האפרוחים שלנו הופכים למכשפות המפורסמות מהסיפורים האהובים עלינו! כל אחת עם הקסם המיוחד שלה, עם החיות שלה ועם הסיפור שלה. איזה מכשפות תפגשו בחוברת? למשל את המכשפה הטובה שאוספת טרמפיסטים על המטאטא שלה (כן-כן, זאת מהסיפור טרמפ על מטאטא ). ולעומתה - המכשפה הרעה מהסיפור עמי ותמי שבנתה בית מפתה מממתקים כדי לגרום לילדים להגיע אליה. או המכשפה מדליה, או מליפיסנט הידועה. וכמובן, שתי המכשפות המוכרות מ הקוסם מארץ עוץ , אלפבה וגלינדה - שקיבלו סרטים משלהם ( מרשעת , מישהו? 🤷‍♀️🤔) או אורסולה, המכשפה הימית ועוד מכשפות מוכרות מהסיפורים שאנחנו אוהבים 🍎 כל עמוד מציג מכשפה אחרת, עם האלמנטים המיוחדים שלה - המטאטא, הקסמים, החיות והסצנה המפורסמת מהסיפור. בנוהל: הורידו, הדפיסו וצבעו את המכשפות האהובות. ולאו דווקא בצבע ירוק! 🎨 אם יש בעיה, תוכלו להוריד ישר מה ספריה

הסרט השני של "מרשעת" כבר בקולנוע, והמכשפות המדהימות שלו ממשיכות לכבוש את הלבבות - אז למה לא ללמוד לצייר אותן? 🎨 בין אם אתם מעריצים של אלפבה הירוקה והמיוחדת או של גלינדה הוורודה והנוצצת, בואו נלמד לשרבט אותן נכון. אספנו לכם סרטוני הדרכה שמתאימים לרמות שונות - מהציורים הכי פשוטים ועד לאלה המדויקים יותר, כך שכל אחד יוכל למצוא את הדרך שלו ליצור את המכשפות הנהדרות האלה. הידעתם? שמה של אלפבה נוצר מהגיית ראשי התיבות של שם המחבר של 'עוץ', ל. פרנק באום (L. Frank Baum). השם גלינדה נשאר כמו שמה במקור של המכשפה הטובה מהצפון. אלפבה אלפבה, המכשפה הירוקה והאמיצה היא דמות של עומק, אידאליזם ועוצמה פנימית שלא מוותרת על הערכים שלה. נתחיל עם הציור הקל שנמשיך לעלות בדרגות הקושי והפירוט יותר מדוייקת והכי מדוייק... עם צבעי עיפרון גלינדה גלינדה, המכשפה הוורודה והנוצצת, היא דמות כריזמטית ופופולרית שמגלה במהלך הסיפור עומק ומורכבות שלא ציפיתם לה. גם כאן, נתחיל עם איור פשוט ונמשיך וגם עם חיוך על הצד ועיניים לא של מנגה... וגם כאן, נלמד לאייר בעיפרון את הפורטרט המדוייק אז... שתי המכשפות האלה מייצגות שתי דרכים שונות להתמודד עם העולם: אלפבה דרך מרדנות וחיפוש אחר צדק, וגלינדה דרך התנחמדות ושינוי מבפנים. אחרי שתתרגלו לצייר אותן, אתם מוזמנים להמציא ציור משלכם - אולי רגע משותף שלהן, או דמות שמשלבת את התכונות שהכי אהבתם אצל כל אחת מהן. 🎨✨

המילה "מנדלה" מגיעה מהסנסקריט ופירושה "מעגל". במשך אלפי שנים, מנדלות שימשו בתרבויות שונות ברחבי העולם כאמנות דתית, כלי למדיטציה ודרך להבעה רוחנית. מאיפה זה התחיל? 🌏 המנדלות נוצרו בהודו עוד בתקופת הוודות, לפני יותר מ-2,000 שנה, ובהמשך אומצו גם במסורת הבודהיסטית בטיבט. ב מסורת ההינדית והבודהיסטית, נזירים יצרו מנדלות מורכבות מחול צבעוני - תהליך שלוקח ימים ולפעמים שבועות - רק כדי להשמיד אותן בסיום הטקס. המסר? הכל זמני, ותהליך היצירה חשוב מהתוצאה הסופית. אבל צורות מעגליות סימבוליות דומות הופיעו גם בתרבויות אחרות ברחבי העולם: אינדיאנים אמריקאיים עיצבו "מעגלי רפואה", בכנסיות הגותיות באירופה אפשר למצוא חלונות ורדה מפוארים בצורת מעגל, וגם באסלאם אפשר למצוא דוגמאות מורכבות של אומנות גיאומטרית מעגלית. נכון , כל הדוגמאות האלה הן לא "מנדלות" במובן הדתי-ההינדי- בודהיסטי , אבל הן נושאות רעיונות דומים של שלמות וסדר קוסמי. איך הן הגיעו לעולם המערבי? בתחילת המאה ה-20, הפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג היה הראשון שהביא את המנדלות לתשומת לב המערב. יונג גילה שהוא עצמו מציייר מנדלות באופן ספונטני בזמני לחץ, והבחין שמטופלים שלו עושים את אותו הדבר. הוא טען שמנדלות מייצגות את הנפש האנושית וסייעו לו להבין מצבים נפשיים של מטופליו. איך זה הפך לטרנד צביעה? 🎨 הפריצה האמיתית של המנדלות לתרבות הפופולרית התרחשה סביב 2010. כמה גורמים הפכו את זה לטרנד עולמי: ספר אחד ששינה הכל: ב-2013 יצא בסקוטלנד ספר צביעה בשם "Secret Garden" של האמנית ג'והנה באספורד. הספר, שהיה מיועד למבוגרים (!) ומלא במנדלות ודוגמאות בוטאניות מורכבות, הפך לרב-מכר עולמי ומכר יותר מ-20 מיליון עותקים. פתאום, מבוגרים ברחבי העולם גילו שצביעה לא רק לילדים. למה זה תפס? מחקרים הראו שצביעת מנדלות עוזרת להפחית מתח וחרדה, משפרת את הריכוז ואפילו עוזרת במצבי נדודי שינה. התהליך החוזר של צביעת דוגמאות סימטריות יוצר תחושה של סדר ושליטה, ובעקבות זה מנדלות הפכו לכלי נפוץ בטיפולים אומנותיים. הדיגיטל גם היה מעורב: אפליקציות לצביעת מנדלות דיגיטליות, סרטונים באינטרנט של אנשים מצבעים בקפידה דוגמאות מורכבות, וקהילות אינטרנטיות שמשתפות יצירות - כל אלה תרמו לפופולריות של הטרנד. עובדות לטריוויה 💡 בשיא הטרנד בשנת 2015 נמכרו באמזון מאות עד אלפי ספרי צביעה למבוגרים מדי שעה קיימות תחרויות עולמיות של יצירת מנדלות, שבהן אמנים מתחרים על היצירה הגדולה, המורכבת או היפה ביותר הנזירים הטיבטים יוצרים במנדלות החול שלהם גם פריטים מיקרוסקופיים שנראים רק דרך זכוכית מגדלת. היום אפשר למצוא מנדלות בכל מקום: בחדרי כושר כפעילות מרגיעה, בבתי ספר כפעילות לשיפור הריכוז, ואפילו בחברות היי-טק כפינות הרפיה לעובדים. מה שהתחיל כאמנות דתית קדומה, הפך לדרך נגישה ופשוטה להירגע ולבטא יצירתיות - בלי צורך בכישרון ציור מיוחד. עושה חשק לצבוע? הקליקו כאן ...

מכירים את המילה "אפיקורוס"? ידעתם שהיה פעם איש כזה? ולא סתם איש אלא פילוסוף אמיתי שחי לפני למעלה מ-2,300 שנה ביוון העתיקה, ושהרעיונות שלו היו הרבה יותר עמוקים ומעניינים ממה שאנשים יודעים עליהם? בשביל זה אנחנו כאן. בואו נגלה מי היה האיש הזה ואיך קרה שהשם שלו הפך למשהו כל כך שונה ממה שהוא באמת לימד. מי היה אפיקורוס? 👨‍🏫 אפיקורוס נולד בשנת 341 לפני הספירה באי סמוס שביון, כ-60 שנה אחרי מותו של סוקרטס . זאת אומרת שהוא מעולם לא פגש את סוקרטס אישית (להבדיל מאפלטון ואריסטו שהיו תלמידיו), אבל בוודאי שמע עליו והכיר את תורתו. בגיל 18 הגיע אפיקורוס לאתונה ללמוד פילוסופיה, ושם הקים לקראת גיל 35 בית ספר פילוסופי מיוחד - לא באקדמיה המפורסמת, אלא בגינה הפרטית שלו. לכן קראו לתלמידיו "פילוסופי הגן". פסל ראש של אפיקורוס, המוזיאון הבריטי. מקור ויקימדיה מה באמת לימד אפיקורוס? 🌱 בניגוד למה שרוב האנשים חושבים, אפיקורוס לא לימד לחיות בהפקרות או בהנאות יתר. להפך! הוא לימד משהו עמוק הרבה יותר. קבלו אותם, את שיעורי החיים שלו: שיעור 1: אושר אמיתי הוא שקט, ולא התרגשות 😌 אפיקורוס האמין שמטרת החיים היא להגיע לאושר - אבל לא האושר הרועש שרוב האנשים מחפשים. הוא דיבר על שני מצבים חשובים: אטרקסיה - שלווה נפשית ושלום פנימי אפוניה - היעדר כאב גופני לפי אפיקורוס, אושר אמיתי מושג כשיש לנו גם שלווה בנפש וגם היעדר כאב בגוף. במקום לרדוף אחרי עונג פראי (כמו אכילת עוגות ללא הפסקה או מסע קניות מוגזם), הוא המליץ על הנאות פשוטות: שיחה עם חברים טובים, ארוחה צנועה אבל טעימה, הליכה בטבע. למעשה, אפיקורוס חי בפשטות רבה ואכל בעיקר מזון בסיסי וזול כמו לחם, שעועית וגבינה. הוא שתה בעיקר מים, ולא רדף אחרי עושר או תהילה. זה דומה למה שלימד פו הדוב על חיים פשוטים ומתוקים, אבל עם הרבה יותר תיאוריה פילוסופית מאחורי זה! שיעור 2: לא כל הרצונות שווים 🎯 אפיקורוס לימד משהו חכם מאוד על סוגי הרצונות שיש לנו. הוא חילק אותם לשלוש קבוצות: רצונות טבעיים והכרחיים - אוכל, מים, שינה, חברים. אלה חיוניים לאושר שלנו. רצונות טבעיים אך לא הכרחיים - כמו מעדנים טעימים, בגדים יפים. זה נחמד שיש, אבל זה לא קריטי שיהיה לנו כדי להיות מאושרים. רצונות לא טבעיים ולא הכרחיים - תהילה, כוח, עושר רב. כל אלה רק גורמים לנו לדאגה ולא יביאו אושר אמיתי. זה קצת מזכיר את פירמידת הצרכים של מאסלו, אבל אפיקורוס הגיע לרעיון הזה כבר לפני 2,300 שנה! שיעור 3: העולם עשוי מאטומים קטנטנים ⚛️ אפיקורוס טען (בהשראת הפילוסוף דמוקריטוס) שהעולם עשוי מאטומים זעירים שנעים בחלל ריק. זה היה רעיון מהפכני בתקופה שבה עוד לא התגלו אטומים עדיין! אבל אפיקורוס הוסיף משהו מיוחד: הוא אמר שיש לאטומים סטייה קטנה ובלתי צפויה בתנועתם, וזה מה שמאפשר לאדם חופש לבחור. שבלי הסטייה הזאת, הכל היה קבוע מראש ולא היתה לנו שום בחירה בחיים. (האם הוא חזה את מכניקת הקוונטים ? 