דברים שמוצאים בחוץ: שושנת המים - הפרח שממנו נולד אל השמש
כל פעם שעוברים ליד בריכת נוי אי אפשר שלא להתלהב מהפרח היפה הלבן-סגלגל הזה שצף במים עם לב צהוב זוהר, בשלווה, כאילו מציץ בנו. אז לא, זה ממש לא נופר. זו שושנת המים, ומאחורי המראה המיוחד שלה מסתתר אחד הסיפורים המסקרנים בעולם הצומח - עם אלות יווניות, אל שמש מצרי, ומלכה אנגלייה שקיבלה פרח על שמה.
מי את בעצם, שושנת המים?
השם המדעי הוא נימפאה (Nymphaea), והיא שייכת למשפחת הנופריים (נכון, לא טעיתם הרבה 😊). זה צמח רב-שנתי שגדל במים: השורשים נטועים בבוץ שבקרקעית הבריכה (או האגם), והעלים והפרחים צפים על פני המים.
הנה כמה עובדות בסיסיות שכדאי להכיר:
הפרח מורכב מארבעה עלי גביע ירוקים, עלי כותרת רבים, אבקנים צהובים, ובמרכזו עמוד עלי (המבנה ממנו מתפתחים הזרעים אחרי ההפריה)
יש נימפאות "רגילות" שפורחות ביום ונסגרות בלילה, ויש נימפאות טרופיות שנפתחות דווקא בלילה
משך הפריחה נמשך לרוב בין כמה שעות לכמה ימים, כאשר הפרח נפתח ונסגר לסירוגין בכל יום, עד שהוא נובל
בישראל, בטבע, נמצא שני מינים מקומיים - נימפאה תכולה ונימפאה לבנה - ושניהם, לצערנו, מוגדרים כערכי טבע מוגנים בסכנת הכחדה
רגע - נימפאה, לוטוס, או נופר?
זה הבלבול הכי נפוץ, אז בואו נסדר אותו אחת ולתמיד:
נימפאה מול לוטוס אמיתי: הפרח שבתמונה שלנו הוא נימפאה, אבל במצרים העתיקה כינו אותו "לוטוס" - וזה בדיוק מקור הבלבול. לוטוס אמיתי (שהשם המדעי שלו Nelumbo), זה שקדוש בבודהיזם ובהינדואיזם, הוא צמח אחר לגמרי מבחינה בוטנית. ההבדל הכי בולט: אצל הלוטוס האמיתי העלים והפרחים מזדקרים מעל פני המים על גבי גבעול גבוה, בעוד שאצל הנימפאה שלנו הפרח והעלים צפים על פני המים.
נימפאה מול נופר: גם נוּפָר (שם מדעי: Nuphar) הוא קרוב משפחה של הנימפאה (ומאותה משפחת הנופריים), אבל עם כמה הבדלים בולטים:
לנופר יש פרחים צהובים, קטנים יותר, שלרוב בולטים מעט מעל פני המים - ולא צפים כמו הנימפאה
בישראל מוכר בעיקר נופר צהוב, שפורח בין מאי-יולי, גדל בעיקר בגליל ובעמק הירדן, ומוגדר גם הוא צמח מוגן
אז כלל אצבע טוב: צהוב, קטן, ובולט מעל המים = נופר; לבן, ורוד או סגול וצף על המים = נימפאה (שושנת מים).
מאיפה בא השם "נימפאה"?
השם ניתן לצמח על שם הנימפות - יצורים מהמיתולוגיה היוונית שהיו חצי אלות וחצי בנות תמותה. הנימפות לא חיו לנצח כמו האלים, אבל חיו הרבה יותר זמן מבני אדם רגילים, וכל אחת מהן הייתה קשורה לפינה מסוימת בטבע: הרים, יערות, נהרות, מעיינות ומערות. הן נחשבו ליפהפיות במיוחד, ובגלל שהצמח הזה כל כך מרהיב ופורח דווקא במים - נתנו לו את שמן.
מצרים העתיקה: הפרח שממנו נולד השמש
זה החלק הכי מרשים בסיפור. במצרים העתיקה, מיני נימפאה (בעיקר הנימפאה הכחולה) נחשבו קדושים ונקראו (כפי שהזכרנו קודם) בשם (השגוי) "לוטוס".
