לומדים אזרחות: איך מרכיבים ממשלה - ולמה כדאי לדעת את זה לפני שהולכים לקלפי 🗳️
ב-27 באוקטובר 2026 ייפתחו הקלפיות לבחירות לכנסת ה-26. לחלק מכם זו תהיה הפעם הראשונה מאחורי הפרגוד.
בשבועות האחרונים אתם בטח שומעים לא מעט משפטים כמו "רק מי שמצביע למפלגה הגדולה ישפיע על מי יהיה ראש הממשלה", או "קול למפלגה קטנה הוא קול מבוזבז". המשפטים האלה נשמעים הגיוניים, כי רוב האנשים בטוחים שהמפלגה שמקבלת הכי הרבה קולות היא זו שתקבע את ראש הממשלה.
אבל בישראל זה בכלל לא עובד ככה.
ומי שמבין איך באמת מרכיבים ממשלה מבין גם שאף אחד לא צריך ללחוץ עליו להצביע בניגוד למה שהוא מאמין בו. כי הקול שלכם נספר, גם כשהוא לא הולך למפלגה הכי גדולה, אלא למפלגה שהכי מייצגת את הערכים שחשובים לכם.
אז מה באמת יקרה בין רגע ספירת הקולות לרגע שבו משביעים ממשלה חדשה? בואו נפרק את זה.
קודם כל: על מה בכלל מצביעים? 🤔
בעולם הדמוקרטי יש שתי "משפחות" גדולות של שיטות שלטון, ובכל אחת מהן הדרך להרכבת ממשלה שונה לגמרי:
משטר נשיאותי - האזרחים בוחרים ישירות את ראש הרשות המבצעת (הנשיא), ובנפרד את הפרלמנט. הנשיא לא צריך את אמון הפרלמנט כדי לשלוט.
משטר פרלמנטרי - האזרחים בוחרים רק את הפרלמנט. והממשלה "נולדת" מתוך הפרלמנט, ומתקיימת רק כל עוד יש לה את אמונו.
ישראל היא משטר פרלמנטרי. כלומר, בפתק שאתם שמים בקלפי אתם לא בוחרים ראש ממשלה, אלא איזו מפלגה תשב בכנסת. ראש הממשלה ייקבע אחר כך, בתוך הכנסת.
(על ההבדלים בין השיטות, כולל מדינות עם מלך שהן בכל זאת דמוקרטיות, כתבנו בפוסט מקרים מיוחדים ודרכים שונות להיות דמוקרטיה. ועל היחסים בין הרשויות - בפוסט על הפרדת רשויות.)
הידעתם? בין 1996 ל-2001 ישראל ניסתה שיטה אחרת: בקלפי שמנו 2 פתקים - אחד לכנסת ואחד לראש הממשלה. הניסוי לא הצליח במיוחד: הבוחרים "פיצלו" את ההצבעה, המפלגות הגדולות נחלשו, ולראש הממשלה הנבחר היה קשה מאוד להחזיק קואליציה. בבחירות 1999, למשל, נכנסו לכנסת 15 מפלגות שונות. השיטה בוטלה וחזרנו לשיטה הפרלמנטרית.
איך זה עובד בעולם 🌍
ארצות הברית 🇺🇸 - אין בכלל "הרכבת ממשלה"
בארה"ב בוחרים נשיא (בעקיפין, דרך "חבר האלקטורים" - צריך לפחות 270 מתוך 538 אלקטורים). הנשיא ממנה את השרים שלו בעצמו, והסנאט צריך לאשר את המינויים. אין משא ומתן קואליציוני ואין "ממליצים". מצד שני, יכול לקרות שהנשיא שייך למפלגה אחת והרוב בקונגרס שייך למפלגה השנייה - ואז כל חוק הופך למאבק.
