תוצאות חיפוש

כל שנה ב-28 במאי חוגגים בארצות הברית את יום ההמבורגר האמריקאי - כי כמובן שיש יום כזה. ולמה לא? מדובר באחד המאכלים הפופולריים ביותר בארה"ב - אבל גם בשאר המקומות על פני כדור הארץ. מי המציא את הדבר הזה? האם יש קשר לעיר המבורג בגרמניה? ולמה בכלל קוראים לו "המבורגר" אם אין בו שום חזיר (Ham או שינקן, בעברית)? בואו ניקח נגיסה קטנה בסיפור. 🗺️ שג'ינג'יס חאן לפני שנדבר על לחמנייה - נצטרך לנסוע בזמן לאחור כ-800-900 שנה, למרחבי מרכז אסיה. לפי האגדה, הלוחמים המונגולים של ג'ינג'יס חאן (מגדולי המצביאים בהיסטוריה) היו תמיד בתנועה, ולא היה להם זמן לעצור ולבשל ארוחה. הפתרון שלהם היה ייחודי: הם הניחו רצועות בשר מתחת לאוכף שלהם, ובמהלך הרכיבה הבשר היה מתרכך מהחום ומהלחץ - ונאכל כמו שהוא - נא. כשצבאות המונגולים הגיעו לרוסיה, הרוסים אימצו את המנה וקראו לה "סטייק טרטר" - כי "טרטרים" היה השם שלהם למונגולים. עם השנים, הוסיפו לה ביצה גולמית ובצל קצוץ והפכו אותה לתבשיל מעודן יותר. במאות ה-17 וה-18, כאשר ימאים וסוחרים גרמניים מנמל המבורג התחילו לסחור עם רוסיה - הם טעמו את הסטייק טרטר והחזירו אותו איתם הביתה. אבל הגרמנים לא ממש אהבו לאכול בשר נא. אז מה עשו? בישלו אותו. עיצבו אותו לצורת קציצה שטוחה, תיבלו אותה בפלפל, מלח ובצל - ויצרו את ה-"Hamburg Steak" - סטייק המבורג. רגע, בגלל שהזכרנו סטייק טרטר, אין ברירה וחייבים את המערכון הזה של מיסטר בין על... סטייק טרטר... אפילו שזה פוסט על המבורגר... 🚢 איך הסטייק 'קפץ' מעבר לאוקיינוס במאה ה-19, המוני מהגרים גרמנים נסעו לאמריקה, ורבים מהם עלו על אוניות שיצאו מנמל המבורג. כשהם הגיעו לניו יורק ולשיקגו, רבים פתחו מסעדות - וסטייק המבורג היה פריט קבוע בתפריט. תוך זמן קצר, כשהמהפכה התעשייתית הביאה המוני פועלים לערים, היה צורך גדול בארוחות מהירות, זולות ומזינות. עגלות אוכל ברחובות ניו יורק הגישו את סטייק המבורג - אבל אכילה בעמידה הייתה מסובכת. ואז, אחד הטבחים (ששמו אבד לעד בהיסטוריה) החליט לתחוב את קציצת הבשר בין שתי פרוסות לחם. ומהרגע הזה הכל השתנה. 🤔 שאלת מיליון הדולר: אז מי בדיוק המציא את ההמבורגר בלחמנייה? ובכן - זה שנוי במחלוקת עד היום. איפשהו בין 1885 ל-1904, ההמבורגר בלחמנייה הפציע בעולם - אבל לא ברור מי בדיוק עשה זאת. יש כמה מדינות שנלחמות על הכתר הזה עד היום, אבל אין ראיות כתובות לאף אחת מהגרסאות. בין המועמדים: צעיר בשם צ'ארלי נגרן מוויסקונסין שטען שתחב קציצות בין פרוסות לחם ביריד קאונטרי ב-1885; האחים מנצ'ס מהמבורג, ניו יורק; ולואי לאסן, מהגר דני שניהל דוכן אוכל בניו הייבן, קונטיקט. 🍔 המבורגר לעומת קציצה - מה ההבדל בכלל? שאלה טובה. שניהם הרי עשויים מבשר טחון. אז מה מבדיל ביניהם? ההבדלים העיקריים הם בהרכב ובהכנה: קציצה (בסגנון ישראלי או איטלקי) מכילה בדרך כלל פירורי לחם, ביצה, שום, בצל ותבלינים - הכל מעורבב פנימה. לפעמים גם שילוב של סוגי בשר שונים. קציצת המבורגר הקלאסית היא בעיקרה רק בשר בקר טחון עם מעט תיבול - וזהו. הפשטות היא שמייצרת את הטעם. הצורה: קציצת המבורגר שטוחה יחסית, מעוצבת ידנית בעדינות. אם היא תהיה יותר מדי שטוחה (לחיצה חזקה) - הבשר יתקשה ויהיה - מה שאנחנו מכנים כ"סוליה"... הלחמנייה: ההמבורגר ה"אמיתי" בא עם לחמנייה עגולה. אין לחמנייה? זו כבר קציצה. 💡 הידעת? בזמן מלחמת העולם הראשונה, האמריקאים ניסו לשנות את שם ה"המבורגר" (שמזכיר את גרמניה, האויב) ל-"Liberty Sandwich" - כריך החירות. זה לא ממש תפס. כי מי רוצה לקנות כריך חירות אם אפשר פשוט לנגוס בהמבורגר?? 🌍 למה המבורג? מה מיוחד בעיר הזו? המבורג הייתה עיר נמל מרכזית ועצומה במאה ה-19, עם מוניטין של בשר בקר איכותי. הבשר המקומי היה ידוע בטיבו, ולכן כשהמנה הגיעה לאמריקה - היא נשאה את שם העיר שממנה הגיעו המהגרים. א-מה-מה... הנה האירוניה: ההמבורגר הוא כיום הסמל הכי אמריקאי שיש - אבל הוא קיבל את שמו מעיר גרמנית, והבשר שבבסיסו הגיע דרך רוסיה מהמונגולים (לפחות לפי הגרסה המוכרת ביותר). כך נולדים מאכלים. ואגדות... 📈 עד כמה אוהבים המבורגרים? עד כמה ההמבורגר פופולרי? הנה כמה מספרים שיגרמו לכם להרים גבה: ברחבי העולם כולו נאכלים למעלה מ-100 מיליארד המבורגרים בשנה. רשת מקדונלד'ס מוכרת עשרות המבורגרים בכל שנייה - מספר שקשה אפילו לדמיין. רק האמריקאים לבדם אוכלים כ-50 מיליארד המבורגרים בשנה - ממוצע של 3 המבורגרים לאדם בשבוע. אם מסדרים את כל ההמבורגרים שאמריקאים אוכלים בשנה אחת לשורה אחת - היא תקיף את כדור הארץ למעלה מ-100 פעמים! 💡 הידעת? רשת המזון המהיר הראשונה שמכרה המבורגרים הייתה White Castle, שנפתחה ב-1921 בוויצ'יטה, קנזס. ההמבורגר הראשון עלה רק ניקל - 5 סנט. 🏆 שיאי גינס שאי אפשר לאכול ברצינות וכמובן - כשמשהו הופך להיות פופולרי, האנושות מוצאת דרכים לעשות איתו דברים מוגזמים לחלוטין. קבלו 3 דוגמאות לשיאי גינס המבורגריים ומטופשים... ההמבורגר הכבד ביותר אי פעם: ב-9 ביולי 2017 הכין יוזף זלנר וחבריו בפילסטינג, גרמניה, המבורגר ששקל 1,164 ק"ג - כמו משקל של מכונית קטנה. ההמבורגר כלל שלוש קציצות, עגבניות, חסה, מלפפון, בצל, רוטב - וכמובן לחמנייה. ההמבורגר הכבד ביותר למכירה: מסעדה בפרברי דטרויט, מישיגן בשם Mallie's Sports Grill, מוכרת המבורגר ששוקל כ-800 ק"ג ועולה 7,799 דולר. צריך להזמין 3 ימים מראש - ולדאוג להגיע עם מלגזה כדי להעביר אותו הביתה. אוכל הכי מהר: אלוף האכילה התחרותית ג'ואי צ'סטנאט אכל 32 ביג מאק של מקדונלד'ס בארוחה אחת וקבע שיא עולמי. וב-2006, יריבו היפאני טקרו קובאיאשי אכל 97 המבורגרים קטנים של רשת קריסטל - תוך 8 דקות בלבד. אל תנסו את זה בבית... 🍔 אז מי המציא את ההמבורגר? התשובה הכנה היא: כולם ואף אחד. ההמבורגר לא נולד ביום אחד ולא במוח של ממציא יחיד. הוא צמח לאט לאט - מאוכף מונגולי, דרך נמל רוסי, לתוך המטבח הגרמני, ומשם לרחובות ניו יורק - עד שמישהו תחב אותו בין שני פרוסות לחם. זה מה שקורה כשאוכל טוב פוגש רעב אמיתי ואנשים בדרכם לעבודה. ולכבוד יום ההמבורגר - אם בא לכם לצייר אחד, יש לנו פוסט שמלמד את זה...