🤔) שיעור 4: לא כדאי לפחד ממוות 💀 אחת התובנות המפורסמות של אפיקורוס היא שאין סיבה לפחד מהמוות. למה? כי זה לא רלוונטי בשבילנו... הוא אמר: "המוות אינו דבר עבורנו, כי כאשר אנו קיימים, המוות איננו כאן. וכאשר המוות כאן, אין אנו קיימים." זה עזר לאנשים בזמנו (ועד היום!) לא לחיות בפחד מתמיד ממה שיקרה בסוף. שיעור 5: האלים קיימים, אבל הם לא מתעסקים איתנו 🏛️ וכאן מתחיל הבלבול הגדול. שלנו. אפיקורוס לא אמר שאין אלים - להיפך. הוא אמר שיש אלים, אבל שהם לא מתערבים בחיים שלנו. הם חיים את החיים המושלמים שלהם איפשהו רחוק, ולא מתעסקים עם בני האדם (תזכורת: ב מיתולוגיה היוונית היו כמה וכמה אלים, לא רק אחד כמו שאנחנו מכירים הדתות של ימינו). למה הוא חשב ככה? כי אם האלים היו באמת מושלמים ושלווים, הם לא היו עוסקים בדברים כל כך טרחניים כמו לנהל את העולם ולהעניש אנשים. זו אמנם לא "כפירה" במובן שהוא הכחיש את קיומם של האלים, אבל זה כן אומר שאין טעם להתפלל אליהם או לפחד מהם - וזה היה רעיון מהפכני מאוד! (כלומר, כפירה בעולם העתיק לא הייתה בהכרח הכחשת קיום האלים, אלא חוסר כבוד או זלזול בממסד הדתי ובטקסים המקובלים - וזה נחשב למסוכן מאוד למערכת החברתית...) וכשנזכרים בהתעסקות האלים היווניים זה עם זה, אפשר אפילו להסכים איתו שאנחנו, בני האדם, לא באמת היינו מרכז החיים שלהם... שיעור 6: חברות היא כמעט הכל 🤝 בדומה לפו הדוב שלימד אותנו שחברים הם האוצר הכי גדול, גם אפיקורוס האמין שחברות היא אחד הדברים החשובים ביותר בחיים. בגן שלו, כל התלמידים חיו ביחד כמו משפחה אחת גדולה - גברים, נשים, עבדים וחופשיים. זה היה חריג מאוד לתקופה! הוא היה בין הראשונים ביוון שלא היפלו בין מגדר ומעמד חברתי, ובכך קידם את רעיון שוויון ערך האדם - רעיון שהיה מהפכני לחלוטין באותה תקופה (זוכרים שאפילו הדמוקרטיה אז היתה רק לגברים אתונאים אריסטוקרטים?) "מכל הדברים שהחוכמה מספקת לאושר של החיים כולם, החשוב מכולם הוא רכישת חברות." אז איך קרה שאפיקורוס הפך למילת גנאי? 😮 למה דווקא הפילוסוף שלימד חיים פשוטים, מתונים ומלאי ידידות - הפך לסמל של כפירה והפקרות? יש לזה כמה סיבות: הכנסייה הנוצרית הרעיון שהאלוהים לא מתעסק בפרטים של החיים שלנו סתר את יסודות הדת, ולכן הכנסייה הציגה את אפיקורוס כאויב של האמונה. היהדות גם היהודים התנגדו לרעיון שאלוהים לא מתעסק בכל שטות שכל אדם עושה והמילה 'אפיקורוס' הפכה למונח גנאי עבור כל מי שמטיל ספק בדת או בתורה וכך גם התלמוד משתמש בה לתאר כל מי שמבזה חכמים או מזלזל באמונה. אי-הבנה של התורה שלו האויבים של אפיקורוס (ויש לו כמה טובים!) הציגו אותו כמי שמטיף להנאות בלי גבולות. הם לקחו את הרעיון שלו ש"עונג הוא המטרה" והפכו אותו למשהו שונה לגמרי ממה שהוא התכוון. שאלת אפיקורוס 🤔 אחד הדברים המפורסמים ביותר שמיוחסים לאפיקורוס היא "שאלת אפיקורוס" - פרדוקס לוגי על קיום הרוע בעולם: "אם אלוהים רוצה למנוע רעה אבל לא יכול - אז הוא לא כל-יכול. אם הוא יכול אבל לא רוצה - אז הוא לא טוב. אם הוא גם יכול וגם רוצה - אז מדוע יש רעה בעולם? ואם הוא לא יכול ולא רוצה - אז למה לקרוא לו אלוהים?" רוב החוקרים חושבים שהניסוח הזה נכתב מאוחר יותר על ידי לקטנטיוס הנוצרי, אבל הרעיון בהחלט ממשיך את רוח תורתו של אפיקורוס. זו שאלה שתיאולוגים (אנשים שחושבים על דת) מתמודדים איתה כבר אלפי שנים, והיא רלוונטית גם היום. אפיקורוס מול סוקרטס - מה ההבדל? ⚖️ למרות שאפיקורוס לא פגש את סוקרטס, יש הבדלים מעניינים בגישה שלהם: סוקרטס חשב שהדרך לחיים טובים היא לחקור ולשאול שאלות על אמת, ערכים ומשמעות. הוא אמר "חיים שלא בודקים אינם שווים חיים", כלומר - חיים בלי לחשוב ולבדוק את עצמנו הם חיים ריקים. הוא היה מוכן למות על האמת שלו. אפיקורוס חשב שהדרך לחיים טובים היא למצוא שלווה נפשית ולהימנע מכאב - גם מכאב נפשי שנוצר מחשיבה יתר על שאלות שאין להן תשובה. הוא לא היה נגד חקירה, אבל רצה שהיא תביא לשלווה, ולא להתעסקות מתמדת בעצם הבדיקה. במילים אחרות: סוקרטס רצה שנחקור ונשאל שאלות קשות, ואפיקורוס רצה שנמצא שלום ושלווה. שניהם צדקו - זה תלוי במי שאתם. איך אתם יכולים להיות יותר כמו אפיקורוס? (האמיתי, לא זה שחושבים עליו) 🌟 ✨ תהנו מהדברים הפשוטים: לא צריכים דברים יקרים או מפוארים כדי להיות מאושרים. ארוחה טובה עם חברים, שקיעה יפה, או משחק משפחתי - זה יותר שווה מכל צעצוע חדש. 🧘 חפשו שלווה, לא ריגוש: במקום לרדוף כל הזמן אחרי דברים חדשים ומרגשים, נסו למצוא רגעים של שקט ושלווה. 🤝 טפחו חברויות אמיתיות: כי חברים טובים הם האוצר האמיתי בחיים. 🎯 הבדילו בין רצונות חשובים לפחות חשובים: שאלו את עצמכם: האם אני באמת צריך את זה כדי להיות מאושר, או שזה משהו שרק נראה לי שאני צריך? 🌿 אל תדאגו יותר מדי: רוב הדברים שאנחנו דואגים מהם לא באמת קורים. ורוב הדברים שכן קורים - אנחנו מתמודדים איתם כשהם מגיעים. 💭 שאלו שאלות, אבל אל תתקעו בהן: בניגוד לסוקרטס שתמיד חקר עוד ועוד ועוד, אפיקורוס היה אומר: שאלו מה שחשוב, אבל אם השאלה לא מוסיפה לכם אושר או שלווה - אולי אפשר לשחרר אותה... הנה כמה עובדות מעניינות על אפיקורוס 🤓 אפיקורוס כתב יותר מ-300 כתבים, אבל רוב כתביו אבדו (בכל זאת , עברו אי-אלו שנים...). מצד שני, 3 המכתבים המפורסמים שלו - מכתב להרודוטוס (על הפיזיקה), מכתב לפיתוקלס (על תופעות שמיים), ומכתב למנוכיוס (על האתיקה) - השתמרו בשלמותם בכתביו של דיוגנס לארטיוס, היסטוריון פילוסופיה מהמאה ה-3 לספירה. בסוף המאה ה-18 התגלו במערה בפומפיי מגילות פפירוס שמכילות כתבים אפיקוריאניים, בעיקר של פילודמוס - פילוסוף אפיקוריאני מאוחר. המגילות כל כך שבירות (כי הן התפחמו) שממש קשה לקרוא אותן, אבל הן עדיין מספקות מידע חשוב. בגן של אפיקורוס חיו גם נשים - דבר חריג מאוד בזמנו! רוב בתי הספר הפילוסופיים לא קיבלו נשים. אחת התלמידות המפורסמות שלו הייתה לאונטיון - אישה שנחשבה לחכמה גדולה, וזה היה סקנדל אמיתי באתונה של אז. המילה "אפיקוריאן" באנגלית (epicurean) משמשת היום לתיאור אדם שמעריך אוכל ויין משובחים - שזה בדיוק ההפך ממה שאפיקורוס לימד! אפיקורוס סבל מכאבים קשים בסוף חייו (כנראה אבנים בכליות), אבל לפי התיאורים הוא שמר על שלוות נפשו עד הרגע האחרון - בדיוק כמו שלימד. ביוון ובאימפריה הרומית, "אפיקורוס" היה שם פרטי נפוץ! במאות ה-17 וה-18, אפיקורוס זכה לרנסנס אמיתי! הוגים כמו תומס ג'פרסון וג'רמי בנת'ם גילו מחדש את הרעיונות שלו על חירות מחשבתית, אושר אישי וחיים ללא פחד מעונש אלוהי. הם ראו בו מקור השראה לחשיבה חופשית ולערכים הומניסטיים. רעיונות לפעילויות בהשראת אפיקורוס 🎨 הנה איך תוכלו לתרגל ולהתרגל לרעיונות של חיי שלווה כמו שאפיקורוס התכוון: יומן ההנאות הפשוטות : רשמו כל יום 3 דברים פשוטים שעזרו לכם לשמוח. למשל - שמש חמה, חיוך של חבר, או טעם טוב של פרי. משחק סיווג הרצונות : הכינו רשימה של דברים שאתם רוצים, ואז חלקו אותם לשלוש הקטגוריות של אפיקורוס. האם רוב הרצונות שלכם הם באמת הכרחיים? שיחת גינה : כמו בגן של אפיקורוס, שבו בגינה (או בפארק) עם חברים וקיימו שיחה פילוסופית על שאלה שמעניינת אתכם. פיקניק חברים : הזמינו חברים לארוחה פשוטה, כדי ליהנות מהאוכל ומהחברה - בדיוק כמו שאפיקורוס המליץ. שאלת אפיקורוס : נסו לנסח שאלה פילוסופית משלכם - כזו שמאתגרת את מה שכולם חושבים. לסיכום 🌈 אפיקורוס היה פילוסוף שלימד דרך פשוטה לאושר: להנות מהדברים הקטנים, לטפח חברויות, להבדיל בין רצונות חשובים לפחות חשובים, ולא לדאוג יותר מדי. אבל בגלל אי-הבנות ומלחמות אידיאולוגיות, השם שלו הפך לסמל של דברים שהוא בכלל לא לימד. וזה אולי השיעור הכי חשוב שאפשר ללמוד מהסיפור הזה: לפעמים מה שאנשים אומרים עליך פחות חשוב ממי שאתה באמת. אפיקורוס חי את החיים הפשוטים והטובים שהוא האמין בהם, והרעיונות שלו שורדים עד היום - גם אם השם שלו קיבל משמעות שונה.

