תוצאות חיפוש

רגע לפני שדוד בן-גוריון יצא מהבית ונסע לבית העם בתל אביב להכריז על הקמת המדינה - הוא היה צריך להתמודד עם כמה דילמות לא פשוטות. ואתם? אתם הולכים לעזור לו. 🗝️ מה עושים בחדר הבריחה הזה? חדר הבריחה האינטראקטיבי של בית בן-גוריון בתל אביב מציב אתכם בנעליו של בן-גוריון ברגעים שלפני הכרזת העצמאות. פותרים חידות, מוצאים חפצים, ומתמודדים עם דילמות ערכיות אמיתיות שהוא ניצב בפניהן - חלקן אישיות, וחלקן כאלה שהשפיעו על כולנו עד היום. המשחק מבוסס על הביוגרפיה האמיתית של בן-גוריון, אז בדרך תלמדו גם כמה דברים שאולי לא ידעתם עליו. משך המשחק: כ-25 דקות

יש תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בהיסטוריה של המדע: אישה עושה עבודה מדעית מרשימה, ואז... השם שלה נעלם. הקרדיט עובר לגבר שעמד לידה, מתחתיה, לבוס שלה, לעמית שלה - ולפעמים לגבר שאפילו בכלל לא היה שם. זה לא "אולי קרה פה ושם". זו ממש תופעה שיש לה שם: אפקט מתילדה . אבל קודם - מי בכלל הייתה מתילדה? 🔍 לא, זו לא ילדה עם כוחות טלקינטיים (אם כי גם היא הייתה מגניבה). מתילדה ג'וסלין גייג'  (1826-1898) הייתה פעילה ל זכויות נשים באמריקה של המאה ה-19, וגם חוקרת היסטוריה שהתמחתה בלמצוא דברים שמישהו ניסה לטאטא מתחת לשטיח. ב-1893 היא פרסמה ספר שתיעד מאות מקרים של נשים שגילו, מצאו, המציאו - ואז פתאום שמן נעלם ובמקומן מופיע גבר. והאירונייה? גייג' עצמה נעלמה מספרי ההיסטוריה לתקופה ארוכה אחרי מותה. ככה ש אפקט מתילדה בעצם נרשם על שם אישה שסבלה ממנו בעצמה. 🐾 הידעת?  מתילדה ג'וסלין גייג' הייתה חמותו של ל. פרנק בום - מחבר " הקוסם מארץ עוץ ". בזמן שכולם קראו לילדיהם על שם דורותי הקטנה שנאבקת בכוחות חזקים ומנצחת - שמה של גייג' עצמה כבר כמעט ונשכח לגמרי. את השם " אפקט מתילדה " טבעה ב-1993 ההיסטוריונית של המדע ד"ר מרגרט רוסיטר  מאוניברסיטת קורנל, שהקדישה עשרות שנות קריירה לתיעוד מה שקורה לנשים בעולם המדע. היא בחרה לקרוא לאפקט על שם גייג' בדיוק בגלל הפרדוקס הזה. הסיפור הכי ידוע - הצילום שזכה בנובל בלעדיה 📸 רוזלינד פרנקלין  הייתה מדענית בריטית שחקרה (בין השאר) את מבנה ה-DNA. ב-1952 היא צילמה תמונה שנקראת " תמונה 51 " - צילום רנטגן שהראה לראשונה בבירור את המבנה הסלילי הכפול של ה-DNA. מה שקרה אחר כך הוא אחד הסיפורים המביכים בהיסטוריה של המדע: מוריס וילקינס, חוקר שעבד במעבדה לידה, גנב את התמונה (כי היתה לו גישה) והציג אותה לוואטסון וקריק - בלי ידיעתה ובלי רשותה. ג'יימס וואטסון עצמו הודה מאוחר יותר שהתמונה הייתה "מדהימה ומפתיעה" והיא זאת ששכנעה אותו שמבנה ה-DNA הוא סליל. התוצאה? וואטסון, קריק ווילקינס זוכים בפרס נובל  על גילוי מבנה ה-DNA ב-1962, בלי קרדיט לפרנקלין שגילתה ואף תיעדה. ושמה לא הוזכר כלל בטקס הענקת פרס נובל . ואילו פרנקלין עצמה? מתה מסרטן השחלות ב-1958 בגיל 37. 🔬 הידעת?  פרנקלין לא הייתה רק "הבחורה עם המצלמה". היא פיתחה שיטות מיוחדות לעבודה עם קרני רנטגן, עבדה על מבנה וירוסים, ועוד. עבודתה המוקדמת על מבנה הפחם שינתה את כל תעשיית הכרייה הבריטית. היא הייתה מדענית שלמה ומבריקה בפני עצמה. עוד כמה מקרים שכדאי להכיר📎 ליזה מייטנר מייטנר הייתה פיזיקאית שעבדה עשרות שנים לצד הכימאי אוטו האן. יחד הם פיתחו את תיאוריית הביקוע הגרעיני - הבסיס לאנרגיה גרעינית ולפצצת האטום. ב-1944, האן קיבל את פרס נובל לכימיה לבדו (הוא לא עשה את המתבקש, כמו שעשה פייר קירי כשסירב לקבל את פרס נובל ללא מיארי קירי שעבדה לצידו ביחד, מה שגרם לועדת הפרס לשנות את הפרס ולהעניקו לשניהם ביחד). שמה של מייטנר הוצע לוועדת נובל 48 פעמים  לאורך הקריירה שלה - אולם היא לא זכתה אף פעם. ב-1997, עשרות שנים אחרי מותה, קראו לאלמנט 109 בטבלה המחזורית על שמה: מייטנריום . ססיליה פיין-גאפושקין ב-1925 כתבה פיין-גאפושקין את עבודת דוקטורט המחקר שלה, בה היא חישבה שהיקום עשוי בעיקר ממימן והליום - מהפכה מוחלטת במחשבה האסטרונומית של אותה תקופה. האסטרונום הנחשב הנרי נוריס ראסל שכנע אותה לשנות ולכתוב שהתוצאה "כמעט ודאי שגויה". אבל כמה שנים אחר כך ראסל חישב בעצמו והגיע לאותה תוצאה בדיוק. נחשו מי קיבל את הקרדיט על הגילוי? נכון. הוא. נטי סטיבנס ב-1905 גילתה ביולוגית בשם נטי סטיבנס שהמין של יצורים נקבע על ידי הכרומוזומים X ו-Y. היא זאת שגילתה אותם ואת משמעותם. המנחה שלה, אדמונד ווילסון, החליט לפרסם מאמר על אותו נושא - ו...השם שלו, הוא שנכנס לספרי ההיסטוריה. מריאן דיימונד דיימונד היתה חלוצה בחקר גמישות המוח. במאמר מכריע מ-1964 על מחקר בראשותה, ניסו למקם את שמה רק בסוף, אחרי שמות עמיתיה הגברים. היא נאלצה להיאבק כדי ששמה יופיע ראשון על המאמר שלה. וזה קורה לא רק למדעניות חוקרות ג'יין מרסט  - ב-1806 כתבה ספר כימיה שהפך לנפוץ ביותר בתחומו במשך חצי מאה - באנונימיות, כי אישה לא יכלה לחתום על ספר מדע. [כתבנו על ג'יין מרסט כאן ] מרי אנדרסון  - המציאה את מגבי השמשות ב-1903. חברות הרכב דחו אותה, וכשפג תוקף הפטנט - התחילו להשתמש בהמצאה בלי לשלם לה. [על מרי אנדרסון והמצאת המגבים אפשר לקרוא כאן ] אליזבת (ליזי) מגי  - המציאה את המונופול ב-1903. כמה עשרות שנים אחר כך גבר בשם צ'רלס דארו העתיק ממנה, שינה את החוקים, מכר את הרעיון (שלה) תמורת מיליונים - והפך לעשיר. מגי קיבלה (אחרי רעש) רק 500 דולר. [כאן תקראו על המצאת המונופול - וכאן תוכלו לשחק מונופול בגירסה המקורית ] למה זה בכלל קורה? 