ניסית פעם לעשות בועת סבון מרובעת? לא עובד, נכון? אפשר לנסות עם תבנית בצורת ריבוע, משולש, לב, כוכב - אבל הבועה שננשוף תמיד תצא עגולה. תמיד. למה ככה?? קודם כל - נעשה ניסוי (כי זה כיף)! 🧪 מה צריך: כוס מים כף סבון כלים "מחבט" בועות (או חוט ברזל שניצור בו לולאה) איך עושים: מערבבים כף סבון בכוס מים (אפשר להוסיף כף גליצרין אם יש לך כי זה גורם לבועות להיות חזקות ועמידות יותר). טובלים את ה"מחבט" ונושפים לאט ובעדינות - לא בכוח. שימו לב: הבועה תתחיל לפי צורת החור של ה"מחבט", אבל - מיד מתעגלת. עד שהיא נפרדת ועפה באוויר - כשהיא עגולה לגמרי. עכשיו נסו משהו אחר: טבלו את המחבט בתמיסת הסבון, אבל במקום לנשוף, העבירו אותו לאט דרך האוויר. גם עכשיו התוצאה תהיה עגולה. רגע לפני שנמשיך - תראו אותו, איך הוא מצליח לשנות לבועה את הצורה - אבל היא כל הזמן חוזרת חזרה ל'כדור' המוכר והעגול: אז למה דווקא כדור עגול? 💧 בועת הסבון היא בעצם שכבה דקה מאוד של מים - דקה בהרבה משערה אחת - עם שכבת סבון דקיקה מכל צד. בתוכה כלוא אוויר. זה הקרום. לקרום הזה יש תכונה מיוחדת שנקראת מתח פנים. היא קורית כי מולקולות המים (המולקולות הן "אבני הבניין" הזעירות שמהן עשויים כל החומרים) מושכות אחת את השנייה. מולקולה שנמצאת בתוך הנוזל מוקפת בשכנותיה מכל הצדדים, ולכן הכוחות מאוזנים. אבל מולקולה שנמצאת בקצה - שזה פני השטח - יש לה שכנות רק מלמטה ומהצדדים, ולכן היא נמשכת פנימה. כל הקרום "מנסה" להתכווץ - ממש כמו גומייה שמלופפת סביב חבילה. הסבון מוריד את המתח של פני השטח ומאפשר לקרום להיות גמיש ולהתמתח. חשוב מזה - הסבון גם מייצב את הקרום ומונע ממנו להתכווץ ולהתפרק מהר מדי. בלי סבון - הבועה לא הייתה מחזיקה מעמד יותר משבריר שנייה. אז מה הקשר לצורה העגולה? 🔵 מתח הפנים גורם לקרום הבועה לנסות להתכווץ כמה שאפשר. הצורה שמאפשרת להכיל כמות מסוימת של אוויר עם הכי פחות שטח פנים אפשרי - היא הכדור. תמיד. זה לא "עיצוב", זה מתמטיקה. מרובע, משולש, כל צורה אחרת - כולן דורשות יותר שטח פנים כדי להכיל את אותה כמות אוויר. הטבע תמיד ילך לפתרון שדורש הכי פחות אנרגיה. ובמקרה של בועות - זה הכדור. הידעת? כשטיפות הגשם ש'נופלות' מהשמיים הן ממש קטנטנות - הצורה שלהן כמעט כדורית לגמרי - מאותה סיבה בדיוק. אבל הטיפות הגדולות? 'משתטחות' בתחתית שלהן בגלל התנגדות האוויר, וצורתן דומה יותר לכיפה שטוחה. אז תשאלו איך מקבלים את צורת ה"דמעה" שמציירים בספרים? התשובה היא - בספרים... במציאות זאת ממש לא הצורה ועוד משהו שכדאי לדעת: הצבעים 🌈 שמתם לב שבועות סבון מראות צבעים שונים? הצבעים האלה נוצרים מהחזרי אור שונים מהקרום הדק - תופעה שנקראת התאבכות אור. יש לנו פוסט שלם על האור והצבעים שלו כאן. ניסוי בונוס: שתי בועות נפגשות 🫧🫧 אם תצמידו שתי בועות, הן יתחברו ויצרו קיר משותף ביניהן - אבל הקיר הזה לא יהיה ישר! הוא יהיה מעוקל לכיוון הבועה הקטנה יותר, כי בועות קטנות מפעילות לחץ פנימי חזק יותר ודוחפות את הקיר החוצה. גם זה מתח פנים בפעולה. שאלת בונוס - לגדולים יותר 🔬 למה בועה שנוצרת מתוך מחבט מרובע יוצאת עגולה - אבל אם מטבילים רשת תלת מימדית של קוביה בתמיסת סבון, הבועה שנוצרת בתוך הקוביה כן שומרת על הצורה? כי כשהבועה עפה חופשי באוויר, אין כלום שמגביל אותה. ואז מתח פני השטח מנצח ומתעגל. אבל כשמכניסים מסגרת קשיחה (כמו שלד מתכת בצורת קוביה) לתוך תמיסה, קרום הסבון "תקוע" בין הצלעות ולא יכול לעגל את עצמו. במצב כזה, הקרום ינסה להגיע למצב שבו סכום שטחי כל הקרומים הוא המינימלי האפשרי בהתחשב במגבלות - וזו בעיה מתמטית מורכבת בהרבה שנחקרת תחת השם "בעיית פלאטו", על שם הפיזיקאי הבלגי ז'וזף פלאטו שחקר אותה במאה ה-19 (שעל אף שהיה עיוור חלקית לקראת סוף חייו, עדיין המשיך לחקור!). הקרומים שנוצרים בתוך צורות גיאומטריות קשיחות נקראים "פני שטח מינימליים", ויש להם שימושים ממשיים - למשל, בתכנון גגות ממברנה של אצטדיונים ומבנים ציבוריים. האדריכלים מנסים לחקות את מה שהבועות יודעות לעשות לבד. לסיכום 🫧 הבועה עגולה כי הכדור הוא הצורה שדורשת הכי פחות שטח פנים - וזה מה שמתח פני השטח "רוצה". בפעם הבאה שתנשפו בועה, תדעו שאתם צופים במתמטיקה קורת בזמן אמת. ואם רוצים לגלות מה עוד אפשר לעשות עם בועות סבון - שיאי גינס מטורפים, אמנות, ואיך מכינים בועה שלא מתפוצצת - יש לנו פוסט שווה גם על זה. 🪄

בפרק הקודם גילינו שהמילה "school" פירושה ביוונית "פנאי". וזה לא מקרי - כי במשך רוב ההיסטוריה האנושית, רק מי שהיה לו זמן פנוי (כלומר לא היה צריך לעבוד) יכול היה ללמוד בצורה מסודרת. וכל האחרים? למדו בדרכים אחרות לגמרי. כולם לומדים - אף אחד לא הולך לבית ספר במשך רוב ההיסטוריה האנושית - עשרות אלפי שנים - לא היה דבר כזה "בית ספר". ובכל זאת, ילדים למדו. המון. הם למדו מהוריהם. מהסבים. מזקני השבט. מהאומן שאצלו עבדו. ולמדו לא בישיבה מסודרת עם לוח וגיר - אלא על ידי עשייה. ילד שאביו היה נגר למד נגרות מגיל צעיר מאוד. ילדה שאמה טוותה למדה לטוות. כולם עבדו, כולם תרגלו, כולם חזרו שוב ושוב עד שהצליחו. המידע הרציני יותר - על אלים, על חוקים, על ההיסטוריה של השבט - עבר בצורה אחרת לגמרי: בעל פה. מבוגרים שרו אותו, סיפרו אותו, חזרו עליו שוב ושוב. בתרבויות רבות, היו אנשים מיוחדים שתפקידם היה לזכור. במערב אפריקה, למשל, קיימת עד היום מסורת הגריוט (griot) - מספרי סיפורים מקצועיים שמשננים את כל ההיסטוריה של שבטם לאורך דורות, ומעבירים אותה הלאה בשיר ובסיפור. כל הדוגמאות האלה הן של למידה לא-פורמלית - לא מערכת חינוך לכלל האוכלוסייה, אלא ידע שעובר מיד ליד, מאב לבן, מזקן לנער. ריקוד שבטי להעברת ידע. טוגו, מערב אפריקה 2024. צילום עדי ברטשניידר הידעת? 🤓 יוליוס קיסר, שפלש לבריטניה במאה הראשונה לפני הספירה, כתב על מה שמצא שם: מומחים מקומיים (הדרואידים) שנדרשו לשנן כמויות עצומות של טקסטים בעל פה. חלקם לומדים "בבית הספר" שלהם עד עשרים שנה - בלי לרשום מילה אחת. הכל בזיכרון. המצאת הכתב משנה הכל - אבל לא לכולם לפני כ-5,500 שנה, בשטח שהוא היום עיראק, הסומרים המציאו כתב. בהתחלה השתמשו בו רק לדברים פרקטיים מאוד - חישובי מסחר, מלאי של מחסנים, רשימות של בעלי חיים. אבל מהר מאוד הבינו שצריך מישהו שיידע לקרוא ולכתוב את כל הדברים האלה. וכך נולד הצורך בסופר - מקצוע יוקרתי ומבוקש. ומי שמכשיר סופרים - צריך מקום לעשות את זה. חשוב לציין: גם אחרי המצאת הכתב, רוב האנשים לא ידעו לקרוא ולכתוב. הכתב היה כלי של המעטים - והלימוד הפורמלי נשאר נחלת מיעוט קטן עוד אלפי שנים. "בית הלוחות" - בית הספר הראשון בעולם בית הספר הסומרי נקרא אֵדוּבָּה - בסומרית: "בית הלוחות". הסיבה פשוטה: התלמידים כתבו את עבודותיהם בכתב יתדות על לוחות חרס. בתי האדובה נועדו לאמן ולחנך סופרים צעירים במסופוטמיה. הראיות הארכיאולוגיות הברורות ביותר לבתי ספר אלו מגיעות מהתקופה הבבלית הישנה - בין 2000 ל-1600 לפני הספירה. מה למדו שם? תלמידים למדו כ-12 שנה, ורכשו שליטה בכתב יתדות, בשפות סומרית ואכדית, ובמגוון מקצועות - כולל חקלאות, אדריכלות ואסטרונומיה. לבנת מקדש הכתובה בכתב יתדות מאמצע האלף ה-3 לפסה"נ. מוצגת במוזיאון ישראל בירושלים. צילום עדי ברטשניידר הידעת? 🤓 ראיות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שהלימוד הבבלי היה בקנה מידה קטן יחסית, ולרוב התקיים בבתים פרטיים. כלומר, בית הספר הראשון בהיסטוריה לא נראה כמו בניין ציבורי גדול - אלא כמו חדר בבית של מישהו. ומי הלך לשם? בעיקר בנים ממשפחות אמידות. שכר הלימוד היה יקר, מה שהבטיח שרק בנים ממשפחות אמידות יוכלו לרכוש השכלה פורמלית (ועל מי שנשאר בחוץ - נדבר בפרק הבא בסדרה). מצרים: "בית ההוראה" ו"בית החיים" במצרים העתיקה פעלו שני סוגי מוסדות לימוד. בתי ההוראה הכשירו נערים שהוכשרו להיות סופרים, כוהנים או פקידי ממשל, ועמדו בסטנדרטים קפדניים שנשענו על חזרה, שינון ומשמעת. בנוסף פעלו "בתי חיים" - Per-Ankh - שהיו מחוברים למקדשות ולמתחמים המלכותיים, ושימרו ארכיונים, חיבורים מדעיים וכתבי יד דתיים. בית הספר היוקרתי ביותר היה "בית הנסיכים", שם קיבלו חינוכם בני הפרעה, בני המשפחה המלכותית, בני האצולה ובני פקידים בכירים. קיימת עדות לכך שלעיתים גם נערים שהפגינו כישרון יוצא דופן הורשו להתקבל לשם. הידעת? 🤓 מנהל בית ספר מצרי עתיק תיאר את גישתו לחינוך במילים אלה: "אוזנו של הנער נמצאת על גבו - הוא שומע כשמכים אותו." שיטת פדגוגיה שלא ממש מקובלת היום. יוון: ללמוד תוך כדי הליכה ביוון הקלאסית, הלימוד נראה אחרת לגמרי. לצד פילוסופים שלימדו מבוגרים, היו גם מורים שלימדו ילדים קריאה, כתיבה ומוזיקה - לרוב במסגרת פרטית. הפילוסופים הסופיסטים היו מורים נודדים שלימדו את אמנות הנאום והשכנוע תמורת תשלום. ואחריהם הגיעו בתי הספר הפילוסופיים הגדולים: אפלטון ייסד את האקדמיה בשנת 387 לפנה"ס. אריסטו למד שם עשרים שנה, לפני שייסד את בית הספר שלו - הליקיאון. האקדמיה נחשבת למוסד ההשכלה הגבוהה הראשון במערב, שבו נלמדו ונחקרו נושאים מגוונים כביולוגיה, גאוגרפיה, אסטרונומיה, מתמטיקה והיסטוריה. הידעת? 🤓 המונח "אקדמיה" בעולם - מכל אקדמיה לאמנות ועד לאקדמיה ללשון העברית - נקרא על שם אותו מקום באתונה שבו לימד אפלטון לפני 2,400 שנה. סין: ללמוד כדי לשרת את הקיסר בסין הקדומה, קונפוציוס (551-479 לפנה"ס) לימד אתיקה ופילוסופיה, ויש הטוענים שיותר משלושת אלפים תלמידים הלכו בעקבותיו. הפילוסופיה החינוכית שלו הדגישה שירה, היסטוריה, טקסים ומוזיקה, לצד ייחוס ערך לטיפוח הנאום, המידות והספרות. בשושלת סוי (581-619 לספירה) הוקם מערך הבחינות הקיסרי, שנועד לאמן ולגייס פקידים לשירות המדינה. מי שעבר את הבחינות קיבל תפקיד ממשלתי. מי שנכשל - חזר לביתו. זה היה אחד הניסיונות הראשונים בהיסטוריה לבחון ידע בצורה מאורגנת ושיטתית. אבל גם שם, רק מיעוט קטן מהאוכלוסייה ניגש לבחינות אלו בפועל. אז מה המשותף לכולם? בכל המקומות שראינו יש כבר משהו שמזכיר "בית ספר" - אבל הוא לא דומה למה שאנחנו מכירים היום. מסופוטמיה, מצרים, יוון, סין - כולם פיתחו דרכים להעביר ידע מדור לדור. ובכולם, בלי יוצא מן הכלל, הלימוד הפורמלי היה נחלת המעטים - בעיקר בנים ממשפחות אמידות, בעיקר כאלה שמשפחתם כבר הייתה קרובה לשלטון. הרעיון שכל ילד - כל ילד - זכאי ללמוד? זה רעיון הרבה יותר חדש ממה שנדמה. ועליו - בפרקים הבאים. 📚

