לפני 70 שנים, באוגוסט 1955, יצא לאור ספר שהפך לאחד ממותגי המידע המוכרים בעולם: ספר השיאים של גינס. מה שהתחיל כ'פתרון' לוויכוח על ציפורים בציד , הפך למיזם עולמי שמתעד את כל ה-"הכי" שאפשר לחשוב עליהם. אז 'חפרנו' כדי לספר לכם את הסיפור שמאחורי המספרים. וכן, שיאי עולם זה לא רק דברים מוזרים. הספר מתעד גם הישגים מדעיים, טכנולוגיים וספורטיביים מרשימים כגון שיאי מהירות, גילויים בחקר החלל, רובוטים מתקדמים, שיאי שחייה וריצה - לאו דווקא מתחרויות אולימפיות -והרבה הישגים אמיתיים שממש משני

אם חשבתם שהיסטוריה זה שיעמום, תשכחו מזה! הסידרה "The Who Was? Show" של נטפליקס מוכיחה שאפשר ללמוד על דמויות היסטוריות חשובות ולצחוק בדרך. הסדרה מבוססת על סדרת הספרים הפופולרית בארה"ב "Who Was…?" (מי היה...?) - שהיא סדרת ביוגרפיות לילדים, שמספרת על אנשים שעיצבו את ההיסטוריה, ממדענים ואמנים ועד למנהיגים וספורטאים. מה הפורמט של הסידרה? בכל פרק מופיעות 2 דמויות היסטוריות שונות לחלוטין, והן נפגשות, מדברות זו עם זו, מגיבות, משוות את הדרכים שלהן ולעיתים אפילו מתווכחות. הדמויות מוצגו

קיפול כביסה. שתי המילים האלה מספיקות כדי לגרום למבוגרים לגנוח. אבל למה בכלל צריך לקפל? אי אפשר פשוט לזרוק הכל למגירה, או להשאיר בערימה אחת גדולה 😱? התשובה היא: אפשר, אבל אז תתעוררו בוקר אחד ותגלו שהחולצה האהובה עליכם נראית כאילו זרקו אותה לאשפה כמו טישו משומש. והגרביים? יפסיקו להיות בזוגות-זוגות. אז בואו נלמד איך להפוך את הכביסה הנקייה למשהו שבאמת אפשר ללבוש. למה בכלל לקפל כביסה? אולי זה נראה כמו עבודה מיותרת, אבל קיפול כביסה הוא בעצם דרך לשמור על הבגדים שלנו. כשאנחנו מקפלים

"שיחות על כימיה, מיועדות במיוחד למין הנשי" - כך נקרא הספר שהפך את עולם המדע במאה ה-19. עם איורים מרהיבים, הספר היה כתוב בשפה פשוטה - שיחה של מורַה ותלמידותיה על מדע בעזרת ניסויים ביתיים. וכל מי שקרא אותו הצליח לרדת לעומקם של עקרונות המדע! הוא היה חריג ביותר לתקופה ההיא. ושמו של מחבר הספר? אין. אנונימי. אבל... מאחורי האנונימיות עמדה - אישה. 😱 הילדה הסקרנית שלא יכלה ללמוד ג'יין מרסט (Jane Marcet) נולדה ב-1769 בלונדון למשפחה אמידה. מילדותה הייתה סקרנית, דעתנית ובעלת גישה לעולם

מתי בפעם האחרונה, בסיבוב הקניות שלכם בסופר, חשבתם מי המציא את העגלה? הסידור של המדפים? הברקודים? ובכלל, המכירה של כל הדברים בחנות אחת במקום בכמה חנויות שונות?? מסתבר שלאנשים שחיו לפני קצת יותר ממאה שנה, כל הרעיון הזה של הסופרמרקט היה נשמע כמו מדע בדיוני. איך קנו אוכל פעם? 🍱 עד תחילת המאה ה-20, היו חנויות מכולת. ובחנות המכולת הממוצעת, הלקוח היה ניגש לדלפק ומקריא למוכר רשימה. המוכר היה הולך למדפים שמאחוריו, אוסף את המוצרים, שוקל אותם במאזניים ואורז אותם. הקונים לא נגעו במוצרים