🤔 ד"ר מרגרט רוסיטר  זיהתה כמה מנגנונים שחוזרים על עצמם: ציפיות שקופות  - כשגבר ואישה עובדים יחד, אנשים נוטים להניח אוטומטית שהגבר הוא "המוח". זה קורה בלי שמישהו שם לב שהוא עושה את זה. מבנים מוסדיים  - בהרבה מוסדות אקדמיים היסטוריים, אסור היה לנשים לפרסם מאמרים בשמן שלהן והן נדרשו לגבר שיהיה חתום על המאמר והגילוי. הנרטיב של הגאון הבודד  - ספרי היסטוריה אוהבים סיפורים פשוטים: גאון יחיד, רגע " יוריקה! " אחד. עבודת צוות אמיתית, שבה מישהי עשתה את החלק הקשה (ובלי לקבל קרדיט!) - פחות מוכרת כ"סיפור טוב". ומה קורה היום? ב-2019 פרסם כתב העת Nature  ניתוח של 3 מיליון מאמרים מדעיים - ומצא שמאמרים שנכתבים על ידי נשים מקבלים פחות ציטוטים בממוצע, גם כשמנטרלים הבדלים בתחום ובהיקף הפרסום. כלומר, האפקט לא נעלם. הוא רק נהיה יותר עדין. מצד שני, פה ושם אפשר לראות קצת ניסיונות לתיקון: פרויקטים שמוסיפים ערכים על מדעניות לוויקיפדיה, שמות כמו פרנקלין ומייטנר שמתחילים לקבל את המקום הראוי בספרי לימוד, או יום אדה לאבלייס הבינלאומי - שמצוין ביום שלישי השני של אוקטובר בכל שנה - שנועד להנציח מדעניות ומתכנתות. 📖 הידעת? אפקט מתילדה קורה גם בוויקיפדיה. נכון להיום, פחות מ-20% מהערכים בוויקיפדיה העברית עוסקים בנשים. כדי לשנות את זה, פועל מועדון 51% - קהילה שמטרתה לצמצם את הפער הזה על ידי כתיבת ערכים חדשים על נשים ושיפור ערכים קיימים. כי אם אין ערך - זה כאילו שהיא לא הייתה. כמה נקודות למחשבה לסיום 💡 אפקט מתילדה מעלה שאלות שכדאי לשאול לאו דווקא על ההיסטוריה, אלא על ההווה: איך אנחנו יודעים מי "באמת" גילה משהו - ומי רק קיבל את הקרדיט? כמה גילויים שאנחנו מייחסים לאנשים ספציפיים הם בעצם תוצאה של עבודת צוות ששוטחה לסיפור של איש אחד? ואם הסיפור של מתילדה עצמה כמעט נשכח - כמה סיפורים נוספים עוד מחכים שמישהו ימצא אותם?

מה דעתכם על יום כיף משפחתי סביב... מלח? כן, המלח הפשוט שבמטבח יכול להפוך למקור של הנאה, למידה ויצירה! הנה אוסף של פעילויות מגניבות שאפשר לעשות עם מלח - מיצירות אמנות ועד ניסויים מדעיים מרתקים. אפשר אפילו לערוך "בית מארח" סביב נושא המלח ולהפעיל את הילדים במגוון פעילויות מעשירות, מיצירה ועד לניסויים. ואם כבר מדברים על מלח, אל תשכחו לספר לילדים על האמונה הטפלה של שפיכת מלח - יש לנו פוסט מיוחד על זה! אז בואו נצלול לעולם המלוח והמופלא של המלח! 🧪🎨 1. ציור במלח וצבעי מים : ציירו עם דבק על נייר, פזרו מלח על הדבק, ולאחר שהתייבש, צבעו מעל עם צבעי מים. המלח ייצור טקסטורות ואפקטים מעניינים. 2. בצק מלח - פיסול ואפייה : הכינו בצק ממלח, קמח ומים: 2 כוסות קמח לבן, כוס מלח, כוס מים חמים. מערבבים את המים והמלח עד שהמלח נמס, מוסיפים קמח ולשים. אם הבצק דביק - מוסיפים עוד קצת קמח. רוצים בצק צבעוני? אפשר ללוש פנימה כורכום (לצבע צהוב), פפריקה (לצבע אדום-כתום) או צבעי מאכל. מפסלים צורות ופסלונים - ואז מקשיחים: אפייה בתנור על 100 מעלות כשלוש שעות, או פשוט משאירים את הפסל בחוץ ומחכים שיתקשה לאט לאט מעצמו. הנה שני סרטונים שיעזרו: או סדנת הפיסול של סיגל ממוזיאוני חיפה: 3. גידול גבישי מלח : הכינו תמיסה רוויה של מים חמים ומלח (ערבבו עד שהמלח לא נמס יותר), טבלו חוט או מקל בתמיסה ותנו לו להתייבש. לאחר מספר ימים, גבישים יתחילו להצטבר. אפשרות נוספת - עם צבע מאכל. כמו בסרטון שכאן: קבלו רעיון: הכנת תכשיטי גבישי מלח. איך? גדלו גבישי מלח גדולים וחברו אותם לחוט כדי ליצור שרשראות או צמידים. אח''כ צבעו את הגבישים עם צבעי מאכל. 4. חול צבעוני ממלח : ערבבו מלח גס עם צבעי מאכל. לאחר מכן, מלאו בקבוקי זכוכית בשכבות של המלח הצבעוני ליצירת קישוטים. 5. גירסה אחרת ל אמנות "חול" ממלח שולחני - עם גירים צבעוניים, שאיתם צובעים את המלח, כמו כאן 6. ניסוי המסת קרח במלח: הניחו קוביית קרח על צלחת ופזרו עליה מלח. הילדים יוכלו לראות כיצד הקרח נמס מהר יותר בגלל המלח. 7. ציור על מגש מלח : פזרו שכבה דקה של מלח על מגש שטוח. הילדים יכולים לצייר ולכתוב עם האצבעות, ולאחר מכן לנער את המגש כדי להתחיל מחדש. במקום לצייר אפשר להתאמן ב'לכתוב' ספרות ואותיות. ואם תניחו גליון צבעוני על המגש, ה'ציור' יצא צבעוני. 8. הכנת "שלג" מלאכותי : ערבבו מלח עם מעט מים וקצף גילוח כדי ליצור מרקם דמוי שלג. זה יכול להיות כיף לבנות "איש שלג" קטן. ואפשר גם להחליף את המלח בסודה לשתיה ואת קצף הגילוח במרכך שיער בצבע לבן, כמו כאן: 9. ניסוי צפיפות החומר עם ביצה ומלח : מלאו שתי כוסות מים – באחת הוסיפו כמות גדולה של מלח ובשנייה מים רגילים. הניחו ביצה בכל כוס ותראו איך הביצה צפה במים המלוחים ושוקעת במים הרגילים. כמו מה שקורה לנו בים המלח... 10. הכנת מלח אמבט ריחני: ערבבו מלח עם שמנים אתריים/סבון נוזלי ריחני, ווכמה טיפות של צבע מאכל. ניתן להשתמש במלח האמבט שהוכן לרחצה נעימה ומרגיעה. הנה פעילות שבה הילדים יכולים להכין בשביל ההורים מתנה... בונוס: 2 ניסויים ומשחק ניסוי השפעת מלח על צמחים : שתלו שני זרעים זהים, השקיעו אחד במים רגילים והשני במים מלוחים. עקבו אחר התפתחות הצמחים והסבירו כיצד המלח משפיע על הצמיחה. ניסוי השפעת מלח על נקודת הקיפאון : מלאו שתי כוסות במים, הוסיפו מלח לאחת מהן. הכניסו את הכוסות למקפיא ובדקו איזו מהן קופאת מהר יותר. משחק "חפש את המטמון" במלח : מלאו קופסה במלח והחביאו בתוכה חפצים קטנים או צעצועים. הילדים יכולים לחפש אותם באמצעות כפיות או אצבעות, כמו חיפוש אוצר בחול. מקווים שהרעיונות האלו יספקו לכם שעות של כיף ויצירתיות!