בריטניה 🇬🇧 - המלך מזמין, הפרלמנט מחליט
בבריטניה יש 650 מושבים בפרלמנט. אחרי הבחירות המלך מזמין לארמון את מי שיש לו הסיכוי הכי גבוה ליהנות מאמון הפרלמנט - ובדרך כלל זה ראש המפלגה שזכתה ברוב (326 מושבים ומעלה). אבל לא תמיד יש רוב:
ב-2010 השמרנים זכו ב-306 מושבים, לא מספיק לרוב, והקימו קואליציה עם הליברל-דמוקרטים - הקואליציה הראשונה בבריטניה מאז מלחמת העולם השנייה.
ב-2017 תרזה מיי נשארה עם 317 מושבים והקימה ממשלת מיעוט, שנשענה על הסכם תמיכה מבחוץ עם מפלגה קטנה מצפון אירלנד (ה-DUP, עם 10 מושבים).
גרמניה 🇩🇪 - צריך רוב מוחלט, ואי אפשר סתם להפיל
בגרמניה הנשיא מציע מועמד לקנצלרות, והבונדסטאג (הפרלמנט) מצביע עליו. כדי להיבחר צריך רוב מוחלט של כל חברי הפרלמנט. אם זה לא מצליח, יש עוד שלבים, ובסופם הנשיא יכול למנות קנצלר שקיבל פשוט הכי הרבה קולות (ממשלת מיעוט), או לפזר את הפרלמנט.
והטריק הגרמני החשוב: אי אפשר להפיל קנצלר בלי לבחור באותה הצבעה קנצלר אחר במקומו. זה נקרא "אי-אמון קונסטרוקטיבי" (בונה), והמטרה שלו היא למנוע מצב שבו מפילים ממשלה ונשארים בלי כלום (תזכרו את זה, כי זה יחזור אלינו בהמשך 👇)
הולנד ובלגיה 🇳🇱🇧🇪 - אלופות העולם בסבלנות
במדינות עם הרבה מפלגות, המשא ומתן יכול להימשך המון זמן. בהולנד ב-2021 עברו 299 יום מהבחירות (!!!) ועד שהושבעה ממשלה. ובלגיה מחזיקה בשיא: 541 יום (בין 2010 ל-2011) בלי ממשלה חדשה 😱. המדינה המשיכה לתפקד בזכות "ממשלת מעבר" שהמשיכה לנהל את העניינים השוטפים.
שוודיה ודנמרק 🇸🇪🇩🇰 - מספיק שהרוב לא נגד
בשוודיה מועמד לראשות הממשלה מאושר אלא אם רוב מוחלט של חברי הפרלמנט (175 מתוך 349) מצביע נגדו. כלומר, לא צריך שרוב יתמוך, מספיק שרוב לא יתנגד. בגלל זה ממשלות מיעוט הן עניין שגרתי בסקנדינביה, ורוב הממשלות בשוודיה, בדנמרק ובנורווגיה מאז מלחמת העולם השנייה היו ממשלות מיעוט.
ואצלנו בישראל? מסלול ההרכבה צעד אחר צעד 🇮🇱
כל התהליך מוגדר בחוק יסוד: הממשלה (זוכרים מה זה "חוק יסוד" ולמה הוא לא בדיוק חוקה? מוזמן להיזכר כאן, בלמה דמוקרטיה צריכה חוקה, ולמה בישראל עדיין אין כזאת).
שלב 1: הבחירות 🗳️ הקולות מתחלקים בין המפלגות שעברו את אחוז החסימה (3.25% מהקולות הכשרים, נכון ל-2026), וכל מפלגה מקבלת מושבים בכנסת לפי חלקה היחסי. ישנם בסה"כ 120 מושבים. ועדת הבחירות המרכזית מפרסמת את התוצאות הרשמיות עד 8 ימים אחרי יום הבחירות.
שלב 2: סבב ההתייעצויות אצל הנשיא 🏛️ נציגי כל סיעה שנכנסה לכנסת מגיעים לבית הנשיא ואומרים לו על מי הם ממליצים להטיל עליו את הרכבת הממשלה. סיעה יכולה גם לא להמליץ על אף אחד. אגב, בשנים האחרונות ההתייעצויות האלה מסוקרות בשידור חי.