אם אתם בדרך אל או מחגיגת שבועות במושב, או אם אתם מארחים ומחפשים פעילויות לאורחים הצעירים, או אם אתם מרגישים שהחג הזה נמשך יותר מדי ימים ואתם רוצים לנוח בלי הצקות של הילדים, או אם סתם ככה בא לכם בילוי משפחתי משותף מחוץ למסכים - אז הנה, הכנו בשבילכם חוברת פעילויות מגוונת לכבוד החג, מתאימה לילדים בגילאים שונים ולכל המשפחה! 🎉 מה בחוברת? 🌀 מבוך - האם תצליחו למצוא את הדרך? 🔠 תפזורת - חפשו מילים שמסתתרות בין האותיות. 🧩 תשבץ - בדקו מה אתם יודעים על החג. 🎨 צביעה לפי צבעים - ציור מספרים שמחכה לקבל צבע! 🔍 מצא את ההבדלים - עיניים חדות? בואו נראה! 🕵️ חפשו מושגים שמסתתרים בציור - מי ימצא ראשון? ...ועוד הפתעות נוספות! 🎊 איך משתמשים בחוברת? הורידו את החוברת בכפתור למטה 👇 הדפיסו את הדפים הרלוונטיים - או את כולם אם אתם בוחרים במרתון פעילויות 😄 הכינו עפרונות, צבעים וכלי כתיבה התכנסו יחד ותיהנו! טיפ קטן החוברת נשמרת מעולה גם אחרי החג - מושלמת לימי חופש, נסיעות ארוכות ופקקים או סתם ככה כשרוצים פעילות קצרה ומהנה. שווה להדפיס ולהכניס למגירה! 🗂️ חג שמח ומלא בשמחה, יצירה ופעילויות משפחתיות! 🌻

יש מתכונים שנדבקים לחיים שלך בלי שתכננת. זה קרה לנו עם עוגת הגבינה הלימונית הזאת - שמצאנו אי שם ב-YNET אוכל לפני מלאנת'לפים שנים והכנו המון פעמים. מזל ששמרנו אותו כי כשרצינו לשתף איתכם את המקור - המתכון כבר לא קיים שם. אז קבלו אותו ישירות מאיתנו (רק תדעו שזה לא המצאה שלנו) 🤍 ולפי מה שאנחנו זוכרות, הקרדיט מגיע לגברת בשם ריבקין. לצערנו אנחנו לא יודעות את שמה המלא, אבל כן חשוב לנו להגיד: המתכון הזה הגיע ממנה, ואנחנו רק שמרנו אותו אצלנו במטבח באהבה לאורך השנים, וקצת שינינו. מה אנחנו אוהבים בה? את השכבות, את קרם הגבינה הלימוני העדין, ואת ציפוי המרנג שנותן לה גם מראה שווה. לא מסובך להכין אותה, זה לא דורש ציוד מיוחד, ואין דבר כזה לא לסיים מהצלחת מה שנחתך... חומרים לבצק: 50 גרם חמאה מומסת פתי בר (חבילה אחת, מספיקה לתבנית) למילוי: 750 גרם גבינה לבנה 9% 5 חלמונים גביע שמנת חמוצה 1 כפית תמצית וניל מיץ וקליפה מגוררת מלימון בינוני אחד 7 כפות סוכר לציפוי מרנג: 6 חלבונים 5 כפות סוכר מיץ מחצי לימון כלים: תבנית קפיצית בקוטר 26 ס"מ, משומנת אופן ההכנה הבצק מועכים את הפתי בר ומערבבים עם החמאה המומסת עד שמתקבל תערובת לחה ואחידה. (במקור זה היה בצק אחר שמבשלים כרביחה עם מיץ לימון או תפוזים, אבל אנחנו המרנו לתחתית ביסקוויטים שעבדה ככ טוב שהגירסה המקורית אבדה...) משטחים בתחתית התבנית המשומנת - אפשר עם הידיים, לא צריך להיות מושלם. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (כ-170 מעלות) במשך 10 דקות. קרם הגבינה בזמן שהבצק בתנור - מערבבים יחד את הגבינה הלבנה, הצהובים, השמנת החמוצה, הווניל, מיץ הלימון, הקליפה המגוררת והסוכר עד שמתקבל קרם חלק. משטחים את הקרם על הבצק שיוצא מהתנור אופים 10 דקות נוספות. המרנג מקציפים את הלבנים יחד עם הסוכר ומיץ הלימון לקצף יציב ומבריק (איך יודעים? כשהקצף עושה "פסגות" שעומדות בפני עצמן - זה הזמן). מורחים את המרנג על שכבת הגבינה האפויה שימו לב : הקצף מתכווץ בקירור, ואם הוא נצמד לדפנות התבנית הוא עלול להימתח ולהיקרע באמצע. לכן חשוב להעביר סכין דקה או לקקן בין הקצף לדפנות סביב־סביב — גם לפני האפייה, וגם לפני שמכניסים את העוגה למקרר. מחזירים לתנור ואופים 5-7 דקות נוספות, עד שהמרנג משחים קלות. חשוב: לא להגזים עם הזמן בתנור בשלב הזה - המרנג ימשיך להתייצב גם אחרי שיוצאים. מוציאים, מצננים כמה דקות בחוץ, ואז למקרר לפחות 3 שעות - ועדיף לילה שלם. כמה דברים ששווה לדעת הלימון הוא הכוכב - אל תדלגו על הקליפה המגוררת, זה עושה פלאים לטעם, כי המיץ לימון אולי נותן חמיצות, אבל הקליפה נותנת את הארומה האמיתית של לימון. גבינה לבנה 9% - אפשר גם 5% (לא פחות(!) ורצוי גם לסנן אותה מהמים לפני), אבל 9% נותנת קרם עשיר ומלא יותר. המרנג עם לימון - מיץ הלימון בחלבונים לא רק לטעם, הוא גם עוזר ליציבות הקצף, אל תוותרו עליו. חובה לקרר לפני שאוכלים! - כן, הציפייה קשה... אבל משתלמת! העוגה נחתכת הרבה יותר יפה (ומחזיקה צורה) אחרי שנת לילה במקרר. אפשר גם בלי מרנג - אם לא בא לכם להתעסק עם קצף, אפשר לוותר עליו ולפזר למעלה פירורי ביסקוויטים מעורבבים עם חמאה מומסת. יש הטוענים זה יוצא פחות חגיגי במראה, אבל עדיין טעים מאוד, ובינינו? ביסקוויטים וחמאה אף פעם לא מאכזבים. בתיאבון! 🍋

הטרקטור הוא אחד מכלי הרכב היותר אהובים על ידי כל ילד, עם הגלגלים הענקיים מאחור, הגוף השרירי, והקול המטרטר שכולנומזהים... אבל מה באמת אנחנו יודעים עליו? איך הכל התחיל 🐎 לפני שהיה טרקטור, היו סוסים. אלפי שנים עיבדו חקלאים את האדמה עם בהמות עבודה, ורוב הזמן זה דרש מאמץ עצום - של האדם ושל הבהמה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 (1880+), עם המצאת מנוע הקיטור, הופיעו לראשונה מה שנקרא "מנועי קיטור ניידים" - מכונות ענקיות וכבדות שהונעו בקיטור ויכלו לחרוש שדות. הבעיה? הן היו כבדות כל כך שלפעמים הם פשוט שקעו באדמה הרכה. המהפכה האמיתית הגיעה בתחילת המאה ה-20, ביחד עם מנוע הבנזין. ב-1892 המציא ג'ון פרואליך, מאיווה שבארצות הברית, את מה שנחשב לטרקטור הבנזיני הראשון שהיה מעשי - רכב שיכול היה לחרוש בשני הכיוונים, גם קדימה וגם אחורה. ב-1917 הגיע הפורדסון של הנרי פורד - הטרקטור הראשון שיוצר בייצור המוני, ושינה לחלוטין את פני החקלאות בעולם. ואלינו, לישראל, הטרקטור הראשון הגיע ב-1923 - כחלק מהמהפכה החקלאית של הארץ הצעירה. הידעתם? ➰ המילה "טרקטור" מגיעה מלטינית ("trahere") ופירושה "לגרור" או "למשוך" מה בעצם עושה טרקטור? 🔧 הטרקטור הוא לב הפעילות החקלאית. הוא לא סתם "מכונית חזקה של החווה" - הוא ממש פלטפורמת עבודה שלמה. הגלגלים האחוריים הגדולים נותנים לו אחיזה חזקה באדמה גם כשהיא רכה ורטובה - ולכן הוא לא שוקע. בחלקו האחורי יש מה שנקרא מערכת ה-PTO (Power Take-Off) שזה ציר סיבובי שמעביר כוח מהמנוע לכלים שמחוברים אליו (סוג של "שקע כוח" מסתובב). איזה כלים? לטרקטור אפשר לחבר עשרות סוגים שונים של כלים: מחרשה לחרישה, מטחחת לפירוק גושי אדמה, מכונת זריעה, מרסס, מלגזה, מגרפה, מחפר קטן, ואפילו מכסחת דשא ענקית. במילים אחרות - הטרקטור הוא הגוף, והכלים הם הידיים. הידעת? 🪏 משתמשים בטרקטורים גם מחוץ לחקלאות: בעבודות בנייה, פינוי שלג במדינות קרות, ועבודות תשתית שונות. בעצם, בכל מקום שהוא לא כביש סלול ושצריך להפעיל בו כוח גדול. גם בטנזניה יש טרקטורים. למה האישה הולכת ברגל ולא יושבת עליו? גם אנחנו שואלים... צילום עדי ברטשניידר למה לטרקטור יש גלגלים כל כך גדולים מאחור וקטנים מלפנים? 🛞 שאלה מצוינת. הגלגלים הגדולים שמאחור מחלקים את המשקל הכבד של הטרקטור על פני שטח גדול יותר של אדמה, וכך שהוא לא שוקע. הם גם יוצרים חיכוך גדול יותר ועוזרים לו לגרור עומסים כבדים בשטח משתנה (כן, זה פיזיקה! כי לחץ = כוח חלקי שטח, אז ככל שהשטח גדול יותר ככה יש לחץ קטן יותר על האדמה). הצמיגים האחוריים הם לרוב "צמיגי חפירה" - עם חריצים עמוקים בצורת V שנועדו להתחפר קצת באדמה כדי לייצר אחיזה יציבה ולא להחליק. ⚠️ חשוב לדעת: הטרקטור הוא כלי עבודה גדול וכבד מאוד - ולא משחק. תמיד שומרים מרחק ולא מתקרבים אליו בלי מבוגר. הקבינה - עולם שלם בפנים בטרקטורים מודרניים יש לנהג תא סגור שנקרא קבינה, ולפעמים זה מרגיש ממש כמו לשבת בתא טייס של מטוס קטן: יש מזגן, יש מסכי מגע, מצלמות, ואפילו מערכות בקרה ממוחשבות שמנהלות את כל הכלים המחוברים. הנהג רואה הכל על מסך ושולט בכל הדברים מהכיסא. הידעת? 💪 בעולם מתקיימות תחרויות טרקטורים שנקראות "משיכת עומס" - הטרקטור צריך למשוך משקל כבד ככל האפשר על פני מסלול קצר. המשקלות יכולים להגיע לעשרות טון, והתחרויות האלה מושכות קהל גדול - כי יש משהו מרתק בלראות מכונה כזו נאבקת עם עומס ענקי. ואצלנו? הטרקטורים רוקדים בשדות בחג השבועות... סוגים של טרקטורים 🚜 לא כל הטרקטורים דומים זה לזה: הטרקטור החקלאי הקלאסי הוא הנפוץ ביותר - הוא עושה כמעט הכל בשדה. אבל יש גם טרקטורי זחל (שנעים על זחלים במקום גלגלים - כמו טנק - לשטח קשה במיוחד), טרקטורים מפרקיים שמתכופפים באמצע לפניות חדות (כן-כן, כמו אוטובוס מפרקי), ומיני-טרקטורים לגינות גדולות. ו-אגב-דחפור (כמו ה-D9 המפורסם) אולי נראה כמו טרקטור זחל (כי הגוף דומה, הזחלים, המנוע הענק, עובד בשטח) - אבל הוא קטגוריה בפני עצמה. הטרקטור נועד למשוך ולהניע כלים, הדחפור נועד לדחוף ולהזיז אדמה. אחד חורש שדות, השני מזיז הרים. הידעת? 🌍 הטרקטור הגדול ביותר בעולם הוא ה-Big Bud 747 האמריקאי, שנבנה ב-1977 לחקלאות 'ענקית' במונטנה. הוא שוקל כ-43 טון, גובהו כ-6 מטר, והמנוע שלו מפיק 900 כוחות סוס (שזה ~פי 6 מהמכונית שלכם בבית!) והצמיגים שלו בגובה של בנאדם - כ-1.8 מטר! ואז יש לנו את ה...טרקטורון 🏎️ הטרקטורון (שנקרא באנגלית ATV - All Terrain Vehicle, כלומר "רכב לכל שטח") הוא רכב קטן עם ארבעה גלגלים, שנועד לנסיעה בשטח - בחוות, ביערות, בנתיבי עפר. משתמשים בו בחקלאות, בשמירת טבע, בצבא ו...בטיולים... נהיגה בטרקטורון בישראל מחייבת רישיון מתאים, ומותרת בשטח פתוח או בדרכים חקלאיות - ולא בכבישים רגילים, למעט מקרים מיוחדים. הידעת? 🎓 בישראל, לטרקטור חקלאי אפשר לקבל רישיון נהיגה מגיל 16, שנה שלמה לפני גיל הרישיון של מכונית רגילה! ובמדינות אירופה רבות זה אפשרי אפילו מגיל 14. אז למה כולם אוהבים טרקטורים? 🥰 כי הוא גדול, מרעיש אבל בצליל שכיף לשמוע, עם גלגלים ענקיים - וכל אחד, קטן או גדול, רק רוצה לטפס עליו 🚜. הטרקטור הפך לאחד מסמלי החקלאות המודרנית - ויש לו אפילו מוזיאון משלו - מוזיאון הטרקטורים. לא אחד, יותר! יש ברמלה, ויש ביפעת, יש בעין שמר ויש בעין ורד (שם תוכלו אפילו לפגוש את "דוד אהרון" - גיבור הספר הקלאסי "הטרקטור בארגז החול". לפעמים). שווה ביקור עם הילדים. הידעת? ⚡ טרקטורים חשמליים זה כבר לא מדע בדיוני. חברות הטרקטורים הוותיקות כבר מוכרות כאלה, שפועלים על סוללות. אז אחרי מאה שנים של רעש ועשן - הטרקטור כבר לא מטרטר... לא יודעים אם אנחנו אוהבים את זה! הטרקטור של העתיד 🤖 כיום מפתחים טרקטורים אוטונומיים - ללא נהג כלל. הם מנווטים בעזרת GPS מדויק מאוד, יש להם חיישנים, הם זורעים, מרססים וקוצרים לבד. אז את כל הכיף - הם עושים בלעדינו 🤷 אז מה שהתחיל מסוסים ועגלות, ועבר דרך קיטור ובנזין - עכשיו הופך לרובוט.

