מגלי ארצות: ואנג דה-יואן - הסוחר הסיני שתיעד את העולם מעבר לסין 🧭🇨🇳

ואנג דה-יואן היה סוחר וחוקר סיני שחי במאה ה-14, בתקופת שושלת היואן המונגולית (1311-1350 לערך). מה שהופך אותו למיוחד ביחס למגלי ארצות אחרים שפגשנו כבר, זה שבניגוד לאירופאים שרצו למצוא זהב, תבלינים או נתיבי מסחר חדשים - ואנג היה סקרן. הוא פשוט רצה לדעת מה קורה מעבר לגבולות סין, לתעד ולכתוב על המקומות שבהם ביקר ועל האנשים שחיים שם.

הוא לא הגיע בשם משימה ממלכתית ענקית, לא נעזר בצבא, ולא חיפש עושר אישי - הוא פשוט נילווה לספינות סוחר מסחריות והפליג למסעות שנמשכו שנים, וחזר עם אחד הספרים החשובים ביותר על דרום מזרח אסיה, הודו ואפריקה שנכתב אי פעם ב...סינית.

מי היה ואנג דה-יואן?

ואנג נולד בערך בשנת 1311 בעיר נאנצ'אנג (שבעבר נקראה הונגז'ו), שהייתה עיר נמל משגשגת במחוז ג'יאנגשי שבסין. העיר הזאת נמצאת לא רחוק מג'ינגדהג'ן - מרכז הייצור העיקרי של חרסינה סינית, אז זה הגיוני שנאנצ'אנג הייתה מרכז למסחר בחרסינה בתקופת שושלת היואן.

אנחנו לא יודעים הרבה על משפחתו או ילדותו, אבל יודעים שהוא ידע לקרוא ולכתוב (וזה לא היה מובן מאליו בתקופה ההיא!) וכנראה שהיה ממשפחת סוחרים.

כשהיה צעיר מאוד - בערך בן 19 - הוא החליט שהוא רוצה לצאת לים ולראות את העולם. בספרו הוא כתב: "התחברתי לספינה כשהייתי צעיר כדי לצאת למסע ימי". המשפט הזה מספר לנו שהוא לא היה קפטן או אפילו חלק מהצוות - הוא פשוט קנה כרטיס לעצמו ולסחורה שלו, והפליג בספינת סוחר.

שני המסעות הגדולים ⚓

ואנג ערך שני מסעות ימיים גדולים במהלך חייו:

המסע הראשון (1330-1334):

נמשך כמעט חמש שנים! הוא הפליג מנמל צ'ואנג'ו (נמל חשוב מאוד בתקופה ההיא, שממנו יצאו הרבה סוחרים סינים), וביקר במקומות רבים בדרום מזרח אסיה - וייטנאם, תאילנד, מלזיה, אינדונזיה, הפיליפינים. הוא המשיך הלאה לדרום אסיה והגיע עד לבנגלדש, סרי לנקה, והודו של היום. יש אפילו חוקרים שטוענים שהוא הגיע עד למזרח אפריקה ולחופי הים האדום.

המסע השני (1337-1339):

כמעט שלוש שנים של שייט! הפעם הוא התמקד יותר באיים שמסביב לים סין הדרומי ובמקומות בדרום מזרח אסיה. בנוסף, הוא (כנראה) ביקר בצפון אפריקה ובמזרח אפריקה.

בסך הכל, ואנג ביקר במאות מקומות במהלך שני המסעות שלו!

💡 הידעת? המסעות של ואנג התרחשו כמעט מאה שנה לפני המסעות המפורסמים של זֶ'נְג הֶה (1405-1433) - האדמירל הסיני שהפליג עם צי ענק של מאות ספינות. אבל בניגוד לזֶ'נְג הֶה שהיה שליח רשמי של הקיסר הסיני, ואנג היה רק סוחר פשוט שתיעד את מה שראה.

איך הוא ניווט בים? 🧭

אחת השאלות המעניינות היא איך הסינים ניווטו במסעות הימיים שלהם? התשובה היא: מצפן מגנטי!

הסינים הם שהמציאו את המצפן - אחת מ"ארבע ההמצאות הגדולות" של סין העתיקה (יחד עם הדפוס, הנייר וחומר נפץ). כבר בתקופת שושלת סונג (המאה ה-11-12), הספנים הסינים השתמשו במצפן לניווט.