לפי אחד ממיתוסי הבריאה המצריים העתיקים (היו כמה גירסאות. אנחנו מדברים על הגירסה מהעיר הרמופוליס), בתחילת הזמן, מתוך התוהו ובוהו והמים הקדמוניים, צמח פרח לוטוס ענקי. כשהפרח נפתח לראשונה, יצאה ממנו קרן אור שהפכה לאל השמש רַע - זה שלעיתים מתואר גם כילד שנולד מתוך הלוטוס. זו הסיבה שהלוטוס מופיע כל כך הרבה בכתובות ובציורי קיר מצריים, לפעמים ממש מתחת לרגליו של אל השמש הצעיר.
הידעתם? המצרים הקדמונים נהגו לשתות תמצית של פרחי הנימפאה הכחולה כי הרעל שבהם מכילה חומרים בעלי השפעה נרקוטית שגרמו - לדעתם - לתחושת אופוריה, וכנראה שהיה לזה תפקיד בטקסים דתיים. אל תנסו את זה בבית! רעל זה רעל זה רעל...
יוון: "אוכלי הלוטוס" מהאודיסיאה
גם ביוון העתיקה קיבל הצמח הזה תפקיד ראשי. בסיפור העלילה הענק של הומרוס, האודיסיאה, מגיעים אודיסאוס ואנשיו לאי מיתולוגי שבו חיים ה"לוטופאגים" - אוכלי הלוטוס. מי שטעם מהפרי או מהפרח - שכח לגמרי את הבית שלו, את המשפחה, ואת הרצון לחזור למולדת. אודיסאוס נאלץ ממש לגרור את אנשיו בחזרה לספינות בכוח, כדי שלא יישארו שם לנצח בעונג עצל.
וגם בבודהיזם...
הפרח הזה חשוב לא רק בתרבויות המערב. בבודהיזם, פרח הלוטוס (האמיתי!) נחשב לסמל טהרה ונאורות, ולפי המסורת - הוא צמח בכל מקום שבו נגעה כף רגלו של בודהה בעת שנולד. רק שתראו את ההבדל - הנה הלוטוס, רואים כמה שהוא גבוה מעל פני המים?
הבנו את הנימפיאה. אז למה "שושנת מים"?
בעברית, השם "שושנת מים" הגיע מתרגום השם האנגלי הנפוץ שלה - water lily. "שושנת" = lily, ו"מים" = water.
אבל אז נשאלת השאלה המעניינת באמת: למה באנגלית קוראים לה בכלל "שושנה" (Lily. לא להתבלבל עם מה שטועים לקרוא לו בעברית 'שושנה' כשבעצם מתכוונים ל-ורד...)?
הרי השושנה האמיתית והנימפאה הן בכלל לא קרובות משפחה! השושנה האמיתית היא צמח יבשתי לגמרי, עם פקעת באדמה, לגמרי לא קשורה בוטנית לצמח המים שלנו.
אז למה קראו "שושנת מים"? פשוט בגלל הדמיון הצורני: עלי הכותרת המרובים שנפתחים כמו כוכב (או קערה) הזכירו לאנשים את צורת פרח השושנה האמיתית, אז פשוט הוסיפו את המילה "מים" כדי להבדיל בין השתיים ולתאר איפה היא גדלה (זוכרים את שושנת הרוחות?).
זו בכלל תופעה מוכרת בעולם הצמחים. יש המון "שושניות" שכלל אינן שושניות אמיתיות, ונקראות כך רק בגלל דמיון חיצוני של הפרח (כמו חלמונית, שנקראת Arum lily, או הֶמֶרוֹקָלִיס שנקראת Daylily).
הידעתם? הנימפאה לא סתם רחוקה מהשושנה מבחינה אבולוציונית. היא שייכת לקבוצה עתיקה מאוד של צמחים פורחים, מהפרימיטיביים ביותר בעולם הצומח הפורח, בעוד שהשושנה שייכת לקבוצה הרבה יותר "מודרנית" מבחינה אבולוציונית. אז השם דומה, אבל מבחינה משפחתית - הן זרות לגמרי זו לזו.