שלב 3: הטלת התפקיד 📜 תוך שבוע מפרסום התוצאות, הנשיא מטיל את התפקיד על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך. לחבר הכנסת הזה יש 28 ימים להרכיב ממשלה, והנשיא יכול להאריך את הזמן בעוד 14 ימים לכל היותר.
שלב 4: ניסיון שני 🔁 לא הצליח? הנשיא יכול להטיל את התפקיד על חבר כנסת אחר, שיקבל 28 ימים, הפעם בלי אפשרות הארכה. (הנשיא יכול גם להודיע שהוא לא רואה אפשרות להרכיב ממשלה)
שלב 5: "סבב ה-61" ✍️ אם גם זה נכשל, נפתחים 21 ימים שבהם רוב חברי הכנסת - לפחות 61 - יכולים לבקש מהנשיא, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר כנסת מסוים. אם זה קורה, לחבר הכנסת הזה יש 14 ימים.
שלב 6: ואם אף אחד לא הצליח? 😩 אז הכנסת מתפזרת, והולכים שוב לבחירות. זה בדיוק מה שקרה בין 2019 ל-2021, כשישראל הלכה לבחירות ארבע פעמים בתוך שנתיים.
שלב 7: ההשבעה 🤝 מי שהצליח להרכיב ממשלה מציג אותה בכנסת - את השרים, את חלוקת התפקידים ואת קווי היסוד שלה - והממשלה קמה ברגע שהכנסת מביעה בה אמון.
הידעתם? 🚧אחוז החסימה הוא "סף הכניסה" לכנסת: מפלגה שקיבלה פחות מ-3.25% מהקולות לא נכנסת, והקולות שלה לא הופכים למושבים. המטרה בחסימה הזאת היא למנוע כנסת מפוצלת לעשרות מפלגות זעירות. וכל קול באמת קובע: באפריל 2019 נשארה מפלגת "הימין החדש" מחוץ לכנסת בגלל כ-1,400 קולות בלבד.
הפואנטה הגדולה: לא "הכי הרבה מנדטים" אלא "הכי הרבה ממליצים" 👆
זה החלק שכדאי לזכור ושכל כך הרבה טועים בו (כן, גם מורים והורים...):
בחוק הישראלי אין שום סעיף שאומר שראש המפלגה הגדולה ביותר ירכיב את הממשלה.
החוק אומר שהנשיא, אחרי שהתייעץ עם הסיעות, מטיל את התפקיד על חבר כנסת. בפועל, הנשיא בוחר במי שיש לו הסיכוי הכי גבוה להצליח - ובדרך כלל זה מי שהכי הרבה חברי כנסת, מתוך ה-120 שנבחרו, המליצו עליו. זה יכול להיות ראש מפלגה גדולה, אבל זה בהחלט יכול להיות גם ראש מפלגה קטנה יותר, שיש מאחוריו יותר שותפים.
וזה לא תרחיש תיאורטי. זה קרה כמה פעמים. דוגמאות מפורסמות:
2009: מפלגת קדימה בראשות ציפי לבני הייתה המפלגה הגדולה ביותר, עם 28 מושבים. הליכוד בראשות בנימין נתניהו קיבל 27. אבל 65 חברי כנסת המליצו על נתניהו - והוא זה שקיבל את התפקיד והרכיב את הממשלה, למרות שהמפלגה שהוא עמד בראשה היתה קטנה יותר.
2020: הליכוד היה המפלגה הגדולה ביותר (36 מושבים), אבל 61 חברי כנסת המליצו דווקא על בני גנץ מכחול לבן (שקיבל 33 מושבים) - והנשיא ריבלין הטיל עליו את התפקיד. (בסוף, כפי שאולי קראתם, זה לא מה שקרה כי קמה ממשלת אחדות שבה נתניהו כיהן כראש הממשלה הראשון ברוטציה - ואז סירב לקיים את הרוטציה ולתת לגנץ את ראשות הממשלה).
