזה עדיין תקין! לא לעשות כלום. כי אם עדיין לא הורדת סידרה לשולחן, ואין לך סידרה להוריד (או שכבר הורדתם, אבל אין לך קלף להוריד) - מדלגים על התור. שימו ❤️: אי אפשר "לגנוב" קלף מהשולחן לתוך היד. רק מי שכבר הוריד לפחות סדרה אחת שלמה בעצמו - רשאי לערבב את הקלפים שעל השולחן. כל תור חייב להתחיל בלקיחת קלף מהקופה, מורידים רק אחר כך. סוף המשחק השחקן הראשון שנפטר מכל הקלפים שבידו - מנצח! או אם נגמרת הקופה לפני שמישהו נפטר מכל הקלפים. ואז, מנצח מי שנשארו לו הכי פחות קלפים ביד. 🎨 מה עוד אפשר לעשות? לכל משחק אפשר להכין דף ניקוד פשוט - צרו טבלה, כתבו את שמות השחקנים, ורשמו נקודות. ב" מה זה, זה? " - כמות הקלפים שצבר כל שחקן. על הדרך תוכלו ללמד את הקטנטנים איך סופרים, ואת הקמת יותר גדולים, איך מסמנים חמישיות עם קווים. ב" רמי אפרוחים " - נקודה למנצח בכל סיבוב. מי שמגיע ראשון ל-5 - אלוף האפרוחים! 🏆 לשחק משחק שאתם תמציאו. עם הילדים. נשמח לשמוע אם אהבתם 🥰 ואם המצאתם עוד משחקים. כיתבו לנו למייל .

"גלים של תקווה" (Waves of Hope) היא קבוצת הרובוטיקה של תלמידי תיכון עירוני ה' בתל אביב. במהלך תקופות ה'בית' שנכפו עלינו מאוקטובר 2023 הם אירגנו מעל 50 פעילויות זום לילדים שנשארו בבית שכללו: ניסויים, אפייה, בינה מלאכותית ועוד. עכשיו הם גם הכינו חוברת פעילויות שתוכלו להדפיס וליהנות ממנה, חינם. מה יש בחוברת? הנושא של החוברת הוא עולם הים, ויש בה שלל פעילויות מגוונות: דפי צביעה - דגים, צבי ים, קונכיות, לוויתנים, דולפינים, תמנונים, סוסוני ים, מדוזות וחברים נוספים מהים. תפזורות - שתיים כאלה: אחת בנושא פסח ואחת בנושא חיות ים. מתכונים - שניים: לימונדה ביתית ועוגת מצות שוקולד - ואפשר להכין אותם יחד עם הילדים ממש עכשיו, בחופש. ניסויים מדעיים - שלושה ניסויים מחומרים שכבר יש לכל אחד בבית (כמו בלון, סבון כלים, קוביות קרח, חוט) מתאים לגילאי גן ועד כיתה ב' בערך, אבל הניסויים המדעיים יכולים לעניין גם את הגדולים יותר. מאגר ההקלטות כאמור, היו מלא פעילויות שהועברו בזום, סדנאות, מצגות ועוד. תוכלו לגשת אליהן ולחוות אותן שוב (או בפעם הראשונה, אם פספסתם) ממש מכאן:

סטיווי בת ה-12 היא פרפקציוניסטית שצריכה שכל דבר יהיה בסדר. אחיה הקטן אליוט בן ה-8 הוא כאוס מהלך על שתיים. ביניהם יש ג'ירפה ממולאת בשם "טוני בלוני" שמאחסנת בצוואר שלה נקניקיות - כי... ובכן... למה לא? 