נחשו מה? לכדור הארץ יש חבר חדש שעומד ללוות אותנו לששה עשורים שלמים! לא, זה לא ירח שני (יש לנו כבר ירח אחד, מעולה), אבל זה משהו ממש מיוחד שנקרא quasi-moon - כמעט-ירח. מה זה בכלל כמעט-ירח? האסטרואיד החדש שלנו נקרא 2025 PN7, והוא קטן למדי - רק כ-19 מטר ברוחב, בערך כמו אוטובוס אקורדיון. אבל מה שמיוחד בו זה לא הגודל, אלא הריקוד המדהים שהוא עושה איתנו בחלל. ה-Quasi-moon, או, ה'כמעט-ירח' הוא לא ירח אמיתי. הוא לא מסתובב סביב כדור הארץ כמו הירח שלנו. במקום זה, הוא מקיף את ה שמש בדיו

בפרק הקודם: הבנו את ערכי היסוד של הדמוקרטיה : השוויון בין בני אדם, המתח בין חירות לשוויון, וההבדל בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה חלולה. עכשיו הגיע הזמן לשאול את השאלה הכי חשובה: מה באמת מסכן את הדמוקרטיה? ואיך אנחנו יכולים להגן עליה? הדמוקרטיה יכולה למות - ולא רק במלחמות 💔 במשך הרבה שנים חשבו שדמוקרטיות מתות רק דרך הפיכות צבאיות: טנקים ברחובות, חיילים משתלטים על שידורי הטלוויזיה, ודיקטטור שמכריז על עצמו. אבל בעשורים האחרונים גילינו משהו מפחיד יותר: דמוקרטיות יכולות למות לאט,

לפני שדורותי הגיעה לארץ עוץ, לפני שהמכשפה הירוקה הפכה ל"רעה" - היה סיפור אחר לגמרי. סיפור על חברות, בחירות, ועל ההבדל בין טוב לרע - שלא תמיד ברור כמו שחושבים. מה קורה בסרט? הסרט מתרחש בארץ עוץ, כש אלפבה וגלינדה הן עדיין סטודנטיות באוניברסיטת שיז. אלפבה נולדה עם עור בצבע ירוק, והיא חיה בקיפוח ובדידות. היא מנסה להוכיח את עצמה. גלינדה היא המועמדת המושלמת להיות "המכשפה הטובה" - פופולרית, מקסימה ואהודה על כולם. במהלך הלימודים מתפתח ביניהן קשר מורכב - מיריבות, לחברות, למאבק אידאול

הסרט השני של "מרשעת" כבר בקולנוע, והמכשפות המדהימות שלו ממשיכות לכבוש את הלבבות - אז למה לא ללמוד לצייר אותן? 🎨 בין אם אתם מעריצים של אלפבה הירוקה והמיוחדת או של גלינדה הוורודה והנוצצת, בואו נלמד לשרבט אותן נכון. אספנו לכם סרטוני הדרכה שמתאימים לרמות שונות - מהציורים הכי פשוטים ועד לאלה המדויקים יותר, כך שכל אחד יוכל למצוא את הדרך שלו ליצור את המכשפות הנהדרות האלה. הידעתם? שמה של אלפבה נוצר מהגיית ראשי התיבות של שם המחבר של 'עוץ', ל. פרנק באום (L. Frank Baum). השם גלינדה נשא

המילה "מנדלה" מגיעה מהסנסקריט ופירושה "מעגל". במשך אלפי שנים, מנדלות שימשו בתרבויות שונות ברחבי העולם כאמנות דתית, כלי למדיטציה ודרך להבעה רוחנית. מאיפה זה התחיל? 🌏 המנדלות נוצרו בהודו עוד בתקופת הוודות, לפני יותר מ-2,000 שנה, ובהמשך אומצו גם במסורת הבודהיסטית בטיבט. ב מסורת ההינדית והבודהיסטית, נזירים יצרו מנדלות מורכבות מחול צבעוני - תהליך שלוקח ימים ולפעמים שבועות - רק כדי להשמיד אותן בסיום הטקס. המסר? הכל זמני, ותהליך היצירה חשוב מהתוצאה הסופית. אבל צורות מעגליות סימבו

