תוצאות חיפוש

מנגולד הוא אחד מאותם ירקות עלים שלא תמיד מקבלים את תשומת הלב שמגיעה להם. הוא ירוק, בריא, ויש לו גבעולים צבעוניים שנראים כאילו מישהו צבע אותם ביד. אבל מה עושים איתו חוץ מלזרוק למרק? הנה רעיון: לביבות. לביבות מנגולד הן דרך מצוינת להפוך צרור ירק לארוחה (או לחטיף) טעים ומזין. הן פשוטות להכנה, אפשר להקפיא אותן, והן עובדות מעולה כתוספת לארוחה או בתור מילוי לפיתה. בונוס: הן גם דרך נהדרת להכניס ירקות ירוקים לילדים שלא בטוחים לגבי הרעיון הזה. ובאמת שזה מתאים לא-רק-בחנוכה חומרים: צרור מנגולד, שטוף היטב מלח, פלפל, שום כתוש 2-3 ביצים 2-3 כפות פירורי לחם 50 גר' גבינת פטה (זה הסוד שלנו שנותן ללביבה את האקסטרה טעם הנפלא) אופן ההכנה: מכינים את המנגולד: - מנקים טוב (מחול ועניינים...) - מפרידים בין עלי המנגולד הירוקים לגבעולים הלבנים (ה"עמוד שידרה" שלהם). את הגבעולים אפשר להקפיא ולהוסיף למרק בעתיד, כמו סלרי. - שולקים את העלים במים רותחים ומשרים כ-20 דקות, שיתרככו (כן, זה נהיה מושי וכל בנפח היפה נעלם. אל תדאגו, מה שחשוב זה הטעם...) - מסננים מהמים, מקררים מעט (רק כדי שלא יהיה חם בידיים כשסוחטים), וחותכים גס (לרוחב ולאורך). יוצרים את התערובת: בקערה: מכניסים הכל - העלים החתוכים, הפירורים, הביצה. לא חשוב הסדר... את הגבינה מפוררים היטב עם מזלג, כדי שלא יהיו גושים גדולים ושהיא תתפזר בכל התערובת. מטגנים כמו לביבות של חנוכה: בשמן לא עמוק, כף גדושה מהתערובת במחבת, משטחים קצת, ומטגנים עד הזהבה משני הצדדים. מניחים על נייר סופג לספיגת עודפי שומן. הערות: אם התערובת ממש נוזלית - הוסיפו עוד כף פירורי לחם. אם היא לא מספיק רכה - עוד ביצה תעשה ת'עבודה. אפשר להכין את הלביבות עם עלי תרד טריים, אבל לתרד יש טעם יותר דומיננטי, קחו בחשבון. אם יש לכם גם מנגולד וגם תרד - תערבבו אותם יחד. כן, אפשר להקפיא. עדיף בין שכבות נייר אפייה ביניהן כדי שלא יידבקו. הידעת? 🌿 מנגולד הוא קרוב משפחה של סלק. שניהם שייכים לאותה משפחה של צמחים. ההבדל העיקרי: בסלק אוכלים בעיקר את השורש (החלק העגול והסגול), ובמנגולד אוכלים את העלים והגבעולים. אותם גבעולים צבעוניים (אדומים, צהובים, ורודים) הם למעשה "גרסת מנגולד" של השורש של הסלק - רק שהם גדלים למעלה ולא למטה באדמה. בתיאבון! 🍽️

אחרי שהצלחתם למצוא את כל הפילים (ב חידון הפילים הגדול ), הגיע הזמן לצלול למים ולחפש... דגים! הפעם הכנו לכם חוברת חידות חדשה שכולה שוחה סביב המילה "דג" (בהתחלה באמצע ובסוף - מילים שמשחקות עם המחשבה...). איך זה עובד? העיקרון זהה: בכל דף מסתתרות מילים שיש בהן את הרצף "דג". המטרה היא לזהות מתוך הציור רמזים ולגלות את המילה המתאימה. למשל: דג עם  שריון של צב שמנגן על פסנתר 👈 אדג'ו . הסבר: שריון של צב - מרמז על משהו איטי. מנגן בפסנתר - מרמז על מוזיקה. אדג'ו - זה לאט במוזיקה. דג שמחזיק טלפון סלולרי עם כיסוי שיש לו סנפיר בולט כמו של כריש, על הסנפיר ביד יש לו שעון חכם שנראה כמו אלמוג צבעוני, והוא מחזיק בסנפיר השניה מחזיק מפתחות שנראה כמו מונה קליקים 👈 גאדג'ט. הסבר: כיסוי הטלפון והשעון נראים כמו גאדג'טים טכנולוגיים מיוחדים, מונה הקליקים גם הוא סוג-של-גאדג'ט. דג שכותב ספר והוא נראה כמו בלש, והאווירה סביבו היא של פילם-נואר 👈 אדגר אלן פו . הסבר: הסופר, שידוע בספרי המתח שכתב. מה תמצאו בחוברת? החוברת מכילה 11 דפים מאתגרים , ובכל דף כתוב כמה "דגילים" (מילים עם דג 😂😜) מסתתרות בו. בסך הכל יש לכם קצת פחות מ-30 דגים  למציאה! איך פותרים את החידות? התהליך מחולק לשלבים: מסתכלים על הסצנה כולה  - איפה הדגים, מה הם עושים, איזה חפצים מופיעים, מה הרקע מחפשים רמזים חזותיים ברורים  - פעולה, כלי, בגד, מזג אוויר, שלט, צורה מרכיבים מהרעיון את המילה  עם "דג" בתוכה מוודאים שמצאתם את כל המילים  - בכל דף כתוב כמה "דגילים" מסתתרות בו טיפים לפתרון החידות כדי להצליח במשימה תצטרכו ל: לצלול עמוק  - להתחיל בפרטים הכי בולטים בסצנה, ואז לעבור לדברים הקטנים לשחות בין התחומים  - לחשוב על תחומים שונים: מוזיקה, ספורט, טכנולוגיה, חינוך, חקלאות, היסטוריה, תרבות לדוג במוח  - לבדוק הבעות פנים, תנועת הגוף, כיווני החצים, בועות מחשבה החידון הזה מלמד מילים מעניינות מתחומים מגוונים - מא דג 'ו במוזיקה ועד לסופר א דג ר אלן פו. ממילים בעברית בלבד ועד למילים לועזיות שבשימוש בעברית. עם גרש אחרי גימל או בלי. כללי המשחק החשובים ציור של דג לבדו לא נחשב תשובה - חייב להיות רמז ברור למילה צורות שונות של אותה מילה נספרות פעם אחת בלבד בדקו את מונה ה"דגיות" שמופיע בראש כל דף כדי לוודא שלא פספסתם איך להשתמש בחוברת? בחוברת יש הוראות ברורות שיסבירו לכם בדיוק איך לשחק. יש גם את הפתרונות  שאפשר להוריד בנפרד (כן, בלינק 👉) - אבל רגע! קודם תנסו לפתור לבד, אחרת מה?? חוברת-חידות-בציורים-חידון-הדגים-הגדול

בטח שמעתם על המושג 'פישינג', אבל האם אתם יודעים למה קוראים לזה בדיוק כמו דיג של דגים? ולמה בעידן של בינה מלאכותית זה כבר הרבה יותר מסוכן מבעבר? בואו נלמד איך לא ליפול בפח ואיך להישאר מוגנים. למה קוראים לזה פישינג? 🐟 המילה Phishing מגיעה מהמילה Fishing (דיג), עם החלפה של האות F ב-Ph - שזה דרך כתיבה שהייתה מאוד פופולרית אצל האקרים בשנות ה-90. בדיוק כמו דייג שמשליך פיתיון למים ומקווה שדג יבלע אותו, גם נוכל האינטרנט משליך "פיתיונות" דיגיטליים - הודעות מזויפות שנראות אמיתיות - ומקווה שמישהו יבלע את זה ויתן לו מידע חשוב. הטכניקה הזאת הופיעה לראשונה באמצע שנות ה-90, כשנוכלים ניסו לגנוב סיסמאות של משתמשי AOL (החברה האמריקאית הכי ידועה, שסיפקה אינטרנט ואימייליים, זאת שקנתה את ICQ הישראלית). מאז היא רק הפכה ליותר ויותר מתוחכמת. הידעת? האותיות PH באנגלית מבטאות צליל F, בגלל המקור היווני שלהן. זה קורה גם במילים אחרות שמגיעות מיוונית עתיקה כמו Phone (טלפון), Photo (תמונה), ו-Philosophy (פילוסופיה). האקרים אהבו להשתמש בכתיב הזה, כי זה נראה להם טכנולוגי ו"מגניב". סוגי הפישינג השונים 🐠🐡🦈🎏 רובם מנסים 'לגנוב' פרטים אישיים (כמו שם, כתובת, טלפון, שמות הורים, גיל, מה אתם אוהבים וכו'): פישינג רגיל (Email Phishing) זה הסוג הכי נפוץ. מגיע מייל שנראה כאילו הוא נשלח מאתר משחקים, חברה שמוכרת משהו, או אפילו מבית הספר. שם יש לינק כביכול לאתר, שבו צריך להכניס סיסמה או למלא פרטים אישיים. אבל בעצם הלינק מוביל לאתר מזויף שגונב את המידע שלכם. ספיר פישינג (Spear Phishing) זה פישינג ממוקד. הנוכל עושה מחקר קטן ושולח הודעה מותאמת אישית. למשל, אם הוא יודע שאתם אוהבים פוקימון , הוא ישלח לכם הודעה על "קלפים נדירים בחינם". זה הרבה יותר מסוכן כי ההודעה נראית ממש רלוונטית לכם. ווישינג (Vishing) זה פישינג בטלפון (Voice + Phishing = Vishing). מישהו מתקשר ומתחזה למכר - דוד רחוק, המורה, או מזכירה מבית הספר. הוא מנסה להוציא מכם מידע או לגרום לכם לעשות משהו. זה אחד הסוגים הכי מסוכנים לילדים (ולכולם)! סמישינג (Smishing) פישינג בסמס (SMS + Phishing = Smishing). הודעה שאומרת שזכיתם במשהו, או שיש לכם חבילה שמחכה, או משהו דחוף אחר. הרבה אנשים נוטים לסמוך על הודעות SMS, אז זה יכול להיות מסוכן במיוחד. בד"כ עם לינק שמוביל לאתר מזויף (כמו הפישינג הראשון). פישינג במדיה החברתית הודעות באינסטגרם, בטיקטוק, בוואטסאפ, או בכל מקום אחר. למשל, מישהו מתחזה לחבר שלכם (אחרי שפרץ לחשבון שלו) ושולח לכם הודעה: "היי, תסתכל על התמונה הזאת של..." עם הלינק המזויף. התרגיל המסוכן והישן: איך נוכלים עובדים עלינו בטלפון 📞 פה זה נעשה ממש ערמומי. תארו לעצמכם את המצב הבא: מישהו מתקשר אליכם לטלפון ושואל: "היי, דנה שם?" ואתם עונים בתמימות: "לא, זה גילי." בום! עכשיו לנוכל יש את השם שלכם ואת מספר הטלפון שלכם. בפעם הבאה הוא יכול להתקשר ולהגיד: "שלום גילי, אני מתקשר מבית הספר..." - ואתם כבר תאמינו לו כי הוא יודע את השם שלכם! עוד תרגיל נפוץ: מתקשרים ואומרים: "שלום, אמא שלך צלצלה אלינו לבית הספר. היא ביקשה שתשאיר לה את המפתח מתחת לשטיח בכניסה לבית." אם תעשו את זה, הנוכל יודע בדיוק איפה הבית שלכם ואיך להיכנס פנימה! 