😂 כשהם מגלים שהוריהם על סף פרידה, ואחרי שהם מוצאים ספר קסום בשם "איש החלומות" על איש החלומות שמסוגל להגשים כל משאלה, הפתרון שלהם ברור: להיכנס לעולם החלומות, למצוא אותו, ולבקש את המשפחה המושלמת. אבל כמו בחלום, מחכה להם דרך מוזרה ומצחיקה, עם דגני בוקר ענקיים שהופכים לזומבים, נהר של כדורי פלסטיק, מלכת הסיוטים, ועוד כמה הפתעות שמגיעות ישר מהחיים. שני עולמות, שתי שפות ויזואליות אחד הדברים המיוחדים בסרט הוא שהצוות תכנן בכוונה שני עולמות שנראים שונים לגמרי. העולם האמיתי שמעוצב כמרחב לא מושלם - עם מרקמים, עקמומיות קלות וחוסר דיוק - כי לדברי הבמאי, "המציאות עצמה תמיד מבולגנת, לא ישרה, ודווקא זה היופי שלה". לעומת המציאות, עולם החלומות הוא פרוע, צבעוני ורווי השראות מהאנימה היפנית, מסרטי הרפתקאות של שנות השמונים וממשחקי ילדות. כל מיקום בעולם החלומות מבוסס על משהו מהעולם האמיתי: למשל, מסעדת הפיצה בסרט נבנתה בהשראת "זה עולם קטן מאוד" של דיסני, כי הבמאי זכר ש"כילד, מצאתי את זה מפחיד מאוד כי אתה בתוך מנהרה חשוכה ולא יודע לאן הולכים". קצת מאחורי הקלעים 🎬 הסרט הוא פרי עשר שנות עבודה של הבמאי אלקס וו, לשעבר אמן פיתוח עלילה בפיקסאר (וול-אי, רטטוי, משפחת סופר על 2). כשהבמאי היה בן שש-שבע, אימו עזבה את הבית. הוא ואחיו המציאו "תוכניות משוגעות" כדי להציל את המשפחה - וזה בדיוק מה שישב לו בראש עם הסרט הזה, ועם מה שסטיווי ואליוט עוברים בו. בחיים האמיתיים - ההורים שלו חזרו, והם נשואים כבר יותר מ-50 שנה. הרבה מהפרטים הקטנים בסרט לקוחים ישירות מהבית שבו גדל במינסוטה - כולל פריסת המטבח בסצנת הפתיחה, שהיא כמעט זהה למטבח של ילדותו. חלק גדול מהסרט הופק בתקופת סגרי הקומונה והוא השתמש הרבה הזום כדי להציג לאנימטורים את הבעות הפנים שהוא רוצה לדמויות. למי מתאים? מגיל 8 ומעלה. נטפליקס מסמנת 7+, אבל יש בסרט רגעים מתוחים, תמונות מעט מפחידות ונושאים של פרידה משפחתית שילדים קטנים יותר עלולים למצוא כקשים. אתם מכירים את הילדים שלכם, אז ההחלטה אצלכם. בכל מקרה, כדאי לראות עם הילדים - גם כי אפילו אם הם יסתדרו עם הנושא, ואפילו שהסרט לא קשה, זה נותן לכם עוד נושא לדבר איתם. ויש שם על מה. זה לא סרט "רק מצחיק" - יש בו לב גדול ורגע או שניים שיעלו שאלות על מה שמשפחה אמיתית אומרת. 🎬

יש מנות משפחתיות שכל משפחה מכירה בגרסה שלה (כמו למשל מצברייט ), ויש מנות שרוב האנשים לא שמעו עליהן בכלל - עד שהם טועמים אותן ושואלים: "רגע, איפה זה היה כל החיים שלי?" המיינה (Mina) היא אחד הדברים האלה. מה זה בכלל מיינה? מיינה (שקוראים לה גם בשם "מינה של פסח" או Mina del Pesach) היא בעצם סוג של פשטידת בשר ותפוחי אדמה מסורתית לפסח, שמקורה ביהדות ספרד, טורקיה ומצרים. חלק מהמשפחות מכירות אותה בשם הזה, חלק קוראות לה בשמות אחרים, וחלק פשוט "הלזניה שסבתא מכינה לפסח". ואכן - מבחינת