🤭 למה היד שלנו קופצת אל הפה כשאנחנו בהלם (או מאושרים)?
נסו להיזכר ברגע כזה: פתחתם מתנה ומצאתם בדיוק את מה שחלמתם עליו. קיבלתם הודעה שעברתם במבחן שהייתם בטוחים שנכשלתם בו. או ראיתם מישהו מחליק על קליפת בננה בדיוק כמו בסרטים.
ומה קרה? רוב הסיכויים שהלסת נשמטה, נשמעה שאיפה חדה, והיד שלכם טסה אל הפה עוד לפני שהספקתם לחשוב "רגע, מה אני עושה עם היד??".
אז מה היא מחפשת שם, היד הזאת? בואו נגלה.
⚡ מה קורה בשבריר השנייה הזה?
כשמשהו מפתיע אותנו, המוח לא מחכה לאישור. אזור קטן בצורת שקד שנקרא אמיגדלה מזהה "משהו חריג קורה!" ומפעיל את מערכת החירום של הגוף, לפעמים עוד לפני שהחלק החושב של המוח הבין מה בדיוק ראינו.
בתוך שנייה קורים כמה דברים:
העיניים נפערות כדי לקלוט כמה שיותר מידע
הלסת נשמטת והפה נפתח
שאיפה חדה ("הההה!") ממלאת את הריאות
ואז... היד עולה להסתיר את הפה
מדענים עדיין לא מסכימים על הסבר אחד לתופעה, אבל יש כמה רעיונות מעניינים. וכנראה שכל אחד מהם מחזיק חלק מהתשובה.
🫁 הסבר ראשון: הפה נפתח ⬅️ היד סוגרת
כבר צ'רלס דרווין כתב ב-1872 ספר שלם על הבעות רגש אצל בני אדם ובעלי חיים. הוא הציע שהפה נפתח בהפתעה, כי זו הדרך המהירה ביותר להכניס כמות גדולה של אוויר. ההיגיון מאחורי זה אומר שאם משהו מפתיע מתברר כמסוכן, הגוף רוצה הרבה חמצן כדי להיות מוכן לבריחה או למאבק.
הבעיה? פה פעור הוא גם פה חשוף. ולכן יש חוקרים שמציעים שהיד שעולה אליו היא בכלל תנועת הגנה טבעית, כמו שאנחנו מרימים ידיים מול הפנים כשמשהו עף לכיווננו, כדי למנוע ממנו לפגוע בפנים שלנו.
🤫 הסבר שני: ששש! לא להסגיר את עצמנו
בטבע, צרחה היא שלט ענק ו'מהבהב' שאומר "אני כאן!". אם אבותינו הקדמונים היו צועקים בכל פעם שמשהו הבהיל אותם, הם היו מסגירים את מקומם לכל טורף בסביבה.
לפי הרעיון הזה, היד על הפה היא מעין משתיק קול אוטומטי: היא חוסמת את הצעקה לפני שהיא יוצאת. יש גם מי שמציע שזה עוזר לא להפיץ בהלה מיותרת בקבוצה. אחרי הכול, אם כולם יתחילו לצרוח בגלל ג'וק, זה כבר יהיה אירוע 😂.
🤗 הסבר שלישי: חיבוק קטן לעצמנו
הזואולוג הבריטי דזמונד מוריס, שחקר שפת גוף אנושית, הציע רעיון מתוק במיוחד: כשאנחנו בלחץ ואין מישהו לידנו שיחבק אותנו, אנחנו "מחזיקים" את עצמנו. אז נגיעה בפנים, בפה או בצוואר היא פעולה מרגיעה.
ואנחנו נוגעים בפנים הרבה יותר ממה שנדמה לנו: במחקר אחד שצילם סטודנטים לרפואה, נמצא שהם נגעו בפנים בערך 23 פעמים בשעה (שזה לנגוע בפנים שלנו כמעט כל 2 דקות), ורובם בכלל לא שמו לב לזה.