אין הורה שלא מכיר את המצב הזה: הילדים מתווכחים על מי משחק עכשיו באקסבוקס, מי מקבל את הטאבלט הבא, ומי תורו לבחור מה לראות בטלוויזיה? ומי החליט בכלל שאמא ואבא צריכים להפוך ל"שוטרים" שצריכים לפתור כל סכסוך ולזכור מי היה אחרון? 🤦‍♀️ ואם כבר מדברים על זמן מסך - כמה מעצבן להתווכח עם הילד שכן עבר הזמן, עוד רגע, עוד משחק אחד, עוד פרק אחד... ולבסוף אתם צריכים להיות האלה הרעים שמכבים בכוח? אז במקום לצעוק על הילדים או לנסות לזכור מי היה ראשון, פשוט הפעילו את " תור-תור " - ה'משחק' שפיתחנו בשבילכם, שהופך את כל הסכסוכים על תורות וניהול זמן המסך לאוטומטי ושקט (או ככה לפחות אנחנו מדמיינים את זה...😂). המשחק מיועד בדיוק כדי למנוע את ה"אמא תגידי לו", "עכשיו תורי", "אבל אבאאאאא...." ו"הוא משחק מהבוקר, גם אני רוצה!" איך המשחק עובד? אמ;לק: מגדירים מי משחק ואיך מזהים אותו, כמה זמן יש לנו סך הכל, כמה תורות יהיו לכל אחד וזהו. הקסם קורה. והנה ההסבר המפורט: שלב ההגדרות (בהתחלה או לפני כל סיבוב) מי משתתף? קודם כל בוחרים: תור ילדים  (כל ילד משחק לבד בתורו) או תור קבוצות  (כמה ילדים משחקים יחד באותו תור)? אחרי זה מוסיפים את המשתתפים - עד 6 - נותנים לכל אחד שם ובוחרים לו צבע אישי. כמה זמן? קובעים את סך הזמן הכולל  של המשחק (בדקות), ואז בוחרים כמה תורות כל ילד יקבל . המערכת תחשב אוטומטית את האורך של כל תור, ותאפשר לכם לשנות זמן כולל בהתאם (מינימום 5 דקות למשחק. ומקסימום - 75 דקות למשחק. הי, שעה ורבע, זה מספיק זמן, ותמיד אפשר להתחיל סבב חדש...) שימו לב: זמן משחק = הזמן הכולל שבו כולם משחקים. זה כמובן שונה מזמן של תור אחד של ילד או קבוצה אחת. 🎲 ההגרלה לוחצים על "חלק הוגן והתחל" . אחרי שסיימתם להגדיר, המערכת מערבבת את סדר המשתתפים באופן אקראי כדי שלא כל סיבוב אותה קבוצה (ילד או ילדה) תתחיל ראשונה ("אבא!!! למה הוא תמיד ראשון???"), ואז מוצג סדר ההגרלה. מה קורה במהלך המשחק? המסך מציג את המצב: באמצע המסך מופיע השם של הילדה שעכשיו תורה לשחק עם עיגול בצבע שלה (כך שגם ילדים שעדיין לא יודעים לקרוא יבינו התור של מי עכשיו). בחלק התחתון - רואים מי הבא בתור (שם + צבע) בחלק העליון - מידע טכני איז תור זה ("תור שלישי מתוך ארבעה"), עם סמליל קטן של שעון. קליק עליו יציג כמה זמן נשאר עד לסוף המשחק כולו. לפני שמתחיל התור - הצבע של העיגול יחזור להיות אפור ויש ללחוץ עליו כדי להתחיל את התור (זה גם כתוב שם, לא תשכחו). זה קורה לפני כל תור, ונועד לתת לכם זמן להחליף קונסולות, להחליף משחק, וכו' כשהתור מתחיל: הצבע בעיגול הזה ילך וייגרע בהדרגה ככל שהזמן עובר, כשבמקביל גם חיווי של הזמן שנשאר מופיע כטיימר יורד על גבי העיגול. כמה שניות לפני סיום התור, חדי העין מביניכם ישימו לב שהזמן האוזל מהבהב קצת. כשהזמן נגמר - תשמעו קול שאומר "הגיע הזמן להתחלף" , והמערכת עוברת לתור הבא. בסוף הסבב כולו נשמע "הסבב הסתיים" . 💥 אין התראות מטרידות, אין פופ-אפים, ובעיקר - אין ויכוחים. ואם רוצים - מתחילים סבב חדש (שאפשר לשנות בו את הפרמטרים. להוסיף ולהוריד ילדים, להגדיל או להקטין את הזמן. דברים כאלה...) שימו לב: החיווי הקולי יישמע רק אם הדפדפן של ה"תור-תור" פתוח. אחרת התור יסתיים כמו עץ שנופל ביער בלי שאף אחד ישמע... הסיכום בסוף כל סבב של משחק מוצג סיכום: כמה זמן המשחק ארך בסך הכל, כמה תורות קיבל כל אחד משם אפשר להתחיל סבב חדש (הגרלה חדשה) או לשנות את ההגדרות. אין שמירת נתונים - הכל נמחק בסיום כדי לשמור על פרטיות, וגם, כי כל יום הוא יום חדש. התחשבנויות קטנוניות - לא בבית ספרנו... 🙂 למה זה עובד? כי אתם מפסיקים להיות "השופטים" . המחשב מחליט - הילדים לא יכולים לטעון שאתם לא הוגנים. כולם מקבלים בדיוק את אותו מספר תורות ואותו פרק זמן, והסדר נקבע בהגרלה אקראית. וזה מתאים לכל ילד:  ילדים שעדיין לא יודעים לקרוא מזהים את התור שלהם לפי הצבע האישי. 🎨 מה עושים אם...? אז ככה: יש הפרעה 'חיצונית'? (למשל, "האוכל מוכן, כולם לשולחן") אפשר להקפיא את הטיימר בלחיצה אחת. נמאס? אפשר תמיד לעצור ולסגור את המשחק, ואפשר להתחיל הכל מחדש בכל רגע נתון. השליטה אצלכם. למה זה עובד כל כך טוב? כי אתם מפסיקים להיות "השופטים"! במקום להיות אלה שמחליטים על התורות, המחשב מחליט. הילדים לא יכולים לטעון שאתם לא הוגנים. כי זה הוגן לגמרי - כולם מקבלים בדיוק אותה כמות זמן או מספר תורות. כי זה ברור לכולם - הילדים רואים בדיוק התור של מי עכשיו, מי הבא בתור, וכמה זמן נשאר. כמה טיפים לשימוש מוצלח תנו לילדים לבחור את הצבע שלהם - זה יעזור להם להם להרגיש שותפים אם אתם משתמשים בזה לזמן מסך, הסבירו מראש כמה זמן כל אחד יקבל זכרו שהמטרה היא להפחית מתחים, לא ליצור חדשים! אם ילד מתוסכל, אפשר תמיד להקפיא ולנשום 🧘‍♀️