2021: נפתלי בנט, ראש מפלגת ימינה, שזכתה ב-7 מושבים בלבד, הפך לראש הממשלה במסגרת הסכם רוטציה עם יאיר לפיד, שהחזיק בתפקיד ההרכבה.
השורה התחתונה: ביום הבחירות אנחנו בוחרים 120 שליחים. מי שירכיב את הממשלה הוא מי שהכי הרבה מהשליחים האלה יסכימו שהוא יהיה הראש.
אז רגע, צריך 61 או לא? על ממשלת מיעוט 🧮
כאן מגיע המספר שכולם מדברים עליו: 61 (רוב בין 120 ח"כים). אבל צריך להבחין בין שני דברים שונים:
כמה חברי כנסת יש בקואליציה - כלומר כמה חברי כנסת שייכים למפלגות שיושבות בממשלה.
כמה קולות צריך בהצבעת האמון - ההצבעה שבה הממשלה קמה.
והנה העניין: הצבעת אמון עוברת ברוב של המצביעים, כלומר צריך שיהיו יותר "בעד" מ"נגד". מי שנמנע או לא נוכח פשוט לא נספר.
דוגמה:
נניח שלקואליציה יש 58 חברי כנסת. אם 5 חברי כנסת מהאופוזיציה נמנעים, ההצבעה תהיה 58 בעד מול 57 נגד. זה רוב (אפילו אם הוא רק של אחד) - והממשלה קמה. זו נקראת ממשלת מיעוט: ממשלה שלמפלגות ששותפות בה יש פחות ממחצית המושבים, אבל היא קיימת כי אין רוב שמפיל אותה.
ומה עם ההפלה? כמו בגרמניה, גם אצלנו יש אי-אמון קונסטרוקטיבי: כדי להפיל ממשלה בהצבעת אי-אמון צריך 61 חברי כנסת שתומכים בממשלה חלופית מוגדרת. כלומר, לא מספיק שרוב "לא אוהב" את הממשלה. צריך רוב שמסכים על מה יבוא במקומה. כל עוד האופוזיציה לא מצליחה להתאחד סביב חלופה, ממשלת מיעוט יכולה להמשיך ולכהן.
זה כבר קרה אצלנו
1974 - ממשלת רבין הראשונה: אחרי התפטרות גולדה מאיר (שלקחה אחריות בעקבות מחדל מלחמת יום כיפור), יצחק רבין הרכיב ממשלה שהושבעה עם 3 סיעות בלבד ו-58 חברי כנסת (51 מהמערך, 4 מהליברלים העצמאיים ו-3 של מר"צ). היא נשענה גם על תמיכה מבחוץ של 3 חברי כנסת ערבים מרשימות שהיו קשורות למפא"י, אבל רשמית - זו הייתה ממשלת מיעוט. אחרי כארבעה חודשים הצטרפה המפד"ל, והממשלה הפכה לממשלת רוב.
1993-1996 - ממשלת רבין השנייה: כשש"ס פרשה מהקואליציה, הממשלה איבדה את הרוב בכנסת והמשיכה לכהן בזכות "גוש חוסם" - תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, שלא ישבו בממשלה אבל מנעו את הפלתה.
2000-2001 - ממשלת ברק: הקואליציה של אהוד ברק יצאה לדרך עם 75 חברי כנסת, אבל מפלגה אחרי מפלגה פרשו ממנה, ומאוגוסט 2000 היו במפלגות החברות בה פחות מרבע מחברי הכנסת.
2021 - ממשלת בנט-לפיד: היא אמנם הוקמה עם קואליציה של 61, אבל בהצבעת האמון עצמה קיבלה 60 קולות בעד מול 59 נגד, כשחבר כנסת אחד נמנע. כלומר, היא קמה עם פחות מ-61 קולות - בדיוק לפי הכלל של "רוב המצביעים". כשב-2022 היא איבדה את הרוב שלה - הכנסת התפזרה.
