תוצאות חיפוש

אם חשבתם שהיסטוריה זה שיעמום, תשכחו מזה! הסידרה "The Who Was? Show" של נטפליקס מוכיחה שאפשר ללמוד על דמויות היסטוריות חשובות ולצחוק בדרך. הסדרה מבוססת על סדרת הספרים הפופולרית בארה"ב "Who Was…?" (מי היה...?) - שהיא סדרת ביוגרפיות לילדים, שמספרת על אנשים שעיצבו את ההיסטוריה, ממדענים ואמנים ועד למנהיגים וספורטאים. מה הפורמט של הסידרה? בכל פרק מופיעות 2 דמויות היסטוריות שונות לחלוטין, והן נפגשות, מדברות זו עם זו, מגיבות, משוות את הדרכים שלהן ולעיתים אפילו מתווכחות. הדמויות מוצגות דרך מערכונים, שירים, אנימציה והרבה הומור. יש גם דמות פרודית של "מנכ"ל התוכנית" בשם רון, שמתערבב עם הצוות הצעיר ומוסיף שכבה נוספת של צחוקים. למשל, בפרק הפתיחה מופיעים יחד מאהטמה גנדי ובנג'מין פרנקלין. הראשון פעל באמצעות מחאה לא-אלימה לשינוי חברתי, והשני היה ממציא, מדען ו...דיפלומט. השילוב הזה יוצר ניגוד מעניין ומלמד על דרכים שונות להשפיע על העולם. כל הפרקים בנויים אותו הדבר פתיחה - הדמויות מוצגות אחת אחרי השנייה מערכונים משותפים - שתי הדמויות נכנסות לסיטואציות משותפות שיר קצר שמציג את מה שמיוחד לכל דמות ריאיון לדמויות מול הצוות הצעיר קטע השוואה, כשהדמויות מגיבות זו לזו ומשוות את עצמן סיום משותף עם פאנץ' משעשע על מי מדברים בסדרה? הסדרה מביאה מגוון רחב של דמויות היסטוריות, מוכרות ופחות מוכרות. למשל: אלברט איינשטיין וז'אן ד'ארק (מדען גאון מול לוחמת אמיצה) מארי אנטואנט ולואי ארמסטרונג (מלכת צרפת המתנשאת ומוזיקאי ג'אז אגדי) יוליוס קיסר וברוס לי (קיסר רומי מול אגדת אומנויות הלחימה ) השילובים המפתיעים האלה הם בדיוק סוד הקסם של הסידרה: הסדרה שואלת "מה היה קורה אם שתי דמויות שאין להן שום קשר היו נפגשות?" והתשובה תמיד מעניינת ומשעשעת. למי זה מתאים? הסדרה מתאימה לילדים מגיל 7 ומעלה, בעיקר תלמידי בית ספר יסודי ועד גיל 13. זו סדרה שמתאימה מאוד לצפייה משפחתית, כי ההורים יכולים ליהנות מההומור ומהרפרנסים ההיסטוריים, והילדים ילמדו בלי להרגיש שהם לומדים. אז מה מיוחד בה? למידה דרך הומור : הסדרה הופכת היסטוריה למשהו משעשע ונגיש. במקום ספר לימוד יבש, הדמויות מקבלות חיים דרך הומור ומצבים מצחיקים. פורמט מהיר וקצבי : כמו בקומדיות מוכרות, הסדרה משתמשת במערכונים קצרים, שירים ואנימציות שתופסות את תשומת הלב. היא משלבת דמויות מגוונות : לא רק את המפורסמים ה"גדולים" שכולם מכירים, אלא גם דמויות פחות מוכרות, שמסתבר שיש להן סיפור מרתק. מעוררת סקרנות : ביקורות אמרו על הסידרה הזאת ש"זה לא שעכשיו תלמדו היסטוריה לעומק כמו בכיתה, אבל זה מעורר סקרנות". ככה הסדרה יכולה להיות נקודת פתיחה מצוינת לשיחה או לחקר מעמיק יותר על הדמויות. 🎬 הידעתם? הרעיון המרכזי של הסדרה היה "למה לא להביא שני אנשים היסטוריים שאין ביניהם שום קשר, ולראות מה יקרה אם הם 'יפגשו'?" כמה עונות ופרקים? הסדרה הופצה בנטפליקס במאי 2018 והיא כוללת עונה אחת עם 13 פרקים. למרות אהבת הקהל, הסדרה לא חודשה לעונות נוספות, אבל 13 הפרקים שיש מספיקים כדי להכיר המון דמויות מעניינות! שניגש לעניינים? כי כבר הבנו שהסידרה היא דרך מצוינת להפוך היסטוריה למשהו חי, מעניין ומשעשע, ולגלות איך אנשים שעיצבו את העולם היו אנשים אמיתיים עם אישיות, הומור ובעיות משלהם. זו גם הזדמנות מצוינת להתחיל שיחות עם הילדים על ערכים, בחירות והשפעה - איך כל אחד מאיתנו יכול להשפיע על העולם בדרך שלו. אז אם אתם מחפשים משהו שמשלב בידור עם למידה, שמצחיק אבל גם מלמד - הגיע הזמן להכיר את הסידרה.

האפרוחים שלנו יצאו להרפתקה קפואה - הם נוחתים באנטארקטיקה, הקוטב הדרומי הקפוא ביותר על כדור הארץ! מה זאת בעצם אנטארקטיקה? אנטארקטיקה היא היבשת הכי קרה, הכי יבשה והכי רוחנית בעולם (בגלל הרוח... 😉). היא מכוסה כולה בקרח עבה, והטמפרטורות שם יכולות לרדת עד מינוס 90 מעלות! חיות שם חיות מיוחדות שהתרגלו לקור הקיצוני - פינגווינים, כלבי ים, לוויתנים ועוד יצורים מדהימים שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. מה תמצאו בחוברת? האפרוחים שלנו פוגשים את תושבי אנטארקטיקה המיוחדים, וכל עמוד מציג חיה אחרת עם עובדה מעניינת עליה. למשל: פינגווינים (יש כמה סוגים באנטארטיקה. תוכלו לקרוא עליהם בלינק) אלבטרוס (הציפור עם המקור המעוקל שאפילו השתתפה ב עליזה בארץ הפלאות ) לוויתן גדול-סנפיר - אחד מ-8 המינים שמגיעים לאנטארטיקה באביב דיונון ענקי דג קרח חייזרי טיפים לצביעה: נסו לחשוב על הצבעים האמיתיים של החיות - פינגווינים בשחור-לבן-צהוב (אבל כמובן שאפשר לצבוע אותם בכל צבע שתרצו!), הקרח בכחול-לבן, והשמיים הקרים של אנטארקטיקה. אפשר גם לשאול את הילדים - איזו חיה הם הכי אוהבים? מה הם חושבים על העובדות המיוחדות? האם הם היו רוצים לבקר באנטארקטיקה? הידעת? קרח בקרחונים של אנטארקטיקה נראה כחול כי הוא עבה ודחוס ובלי בועות אוויר. ה אור האדום והצהוב נספגים בקרח, אבל הכחול מוחזר בחזרה - וזה מה שנותן לקרח את הצבע הכחול המדהים שלו! (בבית קרח המקפיא נראה לבן כי יש בו בועות אוויר שמפזרות את כל הצבעים). למי החוברת מתאימה? לכל מי שנהנה מהציורים החמודים ומהצביעה, ורוצה ללמוד משהו חדש על החיות והטבע של אנטארקטיקה. הגדולים יותר יוכלו גם לקרוא את העובדות ולשתף במה שלמדו! איך משיגים את החוברת? אפשר להוריד את החוברת כאן 👇, להדפיס ולצבוע אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

"שיחות על כימיה, מיועדות במיוחד למין הנשי" - כך נקרא הספר שהפך את עולם המדע במאה ה-19. עם איורים מרהיבים, הספר היה כתוב בשפה פשוטה - שיחה של מורַה ותלמידותיה על מדע בעזרת ניסויים ביתיים. וכל מי שקרא אותו הצליח לרדת לעומקם של עקרונות המדע! הוא היה חריג ביותר לתקופה ההיא. ושמו של מחבר הספר? אין. אנונימי. אבל... מאחורי האנונימיות עמדה - אישה. 😱 הילדה הסקרנית שלא יכלה ללמוד ג'יין מרסט (Jane Marcet) נולדה ב-1769 בלונדון למשפחה אמידה. מילדותה הייתה סקרנית, דעתנית ובעלת גישה לעולם שלא היה פתוח בפני רוב האנשים - היא ליוותה את אביה במפגשי החברה הגבוהה של לונדון, ולאחר נישואיה ליוותה גם את בעלה למפגשים אלה, שם נפגשו אנשי רוח ומדע. היא נכחה בהרצאותיו של הכימאי הדגול האמפרי דייווי (Humphry Davy) במכון המלכותי, והתלהבה מהמדע שהוא הציג. רק שמרסט עצמה לא יכלה ללמוד באוניברסיטה. היא לא יכלה לכתוב את שמה על ספר. במאה ה-19 לנשים פשוט לא היה מקום במדע. אבל מרסט לא רק אהבה את המדע - היא גם גילתה שהוא קשה, סגור ואליטיסטי. איך אנשים פשוטים יחשפו למדע? ועוד יותר מזה - נשים? ילדות? ילדים שלא למדו באוניברסיטאות? היא ידעה מה עליה לעשות. הספר שהתחיל הכל 💡 ב-1806 מרסט פרסמה את ספרה הראשון "שיחות על כימיה" (Conversations on Chemistry). באנונימיות, כמובן. הספר כתוב כאוסף מפגשים ושיחות ידידותיות (מומצאים כמובן) בין מורה (גברת בריאן) לשתי תלמידות (אמילי וקרוליין). המורה מבצעת ניסויים ועונה בסבלנות על שאלותיהן המשקפות את ההתלהבות ואת קשיי ההבנה. כך, בשפה פשוטה ונגישה, נסללה הדרך למדע . צלחת מתוך הספר "שיחות בכימיה" מאת ג'יין מרסט. מקור: ויקימדיה איך נר בוער? מדוע קרח צף על מים? איך שוקלים גזים? המדע הכי עדכני - גזים, תגובות כימיות, חום, אור ועוד - הוסבר בעזרת ניסויים שכל אחד יכול לעשות. לא רק מדענים מקצועיים, אלא כל מי שרוצה ללמוד. הספר הפך מיד לסנסציה. במשך יותר מחצי מאה הוא היה ספר הלימוד הנפוץ ביותר בכימיה באנגליה ובארצות הברית! 