יש שאלות שכולם שואלים אבל לא תמיד מקבלים עליהן תשובה אמיתית. למה הים מלוח? לאן הולך הזבל שלנו? מה זה בכלל כוכב נופל ? ואיזה חיות בר מסתתרות לנו ממש בעיר? מכון דוידסון לחינוך מדעי אסף שאלות אמיתיות שילדים שאלו - ועשה מהן סידרה "דניאל שואל", 12 סרטוני אנימציה קצרים ומצוינים 🎬 כל סרטון אורך בערך 4 דקות, ועונה בצורה מדויקת ומדעית על שאלה אחת - כולל נושאים שבדרך כלל קצת מתביישים לשאול, כמו למשל... מה זה קקי? (כן, גם זה מדע לגמרי לגיטימי):

תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע פתח, לרגל המצב, כמה הצגות שלמות לצפייה חופשית ביוטיוב. חמש הצגות מקוריות, לגילאים שונים - ואפשר לצפות בהן בלי לצאת מהבית. ההצגה ״דוט והקנגרו״ קומדיה מוזיקלית על אהבת האדם והחי, שילוב של שחקנים ובובות. לגילאי 5-9 זה לא הסיפור שלי על חרם בין ילדים, על אחריות, לחץ חברתי, ועל כך שמול עוול גדול - אסור לשתוק. לכיתות ד' ומעלה רק צרות מבוסס על ספרו של עוזי בן כנען ז"ל. נאחזת באוויר מבוסס על סיפורה האמיתי של עדי לוסטיג, נערה שניהלה מאבק אמיתי להצלת חוף פלמחים ב-2008 - מאבק שזכה אפילו לאישור מצד נשיא המדינה דאז, שמעון פרס ז"ל. לנוער מחשבות שאינן רוצות לישון מחזמר על פי שירי שלומית כהן-אסיף (מהסופרות הפוריות ביותר לילדים בישראל). נגה לא מסכימה לעבור דירה, לא מסכימה לעזוב את החברים שלה, ולא מסכימה שמחשבות הילדות שלה יישארו בבית הישן. מחזמר שגם גדולים יוכלו ליהנות ממנו. לכל הגילאים הקליקו כאן לדף ההצגות המלא של התיאטרון - כולל הצגות שאולי יתווספו בהמשך (כרגע כל מה שיש שם נפתח כבר באוקטובר 2023)

סרט (ביוגרפי) מרגש מ-2015 על פיונה מוטסי, נערה משכונת עוני באוגנדה שבאפריקה, שהפכה לאלופת שחמט בינלאומית. סיפור אמיתי על כוח, נחישות והאמונה שאפשר להגיע לכל מקום – גם אם מתחילים מהמקום הכי נמוך. ולמה זה סרט שהפיקו בדיסני? כי זה סוג של "סיפור סינדרלה", ומה יותר דיסני מזה? ❤️ על מה הסרט? פיונה בת העשר חיה עם אמה הארייט ואחיה בקאטווה, שכונת עוני בקמפלה שבאוגנדה. היא ואחיה מוכרים ירקות כדי לעזור למשפחה לשרוד. יום אחד פיונה פוגשת את רוברט קטנדה, מאמן שמלמד ילדים לשחק שחמט בתוכנית מיסיונרית לנוער. רוברט מאמין שהחשיבה האסטרטגית והריכוז הנדרשים במשחק יכולים לעזור לילדים גם בתחומים אחרים בחיים. פיונה מתאהבת בשחמט ומגלה שיש לה כישרון מיוחד והיא עוברת מהצלחה להצלחה, מתחרויות מקומיות ועד לטורנירים בינלאומיים. ספויילר: בסוף הסרט, היא אפילו מועמדת לדרגת אמן בינלאומי וקונה למשפחה בית. 🏠 הנה כמה עובדות על הסיפור ומאחורי הקלעים הבמאית מירה נאיר חיה באוגנדה מאז 1991, אבל לא ביימה שם סרט עד שטנדו נגנדה (בכיר באולפני דיסני, ממוצא אוגנדי בעצמו) הגיע אליה והציע לה לביים את הסרט הזה. כשנאיר חיפשה שחקנית לתפקיד הראשי, היא בחנה כמעט 700 ילדות במשך כחצי שנה, עד שמצאה את מדינה נלוואנגה בת ה-15 בשיעור ריקוד קהילתי. לרוב השחקנים הילדים בסרט לא היה שום ניסיון מול המצלמה, ולכן נאיר הקימה מחנה הדרכה למשחק כדי להכין אותם. כל הסרט צולם באפריקה בשכונת העוני קאטווה בקמפלה ובאתרים נוספים באוגנדה וביוהנסבורג שבדרום אפריקה. אלישה קיז כתבה במיוחד לסרט את השיר "Back to Life" שיצא בספטמבר 2016. פיונה מוטסי האמיתית המשיכה בקריירת השחמט שלה, והסרט עזר להפיץ את סיפורה המדהים לכל העולם. למה כדאי לצפות? "מלכה שחורה" הוא סרט על כוח וחוזק פנימי. הוא מראה שידע הוא כוח, ושגם ילדה קטנה משכונת עוני בעולם השלישי יכולה לחולל שינוי גדול. הסרט מציג דמויות נשיות חזקות ומרשימות, מהגיבורה הצעירה שלנו ועד למיס הני האהובה על כולם (המורה שתומכת בפיונה), ומעביר מסרים חשובים של עמידה על עקרונות, אומץ, והכוח של תמיכה אמיתית וחברות. הסרט גם מלמד שאפשר תמיד לעמוד על שלנו, להעז לחלום ולשנות את העולם, לא משנה כמה אנחנו ובאיזה מצב אנחנו נמצאים. מתאים למשפחות עם ילדים מגיל 8-9 ומעלה. זו חוויה משפחתית מעוררת השראה שתזכיר לכולנו שהחלומות הכי גדולים יכולים להתחיל מהמקומות הכי קטנים. ♟️ צפו בערוץ דיסני שלכם!