איש אחד היה רועה צאן וגילה ארמון. הוא וחבריו מן התנועה המאוחדת מצאו שביל סודי, אשר בזכות מציאתו ושיפוצו, אנו יכולים לעבור בו כיום. הוא כתב וערך מספר ספרים, אבל אחד הפרסומים הנפוצים שלו מודפס על דפים בודדים. איש אחר היה נהג אגד, השתתף בתכנית הרדיו "זה הסוד שלי" וערך והגיש תכניות בטלוויזיה הישראלית וכן פרסם עשרות ספרים, אבל אחד הפרסומים הנפוצים שלו תמיד מנויילן. איש שלישי יסד חברה בשנת 1953, נכנס לספר השיאים של גינס בשל פעילותו ברדיו, וזכה בשני פרסי ישראל. אבל בעצם, אנו מכירים אותם בזכות פועלם בנושא שהיה משותף לכולם. החידה: מי האישים? מה הפרסום הנפוץ של הראשון והשני? לאיזה מפעל אחראי האיש השני? איזה שיא גינס קבע השלישי? 🏆 והפותרים הם... רועי צזנה, מתן פרוטר ורעות זגורי שגם זכו בשני אימונים חינם במועדון אוונגארד פיתרון החידה אבק דרכים: מיכה לבנה (דפי מסלול של החברה להגנת הטבע), אורי דביר (מפות סימון שבילים, סימון שבילים בכלל ושביל ישראל בפרט), עזריה אלון (המגיש הוותיק ביותר של תוכנית ברדיו, מעל 50 שנה) מיטיבי לכת: מיכה לבנה שימש בתפקידים רבים בקיבוץ מעיין ברוך, גם רועה צאן, גם מורה וגם מנהל בית ספר. אבל יותר מכל היה מדריך טיולים. הוא היה בין החופרים הראשונים במצדה, ונחשב לאחד ממגלי הארמון הצפוני במצדה. השביל הסודי שהוא וחבריו, המדריכים בתנועה המאוחדת, גילו ושיפצו, הוא שביל הנחש, אשר איפשר את היציאה והכניסה למצדה אז, ואשר טיולי בית ספר ותנועות נוער רבים עוברים בו כיום. מיכה לבנה היה מראשוני החברה להגנת הטבע, והפרסומים הנפוצים שלו הם דפי המסלול שמפיצה החברה. הקליקו למקור. אורי דביר היה סייר, נהג ומדריך טיולים באגד, והמדריך הראשי של אגד בסוף שנות החמישים, אז הצטרף לחברה להגנת הטבע. שם הגיע להיות יושב ראש הוועדה לסימון שבילים. המפעל הבולט שלו הוא סימון השבילים: הוא אחראי לכך שבישראל יש כל כך הרבה שבילים מסומנים בשטח - ישראל בולטת בתחום זה בעולם. בשנות השמונים יזם את פרוייקט שביל ישראל, אשר משמש כיום גם לטיולי "הכל על הגב" בסגנון טיול גדול, וגם לטיולי "מקטע כל שבוע". הפרסום הנפוץ ביותר שלו הוא מפות סימון השבילים, אשר כיום כבר נמכרות מנויילנות (ופעם היינו צריכים לניילן אותן). הקליקו למקור. עזריה אלון היה ממייסדי החברה להגנת הטבע. הוא הוציא עשרות ספרים בנושא טיולים ומגדירי צמחים ובעלי חיים. בין הספרים שערך נמצאים מדריכי בעלי החיים באיוריו של וולטר פרגוסון (הקליקו למקור). החל משנת 1959 הגיש בקול ישראל את התכנית "נוף ארצנו", והתמיד בכך במשך מעל 50 שנה - על כך זכה בשיא גינס. בשנת 1980 זכה בפרס ישראל על הקמת החברה להגנת הטבע (יחד עם עוד שני שותפים), ובשנת 2012 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. הקליקו למקור. אנשי החברה להגנת הטבע הנגישו לנו את הטבע, אביב שמח! החידה באדיבות אורנה אגמון בן-יהודה.

קבלו את הסדרה שמגלה מי המציא את הכיתה, הצלצול, החופש הגדול וכל מה שילדים פוגשים כל יום. ןומאיפה מתחילים? מבראשית... כי מה זה בעצם "בית ספר"? למה קוראים לו ככה? ומי בכלל החליט על השם הזה? "בית ספר" - אבל איפה הספרים? 📚 המונח "בית ספר" מופיע כבר בספרות חז"ל, כלומר הוא בן יותר מ-1,800 שנה. אבל רגע - לפני שבכלל היו ספרים מודפסים, מי שרצה להעביר ידע כתב הרי על לוחות חרס, על פפירוס ועל קלף. ולא לכולם היה "בית" מיוחד לכך. אז מה קשור? מסתבר ש"בית הספר" היה מקום יוקרתי ומיוחד - ובאמת היה מקום שיש בו ספרים. שזה - כאמור - לא דבר של מה בכך... הידעת? 🤓 שורש המילה "ספר" הוא ס.פ.ר, שמתקשר גם לספירה וגם לסיפור. ואפילו ל...מספרה (מקום שמספרים בו... שיער!). כולם מאותה משפחה. מה קשור " עצלנים" לבית ספר? 🦥 באנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, ספרדית ועוד עשרות שפות אירופאיות, המילה "בית ספר" נגזרת מהמילה היוונית "סכולה". ומה הפירוש שלה? פנאי. כלומר, "בית ספר" ביוונית = מקום של פנאי. אצל היוונים הקדמונים, פנאי היה הזמן שבו אדם לא עובד בשדה, לא נלחם, לא מתפרנס. אז הסקוּל הזה לא נולד ככה כי היוונים היו עצלנים. רק מי שהיה לו פנאי - כלומר מי שהיה עשיר מספיק כדי לא לעבוד בעצמו, יכול היה לשבת ולחשוב. ולדון. ולהתפלסף. ולכן בית הספר נקרא "בית הפנאי". המילה היוונית עברה ללטינית כ-Schola, ומשם לאנגלית כ-school שאנחנו מכירים, לגרמנית כ-Schule, לצרפתית כ-école, ולעשרות שפות נוספות - בצליל דומה מאותה מילה של "פנאי". הידעת? 🤓 בלטינית השתמשו עבור "בית ספר" גם במילה ludus שמשמעותה "משחק", כי לרומאים היה בית ספר כמקום למשחק". רעיון שלא ממש הצליח לשרוד עד ימינו, וחבל... ומה אומרים השכנים? בערבית, "בית ספר" נקרא **مدرسة** - מַדְרַסָה. המילה נגזרת משורש שמשמעותו "ללמוד, לחזור שוב ושוב". כלומר, המדרסה היא "מקום שבו שוקדים על לימוד". זה שורש לגמרי שונה מהשורש העברי - ושניהם שונים לגמרי מזה היווני. אז יש 3 מסורות לשוניות, ו-3 גישות שונות לחלוטין: יוונית-אירופאית: בי"ס = מקום של פנאי עברית: בי"ס = מקום של ספרים ערבית: בי"ס = מקום של לימודים כל מסורת מדגישה משהו אחר: ספרים, פנאי לחשוב, או מאמץ ושקידה. יחד הן מראות לנו שלימוד הוא גם ידע, גם זמן לחשוב, וגם עבודה קשה. "חינוך" זה לא "לימוד" 🎒 ועכשיו לשאלה שאותנו לפחות הטרידה: למה בישראל יש משרד החינוך ולא משרד הלימוד? הרי ילדים הולכים לשם כדי ללמוד, לא? והרי, "חינוך" ו"לימוד" הן שתי מילים שונות לגמרי! המילה "חינוך" בעברית קשורה להתחלה, להנחת יסודות ולהכנה לתפקיד. חונכים בית, חונכים אצטדיון - ו...מחנכים ילד. כלומר, "חינוך" (בהקשר הזה) הוא לא רק הכנסת ידע לראש - אלא עיצוב של בנאדם שלם, מתחילת דרכו. לימוד, לעומת זאת, הוא רכישת ידע ומיומנויות. הידעת? 🤓 המילים "חינוך" ו"חנוכה" נגזרות מאותו שורש! חנוכת הבית, חנוכת המזבח - כולן "התחלות", פתיחות, הנחת יסוד לדבר חדש. ולמעשה, כשאתם "חונכים" נעל חדשה (כלומר נועלים אותה בפעם הראשונה) - אתם משתמשים בדיוק במשמעות העתיקה של המילה. אז מה למדנו? 🧑‍🏫 שלמילה "בית ספר" יש היסטוריה ארוכה ומפתיעה. ביוונית היא מקום של פנאי - כי רק לעשירים היה את הזמן כדי ללמוד. שהלטינית אימצה את המילה, וממנה היא הגיעה לכל השפות האירופאיות. בעברית היא מקום שלומדים בו מתוך ספרים. ובערבית - מקום ללמוד. ובפרק הבא? נלך אחורה בזמן לתקופות לפני שהיה "בית ספר" בכלל, ונגלה איך בני האדם הצליחו ללמד ולהעביר ידע במשך אלפי שנים... בלי לוח, בלי ספסלים, ובלי שיעורי בית. 📜

"מאיה והשלושה" היא מיני-סדרת אנימציה של נטפליקס שמשלבת מיתולוגיות אצטקיות, מאיה ואינקה עם הומור, אקשן ופנטזיה. היוצר חורחה גוטיירז, שיצר גם את "ספר החיים", תיאר את הסדרה הזאת בתור "שר הטבעות של אנשים חומים" - ואחרי שרואים אותה, מבינים למה. 9 פרקים בלבד (בין חצי שעה ל-45 דק' לפרק) נותנים לנו סיפור סגור ומלא הרפתקאות שכיף לצפות בו. הסיפור - בלי ספוילרים מאיה היא נסיכה-לוחמת צעירה שמתכוננת ליום הולדתה ה-15 ולהכתרתה, אבל הכול משתנה כשאלי השאול מגיעים ודורשים לקחת אותה כחוב ישן של משפחתה (הרעיון מזכיר את עוץ-לי-גוץ-לי, לא?). כדי להציל את משפחתה ואת העולם, היא יוצאת למצוא 3 לוחמים אגדיים מ-4 ממלכות שונות. כל ממלכה בסדרה מבוססת על תרבות אחרת - אצטקית, מאיה, אינקאית וקאריבית - ולכן כל מקום נראה שונה לגמרי: ג'ונגלים, פירמידות, הרים מוזהבים ויצורים מוזרים. המיתולוגיה שמאחורי הסדרה 🏛️ הסדרה מבוססת על סיפורים אמיתיים מהמיתולוגיות של מרכז אמריקה. בעולם האצטקי, השאול נקרא "מיקטלאן" והוא מורכב מתשעה שלבים מסוכנים. אצל המאיה, השאול נקרא "שיבלבא" ונשלט בידי אלי מוות מפחידים. אחד הסיפורים שהשפיעו על הסדרה הוא "הפופול וו" - ספר המיתוסים הקדוש של המאיה - שבו שני גיבורים יורדים לשאול כדי להתמודד מול אלי המוות. אפילו הנבל הראשי, לורד מיקטלאן, עוצב עם מאות גולגולות על גופו וראש שמתפצל לשניים בזמן דיבור (אל תדאגו, זה לא כזה מפחיד). עיצוב, מוזיקה ואנרגיה 🎨 האנימציה צבעונית, מוגזמת ומלאת פרטים קטנים. מי שאהב את "קוקו", "מואנה" או "ספר החיים" כנראה שיישאב לעולם הזה תוך דקות. למי זה מתאים? מגיל 9-10 ומעלה. יש קרבות, מפלצות ואלי מוות, אבל לא ברמת אימה. כמה דברים שכדאי לדעת לפני שמתחילים 🎮 היוצר גוטיירז אמר שהרעיון של חבורה שיוצרת יחד למסע - ומשתנה תוך כדי - מזכיר לו את "הקוסם מארץ עוץ" : מאיה היא דורותי, ריקו הוא הדחליל, צ'ימי היא איש הפח, ופיצ'ו הוא האריה. הדמות של מאיה מבוססת על אשתו האמיתית של הבמאי, סנדרה אקיווה, שהיא גם מעצבת הדמויות הראשית של הסדרה. "היא הייתה ילדה מורדת," הוא אמר, "והתאהבתי בה כשהיינו בני נוער." האנימציה נראית כמו סטופ-מושן - כאילו בובות שזזות - אבל היא לא, בכוונה עשו אותה "קופצנית" כדי שתרגיש כמו צעצועים שנתנו להם חיים. כדי שהסדרה תרגיש כמו "ילד שמשחק עם צעצועים וממציא להם סיפור" - העיצוב כולל צבעים צועקים, תנועה מוגזמת והגזמה בדמויות. שמות האלים בסדרה (מיקטלאן, שיבלבא ועוד) הם לא מומצאים, אלא נלקחו מהמיתולוגיות של אמריקה הדרומית. רק הסיפורים סביבם עובדו מחדש.