מכירים את המילה "אפיקורוס"? ידעתם שהיה פעם איש כזה? ולא סתם איש אלא פילוסוף אמיתי שחי לפני למעלה מ-2,300 שנה ביוון העתיקה, ושהרעיונות שלו היו הרבה יותר עמוקים ומעניינים ממה שאנשים יודעים עליהם? בשביל זה אנחנו כאן. בואו נגלה מי היה האיש הזה ואיך קרה שהשם שלו הפך למשהו כל כך שונה ממה שהוא באמת לימד. מי היה אפיקורוס? 👨‍🏫 אפיקורוס נולד בשנת 341 לפני הספירה באי סמוס שביון, כ-60 שנה אחרי מותו של סוקרטס . זאת אומרת שהוא מעולם לא פגש את סוקרטס אישית (להבדיל מאפלטון ואריסטו שהיו תלמ

איזה מוזר זה שאנחנו חיים לפי זמנים בחלוקת שונות? 12 חודשים בשנה, 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע, 30 ימים (בממוצע) בחודש... כאילו שאנשים שונים החליטו על זה. וגם לא חשבו כמה קשה לתכנן או לחשב ככה... אז, למה זה?? למה דווקא 24 שעות ביום? ⏰ לפני שנגיע לשבוע (שזאת הסיבה לכך הפוסט הזה, כי זה מה ששאלו אותנו...), בואו נתחיל עם שאלה עוד יותר בסיסית: למה ביום יש דווקא 24 שעות? למה לא 10, שזה הרבה יותר נוח למתמטיקה ולמערכת המטרית שלנו? התשובה מובילה אותנו אלף שנים אחורה, ל מצרים העתיקה ולבבל

מכירים את האווז הגדול והרועש שפתאום מטייל מולנו ברחוב? אז לא, הוא לא מחפש אגם לא קפוא, כמו בפתגם. הוא כאן כדי להישאר, למרות שהוא לא באמת במקור מכאן. או מאירופה. הוא בכלל עשה עלייה מאפריקה, והתמקם כאן בכיף שלו (ושלנו) וקוראים לו יאורית מצרית. 🦆 צילום: שירי לוין מי היא בעצם היאורית המצרית? היאורית המצרית היא אווז בינוני בגודלו (63-73 ס"מ גובה - קצת כמו לברדור, אבל שוקל יותר כמו פודל 1.5-2.25 ק"ג), עם גוף בגוונים של חום-אפור, צוואר ארוך ורגליים ורודות. והסימן המזהה המיוחד שלה?

עוד קלאסיקה אהובה של דיסני. הפעם משנת 1970. והנה אנחנו נודדים לפריז של שנות העשרה של המאה ה-20, לסיפור מקסים על משפחת חתולים אריסטוקרטיים שיוצאים להרפתקה בלתי צפויה. אם אתם אוהבים חתולים, מוזיקת ג'אז, ופריז הרומנטית - זה הסרט בשבילכם. 🎬🥖🇫🇷 על מה הסרט? חתולה מפונקת חיה חיים מושלמים בפריז עם שלושת הגורים שלה, אצל זמרת אופרה עשירה שמעריצה אותם. יום אחד המאדאם מחליטה לעדכן את הצוואה שלה - ומשאירה את כל הונה לחתולים האהובים שלה. משרת הבית, אדגר, מאוד לא מרוצה מהמצב הזה. אם הח

שמתם לב שכובע השף הוא אחד ה כובעים הכי מוזרים שיש? גבוה, לבן, עם קפלים, כאילו מישהו שם שקית גדולה - ומעוצבת - על הראש... אז מה הסיפור? השם הרשמי: טוֹק בלאנש לכובע השף קוראים "טוק בלאנש" (Toque Blanche), שזה בצרפתית "כובע לבן". המילה "טוק" עצמה באה מהערבית ופירושה פשוט "כובע", אבל הצרפתים לקחו את זה והפכו את הכובע הזה לסמל של השף המקצועי. איך זה התחיל? מאגדה לבריחה יש כל מיני אגדות על מקור כובע השף. אגדת אשורבניפל מהמאה ה-7 לפני הספירה, מספרת שהמלך כל-כך פחד שירעילו את האוכל