מה זה בכלל סופרג'יסט? המילה "סופרג'יסטית" (Suffragist) מגיעה מהמילה הלטינית suffragium  - שפירושה פשוט "הצבעה". סופרג'יסטיות היו נשים (ואנשים שתמכו בהן) שנאבקו רק בשביל שנשים יוכלו להצביע בבחירות - זכות שנגזלה מהן במשך רוב ההיסטוריה האנושית. אבל כדי להבין למה צריך בכלל להילחם על זה - צריך להבין מה חשבו אנשים על... נשים. למה בכלל לא נתנו לנשים להצביע? תכינו את עצמכם. ההסברים שניתנו היו... יצירתיים. האמינו ברצינות ש נשים הן "יצורים רגשיים" שלא מסוגלות לחשיבה פוליטית רציונלית . שהמוח שלהן קטן יותר (זה נבדק. פייק). שאם ישתתפו בחיים הציבוריים - הן עלולות לזנוח את הבית והמשפחה ואז הציביליזציה תיפול. כן, ממש ככה. אבל לא מדובר רק בגברים שחשבו כך - חלק מהנשים עצמן התנגדו לקבל את זכות ההצבעה (מה ששטיפת מוח עושה...). בשוויץ, למשל, היה ארגון שנקרא "נשים נגד זכות ההצבעה". הן גדלו בתוך מערכת שלימדה אותן שמקומן הוא רק בבית, וחלקן פשוט האמינו בכך. מה שבטוח: שמירה על נשים מחוץ לפוליטיקה לא הייתה "טבעית" - היא הייתה מכוונת ומתוחזקת. כי מי שאין לו קול - לא יכול לשנות חוקים שפוגעים בו (ואם זה מזכיר לכם את נושא זכויות המיעוט בדמוקרטיה , זה לא סתם). גם בארץ ישראל היו מי שהפריע להם שלנשים יהיו זכויות הצבעה. מתוך התערוכה של נורית יעקובסון: זכויות הצבעה של נשים בארץ ישראל. צולם בירושלים, 11.10.2019 ע״י עדי ברטשניידר מאות שנים של "תהיי כבשה ותשתקי" במשך מאות שנים, נשים לא יכלו לרשת או להחזיק רכוש בשם עצמן, לחתום על חוזים, ללמוד באוניברסיטאות רבות (זוכרים את ג'יין מרסט ?), להופיע בבית משפט בלי גבר מלווה כמו בעל או אבא, ובוודאי שלא להצביע. ובינתיים, הן שילמו מיסים (הן כן, לשלם הן נדרשו), עבדו, גידלו ילדים, תיפעלו עסקים - אבל ללא כל ייצוג פוליטי. הסופרג'יסטיות מתארגנות ניו זילנד - הראשונה בעולם 🥇 ב-1893, ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שנתנה לנשים זכות הצבעה. מאחורי ההצלחה הזו עמדה קייט שפרד, שניהלה קמפיין עיקש שכלל עצומות ענק - עם כ-32,000 חתימות נשים, בארץ שכל האוכלוסייתה שלה היתה פחות מ-700,000 איש. הפרלמנט של ניו זילנד ניסה לדחות את החוק שוב ושוב, מחשש שהשינוי יערער את הסדר החברתי. אבל שפרד לא ויתרה. כשהחוק עבר, נשים ניו זילנדיות הצביעו כבר בבחירות של אותה שנה. ⚠️ חשוב לדעת: זכות לבחור ≠ זכות להיבחר. נשים בניו זילנד יכלו להצביע מ-1893, אבל להתמודד לפרלמנט - רק מ-1919. האישה ניו זילנדית הראשונה נבחרה לפרלמנט רק ב-1933. אמריקה - מאבק של 72 שנה בארצות הברית, המאבק רשמית התחיל בוועידת סנקה פולס ב-1848 - כנס שבו נשים וגברים פרסמו "הצהרת רגשות" שדרשה שוויון מלא, כולל זכות הצבעה. 72 שנה אחר כך, ב-1920, אושר התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית. 72 שנה! סוזן ב. אנתוני, אחת מהדמויות המרכזיות במאבק, נולדה ב-1820 ומתה ב-1906 - 14 שנה לפני שהמטרה שלה הושגה. קבלו אנקדוטה: ב-1872, אנתוני הצליחה להירשם לבחירות ולהצביע בניו יורק - בתחבולה. היא נעצרה, הועמדה לדין, ונדרשה לשלם קנס. היא סירבה לשלם אותו במשך כל חייה. ב-1913, יום לפני השבעת הנשיא וודרו וילסון, צעדו 5,000 נשים בוושינגטון הבירה במצעד ענק למען זכות ההצבעה לנשים. הקהל תקף את הצועדות, והמשטרה לא הגנה עליהן. האירוע הזה עורר סערה לאומית שקידמה את המאבק. בריטניה - הסופרג'טיות שנלחמו קשות בבריטניה, המאבק ידע אלימות משני הצדדים. הסופרג'טיות - הענף הקיצוני של התנועה שהובל על ידי אמלין פנקהרסט - הלכו רחוק מאוד: הן שרפו תיבות דואר, ריסקו חלונות ראווה, קשרו את עצמן לגדרות ליד בית ראש הממשלה, ואפילו פוצצו בית של שר. הן גם הקימו ארגון שעד 1907 מנה כבר 300 סניפים ברחבי אנגליה. הן גם ערכו שביתות רעב בכלא. הממשלה, כדי לא ליצור מצב שבו נשים יהפכו לקדושות מעונות ולסמל שיעורר תמיכה ציבורית, הוציאה את "חוק החתול והעכבר": שיחרור של השובתות עד שיתאוששו - ואז החזירו אותן לכלא. אמלי דייווידסון מתה ב-1913 כשניסתה לקשור את הדגל הסופרג'יסטי לסוס של המלך ג'ורג' החמישי במירוץ הסוסים המפורסם אפסום דרבי. היא נדרסה וארבעה ימים אחר כך מתה מפצעיה. זכות ההצבעה הגיעה לבריטניה ב-1918 - אבל רק לנשים מעל גיל 30! נשים צעירות יותר קיבלו את זכות ההצבעה 10 שנים אח"כ, ב-1928. איך זה עבד בשאר העולם? לא כל המדינות זזו באותו קצב. הנה כמה תאריכים שכדאי לדעת: 1893  - ניו זילנד (ראשונה בעולם) 1902  - אוסטרליה 1907  - נורבגיה (זכות הצבעה מוגבלת לנשים בעלות רכוש בלבד) 1913  - נורבגיה (זכות הצבעה המלאה, לכל הנשים) 1917  - רוסיה (לאחר המהפכה) 1918  - קנדה, גרמניה, אוסטריה, פולין, בריטניה (חלקית - רק מגיל 30) 1920  - ארצות הברית 1928  - בריטניה (מלא, לכל הנשים) 1931  - ברזיל 1944  - צרפת (לאחר שחרורה ממלחמת העולם השנייה) 1945  - איטליה, יפן 1948  - ישראל (מיום ההקמה, כאן לנשים היה שוויון) 1952  - יוון 1956  - מצרים 1963  - מרוקו, איראן (למרות ששנים אח''כ, באיראן פגעו בזכויות נשים) 1971  - שוויץ - ברמה הפדרלית בלבד. בחלק מהמחוזות נשים הצביעו רק בשנות ה-80 ואפילו עד 1990. כן, 1990. בקנטון אחד (אפנזל אינרהורדן), ב-1971 95% מהגברים התנגדו לתת לנשים זכות הצבעה. 