🤔 הידעתם? הספר שילב לראשונה שיטת הוראה מבוססת שיחה (דיאלוג), דומה מאוד למה שאנו מכנים היום "למידה חוקרת" או "שיטת סוקרטס ". במקום להכתיב עובדות, המורה מנהלת שיחה עם התלמידות, עונה על שאלותיהן ומובילה אותן לגילוי בעצמן - חדשנות חינוכית אמיתית! ובימינו? אפשר ללמוד מסרטונים. ואפילו מילדים... לא רק כימיה - מדע. ולכולם 👩‍🔬 מרסט לא הסתפקה בספר אחד. היא המשיכה לכתוב: ב-1816 יצא ספרה "שיחות על כלכלה" (Conversations on Political Economy) - אותו רעיון בדיוק, רק שהפעם היא הסבירה דרך שיחות על אדם סמית' ורעיונות בכלכלה לאדם הפשוט. ב-1820 - "שיחות על הפילוסופיה של הטבע" (Conversations on Natural Philosophy), שעסק בפיזיקה בהמשך כתבה גם ספרים על בוטניקה ואפילו על היסטוריה. כולם הפכו לרבי מכר. למרסט היה כשרון נדיר ללמד, והיא ניצלה אותו. 🤔 הידעתם? למרות ש"שיחות על כימיה" נכתב במיוחד עבור נשים וילדות, איכותו המדעית הפכה אותו לספר לימוד מוכר ומוערך בכל מערכת החינוך והוא שימש שנים כספר לימוד גם בבתי ספר של בנים - עד כדי כך נחשב מדעי ורציני. קול ייחודי בזמן חריג " הדעה הרווחת אינה שוללת עוד נשים מהיכרות עם יסודות המדע " כתבה מרסט ב"שיחות על כימיה". וכשאחת התלמידות בספרה על כלכלה אומרת "נשים לא צריכות לדעת כלכלה", היא עונה לה בחדות: " כשאת מסכימה לבורות - את טועה! ". במאה ה-19 ג'יין מרסט הייתה קול ייחודי וחריג. היא אמרה לילדים ולילדות - הכל פתוח בפניכם! ספריה היו ההזדמנות הזאת. 🌟 הידעתם? הסופרת והמדענית מרי פיירפקס סומרוויל, אחת המדעניות החשובות והמשפיעות ביותר של המאה ה-19, וחלוצה עולמית בספרות המדע הפופולרי, הושפעה מג'יין מרסט והמשיכה את מורשתה כשפרסמה ספרים מדעיים פופולריים על עקרונות ה פיזיקה , ה אסטרונומיה , הגאוגרפיה והכימיה בשפה נגישה ובהירה. היציאה מהצל מרסט הקפידה לעדכן את "שיחות על כימיה" עם התפתחות המדע, והספר יצא ב-16 מהדורות - האחרונה ב-1854. רק במהדורה ה-12, ב-1832, שמה של מרסט הופיע לבסוף על הספר. אחרי עשרות שנים של אנונימיות, היא יכלה סוף סוף להיקרא בשמה. מייקל פאראדיי, שהפך מדען בזכות הספר של ג'יין מרסט, פגש אותה אישית. הוא העריך אותה עמוקות וראה בה את "מורו הראשון" בזכות הסקרנות המדעית שהספר העיר בו. הוא אף הקפיד לשתף אותה בגילוייו. והחל מהמהדורה ה-5 של "שיחות על כימיה" החלו להופיע בספר גם החידושים המדעיים שלו. 📖 הידעתם? בספריה הלאומית בירושלים אפשר לראות את העותק המקורי של ההוצאה הראשונה של ספרה "שיחות על כימיה" פאראדיי כתב לילדים על ניסויים עם נרות. הנה ניסוי מדעי עם נר ועם מים שתוכלו לנסות: המורשת שהשאירה כשג'יין מרסט נפטרה ב-1858, זה כבר אחרי שהיא זכתה לראות איך נשים התחילו להשתלב במדע. אמנם זה ייקח עוד מאה שנה לפחות, והרבה מדעניות מעולות, אכזבות ואפליות - אבל התהליך התחיל. בדרכה, מרסט הייתה חלק מפורצות הדרך - קול ייחודי וחריג לתקופתה. קול שדגל בחשיבות החינוך למדע. לילדים, לנשים, לכולם. היא הייתה חלוצת החינוך למדעים, וספריה השפיעו על דורות שלמים של ילדים שבזכותה קיבלו ביטחון שגם הם יכולים לבחור בהשכלה, במדע, בידע. ג'יין לא הייתה מדענית בעצמה, כי היא לא יכלה להיות. אבל בדרכה שלה, היא שינתה את העולם לא פחות מכל תגלית מדעית.

מתי בפעם האחרונה, בסיבוב הקניות שלכם בסופר, חשבתם מי המציא את העגלה? הסידור של המדפים? הברקודים? ובכלל, המכירה של כל הדברים בחנות אחת במקום בכמה חנויות שונות?? מסתבר שלאנשים שחיו לפני קצת יותר ממאה שנה, כל הרעיון הזה של הסופרמרקט היה נשמע כמו מדע בדיוני. איך קנו אוכל פעם? 🍱 עד תחילת המאה ה-20, היו חנויות מכולת. ובחנות המכולת הממוצעת, הלקוח היה ניגש לדלפק ומקריא למוכר רשימה. המוכר היה הולך למדפים שמאחוריו, אוסף את המוצרים, שוקל אותם במאזניים ואורז אותם. הקונים לא נגעו במוצרים בכלל. השיטה עבדה, אבל היא הייתה איטית ודרשה הרבה עובדים – ולכן המחירים היו גבוהים. הידעת? במכולת של פעם, היחס האישי איפשר דברים שהיום נשמעים מוזרים: אפשר היה לקנות חצי כיכר לחם, לרשום את החוב בפנקס ולשלם בסוף החודש, ואפילו ילדים יכלו לקנות סיגריות להורים, כי. המוכר הכיר את כל המשפחות בשכונה. הסופרמרקט הראשון בעולם 🐷 ב-1916 פתח קלרנס סונדרס חנות בממפיס, טנסי, בשם המוזר "פיגלי ויגלי" (Piggly Wiggly). במקום לבקש מהמוכר להביא את הסחורה, הקונים הסתובבו בחנות ובחרו מוצרים בעצמם. זה היה חדשני! הלקוחות נכנסו דרך מחסום מסתובב, עברו דרך ארבעה מעברים וצפו ב-605 (!) מוצרים מסודרים על המדפים. ההצלחה הייתה פנומנלית: בשיא ב-1932 החברה שלו הפעילה 2,660 חנויות. הידעת? סונדרס סירב להסביר למה בחר בשם "פיגלי ויגלי". כששאלו אותו, הוא ענה: "כדי שאנשים ישאלו בדיוק את השאלה הזו". "שובר המחירים הגדול בעולם" 🤑 פיגלי ויגלי הייתה חנות בשירות-עצמי, אבל הסופרמרקט המודרני נולד קצת אחר כך. ב-4 באוגוסט 1930, מייקל קאלן פתח את "קינג קאלן" בקווינס, ניו יורק. קאלן עבד קודם ברשת קרוגר וכתב מכתב בן שישה עמודים להנהלה עם תוכנית לחנות חדשה, ענקית, עם מחירים נמוכים ובבניינים זולים עם חניה. המכתב לא זכה למענה (התברר שפקיד זוטר לא העביר אותו הלאה), אז קאלן עזב והקים את קינג קאלן בעצמו. הידעת? קינג קאלן נחשב לסופרמרקט הראשון באמריקה שמילא את כל 5 הקריטריונים: מחלקות נפרדות, שירות עצמי, מחירי הנחה, שיווק רשתי ומכירות בנפח גדול. המצאת עגלת הקניות 🛒 ב-1937, כאשר סילבן גולדמן, בעל רשת סופרמרקטים באוקלהומה, ישב במשרדו והביט בכיסא מתקפל עלה לו רעיון. בעזרת מכונאי הוא בנה את עגלת הקניות הראשונה - מסגרת מתכת על גלגלים עם שתי סלסלות. אבל בהתחלה? אף אחד לא חשב שזה שווה משהו. הגברים טענו שהם חזקים מספיק לשאת סל, והנשים התלוננו שזה נראה כמו עגלת תינוק. "כבר דחפתי את התינוק האחרון שלי," אמרה לקוחה אחת. גולדמן התעקש, ושכר שחקנים שידחפו עגלות בחנויות כדי להדגים כמה זה נוח. תוך שבועות, העגלות תפסו. עד 1940, בעלי חנויות שרצו לקנות עגלות נאלצו לחכות שבע שנים (!) ברשימת המתנה. הידעת? עגלות הקניות הולכות וגדלות עם השנים וזה לא במקרה. מחקרים מראים שעגלה גדולה יותר גורמת לנו לקנות יותר, כי עגלה חצי ריקה משדרת לנו שעוד לא סיימנו. שיווק בגובה העיניים... ואיך חזרו הביתה עם כל הקניות? בעבר הלכו לשוק או למכולת עם סלי קש או בד. וכשהסל התמלא, הקנייה נגמרה. שקיות הנייר הראשונות היו פשוטות ושטוחות כמו מעטפות, בלי תחתית יציבה. ב-1871 ממציאה אמריקאית בשם מרגרט נייט פיתחה מכונה לייצור שקיות נייר עם תחתית שטוחה (אלה שמכירים היום). ב-1912 וולטר דויבנר, בעל מכולת ממינסוטה, הוסיף חוט לחיזוק וידיות נשיאה. השקיות שלו יכלו לשאת עד 34 ק"ג ונמכרו ביותר ממיליון יחידות בשנה. בשנות ה-70 הגיעו שקיות הניילון: זולות, קלות ועמידות במים. תוך שנים ספורות הן השתלטו על הקופות בכל העולם. אבל מה שנראה כמו פתרון מושלם הפך לבעיה סביבתית ענקית. והיום? הגלגל מסתובב. מדינות רבות אוסרות או מגבילות שקיות ניילון, ואנחנו חוזרים למה שסבתא ידעה מזמן: סלים, שקיות בד רב-פעמיות ושקיות נייר. באיסלנד, במקום מקרר ליוגורטים ומקרר לנקניקים ומקרר לשברים - יש באמצע הסופרמרקט חדר קירור גדול (עם דלתות להיכנס ולצאת) עם מדפים מכל הכיוונים, שם נמצאים כל המוצרים. וכן, קר שם בדיוק כמו שהייתם מצפים, וצריך ללבוש מעיל כאשר לשם נכנסים... צילום עדי ברטשניידר ובישראל? מכולת, ירקן, מעדנייה וצרכנייה 🇮🇱 לפני 1958 לא הייתה בישראל חנות אחת שמרכזת הכל. הקנייה הייתה מפוצלת לגמרי: במכולת קנו