חג הסוכות מתקרב, וזה הזמן המושלם להתחיל לתכנן את קישוט הסוכה! 🏠✨ שהרי סוכה מקושטת היא חלק בלתי נפרד מאווירת החג. אז, נכון, אפשר לקנות, אבל הרבה יותר כיף להכין ! הידעתם? קישוט סוכה זה לא רק מסורת, זו מצווה ! זו הזדמנות נהדרת לשלב יצירתיות, משפחתיות וסוכה חגיגית. מה עושים ? קבלו רעיונות שונים, וכמובן, איך להכין אותם. חג סוכות שמח! 🌿🎉 שרשרת קיפולים קלאסית קיפולי נייר עם גזירה עם מספריים ומהדק שרשרת מניפות נייר אוריגמי קישוט כוכב ושרשרת כוכבים קישוט רימון פשוט מובייל רימונים וקישוט רימון תלת-מימד ומורכב מנורה קלאסית שרשרת כדורים (חלולים) כדור / פונפון כוכבים / פרחים תלת-מימד שאפשר לתלות על הסכך ומה דעתכם על תלייה של תמונות פרחוניות על קירות הסוכה? הכל עבודת יד כמובן, גם ה'מיסגרות'

איזה מוזר זה שאנחנו חיים לפי זמנים בחלוקת שונות? 12 חודשים בשנה, 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע, 30 ימים (בממוצע) בחודש... כאילו שאנשים שונים החליטו על זה. וגם לא חשבו כמה קשה לתכנן או לחשב ככה... אז, למה זה?? למה דווקא 24 שעות ביום? ⏰ לפני שנגיע לשבוע (שזאת הסיבה לכך הפוסט הזה, כי זה מה ששאלו אותנו...), בואו נתחיל עם שאלה עוד יותר בסיסית: למה ביום יש דווקא 24 שעות? למה לא 10, שזה הרבה יותר נוח למתמטיקה ולמערכת המטרית שלנו? התשובה מובילה אותנו אלף שנים אחורה, ל מצרים העתיקה ולבבל. המצרים והאובססיה למספר 12 המצרים העתיקים חילקו את החלק המואר של היום ל-12 שעות ואת הלילה (החלק החשוך) ל-12 שעות נוספות. למה דווקא 12? יש כמה תיאוריות: ספירה על האצבעות - המצרים ספרו את פרקי האצבעות של יד אחת (לא כולל האגודל). בכל אצבע יש 3 פרקים, וב-4 אצבעות יש בדיוק 12 פרקים. האגודל שימש כ"מצביע" למעקב. ככה הם חישבו 🤷‍♀️ המחזור השנתי - השנה התחלקה אצלם ל-12 חודשים לפי מחזורי הירח, והמספר 12 היה חשוב במיוחד בתרבות שלהם. חלוקה נוחה - המספר 12 מתחלק בקלות ל-2, 3, 4 ו-6, מה שהופך אותו לנוח מאוד לחישובים יומיומיים (הרבה יותר מ-10, שמתחלק רק ל-2 ו-5). אבל יש כאן דבר מעניין: השעות המצריות היו שונות באורכן לפי עונת השנה, משום שהן חולקו ל-12 חלקים של אור יום ו-12 חלקים של לילה, גם כשהימים התקצרו או התארכו. כלומר, בקיץ - שעות היום היו ארוכות יותר משעות הלילה, ובחורף להיפך! ה שעונים הראשונים - כמו שעון שמש ושעוני מים - תוכננו לפי השעות האלה, מה שהשפיע על תפיסת הזמן העתיקה. 💡 הידעת? הסינים השתמשו במדידה של 12 "שצֶה" (shichen) ביום, כשכל אחד מהם שווה לשעתיים שלנו. ההינדים, לעומת זאת, חילקו את היממה ל-60 גַטיקה (ghatikas) - כל אחת באורך של כ-24 דקות. הבבלים והמספר 60 הבבלים ב מסופוטמיה , שהיו מתמטיקאים מבריקים, השתמשו במערכת ששיטת הבסיס שלה הייתה 60. למה? כי 60 מתחלק בצורה מושלמת למספר עצום של מחלקים: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 10, 12, 15, 20, 30 ו-60. הם חילקו כל שעה ל-60 דקות, וכל דקה ל-60 שניות - נשמע מוכר? זה בדיוק מה שאנחנו משתמשים בו היום. 💡 הידעת? השילוב בין המערכת המצרית של 24 שעות ביום למערכת הבבלית של 60 דקות ושניות נעשה רק מאוחר יותר, כשה יוונים (ובייחוד האסטרונום היפרכוס במאה ה-2 לפני הספירה) השתמשו בשתי המערכות כדי יחד לתיאום תצפיות אסטרונומיות מדויקות. אבל למה לא שינינו את זה? 😭 דווקא היו נסיונות. במהפכה הצרפתית, ביחד עם הניסיון להנהיג שבוע בן 10 ימים, גם ניסו להנהיג יום בן 10 שעות, כל שעה 100 דקות, וכל דקה 100 שניות. נשמע הגיוני, נכון? אבל זה נכשל כישלון מוחלט. למה? כי כל השעונים בעולם היו צריכים להיבנות מחדש כי אנשים כבר התרגלו ל-24 שעות במשך אלפי שנים והכי חשוב: המערכת של 12 ו-60 נוחה יותר לחישובים יומיומיים מ-10 ו-100 (תנסו את זה...) אז נשארנו עם 24 שעות ביום. לא בגלל שזה הכי הגיוני, אלא בגלל שזה מה שהמצרים והבבלים החליטו עלינו לפני אלפי שנים. ועכשיו, למה דווקא 7 ימים בשבוע? 7️⃣ שבוע בן שבעה ימים נראה לנו טבעי כמו שיש 7 ימים בשבוע... אבל כשחושבים על זה שנייה - זה קצת מוזר. השנה מחולקת ל-12 חודשים כי זה קשור למחזור ה ירח סביב כדור הארץ (בערך). היום מוגדר לפי סיבוב כדור הארץ סביב עצמו. אבל שבוע? שבוע הוא המצאה אנושית שבכלל לא קשורה למחזורים אסטרונומיים. אז למה בחרנו דווקא ב-7, מספר שממש לא נוח למתמטיקה? (נסו לחלק שנה ב-7 ותבינו... עזבו שנה. חודש 😤) 💡 הידעת? מדינות מסוימות השתמשו בעבר בשבועות באורכים שונים לגמרי: ברומא הקדומה השתמשו בשבוע של 8 ימים (נונדינה), והאטרוסקים שלפניהם השתמשו בשבוע של 10 ימים. מזל שבסוף ניצח השבוע בן 7 הימים - הוא הרבה יותר נוח למנוחה... בבל העתיקה: כל האשמה - על הכוכבים ⭐ התשובה מתחילה לפני כ-4,000 שנה במסופוטמיה, בין נהרות החידקל והפרת. הבבלים (כן, אלה מה-60 דקות ושניות) היו אסטרונומים מצוינים, והם הבחינו ב-7 גרמי שמיים נודדים שנעו בשמיים, בניגוד לכוכבים הקבועים שנשארו במקומם (תזכורת: זה היה בימים כשעדיין לא הומצא ה טלסקופ ).אלו הם מה שאנחנו מכירים כיום כ כוכבי לכת : השמש, הירח, מרקורי, ונוס, מאדים, יופיטר ושבתאי. 💡 הידעת? המילה "פלנטה" מגיעה מהמילה היוונית planētēs שפירושה "נודד" הבבלים החליטו שכל אחד מהגרמים האלה ישלוט על יום אחד, ובכך הומצא השבוע בן שבעה הימים. זו לא הייתה החלטה מתמטית - זו הייתה החלטה תיאולוגית-אסטרונומית. כמה דברים מעניינים שכדאי לדעת: הבבלים ספרו את השמש והירח בתור כוכבי לכת, כי הם לא ידעו שהשמש היא מרכז מערכת השמש ושהירח מקיף את כדור הארץ הם לא ידעו על קיומם של כוכבי הלכת אורנוס, נפטון ופלוטו - אז אלה לא נכנסו למנין המספר 7 נחשב אצלם למספר מיסטי ומיוחד, מה שחיזק את הבחירה הזו ואיך השבוע 'התגלגל' אלינו? הרעיון של השבוע בן שבעה ימים עבר מהבבלים ליהודים (שהיו בשבי בבל), ומהם - יחד עם הנצרות והאסלאם - התפשט לכל העולם. היהדות אימצה את השבוע אבל נתנה לו משמעות דתית משלה, שונה לגמרי: ששת ימי הבריאה ויום שביעי למנוחה. למעשה, השבוע בן 7 ימים הוא כנראה המצאת התיזמון האנושית המשותפת ביותר בעולם כולו. 💡 הידעת? המילה "שבוע" בעברית קשורה למספר 7 (שבע), וגם למילה "שבועה" - יש להן שורש משותף גם בשפות שמיות נוספות, כי שבעה כמו שבועה הייתה צורה של התחייבות. ומה עם שמות הימים? 📅 בעברית השמות פשוטים לגמרי: יום ראשון, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום שישי - וכולם נספרים לקראת יום המנוחה, היום השביעי. השבת. רק "שבת" קיבלה שם מיוחד, מילה שפירושה "מנוחה". ובשפות אחרות? ברוב שפות העולם, שמות הימים שמרו על הקשר המקורי לכוכבי הלכת ולאלים שייצגו אותם. הנה איך זה עובד באנגלית: סאנדיי Sunday - יום השמש (Sun). ביוונית העתיקה היה זה "היום של הליוס" (אל השמש), ובלטינית "דיס סוליס". מאנדיי Monday - יום הירח (Moon). מהאלה הרומית לונה, אלת הירח. טיוזדיי Tuesday - יום המאדים. בלטינית "מרטיס" על שם מרס, אל המלחמה הרומי. באנגלית הישנה זה התאים לאל הנורדי טיו (Tiu), שהיה גם הוא אל מלחמה ב מיתולוגיה הנורדית . וונסדיי Wednesday - יום מרקורי. בלטינית "מרקורי" על שם אל הסחר והתקשורת. באנגלית הישנה זה התאים לאודין/ווֹדן (Woden), אל הפסגה בפנתיאון הנורדי. ת'רסדיי Thursday - יום יופיטר. בלטינית "יוביס" על שם יופיטר, מלך האלים. באנגלית הישנה זה התאים לת'ור (Thor), אל הרעם הנורדי. פריידיי Friday - יום ונוס. בלטינית "ונריס" על שם ונוס, אלת האהבה. באנגלית הישנה התאים לפריגה (Frigg), אלת האהבה והנישואים הנורדית. סאטרדיי Saturday - יום שבתאי. בלטינית "סטורני" על שם סטורן, אל החקלאות והזמן. השם באנגלית שמר על הצורה הלטינית. 💡 הידעת? בגרמנית ובאנגלית, רק Saturday שמר על שם לטיני ("Saturn's day"), בעוד ששאר הימים הותאמו למיתולוגיה הגרמנית-נורדית הי, זוכרים שהכנו בשבילכם מערכת אפרוחית לשבוע של 6 ימי לימוד? הקליקו על התמונה... אז מתי נחים, בהתחלה או בסוף השבוע? 🗓️ והנה עוד דבר מעניין: למה בישראל השבת היא היום האחרון בשבוע, ובשר העולם(המערבי לפחות) זה דווקא ביום ראשון? התשובה קשורה לתרבות ולדת: ביהדות - השבת היא יום המנוחה שבא אחרי ששת ימי העבודה. לכן בישראל השבוע מתחיל ביום ראשון ומסתיים בשבת. בנצרות - יום ראשון הוא יום מנוחה (Sunday/יום האדון), והוא מסמל התחדשות והתחלה חדשה אחרי תחיית ישו. לכן בלוחות השנה המערביים השבוע מתחיל ביום ראשון, ויום הראשון לעבודה הוא יום שני (Monday). באסלאם - יום המנוחה הוא בכלל יום שישי (ג'ומעה = יום האסיפה) אבל זה גם יוצר בלבול: כי ארגון התקינה הבינלאומי קבע את יום שני בתור היום הראשון הרשמי של השבוע (זה נקרא ISO 8601...), כדי שסוף השבוע יהיה באמת בסוף. אבל לא כולם עוקבים אחרי התקן הזה. ובכלל, יותר הגיוני לתת לכל אחד להחליט מה היום הראשון של השבוע, אצלו. כמו ביומנים הדיגיטליים... טריוויה מעניינת 💡 גם הסובייטים ניסו. לא רק הצרפתים ניסו לשנות את השבוע. ברית המועצות ניסתה במאה ה-20 לבטל את השבוע בן שבעה ימים ולהחליפו בשבוע בן חמישה ימים עם צבעים שונים לכל יום, כדי שהמפעלים יעבדו ללא הפסקה, ולא יהיה סופשבוע של מנוחה. זה נכשל, כצפוי - אנשים פשוט לא מוותרים על המנוחה שלהם. בערבית ובפרסית, כמו בעברית, שמות הימים נשענים בעיקר על מספריים, אבל כולם מצביעים על יום המנוחה. עד המצאת השעונים המכניים במאה ה-14, רוב העולם השתמש בשעות "עונתיות" - כלומר, שעות שאורכן משתנה לפי עונת השנה. כמו במצרים העתיקה. רק השעונים המכניים אילצו את כולם לאמץ שעות באורך קבוע. אז למה 24 שעות? ולמה 7 ימים? עכשיו גם אתם יודעים. פשוט כי ככה החליטו לפני אלפי שנים, והתרגלנו. לפעמים הדברים הכי שרירותיים הם אלה שהכי קשה לשנות. וכמו שאבא שלנו אמר, חסרה לכם שעה ביום? תקומו שעה אחת קודם.