😱 ועכשיו הדבר הכי מפחיד: בזכות בינה מלאכותית (AI), נוכלים יכולים לחקות קולות! הם יכולים להקליט את הקול של אמא שלכם מסרטון ביוטיוב או מהרשתות החברתיות, ואז להתקשר אליכם ולהישמע בדיוק כמו אמא. הם יכולים להתחזות גם למורה, למזכירה, או לכל אחד אחר שאתם מכירים. חוקי הזהב: איך להישאר מוגנים 🛡️ חוק 1: לעולם אל תנדבו מידע אם מישהו שאתם לא מכירים שואל אתכם שאלות - אל תענו! אפילו לא על שאלות שנראות תמימות כמו "מה השם שלך?" או "איפה אתה גר?". במקום זה, תענו בשאלה: "למה אתה צריך לדעת?" או "מי אתה?" או "איך קוראים לך?". חוק 2: תגידו שההורים לא מרשים זה בסדר גמור להגיד: "אמא שלי לא מרשה לי לדבר עם אנשים שאני לא מכיר" - ולסגור את הטלפון. זה לא לא נעים, זה חכם! חוק 3: הגדירו מילת קוד משפחתית 🔑 זה פתרון מעולה! תחליטו במשפחה על איזו שהיא שאלה ותשובה סודית שרק אתם יודעים. למשל: השאלה: "תגיד לי, איך קוראים לאלה שעפים בשמיים?" התשובה: "חדי-קרן עם רעמה של אריה" אם מישהו מתקשר ואומר שהוא אמא או אבא שלכם, תשאלו את השאלה הסודית. רק ההורים האמיתיים שלכם יודעים את התשובה הנכונה! מישהו אחר ינסה לחשוב על תשובות אחרות ("ציפורים? מטוסים?") אבל לא יידע את התשובה הסודית של המשפחה שלכם. חשוב : המילה הסודית צריכה להישאר סודית! אל תספרו עליה לאף אחד - לא לחברים, לא בפוסטים, בשום מקום. חוק 4: בדקו תמיד בעצמכם אם מתקשרים אליכם מבית הספר ואומרים "אמא שלך צלצלה ואמרה כך וכך" - אל תאמינו סתם! הרימו טלפון לאמא או לאבא ובדקו אם זה באמת נכון. אם אתם לא מצליחים לתפוס אותם, התקשרו בעצמכם לבית הספר לבדוק אם באמת מישהו שם צלצל אליכם. תמיד עדיף לוודא! חוק 5: אל תלחצו על לינקים חשודים אם קיבלתם הודעה עם לינק שנראית חשודה - אל תלחצו! גם אם זה נראה כמו משחק מגניב או פרס שזכיתם בו. אם זה ממש מעניין אתכם, תבקשו ממבוגר לבדוק את זה איתכם. סיפור משעשע מהעבר 😄 פעם, לפני שהיו טלפונים סלולריים, היו לכל בית טלפונים קוויים. נוכלים (ולפעמים פשוט ילדים מעועממים) היו מתקשרים לבתים בצהריים כשהילדים היו לבד, ואומרים: "היי, אני מדבר ממחלקת המים. לך בבקשה תפתח את הברז במטבח, חזור אליי ותגיד לי מה קורה." הילד היה חוזר ואומר: "יוצאים מים!" והם היו עונים: "מה רצית שיצא? קוקה קולה?" זה היה בשביל צחוקים. אבל היום, התרגילים האלה הם הרבה פחות מצחיקים - כי נוכלים משתמשים בהם כדי להשיג דברים אמיתיים. זה לא חייב להיות כסף - זה יכול להיות מידע על הבית שלכם, על ההורים שלכם, על איפה אתם נמצאים, ועוד המון דברים שהם יכולים להשתמש בהם אח"כ בצורה רעה. אם נפלתם בפח - מה עושים? 😰 הדבר הכי חשוב: אל תפחדו לספר להורים! כולם נופלים בפח. זה בסדר גמור. נוכלים הם מאוד מאוד טובים במה שהם עושים, וזה לא אומר שאתם טיפשים או עשיתם משהו רע. גם אם: הם איימו עליכם הם הפחידו אתכם הם אמרו שאסור לכם לספר למישהו הם אמרו שמשהו רע יקרה אם תספרו חייבים לספר להורים מה קרה! ההורים שלכם לא יכעסו עליכם - הם רק ירצו לעזור. הם צריכים לדעת בדיוק מה קרה כדי שיוכלו למנוע בעיה גדולה יותר. במקרה הכי גרוע תצטרכו להחליף מספר טלפון או סיסמה - וזה בסדר גמור! זה לא סוף העולם. מה לספר להורים? מי התקשר אליכם (אם אתם יודעים) מה הם אמרו מה אתם עניתם אם לחצתם על לינק או נתתם מידע ככל שתספרו יותר מהר, כך יהיה יותר קל לתקן את הבעיה! תזכרו תמיד 💪 אל תנדבו מידע לאנשים שאתם לא מכירים אל תענו על שאלות - ענו בשאלה חזרה השתמשו במילת הקוד המשפחתית תמיד בדקו בעצמכם דברים שנשמעים מוזרים ספרו להורים על כל שיחה או הודעה חשודה - גם אם לא בטוח שזה היה משהו רע אתם לא לבד במאבק הזה. ההורים שלכם, בית הספר, והמשטרה - כולם פה כדי לעזור לכם להישאר בטוחים. המפתח הוא להיות ערניים, לשאול שאלות, ולא לפחד לשתף מבוגרים כשמשהו נראה לכם מוזר! 🎯

חזרתם מטיול סופש ב יער עם שקית מלאה באיצטרובלים? מצוין! איצטרובלים הם מהחומרים הכי מגניבים שהטבע נותן לנו בחינם, והם מתאימים להמון פרויקטים שונים. קבלו רעיונות מה אפשר לעשות איתם, חוץ מלנקות ולהניח בקערה יפה... רגע לפני - קצת על האיצטרובלים שלנו 🌲 בישראל יש לנו בעיקר איצטרובלים של אורן וברוש. איצטרובלים הם למעשה הפרי של עצי המחט - זה המקום שבו מתפתחים הזרעים שלהם. כל קשקש באיצטרובל מסתיר מתחתיו זרע קטן שממתין לרוח שתפזר אותו. זה של האורן נקרא צנובר ואוכלים אותו. יאמי 😋. אחת התכונות של האיצטרובלים, זה היכולת להיפתח ולהיסגר לפי מזג האוויר: הם נפתחים כשהם מתייבשים, בגלל שהקשקשים עשויים שכבות של תאים שמתכווצות בקצבים שונים כשהם מתייבשים, ונסגרים כשרטוב, כדי להגן על הזרעים. הידעת? כל סוג של איצטרובל "יודע" מתי לפתוח את הקשקשים שלו: חלקם מגיבים ללחות באוויר, אחרים לטמפרטורה, ויש כאלה שמחכים לאש! כן, שמעתם נכון - יש איצטרובלים שנפתחים רק בשריפה. האיצטרובל הופך למעין "רימון פצצה" שמפיץ את הזרעים שלו למרחקים, וככה הטבע מפצה על נזקי השריפה ומאפשר התחדשות מהירה של היער. אז הנה. הסיבה שלשמה אנחנו כאן: יצירות קלות ומהירות מאיצטרובלים. חיות מאיצטרובלים הצורה הטבעית של האיצטרובל מזכירה גוף של חיות שונות. למשל, קיפוד. אבל כזה כבר נתנו לכם בפוסט של איך להכין קיפוד מכל מיני חומרים - וגם מאיצטרובלים, אז לא נחזור על זה שוב. במקום, קבלו כמה רעיונות אחרים: ינשופים : 🦉 הדביקו עיניים זזות על איצטרובל, או חתכו עיגולים מנייר. הוסיפו משולש קטן מנייר כתום למקור ושתי נוצות בצדדים לכנפיים. אפשר להשתמש באיצטרובל פתוח שייראה כמו נוצות פרושות. והנה שיטה קצת אחרת, שכוללת גם צמר-גפן, מה שגורם לגוף להראות כמו ינשוף מנוקד, או ינשוף שלג: עכברים : 🐁 איצטרובל סגור ומאורך - מושלם לעכבר. הדביקו אוזניים גזורות מלבד או קרטון, עיניים זזות קטנות, וזנב מחוט צמר או ממנקה מקטרות. וכאן בסרטון תמצאו עוד 2 שיטות/צורות, שגם יעשו שימוש ב'כוסות' של בלוטי האלון שאספתם (כן, ברור לנו שאספתם גם 😂) שועלים : 🦊 הדביקו מספר איצטרובלים זה לזה - אחד גדול לגוף, אחד קטן יותר לראש, ואיצטרובל רחב ופתוח לזנב העבה והאדמדם של השועל. צבעו בכתום, והדביקו עיניים