המבנה, ה מיינה מאוד מזכירה לזניה איטלקית או מוסקה יוונית : שכבות של פחממה (פסטה או תפוח אדמה או, כמו כאן, מצות שהורטבו ונסחטו), וביניהן שכבות של בשר טחון מתובל, ולמעלה ביצים ואפייה בתנור. אז במקום פסטה או פירה או שכבות תפוחי אדמה - יש כאן מצות. ובמקום רוטב עגבניות - בשר ובצל מטוגן. ומה שיוצא מהתנור הוא פשוט פשטידה גדולה, מוצקה, ריחנית, שנחתכת בקלות לריבועים ומוגשת חמה. המרכיבים העיקריים מצות:  6 מצות, שהורטבו מעט במים, והונחו בתוך מגבת מטבח כך שתישארנה רכות אך לא תתפרקנה בשר:  400 גרם בשר טחון שטוגן מבעוד מועד. בצל:  גדול, קצוץ ומטוגן בשמן ביצים:  ביצה אחת טרופה (עד 2. תלוי בגודל) תבלינים:  מלח, פלפל, (ותבלינים שאוהבים אישית בתבשילי בשר אחרים, כמו למשל כורכום) תוספות אפשריות : פירה תפוח-אדמה. איך מכינים? שלב 1 - מכינים את הבשר: מטגנים את הבצל הקצוץ עד שהוא מזהיב. מוסיפים את הבשר הטחון ומבשלים תוך כדי פירוק גושים. מתבלים במלח, פלפל ושאר התבלינים. מסירים מהאש ומניחים להתקרר מעט. שלב 2 - מכינים את המצות: מרטיבים ומניחים בין מגבת - לספיגת עודפי מים ולדאוג שלא יתייבשו. שלב 3 - מכינים את תערובת הבשר: טורפים את הביצה עם מעט מלח, מערבבים לתערובת הבשר, ואם בחרנו להוסיף גם פירה - אז זה השלב שמוסיפים אותו גם. שלב 4 - מרכיבים את הפשטידה ומכינים: אם רוצים לאפות בתנור: מסדרים שכבת מצות, שכבת בשר ומכסים במצות. אופים בתנור שחומם מראש לכ-180 מעלות כ-45 דקות, עד שהחלק העליון משחים והפשטידה מוצקה, מוזהבת ועסיסית. אם רוצים לטגן במחבת: מטגנים קלות את המצות הרטובות. המהדרין יטבלו אותן קודם בביצה כמו מצבריי. מוסיפים מעל את שכבת הבשר ומכסים בשכבת מצות. מכסים, אח"כ הופכים כמו חביתה, כדי שגם החלק העליון יטוגן. להגשה:  מצננים מעט (שיתגבש ויתמצק), חותכים לריבועים ומגישים. 🌿גרסה צמחונית: מיינה חלבית עם גבינה בולגרית ופירורי עלי נענע שיובשו מבעוד מועד עד שהשחירו 💡 גירסה אחרת מאתר פודי רוצים לנסות גרסה נוספת של המיינה? הנה אחת: מיינה דל פסח - מאתר foody הידעתם? 🤔 המצה עשויה ממים וקמח בלבד, ומהכנסתה לתנור ועד להוצאתה עוברות לא יותר מ-18 דקות. זה לא מקרי: לפי ההלכה, קמח שבא במגע עם מים מתחיל לתפוח לאחר 18 דקות, ולכן כל תהליך הכנת המצה חייב להסתיים לפניהן. מצה נחשבת לאחד המאכלים העתיקים בעולם - ייצור מצות תעשייתי קיים מאמצע המאה ה-19, אבל הכנת לחם שטוח ומהיר מקמח ומים היא עתיקה בהרבה, ומשותפת לתרבויות רבות - מהלאווש הארמני ועד הרוטי ההודי. עוד על מצות - 👉 בפוסט שכבר כתבנו לכם כאן. ואם זה עשה לכם חשק דווקא ללזניה עם מצות, הקליקו כאן ...