המצפן הסיני הטיפוסי היה מחט מגנטית שצפה בקערת מים - כך המחט תמיד הצביעה דרומה (בסין העתיקה, הכיוון הבסיסי היה דרום ולא צפון, כי כוכב הצפון ייצג את הקיסר שישב על כסאו מול דרום).

בנוסף למצפן, הספנים הסינים השתמשו גם בכוכבים, בשמש, וניסיון של דורות של ספנים שידעו את דרכי הים והזרמים. דה-יואנג כתב בספרו על הכיוונים שהספינות לקחו (למשל "מחט לכיוון דינג ווי" - שזה 22.5 מעלות דרום-מערב).

בזכות המצפן והניווט המתקדם של הסינים, ואנג יכול היה להפליג למרחקים ארוכים ולתעד את כל המקומות שבהם ביקר.

💡 הידעת? המצפן הסיני עבר לאירופה רק במאה ה-12-13, ובלעדיו כריסטופר קולומבוס ומגלי ארצות אירופאים אחרים לא היו יכולים להפליג למרחקים כל כך ארוכים באוקיינוסים. המצפן שינה את תולדות העולם!

הספר שגילה לנו הכל

כשהוא חזר ממסעותיו, הוא עבד על כתיבת הספר שלו במשך כמה שנים. הספר קיבל את השם "דָאוּאיְּ ג'ה־לְווֵה" (Daoyi Zhilüe) - שמשמעו בעברית "תיאור קצר של הברבריים של האיים".

למה "ברבריים"? בסינית העתיקה, כל מי שלא היה סיני נקרא "ברברי" - זה לא היה ממקום של מילה פוגענית, אלא פשוט דרך להגיד "זרים" או "עמים שחיים מחוץ לסין". בדיוק כמו "גרינגו" (שמתאר את האדם הלבן, במדינות דרום אמריקה)

💡 הידעת? "גרינגו" (gringo) מגיעה משיבוש של "גרייגו" (griego) - "יווני" בספרדית. בספרדית, "לדבר יוונית" היה ביטוי ל"לדבר בצורה לא מובנת" (כמו 'לדבר סינית' אצלנו...)

הספר שלו פורסם לראשונה בשנת 1349, כשואנג עבר בצ'ואנג'ו. בהתחלה הוא הופיע כתוספת למדריך מקומי שכתב היסטוריון בשם ווּ ג'יאן. אבל ב-1350, ואנג חזר לעיר הולדתו נאנצ'אנג והדפיס אותו כספר נפרד, עם הקדמה מיוחדת שכתב לו משורר מפורסם בשם ז'אנג ז'ו.

מה היה בספר? 📖

הספר של ואנג תיאר 99 מקומות שונים שבהם הוא ביקר בעצמו, ועוד 9 מקומות שהוא שמע עליהם מאחרים אבל לא ביקר בהם. לכל מקום הוא כתב פרק נפרד שכלל את:

• מזג האוויר והאקלים - חם או קר? יש גשמים או לא?

• מוצרים מקומיים - מה גדל שם, מה מייצרים, מה מוכרים

• התושבים - איך הם נראים, מה הם לובשים, איך הם חיים

• מנהגים ותרבות - איזה חגים יש להם, במה הם מאמינים, מה הם אוכלים

• מסחר - מה הם קונים, מה הם מוכרים, עם מי הם סוחרים

בספר היו כ-20,000 מילים, ולמעלה מ-220 שמות של מדינות ומקומות! חלק מהשמות האלה מופיעים פעם ראשונה בהיסטוריה, וחלקם מוזכרים רק בספר הזה ולא בשום מקור אחר! תתארו לכם כמה אפשר ללמוד מזה על העבר.

הגילוי של סינגפור 🗺️

בערך בשנת 1330, ואנג ביקר באי שהילידים המלאיים קראו לו "טמאסק" (Temasek) - שזה סינגפור של היום.

הוא תיאר שלושה מקומות באי:

• טמאסק - השם הכללי לאזור סינגפור והאיים הסמוכים

  ואנג תיאר איך הסיאמים (תאילנד של היום) תקפו את סינגפור עם כ-70 ספינות מלחמה לפני שהוא הגיע לשם, אבל שהעיר המבוצרת הצליחה לעמוד במצור שנמשך חודש שלם! 💪

• לונגיאמן - שמשמעו "מיצר שן הדרקון", וזה כנראה מעבר המים בין מה שהוא היום האי סנטוזה (שם נמצא אטרקציות רבות כמו פארק השעשועים הענק של יוניברסל סטודיו) לבין לברדור פארק (שהוא פארק טבע עם מסלולי הליכה רבים).