זזות. או, השתמשו עם לבד כדי ליצור פרצוף יותר מפונפן פרחים ושושנים : 🌺🌹 איצטרובלים גדולים ופתוחים של אורן נראים ממש כמו פרחים או שושנים טבעיים, כי הקשקשים הפתוחים יוצרים מראה של עלי כותרת. לכן אפשר: לצבוע אותם בצבעי אקריליק או בספריי צבע להדביק אותם על מקל (גזר מהגינה או ענף) ליצירת זר פרחים להוסיף ברק או נצנצים בשביל גימור חגיגי ובכל זאת, קבלו גם את האפשרויות הבאות לסוגי פרחים שונים: או את זר הוורדים הללו: או פרחי לילך מובייל מאיצטרובלים קשרו חוטים באורכים שונים למספר איצטרובלים, וקשרו את כולם למקל או לחישוק עץ. התוצאה: מובייל טבעי ויפהפה שינוע כשהרוח נושבת. הנה דוגמא למובייל כזה שמצאנו תלוי ברחוב בדלית אל כרמל: בסרטון הבא תקבלו (בעיקר) רעיון לצבוע את האיצטרובלים בצבעי הקשת, כשאתם מנצלים את ספירלת הקשקשים. קערת ריח טבעי ערבבו איצטרובלים עם קליפות הדר מיובשות, קינמון, ציפורני ציפורן וכוכבי אניס. התוצאה היא קערה דקורטיבית שמפיצה ריח נעים בבית. אבל יש גם את השיטה הבאה, עם אבקת קינמון ודבק פעילויות למידה ומשחק אבל חוץ מעבודות יד, תוכלו לנצל את האוסף למשחקים ולמידה: ספירה ומיון לגילאים הצעירים. - מיינו איצטרובלים לפי גודל, צורה או מצב (פתוח/סגור). - סיפרו כמה קשקשים יש באיצטרובל אחד - זו תרגול מצוין לספירה וסבלנות. ניסוי מדעי וקסם: פתוח וסגור קסם שתוכלו לעשות כשאתם משתמשים במידע: - חפשו בקבוק פלסטיק שקוף עם פיה רחבה ככל שאפשר (בד"כ בקבוק מיץ, פחות קיים בבקבוק מים). מדדו את הקוטר. - חפשו איצטרובל פתוח גדול כאשר החלק הרחב שלו גדול פי 2~ מהקוטר של הבקבוק. - כסו את האיצטרובל במים, בקערה, עד שהוא 'ייסגר' לגמרי. זה ייקח זמן מה. כשהאיצטרובל נסגר במים, הוא מצטמצם משמעותית - בערך ל-40-50% מהגודל המקורי. - עכשיו, הכניסו את האיצטרובל הסגור שלכם לבקבוק שלכם. אם הוא עדיין רחב מדי - עשו זאת שוב עם איצטרובל פתוח שקצת יותר צר מזה. - עכשיו ניתן לאיצטרובל להתייבש ולהתחמם - ולהיפתח שוב, כך שהתקבלו איצטרובל פתוח בתוך הבקבוק, שייראה כמו ספינה בבקבוק. - מעכשיו - יש לכם בקבוק קסם בבית.הציגו את הבקבוק הסגור עם האיצטרובל הפתוח לחברים - שינסו להבין איך זה קרה. - ואז תציגו את פתרון החידה: מלאו את הבקבוק עם האיצטרובל במים וסגרו היטב. תוך זמן קצר - הקשקשים ייסגרו, והאיצטרובל יצטמצם. הניסוי/קסם הזה מראה בצורה מושלמת איך הטבע משתמש בלחות כדי לשלוט בפיזור הזרעים. משחק קליעה: ארגנו תחרות מי זורק איצטרובל הכי רחוק? מי מצליח לקלוע אותו לתוך דלי? אפשר לשחק בבית ביום קריר, או בחוץ ביום פחות רטוב. טיפים לעבודה עם איצטרובלים לפעמים יש חרקים קטנים באיצטרובלים. הדרך הכי פשוטה להיפטר מהם, זה להשאיר אותם על המרפסת או ליד החלון למספר ימים, כי החרקים בדרך כלל עוזבים מאליהם את ה'בית' הזה כשהאיצטרובל מתייבש. אפשרות נוספת: לשים את האיצטרובלים בשקית פלסטיק סגורה, במקפיא, למשך 48 שעות. אפשרות שלישית: לאפות בתנור על 100 מעלות למשך שעה. אבל זה דורש פיקוח צמוד של מבוגרים ותשומת לב שהאיצטרובלים לא ישרפו (הם לא אמורים, אבל, הי. זה תנור, לא מפעילים בלי השגחה). איצטרובלים סגורים שאתם רוצים לשמור כך - שמרו בשקית פלסטיק סגורה. כדי להדביק איצטרובלים - אקדח דבק חם עובד הכי טוב, אבל זה דורש עזרה של מבוגר צביעת איצטרובלים - הכי טוב ומהיר - עם ספריי צבע. אם משתמשים במכלול - צבע אקרילי ומכחול עבה יעשו את העבודה (צבעי מים לא ייצמדו טוב). לא לשכוח לעשות את זה על עיתון, כדי לשמור שהסביבה לא תתלכלך... קבלו שיא מעניין: האיצטרובל הגדול בעולם שייך לאורן הסוכר (Sugar Pine) שגדל בקליפורניה. הוא יכול להגיע לאורך של 66 סנטימטר! זה יותר ארוך מתינוק שנולד... אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לטיול ביער - אל תשכחו לקחת שקית לאיצטרובלים. עם קצת דמיון ודבק, אתם יכולים ליצור דברים נפלאים מהמתנות הקטנות האלה של הטבע 🌲

לפני שנתחיל, בואו נבהיר משהו חשוב: יען  הוא ציפור ענקית שיכולה לרוץ במהירויות מטורפות, והוא בכלל לא מחביא את הראש בחול - לא כשהוא מפחד ולא בכלל! זו סתם אגדה אורבנית שהתחילה עוד בימי קדם. אבל האפקט שנקרא בשם " בת יענה " (על שם האגדה הזאת...) - הוא אמיתי לגמרי! אז למה בכלל קוראים לו "אפקט בת יענה"? כי המיתוס הזה על היען מתאר בדיוק איך אנחנו לפעמים מתנהגים: כשמשהו מפחיד או מלחיץ אותנו, אנחנו מעדיפים פשוט... לא להסתכל עליו. כאילו אם לא נראה את הבעיה, היא תיעלם מעצמה. הידעת? השם הנכון בעברית הוא - יען. השם בת-יענה הוא שם ישן שמקורו בתנ"ך, למרות שאין ודאות שהתכוונו שם לציפור הזאת. איך בכלל נולד המיתוס? 🐣 בעולם העתיק, אנשים ראו יענים מתכופפים לאדמה כדי לאכול או להפוך ביצים בקן שלהם. מרחוק, זה נראה כאילו הראש שלהם בתוך החול! וככה נולדה האגדה. זה מזכיר לנו משהו חשוב: גם מבוגרים טועים לפעמים , ולכן כדאי תמיד לבדוק עובדות ולא סתם להאמין למה שמספרים לנו - במיוחד בתקופה שלנו, כשכל כך קל לזייף ולשקר באינטרנט. אם אתם רוצים ללמוד איך להיות קוראים ביקורתיים שיודעים לזהות פייק ניוז, יש לנו פוסט מקיף על קריאה ביקורתית . אז מה זה בעצם אפקט בת יענה? אפקט בת יענה הוא הנטייה שלנו להתעלם ממידע לא נעים או מאיים, במקום להתמודד איתו. זה כמו לסגור עיניים ולקוות שהמפלצת מתחת למיטה תיעלם. היא לא (כי היא בכלל לא קיימת... אבל זה סיפור אחר 🙄). הבעיה היא שבעולם האמיתי, בעיות לא נעלמות מעצמן רק כי לא מסתכלים עליהן 🙈 איך זה נראה בחיי היומיום? בלימודים: לא פותחים את תיק הבית ספר אחרי הלימודים כי מפחדים שיש הרבה שיעורי בית דוחים כתיבת חיבור או עבודה כי זה מרגיש 'גדול עליכם' או שמסובך מדי לא שואלים שאלות בכיתה כי מפחדים שיגידו "איך אתה לא יודע את זה?" עם חברים: לא מדברים על ריב או בעיה כי מפחדים מעימות מתעלמים מכך שחבר עושה משהו שפוגע בנו כי לא רוצים להעליב לא אומרים "לא" למשהו שלא בא לנו לעשות כי "לא נעים" בבית: לא מודים שאיבדנו משהו חשוב, ומקווים שאף אחד לא ישים לב מסתירים ציון נמוך או הערה במחברת קשר לא מספרים להורים על בעיה בבית ספר בדיגיטל: לא נכנסים למערכת הכיתה כי יש שם משהו שדחוף להגיש מוחקים התראות של משימות כדי "לא לראות" אותן מתעלמים מהודעה של מישהו שכועסים עליו במשחקים וכסף: מפחדים לפתוח את המשחק אחרי כמה הפסדים לא סופרים כמה נשאר בקופת החיסכון כדי "לא להתבאס" למה זה קורה? 🤔 המוח שלנו מנסה להגן עלינו מכאב רגשי. כשאנחנו רואים מידע שגורם לנו לדאגה, לחרדה או לאשמה - זה ממש לא נעים! אז המוח מציע פתרון "גאוני": בואו פשוט לא נסתכל על זה. א-ב-ל... זו הקלה זמנית  בלבד. הבעיה עצמה לא נעלמת - היא רק מחכה שם, ולפעמים אפילו הופכת לגדולה יותר. הידעת? 📚 מחקרים מראים שאנשים מעדיפים לדחות קבלת מידע על בעיית בריאות אפילו בשבוע שלם! הם מעדיפים "לא לדעת" מאשר לקבל ידיעה שעלולה להיות לא טובה - גם אם הידיעה הזו יכולה לעזור להם לטפל בבעיה מוקדם יותר. מה הגוף מרגיש כשמתעלמים? 