יום ירושלים כאן, ויש המון דרכים לחגוג אותו. אבל יש סוד אחד מירושלים שאי אפשר לעטוף בנייר מתנה, אי אפשר לטעום במחנה יהודה, ואי אפשר לראות בכותל - השפה הירושלמית. תארו לכם שאתם עולים לאוטובוס בירושלים, ושומעים שני ילדים מתווכחים: "אחי, היה עליו פאוול, תן לו להפריק! אתה כזה פסאי, אבל אל תדאג, יש לי במבליק בילקוט". אם הבנתם הכל - מזל טוב, אתם ירושלמים. אם לא - אל תדאגו. בסוף הפוסט הזה גם אתם תדברו ירושלמית. ✨ למה דווקא לירושלים יש שפה משלה? לפני שמתחילים - שאלה הגיונית: למה דווקא בירושלים נוצרה שפה כל כך מיוחדת? למה לא בחיפה? לא בתל אביב? (טוב, גם שם מדברים בסלנג, אבל לא בכזה היקף וזה לא כזה ייחודי למקום כמו בירושלים) הסיבה היא ההיסטוריה של העיר: ירושלים תמיד הייתה עיר של עליות, של עדות מכל העולם, ושל קהילות שחיות זו לצד זו. ערבים, יהודים מארצות הבלקן שדיברו לדינו (שפה יהודית-ספרדית), יהודים מצפון אפריקה ומעיראק, נוצרים, ועוד ועוד. ועוד. כל אחד הביא איתו מילים מהבית - וכשהן התערבבו ברחוב, נולד הסלנג הירושלמי. הידעת? 🤔 בלשנים מזהים בשפה הירושלמית שלוש שפות מרכזיות שמשתלבות בעברית: לדינו, ערבית, ויידיש. רוב מילות הסלנג הירושלמי האהובות הן בעצם מילים זרות ש"התעברתו" - והפכו לחלק טבעי מהשפה. 🏃 שואב המים שהפך לאבא בואו נתחיל עם מילה מפורסמת אחת שכל ילד בארץ מכיר במשמעות אחרת - אבו יויו. ברוב הארץ קוראים למשחק הזה שבו האבא נושא את הילד על הגב בשם "שק קמח". אבל בירושלים? אבו יויו. למה? הפרשנות העממית אומרת שזו פנייה לאבא: "אבא, יו-יו!", כלומר "אבא, טלטל אותי!". פרשנות חמודה, אבל לא נכונה (לפי החוקר הלשוני רוביק רוזנטל). הסיפור האמיתי הרבה יותר מעניין: בתחילת המאה ה-20, בירושלים שררה מצוקת מים קשה. לא היו ברזים בכל בית, וההסתדרות העירונית עוד לא חיברה את כולם לרשת המים. אז הסתובבו בעיר שואבי מים ערבים (שנקראו בערבית "סַקָּא"), עם נאדות מים מעור עיזים על הגב, ומכרו מים מהמעיינות לתושבים. הם היו צועקים ברחוב בערבוב של לדינו וערבית: "אגוואה יו, סקּא!" - שזה אומר "אני מים, שואב המים!". הילדים ברחוב, שאהבו לחקות אותם, היו רצים אחריהם וצועקים "אבא יו, אבא יו יו" - וכך נולד שם המשחק. הידעת? 🤔 המקור של "אגוואה" הוא בלדינו, שפה יהודית-ספרדית שהתפתחה אחרי גירוש ספרד ב-1492. עד היום משתמשים בה דוברי לדינו מבוגרים בישראל. וכמובן - שככה גם אומרים "מים" בספרדית ובאיטלקית 🎯 משחקי שכונה: מילון קטן לילדים שלא נולדו בירושלים לירושלמים יש שמות משלהם כמעט לכל משחק קלאסי של ילדים. תכינו את עצמכם: אבן ג'וק = אבן, נייר ומספריים ארץ = קלאס (המשחק עם הריבועים על הרצפה) חיי שרה = עמודו (משחק כדור של מסירות ופגיעות) דודה דינה = הקדרים באים (משחק ריצה) אג'ואים (או עג'ואים) = גוגואים (גלעיני משמש) אלמבוליק (או "אלם סלם פאצ'קה") = דודס, משחק המקלות העתיק פוררה = פורפרה (סביבון גדול) ויש משחק אחד מיוחד שאי אפשר לתרגם - קולולוש. כשרוצים לתת כמה גולות, אג'ואים או סוכריות במתנה לחברים, מעיפים אותן באוויר וצועקים "קולולוש!" - וכולם קופצים לתפוס. המילה מגיעה מ"קולולו", שזה הצהלולים שמשמיעים בשמחות. הידעת? 🤔 לכדור שאיתו משחקים את "חיי שרה", יש בירושלים שם משלו: קיפודור. כן, ככה. "הבאתי קיפודור חדש, בואו נשחק חיי שרה!" - משפט שיישמע לכל ירושלמי הגיוני לחלוטין, ולכל ישראלי אחר כמו צופן סודי. ⚽ כדורגל ירושלמי: עם מילון משלו אם תושבי ירושלים ייצאו לשחק כדורגל - יש להם מונחים משלהם. להפריק = לבעוט בעיטת עונשין (מאנגלית: free kick) פאוֶול = פאול, עבירה. גם זה שיבוש של המילה האנגלית. פנדל-גול - גול = חוק שכונתי שאומר שאם שרקו לפנדל אבל השחקן המשיך והבקיע - הגול נחשב! 🔵 בלורה: לא סתם גולה ואם כבר דיברנו על משחקים שעוברים מהשכונה לשכונה, יש בירושלים מילה מיוחדת לחובבי הגולות. בלורה היא לא סתם גולה כללית. בירושלים, בלורה היא גולה ספציפית ומיוחדת - זו שמכסחת וצולפת הכי טוב מכולן. הגולה המנצחת. הזו שאתה שומר בכיס כל המשחק ושולף ברגע הקריטי. 🍡 טעים בפה: אוכל וממתקים ירושלמיים אם תיכנסו לקיוסק בירושלים ותבקשו "סוכרייה על מקל", אולי יבינו אתכם. אבל אם תבקשו מציצה - כולם ידעו בדיוק על מה אתם מדברים. הנה כמה מאכלים וממתקים שבירושלים פשוט נקראים אחרת: מציצה = סוכרייה על מקל אשתנור = לאפה (פיתה עיראקית גדולה). מהמילה הערבית "עיש" (לחם) בומבלה = תפוח עץ אדום עטוף סוכר קריספי ימבמבם (או שערין בנאת) = צמר גפן מתוק. השם הראשון בא ממנגינה שמוכר אחד נהג לנגן, והשני הוא ערבית - "שיער הבנות" חמלה מלאן = גרעיני חומוס קלויים סקדיניה = שסק (הפרי הצהוב הקטן) פונצ'ים = כדורי שוקולד פיניונס = צנוברים (בלדינו) סיחים = שיפודים פטל = מיץ ממותק כלשהו. יש "פטל ענבים", "פטל תפוזים" ואפילו "פטל פטל"... 🐱 חתולה זכר וכלב בהריון: סיפור הסיפורים ובכן, הגענו לפנינה הירושלמית האהובה ביותר. בירושלים, המילה "חתולה" משמשת גם לזכר וגם לנקבה. סתם, ככה. אין בכלל את המילה "חתול" בלקסיקון הירושלמי. כשרוצים להבדיל, אומרים "חתולה זכר" או "חתולה נקבה". וזה נחשב ל-2 סוגים שונים של חיות... ובכלב? בדיוק הפוך. התוצאה היא משפטים מצחיקים מאוד שאפשר לשמוע גם במרפאה הווטרינרית הירושלמית. הסופר ג'קי לוי מספר על המשפט הקלאסי שנאמר בקבלה במרפאה כזו: "הכלב של ציון בהריון, הוא צריך להוליד עוד שבוע". הידעת? 🤔 תופעת ההגייה הירושלמית המפורסמת ביותר היא הארכת התנועה "א". ירושלמים אומרים "מאאאאתיים" (במקום "מאתיים"), "אופנאאאיים", "ג'אאאקט". זה סימן ההיכר הקולי של דובר ירושלמי אמיתי. 🚲 אופניים, סילקים ובלפים יש לכם אופניים? בירושלים יש להם מילון שלם משלהם: סילקים = חישורי הגלגל (מערבית: סִלְק, "חוט") בלפים = השסתומים שמנפחים דרכם את הצמיגים (מאנגלית: valve) ועכשיו, אם נשבר לכם סילק או הלך לכם הבלף - אתם יודעים מה לבקש בחנות בירושלים. אצל הירושלמים - בלי וואג'אראס. 👻 אבו ללה ושאר טיפוסים לכל ילד ירושלמי יש את אבו ללה - השד הדמיוני שמפחידים איתו ילדים בלילה. השם בא מערבית: "אבו לילה" - אבי הלילה. אבל יש עוד כמה טיפוסים שאתם חייבים להכיר: זיגי = ילד מרובע וצייתן. כזה שמסדר את הילקוט למחר כבר אחר הצהריים שאפוזה = נערה יפה שמנצלת את היופי שלה לעשות פוזות (מיזוג של "שאפה" ו"פוזה") וואג'אראס = דאווין, פוזה, רושם של "כאילו" פסאי = מפסידן, מי שמחמיץ הזדמנויות 🎈 לורד דק, טוש עבה ולסיום - מילה אחת שגורמת לכל ילד שעבר לירושלים מאזור אחר להתבלבל בשיעור אומנות. ברוב הארץ, לורד הוא הטוש העבה, וטוש זה השם הכללי. בירושלים? בדיוק הפוך. טוש זה ה"עט" עם הראש השמן (מה שבשאר הארץ נקרא "לורד"), ולורד זה הטוש עם הראש הדק. אז אם הילד הירושלמי מבקש מכם "לורד אדום לכותרת", הוא מתכוון לסימנייה הדקה. אל תשלפו את הטוש העבה. רק תגרמו לבלגן. 🗺️ כשירושלמים נותנים שמות למקומות לירושלמים יש כישרון מיוחד להמציא שמות חלופיים למקומות בעיר. לפעמים זה כינוי משעשע, לפעמים אשליה אופטית, ולפעמים סתם הגזמה דרמטית - אבל השמות תמיד מדויקים, ולעיתים תקועים ככה כל כך חזק, שכל ירושלמי יודע על מה מדברים גם בלי הסבר. הדתיקן = בית הכנסת הגדול (היכל שלמה) ברחוב המלך ג'ורג'. שילוב של "דתי" + "ותיקן". הבניין כל כך עצום ומרשים, שמישהו החליט שהוא נראה כמו הגרסה היהודית של הוותיקן ברומא. כיכר החתוּלות (במלעיל, עם דגש על ה-ת') = זאת רחבה במרכז העיר ליד נחלת שבעה, שפעם היו שם הרבה פחי זבל, ולכן גם המון חתולי רחוב - וככה נדבק השם (כי אין חתולי רחוב בירושלים, רק חתולות, זוכרים?). היום זו כיכר מלאה בני נוער וסקייטבורדים, אבל החתוּלות נשארו בשם. הכוורות = שכונת "רמות פולין". הבניינים שם נבנו בצורה משונה של משושים מחוברים, שמזכירים ממש כוורת דבורים ענקית מבטון. אצבע עוג מלך הבשן = עמוד אבן ענקי ועתיק (כנראה מתקופת בית שני) ששוכב על האדמה במגרש הרוסים. בזמן החציבה שלו התגלה בו סדק, אז הבנאים פשוט השאירו אותו שוכב שם. הירושלמים, שאוהבים דרמה, החליטו שהוא נראה כמו אצבע של ענק תנ"כי. הכביש המכושף = כביש באזור ארמון הנציב / ג'בל מוכאבר, שבו יש אשליה אופטית מטורפת. הכביש נראה בבירור כאילו הוא בירידה - אבל אם שמים עליו כדור, בקבוק מים או אפילו רכב בניוטרל (אל תנסו את זה בבית...), הם מתגלגלים "למעלה"! כיכר המיואשים = כיכר קטנה בשכונת הבוכרים. למה מיואשים? כי בימים עברו, זה היה המקום שאליו היו מגיעים פועלים שלא מצאו עבודה, או רווקים ורווקות מבוגרים שקיוו שאולי משם תבוא הישועה והם ימצאו שידוך. גשר הקולב = הכינוי שילדי העיר נתנו לגשר המיתרים בכניסה לירושלים (שעיצב האדריכל סנטיאגו קלטרווה). לא כל הירושלמים אהבו את העיצוב החדשני - חלקם טענו שזה נראה פשוט כמו קולב בגדים ענקי שמישהו שכח בכניסה לעיר. הידעת? 