קמח, סוכר, אורז ושימורים. אצל הירקן - ירקות ופירות. במעדנייה - גבינות ונקניקים מאחורי הדלפק. אצל הקצב - בשר ודגים. במאפייה - לחם. קנייה שבועית דרשה סיבוב בין 3-4 חנויות שונות. הידעת? המילה "מכולת" מגיעה מהמילה בערבית " מַכּוּלָאת" שפירושה "מאכלים" או "סחורות למאכל" תשאלו את ההורים או סבא וסבתא, הם בטח זוכרים איך למדו אנגלית בחנות הירקות של גברת קשטן... הצרכנייה, הסופר של המושב 🏡 אבל זה היה בעיר. במושבים ובקיבוצים היה משהו אחר לגמרי: הצרכנייה. זו הייתה חנות קואופרטיבית בבעלות חברי היישוב עצמם, שנוהלה על ידי הקהילה. הרעיון היה פשוט - לרכוש סחורה במרוכז ולהוזיל מחירים לכולם. הצרכנייה הייתה מכולת גדולה יותר מהמקובל, עם מוצרים רבים יותר. היא מכרה מוצרי יסוד: שמן, סוכר, שימורים, חומרי ניקיון, מצרכי חלב לצד כלי בית פשוטים. גם שם קנו "על החשבון"... אבל הצרכנייה הייתה הרבה יותר מחנות. היא שימשה כמרכז חברתי של היישוב, מקום לפגוש שכנים, לשמוע חדשות ולהחליף רכילויות. כולם הכירו את כולם, גם המוכר. זו הייתה למעשה גרסה כפרית מוקדמת של מינימרקט, הרבה לפני שהמילה הזו בכלל הומצאה. הסופרמרקט עושה עלייה 🗽 את רשת שופרסל יזמו שני עולים מארה"ב, אברהם פיינברג ויחיאל הורדס, שחשבו שיש פוטנציאל בישראל לסופרמרקט בסגנון אמריקאי, כמו שהם הכירו. באותה תקופה מכירות מזון בישראל בוצעו בעיקר בשוק או בחנויות מכולת קטנות. הסניף הראשון נחנך ב-28 באוגוסט 1958 ברחוב בן-יהודה בתל אביב (למרות שיש ויכוח אם הראשון לא היה דווקא באבן-גבירול 71...). המאבק על המכולת הישראלית 🛍️ לא כולם שמחו מהחידוש הזה, ובין השנים 1957-1958 היו הרבה מחאות נגד היוזמה. הסוחרים והקמעונאים היו הראשונים להתנגד: "הסופרמרקט יחסל אותנו" הייתה טענתם המרכזית. גם חברת העובדים התנגדה למיזם. היא החליטה במאי 1958 להקים "סופרמרקט" משלה בשיתוף תנובה, המשביר המרכזי וברית הקואופרציה הצרכנית. הם קראו לזה "הקואופ" והוא התחרה בשופרסל במשך עשרות שנים. המאבק היה בעצם התנגשות בין המודל הקואופרטיבי הישן לבין המודרניזציה המסחרית. הבלגן ביום הפתיחה של שופרסל הביא את ההנהלה להוציא הודעה בעיתונות: " הסופרמרקט נפתח והעולם לא קרס "... גלי העלייה משנים את המדפים 🧑‍🤝‍🧑 עם השנים, גלי העלייה מארצות שונות השפיעו על מה שנמכר בסופרים. עולים מארצות ערב הביאו איתם מתכונים ומרכיבים חדשים, עולים מאירופה הביאו מסורות אחרות, ובהמשך - עולים מברית המועצות, מאתיופיה ובכלל, מכל העולם. הסופרמרקט הישראלי הפך לאט לאט ל"שוק של תרבויות", מקום שבו אפשר למצוא חומוס ליד גפילטע פיש, לאפה ליד לחם שיפון, וטחינה ליד קטשופ. הברקוד הראשון 📶 ב-26 ביוני 1974, בסופרמרקט באוהיו, חבילת מסטיק Wrigley's הפכה למוצר הראשון שנסרק עם ברקוד. הקופאית שרון בוכנן חייבה 67 סנט. אותה חבילת מסטיק מוצגת היום בסמיסוניאן... בהתחלה לא כולם התלהבו מהפסים האלה. חלק חשבו שהפסים מייצגים "סימן החיה" מספר התגלות. עד סוף שנות ה-70 רק אחוז אחד מהחנויות בארה"ב אימצו סורקים. אבל קחו עשור אחד אחר כך, התקבלו כבר יותר ממחצית. הידעת? ג'ו וודלנד קיבל את ההשראה לברקוד כשישב על חוף מיאמי ב-1949 וצייר אותו באצבעות בחול. לקח 25 שנה עד שהטכנולוגיה הייתה מוכנה. והיום? הקרב על הזמן בקופה ⚔️ אחרי שמילאנו את העגלה, מתחיל השלב שכולם מכירים - ההמתנה בקופה. ולא משנה באיזה תור בוחרים, התור השני יזוז יותר מהר, ואם תחליף אליו את מקומך, התור ייעצר ( חוק מרפי של הסופרמרקט). כדי לקצר את הזמן היקר הזה, הסופרים ממציאים פתרונות חדשים כל הזמן: קופות בשירות עצמי שבהן אנחנו סורקים לבד, אפליקציות שמאפשרות לסרוק מוצרים תוך כדי הקנייה ולשלם בלי לעבור בקופה בכלל, ואפילו עגלות חכמות שמזהות אוטומטית מה נכנס אליהן ומחייבות ישירות בכרטיס האשראי. מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נספר לילדים שפעם היו תורים לקופות, ולהם זה יישמע מוזר בדיוק כמו שלנו נשמע מוזר שפעם המוכר היה מביא לנו את המוצרים מהמדפים. סיכום סופר קצר על הסופרמרקט קשה להאמין שכל זה התחיל מחנות קטנה עם שם מוזר בממפיס, בחור שצייר בחול על החוף, ועגלה שאף אחד לא רצה לדחוף. ואולי בעוד שנים המקרר שלנו יזמין לבד את המוצרים החסרים, שיגיעו עם רחפן, ויהיה לנו רובוט AI מוכן ומזומן, שיסדר הכל במקום.

ב-1806, כש ג'יין מרסט כתבה את "שיחות על כימיה", היא לא רק הסבירה תיאוריה - היא ממש הראתה איך לעשות ניסויים ביתיים פשוטים. הרעיון שלה היה מהפכני: מדע זה לא משהו שקורה רק במעבדות סגורות של פרופסורים, אלא משהו שכל אחד יכול לחוות בעצמו, ואפילו בבית. תיכף יגיעו הניסויים 👇 ידעתם למשל ש... הכימאי הדגול האמפרי דייווי, שההרצאות שלו השפיעו על מרסט, היה מפורסם לא רק בזכות התגליות שלו אלא בזכות ההדגמות המרהיבות שלו. באחת ההרצאות שלו הוא שאף גז תחמוצת החנקן (הידוע גם בשם "גז צחוק") והתחיל לצחוק באופן בלתי נשלט על הבמה. הקהל היה מוקסם! כך הוא גילה את ההשפעות של הגז - על עצמו. מייקל פאראדיי, שלמד כימיה מהספר של מרסט, ביצע את הניסויים שלה בחדרון הקטן שלו מעל חנות הכריכה בה עבד. אחד הניסויים הראשונים שלו היה פשוט להפליא: הוא שרף נייר וניסה להבין לאן הולך העשן. מאותו ניסוי פשוט התחילה הדרך שלו להיות אחד המדענים הגדולים בהיסטוריה. בתקופה של מרסט, כימאים רבים טעמו את החומרים שהם חקרו כדי לזהות אותם. זה נשמע קצת מטורף היום, אבל ככה הם ידעו מה זה, עד שגילו שיש חומרים ממש רעילים... למזלם של הכימאים המודרניים, היום יש להם דרכים יותר בטוחות לבדוק! אל תנסו את זה בבית!!! ועכשיו - הגיע הזמן שלכם להתנסות! 🧪 אספנו לכם כמה סרטונים של ניסויי כימיה מגניבים שאפשר לעשות בבית. חלקם פשוטים מאוד וחלקם דורשים פיקוח של מבוגר - אבל כולם מדהימים ומלמדים איך כימיה עובדת באמת. בדיוק כמו שג'יין מרסט רצתה - מדע שאפשר לגעת בו! 🔬 ניסויי הר געש בבית 🌋 הניסוי הכי קלאסי והכי מהנה להתחיל איתו - בדיוק כמו שג'יין מרסט הייתה ממליצה! החומרים: סודה לשתייה + חומץ (+ צבע מאכל וסבון כלים) מה קורה פה בעצם? כשחומץ (חומצה) פוגש סודה לשתייה (בסיס), הם יוצרים תגובה כימית שמשחררת גז פחמן דו-חמצני (CO2, זה אותו גז שיוצא מכל משקה מוגז שאתם שותים! 🥤). הבועות שתראו זה הגז הזה שמנסה לברוח החוצה! אם תוסיפו סבון כלים, הוא ילכוד את הבועות וייצר קצף מרשים שמזכיר לבה של הר געש. צבע מאכל יהפוך הכל ליותר דרמטי וכיפי לראות. גידול גבישי סוכר בבית 🍬 ניסוי צבעוני ומרהיב שדורש סבלנות (כי צריך לחכות)... החומרים: מים, סוכר, צנצנת זכוכית, מקל עץ, אטב כביסה (צבע מאכל) מה קורה פה בעצם? כשהסוכר הנמס מתקרר לאט, המים כבר לא "מחזיקים" את כל הסוכר, ואז הוא מתגבש ויוצר גבישים יפים. ככה בדיוק קורה גם במכרות של אבני קריסטל בטבע - רק ששם זה לוקח אלפי שנים! 💎 שינוי צבעים בעזרת מיץ כרוב סגול  🥬 איך חומצות ובסיסים מגיבים לצבע טבעי? החומרים: כרוב סגול, מים רותחים, מסננת, כוסות שקופות וחומרים לבדיקה (חומץ, לימון, סודה לשתייה, סבון כלים, מים) מה קורה פה בעצם? בכרוב הסגול יש חומר טבעי שנקרא אנתוציאנין . הוא משנה את המבנה שלו כשהוא נתקל בחומצה או בבסיס, וזה גורם לצבע שלו להשתנות. למשל חומצה (חומץ/לימון) תהפוך אותו לוורוד-אדום 🔴, בסיס (סודה/סבון) - לכחול-ירוק 💙, ומים רגילים לא ישנוא אותו. בלון שמתנפח מעצמו  🎈 איך תגובה כימית יוצרת גז? החומרים: בקבוק ריק, בלון, סודה לשתייה, חומץ מה קורה פה בעצם? כשבסיס פוגש חומצה, מתחילה תגובה כימית שמייצרת גז פחמן דו-חמצני (אותו גז מהר הגעש שלמעלה). הגז הזה צריך מקום, אז הוא "דוחף" את הבלון ומנפח אותו. אפשר אפילו להפוך את זה לניסוי חקר: מה קורה אם משתמשים ביותר סודה? או ביותר חומץ? 