אנשים תמיד רצו לדבר אחד עם השני - גם ממרחק. אז הם המציאו דרכים. הרבה מאוד דרכים. מה יש בחוברת? יונת דואר, קוד מורס, בול צבעוני, פקס שפולט נייר, ועוד ועוד, כשבמרכז הכול, כמובן, האפרוחים החמודים שלנו שמנסים לתקשר ביניהם בכל הדרכים האפשריות. איך בכלל שלחו הודעות לפני ווטסאפ? 📜 יונת דואר - כן, ממש העוף האמיתי. יונים תמיד מוצאות את הדרך הביתה, אז קשרו להן מכתבים קטנים לרגל ושחררו אותן. הן שימשו כדוורות גם במלחמות - ויונה אחת מפורסמת, בשם "Cher Ami", הצילה חיים של 194 חיילים אמריק

מכונות שעפות. מאז שאדם ראשון הביט למעלה ואמר "אני רוצה גם" - לא הפסקנו לחשוב איך לעשות את זה. ועכשיו - צובעים את כולן. מה יש בחוברת? האחים רייט עם הפלייר הרעוע שלהם, מטוסי ים שנוחתים על המים, הליקופטרים שמסתובבים בכל כיוון, מטוסי סילון שפורצים את מחסום הקול, מטוסי קרב עם צורות שנראות כאילו הן מהעתיד - ובמרכז הכול: האפרוחים החמודים שלנו שבחרו כמובן להיות הטייסים 💪. רגע, איך בכלל מטוס עף? ✈️ הכנף של המטוס בנויה בצורה מיוחדת - שטוחה מלמטה ומקושתת מלמעלה. כשהמטוס נע קדימה, האווי

פעם, כשאנחנו ההורים היינו ילדים, היינו חוגגים את חג סוכות השני עם דגל קרטון - כשלמפוארים שבהם היו חלונות נפתחים, והרבה "פתיתי זהב וכסף" (היום קוראים להם נצנצים) שמקשטים אותו בכל מיני דרכים. והשוס? תפוח תקוע בקצה המוט של הדגל. תפוח אמיתי מצופה ב"סוכריה" אדומה ומבריקה, שמספיקה לשעות של שמחה. וזאת כל התורה. אז הנה הדגל הזה, בגרסה שאפשר להכין בכל בית ובכל הזדמנות: עם חלונות שנפתחים באמת, עם תוכן שאתם בוחרים, ועם התפוח בקצה. מה צריך בריסטול או קרטון דק. זו הנקודה הכי חשובה ביצירה,

מה זה אדום, מבריק, קשה מבחוץ ועסיסי מבפנים (או מתוק מבחוץ וחמצמץ מבפנים) וזה לא אבטיח? תפוח על מקל מצופה בסוכר. והוא אחת מחוויות הילדות הנוסטלגיות ביותר של כוווולם, וגם אחד המתכונים שהכי הרבה אנשים ניסו פעם אחת - וויתרו. הבעיה היא שזה נראה מה-זה-פשוט לבכין, כי - סוכר, מים, וטובלים. אבל בפועל יש בו כמה נקודות שבהן הכל משתבש, אבל לכל נקודת כשל כזאת יש פתרון - ברגע שמבינים מה בעצם קורה בסיר. אז קבלו את המתכון המלא (אם זאת פעם ראשונה שלכם כאן, אנחנו ממליצות להמשיך ולקרוא. אם כבר

עלה ירוק נראה כמו דבר פשוט. ירוק, וזהו. אבל בתוך אותו עלה בדיוק מסתתרים גם צהוב, גם כתום, ולפעמים גם אדום. והם שם כל הזמן, ממש עכשיו, בעלה שתלשתם מהעץ בדרך הביתה. פשוט אי אפשר לראות אותם. בפעילות הזאת נשתמש בשיטה מדעית אמיתית כדי להפריד בין הצבעים ולראות אותם בעיניים. התוצאה תהיה פס נייר עם שכבות של צבעים שעולות זו מעל זו כמו קשת חיוורת - ומהפסים האלה נכין שרשרת קישוט לסוכה. אגב, החיבור לחג הוא לא מקרי. הסכך שמעל הראש שלכם הוא בדיוק אותו תהליך, בשידור חי. ענפים ירוקים שנקטפו