מכירים את האווז הגדול והרועש שפתאום מטייל מולנו ברחוב? אז לא, הוא לא מחפש אגם לא קפוא, כמו בפתגם. הוא כאן כדי להישאר, למרות שהוא לא באמת במקור מכאן. או מאירופה. הוא בכלל עשה עלייה מאפריקה, והתמקם כאן בכיף שלו (ושלנו) וקוראים לו יאורית מצרית. 🦆 צילום: שירי לוין מי היא בעצם היאורית המצרית? היאורית המצרית היא אווז בינוני בגודלו (63-73 ס"מ גובה - קצת כמו לברדור, אבל שוקל יותר כמו פודל 1.5-2.25 ק"ג), עם גוף בגוונים של חום-אפור, צוואר ארוך ורגליים ורודות. והסימן המזהה המיוחד שלה? כתם חום כהה סביב העין שנראה כמו איפור קבוע, וכתם חום נוסף על החזה. דוגמנית... כשהיא פורשת כנפיים, אפשר לראות אברות יד שחורות, אברות אמה ירקרקות וסוככות לבנות בולטות - כמו מדים צבעוניים. כלומר, הכנף שלה "צבועה" בשלושה חלקים ברורים, מה שהופך אותה לממש קלה לזיהוי. הידעתם? "אברה" היא נוצה גדולה בכנף של ציפור, כזו שמשמשת אותה לתעופה. תחשבו על כנף הציפור כמו על זרוע אנושית: אברת ה"אמה" היא החלק האמצעי, אבקת ה"יד" היא הקצה, וה"סוככות" הן כמו שרוול שמכסה את החיבורים. הזכרים והנקבות נראים כמעט זהים, אבל הזכר מעט גדול יותר. איך מבדילים ביניהם? לפי הקול! הזכר משמיע מעין לחישה מאיימת (או נשיפה רועשת כשהוא נסער), ואילו הנקבה מגעגעת בקול גבוה יותר - קרקור רועש שבטוח שמעתם אם אי פעם ניסיתם להתקרב לאפרוחים שלה. אנשים טובים עוצרים את התנועה בתל אביב, כדי לאפשר למשפחה של יאורים לעבור את הכביש בבטחה. צילום עדי ברטשניידר רגע, איך מבדילים בינה לבין ברווז רגיל או אווז? הרבה מתבלבלים בין יאורית לבין ברווזים או אווזים אחרים. גם אנחנו. אז הנה כמה סימנים שיעזרו לזהות אותה: הצוואר הארוך : היאורית עומדת זקוף עם צוואר ארוך, בניגוד לרוב הברווזים שיש להם צוואר קצר יותר. הכתם סביב העין : הכתם החום הכהה סביב העין הוא כמעט תמיד נוכח, וזה סימן ייחודי שלה. טיסה קולנית : כשיאוריות עפות, הן רועשות! הן נוטות לקרקר ולזמזם בזמן המעוף, בניגוד לברווזים שבדרך כלל שקטים יותר. הגודל והיציבה : היאוריות גדולות יותר מרוב הברווזים ועומדות יותר זקוף, כמו אווזים. יעוריות ואפרוחים באגם האקולוגי בפתח תקווה. צילום עדי ברטשניידר איך הגיעו לכאן בכלל? היאורית היא ציפור אפריקנית טיפוסית, שחיה במקור באפריקה, מדרום לסהרה ובעמק הנילוס. אבל בני האדם אהבו אותה כל כך (בעיקר בגלל המראה היפה שלה), שהם התחילו להביא אותה לפארקים ולגנים בוטניים כציפור נוי כבר במאה ה-17, כפי שמראים תיאורי טבע ורישומים של גנים בוטניים מאותה תקופה. לישראל הגיעו היאוריות הראשונות במהלך המאה ה-20 כחלק מהספארי. אבל אווזים, הם אווזים... והם לא בדיוק מסוג היצורים שנשארים במקום שבו שמים אותם... חלק ברחו, חלק שוחררו, וכל השאר - היסטוריה. היום יש בישראל אוכלוסייה משגשגת של יאוריות שחיות חיים טובים במיוחד באזור גוש דן - מפארק וולפסון (אדית) בבת ים, דרך שלוליות החורף בנתניה ופארק הירקון, ועד לבריכות השחייה הציבוריות שליד אוניברסיטת תל אביב 🙃. גם בעולם היאוריות התפשטו באותו אופן והפכו למין פולש במדינות רבות - בריטניה, הולנד, בלגיה, גרמניה, צרפת, ואפילו - ארצות הברית. באיחוד האירופי אפילו הכריזו עליה ב-2017 כמין פולש שצריך למגר... אבל היאוריות לא ממש מתרשמות מהחלטות פוליטיות. איך הן מסתדרות כל כך טוב בעיר? היאוריות גילו שהסביבה העירונית היא בעצם גן עדן בשבילן. הן מנצלות מדשאות מושקות, בריכות נוי, אגמי נוי בפארקים ואפילו מערכות ניקוז עירוניות - והופכות אותם לחיק הטבע שלהן. גינות ציבוריות עם דשא רך ונגיש? ארוחת בוקר מושלמת. בריכת שחייה עם דשא מסביב? בית חלומות. מנשנשות עשבים ברמת-גן. צילום עדי ברטשניידר מה שמעניין במיוחד הוא שהיאוריות למעשה תורמות לסביבה העירונית שלנו - הן אוכלות כמויות גדולות של עשב וזרעים, מסייעות לצמצום העשבייה הפראית בגינות עירוניות, ואפילו "מנקות" שרידי מזון ליד בריכות ואגמים. אז אפשר להגיד שהן חלק מצוות התחזוקה של הפארק! מה עוד מיוחד בהן? מעוף כבד וקולני : היאוריות לא ממש זריזות באוויר. המעוף שלהן כבד יותר מאשר של ברווזים, והן נוטות לזמזם ולקרקר בזמן טיסה, כך שקשה לפספס אותן. מונוגמיות (בדרך כלל): יאוריות 'מתחתנות' לכל החיים. כל זכר מתייחד עם נקבה אחת, ושניהם יחד בוחרים את מקום הקינון, דוגרים על הביצים (28-30 יום) ומגדלים יחד את הגוזלים. הזכר תפקידו להגן, והנקבה שומרת שהאפרוחים יישארו קרוב. וזה לא תמיד קל... כי האפרוחים די עצמאיים . הם יודעים למצוא אוכל לבד כבר מהרגע שבקעו מהביצה. קחו חודשיים קדימה (ליתר דיוק 70 יום) והם כבר פורחים מהקן. תוקפנות : בעונת הרבייה הזכרים מתגוננים באגרסיביות על הטריטוריה שלהם. מתי זה? כל זמן בין יולי למרץ (תלוי באזור). טקסי החיזור שלהם רועשנים עם צפירות וריקודי צוואר, ולפעמים אפילו תוקפים עופות אחרים שנכנסים לשטח שלהם. אלופות שחייה וטיפוס : בניגוד לרוב האווזים, היאוריות לא רק יודעות לשחות היטב, אלא שיש להן יכולת מפתיעה לטפס על עצים ולקנן בחורי עצים או אפילו בקינים נטושים של עופות אחרים (למשל של עקבים או עקעקים). איך הן חיות ביום-יום? היאוריות הן צמחוניות בעיקרן - הן אוכלות עשב, עלווה, זרעים (בעיקר חיטה), ולפעמים גם חרקים קטנים, תולעי אדמה ו צפרדעים שנמצאים ליד המים. הן נוהגות לנדוד במהלך היום בין מקור המים הראשי שלהן לבין שדות חקלאיים או גנים ציבוריים כדי לחפש מזון, אבל הן תמיד חוזרות למים "שלהן" בסוף היום. הן חיות בקבוצות קטנות (בעיקר לצורכי הגנה), פרט לעונת הרבייה - אז הן מתפצלות לזוגות. אם יש בצורת (או בעיה אחרת באיזור), הן מסוגלות לעבור למקור מים אחר - אבל באופן כללי הן אוהבות לגור באותו מקום כל החיים. תוחלת החיים שלהן בטבע לא תועדה, אבל בשבי הן יכולות לחיות עד 14 שנה (ולפעמים אפילו עד 35!). גם בנתניה! צולם בפארק הולצברג, נובמבר 25. קרדיט צילום שירי לוין למה באפריקה (החקלאים) לא כל כך אוהבים אותן? היאוריות אוכלות בלהקות, ובעיקר תבואה צעירה שזה עתה נבטה. חקלאים באפריקה מתלוננים על נזקים משמעותיים לשדות, וידועים מקרים של הרעלת יאוריות בעקבות הדברת מזיקים. מצד שני, היאוריות גם תורמות להפצת זרעים, לאיוורור קרקע ולחיסול צמחים מתים - ככה שיש להן גם תרומה חיובית למערכת האקולוגית, גם אם החקלאים באפריקה לא רואים את זה. יאוריות במיתולוגיה ובעולם העתיק במצרים העתיקה, אווזים (כולל היאורית המצרית) הופיעו בציורי קברים והיו חלק חשוב מהתרבות. המין הזה אפילו נחשב קדוש לאל השמש "רע" - אחד האלים החשובים ביותר ב מיתולוגיה המצרית . גם היוונים והרומאים העריצו את האווזים כסמל לשמירה ועירנות. יש אגדה מפורסמת על אווזים שהצילו את רומא מפלישת הגאלים בשנת 390 לפנה"ס, כשהתריעו בקרקוריהם על התקפת הפתע בלילה. מה עושים כשפוגשים יאורית? משאירים אותה בשקט! היאוריות לא מסוכנות לבני אדם (הן לא נושכות ולא תוקפות, אלא אם כן אתם ממש מציקים להן), אבל הן יכולות להיות רועשות ותוקפניות אם רק תנסו להתקרב לקן או לאפרוחים שלהן. אם יש להן קן בחצר - תיהנו מההזדמנות לצפות במעגל החיים המדהים שלהן מקרוב, אבל שמרו מרחק מכובד. מה כן אפשר לעשות? לצלם... יש לכן זום במצלמה, אז אפשר לצלם בלי להתקרב ולהפריע להן 📸