כשאנחנו חושבים על פילוסופים, אנחנו מדמיינים אנשים עם עט, מגילה או לפחות פודקאסט. אבל יש פילוסופים שכתבו את הרעיון שלהם לא על דף - אלא דרך מעשים. ג'ון הנרי פטרסון היה אחד מהם. קצין בריטי, צייד אריות, מפקד צבאי - אבל בעיקר: אדם שראה משהו שאחרים עוד לא ראו, והיה אמיץ מספיק לנהוג על פיו. 🦁 האיש שצד אריות בואו נתחיל עם הסיפור שהפך אותו למפורסם ברחבי העולם. פטרסון נולד באירלנד ב-10 בנובמבר 1867. הוא הגיע לקניה בסוף המאה ה-19 כמהנדס של מסילות רכבת, ושם נתקל בבעיה שלא למדו עליה באף

בפרק הקודם: ראינו איך הדמוקרטיה חזרה לחיים אחרי 2,000 שנה, איך נשים ועבדים נאבקו על זכות ההצבעה, ואיך פתרו את בעיית הגודל דרך דמוקרטיה ייצוגית. אבל עדיין לא ענינו על השאלה הכי חשובה: על אלו ערכים דמוקרטיה מבוססת? ומה הופך דמוקרטיה ל"אמיתית"? ההנחה היסודית: כל בני האדם נולדו שווים 👥 זה נשמע אולי מובן מאליו היום, אבל במשך רוב ההיסטוריה האנושית זה לא היה ברור בכלל! מלכים טענו שהם בעלי "דם כחול" מיוחד, אצילים סברו שהם עדיפים על איכרים, וגברים האמינו שהם חכמים יותר מנשים. הרעיון

"תעביר לי את הטיפקס", "מישהו ראה את הפלאפון שלי?", "יש עוד ארטיק במקפיא?" - משפטים שאנחנו אומרים כל יום, אבל האם אתם יודעים שכל המילים האלה הן בעצם שמות של מותגים? מה קורה כשמותג מצליח יותר מדי? יש תופעה מעניינת בשפה שנקראת genericization (או בעברית: הפיכת מותג לשם כללי, או גנרי). זה קורה כשמוצר מסוים כל כך מצליח ונפוץ, שהציבור מתחיל לקרוא לכל המוצרים מהסוג הזה בשם המותג המקורי - גם אם הם מיוצרים על ידי חברות אחרות לגמרי. וזה לא קורה רק למותגים חוצלארצים. בעברית יש לנו המון ד

סרט אנימציה עתידני מרהיב מ-2018 (נכון, זה כבר לפני כמעט 10 שנים העתיד הזה...) ששילב אקשן מטורף של רובוטים עם סיפור התבגרות רגשי ועמוק. אם אתם אוהבים קרבות רובוטים ענקיים, סייברפאנק, ומסרים חזקים על חברות ואמון - זה הסרט בשבילכם. אצלנו אהבו. הסרט כבר היה נעול להפצה קולנועית בינלאומית, אבל רגע לפני, נטפליקס קנתה את הזכויות העולמיות - והוא לא עלה למסך הגדול... על מה הסרט? במרכז הסיפור נמצאת מיי סו, נערה מתבגרת מבריקה, צינית, שמשוכנעת שעולם הטכנולוגיה והאנשים מאכזבים אותה. היא חי

ביום סתווי קריר בנובמבר 1895, הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן עבד במעבדה שלו על ניסויים עם קרני קתודה. הוא שם לב למשהו מוזר: מסך זוהר, שעמד במרחק מהצינור שבו הוא עבד, התחיל לזהור באור ירקרק מוזר - למרות שהצינור היה מכוסה בקרטון שחור עבה. רנטגן הבין שהוא גילה סוג חדש של קרינה, וכיוון שלא ידע מה זה בדיוק - קרא לה "קרני X" (כי X, כמו הנעלם של נוסחאות המתמטיקה). אבל הרגע המדהים באמת הגיע כשרנטגן שם את ידו בין הצינור למסך הזוהר, וראה את עצמות ידו מוקרנות על המסך! הוא הבין שהקרניים הא