💓 כשאנחנו מתעלמים מבעיה, הגוף שלנו לפעמים מנסה להזהיר אותנו בדרכים שונות: דפיקות לב מהירות יותר בטן כואבת או " פרפרים בבטן " כאבי ראש קטנים קושי להירדם זה לא אומר שהגוף "מציק" לנו - הוא בעצם מנסה להגיד לנו משהו חשוב! זה כמו נורת אזהרה באוטו שנדלקת כשחסר דלק, או הצפצוף הזה שמזכיר לנו שלא חגרנו חגורת בטיחות. זה מזכיר לנו מאד גם את אפקט סטרייסנד  שכבר כתבנו עליו - גם שם אנשים מנסים להתעלם או להסתיר מידע, רק שבאפקט סטרייסנד מנסים להסתיר מידע מאחרים, ואילו באפקט בת יענה אנחנו מסתירים מידע מעצמנו! מתי זה דווקא יכול לעזור? יש מצבים נדירים שבהם דחייה קצרה של התמודדות עם בעיה יכולה לעזור. למשל, אם אתם ממש לחוצים לפני מבחן חשוב, אולי לא כדאי לבדוק עכשיו את הציון במבחן הקודם. אבל זה צריך להיות דחייה מודעת וקצרה , לא התעלמות מלאה! זה קצת כמו אפקט הדומינו  - כשמתעלמים מבעיה אחת קטנה, זה יכול להוביל לשרשרת שלמה של בעיות גדולות יותר. איך מתגברים על אפקט בת יענה? 💪 מקטינים את המנה במקום להגיד "אני חייב לפתור את כל הבעיה עכשיו", תתחילו בצעד קטן. למשל: "אני רק אבדוק מה יש בשיעורי הבית" או "אני רק אקרא את ההודעה, לא חייב לענות עכשיו". קובעים זמן ספציפי "אני אסתכל על זה אחרי ארוחת הערב" - ככה זה פחות מפחיד כי יש לזה זמן מוגדר. מפרידים בין עובדה לפרשנות "לא פתחתי את התיק היום לראות מה השיעורים" זו עובדה. "אני עצלן" זו פרשנות שלכם - ולא בהכרח נכונה! זוכרים שהבעיה לא תיעלם המציאות לא משתנה רק כי לא מסתכלים עליה. ככל שנדחה את ההתמודדות, כך זה יהיה יותר קשה. מחפשים עזרה ספרו למישהו שאתם סומכים עליו - הורה, אח גדול, מורה או חבר טוב. לפעמים רק לדבר על זה כבר עוזר. ניסוי מעניין 🔬 נסו את זה: פעם הבאה שיש לכם משהו שאתם מתעלמים ממנו (הודעה, משימה), שימו לב איך אתם מרגישים. האם זה באמת נעים? או שאולי יש לכם תחושה לא נוחה שמלווה אתכם כל הזמן? רוב האנשים מגלים שההתעלמות גורמת להם ללחץ כרוני נמוך - כמו רעש רקע מעצבן שלא יורד. וברגע שהם מתמודדים עם הדבר? הרעש הזה נעלם! אז מה למדנו? היען האמיתי הוא ציפור חכמה שיודעת להתמודד עם אתגרים - הוא כמו מכונית (רץ במהירות של 70 קמ"ש), ספורטאי טקוואנדו (יכול לבעוט בכוח עצום), והזאב מ" כיפה אדומה " (עם ה' סבתא - למה יש לך עיניים גדולות", כי יש לו יש לו עיניים חומות גדולות במיוחד עם ריסים שחורים ארוכים - מהגדולות בעולם הציפורים היבשתיות וגם יותר מהעיניים של הזאב...! 👀). אולי כדאי שגם אנחנו נלמד ממנו משהו: במקום להחביא את הראש, נסתכל על הבעיה בעיניים פקוחות, נתמודד איתה בצעדים קטנים, ונמשיך קדימה. זכרו שני דברים חשובים שכדאי שנטפח: אומץ  - זה לא להיות בלי פחד, אלא לעשות מה שצריך למרות הפחד! 🦸 סקרנות  - כשלא מחביאים את הראש, אפשר לגלות דברים חדשים על עצמנו. ציון נמוך יכול להיות מפחיד, אבל הוא גם מראה איפה אפשר לשפר. כל "טעות" היא בעצם מורה שמלמדת אותנו משהו ( אלברט איינשטיין אמר ש לטעות זה חלק מהתהליך  וראה בטעויות סימן לכך שמנסים דברים חדשים ומעזים לחשוב אחרת, והפילוסופיה של שרלוק הולמס רואה ב כישלון הזדמנות ללמידה וצמיחה מתמדת כי לדעתו החוכמה היא להודות בטעויות ולהפוך אותן לכוח  שמונע את הישנותן בעתיד). ⚠️ חשוב לדעת: אם יש בעיה שמפחיד לכם להתמודד איתה לבד - כמו הצקות, חרם, או פחד גדול - זו לא  בעיה שתוכלו "לסגור עם עצמכם". זה סימן חשוב לפנות למבוגר שאתם סומכים עליו: הורה, מורה, יועץ, או אח/אחות גדולים. אין בושה בלבקש עזרה - זה בעצם סימן לאומץ!

רוצים ללמוד כתב סתרים שרק מעטים יודעים לקרוא? בינגו ברייל הוא המשחק המושלם ללמוד את כתב הברייל בצורה מהנה וקבוצתית! כתב ברייל הוא מערכת כתיבה מיוחדת שפותחה עבור אנשים עיוורים וכבדי ראייה, ומורכבת מנקודות בולטות שאפשר לקרוא במישוש. אבל למה שלא נלמד אותו גם אנחנו? זה יכול להפוך לשפה סודית נהדרת להעברת מסרים חשאיים - בדיוק כמו כתב עם מיץ לימון (תמצאו איך גם ב ניסויים בכימיה , דפדפו מטה עד 'דיו סודית, וגם בניסויים עם פירות הדר)! ➡️ הידעתם? כתב ברייל - בכל העולם - תמיד יכתב וייקרא משמאל לימין, גם באנגלית וגם בעברית ! מה צריך למשחק? 🎲 פוסטר "מקרא" - פוסטר גדול שנתלה על הקיר, עם כל האלף-בית העברי בכתב רגיל ומולו הסימון בברייל (למשל: א = ⠁, ב = ⠃). הפוסטר ישמש כעזר לילדים במהלך המשחק חפיסת 'כרטיסי' מנחה - פתקים שכוללים את האות (או המילה) בעברית ובכתב ברייל . לוחות בינגו אישיים - לוחות של 9 משבצות (3×3) עם סימני ברייל, לצידם - מפתח ה'הצפנה', להקלה על הזיהוי. אמצעי סימון - מדבקות קטנות, מרקר צבעוני (כל ילד יכול לקבל צבע אחר), או סתם עט לסימון איקס. איך משחקים? שתי רמות קושי 🎯 הכרת האותיות (למתחילים) 🟢 בשלב זה מתמקדים בזיהוי צורני של אותיות בודדות. חלוקת לוחות ואמצעי סימון - כל משתתף מקבל לוח בינגו עם 9 משבצות, בכל אחת אות בודדת בכתב ברייל (למשל: ⠃, ⠋ וכו') המנחה מכריז - המנחה שולף כרטיס מהחפיסה ומכריז בקול (למשל: "האות היא... למד!") הצגת הכרטיס - המנחה מציג את הכרטיס לכולם, כך שיראו גם את האות הרגילה וגם את סימון הברייל שלה חיפוש בלוח - הילדים יכולים להיעזר בפוסטר שעל הקיר, או במפתח הקידוד שלצד הלוח שבידם, כדי להיזכר איך נראית האות (נניח, "למד") בברייל, ואז לחפש את הסימן בלוח שלהם סימון - מי שיש לו את האות בלוח מסמן לעצמו (איקס, מדבקה, או מרקר). חשוב לא לכסות לגמרי את סימני הברייל כדי שאפשר יהיה לבדוק בסוף... הגירסה המתקדמת: קוראים מילים 🟠 בשלב זה הילדים יצטרכו לזהות רצף של סימנים שיוצרים מילה שלמה. לא לשכוח שבברייל קוראים משמאל לימין! המילים הן תמיד בנות 3 אותיות בלבד (כמו: אבא, בית, לחם, ספר) - כי זה כבר מספיק מאתגר! לוחות חדשים - כל משתתף מקבל לוח עם 9 משבצות, בכל אחת מילה שלמה בברייל (למשל: ⠁⠃⠁) הכרזה - המנחה שולף כרטיס ומכריז: "המילה היא... אבא!" (⠁⠃⠁) הצגת הכרטיס - המנחה מציג את הכרטיס המראה את המילה בעברית ואת רצף הברייל שלה סריקת הלוח - הילדים צריכים לסרוק את הלוח ולחפש את הרצף התואם. טיפ: 💡 אפשר להנחות את הילדים לסרוק מהר את המילים בלוח שלהם לפי האות הפותחת של המילה (משמאל...) או האות הסוגרתש שלה (מימין). זה יצמצם את הבדיקה ויעזור לזיהוי וסימון מהיר איך מנצחים? 🏆 המשתתף הראשון שמצליח לסמן שורה או טור שלם צועק "בינגו!" המנחה בודק את הלוח שלו מול הכרטיסים שיצאו במהלך המשחק. אם הכל נכון - יש לנו מנצח! אפשר להחליט מראש איזה שורה היא המטרה, ואז איזה טור, אלכסון וכו'. ככה יכול להיות מצב שבו מישהו יסיים שורה לא נכונה ויצטרך לחכות, או שיכריזו עליה ואז הוא ישר יצעק בינגו - וזה יחסוך לו זמן לקראת בינגו של כל הלוח. וריאציות 📚 כדי לנצח, הילד צריך "להקריא" למנחה את האותיות או המילים שבזכותן הוא זכה. למשל: "היה לי גימל, דלת ו-שין". זה יוודא שהילד באמת זיהה נכון את הסימנים ולא סתם ניחש! וריאציה אחרת - לתת להם את הלוח בלי טבלת הקידוד שלצידה. את זה כדאי לעשות אחרי שכבר מכירים טוב את האותיות... הידעתם? 🤓 כתב הברייל הומצא על ידי נער צרפתי (לואי ברייל) שהתעוור בגיל 3. תוכלו ללמוד על הכתב בפוסט שכתבנו. למה זה כיף ללמוד ברייל? 🔐 כתב ברייל הוא כתב סתרים אמיתי ! הוא מורכב מ-6 נקודות שמסודרות בשתי עמודות בנות 3 נקודות כל אחת. כל שילוב שונה של נקודות מייצג אות, מספר או סימן פיסוק אחר. בדרך כלל רק אנשים עיוורים או כבדי ראייה יודעים לקרוא אותו, אז כשאתם לומדים אותו - יש לכם שפה סודית נהדרת להעברת מסרים חשאיים. אף אחד לא יבין מה כתבתם! זה בדיוק כמו לכתוב עם מיץ לימון או שפת ה-ב' - רק שזה אפילו יותר מיוחד - כי זה גם מלמד אתכם על דרך תקשורת חשובה של אנשים עיוורים. מה כתוב כאן? 🤔 ⠃ ⠗ ⠚ ⠚ ⠇ תהנו מהמשחק, וספרו לנו איזו רמה הכי אהבתם! 🎉 נ.ב. למה שלא תתנו להם לכתוב את השם שלהם בכתב ברייל? הי, אפשר אפילו לתת להם להכין שלט לחדר שלהם ליצור את זה ה'ברייל' אמיתי! איך? 'לצייר' את השם עם טוש על דף. להפוך את הדף לצד השני ועם עיפרון מחודד לנקב את ה'עיגולים' השחורים, כך שכשנהפוך את הדף בחזרה, נקבל את הבליטות. גם וגם - שלט לדלת שגם יכיל את שם הילד וגם את השם ה'ברייל' בולט, לטובת אורחים עיוורים