1976  - פורטוגל (לאחר מהפכת הצפורנים) 1984  - ליכטנשטיין (נסיכות קטנה בין שוויץ לאוסטריה) 1990  - סמואה 2005  - כווית 2015  - ערב הסעודית (לבחירות מוניציפליות בלבד, ובהגבלות) הנה כתבה מהחדשות אצלנו על זה: רעיונות יצירתיים במאבק הסופרג'יסטיות לא רק מחו - הן גם חשבו מחוץ לקופסה. הסרט ככלי נשק:  ב-1913, תנועת הסופרג'יסטיות האמריקאית הפיקה את אחד הסרטים הפוליטיים הראשונים בהיסטוריה - "Votes for Women" - שהוקרן בבתי קולנוע ברחבי המדינה. הצבע הסגול:  הסופרג'יסטיות הבריטיות אימצו שלושה צבעים רשמיים: סגול (כבוד), לבן (טוהר) ו ירוק (תקווה). כל הופעה ציבורית, אירוע, כרזה ואפילו בגדים - נעשו בצבעים האלה. שיווק פוליטי לפני שהמילה "שיווק" כמעט הומצאה. "אנחנו פשוט לא באות":  באיסלנד ב-1975, 90% מהנשים נטשו את מקום עבודתן ובתיהן ביום אחד. הן לא בישלו, לא טיפלו בילדים, לא עשו כלום. המשק הזדעזע: שדות תעופה נסגרו, גני ילדים לא פעלו, בתי חולים עברו למצב חירום. אחרי 5 שנים, ב-1980, נבחרה ויגדיס פינבוגאדוטיר לנשיאה הנבחרת הראשונה בעולם שעלתה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. 💡 הידעת? בדיוק 47 שנה לפני יום האישה הבינלאומי הזה, ב-7 במרץ 1979, הכריז חומייני שנשים באיראן חייבות לצאת מהבית עם חיג'אב. למחרת - 8 במרץ, יום האישה הבינלאומי - נשים יצאו למחאה שדוכאה באלימות. רוב הגברים כלל לא התערבו, כי הם חשבו שמדובר בוויכוח של נשים, אז מה זה נוגע להם? אבל בתוך חודשים גם הם איבדו זכויות ואת חופש הפרט שלהם. כי כשזכויות של קבוצה אחת נרמסות - זה בד"כ רק ההתחלה. ואיפה אנחנו היום? נראה לכם שהמאבק הסתיים לפני עשרות שנים? לא ממש. פערי שכר:  בממוצע, נשים מרוויחות פחות מגברים על אותה עבודה. אצלנו בישראל, הפער עומד על כ-35% בשכר הממוצע. חלקו נובע מהבדלים בתחומי עבודה ובשעות, אבל גם אחרי שמנטרלים את הגורמים האלה, נשאר פער גדול. ייצוג בפוליטיקה:  נכון לעכשיו (2026), רק כ-26% מחברי הפרלמנטים בעולם הן נשים. המדינות המובילות בשוויון פרלמנטרי הן רוואנדה, איסלנד וניו זילנד - שוב ניו זילנד. מדינות שבהן נשים עדיין נלחמות:  באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן (שחזר לשלטון ב-2021), נשים לא יכולות להיבחר, ללמוד, לעבוד בשירות הציבורי, ובפועל נשללו מהן כמעט כל זכויות האזרח. בערב הסעודית, עומאן ואיחוד האמירויות - יש בחירות מוגבלות בלבד, תחת מלוכה מוחלטת. הוותיקן - מדינה שבה הזכות לבחור את האפיפיור שמורה לקרדינלים גברים בלבד. כמעט בכל המקומות האלה, ההגבלה נובעת משילוב של שלטון דתי ומשטר סמכותני. ואפילו בישראל - יש מפלגות שמטעמי דת לא ממש מאפשרות לנשים להיבחר או לייצג אותם בכנסת. זכות להיבחר לעמדה בכירה:  עד היום, פחות מ-30 מדינות בעולם ראו אי פעם אישה בראש המדינה או הממשלה. ברוב המדינות - זה עדיין לא קרה אפילו פעם אחת. בישראל הייתה גולדה מאיר (וגם זה היה לפני כמעט 3 דורות. רב האנשים שנולדו כאן ב-50 השנים האחרונות לא מכירים אפשרות כזאת...), בבריטניה - מרגרט תאצ'ר, בהודו אינדירה גאנדי, ובניו זילנד ג'סינדה ארדרן. אבל במדינות רבות אחרות - רק גברים היו בתפקידים האלה מאז ומתמיד. הידעתם? הסיבה שבישראל נשים בוחרות ונבחרות מקום המדינה, היא רוזה וולט-שטראוס, שהקימה ב-1919 את מפלגת הנשים הראשונה בעולם והובילה את המאבק ההיסטורי והמוצלח למען זכות הבחירה לנשים ביישוב העברי. ראו כאן את כל הסיפור: המורשת הדברים שנראים לנו היום מובנים מאליהם - שנשים יכולות להצביע, ללמוד, לעמוד בראש מדינה - לא היו מובנים מאליהם אף פעם. מישהי נלחמה עליהם. לפעמים שילמה על כך מחיר כבד. המאבק של הסופרג'יסטיות לימד משהו חשוב: זכויות לא נופלות משמיים . הן נכבשות על ידי אנשים שהחליטו שמשהו לא צודק - ועשו משהו בנידון. והן דבר שברירי שצריך להמשיך ולשמור עליו. אתם שומרים עליו אצלכם בכיתה?

לכבוד יום האישה הבינלאומי, מגיע לכם לשמוע על אישה שבאמת שברה תקרות זכוכית - לפני כמעט אלף שנה. מליסנדה. מי היתה מליסנדה? בעולם שנשלט על ידי גברים, מליסנדה נאלצה להיאבק על הכתר שלה דווקא מול הגברים הקרובים לה ביותר - מצד אחד בעלה, ומאוחר יותר הבן שלה. איך היא עשתה את זה? ולמה תושבי ירושלים אהבו אותה במיוחד? הפרק הזה הוא סוג-של טלנובלה היסטורית - סיפור על מלכה אמיצה שלא ויתרה על מה ששייך לה בזכות, גם כשכולם סביבה חשבו שאישה לא יכולה לשלוט לבד. מושלם להאזנה ביום האישה (כי עוד אישה שעשתה הסטוריה) תזכורת " ויהי פודקאסט! " הוא הסעת בהנחייה של דודו ארז, על דמויות ירושלמיות מהעבר. הפרק השני בסדרה מוקדש למליסנדה, מלכת ירושלים מהמאה ה-12.

