דברים שמוצאים בחוץ: שקנאים
ברוכים הבאים לעונת השקנאים! 🐟
בסתיו חולפים בשמי ישראל עשרות אלפי שקנאים, וחלק גדול מהם עוצר ל"ארוחת צהריים" בעמק חפר. אם קראתם את הפוסט על העופות הנודדים בשמי ישראל, אתם כבר יודעים למה ציפורים נודדות בכלל. הפעם אנחנו נתמקד בכוכב הכי כבד של המופע.
תכירו: השקנאי המצוי
השקנאי שאנחנו פוגשים בישראל הוא השקנאי המצוי. השם הלועזי שלו (Pelecanus onocrotalus) מגיע מיוונית ומחבר בין "חמור" ל"רעשן", כנראה בגלל קולות הנעירה שהוא משמיע. לא הכי מחמיא, אבל לפחות זכיר 😂
הוא העוף הגדול והכבד ביותר שנודד מעל ישראל. מוטת הכנפיים שלו היא בין כ-2.3 ל-3.6 מטרים (תלוי במקור ובפרט), כלומר רחבה יותר מהחדר של רוב הילדים.
משקל: בין 5 ל-15 קילו בערך, והזכרים גדולים משמעותית מהנקבות.
צבע: לבן, עם קצות כנפיים שחורים שקל לראות כשהם עפים. בעונת הרבייה הנוצות מקבלות גוון ורדרד, ולכן באנגלית קוראים לו לפעמים "השקנאי הוורוד".
רגליים: קצרות, וכל ארבעת האצבעות מחוברות בקרום שחייה. זה מצוין לחתירה, אבל פחות טוב לריצה.
בעולם יש 8 מיני שקנאים. אלינו לישראל מגיעים 3:
השקנאי המצוי (הרוב המוחלט),
השקנאי המסולסל (נדיר, ומוגדר כמין פגיע)
והשקנאי הקטן (אורח נדיר).
הכיס/השק: מקור או תיק גב?
הדבר הראשון שכולם רואים הוא הכיס הענקי שמתחת למקור. זה בעצם שק עור גמיש שמחובר ללסת התחתונה ונמתח כמו בלון. יש אפילו שיר היתולי אנגלי ישן שצוחק על כך שהמקור של השקנאי מכיל יותר מהבטן שלו, וזה לא רחוק מהאמת: הכיס הזה יכול להכיל כמה ליטרים של מים, הרבה יותר ממה שנכנס לקיבה.
אבל רגע, רצינו לשבור מיתוס: השקנאי לא סוחב איתו דגים הביתה. הכיס הזה הוא לא תיק גב (ואם השקנאים היו צריכים לארוז תיק לדרך, הם בטח היו משתמשים בתיק תק, האפליקציה שלנו לסידור התיק 🎒). בפועל הכיס עובד כמו רשת דייגים:
השקנאי טובל את המקור הפתוח במים, והכיס מתנפח ומתמלא במים ודגים.
הוא סוגר את המקור ומשחרר את המים מהצדדים. מעין'מסננת'.
ואז - הוא מטה את הראש לאחור ובולע את הדגים בשלמותם, בלי ללעוס.
בדיוק בשלב השני, כשהשקנאי עסוק בניקוז, שחפים ממולחים מנסים לפעמים לחטוף לו דג מהפה. שוד לאור יום, ממש מתחת למקור. 😅
הכיס משמש גם כ"מזגן": בימים חמים השקנאי מרטיט אותו כדי לפזר חום מהגוף.
דייג גרוע, צוות מנצח 🎣
והנה האירוניה: למרות שהשקנאי ניזון כמעט אך ורק מדגים, הוא נחשב לדייג די מוגבל. הפתרון שלו? עבודת צוות.
השקנאים יוצרים חצי מעגל או צורת פרסה על המים.
הם שוחים יחד, מכים בכנפיים ודוחפים את להקת הדגים לכיוון המים הרדודים.
כשהדגים נלכדים, כולם טובלים מקור כמעט באותו רגע. קצת כמו קבוצת שחייה צורנית, רק עם מטרה לאכול.
החוקרים משערים שבגלל התלות הזו בשיתוף פעולה, השקנאים הפכו לחברותיים במיוחד גם בתחומים אחרים: הם מקננים במושבות, נודדים בלהקות ומבלים את החורף בקבוצות.
וכמה הם אוכלים?
שקנאי צריך כקילו דגים ביום, והוא מסוגל לבלוע את כל הקילו הזה בפעם אחת.
מסע ענק כמעט בלי לנפנף
מאיפה ולאן?
השקנאים שעוברים אצלנו מקננים בעיקר ברומניה, וגם ביוון ובטורקיה. בכל סתיו הם יוצאים למסע של כ-3,700 קילומטרים לאפריקה, ובאביב עושים את כל הדרך חזרה.