מאחורי כל קובית לגו צבעונית מסתתר סיפור מרתק שמתחיל בנגרייה קטנה בדנמרק. בואו נגלה איך צעצוע פשוט הפך לאחד המותגים המצליחים בעולם! ההתחלה הצנועה 🏠 בעיירה קטנה בשם בילונד שבדנמרק, החליט נגר בשם אולה קירק כריסטיאנסן להקים סדנת צעצועי עץ בשנת 1932. הוא ייצר ברווזים על גלגלים ומגדלי עץ שהילדים אהבו. כשהגיע הזמן לבחור שם לעסק, בחר אולה במילה "לגו" – צירוף של המילים הדניות "Leg Godt" שפירושן "שחק יפה". הידעת? 🤔 בלטינית, המילה "lego" פירושה "אני אוסף" או "אני בוחר" - צירוף מקרים מעניין, בהתחשב במה שלגו הפכה להיות! המהפכה הפלסטית 🪀 אחרי מלחמת העולם השנייה, אולה גילה חומר חדש – פלסטיק. באותם ימים, אנשים העדיפו צעצועי עץ ופלסטיק נחשב זול, אבל אולה ראה בו פוטנציאל עצום. הוא התחיל לייצר קוביות פלסטיק פשוטות, ובשנת 1958 הגיעה פריצת הדרך הגדולה: המצאת שיטת החיבור המיוחדת של הקוביות עם הצינורות הקטנים בתחתית. 🔧 הקוביות של לגו כל כך מדויקות, שהסטייה המותרת היא פחות מאלפית המילימטר! זו הסיבה שכל הקוביות מתחברות בצורה מושלמת - כך שקוביה מ-1958 תתחבר בדיוק לקוביה שנקנתה היום. השריפה ששינתה הכל 🔥 לפעמים דווקא האסונות מובילים להצלחות הגדולות ביותר. ב-1960, מפעל העץ של לגו עלה באש. במקום להתייאש, החליטה המשפחה להתמקד אך ורק בצעצועי פלסטיק – החלטה שהפכה את לגו למה שהיא היום. בילונד, אותה עיירה קטנה, הפכה ל"בירת הלגו" עם מפעל ענק ופארק שעשועים מדהים בשם לגולנד. דמויות קטנות, סיפור גדול 👨‍👩‍👧‍👦 ב-1978 נולדו דמויות המיניפיגור – אותן דמויות צהובות מחייכות שכולנו מכירים. הדמות הראשונה הייתה כבאי, ומאז נוצרו כל כך הרבה דמויות עד שיש יותר מיניפיגורות בעולם ממספר בני האדם! אם חמ"ל לילדים היה משחק לגו, ככה זה היה נראה... לגו בחלל ובעולם האמיתי 🚀 כיום לגו היא הרבה יותר מסתם קוביות משחק. מודל של מעבורת החלל Discovery של לגו אפילו טס בחלל האמיתי בשנת 2010 - מרחק של יותר מ-8.5 מיליון קילומטרים! הידעת? 📚 הערכה הגדולה ביותר של לגו היא מפת העולם, שמכילה 11,695 חלקים! אגב, שיא הרכבה מדהים נקבע כשהערכה הורכבה בקצת יותר מ-7 שעות. אם כבר שיא, איזה שיאי לגו מדהימים יש? 🏆 עולם הלגו מלא בשיאים מרשימים! הנה כמה מהמדהימים שבהם: דינוזאור ענק : האמן נייתן סוואיה יצר שלד T-Rex באורך 6 מטרים מ-80,020 קוביות לגו - השלד הגדול ביותר שנבנה אי פעם מלגו. מגדל לשמיים : במילאנו, איטליה, נבנה המגדל הגבוה ביותר מלגו - 35 מטרים של קוביות צבעוניות! לבנייתו השתמשו ב-550,000 קוביות. בית אמיתי מלגו : מגיש הטלוויזיה ג'יימס מיי עשה את הבלתי ייאמן כשבנה בית בגודל מלא (!) מקוביות לגו. הבית כלל הכל - ממיטה ועד שירותים, והוא אפילו ישן בו! חנוכייה : בישראל נבנתה חנוכיית הלגו הגדולה בעולם, בגובה 4 מטרים ועם יותר מ-130,000 קוביות. מיצג החיות : דאנקן טיטמארש יצר את מיצג הלגו הגדול בעולם עם יותר מ-2 מיליון קוביות. המיצג הציג חיות אקזוטיות מרהיבות. הידעת? ⌛ לגו הוציאה סידרה שהתמקדה ב מסע בזמן , שהיו בה כלי רכב משונים. לגו בתרבות הפופולרית 🎬 לגו מזמן חרגה מגבולות חדר המשחקים והפכה לחלק בלתי נפרד מהתרבות העכשווית: תעשיית הקולנוע : "סרט הלגו" שיצא ב-2014 היה להצלחה עצומה עם הכנסות של 469 מיליון דולר! ההצלחה הובילה לסרטים נוספים כמו "לגו באטמן" ו"לגו נינג'גו". הסרטים האלה לא רק מצחיקים - הם גם מעבירים מסרים חברתיים חשובים בדרך מקורית. טלוויזיה ומשחקים : סדרות פופולריות כמו "משפחת סימפסון" שילבו הומור ואזכורים ללגו, ומשחקי מחשב כמו "לגו מלחמת הכוכבים " ו"לגו הארי פוטר" הביאו את הקסם של לגו לעולם הדיגיטלי. רוצים לבנות קוביית לגו שמתקפלת לאינסוף? הנה איך לגו באמנות 🎨 מה קורה כשאמנים לוקחים קוביות לגו ויוצרים איתן יצירות אמנות? דברים מדהימים! תערוכת "אמנות הקובייה" של נייתן סוואיה (אותו אמן שיצר את דינוזאור הלגו הענק!) מציגה פסלים מרהיבים שנבנו ממיליוני קוביות לגו. התערוכה מסיירת בעולם וזוכה לשבחים רבים. האמן שון קני יצר תערוכות מרתקות, כולל יצירה בשם "רעיונות צומחים" שנבנתה מ-380,000 קוביות ומשלבת אמנות עם מסרים סביבתיים. בתערוכת Brick Live שהתקיימה בבירמינגהם בשנת 2016, הציג האמן הבלגי דירק דנויאל, הידוע ביצירותיו המורכבות מקוביות לגו, מגוון פסלים ודיוקנאות מפורסמים, הממחישים את היכולות האמנותיות והיצירתיות שניתן להשיג באמצעות לגו. מוזמנים ליהנות מהיצירות בסרטון המצורף: השפעה על החברה 🌟 לגו היא הרבה יותר ממשחק - היא דרך לחבר בין דורות ולעודד למידה. דרך תוכניות כמו FIRST LEGO League וערכות שמתמקדות בנושאי STEAM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, אמנות ומתמטיקה), לגו עוזרת לילדים ללמוד תוך כדי משחק. אפילו אדריכלים ומעצבים בכל העולם שואבים השראה מלגו - הקוביות הפשוטות האלה עוזרות לפתח חשיבה מרחבית ויצירתיות. אז למה לגו זה משחק כל כך מצליח? ✨ התשובה פשוטה: כי לגו מאפשר לכולנו להפוך כל דבר שנדמיין למציאות. עם קוביות לגו אפשר לבנות טירה, חללית, דינוזאור ואפילו עולם שלם. זה משחק שמחבר בין דמיון למציאות, בין ילדים למבוגרים, ובעיקר – בין רעיון למעשה. ורצינו להזכיר שאם יש לכם קוביות, ואין לכם רעיון מה אפשר ליצור מהן, יש אפליקציה שתעזור לכם לתכנן את יצירת הלגו המתאימה . לחצו על הלינק

עוד קלאסיקה אהובה של דיסני. הפעם משנת 1970. והנה אנחנו נודדים לפריז של שנות העשרה של המאה ה-20, לסיפור מקסים על משפחת חתולים אריסטוקרטיים שיוצאים להרפתקה בלתי צפויה. אם אתם אוהבים חתולים, מוזיקת ג'אז, ופריז הרומנטית - זה הסרט בשבילכם. 🎬🥖🇫🇷 על מה הסרט? חתולה מפונקת חיה חיים מושלמים בפריז עם שלושת הגורים שלה, אצל זמרת אופרה עשירה שמעריצה אותם. יום אחד המאדאם מחליטה לעדכן את הצוואה שלה - ומשאירה את כל הונה לחתולים האהובים שלה. משרת הבית, אדגר, מאוד לא מרוצה מהמצב הזה. אם החתולים יקבלו את ה כסף , הוא לא יקבל כלום! אז הוא מחליט לפתור את הבעיה בדרך הפשוטה - להיפטר מהם. אדגר מרדים את החתולים ומשליך אותם הרחק מפריז, באמצע הכפר. כשהם מתעוררים, הם מבינים שהם אבודים לגמרי - הם רחוק מהבית, ללא מושג איך לחזור, ובלי שום ניסיון בחיים מחוץ לאחוזה המפנקת. אבל לא הכל אבוד! הם פוגשים את תומס, חתול רחוב מקסים, נועז וחכם, שמכיר כל פינה בפריז. תומס מחליט לעזור למשפחה הקטנה למצוא את דרכם חזרה הביתה, ובדרך הוא מגלה שאולי חיי משפחה הם לא כל כך נוראיים כמו שחשב... בדרך הם פוגשים חבורה מטורפת של חברים - אווזים בריטיים מצחיקים, עכבר אמיץ בשם רוקפור, וכנופיית חתולי ג'אז שמנוהלת על ידי חתול בשם סקאט קאט שמלמד אותם מה זה ג'אז אמיתי! 🎷🎹🎻 מה מיוחד בסרט הזה? זה אחד הפרויקטים האחרונים שוולט דיסני בעצמו, אישר לפני מותו בדצמבר 1966. השירים בסרט מקסימים ותוססים במיוחד. קבלו את זה למשל: אוהבים את פריז? כי אז תהנו אפילו יותר מהאנימציה של פריז: הנופים, הרחובות, הארכיטקטורה - הכל בסגנון ציורי שווה לב. וכמובן - כל, אבל כל החתולים - והמשפחה הראשית - פשוט מקסימים, והגורים פשוט גונבים כל סצנה שהם בה. אין ילד שלא רוצה חתול בבית, אחרי הסרט הזה (ראו, הוזהרתם...) אנקדוטות מעניינות הסרט התחיל ב-1962 כרעיון ל-2 פרקים בסדרת הטלוויזיה של דיסני, ורק אחרי שנתיים של עבודה על התסריט החליטו להפוך אותו לסרט אנימציה באורך מלא. בגירסה שבאנגלית, המדובב של תומס אומאלי הוא אותו אחד שדיבב את באלו מ"ספר הג'ונגל". לואי ארמסטרונג היה אמור לדובב את סקאט קאט - והדמות של סקאט קאט אפילו עוצבה עם רווח בין השיניים כמוהו. אבל בסוף ארמסטרונג חלה ולא יכול היה להקליט. יש שמועות שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי של אישה עשירה שהשאירה את הונה לחתולים שלה. אבל למעשה, זה קורה - ואפילו די הרבה - במציאות! אם הסרט היה נכשל בקופות, דיסני כנראה הייתה סוגרת את מחלקת האנימציה. למזלנו, הסרט הצליח מאוד בקופות ולכן כולנו נהנים מסרטי אנימציה נהדרים... למי זה מתאים? הסרט מתאים לכל המשפחה, מגיל 5 ומעלה. זה סרט מתוק, מצחיק, עם מוזיקה נהדרת וללא סצנות מפחידות. יש בו הומור פיזי מצחיק (במיוחד הסצנות עם אדגר והכלבים), רומנטיקה עדינה, והרבה רגעים חמים של משפחה וחברות. "חתולים בצמרת" הוא אחד מהסרטים הכי מרגיעים ונעימים של דיסני. אין פה נבל מפחיד, אין סכנות גדולות - רק סיפור חמים על משפחה שמנסה לחזור הביתה, חתול רחוב שמגלה מה זאת אהבה, וחבורה של דמויות מקסימות שפוגשים בדרך. האנימציה יפה, המוזיקה מרגיעה ומשמחת, והסיפור פשוט ומרגש. זה סרט שאפשר לצפות בו כשרוצים משהו נעים שיגרום לכם לחייך, בלי מתחים או דרמות כבדות. וכמובן - מי לא אוהב חתולים? 🐱 אז אם אתם מוכנים לסיבוב קטן בפריז של שנות העשרה, עם חתולים מקסימים, מוזיקת ג'אז תוססת, וקצת רומנטיקה - הגיע הזמן ללחוץ על דיסני פלוס.