איך שושנת המים "עובדת"? כמה תכונות מדהימות
שעון ביולוגי פנימי: הרבה מיני נימפאה נפתחים ונסגרים באותה שעה בערך כל יום, כאילו יש להם שעון פנימי מדויק
חום פנימי: אצל חלק מקרובות המשפחה הטרופיות (כמו זו של האמזונס, שנפגוש ממש עוד רגע) הפרח ממש מתחמם מבפנים כדי למשוך חרקים מאביקים - תופעה נדירה בעולם הצומח שנקראת "תרמוגנזה"
הצבע משתנה: אצל חלק מהמינים, הפרח משנה צבע במהלך חייו. הוא נפתח בלבן ומסתיים בוורוד או סגול, כאיתות לחרקים "לא תודה, פה כבר הפרחתי אבקה, תמשיכו הלאה"
שקיעה אחרי ההפריה: לאחר שהפרח מופרה, הוא לרוב שוקע מתחת למים, כדי שהזרעים יוכלו להתפתח שם בבטחה
הידעתם? שושנות המים הן גם בית לכל מיני יצורים
שושנות המים לא רק יפות - הן חשובות מאוד לאיזון האקולוגי של הבריכה או האגם:
העלים הרחבים מספקים צל ומחסה לדגים, לחרקים ולדו-חיים מפני חום השמש ומפני טורפים
הן עוזרות לשמור על איזון המים ומונעות התפתחות מוגזמת של אצות
הרבה יצורים קטנים - כמו זחלי יתושים, חילזונות וצפרדעים - משתמשים בעלים שלהן כ"בית" זמני
ושפיריות? גם!
העלים השטוחים והרחבים של שושנת המים הם מקום מושלם לשפרירית לנחות עליו, לנוח בשמש, ולסרוק את הסביבה לפני שהיא ממריאה לתפוס עוד יתוש.
אותם עלים מספקים גם הצללה ומחבוא לזחלי השפיריות מפני טורפים כמו דגים, בזמן שהם עצמם צדים זחלי יתושים וחרקים קטנים אחרים.
⚠️ חשוב לזכור: גם אם הפרח נראה מפתה לגעת בו או לקטוף אותו, אל תעשו את זה. חלק ממיני שושנות המים והצמחים הדומים להן (כולל הנימפאה הכחולה שהזכרנו) מכילים חומרים שיכולים להזיק, ובכלל - כלל אצבע טוב הוא אף פעם לעולם לא לגעת, לקטוף או לטעום צמחי בר בלי זיהוי בטוח ומדויק על ידי מבוגר שמבין בזה.
שיא עולמי: שושנת המים הענקית של האמזונס
אם חשבתם שהפרח שבתמונה גדול - חכו עד שתשמעו על קרובת המשפחה שלו, ויקטוריה אמזוניקה, שגדלה בנהר האמזונס בדרום אמריקה:
העלים הענקיים שלה יכולים להגיע לקוטר של כ-3 מטרים (כמו גודל של בריכת נוי...)!
העלים כל כך חזקים, שהם יכולים לשאת משקל של עשרות קילוגרמים בלי לשקוע - בזכות רשת של צלעות תמיכה שיש להם בצד התחתון שלהם
הפרחים שלה מתחממים בעצמם, נפתחים בלילה בצבע לבן עם ריח מתוק כמו של אננס כדי למשוך חיפושיות, כולאים את החיפושית בפנים ליום שלם, ואז משחררים אותה מכוסה באבקה כדי שתמשיך הלאה לפרח הבא
בלילה השני הפרח משנה צבע לוורוד-סגול, ואז שוקע מתחת למים תראו את זה בסרטון המהיר הזה:
הידעתם? מבנה העלה הענק הזה כל כך הרשים אדריכל בשם ג'וזף פקסטון, שהוא קיבל ממנו השראה לתכנון של אחד המבנים המפורסמים בהיסטוריה - ארמון הבדולח (Crystal Palace) בלונדון, שנבנה ב-1851!
לסיכום
בפעם הבאה שתעברו ליד בריכת נוי עם שושנות מים - תזכרו שהפרח הקטן והצנוע הזה נשא על "כתפיו" אלות יווניות, אל שמש מצרי, ואפילו סיפור על אנשים ששכחו את הבית שלהם. ולא לשכוח - רק להסתכל, לא לגעת. מותר גם לצלם...