לקראת האביב מופיע בבית, ועל הקירות ובגינה, חרק שגורם לאנשים רבים לצרוח ולטפס על הכיסאות: הוא נראה בדיוק כמו יתוש ענקי, עף לאט ומגושם, ואין לו שום כוונות רעות. בעברית קוראים לו זבוב ארך-הרגליים  (לא להתבלבל עם זבובים אחרים שנושאים שם דומה - שלנו הוא ה-Crane fly, הטיפוליד), ובאנגלית הוא מוכר גם בכינוי החמוד "Daddy Long-Legs"  (אבא ארך-רגליים). אז מה זה בעצם הדבר הזה? זבוב ארך-הרגליים שייך למשפחת ה- Tipulidae , אחת ממשפחות הזבובים הגדולות ביותר בעולם. כן-כן, מדובר בזבוב של ממש - לא יתוש, לא מוטציה, לא יצור כלאיים מפחיד. פשוט זבוב. עם רגליים ארוכות מאוד, גוף דק, כנפיים שקופות, ומראה שמבלבל כמעט כל אדם שנתקל בו לראשונה. הרגליים שלו ארוכות ודקות עד כדי כך שהן נשברות ומתנתקות בקלות - אפילו אם נוגעים בו בעדינות. זאת לא תאונה, זה סתם העיצוב שלו (מה שנקרא - זה לא באג, זה פיצ'ר) - אז זהירות! הגוף של הזכר נגמר בקצה מעוגל, ושל הנקבה בקצה מחודד. למה? בגלל איבר ההטלה שלה. ככה אפשר לזהות בקלות מי זה מי. למה הוא מפחיד אנשים (ולגמרי לשווא)? הסיבה הכי נפוצה לבלבול: הוא נראה כמו יתוש ענקי: אותו גוף דק, אותן רגליים. אז אנשים מניחים שהוא עוקץ חזק יותר, מסוכן יותר, רעיל יותר. אבל האמת? זבוב ארך-הרגליים לא עוקץ בכלל . הוא לא יכול. אין לו מנגנון לעקוץ, אין לו ארס, ואין לו שום עניין בבני אדם. הבוגרים כמעט שלא אוכלים - יש מינים שלא אוכלים בכלל כל חייהם הבוגרים, ואחרים שמסתפקים פה ושם בטיפות צוף או נוזלים מתוקים. הם חיים בעיקר על מאגרי האנרגיה שצברו בתקופת הזחל. הם חיים כדי להתרבות, ותו לא. הידעת? 🦟 זבוב ארך-הרגליים מכונה גם "mosquito hawk" (בתרגום חופשי - "נץ היתוש") - שם שנובע מהדמיון לחרקים שכן טורפים יתושים, כמו שפיריות . אבל הוא עצמו לא אוכל יתושים. כאמור, הוא כמעט ולא אוכל כלום. חיי הבוגר: ימים ספורים של ריצה אחרי אהבה חיי הבוגר של זבוב ארך-הרגליים קצרים בצורה דרמטית: בדרך כלל ימים ספורים עד כשבועיים . כל תפקידו בתקופה הזו הוא אחד: למצוא בת-זוג, להתרבות, ולהטיל ביצים באדמה לחה. לאחר מכן - נגמר הסיפור. זאת הסיבה שאפשר לראות את הזבוב הזה דווקא בתחילת האביב: הוא יוצא מהאדמה אחרי חודשים ארוכים כזחל, מתרומם לאוויר העולם לכמה ימים, ואז נעלם. ואיפה הוא היה כל החורף? כשהאביב יוצא ואנחנו שואלים "מאיפה הגיע פתאום?" - התשובה היא: מתחת לרגלינו. הזחלים  של זבוב ארך-הרגליים חיים באדמה לחה, בצמחייה רקובה, מתחת לעלים. הם נראים כמו תולעים אפורות-חומות ונקראים בכינוי "leatherjackets" (מעילי עור) - בגלל העור הקשיח שמגן עליהם. הם ניזונים משורשים דקים וחומר צמחי רקוב - ובעצם מנקים את הקרקע מחומר אורגני מתפרק. הזחל יכול לגדול לאורך של כ-3 סנטימטר. כל חורף הזחלים "ישנים" ברמה כלשהי באדמה, מחכים לאביב. כשהטמפרטורה עולה, הם מתגלמים ועולים לעולם כבוגרים. הידעת? 🌍 משפחת הטיפולידים מונה למעלה מ-15,000 מינים ברחבי העולם . הם נמצאים בכל יבשת פרט לאנטארקטיקה, ומגוונים במיוחד באזורים טרופיים ובגובה רב. יש מינים טרופיים שגודל גופם מגיע לכ-5 ס"מ, אך עם הרגליים הארוכות הם נראים באורך של עד 10 ס"מ! גדול, קטן, ועוד יותר גדול הזבוב ארך-הרגליים הנפוץ שאנחנו רואים כאן בגינות מגיע לאורך גוף של כ-1.5-2.5 סנטימטר (ללא הרגליים). אבל יש מינים שגוף הבוגר שלהם מגיע אפילו עד כמעט 5 סנטימטר - והם נחשבים מהזבובים הגדולים בעולם. ומה עוד מעניין? הוא הכי גרוע בטיסה מבין כל מיני הזבובים 🤦‍♀️. הוא עף לאט, מתנדנד, פוגע בקירות, נתקע בפינות. טוב, עם רגליים כאלה ארוכות שמשתרכות בזמן הטיסה - זה לא פלא. איפה אפשר למצוא אותו? כמעט בכל מקום! הוא נפוץ באירופה, אסיה, אפריקה, ואמריקה הצפונית  - בעצם, בכל ארץ עם אדמה לחה ועונות. אצלנו בישראל הוא מופיע בעיקר בתחילת האביב, אחרי הגשמים האחרונים, ואפשר למצוא אותו בגינות, בחצרות, בשדות פתוחים, ובעיקר נשים אליו לב כשהוא מתנגש בקירות הבתים בלילה (זה כי הוא נמשך לאור מלאכותי). אז למה "אבא ארך-רגליים"? הכינוי Daddy Long-Legs  הפך מוכר כל כך עד שאנחנו מכירים אותו מהספר (והסרט) הקלאסי: "אבא ארך-רגליים"  מאת ג'ין ובסטר (שיצא לאור ב-1912). בספר, גיבורת הסיפור - יתומה שנשלחת ללמוד באוניברסיטה על ידי נדבן אנונימי - מציצה פעם אחת בצללית הארוכה שלו על הקיר, ורואה רגליים ארוכות במיוחד בצל, ומאותו רגע היא קוראת לנדבן האלמוני "אבא ארך-רגליים". הספר כתוב בצורת מכתבים שהיא שולחת לו, וזכה להצלחה עולמית. הידעת? 📚 גם לעכבישים מסוימים קוראים "daddy long-legs" - מה שיוצר בלבול נוסף. בעברית יש לנו מזל שיש שם ייחודי לכל אחד מהם. תכירו אותו - ותנו לו לחיות אז זבוב ארך-הרגליים לא מזיק, לא מסוכן, ולא מגעיל יותר מכל חרק אחר בגינה. הוא גם לא רוצה ממך כלום - פשוטו כמשמעו. אם הוא נתקע בבית, אפשר לשחרר אותו בחוץ בעדינות (רצוי בלי לאחוז ברגליים...). הוא ממלא תפקיד בשרשרת המזון, מאכיל עטלפים, ציפורים, עכבישים, ועוד חרקים. אז בפעם הבאה שהוא ינחת על הקיר - אפשר פשוט לומר לו שלום. גם ככה הוא יחיה רק ימים ספורים... 🪰