🎈 החלב הקסום 🥛 ניסוי צבעוני שמדגים איך סבון משנה את מתח הפנים! החומרים: חלב (עדיף מלא), צבעי מאכל, מקל צמר-גפן, נוזל כלים מה קורה פה בעצם? החלב מכיל שומן. כשהסבון נוגע בו, הוא "משתלט" על השומן, הצבעים נדחפים החוצה כשהמערכת מנסה להגיע לאיזון חדש בגלל שינוי מתח הפנים. הצבעים שזזים הם תנועת החלב והשומן! טיפ: הניחו הורינו נייר סופג על פני החלב כדי 'להדפיס' את הדפוסים כציור ייחודי 🎨 הביצה השקופה 🥚 איך נהפוך ביצה רגילה לביצה שקופה וגמישה? בניסוי עם סבלנות... החומרים: ביצה לא מבושלת, כוס/צנצנת, חומץ, זמן (24-72 שעות, כלומר יום עד 3 ימים שלמים) מה קורה פה בעצם? קליפת הביצה עשויה מסידן פחמתי (CaCO₃). כשחומץ (חומצה אצטית) פוגש אותו, יש תגובה כימית שמפרקת את הקליפה ומשחררת פחמן דו-חמצני (צודקים! אלה אותן בועות שראינו בניסויים הקודמים!). מתחת לקליפת הביצה יש קרום גמיש שמחזיק את כל התוכן שלה, וכשהקליפה נעלמת, הקרום הזה נשאר - לכן הביצה נראית שקופה ומרגישה כמו בלון רך.🎈 דיו סודי 🕵️‍♂️ הניסוי שהופך אתכם לסוכנים חשאיים! החומרים: נייר רגיל, מיץ לימון טרי, קיסם או מכחול קטן, נר/מצית (בהשגחת מבוגר!). או בווריאציה אחרת, כמו בסרטון - גם סודה לשתייה + מים + צבע מאכל מה קורה פה בעצם? בשיטה הראשונה - מיץ הלימון מכיל סוכר וחומצה. כשכותבים איתו על נייר והוא מתייבש, לא רואים כלום. אבל כשמחממים את הנייר בעדינות, המיץ מתחמצן - עובר תגובה כימית עם החמצן שבאוויר - ומקבל צבע חום-כהה בהשוואה לנייר מסביב. בשיטה השנייה (שמודגמת בסרטון), כותבים הודעה בדיו נעלם שיוצר מסודה לשתייה עם מים. כאן החשיפה של הכתב נעשית בעזרת מיץ הלימון (חומצה). זה קורה כי החומצה מגיבה לבסיס (הסודה) וההודעה הסודית -מתגלה! הידעתם? ה"דיו נעלם" באמת היה בשימוש של סוכנים חשאיים לאורך ההיסטוריה! 🔍 נו? הרגשתם כימייה עם ניסויי הכימייה? 😉

נחשו מה? לכדור הארץ יש חבר חדש שעומד ללוות אותנו לששה עשורים שלמים! לא, זה לא ירח שני (יש לנו כבר ירח אחד, מעולה), אבל זה משהו ממש מיוחד שנקרא quasi-moon - כמעט-ירח. מה זה בכלל כמעט-ירח? האסטרואיד החדש שלנו נקרא 2025 PN7, והוא קטן למדי - רק כ-19 מטר ברוחב, בערך כמו אוטובוס אקורדיון. אבל מה שמיוחד בו זה לא הגודל, אלא הריקוד המדהים שהוא עושה איתנו בחלל. ה-Quasi-moon, או, ה'כמעט-ירח' הוא לא ירח אמיתי. הוא לא מסתובב סביב כדור הארץ כמו הירח שלנו. במקום זה, הוא מקיף את ה שמש בדיוק באותו קצב שאנחנו מקיפים אותה - שנה אחת. בגלל שהמסלולים שלנו כל כך דומים, מהפרספקטיבה שלנו נראה כאילו הוא "נדבק" אלינו ונשאר לידנו שנים רבות. פול צ'ודאס, מנהל המרכז למחקר עצמים קרובי-קרקע של נאס"א, מסביר את זה יפה: "למעשה, האסטרואיד הקטן הזה לכוד בריקוד קטן עם כדור הארץ." רגע, זה לא אותו דבר כמו PT5-2024? אה, שאלה מצוינת! כבר כתבנו על PT5-2024, אסטרואיד שנלכד בכבידה של כדור הארץ לחודשיים. זה היה ירח זמני אמיתי - כלומר, הוא באמת הסתובב סביבנו בזמן שהיה פה. אבל ה-2025 PN7 שונה לגמרי: הוא לא נלכד בכוח הכבידה של כדור הארץ. הוא מקיף את השמש, לא אותנו הוא יישאר לידנו הרבה יותר זמן, כמעט 60 שנה! 😱(עד בערך 2083) הוא לא באמת מסתובב סביבנו, אבל זה רק נראה ככה מנקודת המבט שלנו תופעות של ירח זמני קצר קורות בערך פעם בעשור. אבל 'כמעט-ירח', זו כבר תופעה נדירה יותר איך הוא נשאר לידנו כל כך הרבה זמן? הסוד נמצא במה שנקרא Mean Motion Resonance (תהודת תנועה ממוצעת), שזה סנכרון מושלם בזמנים שלוקח לכדור הארץ ולאסטרואיד להקיף את השמש. זה כמו שני רקדנים שנעים בדיוק באותו קצב, אז הם נשארים קרובים אחד לשני הכבידה של כדור הארץ כן נותנת לאסטרואיד "דחיפות קטנות" שעוזרות לשמור על הסנכרון הזה, אבל היא לא מחזיקה אותו במסלול סביבנו. בסופו של דבר, אחרי עשרות שנים, כוחות עדינים - כמו משיכת כוכבי לכת אחרים ואפילו לחץ קרני השמש על פני האסטרואיד - יגרמו לו לצאת מהסינכרון ולהמשיך בדרכו. איך מצאו אותו? סקר הטלסקופים Pan-STARRS שבהוואי זיהה את האסטרואיד לפני שנה, באוגוסט 2024. הוא כל כך קטן וחלש, שלקח זמן לגלות אותו למרות שהוא ממש "לידנו" במונחי חלל. ברגע שחישבו את המסלול שלו, המדענים הבינו שהוא חולק איתנו את אורך השנה - וזה הסימן הראשון שמדובר לא בסתם אסטרואיד שרק חולף על פנינו, אלא ממש ב-quasi-moon אמיתי. האם יש עוד כמעט-ירח כאלה? כן! והאחד המפורסם ביותר נקרא Kamoʻoalewa - שם הוואיי שמשמעותו "מתנודד". הוא מלווה את כדור הארץ כבר הרבה יותר זמן, ויש לו סיפור מרתק במיוחד. כשחוקרים בדקו את האור שמוחזר מפני השטח שלו, הם מצאו מינרלים דומים לאלה שנמצאים על הירח שלנו! זה מרמז שאולי Kamoʻoalewa הוא למעשה שבר שהתנתק מהירח לפני מליוני שנים - חתיכה קטנה מהירח שלנו שהפכה לאסטרואיד עצמאי ועכשיו מסתובבת בחלל. נחמד, אבל למה זה חשוב? הכמעט-ירחים הם מעין מעבדות טבעיות לחקר תנועה בחלל. כל אחד כזה מלמד אותנו: איך עצמים קטנים נעים באזורים עם הרבה כוח משיכה מכיוונים שונים איך לתכנן משימות חלל לאסטרואידים (הם נעים לאט יחסית אלינו, אז קל יותר להגיע אליהם) איך חומרים ואבק נעים במערכת השמש הפנימית איך לפתח טכנולוגיות שיום אחד יוכלו להזיז אסטרואיד מסוכן מהנתיב שלו (זוכרים את הסרט ארמגדון?) בנוסף, המסלולים היציבים שלהם הופכים אותם למטרות מושלמות לתרגול ניווט חלל, מיפוי משאבים, ואפילו ניסויים עתידיים בכרייה של אסטרואידים. האם נוכל לראות את 2025 PN7? לצערנו, לא בעיניים ולא אפילו בטלסקופ ביתי. האסטרואיד קטן מדי וחלש מדי. רק טלסקופים מקצועיים גדולים יכולים לזהות אותו, וגם זה רק בתקופות מסוימות כשהוא קרוב יחסית לכדור הארץ. הזמנים הכי טובים לנסות לראות אותו (עבור מצפי כוכבים מקצועיים) הם בחודשים יולי-אוגוסט, כשהוא מתקרב קצת יותר אלינו. אבל גם אז, הוא ממש עמום ודורש ציוד מתקדם וחשיפות ארוכות. אז למרות שהוא הולך ללוות אותנו צמוד בששים השנים הבאות, הוא יישאר בלתי נראה לרובנו - כמו שכן שמעדיף לשמור על פרופיל נמוך. 🌌 כמה זה מסוכן? זה לא! המסלול החזוי של ה'כמעט-ירח' הזה לא מביא אותו קרוב לאטמוספירה שלנו, והוא יישאר במרחק בטוח לחלוטין. המדענים כבר לקחו בחשבון את כל משיכות הכבידה שישפיעו עליו, והוא ממש לא מהווה שום סכנה. אפשר לישון בשקט... לסיכום ✒️: יש לנו שכן חדש בשכונה הקוסמית - אסטרואיד קטן ששומר על קצב בדיוק כמונו סביב השמש, ויישאר לידנו עד 2083. זו תזכורת נפלאה לכמה מורכבת ומרתקת התנועה של עצמים בחלל, וכמה עדיין יש לנו ללמוד על השכנים הקרובים שלנו. 🚀