🦁 אם אתם בעניין של אריות, לבריאות, לביאים או כפירים, קבלו בשאגה גדולה חוברת שכולה משפחה של מלוכה 🎨 הכינו את הצבעים שלכם! 🖍️ האפרוחים שלנו החליטו לחגוג את יום האריה הבינלאומי עם חוברת צביעה מיוחדת במינה! 🐥➡️🦁 את מי תמצאו שם? את סימבה ממלך האריות ששואג בקטנה "אקונה מאטאטה" 👑 את אלכס ממדגסקר מתגלגל מצחוק 🤣 את האריה שאהב תות (ספוילר: הוא לא ידע שהוא לא אוהב!) 🍓 ואפילו את אריה הספרייה שמנסה לקרוא בשקט 📚🤫 ועוד אריות מפורסמים - כולם חוגגים עם האפרוחים החמודים שלנו! אז בואו לצבוע, לשאוג ולחגוג איתנו את יום האריה הבינלאומי! 🎉 הורידו את החוברת כאן 👇 אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

מכירים את זה שאומרים לכם ללבוש חולצה לבנה לטקס חג כזה או אחר בבית-ספר? או שמתלבשים בחולצה לבנה כשיוצאים לסעודת חג אצל סבא וסבתא? חשבתם על זה פעם? למה דווקא לבן? מי קבע ש לבן זה חגיגי ? או בכלל, שצריך להתלבש אחרת כשיש אירוע? 🤔 לפני הכל: למה בכלל מתלבשים מיוחד? לבגד יש כוח. לא סתם ביטוי, אלא עובדה שחוקרים בחנו ברצינות! פסיכולוגים טבעו את המונח "enclothed cognition"  - קוגניציה מושפעת מהלבוש - שמתאר איך הבגד שאנחנו לובשים משפיע לא רק על האופן שבו אחרים רואים אותנו, אלא גם על הדרך שבה אנחנו חושבים ומתנהגים. איך הבגד משפיע עלינו? במחקר מפורסם הלבישו אנשים בחלוק לבן. לקבוצה אחת אמרו שזה חלוק של רופא, ולקבוצה שניה - שזה חלוק של צייר. נחשו איזו קבוצה הצליחה טוב יותר במשימות של קשב? נכון, אלה שחשבו שזה בגד של רופא... כלומר, כשאנחנו מתלבשים "חגיגי", אנחנו לא רק משפיעים על איך שאחרים רואים אותנו - אנחנו גם מסמנים לעצמנו: זה רגע מיוחד.  לבוש ששונה מלבוש היומיום מגדיר מחדש את האווירה, יוצר תחושת שייכות לקבוצה ומחזק את הקשר הרגשי לאירוע. בקיצור: בגדים הם שפה ואמירה עוד בכלל לפני שפותחים את הפה. זה לא תמיד נראה אותו דבר 🌍 לפני שנגיע לצבע הלבן (שלשמו התכנסנו...), כדאי לטייל קצת בעולם - כי "חגיגי" הוא מושג תרבותי לגמרי, ולא כולם מסכימים על מה שנכנס לתוכו. יפן:  הקימונו הוא הלבוש המסורתי לאירועים רשמיים כמו חתונות, טקסי תה ואפילו טקסי "כניסה לבגרות" - שבהם בני 20 חוגגים שנכנסו לבגרות. הוא עשוי משי ומקושט לפי העונה - דפוסי פרחי דובדבן לאביב, עגורים לאריכות ימים. הקימונו כל כך קשור ל"כבוד" שלפי הצורה של הקשר האחורי אפשר לזהות אם הלובשת רווקה, נשואה או מבוגרת. הודו:  הסארי - חתיכת בד אחת באורך 5-9 מטרים - הוא ביגוד יומיומי עבור נשים רבות, אבל בחגים ובאירועים הוא הופך למשהו אחר לגמרי: משי, רקמות זהב, צבעים עשירים שמבטאים מעמד, אזור גיאוגרפי ואפילו מצב משפחתי. מערב אפריקה:  הדשיקי - בגד צבעוני ורקום - הוא לבוש חגיגי שמסמל גאווה תרבותית ושייכות. בניגריה ובגאנה, גברים מגיעים לאירועים בלבוש "אגבדה" - גלימה רחבת שרוולים מרשימה, לרוב מקושטת ברקמות ידניות. אין כאן צבע לבן.  