סיפור פנטזיה קלאסי לילדים שנכתב ב-1950 על ידי קלייב סטייפלס לואיס, כחלק מסדרת הספרים "דברי ימי נרניה" מספר על ארבעה אחים - לוסי, אדמונד, פיטר וסוזן - שמגלים ארון קסמים, שמוביל אותם לעולם אחר בשם נרניה. נרניה מלאה בחיות מדברות וקסמים, אבל גם בחורף נצחי בגלל המכשפה הרעה, עד להופעתו של אסלן ה אריה - גיבור עם כוח עצום. ב-Disney Plus יש שלושה סרטים שונים מסדרת "דברי ימי נרניה". כל סרט הוא סיפור עצמאי באותו עולם קסום - הראשון והמפורסם מכולם הוא " האריה, המכשפה וארון הבגדים ", והשניים שאחריו הם סיפורי המשך עם הרפתקאות חדשות. כאן נשתף (ונספר על) כולם. רגע לפני, כמה אנקדוטות מעניינות המחבר ממש אהב סיפורי אגדה ומיתולוגיה, ונהג לשוטט בחבורה עם סופר ידוע אחר - ג'יי. אר. אר. טולקין, זה שכתב את "שר הטבעות"! נרניה מלאה ביצורים מיתולוגיים כמו פאונים וקנטאורים (מ המיתולוגיה היוונית ), גמדים (מ המיתולוגיה הנורדית ) ושדים (לא ממש אבל בהשראת המיתולוגיה האירית והקלטית) - וכל אחד מהם יכול להפוך לחבר או לאויב. שבעה ספרים, שלושה סרטים. האריה, המכשפה וארון הבגדים נחשב לאחת היצירות הקלאסיות בפנטזיה לילדים והוא חלק מסדרת "דברי ימי נרניה" בת 7 הספרים, אבל רק שלושה מהם קיבלו עיבוד קולנועי מלא. 🦁 האריה, המכשפה וארון הבגדים (2005) הסרט הראשון והמוכר ביותר בסדרה. כאן מופיע האריה אסלן, הארון הקסום, המכשפה הלבנה, וארבעת האחים שמגיעים לראשונה לנרניה. זה הסיפור הקלאסי עליו כולם חושבים כשאומרים "נרניה". מומלץ לילדים מגיל 6-7 ומעלה, במיוחד אלה שאוהבים קסם, חיות מדברות, עולמות סודיים וסיפורים עם טוב ורע ברורים. הסרט הרפתקני אבל רך יחסית: יש מתח, אבל לא אכזרי. והדמויות הראשיות הן ילדים שקל להזדהות איתם. 🛑 הערה להורים: יש רגעים קצת מפחידים (המכשפה, זאב, קרבות קצרים), אבל זה נחשב לסרט הכי ידידותי לילדים מכל הסדרה. ☝️ זה הסרט הכי מומלץ להתחלה, ובדרך כלל גם היחיד שצריך. ⚔️ הנסיך כספיאן (2008) סיפור המשך, אבל לא אותו סיפור. ארבעת הילדים חוזרים לנרניה, אבל עוברות שם מאות שנים. נרניה נשלטת בידי בני אדם, ונסיך צעיר בשם כספיאן זקוק לעזרה. הארון? כבר לא במרכז הסיפור. מומלץ לילדים מגיל 8-9 ומעלה שכבר ראו את הסרט הראשון, בעיקר אם הם חובבי קרבות, מאבקים על שלטון וסיפורי נסיכים. בסרט הזה יש יותר מלחמות, יותר אלימות (עדיין לא קיצונית), פחות קסם תמים - אבל יותר דרמה. 🛑 הערה להורים: זה הסרט הכי "כבד" בסדרה - פחות חיות חמודות, יותר חרבות. ☝️ פחות מתאים לילדים רגישים או צעירים. 🚢 המסע בדורך השחר (2010) עוד סיפור אחר לגמרי, והפעם מסע ימי בספינה קסומה. רק חלק מהילדים חוזרים, והם משתתפים בהרפתקה בין איים מוזרים. פחות מלחמות, יותר מסע ודמיון. מומלץ לילדים מגיל 8 ומעלה שאוהבים מסעות, ספינות, איים מוזרים וסיפורי הרפתקאות בלי הרבה מלחמות. אפשר להבין שהסרט הזה יותר רגוע מהשני, פחות קרבות ויותר דמיון, ומלא הרפתקאות. 🛑 הערה להורים: יש רגעים מוזרים או קצת אפלים (חלומות, פחדים, אי חשוך), אבל הוא הרבה פחות אלים מהנסיך כספיאן. ☝️ טוב לילדים שכבר גדלו קצת, או כאלה שפחות אוהבים מלחמות. סיכום מהיר: ⭐ הכי מומלץ לילדים צעירים: האריה, המכשפה וארון הבגדים ⚠️ הכי פחות מתאים לצעירים: נסיך כספיאן 🌍 להרפתקנים שכבר ראו נרניה ורוצים עוד: המסע בדורך השחר

האפרוחים שלנו לומדים איך להיות בטוחים בדרכים - כי כשיודעים את החוקים ושומרים על עצמנו, אפשר להיות הרבה יותר רגועים בחוץ. למה חשוב לשמור על בטיחות בדרכים? הכבישים והמדרכות הם חלק מהחיים שלנו כל יום: אנחנו הולכים לבית הספר, לגן, לחנות, לגינה, למגרש המשחקים. אבל חשוב לזכור שבדרכים יש גם מכוניות, אופנועים, קורקינטים ואופניים שנוסעים מהר, ולא כולם תמיד שמים לב או עוצרים כמו שצריך 🤦‍♀️. לכן אנחנו צריכים לדעת איך להתנהג נכון, איזה חוקים יש, ובעיקר - תמיד לבדוק בעצמנו שזה בטוח לחצות, גם אם הרמזור ירוק! לא סומכים שכולם יעצרו, ותמיד מחזיקים יד למבוגר אחראי כשחוצים את הכביש 💪. חשוב לזכור: לא רצים לכביש אחרי כדור או צעצוע - תמיד עוצרים ומבקשים עזרה ממבוגר חוצים רק במעבר חציה ורק אחרי שבודקים שמאלה וימינה ושמאלה תמיד עם חגורת בטיחות (או כסא בטיחות או בוסטר - תלוי בגיל!) באוטו, בכל נסיעה, גם קצרה! מה בחוברת? האפרוחים שלנו מדגימים איך להיות בטוחים, והתפקיד שלכם לזהות ולצבוע נכון: אפרוח עוצר ברמזור אדום ומחכה בסבלנות 🚦 אפרוח חוצה במעבר חציה אחרי שבדק שהדרך פנויה 🚸 אפרוח רוכב על אופניים רק עם קסדה ורק בשביל ייעודי 🚴 אפרוח מחזיק יד של מבוגר בזמן חציה 👨‍👧 אפרוח יושב חגור ובטוח ברכב 🚗 כל עמוד מציג כלל בטיחות אחר - עם ציורים פשוטים וברורים שיעזרו לזכור את החוקים החשובים. הידעת? חגורות הבטיחות הצילו מיליוני חיים ברחבי העולם! כשמכונית נוסעת ופתאום עוצרת (בבלימה או בתאונה), כל מי שבפנים ממשיך לנוע קדימה במהירות שהמכונית נסעה בה לפני הבלימה - וחגורת הבטיחות היא זו שמחזיקה אותנו חזק ומונעת מאיתנו להיזרק קדימה. לכן חשוב מאוד שכל הנוסעים ברכב יהיו חגורים, בכל נסיעה, גם קצרה! ילדים קטנים צריכים גם כיסא בטיחות מתאים לגיל שלהם. טיפים לצביעה: נסו להשתמש בצבעים הנכונים עבור רמזורים (אדום-צהוב-ירוק), תמרורי אזהרה (אדום ולבן), ווסטים זוהרים (צהוב או כתום). רגע של הורים... 💛 זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על בטיחות בדרכים, לתרגל ביחד איך חוצים, להסביר למה חשוב לשים לב, ולהיות דוגמה אישית. אפשר גם לשאול את הילדים - איך מגיעים לגן ? האם חוצים כביש בדרך? האם הם שמים לב שצריך להסתכל לשני הצדדים? ותזכורת חשובה: גם אתם, תמיד עם חגורת בטיחות! למי החוברת מתאימה? החוברת מתאימה לכל הילדים: לקטנטנים שאנחנו מביאים, לצעירים שמתחילים ללכת לבד, ואפילו לגדולים יותר שכבר רוכבים על אופניים או קורקינט. זו הזדמנות ללמוד תוך כדי צביעה. אפשר להוריד את החוברת כאן: אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