שמתם לב שכובע השף הוא אחד ה כובעים הכי מוזרים שיש? גבוה, לבן, עם קפלים, כאילו מישהו שם שקית גדולה - ומעוצבת - על הראש... אז מה הסיפור? השם הרשמי: טוֹק בלאנש לכובע השף קוראים "טוק בלאנש" (Toque Blanche), שזה בצרפתית "כובע לבן". המילה "טוק" עצמה באה מהערבית ופירושה פשוט "כובע", אבל הצרפתים לקחו את זה והפכו את הכובע הזה לסמל של השף המקצועי. איך זה התחיל? מאגדה לבריחה יש כל מיני אגדות על מקור כובע השף. אגדת אשורבניפל מהמאה ה-7 לפני הספירה, מספרת שהמלך כל-כך פחד שירעילו את האוכל שלו, שהוא דרש מהטבחים לחבוש כובע שדומה לכובע המלוכה - כדי שיהיה ברור מיהם ושיראו עצמם כנאמנים לו. אגדה אחרת מספרת שבמאה ה-6, כשהברברים פלשו לאימפריה הביזנטית, טבחים יווניים ברחו למנזרים והסתתרו שם - והם אימצו את הכובעים הגבוהים והשחורים של הנזירים, כהכרת תודה למגיניהם. וכשהסכנה חלפה, הם המשיכו לחבוש את הכובעים האלה כסוג של סמל מקצועי. האדם שהמציא את הכובע המודרני אבל האמת היא שאת כובע השף המודרני שאנחנו מכירים אפשר לזקוף לזכותו של מארי-אנטואן קארים (Marie-Antoine Carême), שף צרפתי מפורסם שחי בין השנים 1784-1833. קארם נחשב ל"מלך השפים ושף המלכים", והוא בעצם המציא את כל מדי השף המודרני - כולל הז'קט הלבן הכפול, ואת מה שחשוב לנו - הכובע הגבוה עם הקפלים. בשנת 1821, בזמן שקארם עבד עבור הממשלה הבריטית בווינה, הוא הושפע מהמדים הצבאיים המהודרים שראה, והחליט שגם לשפים מגיע מדים שמבטאים מצוינות ויוקרה, וגם כי לא אהב את מראה צוות הטבחים שלו, שנראה לו מרושל מדי עבור אירועים גדולים. אז הוא לקח את כובעי הצמר הרפויים שהשפים נהגו לחבוש (שנראו כמו כובעי שינה...) והחליט לשנות את זה בגדול. הוא חיזק את הכובע בעזרת קרטון בתוכו, כדי שיעמוד זקוף וגבוה! כמה גבוה? 45 ס"מ גבוה! 😱 קארם עצמו חבש כובע שהיה בגובה של כמעט חצי מטר (45 ס" מ)! זה כמעט כמו לשים שני סירים אחד על השני על הראש... הוא ממש היה צריך את הקרטון כדי שהכובע לא יתקפל עליו. אבל הגובה הזה לא היה רק בשביל היופי, אלא גם בשביל האופי... הוא סימל מעמד השף במטבח: ככל שהכובע גבוה יותר, כך השף בכיר יותר. כמו דרגות אנשי צבא - רק על הראש. וכך אפשר היה לזהות מייד מי ראש הטבחים - לפי הכובע הכי גבוה במטבח. היום, כובעי השפים הרבה יותר צנועים - בדרך כלל בין 20 ל-30 ס"מ, ואף אחד לא צריך קרטון כדי לשמור עליהם זקופים. הידעתם? לפני שהומצא הכובע הגבוה של השפים, טבחים נהגו לחבוש כובעי לילה (nightcap) - כובעי כותנה רכים שאנשים חבשו בזמן השינה כדי לשמור על חום הראש ולספוג זיעה. קארם חשב שהכובעים האלה גרמו לשפים להיראות חולים ועייפים, ולכן החליט שצריך משהו יותר מכובד שיבטא "אדם בריא"! למה בצבע לבן? ◽ הצבע הלבן נבחר מסיבה פשוטה: הוא מסמל ניקיון והיגיינה . בתקופה שבה לא היו להם את התקנים המודרניים שלנו, היה חשוב להראות ללקוחות שהמטבח נקי. בגלל שכל צבע לבן רואים כל לכלוך או כתם, אין כמו כובע גבוה ולבן כדי להראות כמה נקי כאן... השף הראשון שהתעקש על כובעים לבנים היה דווקא שף בשם בושה (Boucher), שהיה השף האישי של הנסיך טאלייראן הצרפתי, שהבין את החשיבות הקריטית לתדמית המטבח ולהיגיינה. 100 הקפלים ו-100 דרכים להכין ביצה 🥚 הקפלים אולי נועדו כדי לתת קשיחות לכובע, אבל... אחת האגדות המפורסמות ביותר על כובע השף היא שיש בו 100 קפלים, ושכל קפל מייצג דרך שונה להכין... ביצה! וכך, לפי המסורת, שף שיש לו 100 קפלים בכובע הוא מאסטר-שף שיודע 100 דרכים שונות להכין ביצים (כנראה שגם ביצת קולומבוס היא אחת מהן 😜). אבל האמת? אין לסיפור הזה שום אסמכתא היסטורית. גם השף המפורסם ז'אק פפין אמר שהוא מכיר את האגדה הזאת אבל לא יודע מאיפה היא באה. חוקרים בדקו את ספר הבישול הקלאסי של אוגוסט אסקופייה מ-1903, שנחשב למקרא של הבישול הצרפתי, ולא מצאו בו שום אזכור על קשר כלשהו בין הקפלים לביצים - למרות שבספר עצמו יש יותר מ-100 מתכונים לביצים! מה שכן ידוע הוא שבימיהם הראשונים של ה"טוֹק בלאנש", מספר הקפלים היה אמור לייצג את מספר המתכונים או הטכניקות שהשף שלט בהם. אבל האם זה היה דווקא קשור למתכוני ביצים? קשה לדעת. גם אתם מסמנים את הביצים הקשות? 🤔 למה הכובע כל כך גבוה? יש לזה סיבה מדעית! מעבר לסמליות של מעמד, לגובה יש גם יתרון פרקטי: הוא מאפשר זרימת אוויר טובה יותר סביב הראש. במטבחים החמים והלחים של פעם (וגם של היום), השפים עובדים ליד תנורים, סירים רותחים ואש גלויה. הכובע הגבוה יוצר מרווח אוויר בין הראש לבין החלק העליון של הכובע, מה שעוזר לקרר את הראש ומונע מהשף להזיע יותר מדי. למעשה הכובע הגבוה הזה עובד כמו ארובה זעירה: האוויר החם עולה, הקפלים מאפשרים לו להיפלט החוצה מבלי שהכובע "ייצמד" לראש. מה עוד? מניעת נפילת שיער למזון! זה נשמע מובן מאליו היום, אבל בעבר זו הייתה בעיה רצינית. יש אגדה על המלך הנרי השמיני הקפריזיונר, שאיים בעריפת ראש השף שלו לאחר שמצא שערה במרק שלו. השף הבא כבר קיבל הוראה לחבוש כובע תוך כדי בישול - וכך התחילה המסורת. הכובע הגבוה והמקופל מכסה את כל השיער ומונע ממנו לנשור למזון. פשוט וגאוני. אגב, זה לא מונע מזבוב טועה ליפול ולטבוע במרק... אבל זה סיפור אחר... השפעת אוגוסט אסקופייה השף המפורסם השני שקידם את הכובע היה אוגוסט אסקופייה (Auguste Escoffier), שעבד במלון סאבוי בלונדון ב-1890 והמציא את מושג "בריגדת המטבח" - המבנה ההיררכי של השפים במטבח המודרני. אסקופייה לקח את הרעיון של קארם והפך אותו לסטנדרט בכל המטבחים המקצועיים באירופה. משם זה התפשט לכל העולם. וכיום, השף הראשי חייב לחבוש כובע לבן - סטנדרט קבוע שמסמל את מעמדו. במטבחים מודרניים, שפים רבים בוחרים בכובעים יותר מעשיים: כובעי גולגולת, כיפות ואפילו באנדנות. אבל הטוֹק בלאנש הגבוה עדיין נשאר לסמל הכי מזוהה של השף המקצועי, והוא נושא עמו את כל המסורת והיוקרה של הבישול הצרפתי הקלאסי. הידעתם? 👩‍🍳 רוב כובעי השפים היום עשויים בד כותנה מעומלן או נייר חד-פעמי. כובעי הנייר קלים יותר לתחזוקה ומספקים אוורור טוב יותר במטבח החם). כובעי שף בעולם 🌍 לא בכל מקום בעולם השפים חובשים את הטוק הגבוה. כל מדינה ומסורת פיתחה כובעים משלה שמתאימים לאקלים המקומי, למנהגים ולסגנון הבישול: צרפת - כמובן, זה הבית של הטוק בלאנש (Toque Blanche), הכובע הגבוה, הלבן והמסורתי עם הקפלים. זה הסמל הכי מפורסם של השף המקצועי. לא סתם בדיסני נתנו לעכברוש של רטטוי את הטוֹק בלאנש על הראש... איטליה - שפים איטלקים לפעמים חובשים את הקאפלו דה שף (Cappello da chef), כובע עגול ונמוך שמזכיר פטריית פורצ'יני או פלפל. הוא פשוט יותר ונוח יותר מהטוק הצרפתי הגבוה. יפן - במסעדות סושי יוקרתיות, השפים חובשים כובע מלבני שטוח לבן, או רצועת בד שנקראת **האצ'ימאקי** (Hachimaki) או **טנוגוי** (Tenugui) - בנדנה יפנית מסורתית סביב הראש. טורקיה *- טבחים מסורתיים חובשים את ה**פז** (Fez) - כובע עגול, רך, נמוך יחסית, לרוב בצבע אדום או לבן. הודו ופקיסטן - באקלים החם של דרום אסיה, השפים מעדיפים **טופר** או כובע גולגולת - כובע בד דק, עגול, נמוך ולבן, שנוח לעבודה במטבחים חמים ועמוסים. סין - כובעים פשוטים ושטוחים או רצועות בד עבות שמאפשרות לשפים לעבוד בנוחות בלי שהזיעה תפריע להם. ישראל - כובע הגולגולת ("סקאל קאפ") שחור או לבן, הפך פופולרי מאוד במטבחים המודרניים בזכות הנוחות והפשטות שלו. ארה"ב - מגוון רחב: מהטוק המסורתי דרך כובעי נייר חד-פעמיים ועד לכובעי בייסבול ובנדנות - התעשייה האמריקאית מאפשרת גמישות רבה. כל כובע נוצר כדי להתאים למסורת המקומית, לאקלים ולצרכי השפים. במקומות חמים במיוחד (כמו הודו וסין), שפים מעדיפים כובעים קטנים או סרטי בד כדי למנוע חום וזיעה. באיטליה רואים שפים עם כובעי בד מעוגלים, ואילו במערב, ובייחוד בארה"ב, נכנסו גם כובעי נייר חד-פעמיים למטבחים תעשייתיים. כל אחד מהכובעים משקף מסורת, מציאות פרקטית, וגאווה מקומית של השף והמטבח בו הוא פועל.

