מי המציא את הסופרמרקט? 🛒

מתי בפעם האחרונה, בסיבוב הקניות שלכם בסופר, חשבתם מי המציא את העגלה? הסידור של המדפים? הברקודים? ובכלל, המכירה של כל הדברים בחנות אחת במקום בכמה חנויות שונות??

מסתבר שלאנשים שחיו לפני קצת יותר ממאה שנה, כל הרעיון הזה של הסופרמרקט היה נשמע כמו מדע בדיוני.

איך קנו אוכל פעם? 🍱

עד תחילת המאה ה-20, היו חנויות מכולת. ובחנות המכולת הממוצעת, הלקוח היה ניגש לדלפק ומקריא למוכר רשימה. המוכר היה הולך למדפים שמאחוריו, אוסף את המוצרים, שוקל אותם במאזניים ואורז אותם. הקונים לא נגעו במוצרים בכלל.

השיטה עבדה, אבל היא הייתה איטית ודרשה הרבה עובדים – ולכן המחירים היו גבוהים.

הידעת? במכולת של פעם, היחס האישי איפשר דברים שהיום נשמעים מוזרים: אפשר היה לקנות חצי כיכר לחם, לרשום את החוב בפנקס ולשלם בסוף החודש, ואפילו ילדים יכלו לקנות סיגריות להורים, כי. המוכר הכיר את כל המשפחות בשכונה.

הסופרמרקט הראשון בעולם 🐷

ב-1916 פתח קלרנס סונדרס חנות בממפיס, טנסי, בשם המוזר "פיגלי ויגלי" (Piggly Wiggly). במקום לבקש מהמוכר להביא את הסחורה, הקונים הסתובבו בחנות ובחרו מוצרים בעצמם.

זה היה חדשני!

הלקוחות נכנסו דרך מחסום מסתובב, עברו דרך ארבעה מעברים וצפו ב-605 (!) מוצרים מסודרים על המדפים.

ההצלחה הייתה פנומנלית: בשיא ב-1932 החברה שלו הפעילה 2,660 חנויות.

הידעת? סונדרס סירב להסביר למה בחר בשם "פיגלי ויגלי". כששאלו אותו, הוא ענה: "כדי שאנשים ישאלו בדיוק את השאלה הזו".

"שובר המחירים הגדול בעולם" 🤑

פיגלי ויגלי הייתה חנות בשירות-עצמי, אבל הסופרמרקט המודרני נולד קצת אחר כך.

ב-4 באוגוסט 1930, מייקל קאלן פתח את "קינג קאלן" בקווינס, ניו יורק. קאלן עבד קודם ברשת קרוגר וכתב מכתב בן שישה עמודים להנהלה עם תוכנית לחנות חדשה, ענקית, עם מחירים נמוכים ובבניינים זולים עם חניה. המכתב לא זכה למענה (התברר שפקיד זוטר לא העביר אותו הלאה), אז קאלן עזב והקים את קינג קאלן בעצמו.

הידעת? קינג קאלן נחשב לסופרמרקט הראשון באמריקה שמילא את כל 5 הקריטריונים: מחלקות נפרדות, שירות עצמי, מחירי הנחה, שיווק רשתי ומכירות בנפח גדול.

המצאת עגלת הקניות 🛒

ב-1937, כאשר סילבן גולדמן, בעל רשת סופרמרקטים באוקלהומה, ישב במשרדו והביט בכיסא מתקפל עלה לו רעיון. בעזרת מכונאי הוא בנה את עגלת הקניות הראשונה - מסגרת מתכת על גלגלים עם שתי סלסלות.

אבל בהתחלה? אף אחד לא חשב שזה שווה משהו.

הגברים טענו שהם חזקים מספיק לשאת סל, והנשים התלוננו שזה נראה כמו עגלת תינוק. "כבר דחפתי את התינוק האחרון שלי," אמרה לקוחה אחת.

גולדמן התעקש, ושכר שחקנים שידחפו עגלות בחנויות כדי להדגים כמה זה נוח. תוך שבועות, העגלות תפסו.

עד 1940, בעלי חנויות שרצו לקנות עגלות נאלצו לחכות שבע שנים (!) ברשימת המתנה.