קחו ארבעה גפרורים והניחו אותם על השולחן בצורת ריבוע והדביקו עם נייר דבק את הפינות. עכשיו דחפו בעדינות פינה אחת פנימה. הריבוע נכנע מיד. הוא נשען, נמעך, והופך למעוין. אף גפרור לא נשבר, אף חיבור לא התנתק - הצורה פשוט השתנתה. עכשיו קחו שלושה גפרורים והניחו אותם בצורת משולש והדביקו את הפינות בנייר דבק. דחפו פינה. שום דבר לא קורה. אפשר לדחוף חזק יותר, ושוב - שום דבר. אפשר לדחוף בכל הכוח, ואז הגפרור יישבר - אבל הצורה עצמה לא תשתנה עד לרגע השבירה. זה ההבדל שבזכותו גשרים לא קורסים, וש

שלגיה היא נסיכה יפהפייה עם שיער שחור, עור חיוור ולחיים אדומות. אמה החורגת, המלכה הרעה, לא יכולה לסבול שמישהי יפה ממנה - ושולחת צייד להרוג אותה. הצייד מרחם עליה, ושלגיה בורחת ליער, מגיעה לצריף קטן, ומגלה שם שבעה גמדים. שלגיה של 1937 הוא הסרט המצויר הראשון באורך מלא שנעשה בטכניקת cel ובצבע מלא, והראשון שהופק בהוליווד - פריצת דרך שהפכה את האנימציה למדיום של סרטים שלמים, והוא בן כמעט 90 שנה! 🎨 איך מציירים סרט בלי מחשב? בטכניקת cel animation מציירים כל דמות על גליון שקוף נפרד, פר

כל פעם שעוברים ליד בריכת נוי אי אפשר שלא להתלהב מהפרח היפה הלבן-סגלגל הזה שצף במים עם לב צהוב זוהר, בשלווה, כאילו מציץ בנו. אז לא, זה ממש לא נופר. זו שושנת המים, ומאחורי המראה המיוחד שלה מסתתר אחד הסיפורים המסקרנים בעולם הצומח - עם אלות יווניות, אל שמש מצרי, ומלכה אנגלייה שקיבלה פרח על שמה. מי את בעצם, שושנת המים? השם המדעי הוא נימפאה (Nymphaea), והיא שייכת למשפחת הנופריים (נכון, לא טעיתם הרבה 😊). זה צמח רב-שנתי שגדל במים: השורשים נטועים בבוץ שבקרקעית הבריכה (או האגם), והעלי

מכירים את המשחק הקפות? ברור. ומה לגבי קריקט? בייסבול? נכון שהם דומים? כי שלושתם שייכים לאותה משפחת משחקים רחבה, אבל שהתפתחו לכיוונים שונים לגמרי - האחד לספורט מקצועני עתיר תקציבים, השני לתרבות לאומית שלמה, והשלישי נשאר בדיוק במקום שבו התחיל: בחצר. המקור המשותף: משחק שאין לו ממציא אחד לפני שנדבר על כל משחק בנפרד, אנחנו כאן כדי לחשוף דבר מפתיע: לאף אחד משלושת המשחקים האלה אין "ממציא" מוגדר. כולם התפתחו במשך מאות שנים ממשפחה רחבה של משחקי מקל וכדור שהיו נפוצים באירופה של ימי הבי

שנת הלימודים החדשה בדיוק התחילה, התיק עדיין מריח חדש, המחברות עדיין נקיות מכתמים - ובדיוק בנקודה הזאת, ב-6 בספטמבר, העולם כולו חוגג יום מיוחד שנקרא יום המלחמה בדחיינות (Fight Procrastination Day). כן, יש כזה יום. ולא, זו לא בדיחה - אבל אנחנו כן נצחק קצת עליו (כדי לא לעשות מה שאנחנו באמת צריכים לעשות עכשיו...) מה זה בכלל "דחיינות"? דחיינות זה השם המפואר לדבר שכולנו מכירים מקרוב: הזזה של דברים "למחר-כך". שיעורי בית? מחר. לסדר את החדר? אחר-כך. להתקלח? נו, בעוד חמש דקות. את הפתגם