🤔 ג'קי לוי מספר על תופעה מצחיקה במיוחד: ירושלמים אוהבים להגזים עם הכבוד. במקום לקרוא לרחוב קינג ג'ורג' בשם הזה או בעברית "המלך ג'ורג'", הם קוראים לו "רחוב המלך קינג ג'ורג'" 🍇 פיליפינים מרומניה ושיש מנירוסטה: ההיגיון הירושלמי לפעמים השפה הירושלמית מגיעה למקומות שמעבר להגיון של האדם המצוי. ירושלמי אמיתי יכול להגיד משפט שסותר את עצמו בתוך עצמו, ולא להבין מה הבעיה. כי מבחינתו, זה הכי הגיוני. בשוק מחנה יהודה אפשר לשמוע משפט שהפך לאגדה: "זה ענבים שחורים. רק שהם עדיין ירוקים, ובגלל זה הם לבנים". אבל זה לא נגמר בשוק: "אה, זאתי? היא עובדת פיליפינית מרומניה" "החלפנו במטבח את השיש לשיש מנירוסטה" "שמענו תזמורת איטלקית מיוגוסלביה" "תעביר לי בבקשה את הצינור גומי מאלומיניום" אם הקראתם את זה לירושלמי, הוא בכלל לא יבין ממה אתם משתגעים, כי בירושלים, סתירות פנימיות זה לא באג - זה פיצ'ר. קבלו סיכומון קצר של דורין מהאקדמיה ללשון העברית: 🌟 השפה ממשיכה לחיות המעניין הוא שגם היום, בעידן של רשתות חברתיות וטיקטוק, ילדי ירושלים ממשיכים להשתמש בחלק מהמילים האלה. חלק מהמילים והמושגים עברו לעברית הכללית בשאר המדינה (כמו "פוסטמה" (טיפשה, מלדינו), "אוחצ'ות", "אמה" - וכבר שום ירושלמי לא חושב עליהן כעל ירושלמיות). אחרות נשארו דיאלקט מקומי - סוד קטן שרק ילדי הבירה יודעים. כי שפה היא לא רק כלי לתקשורת. שפה היא היסטוריה חיה. כשירושלמי אומר "אבו יויו", הוא בעצם מדבר עם שואב מים מלפני 120 שנה. כשהוא קורא "קולולוש!" - הוא צוהל בצהלולים של שמחות מהשכונה הישנה. אז ביום ירושלים, נסו לאתגר את עצמכם: ספרו לחבר משפט אחד בירושלמית. תראו אותו מסתכל עליכם בחוסר הבנה. ואז תגלו לו את הסוד. כי שפה כזו - חבל שתישכח. יום ירושלים שמח! ועכשיו לכו לחפש סקדיניה עם פיניונס. 🌳

מי לא שמע את המילים "ימין", "שמאל" ואפילו "מרכז" בהקשר של פוליטיקה - או אפילו כמילת גנאי 😱. אבל, עד כמה אתם מכירים מאיפה זה נולד ומה בכלל זה אומר?? באנו לעשות סדר. 🏛️ מתי התחלנו לסמן את הצדדים? המונחים "ימין" ו"שמאל" נולדו בצרפת, בשנת 1789 - שנת המהפכה הצרפתית. בפרלמנט הצרפתי החדש, מי שישב מימין לנשיא האספה הצביע לשמר את הסדר הקיים - המלוכה, הכנסייה, המסורת. מי שישב משמאלו הצביע לשנות את הסדר - יותר שוויון, פחות כוח למלך ולכנסיות, יותר זכויות לאזרחי המדינה. שרירותי לגמרי - אבל זה מה שקבע... מאז עברו יותר מ-230 שנה (מי סופר...), אבל הציר הזה של הכיוונים נשאר - כי הוא מתאר מתח אמיתי שקיים בכל חברה: כמה לשמר? וכמה לשנות? אבל הכיוונים האלה לא מתארים רק עמדה אחת. ימין או שמאל זה משהו שמקיף כמה תחומים שונים לגמרי: כלכלה, חברה, דת ומדינה, ביטחון. אדם יכול להיות ימין באחד מהם ושמאל באחר - וזה בסדר גמור. נעבור עליהם ונכיר אותם אחד אחד. באיזו דרך לבחור? זה תלוי לאן רוצים להגיע... 📊 הציר הכלכלי: מי אמור לנהל את הכסף? זה המישור הקלאסי והמקורי של ימין-שמאל. שמאל כלכלי מאמין שהמדינה צריכה להתערב בכלכלה באופן פעיל. הרעיון אומר ששוק חופשי, כשהוא לגמרי ללא פיקוח, יוצר פערים עצומים בין עשירים לעניים. לכן המדינה צריכה לגבות מיסים גבוהים יותר מהעשירים, לספק שירותי בריאות וחינוך ציבוריים חזקים, להגן על עובדים מפני מעסיקים חזקים, ולתמוך באוכלוסיות חלשות - קשישים, אנשים עם מוגבלות, מובטלים - דרך קצבאות וסבסוד. הסיסמה: "לכולם מגיע רשת ביטחון." ימין כלכלי מאמין בשוק חופשי עם התערבות מדינה מינימלית. הרעיון אומר שכשיש תחרות חופשית, כולם מנסים להיות טובים יותר, והכלכלה גדלה. מיסים גבוהים מדי פוגעים בצמיחה ומרתיעים יזמים. ולגבי סיוע ממשלתי? ימין כלכלי פחות מוכן ליצירת תלות במדינה אצל מי שיכול לפרנס את עצמו. הסיסמה: "המדינה היעילה היא המדינה הקטנה." דוגמאות מהעולם: בשוודיה, מדינה שנחשבת לשמאל כלכלי, המיסוי הגבוה מממן חינוך אוניברסיטאי חינמי, חופשת לידה של כמעט שנה, ומערכת בריאות ציבורית מקיפה - לכולם. בארצות הברית, שנחשבת לימין כלכלי, חינוך אוניברסיטאי עולה עשרות אלפי דולרים בשנה, ומיליוני אנשים לא יכולים להרשות לעצמם ביטוח בריאות פרטי. סינגפור היא דוגמה שבה השלטון ימני-שמרני מאז 1959, עם כלכלה קפיטליסטית מובהקת, אבל במקביל יש שם דיור ציבורי לכ-80% מהאוכלוסייה - מדיניות שנחשבת "שמאלית". 🔍 א ב ל... גם בתוך הימין וגם בתוך השמאל יש מחלוקות עצומות. שמאל "סוציאל-דמוקרטי" (כמו בשוודיה) מאמין בשוק חופשי אבל עם רגולציה חזקה. שמאל "קומוניסטי" רוצה שהמדינה תחזיק בכל אמצעי הייצור. ימין "ליברלי" רוצה שוק חופשי וגם חירויות אזרחיות. ימין "לאומני" רוצה שוק חופשי אבל עם הגנה על "עסקים מקומיים" מפני תחרות זרה. כלומר, הציר ימין-שמאל הוא לא קו ישר פשוט. 🌍 הציר החברתי-תרבותי: איך רוצים לחיות יחד? זה המישור השני, שנפרד מזה הכלכלי ולעתים קרובות אפילו עומד בסתירה אליו. שמאל חברתי נוטה להדגיש שוויון בין קבוצות שונות (כמו למשל נשים/גברים, או מיעוטים/רוב וכו'). הוא נוטה לרב-תרבותיות ולהפרדת דת ומדינה. בדמוקרטיות רבות, יהיה זה השמאל החברתי שיילחם על זכות ההצבעה לנשים, על ביטול הפרדה גזעית, על הכרה בנישואים חד-מיניים. ימין חברתי נוטה לשמר מסורת ומבנה חברתי קיים (כמו למשל משפחה מסורתית, זהות לאומית מוגדרת, חיזוק הקשר בין תרבות לאומית לדת ועוד). דוגמאות מהעולם: בפולין, הממשלה הימנית-שמרנית שעלתה לשלטון ב-2015 ניסתה להגביל את עצמאות מערכת המשפט ולשלוט במינוי שופטים, וחיזקה את מעמד הכנסייה הקתולית בחינוך הציבורי - צעדים שעוררו ביקורת חריפה מצד האיחוד האירופי, בה פולין חברה. בהולנד, מדינה עם מסורת ליברלית-חברתית חזקה, נישואים חד-מיניים הוכרו ב-1 באפריל 2001 - והיא היתה הראשונה בעולם לעשות זאת. בוליביה תחת אבו מוראלס (2006-2019) היא דוגמה מובהקת לשמאל חברתי קיצוני: הוא הלאים תעשיות גז ונפט, חילק קרקעות לאיכרים ילידים, והכניס לחוקה הכרה רשמית ב-36 עמים ילידיים. ברזיל, לעומת זאת, חוותה נדנדה דרמטית: לולה דה סילבה (שמאל) הרחיב תוכניות רווחה שהוציאו עשרות מיליונים מהעוני. אבל בולסונארו (ימין קיצוני חברתי) שעלה אחריו לשלטון, ניסה לצמצם זכויות ילידים ולפתוח את האמזונס לכרייה. ✝️ דת ומדינה - האם אלוהים זה חלק מהממשל? שמאל נוטה להפרדה ברורה בין דת למדינה: החוק צריך להיקבע על ידי נבחרי ציבור, לא על ידי מנהיגים דתיים. כל אזרח חופשי להאמין במה שהוא רוצה - אבל האמונה הפרטית לא אמורה להכתיב חוקים לכלל הציבור. ימין נוטה לראות בדת חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית, ולפעמים גם מהחקיקה. הטיעון הוא שאם רוב האוכלוסייה מאמינה בערכים דתיים מסוימים, למה שהמדינה לא תשקף אותם? דוגמאות מהעולם: בצרפת נחקק ב-1905 חוק הפרדת הכנסייה מהמדינה - אחד החוקים המחמירים ביותר בעולם בנושא זה. ב-2004 הורחב העיקרון בחוק נפרד שאסר על סמלים דתיים בולטים בבתי ספר ממשלתיים. לכל דת. בבריטניה יש כנסייה אנגליקנית רשמית של המדינה - ובכל זאת, בפועל בריטניה מתפקדת כדמוקרטיה ליברלית חילונית ברובה, כי לכנסייה אין כוח שלטוני אמיתי. בתורכיה, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הנשיא אטאטורק ביצע מהפכה חילונית רדיקלית: הוא ביטל את הח'ליפות (השלטון הדתי האסלאמי העליון), החליף את הכתב הערבי בלטיני, אסר על לבישת הפס (כיסוי הראש המסורתי) בבניינים ממשלתיים, והפריד באופן חוקי בין דת האסלאם השלטת - לשלטון. תוך פחות מעשור, תורכיה הפכה לרפובליקה חילונית מוצהרת - מהלך חסר תקדים במדינה מוסלמית. אבל בעשורים האחרונים, תחת ארדואן, התהליך הזה עובר שחיקה הדרגתית. סין היא מקרה מיוחד: המדינה רשמית אתאיסטית - הדת לא חלק מהשלטון, אלא הפוך. המפלגה הקומוניסטית שולטת בדת, לא להפך. פעילות דתית מותרת רק במסגרות שהמדינה מאשרת ומפקחת עליהן. כנסיות "לא רשמיות" נסגרות, ומסגדים של האויגורים (שהם מיעוט מוסלמי) נהרסים. בטיוואן (דמוקרטיה ליברלית) יש מגוון דתי עשיר (בודהיזם, טאואיזם, נצרות ועוד), עם הפרדה ברורה בין דת למדינה. הם אגב היו הראשונים באסיה להכיר בנישואים חד-מיניים (2019). אתיופיה מוגדרת רשמית כחילונית למרות שהכנסייה האורתודוקסית האתיופית היא אחת הכנסיות העתיקות בעולם (מהמאה ה-4 לספירה) עם השפעה תרבותית ופוליטית עצומה. מדינות האיים של פולינזיה - כמו סמואה וטונגה - הן מדינות שבהן הנצרות היא לא רק דת אלא חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית. בסמואה, החוקה מגדירה את המדינה כנוצרית רשמית, ויום ראשון - למשל -הוא יום מנוחה מחוייב בחוק. יפן הגדירה בחוקה אחרי מלחמת העולם השנייה הפרדה מלאה בין דת למדינה וחופש דת מוחלט. אבל בפועל הנורמה החברתית מקשה על דתות שונות מדת השינטו ומהבודהיזם לשגשג. ומצד שני, רוב היפנים מגדירים את עצמם כ"לא דתיים" - אך חוגגים חגים שינטואיסטים ובודהיסטים מסורתיים. ולפעמים גם וגם. כי הדת ביפן היא יותר תרבות ומסורת מאשר אמונה מוצהרת. והדיקטטורות? ברוב המשטרים הסמכותניים, יש קשר הדוק בין הדת לשלטון - ולא במקרה. מנהיג שמדבר בשם האל לא צריך להצדיק את החלטותיו לאף אחד, כי האל לא טועה. זה נוח מאוד למי שרוצה שלטון ללא ביקורת. באיראן, המנהיג הדתי העליון - לא הנשיא הנבחר - הוא זה שמחזיק בכוח האמיתי. בסעודיה, החוק הוא חוק האסלאם כפי שמפרשות אותו הרשויות הדתיות. ⚖️ אז מה זה מרכז? יושב על הגדר, רגל פה רגל שם? במילה אחת - לא. מרכז זה לא אומר ש"לא החלטתי" או "אני מפחד לבחור צד." מרכז הוא עמדה פוליטית לגיטימית לחלוטין שאומרת: בנושאים מסוימים אני מסכים עם הימין, בנושאים אחרים עם השמאל - ואני לא מוכן לקנות חבילה שלמה משום צד. למשל: מישהו יכול להאמין בשוק חופשי (ימין כלכלי) ובמקביל לתמוך בזכויות מלאות לקהילת הלהט"ב (שמאל חברתי). זה לא שהוא "חצי ימין וחצי שמאל" - הוא פשוט לא מתאים לקופסה אחת. ורוב האנשים, אם יבדקו את עצמם ביושר, לא מתאימים לתיוג פסקני שכזה. 