  ואנג כתב והזהיר מפני שודדי ים מסוכנים שתוקפים שם ספינות סוחר עם חיצים מורעלים מצינורות נשיפה.

  https://www.youtube.com/watch?v=tnkTuhjPHsA

  ככה נראה האי היום

• בנזו - על שם המילה המלאית "פנצ'ור" (שמשמעה "מעיין מים"), שהיה כנראה על מה שהיום זה גבעת פורט קאנינג.

  הוא תיאר אנשים ישרים ושלווים, עם מנהיג משלהם, שעסקו בהכנת מלח ויין אורז.

💡 הידעת? תיאור המסע של ואנג הוא אחת העדויות הכי חשובות והכי מוקדמות על ההיסטוריה של סינגפור. חפירות ארכיאולוגיות בגבעת פורט קאנינג אישרו שבאמת הייתה שם יישוב חשוב במאה ה-14, וב-1928 נמצאו תכשיטי זהב מהמאה ה-14 בדיוק במקום שתיאר ואנג.

טייוואן - התיעוד הראשון! 🇹🇼

ואנג דה-יואנג היה האדם הראשון שכתב תיאור - ומפורט - על טייוואן וקרא לאזורים שונים בשמות "ליוציו" (Liuqiu) ו"פּישייה" (Pisheye).

על ליוציו הוא כתב:

• ארץ ענקית עם עצים גבוהים והרים

• יותר חם מפנגהו (איי פנגהו נמצאים ליד טייוואן)

• אנשים לא משתמשים בסירות אלא רק ברפסודות

• הם קושרים את השיער שלהם ולובשים בגדים צבעוניים

• הם יודעים איך להכין מלח ממי ים ואלכוהול ממיץ של קנה סוכר מותסס

• היו להם מנהיגים מכובדים

על פישייה הוא כתב:

• נמצא מזרחית לליוציו

• הרבה הרים ומישורים, אבל פחות חקלאות

• האנשים שם קישטו את גופם בקעקועים שחורים

• שהם סידרו את השיער שלהם בצורת גושים וכרכו משי אדום ובד צהוב סביב ראשם

• הם היו שודדים וחטפו אנשים לעבדות 😟

💡 הידעת? יש חוקרים שחושבים שהאנשים שואנג תיאר ב"פישייה" היו קשורים לעם הביסאיה מהפיליפינים, שהיו ידועים בניצול רוחות המונסון כדי לנסוע צפונה לטייוואן בקיץ, לשדוד את החופים הסיניים, ואז לחזור דרומה בחורף כשהרוח משתנה!

איפה עוד טייל (ותיעד) טאנג? 🥾

• בנגלדש, סרי לנקה, הודו - הוא תיאר את תרבות המקומית, מזג האוויר, והמוצרים

• חופי אפריקה המזרחית - כתב על נמלים, מסחר בתבלינים ובזהב

• האם הוא הגיע עד מרוקו??

  יש פרק אחד בספר שלו שנקרא "טג'ינה" (Taji'na), וחלק מהחוקרים חושבים שזה מתאר מקום בצפון אפריקה אולי אפילו מרוקו - אבל זה עדיין שנוי במחלוקת

למה הספר הזה כל כך חשוב? 🌍

1. כי הוא המקור הכי מוקדם: זה התיאור ההיסטורי-גיאוגרפי הראשון עם עדות של אדם סיני שביקר בכל המקומות האלה ותיעד אותם, עוד לפני מסעות זֶ'נְג הֶה המפורסמים.

2. מלא פרטים על מסחר: הספר מכיל מידע עשיר על הסחר הימי בדרום מזרח אסיה במאה ה-14 - מה היו המוצרים, איך עבד המסחר, מי סחר עם מי. ועל הפיראטים...

3. עדות חשובה להיסטוריה: ההיסטוריונים משתמשים בספר הזה כדי להבין איך נראו ערים, תרבויות, ודרכי המסחר הימי במאה ה-14. המידע שלו עזר לארכיאולוגים לדעת איפה לחפור ומה לחפש!

4. טייוואן היא סינית: לפי התיעוד בספר עולה כי טייוואן ופנגהו היו חלק מהטריטוריה הסינית, ופנגהו הייתה תחת הממשל של מחוז צ'ואנג'ו. זה אחד התיעודים הסיניים הכי מוקדמים על טייוואן מלפני המאה ה-17.