פדרו אלבארס קברל היה אציל פורטוגלי שיצא למסע להודו בדיוק בשנת 1500 , וחשב שהוא יודע בדיוק לאן הוא הולך. אבל הוא "סטה מהמסלול" ונחת במקום שהפך למדינה הכי גדולה באמריקה הדרומית - ברזיל! השאלה הגדולה היא: האם זו באמת הייתה טעות, או שמא משהו מתוכנן? בואו נגלה... 🕵️ המסע שתוכנן (או לא?) ב-1500, שנתיים בלבד אחרי ש ואסקו דה גאמה מצא את הדרך הימית להודו, מלך פורטוגל החליט לשלוח משלחת ענקית נוספת. הוא בחר ב פדרו קברל - אציל בן 32 - שלא היה חוקר ים מנוסה במיוחד, אבל היה ממשפחה חשובה ונחשב לאדם אמין. קברל יצא עם 13 ספינות ו-1,500 איש - הצי הכי גדול שיצא מפורטוגל עד אז! המטרה הרשמית: להגיע להודו, להקים תחנות מסחר, ולהביא בחזרה תבלינים יקרים. אבל... משהו "משונה" קרה בדרך. הסטייה המסתורית במקום להפליג קרוב לחופי אפריקה (כמו שואסקו דה גאמה עשה), קברל החליט לסטות מערבה. הרבה מערבה. כל כך מערבה, שב-22 באפריל 1500 הוא פתאום ראה יבשה שאף אירופאי לא ידע שקיימת שם! הידעתם? המלחים של קברל ניווטו בלי GPS - הם הסתמכו על כוכבים, זרמים ורוחות סחר. טעות קטנה בניווט יכלה להוביל ליבשת שלמה שאף אחד לא ידע שקיימת! ⛵✨ האם זו הייתה טעות ניווט? 🤔 רוב ההיסטוריונים חושבים שלא. סביר להניח שלפורטוגל כבר היו חשדות שיש יבשה במערב (אולי מדיווחים סודיים של ספנים אחרים), והם רצו "לגלות" אותה רשמית ולתבוע אותה לפני שספרד תעשה זאת. הגילוי שהפתיע את העולם כשקברל והצוות שלו ירדו לחוף, הם פגשו את העמים הילידים, הטופי-גוארני. הילידים היו ידידותיים וסקרנים, והפורטוגלים הופתעו מהפשטות והטוב-לב שלהם. קברל קרא למקום "אילה דה ורה קרוז" (Ilha de Vera Cruz) - אי הצלב האמיתי. הוא נעץ צלב ענק, ערך טקס דתי, ותבע את הארץ לפורטוגל (רק אחר כך התברר שזה לא אי אלא יבשת ענקית!). השם שנשאר בסוף היה "ברזיל" - על שם עץ הברזילווד שגדל שם בשפע, ממנו הפיקו צבע אדום יקר מאוד. העץ הזה היה כל כך יקר, ששמו הפך לשם של מדינה שלמה! 🌳 הידעתם? ברזיל היא המדינה היחידה בכל אמריקה שמדברים בה פורטוגזית ולא ספרדית, בזכות הגילוי הזה של קברל. היום יש בברזיל יותר מ-200 מיליון תושבים - יותר מפי 20 מאוכלוסיית פורטוגל עצמה! 😮 המסע שהמשיך (ונגמר רע) אחרי כעשרה ימים בברזיל, קברל שלח ספינה אחת בחזרה לפורטוגל עם הבשורה על הגילוי, והוא המשיך עם שאר הצי... להודו, המטרה המקורית! אבל המסע היה מלא באסונות: סערה אדירה באוקיינוס ההודי הטביעה ארבע ספינות, כולל אחת עם הימאי המפורסם ברתולומיאו דיאש (זה שגילה את כף התקווה הטובה!) כ-380 איש נהרגו בסערה העזה כשהגיעו להודו לבסוף, היו להם עימותים אלימים עם הסוחרים המקומיים למרות הקשיים, קברל הקים תחנות מסחר והביא בחזרה תבלינים לפורטוגל. אבל המסע נחשב לכישלון יחסי - יותר מדי אנשים מתו, ולא כל המטרות הושגו. הנה, זאת הדרך שהוא עשה (בימים בהם לא היו לשם כ"כ מפות...): מה קרה לקברל אחרי המסע? זה החלק המוזר: למרות שקברל גילה את ברזיל, המלך הפורטוגלי לא העניק לו כבוד מיוחד ולא שלח אותו למסעות נוספים. קברל (אצולה, זוכרים?) פרש לאחוזה שלו, התחתן, והעדיף לחיות חיים שקטים - הרחק מהים (ואם תבקרו בפורטוגל, הוא קבור שם (בעיר סנטארן). למעשה, במשך מאות שנים, הפורטוגלים כמעט שכחו ממנו! רק במאה ה-19, כשברזיל כבר הייתה מדינה עצמאית וחשובה, חוקרים התחילו לחקור מי בעצם גילה אותה, וקברל קיבל סוף סוף את הכבוד המגיע לו. 🎖 הידעתם? יש מחלוקת היסטורית מי באמת גילה את ברזיל ראשון. ספן ספרדי בשם ויסנטה פינסון הגיע לחוף הצפוני של ברזיל שלושה חודשים לפני קברל! אבל מכיוון שקברל תבע רשמית את האזור המרכזי והחשוב יותר, ופורטוגל התעקשה על זכויותיה, קברל הוא זה שנחשב למגלה הרשמי. 🤷‍♂️ גילויים שחילקו את העולם בדיוק כמו ש קולומבוס גילה את אמריקה הצפונית והמרכזית עבור ספרד, קברל גילה את אמריקה הדרומית עבור פורטוגל. שני הגילויים האלה שינו את פני העולם לחלוטין - פתאום 'נולדו' יבשות חדשות שאף אחד באירופה לא ידע עליהן! 🌎 מה נשאר מהגילוי? ברזיל הפכה למושבה הפורטוגלית החשובה ביותר, והייתה בשליטה פורטוגלית כ-322 שנה (עד 1822). המורשת הפורטוגלית עדיין מורגשת שם: השפה הפורטוגזית המוזיקה והריקודים (כמו הסמבה) האוכל והארכיטקטורה שמות משפחה ומסורות אבל יש גם צד אפל לסיפור: הגילוי הזה הוביל לניצול העמים הילידים, סחר בעבדים מאפריקה, והרס של תרבויות עתיקות. זו תזכורת שגילויים גדולים לא תמיד מביאים רק טוב לכולם. 😔 לסיכום פדרו קברל היה מגלה ארצות לא טיפוסי: הוא לא חיפש יבשת חדשה, אבל מצא אחת (או אולי ידע שהוא ימצא ועשה את זה בכוונה?). הוא לא היה ימאי אגדי כמו קולומבוס או דה גאמה, אבל - הוא זה שהביא לעולם את ברזיל! היום ברזיל היא אחת המדינות החשובות בעולם - עם יערות ה גשם של האמזונס, התרבות התוססת, כדורגל מדהים, וקפה (!!). והכל התחיל עם "סטייה אחת מהמסלול" של ספן פורטוגלי לפני יותר מ-500 שנה! ⚽🌴

בפוסט הקודם גילינו ש ה-1 בינואר נבחר בגלל מרד בספרד, ושהלוח הגרגוריאני הפך לסטנדרט העולמי בעיקר בגלל כוח פוליטי. אבל מה קורה כשלא מסכימים עם כל זה? היום נכיר שתי מערכות ספירה שבחרו דרך אחרת לגמרי למדוד את השנים: האחת סופרת מ(כביכול)בריאת העולם ומשתמשת באותיות במקום מספרים, והשנייה עדיין חיה כמה שנים מאחור, בשנת 2018. שתיהן שמרו על עצמאות, אבל מסיבות שונות לגמרי. נתחיל משלנו: הלוח העברי 🔤 רק לא מזמן חגגנו את ראש השנה. אי שם בספטמבר. איזה שנה? "תשפ"ו". לא 2025, לא 5786 - אלא תשפ"ו. ומה זה בכלל אומר? הספירה מבראשית 🌍 הלוח העברי סופר את השנים מהיום שבו - לפי התנ"ך - נברא העולם, לפי המסורת היהודית. זו אחת הדוגמאות הבודדות בעולם של ספירה שלא מבוססת על אירוע פוליטי או צבאי (כמו עליית מלך לשלטון או כיבוש), אלא על חישוב דתי (ולא על ממצאים מדעיים מודרניים) שמתבסס על... אמונה. תמונה להשראה: כתב היתדות ממוסופוטמיה, בסיס לכתב העברי הקדום. מוצג במוזיאון ישראל בירושלים. צילום עדי ברטשניידר איך הגיעו למספר הזה? במשך מאות שנים, חישבו אחורנית כמה שנים שעברו מאז " בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"(איך? הם ספרו את השושלות שבתנ"ך, משך החיים של דמויות שונות, ואת התקופות ההיסטוריות המתוארות). זה לא היה פשוט, וגם לא אחיד - (כי זה באמת לא מסתדר מתמטית), אבל בסוף התקבעה הספירה שאנחנו משתמשים בה היום, שקובעת את בריאת העולם בשנת 3,760 לפני הספירה (לפי הלוח הגרגוריאני ). אז למה תשפ"ה לא שווה ל-2025? כי נקודות המוצא שונות לגמרי: הלוח הגרגוריאני סופר מלידת ישו (לפי חישוב - שגוי, כאמור) הלוח העברי סופר מבריאת העולם (לפי המסורת, שגם היא שגויה מול ממצאי המדע) וההפרש ביניהם הוא בערך 3,760 שנה (בערך, כי השנים לא מתחילות באותו היום). הכתיבה באותיות 🔢 והנה החלק המעניין: בעברית, לא כותבים את השנה במספרים, אלא בגימטריה. כל אות עברית מייצגת גם מספר (א'-1, ב'-2,... י'-10, כי - 20..., ק'-100... ת'-400) ולכן תשפ"ה = ת = 400 + ש = 300 + פ = 80 + ה = 5, שווה בסה"כ: 785. ואיפה עוד 5,000? בד"כ משמיטים את האלפים בכתיבה, כי זה מובן מאליו (כמו שאומרים "'25" במקום "2025" וכולם מבינים מההקשר). ב" כתיב מלא" השנה היא ה'תשפ"ו . הידעת? יש יוצאים מן הכלל: 15 ו-16 🚫 בניגוד לגימטריה הם לא ייכתבו כ-י"ה ו-י"ו. למה? כי הוחלט שהן שמות האלוהים, וכדי שלא יהיה צריך למחוק את השם, מצאו קונץ-פטנט עם חישוב מתמטי! 