🔍 הידעת? בגרמניה יש מפלגה שנקראת CDU (הדמוקרטים-נוצרים) שמוגדרת כ"מרכז-ימין". בצרפת, עמנואל מקרון הקים מפלגה שמוגדרת כ"מרכז" ממש - לא ימין ולא שמאל. בדנמרק יש מפלגות שהן שמאל כלכלי עם ימין חברתי - תמיכה ברווחה יחד עם הגבלות הגירה קשוחות. העולם מורכב יותר מקו ישר אחד. 🗺️ אין "One Ring to Rule Them All" - למה צריך יותר מציר אחד? כאן טמון אחד הבלבולים הגדולים ביותר. ימין ושמאל הם לא מדד אחד אלא כמה מדדים שרצים במקביל - וציר אחד לא מספיק כדי לתאר אדם, ובטח שלא מפלגה שלמה. אדם יכול להיות ימין ביטחוני, שמאל כלכלי ומרכז חברתי - בו זמנית. זה לא סתירה, זו מורכבות אנושית רגילה. כשמפלגה מוגדרת "שמאל" - זה לא אומר שהיא שמאל בכל נושא. וכשמפלגה מוגדרת "ימין" - ייתכן שבנושאים כלכליים היא דווקא תומכת בהוצאות ציבוריות גדולות. ועוד משהו שחשוב לשים אליו ❤️: מפלגות הן לא רק מניפסטים של רעיונות - הן גם קואליציות של אינטרסים. מפלגה יכולה להצהיר על עמדה בנושא מסוים ולהתנהג אחרת לגמרי כשהיא בשלטון, כי ישנם לחצים פנימיים, שותפי קואליציה, נותני תרומות ועוד. בשורה התחתונה: אל תאמינו רק למה שמפלגה אומרת על עצמה - תמיד תבדקו מה היא עשתה בפועל... ומה קרה בישראל? 🇮🇱 בישראל, הציר הזה של ימין-שמאל-מרכז עבר בשנים האחרונות עיוות ייחודי - וחשוב להכיר אותו, כדי לא להתבלבל. שלב א' - העיוות הביטחוני: במשך שנים, "ימין" ו"שמאל" הפכו בישראל לשם קוד כמעט אך ורק לשאלה ביטחונית אחת: מה העמדה לגבי הסכסוך עם הפלסטינים? ימין = נגד ויתורים טריטוריאליים. שמאל = בעד. נושאים של כלכלה? רווחה? שוויון חברתי? הפרדת דת ומדינה? כל אלה נדחקו הצידה. זה יצר מצב מוזר: מפלגת הליכוד, שמגדירה את עצמה כ"ימין", תמכה היסטורית בהפרטות ובשוק חופשי - אבל גם קיבלה תמיכה מאוכלוסיות מוחלשות כלכלית שבמדינה אחרת היו מצביעות דווקא לשמאל כלכלי. ואילו מפלגת העבודה, שנוסדה כמפלגה סוציאליסטית, שהקימה את ההסתדרות ואת קופת החולים, אימצה בשנות ה-90 חלקים ממדיניות שוק חופשי - עמדה שאינה שמאלית כלכלית קלאסית. שלב ב' - העיוות בשיח: בשנים האחרונות זה הלך והחריף. יש מי שדוחף להשתמש במילה "שמאלן" ככינוי גנאי במקום כתיאור של עמדה פוליטית - מילה שנועדה לדחות ולפסול, וכך כל מי שמבקר את הממשלה נקרא פתאום "שמאלן" - גם אם הוא ימין או מרכז בדעותיו: כלכלי ליברלי, דתי, וימין ביטחוני. דוגמה: יש בישראל מפלגות מרכז שמנסות לשלב עמדות משני הצדדים בלי להזדהות עם מחנה אחד באופן מלא ומוחלט. אבל בשיח הישראלי, גם "מרכז" הפך לסימן זיהוי שבטי ומתוייג כ"שמאלי" - יותר ממה שהוא מתאר עמדות ממשיות. 🔍 הידעת? ימין ושמאל לא אומרים אותו דבר בכל מדינה. ה"שמאל" האמריקאי (המפלגה הדמוקרטית) ייחשב במדינות סקנדינביות לכל היותר כמרכז, ולעיתים אפילו כמרכז-ימין. ה"ימין" הצרפתי תומך בשירותי בריאות ציבוריים חזקים שהימין האמריקאי מתנגד אליהם. המילים שוות - המשמעות משתנה לפי מדינה ולפי הקשר. ⚠️ איך תזהו שעושים עליכם מניפולציה עם המילים האלה? כשמישהו קורא לכם "שמאלן" או "ימניסט" במקום להתמודד עם הטיעון שלכם - זאת מניפולציה. זה לא ויכוח, זה תיוג שנועד לסיים שיחה במקום להתחיל אחת. סימנים שכדאי לשים לב אליהם: "כל מי שלא איתנו - שמאל/ימין." אם מפלגה מגדירה כל מתנגד כ"שמאלן" או כ"ימניסט" - היא לא מתמודדת עם הביקורת, אלא מנסה לפסול את המבקר. שימוש ב"ימין/שמאל" בלי תוכן. אם מישהו אומר לכם "זה ימין" או "זה שמאל" בלי להסביר מה בדיוק ימני או שמאלי בעמדה הזו - תשאלו אותו: "ובמה זה בא לידי ביטוי? מה הם אומרים בנושא א' או ב'?" "המצע שלנו = ימין/שמאל אמיתי." כל מפלגה טוענת שהיא הנציגה האמיתית של הצד שלה. אז היא אומרת. זה לא אומר כלום! בדקו את המצע בעצמכם - אבל גם בדקו מה המפלגה עשתה כשהייתה בשלטון. הלקח: אל תסתפקו בתווית, בדקו את התוכן. יש לנו פוסט שלם על איך להיות קוראים ביקורתיים עם כלים מעשיים שיעזרו לכם לזהות מניפולציות - כולל בפוליטיקה, אבל לא רק (שווה לקרוא, כי מי רוצה שיעבדו עליו??). 💬 שאלות למחשבה אם הייתם צריכים לתאר את עצמכם בציר ימין-שמאל כלכלי, מה הייתם אומרים? ואיפה אתם בציר החברתי? האם מישהו אמר לכם פעם "שמאלן!" או "ימניסט!" כדי לפסול את הדעה שלכם? איך זה הרגיש? למה לדעתכם קל יותר לתייג אנשים מאשר להתמודד עם הטיעונים שלהם? האם לדעתכם ניתן להיות "ימין כלכלי ושמאל חברתי" - או שאלה חייבים להיות ביחד? בפרק הבא: מפלגות - מה הן, מה זה מצע, ואיך זה שדווקא בארה"ב הענקית יש שתי מפלגות גדולות אבל בישראל הקטנה יש עשרות? הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️ הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות. אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם. בואו לגלות את שאר הכלים שמחכים לכם בפנים. הקליקו על הלינק!

אחת לשנה, מדינות רבות מאירופה שולחות זמר או להקה לבמה ענקית - ומתחרות על התואר של השיר הכי טוב. הצופים בבית מצביעים, חבר שופטים מכריע חלק עיקרי מהניקוד, ובסוף הלילה - יש מנצח. והוא אפילו לא השיר הכי קליט וטוב... והמדינה המנצחת? צריכה לארח אצלה את התחרות בשנה הבאה. נשמע פשוט, נכון? רק שבאירוויזיון, "פשוט" זה מושג יחסי... כי הוא לא סתם תחרות שירה. הוא שילוב של ספורט לאומי, תיאטרון, אמנות, פוליטיקה, תלבושות מדהימות ומוזרות, טיפוסים מוזרים - על הבמה וברחובות - ודרמה שמספיקה לכמה עונות של ריאליטי. ואם אתם חושבים שזה קצת יותר מדי - סימן שהבנתם את האירוויזיון. איך הכל התחיל הכול התחיל ב-1956, ממש בשנות ה-50 של המאה ה-20, שנים ספורות אחרי סיום מלחמת העולם השנייה. אירופה שרדה מלחמה הרסנית ורצתה לבנות גשרים בין המדינות (איחוד, נו...). הרעיון היה ליצור שיתוף פעולה בין שידורי הרדיו והטלוויזיה הציבוריים של המדינות, דרך שידור חי ומשותף לכולם. ב-24 במאי 1956 נערכה התחרות הראשונה בלוגאנו שבשווייץ, תחת השם המפוצץ "Grand Prix Eurovision de la Chanson Européenne" - שזה בצרפתית אומר "הפרס הגדול של שיר אירופאי". 7 המדינות שייסדו והקימו את זה - השתתפו: גרמניה, צרפת, שווייץ, איטליה, לוקסמבורג, בלגיה והולנד. הזוכה הראשונה? המדינה המארחת שווייץ, עם ליס אסייה ושיר בשם "Refrain" ("להימנע"). הרעיון לתחרות הגיע מהאיטלקים, שכבר היה להם פסטיבל מוסיקה ידוע בסאן-רמו - ומה שהפך לאירוויזיון התבסס על אותו מודל. בשנים הראשונות, כל מדינה יכלה להציג שני שירים, רק סולנים הורשו להשתתף (לא להקות), כל שיר היה בשפה הלאומית של המדינה, והיה חייב להיות מלווה על ידי תזמורת חיה - כלל שבוטל ב-1999, מאז הכול הוא פלייבק (חוץ מהשירה עצמה). איך זוכים? 🏆 לא כל המדינות עולות ישירות לגמר הגדול. קודם כל יש שני חצאי גמר, ורק חלק מהמדינות עוברות. אבל - חמש מדינות מעפילות אוטומטית לגמר: צרפת, גרמניה, איטליה, ספרד ובריטניה. למה? כי הן גם היו המייסדות של התחרות, והן גם מממנות מרכזיות של איגוד השידור. וגם המדינה המארחת (שזכתה בשנה הקודמת), גם היא עולה אוטומטית לגמר. ההצבעה עצמה מחולקת לשניים: ניקוד מחבר שופטים מקצועי, וניקוד מהקהל הביתי (טלוווטינג). כל אחד מהם מעניק סט נקודות נפרד - 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 10, ו-12 - לעשרת המדינות האהובות עליו. זמן ההצבעה הוא הרגע הארוך והמשעמם אבל הדרמטי ביותר בכל הערב... הפעם האחרונה שהוקם כפר האירווזיון בתל אביב היה במאי 2019. היו שם דוכני מזון שונים, מופעים חיים, פסלים, מייצגים והמון תיירים מכל העולם. צילום עדי ברטשניידר כפר קטן וססגוני אבל האירווזיון הוא לא רק 3 ערבים - זה שבוע שלם של חגיגות בעיר המארחת, עם מסיבות, שטיחים אדומים וחזרות: ביום ראשון נפתח השבוע עם טקס פתיחה ו"שטיח הטורקיז" (ולא שטיח אדום!) - מצעד הכוכבים שבו כל המשלחות מופיעות בפני מעריצים ועיתונאים. בימים שני ושלישי מתקיימות חזרות ראשונות ומסיבות לילה רשמיות של המשלחות (EuroClub). ביום חמישי ושישי - שני חצאי הגמר המשודרים בשידור חי, ובשבת - הגמר הגדול. במקביל לאורך כל השבוע פועל כפר האירוויזיון - מקום עם הופעות חיות, דוכני אוכל ותצוגות אופנה - לצד מפגשי אוהדים ואירועים פתוחים לכל. בסך הכול, השבוע הזה מושך מעל 100,000 מבקרים לעיר המארחת. רגע, למה ישראל שם? היא לא באירופה! צודקים! ישראל בכלל לא ממוקמת באירופה - היא במזרח התיכון. אז למה מותר לה להשתתף? 