בפרק הקודם: הבנו את ערכי היסוד של הדמוקרטיה : השוויון בין בני אדם, המתח בין חירות לשוויון, וההבדל בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה חלולה. עכשיו הגיע הזמן לשאול את השאלה הכי חשובה: מה באמת מסכן את הדמוקרטיה? ואיך אנחנו יכולים להגן עליה? הדמוקרטיה יכולה למות - ולא רק במלחמות 💔 במשך הרבה שנים חשבו שדמוקרטיות מתות רק דרך הפיכות צבאיות: טנקים ברחובות, חיילים משתלטים על שידורי הטלוויזיה, ודיקטטור שמכריז על עצמו. אבל בעשורים האחרונים גילינו משהו מפחיד יותר: דמוקרטיות יכולות למות לאט, מבפנים, בדרכים חוקיות לכאורה . זה כמו שיניים שנרקבות. לא קורה בבת אחת, אלא קצת קצת, עד שפתאום מאוחר מדי. הסימנים המקדימים: איך זה מתחיל? 🔍 סימן 1: תקיפת התקשורת החופשית 📰 מה קורה : השלטון מתחיל להשתלט על עיתונים וערוצי טלוויזיה. לא בכוח. פשוט קונים אותם דרך אנשי עסקים ידידותיים, או מטילים עליהם קנסות כבדים "על הפרות טכניות". למה זה מסוכן : עיתונאים הם "כלבי השמירה של הדמוקרטיה". הם חושפים שחיתות ובעיות. בלי תקשורת חופשית, השלטון יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד ידע. דוגמה היסטורית : בהונגריה, הממשלה לא סגרה עיתונים בכוח. היא פשוט דאגה שחברים שלה יקנו את כל כלי התקשורת המרכזיים. התוצאה? 90% מהתקשורת תומכת בשלטון. סימן 2: החלשת בתי המשפט ⚖️ מה קורה : השלטון משנה חוקים כדי לפטר שופטים "לא נאמנים", או ממנה שופטים חדשים שיפסקו לטובתו. זה נעשה תמיד תחת תירוצים של "רפורמה" או "יעילות". למה זה מסוכן : בתי משפט עצמאיים הם המגן האחרון נגד שלטון שחורג מסמכויותיו. אם השופטים מפחדים מהשלטון - אין מי שיעצור אותו. דוגמה היסטורית : בפולין (2015-היום), השלטון הוריד את גיל הפרישה של שופטי בית המשפט העליון, "במקרה", בדיוק לגיל שגרם לשופטים הוותיקים (שלא תמכו בשלטון) לפרוש. סימן 3: פגיעה במתנגדים 🎭 מה קורה : מנהיגי האופוזיציה פתאום מואשמים בשחיתות, בהעלמת מס, או אפילו ב"בגידה". לרוב האשמות לא אמיתיות, אבל הן מספיקות כדי להכפיש או לכלוא אותם. למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה אופוזיציה חזקה שיכולה להתחרות בבחירות. בלי זה, יש רק מראית עין של דמוקרטיה. דוגמה היסטורית : ברוסיה, אלכסיי נבלני היה מנהיג אופוזיציה בולט. הוא נכלא פעמים רבות בהאשמות שונות. ובפברואר 2024 הוא נפטר בכלא בנסיבות חשודות. סימן 4: שינוי חוקי הבחירות 🗳️ מה קורה : השלטון משנה את החוקים כדי להקשות על אופוזיציה לזכות. למשל, הוא משנה את אזורי ההצבעה, מוסיף דרישות רישום מסובכות, או מקשה על קמפיינים. למה זה מסוכן : אם הבחירות לא הוגנות, זו לא באמת דמוקרטיה - גם אם טכנית יש הצבעה. דוגמה היסטורית : בארצות הברית, לאחר מלחמת האזרחים, מדינות דרומיות הוסיפו "מבחני אוריינות" לבוחרים - שנועדו למנוע מאפרו-אמריקאים להצביע. סימן 5: הרטוריקה של "אויב העם" 👿 מה קורה : השלטון מתחיל לדבר על מי שמבקר אותו כ"בוגדים", "אויבי העם", או "סוכנים זרים". זה יוצר אווירה שבה ביקורת נתפסת כבגידה. למה זה מסוכן : כשחצי מהאוכלוסייה רואה בחצי השני אויב, אין ויכוחים אלא יש מלחמות. דמוקרטיה צריכה אנשים שמסכימים לא להסכים. דוגמה היסטורית : בתורכיה, אחרי ניסיון ההפיכה ב-2016, הנשיא ארדואן פיטר עשרות אלפי מורים, שופטים ועיתונאים בטענה שהם "קשורים לארגון טרור". הידעת? 📉 מחקרים מראים שמרבית הדמוקרטיות שנכשלו בעשורים האחרונים לא מתו מהפיכה צבאית אלא ממה שנקרא "שחיקה דמוקרטית" - תהליך איטי של השתלטות חוקית לכאורה על מוסדות הדמוקרטיה. סכנות נוספות לדמוקרטיה ⚠️ פופוליזם קיצוני 📣 מה זה : מנהיגים שמבטיחים פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, ותמיד מאשימים "אליטות" או "זרים" בכל הבעיות. למה זה מסוכן : פופוליזם מחלק את החברה ל-2 מחנות: "העם הטוב" נגד "האויב הרע". זה מונע דיונים רציניים ופשרות. דוגמה : "כל הבעיות שלנו הם בגלל המהגרים/האליטות/התקשורת" (וכו' ...) - במקום לדון בפתרונות אמיתיים. אי-שוויון כלכלי קיצוני 💰 מה קורה : כשהפער בין עשירים לעניים מאד גדול, העשירים יכולים "לקנות" את הפוליטיקה באמצעות תרומות ענק למפלגות, שליטה בתקשורת, ולחץ על פוליטיקאים. למה זה מסוכן : אם לעשירים יש השפעה גדולה בהרבה - זה לא באמת שוויון. דוגמה : בארצות הברית, ב-2016, רק 158 משפחות תרמו מחצית מכל התרומות לקמפיינים פוליטיים בשלבים המקדימים. חדשות מזויפות ותעמולה דיגיטלית 📱 מה קורה : טכנולוגיה מאפשרת להפיץ שקרים במהירות עצומה. אפשר לייצר סרטונים מזויפים ("דיפ פייק"), להפיץ תיאוריות קונספירציה, ולתמרן בוחרים. חזור על שקר הרבה פעמים ואנשים יחשבו שזה נכון (בהזדמנות זו נזכיר שכדאי לקרוא את איך הופכים לקוראים ביקורתיים ואיך בודקים מה פייק/דעה ומה עובדה) למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה שהבוחרים יחליטו על בסיס עובדות. אם אי אפשר לדעת מה האמת, איך מחליטים? דוגמה : בבחירות 2016 בארצות הברית, רוסיה הפיצה אלפי פוסטים מזויפים ברשתות החברתיות כדי להשפיע על התוצאות. אדישות ואי-השתתפות 😴 מה קורה : אנשים מתייאשים מהפוליטיקה ומפסיקים להתייחס אליה ברצינות כי "כולם שקרנים, אין הבדל, למה לטרוח להצביע?" למה זה מסוכן : דמוקרטיה צריכה אזרחים פעילים. כשרוב האנשים לא משתתפים - קבוצות קיצוניות קטנות יכולות להשתלט. דוגמה : בסלובקיה (2013) נבחר למושל המחוז מריאן קוטלבה, מנהיג מפלגה ניאו-נאצית - כי רק כ-25% מהאזרחים טרחו להצביע. כשאנשים רגילים לא מגיעים, קיצונים מאורגנים יכולים לזכות בקלות. משברים וחירום 🆘 מה קורה : במשבר (כגון מלחמה, מגפה, משבר כלכלי) השלטון מקבל סמכויות חירום "זמניות". הבעיה שסמכויות אלה נוטות להישאר אחר כך... למה זה מסוכן : משברים הם הזמן הכי טוב לשלטון להשתלט על דמוקרטיה, כי כשהאנשים מפחדים הם מוכנים לוותר על חירויות בשביל הביטחון. דוגמה : לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ארה" ב העבירה את "פטריוט אקט" שהגביל את החירויות האזרחיות... 20 שנה אחרי - וזה עדיין בתוקף. סיפורי אזהרה: דמוקרטיות שכשלו 📖 גרמניה הוויימרית (1933) 🇩🇪 גרמניה הייתה דמוקרטיה מתקדמת עם חוקה מצוינת. אבל המשבר הכלכלי הקשה של 1929 גרם לאנשים לחפש פתרונות קיצוניים. ב-1933 מונה היטלר לתפקיד ע״י הנשיא הינדנבורג לאחר שמפלגתו היתה הגדולה ביותר למרות שלא היה לה רוב. זמן קצר לאחר שמונה הפך את גרמניה לדיקטטורה, בעוד העילית הפוליטית היתה משוכנעת בטעות שהם יוכלו "לשלוט בהיטלר". איך זה קרה? - משבר כלכלי איום ⬅️ אנשים נואשים - פופוליזם קיצוני ⬅️ היטלר הבטיח לפתור הכל - אלימות ברחובות ⬅️ אנשים רצו "סדר" - השתלטות על תקשורת ובתי משפט ⬅️ תוך שנה לא הייתה דמוקרטיה הלקח : גם דמוקרטיה חזקה יכולה לקרוס אם האנשים מפסיקים להאמין בה. ונצואלה (1999-היום) 🇻🇪 ונצואלה הייתה אחת הדמוקרטיות העשירות והיציבות ביותר באמריקה הלטינית. אבל ב-1999 נבחר צ'אבס, מנהיג פופוליסטי שהבטיח לעזור לעניים. איך זה קרה? - צ'אבס שינה את החוקה ⬅️ יותר סמכויות לנשיא - השתלט על תקשורת ובתי משפט ⬅️ אין מי שיבקר - פיטר שופטים שהתנגדו ⬅️ מערכת משפט תלויה - שינה חוקי בחירות ⬅️ אופוזיציה לא יכולה לזכות ולכן היום : ונצואלה היא דיקטטורה עם משבר הומניטרי נורא. מיליוני אנשים ברחו מהמדינה. הלקח : תהליך ההידרדרות יכול לקחת שנים, וכל שלב נראה "לגיטימי" ו"לא נורא" בפני עצמו. "במקום בו שורפים ספרים - ישרפו בני אדם" (היינריך היינה, 1821). מקור תמונה ויקימדיה הידעת? 🎬 הסרט "הגל" (2008) מבוסס על ניסוי אמיתי שהתקיים בבית ספר תיכון בקליפורניה ב-1967. המורה רון ג'ונס רצה להראות לתלמידיו איך אנשים רגילים יכולים להפוך לפשיסטים. תוך 5 ימים בלבד הוא הצליח ליצור תנועה "דמוית נאצית" בכיתה. הוא הפסיק את הניסוי כשהבין שזה יצא משליטה. איך שומרים על הדמוקרטיה? 