דאייה על "מעליות" של אוויר חם
שקנאי במשקל של עשרה קילו שמנפנף בכנפיים במשך אלפי קילומטרים? זה מתכון להתמוטטות... לכן הוא דואה על תרמיקות, שזה עמודים של אוויר חם שעולים מהקרקע כשהשמש מחממת אותה.
השקנאים נכנסים לתרמיקה, מסתחררים בה יחד ועולים לגובה, ואז 'גולשים' לתרמיקה הבאה. להקה שמסתחררת בתיאום כזה נראית מרחוק כמו גוש אחד שמסתובב על צירו.
יש רק בעיה אחת: מעל הים כמעט לא נוצרות תרמיקות. לכן השקנאים לא חוצים את הים התיכון לאפריקה, אלא מקיפים אותו דרך היבשה, ובדיוק כאן ישראל נכנסת לתמונה כצוואר בקבוק עמוס במיוחד. הם יכולים לנוח על פני הים, אבל לא אוכלים בו.
בערך ככה נראה מסלול הנסיעה
והם עושים את כל זה בלי מפה ובלי GPS. איך בדיוק? המדענים עוד חוקרים את זה, אבל ככל הנראה, כמו ציפורים נודדות רבות, הם נעזרים בסימני דרך בנוף, בשמש ובשדה המגנטי של כדור הארץ. ובערך ככה נראה המסלול:
מלבנון לעמק החולה
מערבה דרך עמק יזרעאל
דרומה לאורך מישור החוף לצפון סיני
תוך כשלושה ימים בערך הם כבר בעמק הנילוס, וממשיכים לסודן
להקה יכולה לעבור עד כ-250 קילומטרים ביום, לשהות באוויר יותר משבע שעות ולהשתמש בכ-35 תרמיקות ביום רגיל (שקנאי צעיר שסומן בטבעת בצפון מזרח יוון נצפה בחולה אחרי שעבר יותר מ-1,750 קילומטרים בשישה ימים בלבד).
כמה שקנאים עוברים כאן? בסתיו ובאביב חולפים מעל ישראל כ-30 עד 45 אלף שקנאים, שזה חלק ענקי מהאוכלוסייה הנודדת שמקננת באירופה ובמערב אסיה. ולא כולם ממשיכים לאפריקה. כמה מאות מהם בוחרים לעשות את החורף אצלנו ולהנות מהאוכל שאנחנו נותנים להם...
אבל למה בכלל צריך להאכיל שקנאים?
כאן מתחיל סיפור מעניין על טבע, חקלאות וקצת דיפלומטיה.
השקנאים מגיעים לישראל מורעבים ותשושים, ולפניהם עוד מחכה חציית המדבר. בישראל יש הרבה בריכות דגים מסחריות (מדגים), ולהקה רעבה של אלפי שקנאים יכולה לחסל למגדלים עשרות טונות של דגים.
בעבר המגדלים פשוט גירשו את השקנאים. הבעיה? שקנאי שמגרשים אותו שוב ושוב לא מצליח לאכול, נחלש, ולפעמים כבר אין לו כוח להמשיך דרומה. אז הוא נשאר... ממשיך לרעוב... וממשיך להזיק.
בנוסף, שקנאי מורעב אוכל הרבה יותר משקנאי שקיבל ארוחה מסודרת יום או יומיים קודם.
הפתרון: תחנות דלק לשקנאים. ⛽ רשות הטבע והגנים, יחד עם משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, ארגון מגדלי הדגים והחברה להגנת הטבע, מכניסים למאגרים מסוימים דגים שלא מיועדים למכירה, ומיועדים אך ורק בשביל השקנאים, וכך השקנאים אוכלים, מתחזקים ויכולים להמשיך לאפריקה בלי לפגוע בדגי המאכל שמיועדים לנו.
שתי תחנות ההאכלה המרכזיות הן עמק החולה ומאגר משמר השרון.
לפרויקט ההאכלה הזה יש עוד שותף מפתיע: חיל האוויר, שמשתתף במימון. למה? כי להקות ענק של ציפורים כבדות שמסתחררות בשמיים הן סכנה אמיתית למטוסים, ועדיף שהשקנאים יאכלו, יתדלקו ויעופו הלאה. ✈️
בנוסף לכל זה, רשות הטבע והגנים אפילו ניסתה להפחיד שקנאים ולהבריח אותם מבריכות מסחריות בעזרת דגמים של תנינים. לפי הניסויים הראשונים, זה דווקא עבד לא רע.