כשאנחנו חושבים על פילוסופים, אנחנו מדמיינים אנשים עם עט, מגילה או לפחות פודקאסט. אבל יש פילוסופים שכתבו את הרעיון שלהם לא על דף - אלא דרך מעשים. ג'ון הנרי פטרסון היה אחד מהם. קצין בריטי, צייד אריות, מפקד צבאי - אבל בעיקר: אדם שראה משהו שאחרים עוד לא ראו, והיה אמיץ מספיק לנהוג על פיו. 🦁 האיש שצד אריות בואו נתחיל עם הסיפור שהפך אותו למפורסם ברחבי העולם. פטרסון נולד באירלנד ב-10 בנובמבר 1867. הוא הגיע לקניה בסוף המאה ה-19 כמהנדס של מסילות רכבת, ושם נתקל בבעיה שלא למדו עליה באף אקדמיה - שני אריות ענקיים שטרפו עשרות פועלים במהלך הלילה. העבודה על המסילה נעצרה, והפחד שלט באזור. פטרסון, שהיה גם קצין וגם צייד מנוסה, החליט לטפל בבעיה בעצמו. במשך מספר חודשים ארוכים ומתוחים הוא ארב לאריות, עד שחיסל את שניהם ב-1898. הסיפור הזה הפך לספר מפורסם בשם "אוכלי האדם של צאבו" (1907), ומאוחר יותר גם לסרט (בשם "The Ghost and the Darkness", אם רציתם לדעת). אבל צייד האריות זה רק ההתחלה של הסיפור הזה. משהו הרבה יותר מעניין קרה כשפטרסון פגש רעיון שהיה גדול מכל אריה. מפגש עם חזון  🇮🇱 כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, פטרסון כבר היה קצין מנוסה בצבא הבריטי. אבל אז הוא נחשף לרעיון שישנה את חייו - ואת ההיסטוריה: הקמת יחידה צבאית יהודית בצבא הבריטי. זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור דחפו את הרעיון הזה, שנראה בלתי אפשרי באותה תקופה - להקים כוח צבאי יהודי מאורגן (בת'כלס, היחידה הצבאית היהודית המאורגנת הראשונה בעת החדשה). הממסד הבריטי היה סקפטי. רבים ראו בציונות רעיון שולי או בעייתי. אבל פטרסון ראה משהו אחר. הוא ראה אנשים, יכולת, סיפור היסטורי - ושותפות אפשרית. זה קצת דומה למה שפו הדוב הבין על חברים: שצריך לראות את האדם כמו שהוא באמת, ולא דרך המשקפיים של מה שאחרים חושבים עליו. גדוד נהגי הפרדות - לוגיסטיקה שעשתה היסטוריה  🐾 ב-1915 הוקם גדוד נהגי הפרדות, ופטרסון מונה למפקד שלו. יוסף טרומפלדור שימש כסגנו. על הנייר, זו הייתה בסך הכל יחידת תובלה: חיילים יהודיים שהסיעו אספקה עם פרדות בחזית גליפולי. אפשר להגיד: "כולה נהגי פרדות". אבל פטרסון הבין משהו עמוק יותר: מה שמזיז היסטוריה הוא לא רק מי שיורה, אלא מי שדואג שהלחם, המים והתחמושת יגיעו למי שצריך. היום קוראים לזה "לוגיסטיקה צבאית", וזה נחשב לאחד הגורמים המכריעים ביותר בכל מלחמה מודרנית. הידעתם? גדוד נהגי הפרדות התחיל עם 650 פרדות ורק 562 חיילים. כלומר, יותר פרדות מאנשים! למה דווקא פרדות? 🫏 הפרדה היא חיה חזקה, עקשנית, לא מפונקת, שהולכת בשקט למרחקים גם בשטח קשה, ותמיד מגיעה עם הציוד. היא יכולה לסחוב אפילו 20% ממשקל גופה, היא לא תרוץ עד שתיפול כמו הסוס, והיא יכולה לשרוד עם הרבה פחות מים. ולא פחות חשוב: הן זוכרות דרכים ומקומות שנים אחרי שעברו בהן פעם אחת. במובן הזה, הפרדה היא המטאפורה המושלמת לפילוסופיה של פטרסון: לא צריך להיות הכי רועש כדי לשנות את העולם - צריך להיות הכי יציב בדרך אליו. אם זה היה קורה היום, היינו מדברים על בינה מלאכותית, רובוטים או רחפנים. אבל אז, החדשנות הצבאית הייתה חיה עקשנית עם פרסות חזקות - והצלחת הגדוד לפעול בתנאי גליפולי הקיצוניים נחשב להישג לוגיסטי יוצא דופן. פטרסון אמר: "לא כל מה שמשנה את העולם נוצר במעבדה - לפעמים הוא מתחיל בשביל מאובק במדבר, עם 650 פרדות וקומץ חולמים." הגדוד פעל בתנאים קשים מאוד: בוץ, חום, מחלות וחוסר ציוד - אבל זכה להערכה רבה מצד הפיקוד הבריטי על מסירות ויעילות. זה היה הרבה יותר מסתם יחידת תובלה - זו הייתה הוכחה חיה שעם יכול לחזור להיסטוריה שלו. הלגיון היהודי - ממשיכים את החזון 🎖️ פטרסון לא הסתפק בגדוד נהגי הפרדות. הוא המשיך לדחוף להקמת יחידות לחימה יהודיות, והפך לאחד ממובילי הלגיון היהודי - הגדודים העבריים שנלחמו בארץ ישראל ושימשו אחד היסודות שעליהם נבנה הכוח הצבאי הציוני. על פעילותו הצבאית המסורה, פטרסון אף עוטר באותות ובשבחים. אבל יותר מזה - הוא נחשב לאחד הקולות הלא-יהודיים המשפיעים ביותר בתמיכה בציונות בתקופת המנדט הבריטי. הפילוסופיה של פטרסון - בלי תיאוריה, רק מעשים 🧭 לפטרסון לא היה מניפסט. לא "אסכולה". לא ציטוט שמוצאים על פוסטרים. אבל אם מנסים לחלץ את תפיסת העולם שלו מתוך מה שעשה, מקבלים משנה סדורה לא פחות משל כל פילוסוף: האדם קודם למוסכמות כשהממסד הבריטי ראה בציונות רעיון בעייתי או שולי, פטרסון ראה בני אדם. לא "נטל יהודי", לא "שאלה פוליטית" - הוא ראה עם, יכולת, סיפור, ושותפות היסטורית אפשרית. כמו שמורלה הישישה מ הסיפור שאינו נגמר הבינה ש לפעמים צריך להסתכל על דברים מזווית אחרת כדי לראות את האמת - פטרסון הסתכל על העם היהודי מזווית שלא הייתה מקובלת בזמנו, וראה משהו שאחרים החמיצו. אומץ הוא לדבוק באמת, לא בפופולריות פטרסון תמך פומבית בזכות העם היהודי לכוח צבאי, שנים לפני שזה היה רעיון "לגיטימי". באותו רגע, זה לא היה מה שמרוויח נקודות אצל הממונים עליו - אבל זה היה הדבר הנכון. בדומה לאומץ של אטריו בסיפור שאינו נגמר, שהמשיך גם אחרי הכישלון הכואב שלו - פטרסון הבין ש גיבור אמיתי הוא לא מי שתמיד מנצח, אלא מי שמוכן לנסות שוב גם כשקשה . גבורה היא גם לוגיסטיקה פטרסון הבין שכוח שלא מחזיק קו אספקה, לא מחזיק חזון. כמו ש עמנואל קאנט לימד על חשיבות הסדר והארגון כתנאי לחשיבה טובה - פטרסון הבין ש ארגון נכון של משאבים הוא תנאי להצלחה . הגדוד אולי לא הכריע מערכה בקרב גדול, אבל הוא שבר תקרת זכוכית היסטורית: היחידה הצבאית היהודית המאורגנת הראשונה בעת החדשה הוכיחה שאפשר לשלב זהות לאומית ויכולת מעשית, והפכה לאבן דרך משמעותית בדרך להקמת מדינת ישראל. לזהות פוטנציאל היסטורי ולפעול מהר פטרסון היה האדם שהאמין ביוסף טרומפלדור כשעוד לא הפך למיתוס. הוא זה שדחף להקים יחידות יהודיות נוספות בצבא הבריטי - מה שהתפתח לגדודים העבריים, אחד היסודות שעליהם נבנה הכוח הצבאי הציוני. הוא קלט מוקדם את מה שהעולם עוד לא הבין: ש עם שחוזר להיסטוריה חייב גם כלים להגן עליה. אחרי המלחמה - המשך החזון  📜 כשב-11 בנובמבר 1918 בשעה 11, נחתמה הפסקת האש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה, העולם עצר אחרי רעש אדיר. אבל בתוך הסיפור הענק הזה, פטרסון המשיך לשמור על משהו שקט יותר, ולא פחות חזק - את החזון שהחל בגדוד נהגי הפרדות. הוא המשיך לכתוב ספרים ולשמור על הקשר עם התנועה הציונית. כשטרומפלדור נפל בתל חי ב-1920, פטרסון ספד לו בפומבי. שומר על קשר עם משפחתו גם לאחר מכן. בשנות הארבעים, הוא הביע תמיכה פומבית במנחם בגין ובמאבק לעצמאות יהודית - תארו לעצמכם, קצין בריטי שתומך במי שהבריטים רדפו אחריו, רק כי הוא באמת האמין ברעיון. הסיום עד כמה פטרסון הלא יהודי אהב והאמין בחלום הישראלי? הוא ביקש להיקבר ליד לוחמיו. ב-1947, כשנפטר, הוא נקבר בלוס אנג'לס, אבל בשנת 2014 הועלו עצמותיו לישראל, והוא נקבר במושב אביחיל, ליד קברי לוחמי הגדודים העבריים. הכיתוב על מצבתו אומר: "קולונל ג'ון הנרי פטרסון - ידיד הציונות ומפקד הגדודים העבריים". ואפשר למצוא את שמו מונצח גם בשמות רחובות, למשל בנתניה ובאביחיל. אז מה למדנו מפטרסון? 💫 פטרסון מזכיר לנו שחזון לא תמיד נולד בספר או בהרצאה. לפעמים הוא נולד מאדם אחד שמזהה אנשים אחרים, ומאמין בהם קצת לפני כולם. לפעמים מה שמשנה את המציאות הוא לא המהפכה הגדולה, אלא הרגע שבו מישהו מחליט לפעול למרות שעדיין אין הוכחה שזה יעבוד. זה נכון בכל תחום, וזאת פילוסופיה שלמה. פטרסון לא אמר: "אני עושה היסטוריה." הוא אמר, במעשים: "אני עושה את הדבר הנכון, ונראה לאן זה ייקח את כולנו." כמה עובדות לטריווייה... האריות שפטרסון צד מוצגים היום במוזיאון הטבע בשיקגו פטרסון נחשב לאחד הקולות הלא-יהודיים המשפיעים ביותר בתמיכה בציונות בתקופת המנדט. הוא דיבר בכנסים רבים על זכותו של העם היהודי לבית לאומי, גם כשזה לא היה פופולרי בקרב הבריטים טרומפלדור שימש כסגנו של פטרסון בגדוד נהגי הפרדות. אבל בהתחלה, כשהגיע לבריטניה כדי להתנדב, הבריטים דחו אותו בגלל ידו השמאלית החסרה (אותה איבד במלחמת רוסיה-יפן ב-1904). הוא הדגים להם איך הוא יכול לרתום פרדה, לטפל בציוד ולעשות כל מה שצריך - ביד אחת, וזה שכנע אותם לקבל אותו. גם נפוליאון השתמש בפרדות במלחמותיו - לחיל התותחנים שלו. למה? כי הן לא נבהלות מרעש היריות. החיילים היהודים קיבלו מדים בריטיים אבל הם ביקשו להוסיף להם סמלים יהודיים. וכך יצא שאושר להם תג עם מגן דוד עליו, וזו הייתה הפעם הראשונה מזה מאות שנים שיהודים לבשו מדים צבאיים עם סמל יהודי. 💭 שאלות למחשבה מתי הייתה פעם שהאמנתם במישהו לפני שאחרים האמינו בו? מה קרה? האם יש רעיון שאתם מאמינים בו, אבל אחרים עדיין לא מבינים אותו? איך אתם יכולים לעזור למישהו להגשים חלום שלו, גם אם זה לא החלום שלכם? למה חשוב לראות בני אדם ולא רק "קבוצות" או "תוויות"? ומה יותר חשוב: לעשות דברים גדולים שכולם רואים, או דברים קטנים שעוזרים לאחרים להצליח? ב-11.11 מציינים את סוף מלחמת העולם הראשונה, היום שבו העולם עצר אחרי רעש אדיר. ובתוך הסיפור הענק הזה, פטרסון מזכיר לנו משהו שקט יותר, אבל לא פחות חזק: חזון לא תמיד נולד בספר. לפעמים הוא נולד מאדם אחד שמזהה אנשים אחרים, ומאמין בהם קצת לפני כולם.