🤔 רשות השידור הישראלית הצטרפה ב-1957 כחברה ב-EBU, איגוד השידור האירופי (כן, עוד לפני שהיתה לנו טלויזיה בכלל. אבל שידורי רדיו ציבוריים היו). חברות בארגון הזה היא התנאי להשתתפות באירוויזיון - ולא חברות גיאוגרפית באירופה. אז למה אנחנו לא שם מאז? הסיפור של ההצטרפות הישראלית הוא כמעט מקרי. בתחילת שנות ה-70, גרמניה הזמינה את הזמרת אילנית (שלנו!) ישראלית לייצג אותה באירוויזיון (זאת לא הייתה הפעם הראשונה שזמרים ישראלים ייצגו מדינות אירופיות). אילנית גילתה שהחברות של ישראל ב-EBU מאפשרת לה להשתתף כנציגה ישראלית. וכך נולד מהלך שהוביל להשתתפות קבועה - עד היום. כיוון שזמן ההרשמה כבר עבר באותה שנה, אילנית ייצגה את ישראל לראשונה ב-1973 - וסיימה במקום ה-4. למה אין מדינות ערביות? לבנון וטוניסיה שקלו להצטרף לאיגוד, אבל נסוגו - והסיבה בשני המקרים הייתה... ישראל. הצבעה עבור ישראל, הופעה לצידה - אלה היו בעיות פוליטיות שהן לא יכלו להתגבר עליהן: לבנון ניסתה להשתתף ב-2005, אבל החוק הלבנוני אסר עליהם לשדר את ביצוע ישראל - שהוא תנאי חובה באירוויזיון - אז לבנון פרשה. מרוקו השתתפה פעם אחת בלבד - ב-1980, עם אחת ההופעות הבודדות בהן הושמע שיר שלם בערבית בכל תולדות התחרות. הם סיימו במקום לפני האחרון, והרשויות המרוקאיות כעסו כל כך שנשבעו לא לחזור. ואוסטרליה? מה היא עושה שם?! 🦘 שאלה מעולה. רשת SBS באוסטרליה שידרה את האירוויזיון מדי שנה מאז 1983 - למרות הפרש השעות האדיר עם אירופה. האוסטרלים פשוט אהבו את האירוויזיון, ואוהבים אותו עד היום. ב-2014, הזמרת האוסטרלית ג'סיקה מובוי הופיעה כמופע אמצע בחצי גמר בקופנהגן - ולאחר מכן, ב-2015, אוסטרליה הוזמנה להשתתף לראשונה בגמר הגדול של התחרות ה-60 בוינה, כאורחת. גיי סבסטיאן ייצג אותה וסיים במקום החמישי - הישג מרשים למדי עבור כניסה ראשונה. מאז, אוסטרליה ממשיכה להשתתף, אם כי עם כלל מיוחד: אם אוסטרליה תנצח, היא לא תוכל לארח (כי מי רוצה לנסוע עד אוסטרליה בשביל תחרות שירה, חוץ מ...כל הקהל???) והיא תצטרך לבחור מדינה חלופית כמארחת. כל ההתחלות (או, המקפצה העולמית לפרסום ותהילה) 🌟 אחת מהאנקדוטות הכי מעניינות של האירוויזיון היא כמות הכוכבים האדירים שהמסע שלהם לעולם התחיל כאן. להקת אבבא. ב-1974, הרביעייה השוודית הייתה להקה מתחילה שרק שחררה את אלבומה הראשון. הם ניצחו עם השיר ווטרלו - ומשם זינקו לאחת הקריירות הגדולות בהיסטוריה של המוזיקה. סלין דיון - כמעט עשור לפני שפרצה לעולם עם הפסקול של הסרט הטיטאניק - ייצגה את שווייץ ב-1988 - וניצחה. השיר "Ne Partez Pas Sans Moi" (אל תסע בלעדי) הוא השיר האחרון בצרפתית שניצח באירוויזיון. חוליו איגלסיאס ייצג את ספרד ב-1970, והיה זמר לגמרי לא מוכר. הוא סיים במקום הרביעי עם השיר "Gwendolyne" - ומשם יצא לקריירה עולמי (שגם עזרה לבן שלו, אנריקו איגלסיאס, להתחיל ממקום מוכר יותר) אוליביה ניוטון-ג'ון, כוכבת סרט "גריז", ייצגה את בריטניה ב-1974 - אותה שנה של אבבא. היא סיימה רביעית עם "Long Live Love", שיר שהיא עצמה שכלל לא אהבה: "הייתי צריכה ללכת ולשיר אותו בשביל המדינה, בלי שאני אוהבת אותו - וזה לא היה קל." קליף ריצ'רד כוכב הפופ האגדי ייצג את בריטניה ב-1968 עם "Congratulations" וסיים במקום השלישי. עפרה חזה שלנו אמנם לא זכתה עם "חי" ב-1983), אבל אהבת הקהל האירופאי את השיר עזר לה לפצוח בקריירה בינלאומית. הצד הישראלי של המטבע 🇮🇱 ישראל משתתפת באירוויזיון מאז 1973, ועד היום זכתה 4 פעמים. הניצחונות: 1978 - יזהר כהן עם "אבניבי" בפריז 1979 - גלי עטרי ולהקת חלב ודבש עם "הללויה" - בירושלים (ישראל אירחה, כי הרי ניצחנו שנה קודם לכן) 1998 - דנה אינטרנשיונל עם "דיווה" - בירמינגהם 2018 - נטע ברזילי עם "טוי" - ליסבון 'פסל' צעצועים בדמות של נטע ברזילי, בכפר האירווזיון , 2019. צילום עדי ברטשניידר הידעתם? ישראל בין המדינות הבודדות באירווזיון שמעולם לא סיימה במקום האחרון. למקום השני הגענו מספר פעמים - כולל ב-1982 (אבי טולדנו), 1983 (עפרה חזה, עם "חי"), וב-2025 (יובל רפאל, שמהצבעות הקהל קיבלה דווקא את המקום הראשון). ארבע פעמים לא השתתפנו באירווזיון מאז שהתחלנו: שלוש - בגלל שיום התחרות 'נפל' על יום הזיכרון או על יום השואה, ופעם אחת ב-1996, כשלא עברנו סיבוב סינון מיוחד שהיה אז. דנה אינטרנשיונל (1998) הייתה האמנית הטרנסג'נדרית הראשונה שהשתתפה באירוויזיון, וגם הראשונה שניצחה. ניצחונה עורר מחאות חריפות ב...ישראל (בעיקר מהציבור החרדי), אך היא הפכה לסמל עולמי לקבלה וגאווה. הידעתם? ב-1980 ישראל סירבה לארח את התחרות למרות הניצחון ב-1979, כי המועד שנקבע חפף ליום הזיכרון. זה היה חריג, והולנד נבחרה לארח במקומנו. התלבושות, הבמה, והדברים שלא מדמיינים 🦋 האירוויזיון ידוע בתלבושות שלא תראו בשום מקום אחר, ואחת הסיבות שבגללה כל כך הרבה אוהבים לראות את התחרות הזאת: לורדי מפינלנד (2006) - להקת דת'-מטאל פינית עלתה לבמה לבושה בתחפושות שד ומפלצת. השיר "Hard Rock Hallelujah" הפך לשיר שקיבל הכי הרבה קולות בהיסטוריית התחרות עד אז. אף אחד לא ציפה לזה. קונצ'יטה וורסט מאוסטריה (2014) - דמות הדראג של זמר בשם תומאס נוירת'. קונצ'יטה - אישה מדומיינת עם זקן - ניצחה את התחרות וחוללה מהפכה. הסבתות הרוסיות (2012) - שמונה סבתות מבורנובו עלו לבמה לבושות בגדי כפר, אפו לחם בתנור על הבמה ורקדו. הן סיימו במקום שני בלבד. אחת מהן הסבירה בראיון: "שרנו על הדלקת התנור, לישת הבצק ופריסת מפת השולחן". דנה אינטרנשיונל (1998) - שמלת הנוצות האייקונית שלה עוצבה על ידי מעצב האופנה הנודע ז'אן פול גוטייה. הקבוצה הפולנית (2014) הדגימה חביצת חמאה על הבמה הלהקה מרומניה (2013) ניראתה כאילו יצאה היישר מארמון של ערפד. דוז פואה שאולי לא הכרתם על האירוויזיון 🎶 ב-1969 ארבע מדינות שונות סיימו עם ניקוד זהה וכולן הוכרזו כמנצחות ביחד: ספרד, הולנד, צרפת ובריטניה. זה קרה כי שיטת הניקוד היתה שונה - כל שופט העניק נקודה, מה שהוביל לבעיה. המארחת נקבעה בהטלת מטבע וזה הוביל לפרישה של 4 מדינות (פינלנד, נורווגיה, שוודיה, פורטוגל) מהתחרות ב-1970 במחאה על הפארסה. בגלל התיקו המרובע הזה (שגם היה הפעם היחידה בהיסטוריה), שונו חוקי ההצבעה באופן דרמטי לשיטת "דוז פואה" החדשה מ-1975 שגם בודקת - במקרה של שוויון - מי קיבלה יותר דוז-פוואה (או 10 או 8 וכן הלאה ה...) כאשר אבניבי ניצח ב-1978 - הישראלים בבית לא ראו את זה. למה? כי רשות השידור הישראלית לא רכשה מספיק זמן שידור (חסכו, אף אחד לא חשב שננצח). עשר דקות לפני ההכרזה הסופית - המסך בישראל כבה ומי שניסה לצפות בערוץ הירדני מצא על המסך תמונה של פרחים. הירדנים, שהבינו שישראל עומדת לנצח, פשוט ניתקו את השידור, וכשהגיעו לתוצאה הסופית, הם דיווחו על ניצחון של... בלגיה 🤦. ב-1974 נשיא צרפת ז'ורז' פומפידו נפטר בדיוק בשבוע האירוויזיון. הצרפתים פרשו מהתחרות וההלווייה שלו נערכה ביום התחרות עצמה. אירלנד ושוודיה מובילות עם 7 ניצחונות כל אחת - יותר מכל מדינה אחרת. צרפת וישראל חולקות את המקום השלישי עם 4 ניצחונות לכל אחת. רק שלוש מדינות זכו פעמיים ברצף: ספרד (68-69), לוקסמבורג (72-73) - וישראל (78-79). מ-1956 ועד 1998 כל שיר היה מלווה בתזמורת חיה על הבמה. מ-1999 - הכול פלייבק, חוץ מהשירה עצמה. השיר באירוויזיון חייב להיות קצר מ-3 דקות בדיוק. שלוש דקות ושנייה אחת - פסול. השיר "הוריקן" של עדן גולן (2024) נקרא במקור "גשם אוקטובר ", ונדרש לשינויי מילים, כי ארגון השידור האירופי קבע שהגרסה המקורית פוליטית מדי. בסופו של דבר עדן סיימה במקום החמישי. דרישות לשינויי מילים היו גם ממדינות אחרות: ב-2025 נורווגיה נאלצה לשנות מילים בגלל שימוש בשיר עתיק (הסיבה: חוסר מקוריות). בעבר גם בלגיה (2021) ואיטליה (2019) נאלצו לשנות מילים בגלל רמיזות פוליטיות האלימות או דתיות. הניצחון הכי מפתיע בהיסטוריה שייך לחברת דת'-מטאל הפינית לורדים, שב-2006 ניצחה את כולם, להפתעת כולם, עם השיר הכי לא אירווזיוני שניצל אי-פעם... איך מחליטים מי מגיע לגמר? עד 2008 היה מנגנון שהעניש מדינות שסיימו במקום נמוך ושלל מהן השתתפות בשנה שלאחר מכן. מ-2008 עברו לשיטה של שני חצאי גמר שוויוניים, כשמכל חצי גמר עולות לגמר עשרת הראשונות. בהצלחה לנועם בתן באירווזיון 2026!