יש כאן ריבוי צבעים, זהב, ירוק, כחול - ככל שהצבעים עשירים יותר, כך האירוע חגיגי יותר. ברזיל וונציה:  כן, מדינות הקרנבל. שם, "חגיגי" פירושו הנוצות הגבוהות ביותר, הצבעים הבולטים היותר, האלמנטים הכי מנצנצים. לגמרי ההיפך מחולצה לבנה... בהוטאן:  כולם לובשים את הלבוש הלאומי - "גו" לגברים ו"קירה" לנשים. גם כאן, הצעיף המתווסף לאירועים רשמיים הוא מה שקובע את המעמד - וצבעו משתנה לפי הדרגה החברתית. הידעת?  לכל קלאן (שבט משפחתי) סקוטי יש דוגמת טארטן ייחודית משלו בקילט - חצאית קצרה בצמר - חלקן בנות מאות שנים. ה"לבוש חגיגי" לגברים הסקוטים הוא בדיוק הקילט הזה. אז מאיפה הגיע הלבן? הסיפור של לבן כצבע "מיוחד" ו"חגיגי" הוא ארוך, ומגיע אלפי שנים אחורנית עוד לפני שמישהו ממציא את חולצת הכותנה המגוהצת. אנחנו חייבים את זה לרומא ולאחרים: ברומא העתיקה, כוהנות לבשו לבן כסמל לטוהר, ורומאים לבשו טוגות לבנות כסמל לאזרחות. הצבע הלבן נקשר גם לטקסיות ולמעמד - רק פקידים בכירים היו רשאים ללבוש טוגה לבנה מיוחדת בפומבי. ביוון העתיקה, ספורטאים שהשתתפו במשחקים האולימפיים לבשו לבן שסימל כבוד וניצחון. הרעיון שלבן = נקי = ראוי = מיוחד התגבש לאורך מאות שנים. לבן הוא לא רק "נקי", הוא גם "ריק" ו"פתוח". כמו דף חלק לפני שכותבים עליו. הרבה תרבויות רואות בצבע הלבן - התחלה חדשה, מרחב ופוטנציאל. כך גם נכנס לרפואה: חלוק הרופא, חדר הניתוח והמעבדה - כולם לבנים, כי לבן משדר ניקיון, סדר ובטיחות. אם לדייק מדעית: לבן בכלל אינו  צבע במובן הפיזיקלי - הוא שילוב של כל הצבעים  הנראים ביחד. ה קשת בענן , כשהיא נוצרת? היא בדיוק פירוק של האור הלבן לכל גווניו. הידעת?  רוב הפסלים היווניים הלבנים שאנחנו מכירים לא היו לבנים במקור - הם היו צבועים בצבעים בהירים ועזים. הלובן שאנחנו מקשרים לאידיאל היווני "הטהור" הגיע מכך שהצבע נשרף ונפל לאורך אלפי שנים. אנשי הרנסנס שמצאו אותם הניחו שזה היה הכוונה המקורית. כלומר: כל הסמליות של "לבן = קלאסי ונצחי" נבנתה על סמך אי-הבנה היסטורית! השמלה של המלכה ויקטוריה ב-1840 💍 ב-1840, המלכה ויקטוריה של בריטניה בחרה ללבוש שמלה לבנה לחתונתה עם הנסיך אלברט - ולא מסיבות של טוהר, אלא כי רצתה להשוויץ בתחרה מיוחדת, יקרה ועשירה בעבודת יד שהכינו בשבילה. לפני ויקטוריה, כלות לא לבשו לבן בדרך כלל - הן בחרו בבדים כבדים מרוקמים, ואדום היה צבע פופולרי מאוד במערב אירופה. לאחר שסיפורי חתונתה התפשטו לרחבי ארצות הברית ואירופה, אנשי האופנה החלו לחקות את מנהגה. השמלה שלה הפכה את הלבן לטרנד מרכזי שהלך והתחזק - ולבן הפך לאט לאט ממה שעשירים לובשים בטקסים למה שכולם שואפים ללבוש. למה עשירים? כי בגד שיכול לא רק להיות לבן, אלא גם להישאר לבן, שייך רק למי שיכול להרשות לעצמו משרתים שיכבסו אותו אחרי כל שימוש (היוש שפריץ של רוטב פסטה ... למי מאיתנו זה לא קרה 🤭). הידעת?  