הידעת? עגלות הקניות הולכות וגדלות עם השנים וזה לא במקרה. מחקרים מראים שעגלה גדולה יותר גורמת לנו לקנות יותר, כי עגלה חצי ריקה משדרת לנו שעוד לא סיימנו. שיווק בגובה העיניים...

ואיך חזרו הביתה עם כל הקניות?

• בעבר הלכו לשוק או למכולת עם סלי קש או בד. וכשהסל התמלא, הקנייה נגמרה.

• שקיות הנייר הראשונות היו פשוטות ושטוחות כמו מעטפות, בלי תחתית יציבה. ב-1871 ממציאה אמריקאית בשם מרגרט נייט פיתחה מכונה לייצור שקיות נייר עם תחתית שטוחה (אלה שמכירים היום).

• ב-1912 וולטר דויבנר, בעל מכולת ממינסוטה, הוסיף חוט לחיזוק וידיות נשיאה. השקיות שלו יכלו לשאת עד 34 ק"ג ונמכרו ביותר ממיליון יחידות בשנה.

• בשנות ה-70 הגיעו שקיות הניילון: זולות, קלות ועמידות במים. תוך שנים ספורות הן השתלטו על הקופות בכל העולם.

  אבל מה שנראה כמו פתרון מושלם הפך לבעיה סביבתית ענקית.

והיום? הגלגל מסתובב. מדינות רבות אוסרות או מגבילות שקיות ניילון, ואנחנו חוזרים למה שסבתא ידעה מזמן: סלים, שקיות בד רב-פעמיות ושקיות נייר.

באיסלנד, במקום מקרר ליוגורטים ומקרר לנקניקים ומקרר לשברים - יש באמצע הסופרמרקט חדר קירור גדול (עם דלתות להיכנס ולצאת) עם מדפים מכל הכיוונים, שם נמצאים כל המוצרים. וכן, קר שם בדיוק כמו שהייתם מצפים, וצריך ללבוש מעיל כאשר לשם נכנסים... צילום עדי ברטשניידר

ובישראל? מכולת, ירקן, מעדנייה וצרכנייה 🇮🇱

לפני 1958 לא הייתה בישראל חנות אחת שמרכזת הכל. הקנייה הייתה מפוצלת לגמרי: במכולת קנו קמח, סוכר, אורז ושימורים. אצל הירקן - ירקות ופירות. במעדנייה - גבינות ונקניקים מאחורי הדלפק. אצל הקצב - בשר ודגים. במאפייה - לחם.

קנייה שבועית דרשה סיבוב בין 3-4 חנויות שונות.

הידעת? המילה "מכולת" מגיעה מהמילה בערבית " מַכּוּלָאת" שפירושה "מאכלים" או "סחורות למאכל"

תשאלו את ההורים או סבא וסבתא, הם בטח זוכרים איך למדו אנגלית בחנות הירקות של גברת קשטן...

הצרכנייה, הסופר של המושב 🏡

אבל זה היה בעיר. במושבים ובקיבוצים היה משהו אחר לגמרי: הצרכנייה. זו הייתה חנות קואופרטיבית בבעלות חברי היישוב עצמם, שנוהלה על ידי הקהילה. הרעיון היה פשוט - לרכוש סחורה במרוכז ולהוזיל מחירים לכולם.

הצרכנייה הייתה מכולת גדולה יותר מהמקובל, עם מוצרים רבים יותר. היא מכרה מוצרי יסוד: שמן, סוכר, שימורים, חומרי ניקיון, מצרכי חלב לצד כלי בית פשוטים. גם שם קנו "על החשבון"...

אבל הצרכנייה הייתה הרבה יותר מחנות. היא שימשה כמרכז חברתי של היישוב, מקום לפגוש שכנים, לשמוע חדשות ולהחליף רכילויות. כולם הכירו את כולם, גם המוכר. זו הייתה למעשה גרסה כפרית מוקדמת של מינימרקט, הרבה לפני שהמילה הזו בכלל הומצאה.

הסופרמרקט עושה עלייה 🗽

את רשת שופרסל יזמו שני עולים מארה"ב, אברהם פיינברג ויחיאל הורדס, שחשבו שיש פוטנציאל בישראל לסופרמרקט בסגנון אמריקאי, כמו שהם הכירו.

באותה תקופה מכירות מזון בישראל בוצעו בעיקר בשוק או בחנויות מכולת קטנות.