מצפור ויקר: שולחן לאלפיים (ויותר)
מצפור ויקר הוא מרפסת תצפית גדולה ומוצלת שמשקיפה על מאגר משמר השרון בעמק חפר, ליד נחל אלכסנדר. המאגר, שנבנה בשיתוף קק"ל, מכיל כמיליון מטרים מעוקבים של מים, והוא קולט את מי השיטפונות של נחל אלכסנדר. המצפור נקרא על שם לארי וטובה ויקר, ידידי קק"ל מקנדה, שתרמו לבנייתו, עם גינה פורחת שמושכת פרפרים, ושביל נגיש שעולה עד למרפסת.
מומלץ להגיע לשם.
מתי מגיעים?
העונה: ספטמבר עד נובמבר, כשהשיא בדרך כלל בסוף אוקטובר ובנובמבר. כלומר, עכשיו.
בשיא אפשר לראות במאגר אלפי שקנאים בבת אחת.
זמני ההאכלה לא קבועים ולא תמיד מתפרסמים מראש. זה בד"כ בבוקר לפני הצהריים (11:00 עד 13:00). מיכליות מגיעות ושופכות דגיגים קטנים למאגר, ואז מתחיל המופע. לפעמים המועצה האזורית עמק חפר מעדכנת על כך בדף הפייסבוק שלה, אז שווה להציץ לפני שיוצאים.
בבוקר מוקדם או לפני שקיעה זה הזמן הכי טוב כדי לראות את הלהקות ממריאות ונוחתות. מראה מדהים.
איפה לעמוד?
המצפור הגדול נמצא בצד המערבי של המאגר. בצד המזרחי יש נקודת תצפית נוספת, שקרובה יותר לעמדת ההאכלה, ושם השקנאים בדרך כלל קרובים יותר לצופים.
חוץ מהשקנאים, תוכלו לזהות שם גם קורמורנים, ליבניות גדולות, אנפות אפורות וגם כמה מיני שחפים (בכל זאת מחלקים כאן דגים 😂).
איך מגיעים?
בווייז: "מצפור ויקר". מצומת רופין שעל כביש 4 נוסעים לכיוון מושב בית הלוי. ואם כבר באתם, אגמון חפר הסמוך הוא תחנה מצוינת להמשך הטיול.
טיפים לביקור מוצלח
משקפת הופכת את הביקור לחוויה אחרת לגמרי.
בסופי שבוע יש עומס תנועה בדרך, אז כדאי להגיע מוקדם.
לא מאכילים את השקנאים בלחם או במשהו אחר. יש להם תפריט מסודר, וזה לא האוכל שמתאים להם.
שפעת העופות: בסתיו 2024 המצפור נסגר זמנית אחרי ששני שקנאים נמצאו נגועים בשפעת העופות. לפני שיוצאים, כדאי לבדוק שאין הודעה על סגירה.
מצאתם ציפור חולה, פצועה או מתה? לא נוגעים בה! קוראים למבוגר, ומדווחים למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*.
עוד כמה עובדות שקנאיות
הם צפים כמו סירה. לשקנאים יש שקי אוויר בגוף ועצמות חלולות, ולכן הם צפים בקלות. רוצים להבין את הפיזיקה שמאחורי זה? קראו על כוח הציפה במים.
הגוזלים אוכלים מתוך הפה של ההורים. הגוזל מכניס את הראש עמוק לתוך המקור והכיס של ההורה ושולף משם את הדגים המעוכלים למחצה. מגעיל? אולי. יעיל? מאוד. ולא אומרים איכס על אוכל...
ותיקים במיוחד. מאובנים של שקנאים מלפני כ-30 מיליון שנה נראים דומים מאוד לשקנאים של היום. זה אמנם כ-36 מיליון שנה אחרי שהדינוזאורים נכחדו, אבל לא לגמרי: הרי הציפורים, כולל השקנאים, הם צאצאים שלהם. כנראה שכשמשהו עובד, אין סיבה לתקן אותו.
חיים ארוכים. שקנאי יכול לחיות עשרות שנים.
רגע למחשבה ולשיחה בדרך חזרה 🤔
מגדלי הדגים צריכים להתפרנס, והשקנאים צריכים לשרוד. האם ההאכלה היא פתרון מושלם? מה היתרונות שלה? ומה החסרונות?
בדרך כלל אומרים לנו לא להאכיל חיות בר. למה במקרה של השקנאים זה דווקא נחשב רעיון טוב?
מה לדעתכם היה קורה לשקנאים אם ישראל לא הייתה נמצאת בדיוק על הדרך שלהם?
רוצים להמשיך לעוף עם הציפורים?
כל מה שצריך לדעת על המסע הגדול: עופות נודדים בשמי ישראל
אחרי הביקור במצפור, נסו לקפל שקנאי (וגם חסידה ועגור) מנייר
ועוד ציפור מים מרשימה עם רגליים ארוכות במיוחד: טיול ציפורים לראות את הפלמינגו