🎭 הסבר רביעי: להסתיר את הפרצוף
הפה הוא אחד החלקים הכי "מדברים" בפנים שלנו. והמוח האנושי הוא מומחה-על בקריאת פנים (עד כדי כך שהוא רואה פרצופים גם בשקעי חשמל).
כשאנחנו מכסים את הפה, אנחנו מסתירים את ההבעה שלנו מכל מי שמסתכל. זה נותן לנו רגע קטן להתאושש ולהחליט מה בדיוק אנחנו רוצים להראות.
חוקר הרגשות פול אקמן קרא לזה "כללי תצוגה": הכללים הלא כתובים שכל תרבות מלמדת אותנו לגבי מתי מותר להראות רגש, ומתי עדיף להסתיר.
למשל, ביפן נחשב מנומס במיוחד (בעיקר בקרב נשים) לכסות את הפה בזמן צחוק.
🎉 רגע, אז למה זה קורה גם כשאנחנו שמחים?
שאלה מצוינת! התשובה היא שהגוף שלנו לא כל כך מבחין בין "וואו!" טוב ל"וואו!" רע. גם שמחה עצומה וגם הלם מפעילים בדיוק את אותה מערכת עוררות: הלב דופק מהר, ההורמון אדרנלין משתחרר, והנשימה משתנה.
זו בדיוק הסיבה שאפשר לבכות משמחה, ושמופיע לנו עור ברווז גם כשאנחנו מתרגשים ולא רק כשקר לנו. מבחינת הגוף, רגש חזק הוא רגש חזק, והיד עולה אל הפה בכל מקרה.
רוצים הוכחה? תסתכלו על הרגע שבו מכריזים על הזוכה בארוויזיון. כמעט תמיד נראה עיניים פעורות, יד על הפה, ולפעמים גם שתי ידיים.
🏫 ...וגם קצת חינוך מלמעלה
יש חוקרים שחושבים שלפחות חלק מהתנועה הזאת בכלל, נלמד. מגיל קטן מלמדים אותנו לכסות את הפה כשמפהקים, כשמשתעלים וכשמתעטשים. כלומר, המוח לומד: פה פתוח לרווחה = יד עולה. וכשאנחנו בהלם, הפה נפתח לרווחה...
אז... כנראה שהתשובה האמיתית היא שילוב: גוף שמגיב מהר, מוח שרוצה להגן ולהירגע, ותרבות שמחדדת את ההרגל.
🙊 כמה עובדות קטנות לפני סיום
שלושת הקופים החכמים והמפורסמים (אחד מכסה עיניים, אחד אוזניים ואחד את הפה) מגיעים מגילוף עץ ביפן מהמאה ה-17. הקוף שמכסה את הפה מסמל "לא לדבר רע". גם הוא, אגב, קצת נראה בהלם. 😛
לתנועה הזאת של היד על הפה יש גם אימוג'ים משלה: 🤭 נוסף לרשימת האימוג'ים הרשמית ב-2017, ו-🫢 (שזה אותו דבר רק עם עיניים פקוחות ויד על הפה) הצטרף ב-2021.
בעברית יש ביטויים שמתארים בדיוק את הרגע הזה: "פעור פה" למי שנדהם, ו"יד לפה" שפירושו - לשתוק.
🤔 רגע למחשבה
מה אתם עושים עם הידיים כשמשהו מפתיע אתכם? מניחים יד על הפה? על הלב? על הראש?
נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה כיסיתם את הפה משמחה? ומתי מהלם? האם התחושה הייתה שונה?
קבלו אתגר קטן: בפעם הבאה שתראו סרטון תגובה או שתהיו בקהל של טקס חלוקת פרסים כלשהי, תסתכלו מסביב ותספרו כמה אנשים מכסים את הפה. מבטיחים לכם שתופתעו (ותכסו את הפה 😉).