פירות ההדר הם לא רק ריחניים, טעימים ועשירים בוויטמין C - הם גם מעבדה שלמה של ניסויים מדעיים מרתקים! בואו נגלה כמה תופעות מדעיות מפתיעות שמסתתרות בתוך (ומחוץ) לפירות האלה. 🧪 להביור מקליפות הדרים - כשהטבע מתלהב 🔥 אחד הניסויים המפתיעים ביותר שאפשר לעשות עם פירות הדר הוא "להביור" - יצירת להבה קטנה מקליפת ההדר! ב מכון דוידסון הכינו לכם הסבר מפורט על הניסוי. מתאים מגיל 9 ומעלה, עם הורה ליד. הסבר : בקליפות פירות ההדר יש בלוטות מיוחדות שמכילות שמנים אתריים. השמנים האלה מכילים תרכובת שנקראת לימונן , שמתלקחת בקלות במגע עם להבה. כשלוחצים על הקליפה ליד נר דולק, השמנים ניתזים והופכים ללהבה קטנה ומרשימה! ⚠️ חשוב !!! את הניסוי הזה עושים רק ביחד עם מבוגר - ובזהירות רבה. קבלו סרטון הדגמה אחד: סוללת לימון - אנרגיה חמוצה במיוחד ⚡ רוצים לגלות איך אפשר להפיק חשמל מ...לימון? קחו כמה לימונים טריים, מסמרי אבץ מגולוון ומטבעות נחושת (או חוטי נחושת), חברו אותם נכון - והופ! יש לכם סוללה ביתית! הסבר : החומצה הציטרית שבלימון משמשת כאלקטרוליט (תמיסה מוליכת חשמל), והמתכות השונות - האבץ והנחושת - משמשות כאלקטרודות. כשמחברים אותן, נוצרת תגובה כימית שמייצרת זרם חשמלי. אם מחברים כמה "סוללות לימון" בטור, אפשר להדליק נורת LED קטנה! כתב סתרים מלימון - מסרים נסתרים וקסומים! 🍋 עם לימון פשוט אפשר ליצור כתב סתרים של מרגלים, כזה שרק מי שמכיר את הסוד יכול לקרוא! מה צריכים? לימון טרי - סחוט לקערית מכחול דק או מקל אוזניים - לטבול במיץ הלימון דף נייר לבן - עליו נכתוב את המסר עם המכחול מחכים שהנייר יתייבש לגמרי והמסר ייעלם!. כדי לגלות את המסר - מחממים בעדינות את הנייר מתחת למנורת שולחן חמה (או לשלהבת נר, אבל רק בעזרת מבוגר אחראי...) - והמסר הנסתר יופיע, בצבע חום, ממש דיו סתרים! 🪄 הסבר : מיץ הלימון מכיל חומצת לימון - תרכובת אורגנית שנספגת בנייר אבל כמעט ולא רואים אותה. כשמחממים את הנייר, החומצה מתפרקת והופכת לחומה עוד לפני שהנייר עצמו נשרף. זו הסיבה שהמסר הסודי מתגלה! ⚠️ חשוב: כשמשתמשים במנורה חמה או נר, חייבים לעשות את הניסוי בהשגחת מבוגר. לא מקרבים את הנייר יותר מדי למקור החום כדי שלא יישרף! סוכריות מקליפות הדרים - מתיקות מדעית 🍬 הידעתם שאפשר להכין סוכריות מקליפות תפוזים ולימונים? זה למעשה סוג של שימור, כמו בהכנת ריבה . כשמשרים את הקליפות בסירופ סוכר מרוכז, הסוכר מחליף את המים בתאי הקליפה. זה לא רק הופך אותן למתוקות, אלא גם שומר עליהן לאורך זמן! הקליקו כאן למתכון, או צפו בסרטון להכנת קליפות תפוז עם שוקולד מריר. הסבר : זה נקרא תהליך קנדי (Candying), והוא דוגמה נהדרת לתהליך האוסמוזה - תנועת מולקולות דרך קרום התא. צף או שוקע? ניסויי ציפה עם קלמנטינות 🌊 הנה שני ניסויים מגניבים שמדגימים את עקרון הציפה של ארכימדס: קחו שתי קלמנטינות - אחת עם קליפה והשניה - קלופה. הכניסו אותן לקערת מים. הקלמנטינה עם הקליפה צפה ואילו הקלטפה - שוקעת. מוזר, לא? היא הרי שוקלת פחות, אז למה זה קורה? כי הקליפה מכילה כיסי אוויר שמקלים על משקלה. הכניסו קליפת קלמנטינה לבקבוק שקוף מלא במים. כשתלחצו על הבקבוק, הקליפה תשקע. כשתשחררו - היא תצוף בחזרה! למה? כי הלחיצה משנה את נפח האוויר בקליפה. ניסוי הבלון המתנפח 🎈 קחו בקבוק, שפכו לתוכו מיץ לימון טרי והוסיפו אבקת סודה לשתייה. חברו מהר בלון לפיית הבקבוק - והוא יתנפח! הסבר : חומצת הלימון מגיבה עם הסודה לשתייה ויוצרת גז פחמן דו-חמצני (CO2) שממלא את הבלון. 💫 בונוס: נרות הדרים 🕯️ אפשר להכין נרות מקליפות תפוזים או פומלות! חותכים את הפרי לחצי מרוקנים את התוכן ומשאירים את החלק הלבן במרכז (הוא ישמש כפתיל!). ממיסים שעוות דבורים או סויה (או נרות חנוכה מהשאריות...) במה שנקרא מתקן בן מרי (סיר קטן על גבי סיר עם מים רותחים). מתינים שקצת יתקרר, ומוזגים לאט ובזהירות לתוך הקליפה. אפשר להוסיף כמה טיפות שמן אתרי להדגשת הריח ההדרי. מחכים שהנר יתגבש, לפני שמדליקים. מתאים מגיל 9 - וגם - חובה להכין רק עם ההורים, יש כאן אש וחומרים רותחים ! הסבר : הקליפה היא מיכל מעולה - היא לא נמסה כי היא מכילה שמנים טבעיים שעמידים בחום, והקליפה הלבנה של הפרי מתפקדת כפתיליה. לחילופין, אפשר נר על בסיס שמן זית, כמו כאן (אפילו עם 'מכסה' תפוזי ליצירת אווירה...

כאן 11 בנו כלי קטן ונחמד: מחולל משחקים חכם שמוצא לכם המלצות מותאמות אישית למשחק שתוכלו לשחק. איך זה עובד? מזינים כמה פרטים פשוטים: כמה משתתפים יש מה טווח הגילאים (יש אפשרות גם לבחור "כל המשפחה") אם יש ברשותכם דף ועט ותוך שניות המחולל מציג רשימה של 5 משחקים שמתאימים בדיוק למצב שלכם. המשחקים עצמם מגוונים - יש משחקי שפה, זיכרון, יצירה וחשיבה, מתאימים לגילאים שנבחרו. מה אין כאן? משחקים אונליין. יש רק המלצה מה אפשר לשחק, עם חוקי המשחק. * הכלי פותח על ידי כאן בעזרת בינה מלאכותית.