בתחילת המאה ה-20, בארצות הברית, אנשים עשירים לבשו בגדים בהירים בקיץ כסמל סטטוס חברתי - כי מי שמרשים לעצמם חופשות ואין להם עבודה פיזית יכולים לשמור על בגדיהם נקיים. כלומר: לבן היה מותג של "אני לא עושה עבודה מלוכלכת". וכן, זה גם נכנס לבתי הספר 🏫 כבר סביב שנת 1900, שמלה לבנה כבר הייתה ללבוש הפורמלי הנפוץ ביותר לאירועים רשמיים. ממסד החינוך אימץ את ה"לבן" כסמל לאחידות וחגיגיות - כולם נראים אותו דבר, הבדלי המעמד נעלמים, וכדי לשמור על הלובן צריך להיזהר ולא להשתולל, כלומר להיות שקטים וצייטנים... לבן גם אינו "צועק" - הוא לא בולט כמו אדום או כתום, אבל עדיין מרגיש שונה מהיומיום. הידעתם? המסורת של ללבוש חולצה לבנה בבתי הספר ובגנים בישראל לחגים ולאירועים מיוחדים היא מסורת שנוצרה בהדרגה - לא היה אף אחד ש"ישב" והחליט שזה יהיה הכלל. זה רק שהסמליות של לבן כצבע "מיוחד" ו"נקי" חלחלה לתוך המנהגים הבית-ספריים. למה דווקא לבן ולא, נגיד, צהוב? 🎨 לבן הוא צבע של סתירות. באותו צבע עצמו אפשר למצוא חגיגיות, קדושה, עצב וקינה (אבל), כניעה, רפואה וניקיון - והוא אומר דברים שונים לחלוטין בחלקים שונים של העולם: באירופה ובארצות הברית, לבן מזוהה יותר מכל עם שלמות, טוב, יושר, ניקיון והתחלה חדשה בחלק מהתרבויות האסיאתיות והסלאביות, לבן הוא צבע של אבל בסין, בקוריאה ובמדינות אסיה נוספות לובשים אותו בהלוויות כלה יפנית מסורתית לובשת לבן לא כסמל לטוהר, אלא כסמל למעבר, מהחיים שלה כפי שהיא מכירה - לחיים חדשים כאשת איש כלומר: לבן לא תמיד אומר אותו דבר. לפעמים הוא חג, לפעמים אבל, ולפעמים - עניין של מעמד הידעת?  לבן כסמל של אחידות ושוויון הוא רעיון שמופיע במקומות מפתיעים. בתרבויות רבות, לבוש זהה - כולל בצבע לבן - משמש דווקא כדי למחוק הבדלים: לא רואים מי עשיר ומי עני, מי בא מאיפה. הבגד יוצר תחושה שכרגע, כולם שווים. ומה עם עולם הטבע? 🐦 בעולם החי, גם ל"התייפיפות" לפני עונת החיזור יש תפקיד חשוב. אצל ציפורים רבות, מתרחשת לפני עונת הרבייה החלפת נוצות לנוצות רבייה ייעודיות. זכרים רבים מציגים נוצות צבעוניות בטקסי חיזור - אבל לא כולם בוחרים בצבע. יש גם כאלה שלובשים "לבן": האנפה הלבנה הגדולה  - בעונת הרבייה, היא מגדלת נוצות דקות ותחרתיות שאותן היא פורשת כמניפה עדינה בטקס החיזור. הנוצות הלבנות האלה היו כל כך יפות שבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ציד האנפה לצורך קישוט כובעים כמעט הביא להכחדה שלה. הטווס הלבן  - אינו טווס אלבינו אלא טווס עם מוטציה גנטית שמעכבת פיגמנטציה. כל נוצה בזנבו שומרת על דוגמת "העין" בפרטים של לבן-על-לבן עדין. ולא רק ציפורים: גם חיות כמו שועל ארקטי  ו ארנבת שלג  מחליפות את פרוותן לצבע הלבן בחורף - לא כדי להיראות חגיגיות, אלא