יש יצירות שמדביקים, ויש יצירות שמסתכלים עליהן בעיניים פעורות בזמן שהן קורות. הפעילות הזאת שייכת לקטגוריה השנייה: מברישים צבע אחד על תפוח מנייר, מוסיפים מעליו צבע שני - ופתאום הנייר מתחיל לרחוש, לבעבע ולהקציף בצבעים. ובסוף, כשהכול מתייבש, מוסיפים טיפת "דבש" מבריקה שנשארת תקועה בקצה התפוח בדיוק כמו הדבר האמיתי, רק בלי להידבק לאצבעות. קבלו יצירה לראש השנה, שהיא גם שיעור כימיה קטן ומצוין: חומצה, בסיס, וגז שמשתחרר בדיוק מול העיניים. אה. ולא חייבים לעשות דווקא בראש השנה - אבל זו הז

נכון ששמעתם על "גן מונטסורי"? ידעתם שזה לא סתם שם אלא קרוי על שם של אישה? מריה מונטסורי. והיא בכלל הייתה רופאה, מדענית וגם פורצת דרך של ממש - ומה שהיא גילתה על איך ילדים לומדים שינה, בסופו של דבר, את החינוך בכל העולם. בואו נכיר אותה. מי הייתה מריה מונטסורי? מריה מונטסורי נולדה לפני למעלה מ-150 שנה, ב-31 באוגוסט 1870 באיטליה, בעיירה קיאראוואלה. מגיל צעיר היא הפגינה עניין גדול במתמטיקה ובמדעים, בתקופה שבה בכלל לא היה מובן מאליו שבנות ילמדו את זה ברצינות (זוכרים את המורה לכימיה

מכירים את זה שמישהו שם בחוץ גורר מטאטא דשא ממתכת על המדרכה וכל הגוף מצטמרר? או שבטעות הציפורן של המורה פוגעת בלוח? או שהמזלג 'מגרד' את תחתית צלחת הזכוכית, ואז זה קורה, הכתפיים עולות, השיניים נסגרות, וגל של צמרמורת עובר לכם בגב? נכון, אף אחד כאן לא נפצע. שום דבר לא באמת כואב - ובכל זאת הגוף הגיב כאילו קרה משהו רציני. אז מה בעצם קורה שם? האשם הוא לא מי שחשבתם הניחוש האינטואיטיבי הוא שהצליל הזה פשוט גבוה מדי. שהצפצוף החד, המחודד, הוא הבעיה. אבל מסתבר שלא. ב-1986 קבוצת חוקרים אמר

נשארו לכם בבית מדבקות עיגולים צבעוניים שקניתם בשביל החופש הגדול ובסוף לא עשיתם איתן כלום? מצאנו בשבילכם שימוש מושלם. בואו ניצור בהשראת אחת האמניות המפורסמות בעולם, שכל הקריירה שלה נבנתה בדיוק על הרעיון הזה: לקחת נקודה פשוטה, ולכסות בה הכל. על מי מדובר, ולמה דווקא נקודות האמנית שעומדת מאחורי כל זה היא יאיוי קוסאמה, אמנית יפנייה שהלכה לעולמה לאחרונה, ב-14 באוגוסט 2026, בגיל 97. היא נחשבת לאחת האמניות המצליחות והמוכרות ביותר בעולם, וכל מי שראה פעם דלעת ענקית מנוקדת, או חדר מלא מ

פונגו ופרדיטה הם זוג כלבים מסוג דלמטי (הלבנים עם הנקודות השחורות) שגרים עם בעליהם בלונדון. כשנולדים להם 15 גורים, קרואלה דה-ויל - אחת הנבלות הכי מפורסמות בעולם הסרטים - מחליטה שהעור שלהם יהפוך למעיל פרווה. היא גונבת את הגורים - ולא רק את שלהם. פונגו ופרדיטה יוצאים למסע כדי להציל את כל 101 הדלמטים. 101 דלמטים (1961) הוא לא רק סרט קלאסי - הוא הסרט שהציל את מחלקת האנימציה של דיסני כולה. ולא, זה לא הגזמה. 🎨 על מה הסרט? הסיפור מבוסס על ספר ילדים שכתבה דודי סמית' ב-1956 - ולא במקר