15 = ט"ו (9+6), ו-16 = ט"ז (9+7). איפה רואים את זה? למשל ב ט"ו בשבט - החג של ראש השנה לאילנות 😁🌳 יה ירח, מה עשית? בלבלת בת ובן...🌙☀️ הלוח העברי הוא לוח "לוניסולארי" - כלומר, הוא מנסה לשלב בין מחזור ה ירח (שמתחדש כל חודש) ומחזור ה שמש (כל שנה). איך זה עובד? כל חודש מתחיל בראש חודש (הירח החדש) יש חודשים עם 29 או 30 יום (לפי מחזור הירח הממוצע) שנה זה 12 חודשים בשנה רגילה = 354 ימים הבעיה : 354 ימים זה 11 ימים פחות משנה שמשית (שהיא, כידוע, 365 ימים, וכבר הסברנו על זה בפוסט שמספר למה בשבוע יש 7 ימים, ולמה בשנה יש 12 חודשים ). אם לא היינו מתקנים את זה, החגים היו "נודדים" בין העונות, ככה ש פסח - שאמור להיות באביב - היה נופל פעם בחורף, פעם בסתיו, בקיץ... כמו שקרה לפסחא לפני ששינו את לוחות השנה (זוכרים? מהפוסט הקודם בסדרת השנים) הפתרון : הוספה של חודש שלם! גם כאן נדרשו לכמה חישובים מתמטיים והחליטו ש-7 פעמים בכל מחזור של 19 שנה, מוסיפים חודש שלם (אדר ב')! זה קורה בשנים 3,6,8,11,14,17,19 במספור המחזור. וכך הלוח נשאר מסונכרן עם העונות: פסח תמיד באביב, סוכות תמיד בסתיו וחנוכה תמיד בחורף. הידעת? את החישובים האלה עשו חכמי בבל, שניהלו את החקלאות שלהם לפי לוחות ירח-שמש, ורצו לקבע את החגיגות לזמני הטבע. היהודים לקחו מהם את החישובים והוסיפו עוד כמה אלמנטים, כמו מחזור 19 השנים, שמות החודשים, וכללים הלכתיים הפסקה מתודית: סיכום עד כה ללוח העברי + אמ;לק ללוח האתיופי: אתיופיה: 7 שנים הפרש, שעושות את ההבדל 🇪🇹 נעבור עכשיו קצת יותר דרמה מכאן - לאתיופיה. כשכל העולם חוגג את 2026, אתיופיה עדיין נמצאת ב-2018. כן-כן, זאת לא טעות! אתיופיה היא אחת המדינות הבודדות בעולם שלא אימצה את הלוח הגרגוריאני לשימוש יומיומי. המדינה כולה - ממשלה, בתי ספר, עסקים - חיה לפי הלוח האתיופי. אז למה ההבדל של 7-8 שנים? 🤔 הלוח האתיופי והלוח הקופטי המצרי, שניהם שמרו על חישוב עצמאי מול האפיפיור ברומא, והם מחשבים את יום הבשורה למרים (זוכרים? היום שבו המלאך גבריאל בישר למריה על ההריון עם ישוע) בצורה שונה מהחישוב של הכנסייה הקתולית, וגם החישוב הכרונולוגי לאחר לידת ישו שונה, כי בלוח האתיופי הוא מבוסס על הלוח היוליאני ולא הגרגוריאני. שתי כנסיות, שני חישובים 🧮 הכנסייה הקתולית עוקבת אחר החישוב של דיוניסיוס אקסיגואוס (כפי שלמדנו בפוסט הקודם). אבל הכנסיות באתיופיה מסתמכות על נזיר אחר - אניאנוס מאלכסנדריה (מהמאה ה-5). הוא חישב את יום הבשורה למרים כ-5,500 שנים אחרי בריאת העולם - שזה כ- 7-8 שנים אחרי מה שדיוניסיוס חישב. התוצאה? כשאנחנו עוברים ל-2026, אתיופיה ב-2018 ואחכ תעבור ל-2019. הידעת? השנה האתיופית לא מתחילה ב-1 בינואר, אלא ב-11 בספטמבר! (או ב-12, אם זה 'נופל' על שנה מעוברת בלוח הגרגוריאני) הנה חגיגת ראש השנה ה-2018 בספטמבר האחרון (שזה בעצם היה ממש עכשיו, לפני 3 חודשים...): 13 החודשים של אתיופיה 📅 הלוח האתיופי מאורגן בצורה פשוטה להפליא (ואם תחשבו את מס' הימים בשנה - תבינו כמה שהוא פשוט): יש בו 12 חודשים של 30 יום בדיוק כל חודש, בלי יוצאים מן הכלל, הוא בן 30 ימים . לא צריך לזכור איזה חודש ארוך ואיזה קצר. תמיד 30. החודש ה-13, "פגומה" (Pagume): אחרי 12 החודשים הרגילים, מגיע חודש מיוחד וקצר. כמה קצר? בשנה רגילה: 5 ימים, ובשנה מעוברת: 6 ימים. ושנה מעוברת יש בדיוק כמו בלוח היוליאני - כל 4 שנים, ללא חריגים וללא חישובים מורכבים כמו אצל היהודים (סליחה, הבבלים). פשוט וברור. הידעת? השם "פגומה" מגיע מיוונית עתיקה - "epagomenai", שפירושו "ימים נוספים". למה ראש השנה בספטמבר כמו אצלנו? 🌸 השנה האתיופית מתחילה ב-11 בספטמבר (או ב-12 בשנה מעוברת, לפי הלוח הגרגוריאני). למה דווקא התאריך הזה? סיבה חקלאית : ספטמבר מסמן את סוף עונת הגשמים באתיופיה ואת תחילת האביב שלהם. זה הרבה יותר הגיוני מבחינה חקלאית מאשר ינואר - שהוא אמצע עונת הגשמים. סיבה סמלית : זה זמן של התחדשות בטבע. אחרי החודשים הגשומים והכהים, השמש חוזרת, השדות מתחילים לפרוח, ופרחים צהובים יפים בשם "אדי אבבה" (Adey Ababa, כן, בדיוק כמו השם של עיר הבירה) מכסים את הכפרים והגבעות. זה רגע של יופי, תקווה והתחלה חדשה. הרבה יותר מתאים לחגיגת שנה חדשה מאשר אמצע החורף הקר. הידעת? השם "ישו" נחשב במסורת היהודית לביטוי גנאי היסטורי. לכן, בשיח מכבד וניטרלי, צריך להשתמש בשם "ישוע" אנקוטטאש: ראש השנה האתיופי 🎉 החג של ראש השנה האתיופי נקרא אנקוטטאש (Enkutatash), ופירושו "מתנת תכשיטים". על מה ולמה תכשיטים במקום ראש השנה?? על פי האגדה, כשמלכת שבא חזרה מהביקור אצל המלך שלמה בירושלים (לפי המסורת האתיופית, שהיא מסורת עתיקה ומרכזית מאוד שם), היא חזרה בלי אוצרות - הרי היא נתנה הרבה מתנות לשלמה. כדי למלא מחדש את אוצר המלכה, השרים והנסיכים שלה נתנו לה תכשיטים יקרים. המילה "אנקו" בגעז (השפה הקדומה של אתיופיה) פירושה "תכשיט". איך חוגגים? בבוקר של ערב החג, הילדים והנערות מתלבשים בלבוש מסורתי חגיגי, ומסתובבים בכפרים עם זרים של פרחי אדי אבבה, שרים וחוגגים. הם מבקרים בבתי השכנים, מברכים "שנה טובה", ומקבלים מתנות קטנות או כסף - ממש כמו "טריק או טריט", אבל לכבוד השנה החדשה. בערב, משפחות מתכנסות לסעודות חגיגיות, והנוצרים האתיופים הולכים לכנסיה לתפילות מיוחדות לשנה טובה. למה אתיופיה שמרה על הלוח שלה? 🦁 בניגוד לכמעט כל מדינה אחרת באפריקה, אתיופיה מעולם לא נכבשה באמת על ידי מעצמות אירופה (למעט אפיזודה קצרה במלחמת העולם השניה). ועצמאות פוליטית - משמעותה גם עצמאות תרבותית. 💪 אתיופיה היא אחת המדינות הוותיקות ביותר בעולם. היא הייתה אימפריה עצמאית עם מסורת נוצרית עתיקה (מאז המאה ה-4!) כשאירופה עוד הייתה פגאנית. אז כשהמעצמות האירופיות ניסו לכפות את הלוח הגרגוריאני על הקולוניות שלהן, אתיופיה (שלא הייתה קולוניה) - לא הסכימה. היא הייתה ממלכה עצמאית עם מסורות משלה. הלוח כסמל לאומי השמירה על הלוח האתיופי הפכה לסמל של גאווה לאומית, עצמאות ותרבות עשירה. זה חלק ממה שהופך את אתיופיה לייחודית. גם כשאתיופיה אימצה הרבה טכנולוגיות ומנהגים מודרניים, הלוח נשאר. הוא לא רק כלי למדידת זמן - הוא חלק מהזהות האתיופית. הידעת? בעולם הגלובלית שלנו, לתאם פגישה עסקית בינלאומית זה קשה! כי האתיופים הם שצריכים להמיר כל הזמן בין שני הלוחות, ולפעמים זה יוצר בלבול. שתי מערכות, ושתי דרכים שונות לשמור על עצמאות 🌍 הלוח העברי והלוח האתיופי שונים מאוד זה מזה: הלוח העברי מבוסס על חישוב תיאולוגי מבריאת העולם, והלוח האתיופי מבוסס על חישוב שונה של לידת ישו. העברי משתמש באותיות במקום מספרים העברי הוא ירחי-שמשי מורכב עם חודש מעובר והאתיופי הוא שמשי פשוט עם 13 חודשים אבל יש להם משהו משותף: שתיהן סירבו להתפשר! זה מראה שזמן הוא באמת יחסי - ושלפעמים, "לא להסכים" עם השאר זה בדיוק מה שהופך אותך למי שאתה. בפוסט הבא: נצא ל מסע אל המזרח, למערכות שבהן קיסרים ואלים קבעו את הזמן . נגלה איך בסין כל קיסר התחיל את הספירה מחדש, איך יפן עדיין עושה את זה היום (והשנה היא רייווה 7!), ואיך המאיה בנו מערכת מתמטית מרהיבה שספרה ימים מבריאת העולם - וכמעט גרמה ל"סוף העולם" ב-2012...