כדי להתמזג עם השלג ולהתחמק מטורפים. כלומר: בטבע, לבן אמנם מופיע ב"אירועים" - אבל מסיבות שונות לחלוטין. ציפורים רבות אחרות בוחרות דווקא בצהוב, כחול, ירוק וכתום. ברווז המנדרין , למשל, מגדל נוצות בצבעי כחול, זהב, סגול, ירוק ולבן - אבל רק בעונת הרבייה. לאחריה הוא נסוג חזרה לצבעי החום-אפור כמו הנקבות. בקיצור: גם בטבע אין כלל שקובע שלבן זה "חגיגי" - זה תלוי בסוג, בסביבה ובתרבות. הידעת? הזכר של   ציפור גן העדן ( Superb Bird of Paradise)  מניו גינאה מבצע בעונת החיזור שינוי מפתיע: הוא פורש נוצות שחורות ומבליט לראווה את החזה הכחול שלו ויוצר צורה אובלית שנראית כמו פרצוף. ואז הוא קופץ - שוב ושוב - עד שהנקבה תחליט אם הוא ראוי. אז מי החליט? אף אחד לא "ישב" ו"קבע". זה מה שמעניין. הסמליות של לבן כ"מיוחד" ו"חגיגי" נבנתה לאורך אלפי שנים מהתקבצות של (כמו שראינו) כוהנים רומאים שלבשו לבן לטקסים, מלכה בריטית שרצתה להציג תחרה יקרה, עשירים שהפגינו שהם יכולים לשמור על בגדיהם נקיים, ומסורות חינוך שאימצו "לבן = אחידות וחגיגיות" - ואף אחד לא לקח קרדיט על ההחלטה . וזה אולי הדבר הכי מעניין בכל הסיפור: חלק גדול מהדברים שאנחנו עושים "כי ככה עושים" - בכלל לא הוחלטו על ידי אף אחד ספציפי. הם פשוט... הצטברו.

כל ילד שמכיר לגו יודע את התחושה: מגדל עולה, גשר מתחבר, עיר שלמה נוצרת מחתיכות קטנות. אבל לגו הוא לא זול, ולפעמים הוא גם מגיע עם הוראות שאומרות בדיוק מה לבנות - מה שמוריד קצת מהכיף. יש פתרון פשוט, זול ומדהים שאפשר להכין ב-10 דקות עם חומרים שכנראה כבר יש בבית. מה צריך? ספוגים שונים וצבעוניים. של רחצה, של שטיפת כלים, של צביעת רהיטים. כל ספוג הולך, לא חשוב המרקם שלו. קיסמים ו/או שיפודי עץ. כן, אפשר בכל מיני אורכים. מספריים וזהו. ממש זהו. איך מכינים? גוזרים את הספוגים לצורות שונות: קוביות, גלילים, משולשים, פרוסות דקות, כדורים עגולים. אין כאן צורך בדיוק מרשים - ההבדלים בצורות זה בעצם היתרון. כל חתיכה הופכת לחלק שונה במבנה. איך משחקים/בונים ? כמו שניחשתם: מחברים את ה'קוביות' ספוג עם הקיסמים: תוקעים קצה אחד לתוך חתיכת ספוג אחת וקצה שני לתוך אחרת, ומקבלים חיבור יציב ומפתיע. שיפודי עץ מאפשרים מרחקים גדולים יותר בין החלקים וחיבורי זווית מגוונים יותר. למה זה לא סתם משחק? 🔬 בנייה פיזית מפתחת חשיבה מרחבית. כשילד בונה מגדל מספוגים וקיסמים, המוח שלו לומד לחשוב בתלת-ממד - איפה מרכז הכובד, מה יציב ומה יקרוס, איך לפזר משקל. זו אותה חשיבה שמהנדסים, אדריכלים ומנתחים משתמשים בה בעבודה שלהם. הדמיון הוא שריר, וצריך לאמן אותו. מחקרים בתחום מדעי הקוגניציה מראים שיצירתיות היא לא תכונה מולדת קבועה, אלא יכולת שמתפתחת עם אימון. ילד שמקבל חומרים פתוחים ללא הוראות - כלומר חומרים שאין להם "שימוש נכון" אחד - נאלץ להפעיל את הדמיון שלו כדי לייצר משהו. זה שונה מאוד מלהרכיב פאזל עם תמונה ידועה מראש. בנייה חופשית מפתחת גם סבלנות ועמידות בתסכול. המגדל קורס? בונים שוב. הגשר לא מחזיק? מנסים חיבור אחר. אלה תרגולים חשובים לוויסות רגשי שילדים צריכים - ועדיף שיתרגלו אותם בסביבה בטוחה ומשחקית. הידעת? 