החרוב הוא עץ ירוק-עד ים תיכוני, שמגיע ממשפחת הקטניות - כן, המשפחה של החומוס, עדשים ואפונה! אז התרמיל החום הזה שאתם מכירים מהטבע הוא בעצם "פרי קטניות" ענק. העץ עצמו יכול להגיע לגובה של כ-10-15 מטרים, עם גזע עבה וקליפה סדוקה, ונוף רחב שיכול לתפוס אפילו קוטר רחב כמו הגובה שלו. הוא עמיד מאוד לחום ולבצורת, אבל רגיש לקור - ולכן הוא אוהב בדיוק את האקלים שלנו. זכר ונקבה - הסיפור המוזר של עץ החרוב הנה עובדה שמפתיעה הרבה אנשים: החרוב הוא עץ "דו-ביתי". זה אומר שיש עצי חרוב זכר ועצי חרוב

או איך גליל קטן של בשר הפך לכוכב עולמי אוהבים נקניקייה בלחמנייה? ידעתם שהיא ממש, אבל ממש זקנה?? כן-כן! יש לה היסטוריה של יותר מ-5,000 שנה. הנקניקייה היא אחת המנות העתיקות ביותר שבני אדם עדיין אוכלים עד היום. מי המציא את הנקניקייה? הראשונים שידוע עליהם שיצרו נקניקיות הם השומרים, שחיו במסופוטמיה העתיקה (עיראק של היום), עוד סביב שנת 3,100 לפני הספירה. זה נולד מצורך והכרח: איך שומרים על בשר טרי לזמן ארוך בלי מקררים?? הפיתרון היה פשוט וגאוני: ממלאים אותו במלח ובתבלינים שיעזרו לשמר

מי אמר שמשחקי חברה קורים רק סביב שולחן עם קלפים ולוח? 🎲 הבריכה היא בעצם "חדר משחקים" ענק, רק שהוא רטוב, מגניב ומלא צחוקים! קיבצנו בשבילכם ארבעה משחקי חברה קלאסיים שקיבלו שדרוג לבריכה - כאלה שדורשים חשיבה, זיכרון, שיתוף פעולה וקצת דמיון, ולא רק כוח שרירים. מושלם לימי הקיץ הארוכים, לחופש הגדול גם אם זה רק עם האחים או קומץ חברים, למסיבות בבריכה או סתם לרגעי כיף משפחתיים במים. למי מתאים? 👨‍👩‍👧‍👦 מגיל 5 ומעלה (חלק מהמשחקים מתאימים גם לגן, בהתאמות) קבוצות של 3 משתתפים ומעלה מו

כל שנה, לקראת סוף הקיץ ובעונת הסתיו, אפשר לראות בחופי ישראל גורי גיטרנים במים הרדודים. גורים??? כן ולא... כי בעצם הם דגיגים, אבל... הידעתם? לא כל הדגים מטילים ביצים! הגיטרן שייך לקבוצת דגי הסחוס שמשריצים, כלומר הביצים בוקעות עוד בתוך גוף האם, והיא יולדת דגיגים חיים וקטנים שכבר נראים כמו גרסה זעירה של הוריהם, בלי שלב של ביצה בחוץ ובלי גלגול של זחל. בגלל זה אפשר למצוא כתבות ואפילו אנשים שקוראים לצעירים האלה "גורים", מילה ששייכת ליונקים. אבל גיטרן הוא דג לכל דבר, ולכן הכינוי המד

סוסקה הוא ילד בן חמש שגר עם אמא שלו על צוק מעל הים. יום אחד הוא מוצא דג זהב קטן שנתקע בצנצנת - ומשחרר אותו. הדג הקטן קורא לו "סוסקה!" ורוצה להיות בן אדם. וזה לא דג אלא דגה. שמה פוניו. והיא בת של אל הים. פוניו על הצוק ליד הים (Ponyo, 2008) הוא סרט של הבמאי היאו מיאזאקי מסטודיו ג'יבלי - אחד האולפנים האהובים והמוערכים ביותר בעולם האנימציה. מיאזאקי כתב אותו במיוחד לילדים קטנים: פשוט, קסום, ומלא ים. בול לחופש הגדול... 🐟 על מה הסרט? אז כאמור, פוניו היא נסיכת דגים קטנה שהתאהבה בעול