🛡️ חינוך ואוריינות אזרחית 📚 למה זה קריטי: כי יותר קשה לרמות אזרחים משכילים שיודעים איך הדמוקרטיה עובדת. מה עושים: - ללמוד על דמוקרטיה (ובדיוק את זה אתם עושים עכשיו!) - ללמוד לזהות חדשות מזויפות ותעמולה - להבין מהן זכויות יסוד ואיך מגינים עליהן השתתפות פעילה 🗳️ למה זה קריטי: דמוקרטיה נשארת חזקה רק כשאנשים משתתפים בה. מה עושים: - להצביע בכל בחירות (כשמגיעים לגיל ההצבעה!) - להתעניין במה שקורה בעיר, במדינה - להשתתף בהפגנות חוקיות, לחתום על עצומות - לתמוך ולפעול בעמותות חברה אזרחית תמיכה בעיתונות עצמאית 📰 למה זה קריטי: עיתונאים עצמאים חושפים שחיתות ובעיות. מה עושים: - לקרוא חדשות ממקורות שונים, לא רק מקור אחד - לתמוך כלכלית בעיתונות איכותית - לשתף חדשות חשובות (רק אחרי שבדקנו שהן נכונות!) שמירה על מוסדות דמוקרטיים 🏛️ למה זה קריטי: בתי משפט, רשויות פיקוח, ומשטרה עצמאית הם המגן האחרון, כשהם רשויות נפרדות. מה עושים: - להתנגד לניסיונות להחליש את בתי המשפט - לדרוש שקיפות מהשלטון - לתמוך בארגוני זכויות אדם דיאלוג ולא שנאה 💬 למה זה קריטי: דמוקרטיה צריכה אנשים שמסכימים לא להסכים. אם כולם אויבים - אין דמוקרטיה. מה עושים: - לדבר עם אנשים שחושבים אחרת, לנהל שיח - להבין שביקורת זה לא בגידה אלא חלק מהדמוקרטיה - להילחם ברעיונות, לא באנשים ערנות מתמדת 👀 למה זה קריטי: דמוקרטיה לא שומרת על עצמה - צריך לשמור עליה כל הזמן. ומי שמוותר על דעתו כדי להיות שייך, בסוף נשאר בלי שניהם. מה עושים: - לשים לב לסימני האזהרה שלמדנו - להתריע כשרואים פגיעה בזכויות או במוסדות - לזכור שזה לא משהו ש"יכול לקרות רק במדינות אחרות" הידעת? 🔔 תומאס ג'פרסון, אחד ממייסדי ארה"ב, אמר: "המחיר של החירות הוא ערנות נצחית". הוא התכוון לזה שדמוקרטיה צריכה אזרחים שתמיד שומרים עליה. מה אני יכול לעשות? (גם אם אני עדיין ילד!) 👦👧 היום: ללמוד ולהבין איך דמוקרטיה עובדת לתרגל דיונים בכבוד - גם כשלא מסכימים לבדוק מידע לפני שמשתפים אותו להשתתף בדמוקרטיה בבית הספר (מועצת תלמידים, החלטות כיתתיות) בעתיד: להצביע בכל בחירות, במחשבה תחילה להתנדב במפלגות, עמותות, ארגונים לכתוב לנציגי הממשלה כשיש בעיה ללמד את הדור הבא (את האחים הצעירים, ויום אחד את הילדים שיהיו לכם) פופולרי לא תמיד צודק, וצודק לא תמיד פופולרי האם הדמוקרטיה תשרוד? 🌟 שאלה טובה. וגם שאלה פתוחה. דמוקרטיה היא המצאה אנושית נפלאה - אבל גם שבירה. היא דורשת מאמץ מתמיד, ערנות, ואזרחים שבוחרים להשתתף. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא ש: דמוקרטיה לא תיפול בגלל אויב חיצוני אחד. היא תיפול אם אזרחים יפסיקו להילחם עליה. דמיינו אותה כמו גינה. אם תשמרו עליה, תשקו אותה, תעקרו עשבים שוטים - היא תשגשג. אם תזניחו אותה - העשבים השוטים ישתלטו. הבחירה היא שלנו. וזיכרו: ערכים לא נמדדים לפי כמות מחיאות הכפיים מסביבך שאלות למחשבה 💭 אחרי כל מה שלמדנו על דמוקרטיה בסידרה הזאת, אנחנו ממליצים לחשוב: איזה סכנה לדמוקרטיה נראית לכם הכי מדאיגה? למה? מה הייתם עושים אם הייתם רואים את הסימנים המקדימים להידרדרות דמוקרטית במדינה שלכם? אתם חושבים שדמוקרטיה שווה את כל המאמץ הזה? למה? האם אתם מסכימים עם זה שהאומץ הגדול ביותר הוא לא ללכת אחרי הרעש, אלא אחרי האמת שלך? איזה דבר אחד אתם מחליטים לעשות כדי להיות אזרחים טובים יותר? בפרק הבא: מקרים מיוחדים ודרכים שונות להיות דמוקרטיה, כמו קקיסטוקרטיה וקלפטוקרטיה, מונרכיה חוקתית, ומערכות הצבעה מיוחדות ברחבי העולם! 🌍

לפני שדורותי הגיעה לארץ עוץ, לפני שהמכשפה הירוקה הפכה ל"רעה" - היה סיפור אחר לגמרי. סיפור על חברות, בחירות, ועל ההבדל בין טוב לרע - שלא תמיד ברור כמו שחושבים. מה קורה בסרט? הסרט מתרחש בארץ עוץ, כש אלפבה וגלינדה הן עדיין סטודנטיות באוניברסיטת שיז. אלפבה נולדה עם עור בצבע ירוק, והיא חיה בקיפוח ובדידות. היא מנסה להוכיח את עצמה. גלינדה היא המועמדת המושלמת להיות "המכשפה הטובה" - פופולרית, מקסימה ואהודה על כולם. במהלך הלימודים מתפתח ביניהן קשר מורכב - מיריבות, לחברות, למאבק אידאולוגי: מי באמת קובע מה זה טוב ומה זה רע? איך מגיבים כשהמערכת לא צודקת? מה עושים כשצריך לבחור בין התאמה לחֶברה או להישאר נאמן לעצמך? החלק הראשון מסתיים כשאלפבה מגבשת את זהותה - והנה נקודת המפנה ממנה מתחיל השינוי שיוביל למה שכולנו מכירים ב" הקוסם מארץ עוץ ". קבלו כמה אנקדוטות מעניינות 🎭 ההחלטה על פיצול הסרט לשני חלקים (ארוכים!) נעשתה מראש , כדי לא לוותר על עומק הסיפור ולאפשר פיתוח של הדמויות בצורה מספקת. הצבע הירוק של אלפבה הוא גוון חדש לגמרי של ירוק, שנקרא ירוק-סינתיה ("Cynthia Green"), על שם השחקנית סינתיה אריבו שמגלמת את אלפבה. למה? כדי שהיא לא תיראה כמו העתק של המכשפה מהסרט המקורי משנת 1939. הנעלים של דורותי בסרט הן כסופות ולא אדומות בגלל זכויות יוצרים של הסרט המקורי. צילומי הסצנה של "אף אחד לא מתאבל על הרשעים" נערכו באזור כפרי בבריטניה. כדי להשיג סקופ, עיתונאים טסו מעל האיזור כדי לתפוס במצלמה את אריאנה גרנדה בתור גלינדה. הסופר גרגורי מגווייר, שכתב את הספר המקורי ב-1995, אמר שהוא התחיל לכתוב אותו מתוך מחשבה על "טבע הרוע": האם יש אנשים שנולדים רעים, או שהנסיבות והחברה מעצבות אותם להיות כאלה? למה סרט? 📚 הסרט מבוסס על המחזמר המצליח "Wicked" משנת 2003 (עם מוזיקה מאת סטיבן שוורץ), שהוא עצמו מבוסס על הספר של גרגורי מגווייר. והספר? הוא לקח את המכשפה הרעה מהסיפור הקלאסי "הקוסם מארץ עוץ" של ל.פרנק באום (1900) ונתן לה חיים מלאים עם רקע, סיפור, בחירות ומורכבות. נושאים שכדאי לדבר עליהם 💭 טוב מול רע במקום לראות את המכשפה הרעה כ"רעה מובהקת", הסיפור הזה מזמין אותנו לראות אותה כאדם עם רקע, סיבות וערכים - ושואל: מי קובע מה "טוב" ומה "רע"? שונות וזהות אלפבה, עם העור הירוק שלה, מתמודדת עם סטיגמה, חוסר קבלה ומאבק מול הממסד. נושאים אלה רלוונטיים גם היום , בעיקר לילדים ונוער שמרגישים "שונים". בחירה אישית ואחריות הבחירות של הדמויות - להשפיע, להיות נאמנים לעצמם, לבחור מה נכון - נמצאות בלב העלילה. חברות מורכבת הקשר בין אלפבה לגלינדה מתחיל במפגש, ממשיך בחברות, ומתמודד עם קונפליקטים ומרחקים. זו הזדמנות מצוינת לשוחח עם הילדים על חברות אמיתית, סליחה וצמיחה. למי מתאים הסרט? 🎯 למשפחות, מגיל 10 ומעלה, ולכל מי שאוהב מוזיקה, מחזמרים ועיבודים קולנועיים, ולמי שמתעניין בפילוסופיה של זהות ובחירה. אבל ההורים צריכים להיות מוכנים לשוחח עם הילדים על נושאים מורכבים כמו טוב מול רע, סטיגמה ואחריות. ילדים צעירים יותר עשויים למצוא את הסיפור מורכב מבחינה רגשית. הסרט מחכה לכם עכשיו בחלק מהספקים. קחו בחשבון ערב שלם... (כי זה 160 דקות... יותר משעתיים וחצי)

האפרוחים שלנו הופכים למכשפות המפורסמות מהסיפורים האהובים עלינו! כל אחת עם הקסם המיוחד שלה, עם החיות שלה ועם הסיפור שלה. איזה מכשפות תפגשו בחוברת? למשל את המכשפה הטובה שאוספת טרמפיסטים על המטאטא שלה (כן-כן, זאת מהסיפור טרמפ על מטאטא ). ולעומתה - המכשפה הרעה מהסיפור עמי ותמי שבנתה בית מפתה מממתקים כדי לגרום לילדים להגיע אליה. או המכשפה מדליה, או מליפיסנט הידועה. וכמובן, שתי המכשפות המוכרות מ הקוסם מארץ עוץ , אלפבה וגלינדה - שקיבלו סרטים משלהם ( מרשעת , מישהו? 🤷‍♀️🤔) או אורסולה, המכשפה הימית ועוד מכשפות מוכרות מהסיפורים שאנחנו אוהבים 🍎 כל עמוד מציג מכשפה אחרת, עם האלמנטים המיוחדים שלה - המטאטא, הקסמים, החיות והסצנה המפורסמת מהסיפור. בנוהל: הורידו, הדפיסו וצבעו את המכשפות האהובות. ולאו דווקא בצבע ירוק! 🎨 אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