ערפל הוא תופעת טבע מרתקת שנראית כאילו השמיים החליטו לרדת אלינו לביקור. ויש בזה משהו, כי למעשה, ערפל הוא באמת ענן שהתיישב על פני הקרקע, והוא מורכב מטיפות מים זעירות המרחפות באוויר [רוצים להיזכר מה זה עננים? הקליקו לקרוא]. ערפל ברחובות, 10.11.25. צולם ע"י הדס שחם איך נוצר ערפל? ערפל נוצר כאשר האוויר מתקרר במהירות ומגיע לנקודת הרוויה שלו. במצב זה, אדי המים באוויר הופכים לטיפות קטנטנות שמרחפות סביבנו. יש כמה סוגים עיקריים של ערפל: ערפל קרינה : נוצר בעיקר בלילות ובבקרים כאשר הקרקע מתקררת במהירות והאוויר הלח שמעליה מתעבה. זהו הסוג הנפוץ ביותר של ערפל. ערפל אדבקציה : נוצר כשאוויר חם ולח נע מעל משטח קר ומתקרר. למשל, כשאוויר חם מהים מגיע ליבשה קרה. ערפל הרים : נוצר כשאוויר נע במעלה מדרון הר ומתקרר ככל שהוא עולה. ערפל קיטור : נוצר כשאוויר קר מאוד עובר מעל מים חמימים יותר. זה נראה כמו "אדים" העולים מהמים. ערפל בישראל 🇮🇱 בארצנו, ערפל מופיע בעיקר בעונות המעבר (סתיו ואביב) ובחודשי החורף. הוא נוטה להיווצר בשעות הלילה המאוחרות ועד הבוקר המוקדם, במיוחד באזורים: מישור החוף עמק החולה עמק יזרעאל אזורים נמוכים ועמקים בכלל המקומות המפורסמים בישראל לצפייה בערפל כוללים את מצפה רמון בבוקר חורפי, הר הרצל בירושלים, הר מירון והגליל העליון. הידעת? 💡 הערפל מספק לחות חשובה לגידולים חקלאיים בשעות הבוקר. זו תוספת מים טבעית שחקלאים באזורים כמו רמת הגולן והגליל, מעריכים מאוד איך הערפל מתפזר? הערפל מתפזר בדרך כלל עם עליית השמש בבוקר. קרינת השמש מחממת את הקרקע והאוויר, וגורמת לטיפות המים להתאדות. גם רוחות קלות יכולות לעזור לפזר את הערפל על ידי ערבוב שכבות האוויר. קשת בערפל - יש דבר כזה?🌈 אחת התופעות המרהיבות והנדירות ביותר שקשורות לערפל היא "קשת ערפל" (Fog Bow). בניגוד ל קשת בענן הרגילה והצבעונית שאנחנו מכירים, קשת הערפל מופיעה כקשת לבנה וזוהרת - כמעט כמו טבעת אור ענקית! איך היא נוצרת קשת? אור השמש פוגע בטיפות המים הזעירות בערפל, אבל בגלל שהטיפות בערפל קטנות בהרבה מטיפות הגשם, האור לא מתפצל לצבעים השונים כמו בקשת רגילה. וכך נשאר האור הלבן! מתי אפשר לראות קשת ערפל? כדי לראות קשת ערפל, צריכים להתקיים כמה תנאים: השמש חייבת להיות מאחוריכם. אתם צריכים להביט לכיוון הנגדי לשמש, אל תוך הערפל. הזמן האידיאלי הוא בבוקר מוקדם או לקראת שקיעה, כשהשמש נמוכה בשמיים. זוהי תופעה נדירה, אז אם אתם רואים אותה - אתם ממש בר-מזל! אל תשכחו לצלם אותה! עברית, קשה שפה? 📚 הערפל מככב גם בביטויים רבים בשפה העברית: "לוט בערפל" - כשמשהו לא ברור או לא ידוע. למשל: "תוכניותיו היו לוטות בערפל" (כלומר, אף אחד לא ידע בדיוק מה הוא מתכנן). "להסיר את הערפל" - להבהיר, לפזר את חוסר הבהירות. למשל: "ההסברשלה הסיר את הערפל והבהיר את הנושא". "ערפיח" - מילה בעברית שמורכבת מעֲרָפֶל + פִּיחַ, ומתארת תערובת של ערפל עם עשן או פיח. תופעה זו נפוצה בערים מזוהמות, ואפשר לראות אותה לפעמים מעל גוש דן בבקרים מסוימים. גם באנגלית זאת מילה שהיא חיבור של שתיים: Smoke+Fog שיוצרות את Smog הידעת? 💡 בעוד שערפל נוצר כשטיפות מים קטנות נתלות באוויר, אובך נוצר דווקא מחלקיקים יבשים (כמו אבק, עשן או זיהום) שנמצאים באוויר. טכנולוגיות הקשורות לערפל 🔍 איך מודדים ערפל? מטאורולוגים משתמשים במכשירים מיוחדים כמו "מד-ראות" (Visibility meter) כדי למדוד את צפיפות הערפל. המכשיר שולח קרן אור ומודד כמה ממנה חוזר בחזרה, וכך מחשב את מידת הראות. סולם ראות: כמו סולם ריכטר שמודד עוצמת רעידת אדמה , ככה מטאורולוגים מגדירים רמות שונות של ערפל לפי טווח הראות: - ערפל קל: ראות של 500 מטר עד 1 ק"מ - ערפל בינוני: ראות של 200 עד 500 מטר - ערפל כבד: ראות של פחות מ-200 מטר - ערפל סמיך במיוחד: ראות של פחות מ-50 מטר טכנולוגיות לאיסוף מים מערפל: באזורים יבשים בעולם, פיתחו רשתות מיוחדות שלוכדות טיפות מים מהערפל. הרשתות פרוסות אנכית, וכשהערפל עובר דרכן, הטיפות נלכדות ומתנקזות למיכלים. בצ'ילה ומרוקו, למשל, משתמשים בטכנולוגיה זו כדי לספק מי שתייה נקיים לכפרים מרוחקים! הידעת? 💡 עופות וחרקים רבים מתקשים לנווט ולמצוא מזון בזמן ערפל כבד. לעומתם, יש בעלי חיים כמו דו-חיים שדווקא נהנים מהלחות הנוספת שהערפל מביא איתו ניסויים ופעילויות מעשיות 🧪 ניסוי יצירת ערפל בצנצנת: מה צריך? צנצנת זכוכית עם מכסה, מים חמים, קרח, ומעט בושם (אופציונלי). איך עושים? מוזגים מעט מים חמים לתחתית הצנצנת. מניחים את המכסה הפוך על פתח הצנצנת ושמים עליו קוביות קרח. טיפ: אפשר להוסיף טיפה של בושם למים החמים. כשהאוויר החם נפגש עם המכסה הקר - נוצר ערפל קטן בתוך הצנצנת! תצפית ערפל - חוויה משפחתית: צאו בבוקר מוקדם לטיול קצר באזור מוכר כשיש ערפל, והפכו אותו לחוויה רב-חושית: ראייה : שימו לב איך הערפל משנה את המראה של דברים מוכרים ואיך הוא משפיע על תפיסת המרחקים והצבעים. שמיעה : הקשיבו לקולות - הם נשמעים אחרת בערפל! הערפל "בולע" חלק מגלי הקול ויוצר אקוסטיקה מעניינת. מישוש : הרגישו את הלחות של טיפות ה'ענן' על העור והשיער. ריח : הריחו את הניחוח המיוחד של האוויר בזמן ערפל. צלמו תמונות לפני שהערפל מתפזר! ערפל בוקר על הרי אילת. צילום עדי ברטשניידר ערפל ושינויי אקלים 🌍 מחקרים חדשים מראים שלשינויי האקלים יש השפעה מעניינת על הערפל בעולם: באזורים מסוימים, כמו חופי קליפורניה וצ'ילה, חוקרים גילו ירידה בכמות הערפל. זה משפיע לרעה על צמחים ובעלי חיים שמסתמכים על הערפל כמקור מים חשוב. בישראל, אין עדיין מחקרים המצביעים על שינוי ברור בתדירות הערפל, אבל מדענים צופים שבעתיד שינויי האקלים עשויים להשפיע גם על דפוסי הערפל אצלנו. ערפל בערים וגורדי שחקים 🏙️ כשמדברים על ערפל בערים גדולות, כמו תל אביב, יש כמה דברים מעניינים שקורים: אפקט הבניינים : בניינים גבוהים כמו גורדי שחקים משנים את הדרך שבה הרוח נעה בעיר. הם יוצרים "מסדרונות רוח" שיכולים לעזור לפזר את הערפל בחלק מהאזורים, אבל גם לגרום להצטברות שלו במקומות אחרים. אי החום העירוני : ערים גדולות חמות יותר מהסביבה הכפרית שלהן בגלל כבישים, בניינים ומשטחי בטון שסופגים חום. החום הזה גורם לערפל להתפזר מהר יותר בערים לעומת אזורים כפריים. נוף מיוחד : לפעמים אפשר לראות תופעה מרהיבה בערים עם גורדי שחקים, כאשר רק החלקים העליונים של הבניינים נראים מעל שכבת הערפל, כאילו הם צפים באוויר! עובדות מעניינות על ערפל ✨ ערפל לונדון המפורסם: בדצמבר 1952, לונדון חוותה את "הערפיח הגדול" - שילוב של ערפל וזיהום אוויר כבד שגרם למותם של כ-12,000 איש! אירוע זה הוביל לשינויים בחוקי איכות האוויר בבריטניה. "לזרוע" ערפל: בשדות תעופה מסוימים משתמשים בטכניקה הנקראת "זריעת ערפל" כדי לפזר אותו. מפזרים חלקיקים מיוחדים באוויר שגורמים לטיפות המים להתאחד וליפול כטיפות גדולות יותר של גשם . יערות ערפל: ישנם יערות מיוחדים הנקראים "יערות ערפל" באזורים טרופיים הרריים, בהם יש ערפל קבוע כמעט תמיד. יערות אלה הם בתי גידול למגוון עצום של צמחים ובעלי חיים ייחודיים. לדוגמא, יער העננים מונטבדרה בקוסטה ריקה. ערפל וטיסות: ערפל כבד הוא גורם מרכזי לעיכובים וביטולי טיסות. ראות נמוכה מקשה על טייסים, ולכן הם משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות, כמו מכשירי ניווט מיוחדים וראיית לילה, כדי להתמודד עם הערפל. הערפל והסביבה 🌱 הערפל ממלא תפקיד חשוב במערכות אקולוגיות רבות. באזורים יבשים, למשל, הערפל הוא מקור מים חיוני לצמחים ובעלי חיים. עצים מסוימים פיתחו יכולת מיוחדת "ללכוד" את טיפות המים מהערפל באמצעות העלים והענפים שלהם. מעניין במיוחד שבמקומות כמו מדבר אטקמה בצ'ילה (אחד המקומות היבשים בעולם!), חרקים קטנים פיתחו שיטות ייחודיות לאיסוף מים מהערפל כדי לשרוד. כיצד להתנהג בזמן ערפל? כשנוהגים בערפל, חשוב להאט משמעותית ולהדליק אורות ערפל (אם יש) במקום אורות רגילים (למה? כי בגלל ה'גובה' שלהם הם חוזרים ומסנוורים). גם המרחקים נראים שונים בערפל, וקשה יותר להעריך מהירות ומרחק. כדאי להקשיב לתחזית מזג האוויר לפני נסיעות ארוכות, במיוחד בעונות בהן ערפל זה עניין שכיח. סיכום קל-קליל ערפל הוא תופעת טבע מסתורית ומרתקת שמזכירה לנו כמה דינמית הסביבה שלנו. בין אם אתם יוצרים ערפל קטן בצנצנת בבית, צופים בו מחלון חדרכם, או יוצאים לטיול בוקר מוקדם לחוות אותו - הערפל תמיד יוצר חוויה קסומה ומיוחדת. בפעם הבאה שתראו ערפל, זכרו שאתם למעשה עומדים בתוך ענן (וזה סוגר אחת ולתמיד את ה'פינה' של הפנטזיה של לשכב בתוך ענן פלאפי. זה פשוט לא אפשרי...)! 🌫️