כדאי לדעת: מומחים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציינים שבישראל עוד לא קמה ממשלת מיעוט מיד אחרי בחירות. אבל החוק לא מונע את זה.
למה זה אולי דווקא טוב לדמוקרטיה? ⚖️
בפוסט על הפרדת רשויות ראינו שבישראל הרשות המחוקקת (הכנסת) והרשות המבצעת (הממשלה) כמעט התמזגו: לקואליציה יש רוב בכנסת, ולכן הממשלה יכולה להעביר כמעט כל חוק שהיא רוצה, וכך הכנסת הופכת במידה רבה לחותמת גומי.
ממשלת מיעוט הופכת את התמונה:
הכנסת מקבלת בחזרה כוח אמיתי. הממשלה לא יכולה "להעביר בכוח", אלא צריכה לשכנע חברי כנסת מחוץ לקואליציה על כל חוק ועל כל תקציב.
חוקים צריכים הסכמה רחבה יותר. כדי שחוק יעבור, הוא צריך לשכנע יותר אנשים, ולא רק את מי שחתמו על ההסכם הקואליציוני.
גם לאופוזיציה יש השפעה, ולא רק תפקיד של "לצעוק מהספסלים".
וזה בדיוק העיקרון שעליו בנויה הדמוקרטיה: שלכל רשות יהיה כוח מול האחרות, כך שאף אחת לא תשלוט לבד. יש חוקרים שאפילו טוענים שממשלת מיעוט מבטאת את הרוח הדמוקרטית בצורה מובהקת במיוחד, כי כל החלטה שלה היא תוצאה של משא ומתן.
מצד שני, יש גם מחיר, וחשוב להכיר אותו:
ממשלת מיעוט פחות יציבה - כל הצבעה יכולה להפוך לדרמה.
קשה לה להעביר תקציב. ובישראל זה קריטי: אם תקציב המדינה לא אושר עד סוף מרץ, הכנסת מתפזרת אוטומטית והולכים לבחירות.
מפלגות קטנות שתומכות מבחוץ יכולות לדרוש מחיר גבוה על כל קול.
בישראל, הרבה אנשים מבינים "דמוקרטיה" בעיקר כ"שלטון הרוב", ולכן ממשלת מיעוט נתפסת אצלם כפחות לגיטימית, למרות שהיא חוקית לגמרי. מזל שאתם - קוראים נאמנים - כבר מבינים מה המשמעות של דמוקרטיה - ולא 'נופלים' בפח הזה...
אז... האם ממשלת מיעוט היא פתרון או בעיה? כמו הרבה דברים בדמוקרטיה - זה תלוי איך משתמשים בה.
מילון קטן לימים שאחרי הבחירות 📖
מנדט - יש לו שתי משמעויות: מושב בכנסת ("המפלגה קיבלה 10 מנדטים"), וגם התפקיד להרכיב ממשלה ("הנשיא העניק לו את המנדט").
קואליציה - המפלגות שמרכיבות יחד את הממשלה.
אופוזיציה - המפלגות שבכנסת אבל לא בממשלה. התפקיד שלהן: לבקר, לפקח ולהציע חלופה.
הסכם קואליציוני - החוזה שהמפלגות חותמות ביניהן: מי מקבל איזה משרד, ומה מתחייבים לקדם.
גוש חוסם - מפלגות שלא יושבות בממשלה, אבל מתחייבות לא להצביע להפלתה.
ממשלת מעבר - הממשלה היוצאת, שממשיכה לכהן עד שקמה ממשלה חדשה. היא מנהלת את העניינים השוטפים, ויש מגבלות על החלטות גדולות שהיא יכולה לקבל.
רוטציה - הסכם שבו שני אנשים מתחלקים בתפקיד ראש הממשלה, כל אחד לחלק מהקדנציה.
(ואם המונחים "ימין", "שמאל" ו"מרכז" שתשמעו בכל פאנל מבלבלים אתכם - אל תשכחו שכבר הסברנו על זה בפוסט ימין, שמאל ומה שביניהם.)