הסרט השני של "מרשעת" כבר בקולנוע, והמכשפות המדהימות שלו ממשיכות לכבוש את הלבבות - אז למה לא ללמוד לצייר אותן? 🎨 בין אם אתם מעריצים של אלפבה הירוקה והמיוחדת או של גלינדה הוורודה והנוצצת, בואו נלמד לשרבט אותן נכון. אספנו לכם סרטוני הדרכה שמתאימים לרמות שונות - מהציורים הכי פשוטים ועד לאלה המדויקים יותר, כך שכל אחד יוכל למצוא את הדרך שלו ליצור את המכשפות הנהדרות האלה. הידעתם? שמה של אלפבה נוצר מהגיית ראשי התיבות של שם המחבר של 'עוץ', ל. פרנק באום (L. Frank Baum). השם גלינדה נשאר כמו שמה במקור של המכשפה הטובה מהצפון. אלפבה אלפבה, המכשפה הירוקה והאמיצה היא דמות של עומק, אידאליזם ועוצמה פנימית שלא מוותרת על הערכים שלה. נתחיל עם הציור הקל שנמשיך לעלות בדרגות הקושי והפירוט יותר מדוייקת והכי מדוייק... עם צבעי עיפרון גלינדה גלינדה, המכשפה הוורודה והנוצצת, היא דמות כריזמטית ופופולרית שמגלה במהלך הסיפור עומק ומורכבות שלא ציפיתם לה. גם כאן, נתחיל עם איור פשוט ונמשיך וגם עם חיוך על הצד ועיניים לא של מנגה... וגם כאן, נלמד לאייר בעיפרון את הפורטרט המדוייק אז... שתי המכשפות האלה מייצגות שתי דרכים שונות להתמודד עם העולם: אלפבה דרך מרדנות וחיפוש אחר צדק, וגלינדה דרך התנחמדות ושינוי מבפנים. אחרי שתתרגלו לצייר אותן, אתם מוזמנים להמציא ציור משלכם - אולי רגע משותף שלהן, או דמות שמשלבת את התכונות שהכי אהבתם אצל כל אחת מהן. 🎨✨

המילה "מנדלה" מגיעה מהסנסקריט ופירושה "מעגל". במשך אלפי שנים, מנדלות שימשו בתרבויות שונות ברחבי העולם כאמנות דתית, כלי למדיטציה ודרך להבעה רוחנית. מאיפה זה התחיל? 🌏 המנדלות נוצרו בהודו עוד בתקופת הוודות, לפני יותר מ-2,000 שנה, ובהמשך אומצו גם במסורת הבודהיסטית בטיבט. ב מסורת ההינדית והבודהיסטית, נזירים יצרו מנדלות מורכבות מחול צבעוני - תהליך שלוקח ימים ולפעמים שבועות - רק כדי להשמיד אותן בסיום הטקס. המסר? הכל זמני, ותהליך היצירה חשוב מהתוצאה הסופית. אבל צורות מעגליות סימבוליות דומות הופיעו גם בתרבויות אחרות ברחבי העולם: אינדיאנים אמריקאיים עיצבו "מעגלי רפואה", בכנסיות הגותיות באירופה אפשר למצוא חלונות ורדה מפוארים בצורת מעגל, וגם באסלאם אפשר למצוא דוגמאות מורכבות של אומנות גיאומטרית מעגלית. נכון , כל הדוגמאות האלה הן לא "מנדלות" במובן הדתי-ההינדי- בודהיסטי , אבל הן נושאות רעיונות דומים של שלמות וסדר קוסמי. איך הן הגיעו לעולם המערבי? בתחילת המאה ה-20, הפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג היה הראשון שהביא את המנדלות לתשומת לב המערב. יונג גילה שהוא עצמו מציייר מנדלות באופן ספונטני בזמני לחץ, והבחין שמטופלים שלו עושים את אותו הדבר. הוא טען שמנדלות מייצגות את הנפש האנושית וסייעו לו להבין מצבים נפשיים של מטופליו. איך זה הפך לטרנד צביעה? 🎨 הפריצה האמיתית של המנדלות לתרבות הפופולרית התרחשה סביב 2010. כמה גורמים הפכו את זה לטרנד עולמי: ספר אחד ששינה הכל: ב-2013 יצא בסקוטלנד ספר צביעה בשם "Secret Garden" של האמנית ג'והנה באספורד. הספר, שהיה מיועד למבוגרים (!) ומלא במנדלות ודוגמאות בוטאניות מורכבות, הפך לרב-מכר עולמי ומכר יותר מ-20 מיליון עותקים. פתאום, מבוגרים ברחבי העולם גילו שצביעה לא רק לילדים. למה זה תפס? מחקרים הראו שצביעת מנדלות עוזרת להפחית מתח וחרדה, משפרת את הריכוז ואפילו עוזרת במצבי נדודי שינה. התהליך החוזר של צביעת דוגמאות סימטריות יוצר תחושה של סדר ושליטה, ובעקבות זה מנדלות הפכו לכלי נפוץ בטיפולים אומנותיים. הדיגיטל גם היה מעורב: אפליקציות לצביעת מנדלות דיגיטליות, סרטונים באינטרנט של אנשים מצבעים בקפידה דוגמאות מורכבות, וקהילות אינטרנטיות שמשתפות יצירות - כל אלה תרמו לפופולריות של הטרנד. עובדות לטריוויה 💡 בשיא הטרנד בשנת 2015 נמכרו באמזון מאות עד אלפי ספרי צביעה למבוגרים מדי שעה קיימות תחרויות עולמיות של יצירת מנדלות, שבהן אמנים מתחרים על היצירה הגדולה, המורכבת או היפה ביותר הנזירים הטיבטים יוצרים במנדלות החול שלהם גם פריטים מיקרוסקופיים שנראים רק דרך זכוכית מגדלת. היום אפשר למצוא מנדלות בכל מקום: בחדרי כושר כפעילות מרגיעה, בבתי ספר כפעילות לשיפור הריכוז, ואפילו בחברות היי-טק כפינות הרפיה לעובדים. מה שהתחיל כאמנות דתית קדומה, הפך לדרך נגישה ופשוטה להירגע ולבטא יצירתיות - בלי צורך בכישרון ציור מיוחד. עושה חשק לצבוע? הקליקו כאן ...

מכירים את המילה "אפיקורוס"? ידעתם שהיה פעם איש כזה? ולא סתם איש אלא פילוסוף אמיתי שחי לפני למעלה מ-2,300 שנה ביוון העתיקה, ושהרעיונות שלו היו הרבה יותר עמוקים ומעניינים ממה שאנשים יודעים עליהם? בשביל זה אנחנו כאן. בואו נגלה מי היה האיש הזה ואיך קרה שהשם שלו הפך למשהו כל כך שונה ממה שהוא באמת לימד. מי היה אפיקורוס? 👨‍🏫 אפיקורוס נולד בשנת 341 לפני הספירה באי סמוס שביון, כ-60 שנה אחרי מותו של סוקרטס . זאת אומרת שהוא מעולם לא פגש את סוקרטס אישית (להבדיל מאפלטון ואריסטו שהיו תלמידיו), אבל בוודאי שמע עליו והכיר את תורתו. בגיל 18 הגיע אפיקורוס לאתונה ללמוד פילוסופיה, ושם הקים לקראת גיל 35 בית ספר פילוסופי מיוחד - לא באקדמיה המפורסמת, אלא בגינה הפרטית שלו. לכן קראו לתלמידיו "פילוסופי הגן". פסל ראש של אפיקורוס, המוזיאון הבריטי. מקור ויקימדיה מה באמת לימד אפיקורוס? 🌱 בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, אפיקורוס לא לימד לחיות בהפקרות או בהנאות יתר. להפך! הוא לימד משהו עמוק הרבה יותר. קבלו אותם, את שיעורי החיים שלו: שיעור 1: אושר אמיתי הוא שקט, ולא התרגשות 😌 אפיקורוס האמין שמטרת החיים היא להגיע לאושר - אבל לא האושר הרועש שרוב האנשים מחפשים. הוא דיבר על שני מצבים חשובים: אטרקסיה - שלווה נפשית ושלום פנימי אפוניה - היעדר כאב גופני לפי אפיקורוס, אושר אמיתי מושג כשיש לנו גם שלווה בנפש וגם היעדר כאב בגוף. במקום לרדוף אחרי עונג פראי (כמו אכילת עוגות ללא הפסקה או מסע קניות מוגזם), הוא המליץ על הנאות פשוטות: שיחה עם חברים טובים, ארוחה צנועה אבל טעימה, הליכה בטבע. למעשה, אפיקורוס חי בפשטות רבה ואכל בעיקר מזון בסיסי וזול כמו לחם, שעועית וגבינה. הוא שתה בעיקר מים, ולא רדף אחרי עושר או תהילה. זה דומה למה שלימד פו הדוב על חיים פשוטים ומתוקים, אבל עם הרבה יותר תיאוריה פילוסופית מאחורי זה! שיעור 2: לא כל הרצונות שווים 🎯 אפיקורוס לימד משהו חכם מאוד על סוגי הרצונות שיש לנו. הוא חילק אותם לשלוש קבוצות: רצונות טבעיים והכרחיים - אוכל, מים, שינה, חברים. אלה חיוניים לאושר שלנו. רצונות טבעיים אך לא הכרחיים - כמו מעדנים טעימים, בגדים יפים. זה נחמד שיש, אבל זה לא קריטי שיהיה לנו כדי להיות מאושרים. רצונות לא טבעיים ולא הכרחיים - תהילה, כוח, עושר רב. כל אלה רק גורמים לנו לדאגה ולא יביאו אושר אמיתי. זה קצת מזכיר את פירמידת הצרכים של מאסלו, אבל אפיקורוס הגיע לרעיון הזה כבר לפני 2,300 שנה! שיעור 3: העולם עשוי מאטומים קטנטנים ⚛️ אפיקורוס טען (בהשראת הפילוסוף דמוקריטוס) שהעולם עשוי מאטומים זעירים שנעים בחלל ריק. זה היה רעיון מהפכני בתקופה שבה עוד לא התגלו אטומים עדיין! אבל אפיקורוס הוסיף משהו מיוחד: הוא אמר שיש לאטומים סטייה קטנה ובלתי צפויה בתנועתם, וזה מה שמאפשר לאדם חופש לבחור. שבלי הסטייה הזאת, הכל היה קבוע מראש ולא היתה לנו שום בחירה בחיים. (האם הוא חזה את מכניקת הקוונטים ? 