שהסנדלר סוגר את הסנדלריה, הנעליים "מתעוררות לחיים", הקיר האחורי נעלם ונחשפת עיירת הנעלולים - שבה הדמויות (שהן נעליים מכל מיני סוגים) חיות, מסתבכות בבעיות קטנות ופותרות אותן יחד. הפרקים קצרים (5-10 דקות) - מושלם אחרי הגן או המקלחת 👟, התוכן רגוע, הסגנון "אנימציה מתוקה בלי יותר מדי עומס על העיניים, והתוכן מתאים לעולם הילדים: חברות, שיתוף פעולה ופתרון בעיות 💙 וכמובן , האנשת הנעליים מאפשרת הזדהות בלי מורכבות, מתח ועומס ובעיקר - בלי שיפוטיות. ✨ הידעתם? היוצר קיבל את הרעיון מהתבוננות בנעליים של אנשים - כל סגנון "מספר משהו" על האישיות של מי שנועל אותו. מתאים במיוחד לגילאי 3-8, ולהורים שבא להם קצת נוסטלגיה משנות התשעים 🧡 👇 פרק ראשון - מתחילים אהבתם? המשיכו לשאר הפרקים. הקליקו כאן לפלייליסט המלא.

כמה פעמים שמעתם שאומרים "נפל לי האסימון!"? אבל מה זה בעצם אסימון, ולמה כשהוא נופל זה אומר שהבנו משהו? הגיע הזמן לגלות. מה זה בכלל אסימון? אסימון הוא סוג של מטבע, בדיוק באותה משמעות כספית. רק שלא משתמשים בו כדי לקנות בחנות. הוא עובד רק במקום מסוים או למטרה מסוימת - כמו לשחק במשחק במכונת משחקים, או להשתמש בו כדי 'לשכור' עגלה בסופרמרקט (לא בישראל...) או כדי התקשר מטלפון ציבורי. מה זה טלפון ציבורי?? כמו שזה נשמע. טלפון שלא שייך לאף אחד וממוקם במקום ציבורי. ברחוב, לרוב. בעבר, בימים שבהם עוד לא היו לנו טלפונים סלולריים (טלפונים אישיים וניידים כמו שיש לנו היום), אנשים השתמשו באסימונים כדי להתקשר מטלפונים ציבוריים ברחוב. היו משלשלים אסימון לחריץ המיוחד (כן, הפעולה נקראת "לשלשל" ולא "להכניס"!), שומעים אותו 'נופל' פנימה עם צלצול מתכתי, ו(בגדול)זהו - אפשר היה לחייג. איך נראה אסימון טלפון? אסימון של טלפון לא היה עגול ושטוח כמו מטבע רגיל. היה לו חור עגול באמצע , ו חריץ קטן לאורך ה'קוטר' שלו. למה? כי ככה הטלפון הציבורי יכול היה "לדעת" שזה באמת אסימון אמיתי ולא מטבע רגיל או משהו מזויף! בתוך המכונה היה מנגנון פיזי ש'מודד' ו'בודק' את הצורה המיוחדת הזו לפני שקיבלת צליל חיוג כדי לבצע את שיחת הטלפון. בנוסף, החור והחריץ עזרו לאנשים לארגן את האסימונים: אפשר היה להשחיל אותם על מחזיק מפתחות או על חוט מיוחד, כדי שלא ילכו לאיבוד בכיס או בתיק, ואפשר יהיה להבחין בהם בקלות בין מטבעות הכסף ה'רגיל'. בשנות ה-80, ילדים אפילו אספו אסימונים ושיחקו בהם כמו קלפים - מי שהיו לו אסימונים ישנים או נדירים היה נחשב "מגניב"! האסימון הישראלי: קצת היסטוריה 📅 האסימונים הראשונים נכנסו לשימוש בארץ בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 (1950+) כשהוקמו עמודי טלפון ציבוריים ראשונים של משרד הדואר (כן, לפני בזק). האסימון עצמו לא הומצא בישראל - הוא הומצא בארצות הברית כבר ב-1885, כשיצרו את הראשון עבור חברת PAN הטלפוניה פאן-טלפון בסנט לואיס. בישראל, השימוש באסימונים החל רק ב-1953, והם היו מבוססים על עיצובים בינלאומיים נפוצים באירופה ובארה"ב. היצור המקומי של אסימונים בישראל החל רק ב-1981. האסימונים היו עשויים מפלסטיק כתום או כסוף, ולכל אחד היה ערך שונה בהתאם למשך השיחה. בשנות ה-80 לאנשים רבים בישראל עדיין לא היו טלפונים בבתים, והטלפון הציבורי הפך להיות הטלפון הביתי... היתרון הגדול של אסימון?  מחירו יכול היה להתעדכן מעת לעת, בלי לשנות את המטבע עצמו. פשוט הודיעו שמהיום אסימון עולה יותר, והמטבע עצמו נשאר אותו דבר. אבל למה אומרים "נפל לי האסימון"? 💡 הביטוי הזה מגיע מהדרך שבה הטלפון הציבורי עבד. כששילשלת אסימון לטלפון, הוא לא נפל מיד פנימה לגמרי! האסימון המתין במסילה מיוחדה שהייתה עם חלון הצצה, ורק כשהמישהו שבצד השני ענה לשיחה - האסימון נפל סופית פנימה עם אותו קול מתכתי, והשיחה הייתה מתחילה. אם לא היו עונים, היית מנתק - והאסימון היה מתגלגל החוצה אליך בחזרה. אז כשאומרים "נפל לי האסימון", זה אומר ש-אהה!- פתאום הבנתי משהו - בדיוק כמו הרגע שבו השיחה סוף סוף התחברה! טריקים ותחבולות של אסימונים לא כולם שילמו על השיחות, אנשים מצאו דרכים 'לעבוד' על המערכת. למשל, לקשור לאסימון חוט דק-דק (האגדה מספרת על שערה ארוכה מהראש...), לשלשל אותו לטלפון - ולמשוך אותו בחזרה אחרי שהטלפון "חושב" שקיבל תשלום! ככה אנשים ניסו לשוחח בחינם. חברות הטלפון כמובן לא אהבו את זה והכניסו שיפורים למכשירים כדי למנוע את התרגיל הזה. היו גם אנשים שניסו להשתמש במטבעות מזויפות או בפקק בקבוק בגודל המתאים - אבל זה כמובן לא עבד טוב בטווח הארוך. (וגם לא חוקי!) למה בכלל המציאו אסימונים? יש כמה סיבות טובות: קל יותר לספור ולנהל  - חברת אוטובוסים או בעל לונה פארק יכולים למכור אסימונים במקום להתעסק עם כסף בכל נקודת מכירה או פעילות. קשה יותר לזייף  - אסימונים מיוחדים קשה יותר לחקות מאשר כסף רגיל. מונעים גניבות  - עובד שעובד עם אסימונים לא יכול לגנוב כסף אמיתי מהמכונה. שליטה טובה יותר  - הבעלים של המקום יכול לשנות מחירים בקלות, בלי להחליף את כל המכונות. למה הפסיקו להשתמש באסימונים? ב-1990, בזק השיקה את מערכת הכרטיסים המגנטיים החדשה - הטלכרט - במקום אסימונים בטלפונים הציבוריים. הטלכרט היה סוג של כרטיס אשראי ש'טוענים' בכסף. למה? היו לכך כמה סיבות טובות: קשה לרוקן את הטלפונים  -תחשבו שהיה צריך לשלוח עובדים לעבור על המון מכשירים ברחבי הארץ, לרוקן את האסימונים הכבדים (נכון, אחד לא שוקל, אבל תכפילו...), ואז לפזר אותם שוב בעמדות המכירה. זה היה מתיש! גניבות  - גנבים היו פורצים בקלות לטלפונים ציבוריים כדי לגנוב את האסימונים ולמכור אותם תמורת כסף. גם עובדים יכלו לגנוב בקלות, כי לא היה יכול להיות רישום מדויק של מספר האסימונים או לזהות מאיפה בדיוק זה 'נעלם'. השימוש בכרטיסים  היה הרבה יותר נוח, בטוח וקל לניהול. איפה עדיין משתמשים באסימונים היום? למרות שטלפונים ציבוריים כמעט נעלמו, אסימונים עדיין קיימים במקומות מסוימים בעולם: בתחבורה ציבורית  - בחלק מהערים בעולם, כמו בניו יורק בארצות הברית, היו משתמשים באסימונים כדי לנסוע במטרו. היום עברו לכרטיסים אלקטרוניים, אבל האסימונים האלה הפכו לפריט אספנות. בכביסות ציבוריות (לונדרומטים)  - במקומות שבהם יש מכונות כביסה משותפות, לפעמים עדיין צריך לקנות אסימונים מיוחדים כדי להפעיל אותן. בארקייד ובלונה פארק  - הרבה מכונות משחק עובדות עם אסימונים. קונים אסימונים בקופה, ואז משתמשים בהם כדי לשחק. בקזינו  - שם משתמשים בז'יטונים (שזה בעצם אסימונים מפוארים) במקום בכסף אמיתי כדי לשחק. הידעתם? באנגליה של המאה ה-18 וה-19, כשהיה חוסר במטבעות רשמיים, חנויות ובתי מלאכה הדפיסו אסימונים משלהם! העובדים קיבלו אותם כשכר, ויכלו לקנות איתם מוצרים באותה חנות או במקומות שהסכימו לקבל אותם. ראיתם פעם אסימון אמיתי? אולי תחפשו אצל סבא במגירה של שולחן העבודה? 😜 לסיכום הביטוי "נפל לי האסימון" נשאר בעברית גם הרבה שנים אחרי שהאסימון עצמו נעלם מהשימוש. זו דוגמה יפה לכך שביטויים ממשיכים לחיות גם כשהחפץ שהם נובעים ממנו כבר לא קיים (כמו הביטוי באנגלית " Beat around the Bush " או " Third time's a charm " שסיפרנו כבר עליהם). אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם "נפל לי האסימון" - תדעו בדיוק מאיפה זה בא, ומה זה בכלל אסימון, ותוכלו לספר לו את כל הסיפור!