אז מה זה אומר עליכם, ביום הבחירות? 🧭
עכשיו, כשאתם יודעים איך הממשלה מורכבת באמת, אפשר להסתכל אחרת על כל מיני משפטים שתשמעו עד יום הבחירות, מחברים או דרך תעמולת בחירות:
"רק הצבעה למפלגה הגדולה תקבע מי יהיה ראש הממשלה" - זה הכי לא מדויק. ראש הממשלה ייקבע לפי מספר חברי הכנסת שימליצו עליו, ולא לפי גודל המפלגה שלו. כל חבר כנסת שנבחר הוא קול בסבב ההמלצות אצל הנשיא, בין אם הוא בא ממפלגה של 30 מושבים ובין אם ממפלגה של 5.
"קול למפלגה קטנה הולך לפח" - חצי נכון. הדבר היחיד שחשוב לדעת: מפלגה צריכה לעבור את אחוז החסימה (3.25%). קולות למפלגה שלא עברה אותו לא הופכים למושבים בכנסת. אבל מפלגה קטנה שעוברת את אחוז החסימה משפיעה בדיוק כמו כל מפלגה אחרת (ולפעמים אפילו יותר, אם בלי המושבים שלה אי אפשר להגיע לרוב).
"צריך להצביע טקטית" - זו זכותכם, אבל זו לא חובה. ובכל מקרה, החלטה שכזו צריכה להיות שלכם, מתוך הבנה של השיטה, ולא בגלל שמישהו מפחיד אתכם או נותן לכם הסבר שגוי על התהליך.
שאלה ששווה לבדוק לגבי כל מפלגה שאתם שוקלים: על מי היא מתכוונת להמליץ לנשיא אחרי הבחירות, ועם מי היא מוכנה לשבת בממשלה?
מצעים, סיסמאות ופרסומות הם חשובים, אבל ההמלצה בבית הנשיא היא הרגע שבו הקול שלכם הופך לממשלה.
ובעיקר אם זו הפעם הראשונה שלכם בקלפי: הקול שלכם שווה בדיוק כמו של כל אחד אחר. הוא לא שייך למפלגה הגדולה ולא לאף אחד שמנסה לשכנע אתכם שהוא "יודע יותר טוב". הוא שייך לכם. תנו אותו למי שהכי קרוב למה שאתם מאמינים בו.
רגע למחשבה 💭
אם הייתם צריכים לבחור: האם עדיף שראש הממשלה ייקבע לפי המפלגה הגדולה ביותר, או לפי מי שהכי הרבה חברי כנסת מוכנים לתמוך בו? מה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהדרכים?
מה עדיף בעיניכם: ממשלה יציבה עם רוב גדול שיכולה להעביר כל מה שהיא רוצה? האם זה בכלל נכון אם נותנים כוח למפלגות הקטנות לקבל דברים שמנוגדים לעמדת המפלגה הראשית שהרכיבה אותה?
כשאתם מצביעים למפלגה, האם מעניין אתכם לבדוק גם על מי היא מתכוונת להמליץ אחרי הבחירות? האם זה חשוב?
הגעתם עד לכאן? סימן שהדמוקרטיה חשובה לכם. 🗳️
הפוסט הזה הוא חלק מתוך "ארגז כלים לאזרח לעתיד" – פרויקט מיוחד שמרכז את כל מה שצריך לדעת כדי להבין איך חוקי המשחק עובדים באמת, לזהות מניפולציות וספינים, ולהגיע לקלפי (בפעם הראשונה או העשירית) עם עיניים פקוחות.
אנחנו כאן כדי לשים על השולחן את כל מה שמערכת החינוך מעדיפה לדלג עליו. כי בינינו? המטרה שלנו היא לא שתשננו חומר רק כדי לעבור עוד מבחן בגרות. אנחנו כאן כדי שבאמת תבינו את השיטה, תדעו לשאול את השאלות הנכונות, ושלא ימרחו אתכם.