🤔) שיעור 4: לא כדאי לפחד ממוות 💀 אחת התובנות המפורסמות של אפיקורוס היא שאין סיבה לפחד מהמוות. למה? כי זה לא רלוונטי בשבילנו... הוא אמר: "המוות אינו דבר עבורנו, כי כאשר אנו קיימים, המוות איננו כאן. וכאשר המוות כאן, אין אנו קיימים." זה עזר לאנשים בזמנו (ועד היום!) לא לחיות בפחד מתמיד ממה שיקרה בסוף. שיעור 5: האלים קיימים, אבל הם לא מתעסקים איתנו 🏛️ וכאן מתחיל הבלבול הגדול. שלנו. אפיקורוס לא אמר שאין אלים - להיפך. הוא אמר שיש אלים, אבל שהם לא מתערבים בחיים שלנו. הם חיים את החיים המושלמים שלהם איפשהו רחוק, ולא מתעסקים עם בני האדם (תזכורת: ב מיתולוגיה היוונית היו כמה וכמה אלים, לא רק אחד כמו שאנחנו מכירים הדתות של ימינו). למה הוא חשב ככה? כי אם האלים היו באמת מושלמים ושלווים, הם לא היו עוסקים בדברים כל כך טרחניים כמו לנהל את העולם ולהעניש אנשים. זו אמנם לא "כפירה" במובן שהוא הכחיש את קיומם של האלים, אבל זה כן אומר שאין טעם להתפלל אליהם או לפחד מהם - וזה היה רעיון מהפכני מאוד! (כלומר, כפירה בעולם העתיק לא הייתה בהכרח הכחשת קיום האלים, אלא חוסר כבוד או זלזול בממסד הדתי ובטקסים המקובלים - וזה נחשב למסוכן מאוד למערכת החברתית...) וכשנזכרים בהתעסקות האלים היווניים זה עם זה, אפשר אפילו להסכים איתו שאנחנו, בני האדם, לא באמת היינו מרכז החיים שלהם... שיעור 6: חברות היא כמעט הכל 🤝 בדומה לפו הדוב שלימד אותנו שחברים הם האוצר הכי גדול, גם אפיקורוס האמין שחברות היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. בגן שלו, כל התלמידים חיו ביחד כמו משפחה אחת גדולה - גברים, נשים, עבדים וחופשיים. זה היה חריג מאוד לתקופה! הוא היה בין הראשונים ביוון שלא היפלו בין מגדר ומעמד חברתי, ובכך קידם את רעיון שוויון ערך האדם - רעיון שהיה מהפכני לחלוטין באותה תקופה (זוכרים שאפילו הדמוקרטיה אז היתה רק לגברים אתונאים אריסטוקרטים?) "מכל הדברים שהחוכמה מספקת לאושר של החיים כולם, החשוב מכולם הוא רכישת חברות." אז איך קרה שאפיקורוס הפך למילת גנאי? 😮 למה דווקא הפילוסוף שלימד חיים פשוטים, מתונים ומלאי ידידות - הפך לסמל של כפירה והפקרות? יש לזה כמה סיבות: הכנסייה הנוצרית הרעיון שהאלוהים לא מתעסק בפרטים של החיים שלנו סתר את יסודות הדת, ולכן הכנסייה הציגה את אפיקורוס כאויב של האמונה. היהדות גם היהודים התנגדו לרעיון שאלוהים לא מתעסק בכל שטות שכל אדם עושה והמילה 'אפיקורוס' הפכה למונח גנאי עבור כל מי שמטיל ספק בדת או בתורה וכך גם התלמוד משתמש בה לתאר כל מי שמבזה חכמים או מזלזל באמונה. אי-הבנה של התורה שלו האויבים של אפיקורוס (ויש לו כמה טובים!) הציגו אותו כמי שמטיף להנאות בלי גבולות. הם לקחו את הרעיון שלו ש"עונג הוא המטרה" והפכו אותו למשהו שונה לגמרי ממה שהוא התכוון. שאלת אפיקורוס 🤔 אחד הדברים המפורסמים ביותר שמיוחסים לאפיקורוס היא "שאלת אפיקורוס" - פרדוקס לוגי על קיום הרוע בעולם: "אם אלוהים רוצה למנוע רעה אבל לא יכול - אז הוא לא כל-יכול. אם הוא יכול אבל לא רוצה - אז הוא לא טוב. אם הוא גם יכול וגם רוצה - אז מדוע יש רעה בעולם? ואם הוא לא יכול ולא רוצה - אז למה לקרוא לו אלוהים?" רוב החוקרים חושבים שהניסוח הזה נכתב מאוחר יותר על ידי לקטנטיוס הנוצרי, אבל הרעיון בהחלט ממשיך את רוח תורתו של אפיקורוס. זו שאלה שתיאולוגים (אנשים שחושבים על דת) מתמודדים איתה כבר אלפי שנים, והיא רלוונטית גם היום. אפיקורוס מול סוקרטס - מה ההבדל? ⚖️ למרות שאפיקורוס לא פגש את סוקרטס, יש הבדלים מעניינים בגישה שלהם: סוקרטס חשב שהדרך לחיים טובים היא לחקור ולשאול שאלות על אמת, ערכים ומשמעות. הוא אמר "חיים שלא בודקים אינם שווים חיים", כלומר - חיים בלי לחשוב ולבדוק את עצמנו הם חיים ריקים. הוא היה מוכן למות על האמת שלו. אפיקורוס חשב שהדרך לחיים טובים היא למצוא שלווה נפשית ולהימנע מכאב - גם מכאב נפשי שנוצר מחשיבה יתר על שאלות שאין להן תשובה. הוא לא היה נגד חקירה, אבל רצה שהיא תביא לשלווה, ולא להתעסקות מתמדת בעצם הבדיקה. במילים אחרות: סוקרטס רצה שנחקור ונשאל שאלות קשות, ואפיקורוס רצה שנמצא שלום ושלווה. שניהם צדקו - זה תלוי במי שאתם. איך אתם יכולים להיות יותר כמו אפיקורוס? (האמיתי, לא זה שחושבים עליו) 🌟 ✨ תהנו מהדברים הפשוטים: לא צריכים דברים יקרים או מפוארים כדי להיות מאושרים. ארוחה טובה עם חברים, שקיעה יפה, או משחק משפחתי - זה יותר שווה מכל צעצוע חדש. 🧘 חפשו שלווה, לא ריגוש: במקום לרדוף כל הזמן אחרי דברים חדשים ומרגשים, נסו למצוא רגעים של שקט ושלווה. 🤝 טפחו חברויות אמיתיות: כי חברים טובים הם האוצר האמיתי בחיים. 🎯 הבדילו בין רצונות חשובים לפחות חשובים: שאלו את עצמכם: האם אני באמת צריך את זה כדי להיות מאושר, או שזה משהו שרק נראה לי שאני צריך? 🌿 אל תדאגו יותר מדי: רוב הדברים שאנחנו דואגים מהם לא באמת קורים. ורוב הדברים שכן קורים - אנחנו מתמודדים איתם כשהם מגיעים. 💭 שאלו שאלות, אבל אל תתקעו בהן: בניגוד לסוקרטס שתמיד חקר עוד ועוד ועוד, אפיקורוס היה אומר: שאלו מה שחשוב, אבל אם השאלה לא מוסיפה לכם אושר או שלווה - אולי אפשר לשחרר אותה... הנה כמה עובדות מעניינות על אפיקורוס 🤓 אפיקורוס כתב יותר מ-300 כתבים, אבל רוב כתביו אבדו (בכל זאת , עברו אי-אלו שנים...). מצד שני, 3 המכתבים המפורסמים שלו - מכתב להרודוטוס (על הפיזיקה), מכתב לפיתוקלס (על תופעות שמיים), ומכתב למנוכיוס (על האתיקה) - השתמרו בשלמותם בכתביו של דיוגנס לארטיוס, היסטוריון פילוסופיה מהמאה ה-3 לספירה. בסוף המאה ה-18 התגלו במערה בפומפיי מגילות פפירוס שמכילות כתבים אפיקוריאניים, בעיקר של פילודמוס - פילוסוף אפיקוריאני מאוחר. המגילות כל כך שבירות (כי הן התפחמו) שממש קשה לקרוא אותן, אבל הן עדיין מספקות מידע חשוב. בגן של אפיקורוס חיו גם נשים - דבר חריג מאוד בזמנו! רוב בתי הספר הפילוסופיים לא קיבלו נשים. אחת התלמידות המפורסמות שלו הייתה לאונטיון - אישה שנחשבה לחכמה גדולה, וזה היה סקנדל אמיתי באתונה של אז. המילה "אפיקוריאן" באנגלית (epicurean) משמשת היום לתיאור אדם שמעריך אוכל ויין משובחים - שזה בדיוק ההפך ממה שאפיקורוס לימד! אפיקורוס סבל מכאבים קשים בסוף חייו (כנראה אבנים בכליות), אבל לפי התיאורים הוא שמר על שלוות נפשו עד הרגע האחרון - בדיוק כמו שלימד. ביוון ובאימפריה הרומית, "אפיקורוס" היה שם פרטי נפוץ! במאות ה-17 וה-18, אפיקורוס זכה לרנסנס אמיתי! הוגים כמו תומס ג'פרסון וג'רמי בנת'ם גילו מחדש את הרעיונות שלו על חירות מחשבתית, אושר אישי וחיים ללא פחד מעונש אלוהי. הם ראו בו מקור השראה לחשיבה חופשית ולערכים הומניסטיים. רעיונות לפעילויות בהשראת אפיקורוס 🎨 הנה איך תוכלו לתרגל ולהתרגל לרעיונות של חיי שלווה כמו שאפיקורוס התכוון: יומן ההנאות הפשוטות : רשמו כל יום 3 דברים פשוטים שעזרו לכם לשמוח. למשל - שמש חמה, חיוך של חבר, או טעם טוב של פרי. משחק סיווג הרצונות : הכינו רשימה של דברים שאתם רוצים, ואז חלקו אותם לשלוש הקטגוריות של אפיקורוס. האם רוב הרצונות שלכם הם באמת הכרחיים? שיחת גינה : כמו בגן של אפיקורוס, שבו בגינה (או בפארק) עם חברים וקיימו שיחה פילוסופית על שאלה שמעניינת אתכם. פיקניק חברים : הזמינו חברים לארוחה פשוטה, כדי ליהנות מהאוכל ומהחברה - בדיוק כמו שאפיקורוס המליץ. שאלת אפיקורוס : נסו לנסח שאלה פילוסופית משלכם - כזו שמאתגרת את מה שכולם חושבים. לסיכום 🌈 אפיקורוס היה פילוסוף שלימד דרך פשוטה לאושר: להנות מהדברים הקטנים, לטפח חברויות, להבדיל בין רצונות חשובים לפחות חשובים, ולא לדאוג יותר מדי. אבל בגלל אי-הבנות ומלחמות אידיאולוגיות, השם שלו הפך לסמל של דברים שהוא בכלל לא לימד. וזה אולי השיעור הכי חשוב שאפשר ללמוד מהסיפור הזה: לפעמים מה שאנשים אומרים עליך פחות חשוב ממי שאתה באמת. אפיקורוס חי את החיים הפשוטים והטובים שהוא האמין בהם, והרעיונות שלו שורדים עד היום - גם אם השם שלו קיבל משמעות שונה.