הסניף הראשון נחנך ב-28 באוגוסט 1958 ברחוב בן-יהודה בתל אביב (למרות שיש ויכוח אם הראשון לא היה דווקא באבן-גבירול 71...).

המאבק על המכולת הישראלית 🛍️

לא כולם שמחו מהחידוש הזה, ובין השנים 1957-1958 היו הרבה מחאות נגד היוזמה. הסוחרים והקמעונאים היו הראשונים להתנגד: "הסופרמרקט יחסל אותנו" הייתה טענתם המרכזית.

גם חברת העובדים התנגדה למיזם. היא החליטה במאי 1958 להקים "סופרמרקט" משלה בשיתוף תנובה, המשביר המרכזי וברית הקואופרציה הצרכנית. הם קראו לזה "הקואופ" והוא התחרה בשופרסל במשך עשרות שנים. המאבק היה בעצם התנגשות בין המודל הקואופרטיבי הישן לבין המודרניזציה המסחרית.

הבלגן ביום הפתיחה של שופרסל הביא את ההנהלה להוציא הודעה בעיתונות: "הסופרמרקט נפתח והעולם לא קרס"...

גלי העלייה משנים את המדפים 🧑‍🤝‍🧑

עם השנים, גלי העלייה מארצות שונות השפיעו על מה שנמכר בסופרים.

עולים מארצות ערב הביאו איתם מתכונים ומרכיבים חדשים, עולים מאירופה הביאו מסורות אחרות, ובהמשך - עולים מברית המועצות, מאתיופיה ובכלל, מכל העולם. הסופרמרקט הישראלי הפך לאט לאט ל"שוק של תרבויות", מקום שבו אפשר למצוא חומוס ליד גפילטע פיש, לאפה ליד לחם שיפון, וטחינה ליד קטשופ.

הברקוד הראשון 📶

ב-26 ביוני 1974, בסופרמרקט באוהיו, חבילת מסטיק Wrigley's הפכה למוצר הראשון שנסרק עם ברקוד. הקופאית שרון בוכנן חייבה 67 סנט.

אותה חבילת מסטיק מוצגת היום בסמיסוניאן...

בהתחלה לא כולם התלהבו מהפסים האלה. חלק חשבו שהפסים מייצגים "סימן החיה" מספר התגלות. עד סוף שנות ה-70 רק אחוז אחד מהחנויות בארה"ב אימצו סורקים. אבל קחו עשור אחד אחר כך, התקבלו כבר יותר ממחצית.

הידעת? ג'ו וודלנד קיבל את ההשראה לברקוד כשישב על חוף מיאמי ב-1949 וצייר אותו באצבעות בחול. לקח 25 שנה עד שהטכנולוגיה הייתה מוכנה.

והיום? הקרב על הזמן בקופה ⚔️

אחרי שמילאנו את העגלה, מתחיל השלב שכולם מכירים - ההמתנה בקופה. ולא משנה באיזה תור בוחרים, התור השני יזוז יותר מהר, ואם תחליף אליו את מקומך, התור ייעצר (חוק מרפי של הסופרמרקט).

כדי לקצר את הזמן היקר הזה, הסופרים ממציאים פתרונות חדשים כל הזמן: קופות בשירות עצמי שבהן אנחנו סורקים לבד, אפליקציות שמאפשרות לסרוק מוצרים תוך כדי הקנייה ולשלם בלי לעבור בקופה בכלל, ואפילו עגלות חכמות שמזהות אוטומטית מה נכנס אליהן ומחייבות ישירות בכרטיס האשראי.

מי יודע, אולי בעוד כמה שנים נספר לילדים שפעם היו תורים לקופות, ולהם זה יישמע מוזר בדיוק כמו שלנו נשמע מוזר שפעם המוכר היה מביא לנו את המוצרים מהמדפים.

סיכום סופר קצר על הסופרמרקט

קשה להאמין שכל זה התחיל מחנות קטנה עם שם מוזר בממפיס, בחור שצייר בחול על החוף, ועגלה שאף אחד לא רצה לדחוף.

ואולי בעוד שנים המקרר שלנו יזמין לבד את המוצרים החסרים, שיגיעו עם רחפן, ויהיה לנו רובוט AI מוכן ומזומן, שיסדר הכל במקום.