5. "מרקו פולו של המזרח": חוקרים רבים מכנים את ואנג "מרקו פולו של המזרח", בגלל שהוא תיעד את העולם שמעבר לגבולות ארצו בדיוק כמו שמרקו פולו תיעד את אסיה עבור האירופאים - אבל מנקודת המבט הסינית!

הבדלים בין ואנג לבין מגלי ארצות אחרים

אם אתם זוכרים את הפוסטים שלנו על מרקו פולו, בנימין מטודלה, ואסקו דה גאמה, או דייוויד ליווינגסטון - אפשר להבין עד כמה ואנג היה שונה מהם:

• הוא לא חיפש זהב או תבלינים: בניגוד לאירופאים, ואנג לא יצא למסע בחיפוש אחר עושר או תבלינים יקרים. הוא היה סוחר סקרן שרצה לדעת מה קורה בעולם, ותיעד את מה שראה.

• הוא לא נשלח על ידי מלך או קיסר: בניגוד למגלי הארצות האחרים שקיבלו משימה ממלכתית, ואנג פשוט שכר מקום על ספינות מסחר והפליג בכוחות עצמו.

• הוא תיעד מנקודת מבט סינית: כי הוא היה סיני, ולא בא מהתרבות האירופאית המוכרת לנו. ולכן הספר שלו נותן לנו הצצה נדירה על מה שסוחרים סינים ראו ומה הם חשבו על העולם שמחוץ לסין במאה ה-14 - משהו שקשה מאוד למצוא במקורות היסטוריים.

• הוא התמקד בדרום מזרח אסיה: מרקו פולו התמקד במסע דרך מרכז אסיה וסין. בנימין מטודלה תיעד קהילות יהודיות. ו-ואנג תיעד את דרום מזרח אסיה והאיים - אזור שלא היה מתועד כמעט באותה תקופה.

עובדות מעניינות וטריוויה 🎯

• ואנג היה רק בן 19 כשיצא למסע הראשון שלו! תארו לכם לצאת למסע של כמעט 5 שנים בגיל הזה - בלי טלפון, בלי GPS, בלי מפות מדויקות... רק אומץ וסקרנות.

• 90% מהספר שלו מוקדש לדרום מזרח אסיה ולאיים באיזור, ורק 10% עוסקים במערב אסיה ובאפריקה. לכן יש חוקרים שסבורים שואנג לא באמת ביקר במערב אפריקה אלא שמע על המקומות האלה מסוחרים אחרים.

• עד היום אין לספר תרגום אנגלי מלא, למרות חשיבותו. יש רק תרגומים של חלקים ממנו. אבל הגרסה הסינית זמינה באינטרנט.

• מה קרה לואנג אחרי פרסום הספר ב-1350? לא יודעים, הוא פשוט... נעלם. אין תיעוד על מותו, היכן הוא חי, או מה הוא עשה אחר כך.

• חוקרים סבורים שהספר של ואנג שימש מקור השראה למסעותיו המפורסמים של האדמירל זֶ'נְג הֶה כמעט מאה שנה אחרי כן. אם זה נכון, אז ואנג עזר לפתוח את הדרך לצי הסיני הענק של המאה ה-15!

המורשת שהשאיר 🌏

ואנג דה-יואן היה יותר מסתם סוחר שנסע לים - הוא היה חלוץ בתיעוד גיאוגרפי סיני. הוא הוכיח שלא צריך להיות אדמירל עם צי ענק, או שליח של קיסר, כדי לתרום להבנה שלנו את העולם.

כל מה שצריך זה סקרנות, אומץ, ועט לכתוב בה.

הספר שלו עזר לחוקרים מודרניים להבין איך נראו ערים, תרבויות, ונתיבי מסחר במאה ה-14. הוא נתן לנו הצצה ייחודית לעולם דרך עיניים סיניות, משהו שלא הרבה מקורות היסטוריים יכלו לתת לנו.

והכי חשוב - הוא הראה לנו שסקרנות ורצון לדעת מה קורה מעבר לאופק יכולים להוביל לגילויים מדהימים. אולי גם אתם תהיו החוקרים הבאים - לא בהכרח של איים רחוקים, אלא של עולמות חדשים במדע, בטכנולוגיה, או בתחום שמעניין אתכם! 🚀