💡 פסיכולוגים חינוכיים מבחינים בין משחק מובנה (שבו יש כללים ומטרה ברורה) לבין משחק פתוח (שבו הילד מחליט בעצמו מה עושים). שני הסוגים חשובים, אבל הגישה הדומיננטית בחינוך המודרני נוטה להעדיף את המובנה - מבחינת גירויים, כלומר מסכים, משחקים עם כללים, חוגים מאורגנים. המשחק הפתוח, שבו הילד יוזם ומנהל לבד, הולך ופוחת. מחקרים של לגו משנת 2017 מצאו שפחות מ-30% מזמן הפנאי של ילדים מושקע במשחק פתוח. מה אפשר לבנות? כמעט הכל: בתים, גשרים, מגדלים, עצים, רובוטים, מכוניות, אוהלים, חיות. ספוגים בצבעים שונים מאפשרים גם לייצר מפות, ערים עם שכונות מוגדרות, ועולמות שלמים. רק צרפו לשם בובות משחק - וקיבלתם עולם שלם... ילדים גדולים יותר יכולים לנסות לשחזר מבנים אמיתיים - הפירמידות, מגדל אייפל, גשר הזהב - ולגלות בעצמם למה הם בנויים כמו שהם בנויים. הפעילות מתאימה מגיל 3 (עם ליווי מבוגר כי לקיסמים יש קצוות קצת דוקרים, גם אם תגזרו את הקצה השפיצי) ועד גיל 12 ומעלה, ומעניינת גם לקבוצות. כי כשבונים ביחד, נוספת שכבה נוספת - צריך לתאם, להסכים, ולפעמים להתפשר על איך הגשר יראה. 💡 טיפ: נגמרו הקוביות וחבל? אין בעיה, תגזרו עוד...

הנה ריכוז של כל הפוסטים שיש אצלנו באתר שקשורים לפסח (בצורה כזאת או אחרת) - כדי שלא תפספסו שום דבר (כי, בכל זאת, צריך להעסיק את הילדים גם בחול המועד...) 🎨 משחק/יצירה חוברת צביעה אביב - אפרוחים חוגגים את האביב חוברת צביעה פסח - אפרוחים עם כל סמלי החג משחק האגוזים - הוראות המשחק הנוסטלגי מצא את ההבדלים - באווירת פסח חוברת פעילויות לפסח - תפזורת, מבוך, תשבץ ועוד קיפולי פרחים - כי אביב... וגם יצירת פרחים גיאומטריים 📖 סיפורים אגוז של זהב , של לוין קיפניס יציאת מצרים - בשפה מותאמת לילדים רותי חמץ חברות פורחת הנבט הקטן חנן הגנן 🎬 סרטונים, הצגות ותכניות נסיך מצרים ההצגה המלאה של רינת גבאי חיפזון וזהירון חוגגים פסח הפרק המלא תכניות טלוויזיה נוסטלגיות ומחרוזת שירי חג - פרפר נחמד, סיפור על יציאת מצרים, חגיגת ליל סדר בשכונה הענק וגנו - ההצגה המלאה (כי גן שפורח...) 🍽️ מתכונים עוגיות חמאת בוטנים - ובכלל, על חמאת בוטנים, כי זה לגמרי מתאים גם על מצה וגם סתם ככה מצה בריי - מלוחה או מתוקה? עם גבינה או תבלינים? כי יש כל כך הרבה אפשרויות... איך חותכים את הפירות בצורות יפות . לאירוח, או סתם בשביל הנשמה... 🐞🌵🌈 שאר ירקות מצות - על שום מה? - איך הכינו ואיך מכינים מצות פירמידות - על מה ולמה - וגם סרטוני יצירה של פירמידותת אתר המקפצה - שנפתח לכבוד החג עם מגוון פעילויות חג שמח!